שו״ת אבני נזר – יורה דעה – קטע 91

ודלא כב"ח וש"ך סי' ר"א ס"ק נ"ח. ודוקא שנפלו בסוף א"א שיוכשר על עצמן. דא"כ הא נעשה כל המקוה בידי אדם. ומה"ט דעת תוס' רי"ד שבת (ט"ז) דאף קורטוב שהשלים דאורייתא. וע"כ בנ"ד שבאו לבסוף שאובים וכשרים ביחד ושניהם השלימו המקוה דומה לזוז"ג דמותר. האומנם כי הב"ח והש"ך רב גוברייהו וקשה לחלוק עליהם. אך מה אעשה כי בתוספתא הנ"ל מוכח להיפוך: ו והנה לפמ"ש דפסול שאובין אף מדרבנן בטלים ברוב. הא דג' לוגין שאובין פוסלין המקוה ואין בטלין היינו משום שפוסלין הכל ואין כאן הכשר כלל (ודומה להא דבכורות (כ"ב) במים טמאים שנפלו לציר מרובה מהם ונתבטלו ואח"כ נתוסף מים טהורים מצא מין את מינו וניעור דנטמא הטהורים בטמאים ורבו על הציר] וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' מקוואות הל' ה' ז"ל שכל המקוה כולו שנפסל כמים שאובין הוא חשיב וכאילו כל מימיו נשאבו בכלי: ז) וקשה לפי"ז האיך הוכשר תחתונה הלא כל הג' לוגין [אף שנתערב בהם מי מקוה] חשובים שאובים שבשעה שנפלו לעליונה ג' לוגין נעשה כל העליונה שאוב. וא"ל משום שסופו לירד לתחתונה ולא ישאר ג' לוגין בעליונה לא נעשה שאוב. א"כ למה צריך להכשיר עליונה ע"י תחתונה. הא לא נעשה שאוב כלל. דא"ל לצירוף מ' סאה. דהא לאחר שירד שוב אינו מחובר לפי' א' שבר"ש שם. וע"כ להכשירה מפסול שאובין שנפסלה בשעה שירד לתוכה הג' לוגין וכשרות העליונה לאחר שנתוסף בה ג' לוגין מי גשמים להשלים מ' סאה]. וכיון שנפסלה נעשה הכל שאובין כנ"ל, וכשירדו ממנה ג' לוגין יפסלו התחתונה. א"ו לא הכל נחשב שאובין אלא במקום שירדו הג' לוגין דכיון שהו' במקום זה ג' לוגין שאובין קודם הכשר מ' סאה נפסל מקום זה. אבל כשירד למקום אחר מחשבין לפי חשבון: ח) ואין לחלק דדוקא אם נפלה למקוה אחרת הוא דמחשבין לפי חשבון.

אבל בנ"ד שהם בעינם על הרצפה כמו שהי' תחת הרצפה שכל המים עולים מתחת הרצפה. ושם נפסלו ע"י השאובים אשר שם. הא ליתא דא"כ הא דתוספתא האיך שלמו המ' סאה ע"י תערובות מי מקוה עם השאובים. לפמ"ש דההיתר משום זה וזה גורם דהוי גורם דשאובין עם גורם דמי מקוה. ואם הכל נחשב כשאובין אין כאן גורם דהיתר כלל. שהרי בעינם שאובין נחשבין רק שאין פוסלין בג' לוגין. אבל הם עצמם הא אמרת דשאובין נחשבים. א"ו גם בעינם אינם נחשבים שאובים כשהם במקום אחר: ט) עוד נ"ל להכשיר המקוה משום שאיבה שהמשכוה דנכשרת ברבי' והמשכה בין נתערבו השאובין ברוב מים כשרים קודם שירדו למקוה כו' כמבואר בש"ע סוף סעיף מ"ד. ואף דשיעור המשכה פסק המחבר דאינו פחות מג' טפחים. הלא מבואר הטעם בב"י משום דכלבוד דמי וכאילו נתרחב המקוה אל מקום שהמשיך והכא אין לומר לבוד כאילו ניטל הרצפה מתחת הרצפה ושעל הרצפה אחת הנה. שהרי הרצפה קרקע המקוה העליונה וקרקע המקוה הוא מכלל המקוה שאין מטבילין בלעדה. ותרגום מקוה בית כנישות מיא. ואיך שייך לומר לבוד לעשות אחת לבטל עצם המקוה גם בלא זה יש לחלק בזה שלא לומר לבוד להיות רואין הרצפה כאילו אינה: י) וכל זה כשאין ביניהם כשפופרת הנוד. אבל אם יש ביניהם כשפופרת הנוד הרי מקוה אחת ואזדו ההיתרים ההם. אך אף אם אין ביניהם כשפופרת הנוד לדעת רמב"ם שאם נסדק הכותל מלמעלה למטה מצטרף. ופירש הט"ז ס"ק ס"ד משום שכל המים ראוים לצאת דרך הסדק הזה] כאילו נפלה כל הכותל. ודוקא נסדק לרוחב אינו מצטרף דעכ"פ חלק שלמטה מפסיק. וא"כ בנ"ד שיש סדק ברצפה שכל המים יכולים לצאת דרך הסדק הזה אחת הם. אך יען ידוע שעיקר דין שצריך להכשיר מעין משום שאובים הוא חומרא בעלמא. כי מעיקר הדין אין שאיבה פוסלת במעין. גם ידוע דברי האגודה שהביא הש"ך ס"ק נ"ז.

ע"כ יש לסמוך על ההתירים הנ"ל על דעת הרא"ש והטור מלמעלה למטה אין מצטרף: הק' אברהם סימן רעח ב"ה אור ליום ב' ג' שבט תרנ"ה לפ"ק. להרב להרב הנ"ל. א) מכתבו הגיעני. על מ"ש בתשובה הקודמת אות יוד דמקילין כתוס' ורא"ש נגד הרמב"ם. יען מעיקר הדין אין שאיבה פוסלת. במעיין וע"ז השיב כבודו. יען ניכר כי בא מהנהר. כי תמיד גובה המים שבמקוה כגובה הנהר ואין דינו כמעין. עכ"ד. והן הן דברי מהרי"ט ח"ב סי' י"ח. אבל אין זה ענין לענין פסול שאיבה. ואדרבה לדעת מהרי"ט שם מקוה זו שבצד הנהר א"צ לנקותה מפסול שאיבה כלל. שמהרי"ט כתב שם שמעין אינה נפסלת בשאיבה אפי' אין בה אלא כל שהוא קו"חממי תמצית שלא פסקו שאין מטבילין בהן ידים וכלים. ואעפי"כ מטהרים מים טמאים בהשקה. וקו"ח שמטהרים פסול שאובים בהשקה (וכן דעת הראשונים דמה שאין שאובים פוסלת במקוה שיש בה מ' סאה מטעם השקה נגעו בה] קו"ח מעין כל שהוא שמטבילין בה ידים וכלים כ"ש שמטהרין מים טמאים בהשקה וכ"ש שאובין. ואח"כ הביא התוספתא דחופר בצד הנהר אין לה דין מעין לטהר בכל שהוא. והנה מבואר בר"ש שהביא התוספתא וברמב"ם פ"ט מה' מקואות ה"ג שדינה כמי תמציות שלא פסקו. וא"כ מטהרת מים טמאים בהשקה וכ"ש שמטהר פסול שאיבה. כדברי מהרי"ט והראשונים הנ"ל: ב) ולפמ"ש מהרי"ט שם שמה שהחמירו הגאונים להכשיר המקואות הנובעים משאיבה משום שחששו לאותם שבאים רק ממים עליונים והם באים ממי התמציות הנבלעים בארץ יע"ש. אבל זו שבא מנהר שדינה כמי תמציות שלא פסקו שמטהר בהשקה כנ"ל. א"צ לנקותה כלל: ג) רק שאני חושש לדעת האומרים דאפי' מעין גמור נפסל בשאיבה כיון שאינה נכשרת לאדם בלא מ' סאה. אינה יכולה להכשיר לאדם השאיבה. כיון שהמעין עצמו עדיין אינו מוכשר לאדם.

ולא דמי למה שמכשיר מים טמאים מטומאתם שהרי היא עצמה טהורה מטומאה. אבל להכשיר פסול שאובין לטבילת אדם כיון שהמעין עצמה עדיין אינה מוכשרת לאדם אינה יכולה להכשיר לזה השאיבה: ד ובאמת הוא סברא דחוקה שהרי מכשרת השאובין לטהר כלים והא אזל לי' פסול שאיבה ממילא מותר להשלים עלי' למ' סאה. וכך הם דברי הר"ש פ"ה דמקואות מ"ב. במ"ש מיהו דבר תימא הוא לומר דמי בריכה שיש בהם יותר ממ' סאה יהיו כשרים לכלים ופסולים לאדם. וע"כ העיקר כדעת האומרים שאין שאיבה פוסלת במעין. וה"ה במי תמציות שלא פסקו שמכשרת השאובין כמו שמטהרת מטומאה הואיל והיא עצמה אינה טומאה. ה"נ מטהרת משאובין הואיל והיא עצמה אינו שאוב וכשרה להקוות עליו ה"ה השאובין יהי' כשרים להקוות עליהם: ה' מיהו בעת יובש גדול שנפסק השפעת המים מהנהר למקוה ודאי דינה כמי תמציות שפסקו שאינה מטהר בהשקה כלל. וזה אפי' בלא התוספתא. שהרי נפסק מהמעין וגם אין זוחל. שאם הי' זוחל הי' דינה כמעין לדעת מהרי"ק] אך עכשיו בימות החורף שאין יובש. אין לחוש לפסול שאיבה להאומרים שאין שאיבה פוסלת במעין: ו) ובעיקר הדין החופר בצד הנהר שהעלה מהרי"ט שאין דינה כמעין. לדעת כ"מ פ"ט מה' מקואות אינו דבר ברור. שהוא פי' בין בצד הנהר בין בצד המעין דשאני נהר שפסולה למי חטאת כמ"ש הרמב"ם פ"י מה' פרה ה"י. ושם חולק עליו הראב"ד. דאף שכן הוא בתוספתא. המשנה חולקת על התוספתא ממילא דין החופר בצד הנהר שהוא בתוספתא. הולכת לשיטתה. ולדידן דקי"ל כהמשנה דינה כמעין: ז) ואף שהראב"ד אינו משיג בה' מקואות. מצינו כן כמה פעמים [ואזכיר אחת מהם. פ"ב מה' חגיגה ה"ה אם נטמא ביו"ט ראשון. אעפ"י שטיהר למחר פטור דכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני. ובגמ' (ט) מבואר דלמ"ד פסח שני תשלומין דראשון יש לו תשלומין.

הנה דטמא אף דלא חזי בראשון יש לו תשלומין. ה"ה בחגיגה טמא יש לו תשלומין. אך למ"ד פסח שני רגל בפ"ע הוא. ולא מצינו תשלומין לטומאה. טמא בראשון. פטור בשני. והרמב"ם לטעמי' שפסק פ"ה מה' ק"פ ה' א' ב' רגל בפ"ע הוא והראב"ד חולק עליו דרבים פליגי עלי' ואין הלכה כרבי מחביריו. ובנו של הרמב"ם מיישב דלא פליגי עלי' בדבר א' ר"נ ס"ל תשלומין ולא תקנתא. ר"ח ס"ל תקנתא ולא תשלומין ולא רבים נינהו יע"ש. אולם הראב"ד ודאי ס"ל דר"ח דס"ל תקנתא כ"ש דתשלומין וכן פרש"י בגמ' בד"ה אף על הראשון דלר"ח תשלומין ותקנתא. וממוצא הדבר נשמע דלראב"ד דס"ל תשלומין נטמא בליל יו"ט ראשון מביא בשני ואעפי"כ לא השיג על הרמב"ם. שהוא אינו משיג רק על עיקר הדין והשאר יבין מאליו]: ח) וכל זה להתלמד במקום אחר. אך מקוה זו שאנו דנין עליו לכ"ע מעין גמור הוא לכל דברי' לענ"ד. והנה החילוק שבין בצד הנהר בין בצד המעין לדעת מהרי"ט הוא שהנהר אין בה גידין שימשכו המים. אך בא ממעין שמרחוק. ושם יש גידי המעין שמושכין המים מתחת לקרקע וכמו דם שהולך בתוך הגידין וזה ידוע. וע"כ המים שבנהר שבאים למקוה הוא רק מחמת שבלועים המים בתוך הקרקע. אבל החופר סמוך למעין הואיל והמעין עצמה יש בה גידין אנו תולין שהמים באים למקוה דרך הגידין ומעין גמור הוא. וע"כ מקוה זה שכתב כבודו שלא הי' אפשר להכשירה בחלב טרם עשו עלי' הרצפה. כי המים הי' באים למעלה במהירות מאד. לא יצוייר בשכל שהכל מי תמצית הנבלע בקרקע. ובטח או שיש חללים דקים שהולך מנהר למקוה. או שמקוה עצמה יש בה גידין. אך כשיש יובש מתקווצים הגידין וכשנהר גדול הגידין מתרווחים ומוציאין הרבה מים מעצמם. כעין שכתב בתשו' הרא"ש כלל ל"א סי' י"א בפירוש נהרא מכיפי' מתברך. אך לענין שלא יפסול בשאיבה א"צ לזה כלל כנ"ל:

ט והנה דברי אחרונים שהביא כבודו. דברי מר חמיו זקינו הגאון הצדיק זלה"ה בסמוכה לנהר אין לה דין מעין לטהר בזוחלין. זה אמת. אך תמוה בעיני למה כתב דוקא בנפסק. כי אפילו בעודו שואב מנהר אין לה דין מעין לטהר בזוחלין. ובנפסק הוא מי תמצת שפסקו. ובתוספתא שכתב ר"מ ור"ש שהוא כמי תמצית שלא פסקו. היינו בלא נפסק. ואעפ"כ אין לה דין מעין. שלחתי אחרי פ"ת ד' ווילנא ראיתי מ"ש בשם ס' משכנות יעקב ושם מבואר דמקוה סמוכה לנהר נפסלת בשאיבה. ובסוף כתב שמצא ככל הנ"ל בתשו' מהרי"ט. ותמהני שבמהרי"ט מפורש להיפוך כנ"ל. וגוף הס' משכנות יעקב אין בידי. אולי ישנו תח"י כבודו וירצה להעתיק התשובה סי' מ"ג ולשלוח אלי טוב הדבר ובלבד שיעתיק כל התשובה. ס' דברי חיים ממר חמיו זקינו זצ"ל אין אתי: י) סוף דבר לדינא הוא כמ"ש בתשו' ראשונה. והעיקר מחמת שאף אם אין לה דין מעין. מ"מ אינה נפסלת בשאיבה לרוב הפוסקים מחמת שהוא כמי תמצית שלא פסקו ומטהרים בהשקה. זולת אם יראה בס' משכנות יעקב דברים של טעם שהם נגד זה ישלח אלי. ואז אראה אם כנים דבריו: יא) ולפי מה שחשב כבודו שנפסל בשאובין כדין מקוה שאל אם בכ"ז לסמוך על הרא"ש והטור נגד הרמב"ם. הנה יש מקום גם לזה. דהנה מה שכתבתי בתשובה הראשונה דביש ברצפה כשפופרת הנוד והוא אחת עם תחת הרצפה חשיב במקום אחד ופוסלים השאובים שתחת הרצפה. ולכאורה מהתוספתא שהבאתי שם מוכח שגם בזה כשר. שהרי בתוספתא ההוא שעליונה נכשרה מתחתונה וע"כ שחשובים כאחת. ומ"מ אין הג' לוגין שירדה מעליונה פוסלים התחתונה: יב) אך באמת אינו ראי' לפי' ראשון שבר"ש וכל הראי' רק לפי' ראשון כמבואר שם שהרי מה שמוכשר העליונה מתחתונה הוא כר"מ בחגיגה (י"ט) שמכשיר משום גוד אסיק.

ועי' ר"ש ורא"ש שם במשנה ב' שגם הכשר שאובים עליונים מן תחתונה הוא משום גוד אסיק. והנה בתוס' פ"ק דסוכה (ד') דלא אמרינן לבוד להחמיר וה"ה דלא אמרינן גוד אסיק או גוד אחית להחמיר. דכולהו הלמ"מ הם והם רק להקל. וע"כ אי אפשר שיפסול תחתונה מכח לוגין שירדו מהעליונה משום שאחת הם שהרי כל מה שאחת הם הוא משום גוד אחית. וזה לא יועיל לפסול. אבל חיבור כשפופרת הנוד חשיב אחת לגמרי: יג) והנה הא דאין לבוד להחמיר אף שכתבו תוס' ורא"ש כן. הח"צ בתשו' חולק עליהם מהא דעירובין גבי מבוי שרצפו בלחיים. ואני ראיתי חידושי הרשב"א עירובין כת"י והביא ראיה משם דיש לבוד להחמיר וא"כ יהיה מוכרת מהתוספתא דאפי' יש חיבור ביניהם אינו פוסל. וה"ה בנ"ד אפילו בשפופרת הנוד ה"נ. או לדעת הרמב"ם. מ"מ זה לפלפולא. ולדינא העיקר מחמת שאין מעין נפסל בשאיבה: הק' אברהם. סימן רעט לרב אחד. א) בדבר פסול שאובין אם נטהר בחיבור ע"י גוד אסיק וגוד אחית. הנה בגוד אחית מפורש בתוספתא שהביא הר"ש פ"ז מ"ו מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות וירדו ב' וטבלו זה אחר זה. הראשון טהור והשני טמא כיצד הוא עושה עודהו הראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור. ובס' בעה"נ להראב"ד גורס כל זמן שרגלו של ראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור. ר' יהודה אומר עודהו רגלו של הראשון במים אחר ירד וטובל וטהור. ובחגיגה (יט) מפורש דטעמא דר' יהודה דאמר עודהו רגלו של הראשון במים אף השני טהור הוא משום גוד אחית. וא"כ מוכח מתוספתא דלענין פסול שאובין גם לדידן אמרי' גוד אחית. אך אי אמרינן גוד אסיק אין ראי' מכאן שהרי ר"י ס"ל גוד אחית ולא גוד אסיק. וא"כ אין ראי' מגוד אחית שנאמר גוד אסיק:

ב) אך נלמד מפ"ו משנה ח' מטהרין את המקוה העליון מן התחתון כו' ומשיקו אפי' כשערה ודיו וכתב הר"ש וקשיא איך מתחברים ע"י כשערה הא לכה"פ אפי' ר' יהודה דמיקל טופח ע"מ להטפיח בעי. ותירץ דהכא לאו במקוה חסר רק בשלם אלא שהוא שאוב ובשאיבה הקילו ושמא מטעם זה לא חיישי' בסילון אפי' הוא קטפרס ע"כ. ומבואר דלא פי' מתני' כר"מ בחגיגה שם גבי ג' גממיות. שהרי ר"מ מכשיר בעליון החסר ע"י חיבור קטפרס. אלא דס"ל מתני' כהלכתא ואעפי"כ מכשירין פסול שאובין בהשקה העליון מן התחתון. הרי דבפסול שאיבה אמרינן גוד אסיק. וכן פסק הרמב"ם הא דמטהר העליון מן התחתון ובהא דג' גממיות פסק כחכמים. וע"כ משום דבשאיבה הקילו: ג' ובתשובת נפש חי' מותיב דברי ר"ש ורמב"ם אהדדי. דבפ"ג מ"ב כיצד הבור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד או שיעמוד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים. ופי' הר"ש דאתי כר"מ דאית לי' גוד אסיק. ולפי דבריו פ"ו אפי' כרבנן אתיא דבשאובה לכ"ע אמרי' גוד אסיק. וכן קשה על הרמב"ם שהשמיט הא דויטהרו העליונים מן התחתונים עי"ש פ"ה ה"ו וכתב בכ"מ דרמב"ם לטעמי' שפסק בג' גממיות דלא אמרי' לא גוד אסיק ולא גוד אחית. והוא תימה שהרי פ"ה פסק הא דפ"ו מטהרין העליון מן התחתון ע"כ ס"ל בשאובה אמרי' אפי' גוד אסיק. והנה יותר יש לתמוה מ"ש בכ"מ דאפי' גוד אחית ל"ל. שהרי מפורש בתוספתא הנ"ל דבעודהו רגלו של ראשון במים ממלא בכתף ונותן לתוכו. ומפורש בחגיגה דההיתר דרגלו של ראשון במים משום גוד אסיק: ד) אשר ע"כ נראה לפמ"ש הראב"ד בס' בעה"נ שם בהא דתוספתא דבשאיבה דרבנן אמרי' גוד אתית. אבל לענין הטבילה הא קי"ל ארבעים סאה מן התורה הלכך אפי' למעלות דרבנן לא אמרי' בי' גוד אחית.

ביאור דבריו דבשאיבה שהוא כולו דרבנן אמרי' בי' גוד אחית. אבל במקוה חסר דלא אמרי' גוד אחית להכשיר המקוה לטומאה דאורייתא מיגו דלא אמרינן גוד אחית לטומאה דאורייתא. לא אמרינן נמי גוד אחית למעלות דרבנן. ועיין בר"ן סוכה בהא דמיגו דהוי דופן לענין סוכה הוה דופן לענין ש ב שהקשה שנאמר להיפוך מיגו דלא הוי דופן לענין שבת לא הוי דופן לענין סוכה. ותירץ דמוכח מקרא דאמרי' המיגו להיות מחיצה עי"ש. וזה באפשר לדון המיגו כך. אבל בדרבנן ודאורייתא דא"א להכשיר הדאורייתא במיגו דדרבנן. ע"כ אמרי' המיגו להיפוך מיגו דלא מהני לגבי דאורייתא לא מהני גם לגבי דרבנן ודו"ק: ה) וע"כ בנידון דידן נמי דוקא בהא דפ"ו שהמקוה שלם רק שנפסלה בשאובים שנפלו בה קודם שהי' מ' סאה] והוי כולו דרבנן אמרינן בי' אפילו גוד אסיק. וכ"ש בתוספתא הנ"ל דאמרינן גוד אחית. אבל בהא דכ"ג מ"ב דבור שבחצירו ונפלו בו ג' לוגין דהיינו שעדיין אין בו ארבעים סאה [שאם הי' מ' סאה לא הי' נפסל בשאובין] והכשירו שיהי' כשר להקוות עליו כדלעיל מינה במשנה א'. וע"ז אמרה המשנה עד שיעמוד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים דהיינו שיפתקו עד שיתחברו. ובודאי אין החיבור רק רגע אחת. דכי מיא שורי שורי קיימי. רק שנתחברו פעם אחת נטהרו ומותר להקוות עליו. וע"ז שפיר קאמר הר"ש ר"מ היא. דלרבנן אי אפשר שיטהרו בשעה שמחוברין. כיון שאם הי' חיבור גמור הי' מותר לטבול בעליון החסר ע"י חיבור לשלם. רק דלאורייתא לא אמרי' גוד אסיק וכיון דלא אמרינן גוד לגבי דאורייתא שיהי' כשר לטבול בו. לא אמרינן נמי גוד שיהי' כשר להקוות עליו:

ו) ובודאי אם הי' מקווה עליו להשלים למ' סאה בעת שעדיין מחובר הי' מועיל החיבור אח"כ בעת שיש בו מ' סאה וא"צ עוד החיבור לדאורייתא אבל משמעות המשנה דטהרת עליונים תיכף אף קודם שהקוה עליו נטהר לענין שיהי' כשר להקוות עליו. וזה אינו רק לר"מ דאמר גוד אסיק נטהר תיכף שאף לאחר שיופסק החיבור טהורים שיהי' כשרים להקוות עליהם. אבל לרבנן קודם שהקוה עליהם לא נטהרו כלל דאמרי' מיגו דאינה כשרה משום החיבור לטבילה. אינה כשרה נמי להקוות עלי' ולק"מ על הרמב"ם והר"ש: אך מ"ש בס' שו"ת נפש חי' דלענין לטהר שאובין לעולם חשיב דכשמורידין השאובין למטה הרי נטהרו. וכבודו הקשה מדברי הר"ש פ"ג מ"ב דחשיב לי' גוד אסיק להנ"ל לק"מ דלמאן דלית לי' גוד אסיק אמרי' מיגו דלא הוי חיבור לענין לטבול בעליונה בלי שיקווה עליהם. לא הוי נמי חיבור לענין לטהר פסול שאובין. אך מ"ש כבודו דלא מצינו גוד רק להמקוה הצריכה לה דבמקום שצריך להכשיר התחתונה אמרי' גוד אחית לא במה שצריך להכשיר העליונה דבתחתונה הא יש, מ' סאה. זה נכון. רק צ"ל בלשון אחר והוא עפ"י המבואר בפ' כל גגות בגגין השוין יותר מבית סאתים דלא אמרי' גוד אסיק למעט מבית סאתים. דלא אמרינן גוד אסיק רק לעשות מחיצה. וזה יש לו מחיצות חיצונית ויהי' הגוד אסיק רק למעט מבית סאתים ולא אמרינן. וה"נ כיון שאין הגוד אחית לעשות מקוה שהרי יש מקוה למטה רק לטהר השאובין, ואפי' אם הי' מעין למטה פחות ממ' סאה לדעת האומרים דאינו נפסל בשאובין. אף דלצריך לאדם מ' סאה יהי' הגוד אחית לעשות מקוה למטה ג"כ. אינו נראה כיון דתחילה לא יעשה מקוה רק תחילה יטהרו השאובין ולא אמרי' גוד לטהר רק לעשות מקוה. והא דמטהרין העליונה מהתחתונה היינו כיון שיש למטה מקוה אמרינן גוד אסיק שיהי' מקוה למעלה וממילא נטהרו השאובים.