שו״ת אבני נזר – יורה דעה – קטע 104

יב) ונ"ל דהנה עיקר משיחה דכתיב בדוד קום משחהו. כי זה הוא. ומצינו שאחר שמת שאול והמליכו אותו אנשי יהודה עליהם חזרו ומשחו אותו שנית. ואח"כ כשהמליכו אותו ישראל עליהם חזרו ומשחו אותו כמבואר בכתוב [שמואל ב' ב' ה'] והרד"ק כתב דתחילה נמשח ע"י שמואל. אעפי"כ בעת שקבלוהו עליהם למלך משחוהו. וכ"כ האלשיך [שמואל ב' ה' ג'] וז"ל ומשחוהו לעין כל בפרהסיא נוסף על אשר נמשח בהחבא. הנה משמע מכאן דאף שכבר נמשח עפ"י ה' לא הי' עליו דין מלך עד שקבלוהו עליהם ישראל. והי' טעון משיחה שנית. דאל"כ קשה לר"מ דהמושח למלכים חייב איך מעלו בשמן המשחה וע"כ שהי' טעון משיחה ג"כ. ור' יהודה לא פליג עליו בזה ועוד דברש"י הוריות מבואר דמשיחת המלך ה' סיכה באצבע ובסיכה אפי' לר' יהודה חייב (וכיוצא בזה מצינו בזבחים (ק"א:) לא נתכהן פינחס עד ששם שלום בין השבטים. ומקשה הש"ס והא כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ומשני השיא בברכה הוא דכתיב וכתבו התוס' שברכו הקב"ה שיהי' כהן ומיד הי' יכול להיות כהן. אלא שמתחילה הי' צריך להלבישו ולמשחו ולחנכו בחביתין כו' אבל שמא לא נתרצו לו כל ישראל באותה שעה מפני שהרג נשיא שבט עד ששם שלום בין ישראל ואז נתרצו לו והלבישוהו וחנכוהו בחביתין עכ"ל הרי דבשלא נתרצו לו כל ישראל לא הי' יכול להתחנך להיות כהן] ולכאורה קשה דא"כ משיחה קמייתא מה אהני כיון דמוכח שלא נעשה מלך עד שמשחוהו שנית. וע"כ דמשיחה קמייתא אהני לי' שיהי' מחויבין להמליכו. ולא הי' רשאין להמליך אחר: יג' ובהכי ניחא הא דשמואל [ב' ט'] שנתן דוד כל אשר הי' לשאול למפיבושת. וכתב הרד"ק וז"ל ויתכן לפרש כי דוד זכה בכל נחלת שאול לפי שאיש בושת ובית שאול הי' מורדים במלכות כי ידוע הי' בכל ישראל כי דוד הי' מלך אחר מות שאול ונמשח עפ"י ה' ומורד במלכות הוא עכ"ל.

וכן משמע בכתוב (י"ט כ"ט) שאמר מפיבושת לדוד כי לא הי' כל בית אבי כי אם אנשי מות לאדוני. וקשה הא כל זמן שלא משחוהו על ישראל לא הי' מלך על ישראל. וע"כ שלענין זה הי' עליו דין מלך שמחויבים להמליכו. והאחרים שלקחו המלוכה נחשבו מורדים במלכות: יד) וע"כ במלך בן מלך כשמחלוקת בישראל ולא רצו להמליכו בשעה שמת אביו. הגם שמחויבין להמליכו. מ"מ כל זמן שלא קבלוהו אין דין מלך עליו דלא עדיף משנמשח עפ"י ה' ע"י שמואל. מ"מ כל זמן שלא קבלוהו ישראל. אין דין מלך עליו. ה"נ אף שעפ"י תורה מחויבין להמליכו. מ"מ כ"ז שלא קבלוהו אין לו דין מלך. וכשאח"כ נמלכו רוב ישראל או עפ"י סנהדרין והמליכוהו. א"א שתועיל לו אז משיחת אביו. דכבר פסקה מאתו כח מלוכה בשעה שמת. ואח"כ בשעה שקבלו אותו עליהם למלך. אי אפשר לירש מאביו הכח מלוכה שהי' לו לאביו ע"י משיחה. דכבר פסק מאתו כח מלוכה בשעה שמת. בשלמא בזמן ששלום בישראל כשקיבלו עליהם למלך אח"כ אגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ניחא להו במלוכת בן מלך. וחל למפרע שם מלך. (ומ"מ אין מונין לו למפרע כיון דלא יצא אז טבעו בעולם] ואז ירש הכח מלוכה מאביו וכהא דריש כיצד משתתפין כשהודיעוהו מבע"י וקיבל עליו משתחשך קנה שביתה למפרע דאגלאי מילתא למפרע דניחא לי' בקניית שביתה. וכן בפרק הדר דמהני ביטול רשות בשבת. ובעירובין (ע"א) אמר עולא נעשה כאומר לו כלך אצל יפות דאגלאי מילתא למפרע דמעיקרא בשריותא ניחא לי'] משא"כ כשמחלוקת בישראל ואח"כ השוו. דמעיקרא לא נתרצו עליו ולא נעשה אז מלך. ואח"כ הרי פסק כח מלוכה מאביו. ע"כ בעי משיחה:

טו ויותר נראה לומר דמסתמא כשמקבלים איש למלך מקבלים אותו הוא וזרעו אם יהי' הגון למלכות כדין תורה והועיל משיחת אביו לו ולזרעו אבל כשיש מחלוקת בישראל כשנמלכו והמליכוהו הוי קבלה מחדש וצריך משיחה אחרת. ואף שמחויבין להמליכו. מ"מ צריך משיחה כמו דוד שהי' צריך משיחה שנית. ובאמת מלך גופי' אף לאחר שהמליכוהו אם מרדו בו רוב ישראל אין עליו דין מלך. כמבואר בירושלמי פ"ק דר"ה ובהוריות דכל ששה חדשים שהי' דוד נרדף מאבשלום הי' מתכפר בשעירה כהדיוט. דקרא בקרב ישראל קאי על המלך עצמו ג"כ. וקרא כתיב הוא ובניו בקרב ישראל. וכשמחלוקת בישראל היינו שאין רוב ישראל מרוצים בו. לא הוא ולא בניו מלכים. רק מאחר שמשחוהו למלך מחויבין להמליכו משום ירושה. אלא דכשיש מחלוקת ושוב נמלכו בעי משיחה [לא זכיתי להבין דא"כ למה לא הצריך דוד עוד משיחה כשנתרצו לו כל ישראל אחר מיתת אבשלום המגיה] כנ"ל הטעם באריכות: טז) ובזה נראה לפרש מה שכה"ג בן כה"ג צריך משיחה. דהנה בסוף פ' וילך הקהילו אלי פירש"י ולא תקעו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל לקיים ואין שלטון ביום המות. וכן בתחילת פ' וילך מלמד שנסתמו ממנו מעיינות החכמה. וע"כ כשמת המלך ירש ממנו הכח המלוכה שהלך אז ממנו. אבל כהן גדול איתא בירושלמי פ' בתרא דהוריות הובא ברמב"ם ובכ"מ סוף פ"א מה' סנהדרין כה"ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו. אמר ר' מנא כתיב כי נזר שמן משחת אלקיו עליו כביכול אני בקדושתי ואהרן בקדושתו. וע"כ אף. לאחר שמת לא פסק ממנו כלל קדושת כהונתו. דהוקש להקב"ה שקדושתו נצחיות ואולי הוא מקריב קרבנות במזבח של מעלה כמו שנתבאר בס' שלשלת הקבלה על רבינו אלי' הכהן. וע"כ אי אפשר שירש קדושת כהונתו מאביו. כי לא נפרד מאביו כלל. וא"ת כמו ואצלתי מן הרוח כמדליק מנר ונר עצמו אינו חסר.

הנה כל אצילות הוא הארה נמוכה מהאור שנאצל ממנו. ע"כ צריך משיחה חדש: יז) ויש להוסיף בה דברים דאיתא במנחות (נ"א:) כה"ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו החביתין קריבין משל יורשין. והרמב"ם פ"ג מה' תמידין ומוספין כתב שמקריבין עבור כפרתו. הנה שנחשב כ"ג גם בעוה"ז כל זמן שלא מינו כהן אחר תחתיו. ואיך תאמר שירש הכהונה מאביו. דכל זמן שלא משחו את הבן הרי עדיין הוא עצמו כהן. שהרי קרבין החביתין מנכסיו. וירושה לא שייך אלא במקום שלולי היורשין לא הי' של המוריש והי' הפקר כמו נכסי הגר. אבל בכהונה כל זמן שלא נמשח אם לא ירש הרי הכהונה עדיין של אביו. רק אם ירצו למנות כהן אחר ואז תפסוק הכהונה בעוה"ז מאביו. שוב צריכין למנות את בנו כמו בכל ירושה. וממשנה זו דחביתין קריבין משל יורשין נמי ראי' למ"ש לעיל דכ"ג אינו נפסק כח כהונתו בשעה שמת. ואינו דומה למלך. וכל זה מדברי ירושלמי הנ"ל כביכול אני בקדושתי ואהרן בקדושתו: יח) עוד ראי' דאף שיש מחלוקת מחויבין להמליכו מהמלך רחבעם שכאשר לא רצו ישראל [זולת שבט יהודה] להמליכו עלה על ישראל למלחמה עד ששלח השי"ת אליו ע"י נביא שיחזור בו. כי מאת ד' נהי' הדברים. אבל אם לא הי' מאת ה' הי' מותר לעלות עליהם למלחמה. ואם לא הי' מחויבין להמליכו איך הותר לו דבר זה. ואף שהתורה התירה מלחמה היינו אומה אחת על חבירו. ועי' בגור ארי' עה"ת פ' וישלח במעשה שכם. אבל לא ישראל שבט אחד על שבט אחר. ובמעשה שעלו ישראל לצבא על בני גד ובני ראובן כשבנו המזבח. הוכיח הרמב"ם מזה דעשרה מישראל שזדו לעבור בפרהסיא על איזה מצוה יהרגו כולם. ובע"כ שרחבעם חשב ישראל שלא רצו להמליכו כמורדים במלכות. והמלחמה שהי' אח"כ בין רחבעם וירבעם נ"ל משום שהמלוכה ניטלה לפי שעה משלמה מחמת חטאו כמבואר בכתוב.

חשב רחבעם כי מאחר שירבעם הרע יותר הרבה משלמה שוב המלוכה שלו. וזה הי' תמיד המלחמה בין מלכי יהודה ובין מלכי ישראל והוא ענין נכון] ואם כשיש מחלוקת בישראל אין מחויבין להמליכו. מאיזה טענה עלה עליהם למלחמה. אלא ודאי דמ"מ מחויבין להמליכו אלא דטעון משיחה: יט) קיצור העולה מכל זה דלדעת הרמב"ם דהא דמלך בן מלך טעון משיחה הוא רק כשמחלוקת בין בני המלך. לא שייך בנידון דידן כלל. וגם שלדעת הרמב"ם המשיחה הוא רק להשקיט המחלוקת ולעולם ירושה הוא. ומה שקשה עליו מהש"ס תרצתי למעלה בדברים ברורים למבין וישרים למוצאי דעת. ואף לדעת רש"י למדין שמחויבין להמליכו. אף שיש מחלוקת בישראל מכ"ג. ואף שמחויבין להמליכו צריך משיחה כמו דוד שהוצרך משיחה שנית כשקבלוהו למלך עליהם אף שמחויבין להמליכו. עד שאיש בושת וסייעתו הי' נחשבין מורדין במלכות כשלקחו המלכות לאיש בושת. הנה ביארנו שמצד מחלוקת אין שום טענה לגרע כח הירושה. וכן בתשו' מהרשד"ם ובתשו' גינת וורדים. ובכמה שו"ת שהי' מחלוקת פלפלו החכמים בדין ירושה ואין איש עולה על דעתו לגרוע הירושה מכח מחלוקת כי באמת אינו טענה כלל: כ) [אמר שמואל זהו המהדו"ק שכתב כ"ק אאמו"ר. זצללה"ה. אבל אחר זמן אמר לי בע"פ כשדיבר עמי אודות דין ירושת הרבנות שמחוורתא עפ"י מה דאיתא בספר כנסת יחזקאל סי' י' דאף דקי"ל דלחדש דבר צריך רוב מנין ורוב בנין יחד. מ"מ אם צד אחד מהם שהוא רוב מנין או רוב בנין לבד רוצים בש"ץ הראשון. יקום על משמרתו. דדוקא לחדש דבר צריכין שניהם. וראייתו מש"ס חולין (ע"ו:) גבי צומת הגידין חד אלימא וב' קטיני איפסק אלימא אמר רב זביד אזדא רוב בנין איפסק קטיני אזדא רוב מנין וטריפה. מר בר רב אשי מתני לקולא איפסק אלימא האיכא רוב מנין איפסק קטיני האיכא רוב בנין.

ופסקו כל הפוסקים כמר בר רב אשי עי' ביו"ד סי' נ"ו. עכ"ד. כן נמי הדין בירושת הרבנות דאם היורש יש לו רוב מנין לבד או רוב בנין לבד אין מפקיעין ממנו ירושתו אלא אם כן אין לו לא רוב בנין ולא רוב מנין. אז פקע ירושתו וע"ז אמרו בזמן ששלום בישראל ולא בזמן שיש מחלוקת. ויותר לא הגיד לי איך יפרנס ע"י פסק זה סוגיית הגמ' והפוסקים וגם בין הכתבים לא מצאתי. ובודאי הי' דעתו לכתוב עוד בזה אלא שלא הספיק [או כתב ונאבד] ונשאר בלתי נגמר ונעתק מה שנמצא: כא) ונהירנא עוד כשהיינו בעיר לויביטש עת פטירת הרה"ג כו' מוה' דוב ז"ל והי' שם עוד מחו' הגאון האדיר כו' מו"ה ישראל יהושע זצללה"ה האבד"ק קוטנא והגאון מוה' חיים אלעזר זצללה"ה האבד"ק קאליש. ובן הרב הנפטר ז"ל הוא הרב מוה' אפרים שלמה ז"ל שהי' אבד"ק ליפנא. ובעת ההוא הי' אבד"ק פיעטריקאוו דקוא. תבע מהעיר את מקום אביו ז"ל מכח ירושת הבן. וישבו ב"ד לדון בזה ושנים מהם הי' הגאונים מקוטנא ומקאליש הנ"ל. וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה לא הי' מהב"ד הלז ופסקו הם ז"ל כדברים האלה שאם יהי' לבן הרב הנ"ל רוב מנין או רוב בנין אז זכה בהרבנות מכח ירושת אביו ואם לא אין לו שום טענה ע"ז. ובאתי וספרתי הדברים לפני כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ואמר ב"ה ששם בפיהם דבר אמת שכוונו את ההלכה לאמיתה של תורה. ולא הגיד לי בפלפול הלכה זו מאומה: כב) אבל נחזי אנן איך יתפרנס ע"י פסק זה שיטת הרמב"ם ורש"י. דהנה הרמב"ם הביא דין דביש מחלוקת בעי משיחה דהמחלוקת הוא בין בני דוד. מזה דייק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה באות ה' דהרמב"ם ס"ל דמחלוקת מבחוץ אינו מסלק הירושה. ויש לומר שאין זה כ"כ דיוק דבמחלוקת מבחוץ הם עוברין על צוואת יעקב אע"ה כמ"ש הרמב"ן בפסוק לא יסור שבט מיהודה ואחר שנבחר דוד המע"ה עפ"י נביא הוא וזרעו אחריו.

שוב מחלוקה שמבחוץ הם כמוותרים על דברי הנביא ומיתתם בידי שמים ואשה החכמה אמרה כך קבלני כל החולק על מלכות ב"ד חייב מיתה עיין רש"י שמואל ב' כ' ומדקאמר בית דוד משמע אפי' זרעו אחריו. ובפי' המשניות להרמב"ם סוף עיקר הי"ב. ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על המשפחה הזאת כופר בדברי הש"י ובדברי נביאיו עכ"ל. וא"כ עד שיסביר לה הרמב"ם דיעבד שעשו איסור מוטב הי' לו להסביר כשהמחלוקת בין בני דוד עצמם: כג) אך רש"י אסברה לה אפי' כלפי חוץ ומיירי שרוב הי' חולקים על הירושה ואחר זה השלימו. מאחר דבשעת חלות הירושה הי' רוב כנגד היורש פסקה לירושתי' לגמרי. ואף שאח"כ השלימו. צריכין למשיחה כבתחילה. ולא אמרינן בזה חוזר וניעור וכמ"ש באות י"ד. ומסתייע פירוש זה מדברי רש"י שכתב אבל אי יש מחלוקת לאו ירושה הוא ובעי משיחה בתחילה עכ"ל. ומדהוסיף לשון בתחילה משמע כמו שכתבתי שכבר פסקה ירושתי' לגמרי ואפי' מצוה למנותו לא הי' ובדין זה לא מיירי הרמב"ם כלל ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: כד ומעתה נשובה ונראה אם לפי פסק זה הנ"ל יתורץ כל קשה. דהנה באות י' מדייק לשיטת רש"י דכי איכא מחלוקת לאו ירושה הוא ובעי משיחה בתחילה. דמ"מ הדבר ברור דאף דיש מחלוקת מחויבין להשלים עמו ולמנותו. דאל"כ מה זה שאמרו שאם בנו הגון למלכות בנו קודם לכל אדם. ממנ"פ אם מתרצים בו אפי' בלא ירושה ממנין אותו. ואם אין מתרצים בו שוב אין חיוב למנותו. אלא ודאי דהחיוב הוא שישלימו עמו עכ"ל. ולפי פסק הנ"ל אין שום ראי'. די"ל דמיירי שצד אחד רוב מנין או רוב בנין מתרצים בו וצד השני מתנגדים לו. דבלאו ירושה אין למנותו עד שיהי' לו רוב בנין עם רוב מנין. ומשום ירושה הוא קודם. אבל זה שיהי' מצוה להשלים עמו ולמנותו אין לנו.

זולת בזרעו של דוד שניתן המלוכה לו ולזרעו אחריו ושם לא כתיב תנאי בקרב כל ישראל בזמן ששלום וכו' וכל מחלוקה כלפי חוץ הוא כמוותר על דברי הנביא. ואין לזה ענין בירושת שאר מלכים או שאר מנוים: כה) ומה שפירש באות י"ב דמצינו ענין זה שיהי' חיוב למנותו מהא דמשיחת שמואל לדוד ע"כ לזה הי' שיהי' מחויבין אח"כ למנותו. שהרי אח"כ משחוהו בני יהודה שנית ואח"כ כל ישראל שלישית. א"כ משיחה קמייתא היתה למגן והו"ל מעילה. אלא ודאי דלהכי אהני שיה' מחויבין למנותו. וע"כ הי' כל בית שאול כדין מורדים במלכות אחרי ששמעו שנמשח עפ"י שמואל ועוד לא נכנעו. עכת"ד: כו) אומר אני באימה דא"כ אכתי קשה משיחה שני' שמשחוהו בני יהודה למה היתה באה. שהרי אח"כ משחוהו כל ישראל. וא"כ משיחה זו של בני יהודה למפרע היתה על מגן. ובזה אפשר לדחוק דעכ"פ אהני שהי' מלך על שבט יהודה ביני וביני. אך מה שכתב עוד אות י"ג שע"כ הי' בית שאול נחשבים מורדים במלכות משום חיוב למנותו. לא זכיתי להבין דאף שהי' החיוב למנותו. מ"מ מאחר דעדיין לא מנוהו ועדיין לא הי' מלך. אין המורד אז נחשב מורד במלכות אלא מוותר על דברי הנביא שצוה למנותו. ולא עוד אלא אף בזה אינו ברור לי. די"ל דהמצוה למנותו מוטל על הב"ד ולא על היחיד. וא"כ אין על היחיד שום דין מוותר על דברי הנביא. ואולי בית שאול חשוב שבידם למנותו דאלמלא הם הי' כל ישראל ממנין אותו תיכף. ומ"מ הדבר ברור שחיוב מורד אין כאן אלא מוותר על דברי הנביא: כז) אך כשאני לעצמי הייתי אומר דמשעה שמשחהו שמואל הי' לו דין מלך לכל דבר וכבש"ס מגילה (י"ד:) דנבל מורד במלכות הוה ואביגיל הצילו משום דעדיין לא יצא טבעו בעולם. ולמה לא אמרו בלשון מבורר שעדיין לא נתמנה או עדיין אינו מלך.

ומשמע דמלך הוא אבל אין על המורד דין מורד במלכות כיון שלא יצא טבעו ולא הי' מלכותו בהתגלות ואולי לא ידע המורד ') ולפי זה כל בית שאול הי' להם דין מורדים משום דאחר מיתת שאול הי' מפורסם משיחת שמואל. ומה דקשיא לי' למה משחוהו שנית ושלישית. לא זכיתי להבין מי יימר דבשמן המשחה משחוהו אימר באפרסמונא דכיא כדי לפרסם מלכותו וכתירוץ הש"ס כריתות (ה') ביהוא. ועוד שהרי איננו מפורש שהי' שם משיחה ממש. ואימר שהאי משיחה לשון גדולה כמו שפירש"י (ישעי' מ"ה) הוינו שקבלוהו עליהם למושל. ומצינו כן שמואל (ב' י"ט מ"א) ואבשלום אשר משחנו עלינו מת אף שלא מצינו לו משיחה כלל. וגדולה מזה (בישעי' ס"א) שאפי' על התמנות נביאים כתיב לשון משיחה. יען משח ה' אותי לבשר ענוים: כח) עוד שם באות י"ח דייק דאף שיש מחלוקת מחויבין להמליכו מרחבעם שעלה על ירבעם למלחמה. לא זכיתי להבין מה ענין מלוכת דוד המע"ה שניתן לו המלוכה לו ולזרעו אחריו ברית מלח עפ"י נביא לשאר המנוים שבישראל. דלעולם בשאר המנוים כשיש מחלוקת אפי' מצוה ליכא. אבל בבני דוד כל החולק עליהם הרי הוא מוותר על דברי הנביא. והי' סבר רחבעם שהם מוותרים על דברי הנביא ומיתתם בידי שמים ומותר לו לעלות עליהם לצבא כמו שעלו על בני ראובן וגד שחשבו שעוברים על שחוטי חוץ שבכרת אף שאין דינם נמסר לב"ד וכמו שכתב באות י"ח. עד שנאמר לו כי מאת הש"י היתה. ומה יבקש להם חטא יותר. והרי הרמב"ם סוף עיקר הי"ב ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על המשפחה הזאת כופר בדברי השי"ת ובדברי נביאיו עכ"ל. והביאנו דבריו באות כ"ב: כט אשר ע"כ לבי אומר שמכל הלין טעמי.

דבריו זצללה"ה האחרונים שקבע לפסק הלכה הם כמסמורות נטועים דאין דין ירושה ברבנות אלא אם כן יש לו רוב בנין או רוב מנין אבל באין לו לא זה ולא זה בטלה דין ירושה. וקם דינא. וכמו שהורו כן הלכה למעשה עוד גאוני המדינה הגאון מקוטנא והגאון מקאליש זצללה"ה כנ"ל ומעשה רב. ומ"מ להלכה למעשה בתשובה זו יפה הורה שמעשה שהי' כך הי' שהי' לחתן הרב ז"ל רוב מנין בודאי. שצד השני הי' קרובים של השני והי' באין באלמות. המגיה]: ל) עתה נעלה להמעלה השני' ושמו יקרא כתר תורה כי בו יבואר דין רבנות אם איתא בירושה: והנה החת"ס חלק או"ח סי' י"ב הוקשה לו דברי הרשב"א בתשו' סי' ש' וז"ל ועוד שאפי' לא הי' האב יכול לעמוד בשימושו. אם הבן ראוי לכך כו' שורת הדין שהבן קודם לכל אדם. כי לפי מה שאני רואה ממנהג אותם מקומות שהבנים מתמנים מדעת הציבור חזנים תחת אבותיהם. וכלל גדול אמרו ז"ל בכל מינויים שאם הבן ראוי הוא קודם לכל אדם ואפי' כ"ג אם הי' בנו ראוי וכו' הבן קודם וכו' והוקשה לחת"ס דפתח במנהג וסיים בדינא. ע"כ תירץ החת"ס דלכאורה קשה ל"ל בכ"ג קרא דבן קם תחת אביו ת"ל מדכתיב במלך כל ישראל לרבות כל המינויין בישראל וא"כ ל"ל קרא מיוחד לכ"ג. ותו דממעט משוח מלחמה. ומי גרע משאר מינויין. ומזה העלה החת"ס דמינוי קדושה אינו בכלל ירושה. וע"כ אצטריך קרא לכ"ג וחוזר וממעט משוח מלחמה. וכ"ש שאר מינוי קדושה. וחזן הכנסת דקדושה הוא תלי במנהגא יש מקומות הנהיגו חזן הכנסת בבהכ"נ מקדש מעט ככ"ג בבהמ"ק. וע"כ מינוי תורה אינו בירושה דהוא מינוי קדושה. וילפינן מדאצטריך קרא לכ"ג ומדממעט משוח מלחמה דמינוי של קדושה אינו ירושה לבניהם יע"ש באריכות: לא) ודבריו תמוהים הרבה דמה שהוקשה לו מכ"ג. הא צריך קרא להלכתו דבעי משיחה. ועוד כיון דבעי משיחה.