שו״ת אבני נזר – יורה דעה – קטע 81

אבל לענין שלא לדונה ברואה מ"ת מקילין כרב אסי דתלינן בהטי' וכל הביאות שעד עתה הי' בהטי' ע"כ לא ראתה. וכאב שיש לה עתה רגלים לדבר שכך הי': ה) ועוי"ל דהנה רמ"ת היא מדין ווסת שהוחזקה לראות ע"י מקרי התשמיש. והא אפי' ביוצא לדרך התירו אפי' בשעת ווסתה כמ"ש בס' בעה"נ להראב"ד שגורס אפי' בשעת ווסתה [לא סמוך לווסתה] וכ"ש שלא נוציא אשה מבעלה משום איסור ווסת. אך התירוץ בזה דשניא יוצא לדרך איסור שעה מרואה דם מחמת תשמיש איסור עולם. וע"כ בנ"ד שהדם מתמעט והולך קרוב הדבר שבסוף יפסוק לגמרי ואין כאן רק איסור ווסת לשעה דמתירין כדי שלא להוציא אשה מבעלה מקו"ח דיוצא לדרך: ו' והעיקר מחמת שהבעל אומר שנדמה לו שלא. הי' לו עד עתה ביאות גמורות וא"כ בזה ודאי תלינן בהטי' כמ"ש התוס' דהא דאמרינן דשמואל לא שכיח היינו בביאה גמורה וביאה גמורה לא נקרא רק אם הכניס כל האבר ופחות מזה נדון כהעראה כמ"ש בסדרי טהרה סי' קצ"ג. ואף שאינו אומר כן בבירור. מ"מ בצירוף הרגלים לדבר שעד עתה לא הי' כואב לה מאומה ובשעה שנשברו הבתולים הדרך להיות לה כאב וזו לא היתה לה רק עכשיו רגל"ד שלא הי' ביאה גמורה עד עתה [כאשר שמעתי מאיש אחד שאצלו לא הי' ביאה גמורה עד ג' רבעי שנה שלא הי' בקי בפיסוק רגלים] ומכל אלו טעמים נ"ל שלא לדונה כרמ"ת ומותרת בכל פעם אחר ספירת ז' נקיים. ואבקש שכאשר יפסוק הדם לגמרי ימחול להודיעני: הדו"ש הק' אברהם סימן רמו ב"ה יום ב' תצא תרצ"ד לפ"ק פה סאכאטשוב. שלום לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה אלי' נ"י האבד"ק פיעטרקוב דקוא. בדבר האשה מעוברת שמצאה קרטין דקים מאד אחר מ"ר ואי אפשר לבודקם בשרי'. אך קצתם נבדקו במיעוך צפורן ונמוחו. ובמ"ר לא נמצא כלום. אך אפשר מחמת שדקים מאד לא נראו. ואם יסונן המ"ר ימצאו. גם בין השתנה להשתנה נמצא קרטין:

א תשובה. בנדה ריש פרק האשה שעושה צרכי' דמוקי לה ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא על שפת הספל מבעיא לי' לאשכוחי. ובתשו' הר"ן סי' מ"ט דבנמצא גם בתוך הספל לר"מ טמאה ולר' יוסי טהורה. ובנמצא על שפת הספל לבד גם לר' יוסי טמאה. דמוכח מילתא דלבתר דתמו מיא אתי דם דאי לא בתוך הספל נמי מבעיא לי' לאשכוחי. וק"ל בנמצא על שניהם למה לר"מ טמאה. כיון דיושבת ודם שבתוך הספל טהור גם לר"מ. וע"כ בא ממקום מ"ר ולא ממקור. והרי נתברר שיש לה מכה במעי' שמוציא דם. ובנדה (ס"ו.) ואם יש לה מכה תולה במכתה. ולמה לא נתלה דם שבשפת הספל במכה זו. שהרי המ"ר בסופם שותתין. ושפיר יכולים המ"ר שבסוף ליפול בשפת ואין שום ראי' דלבתר דתמו מיא אתא וכמ"ש הר"ן שם לר' יוסי. כמו כן לר"מ יהי' טהור כיון שנתברר שיש לה מכה. וקושיית הש"ס הי' לר"מ דילמא לבתר דתמו מיא שלא בא כלל דם עם מ"ר רק הכל אא"כ. אבל בנמצא בתוך הספל ויושבת על שפת הספל הא נתברר שיש לה מכה: ב) וצ"ל כיון דטעמא דר"מ משום דס"ל חוששין למיעוטא וכמ"ש הר"ן שם אף שידוע שיש לה מכה חיישינן שמא דם זה ממקור. וטעמא רבה איכא בהא. שהרי הא דאם יש לה מכה תולה במכתה מצינו כיוצא בזה בבא זאב ונטל בני מעיים והחזירן נקובים כשירה ולא חיישינן שמא במקום נקב ניקב. ושם בחולין (ט') מבואר משום דנשחטה בחזקת היתר עומדת. ואי לאו משום חזקה לא הי' תולין בזאב אף דזאב במקום שניו ודאי ניקב. וכן משמע הלשון שמא במקום נקב ניקב. ומ"מ אי לאו חזקה לא הי' תולין. וה"נ הא דתולין במכה רק משום חזקת טהרה. ור"מ דחייש למיעוטא מדרבנן אפי' ליכא חזקה כנגד הרוב ובאיכא חזקה כנגדו מדאורייתא] וה"ה דחייש במקום חזקה לבד מדרבנן.

וכן משמע ביבמות פרק האשה בתרא (קי"ט:) סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ אבל חזקה לבד לא מהני לי' לר"מ. ומשמע לי' לר"ן כן מלשון הגמ' דאם איתא דבתר דתמו מיא על שפת הספל בעי אשתכוחי. משמע דבנמצא גם על שפת הספל טמאה: ג) ולפי"ז נראה למה דקי"ל כר' יוסי אך שדעת תוס' ורא"ש וטור דמודה ר' יוסי בתרתי לריעותא עומדת ושותתת. וע"כ כתב הטור דבעומדת ושותחת על שפת הספל טמאה. היינו שתחילה מקלתת לתוך הספל ולבסוף שוחח על שפת הספל ואם נמצא הדם על שפת הספל הרי ניכר שבא הדם כשהיא עומדת ושותת וטמאה [וע"כ לפרש כן דברי הטור. דאי בשותת מתחילה ועד סוף מ"ש שפת הספל דנקט. אלא ודאי שמקלחת לתוך הספל אך שבסוף שוחחין. וכאוקימתא דגמ' אליבא דר"מ ביושבת דמקשה לבתר דתמו מיא ויושבת ושותתת לר"מ טמאה כמו עומדת ומקלחת. ומשני ביושבת על שפת הספל ונמצא בתוך מ"ר. כמו כן לדידן לר' יוסי בעומדת. דבתרתי לריעותא הא מודה ר' יוסי כמ"ש הרא"ש. וזה שלא כדברי החת"ס שכתב דעומדת ומקלחת ולבסוף שותתת לא חשיב תרתי לריעותא ובטור מוכח להיפוך נ"ל דהיינו דוקא כשנמצא על שפת לחוד. אבל נמצא גם בתוך טהורה. כיון דדם שבספל לאו ממקור רק ממקום מ"ר. שוב תולין גם הדם שראתה כשהיא שותתת בזה. דודאי תוכל לראות ממקום מ"ר בשתיתה כמו בקילוח [רק בשתיתה יש חשש הדור מ"ר למקור] וא"כ תולין הדם שראתה בשתיתה במקום מ"ר כיון שידוע שרואה ממקום מ"ר: ד) עוד יש לתרץ קושיא הנ"ל מהא דנדה (ס"ו) אם יש לה מכה תולה במכתה. דהנה קשה טובא בתשו' הר"ן דכתב בטעם ר"מ משום דחייש למיעוטא. והא ריש האשה שהלך דברובא וחזקה ביחד גם ר"מ מודה דחשיב מיעוטא דמיעוטא. וה"נ הא האשה בחזקת טהרה עומדת. וצ"ל דר"ן לטעמי' בחי' בטעמא דדבר שאינו מקבל טומאה אם נמצא עליו כתם טהור.

משום דמדאורייתא אינה טמאה רק בהרגשה. לא גזרו רק אם נמצא בדבר המקבל טומאה גזירה שמא יבואו לטהר הבגד. והיינו דמ"מ הדם עצמו טמא משום מקור מקומו טמא כמו ביצא דם דרך דופן (מ"א:) וה"נ בדם הנמצא בספל. דעל הדם עצמו ליכא חזקת טהרה שאם דם נדה הוא מתחילת ברייתו טמא וגם ספל הנוגע בו כיון שבודאי נגע בדם. אזיל חזקת טהרה שלו כמ"ש הרמב"ן והריטב"א והר"ן בתינוק שנמצא בצד העיסה דאם העיסה ודאי נגעה בתינוק אזיל חזקת טהרה מהעיסה. וכיון ששפל טמא ע"כ גם האשה טמאה משום גזירה וא"כ ניחא נמי הא דאין תולין במכה. כיון דכל תלי' במכה הוא משום חזקת היתר וכיון שהדם אין לו חזקת טהרה וגם ספל הנוגע בו. ממילא גם האשה טמאה: ה) וארווחנא בזה דהא דאם יש מכה תולה במכתה אפי' לר"מ. ונאמר שגם ר"מ אזיל בתר חזקה. וכן משמעות תוס' קידושין (פ'.) גבי תינוק שנמצא בצד עיסה. והחילוק דהתם אין כאן בגד נמצא עליו הדם רק שבדקה בעד שאינו מקבל טומאה. והכא שאני שנמצא על הספל שמקבל טומאה וכנ"ל: ו) ולפי זה נולד לנו קולא בדם שראתה גם אחר הטלת מ"ר יושבת בעד שבדקה בו אם בדקה בבגד פחות מכשיעור לקבלת טומאה אפי' לר"ח דפוסק לבעלה טמאה משום כתם. מ"מ הכא טהורה כיון שהדם שראתה בתוך מ"ר יושבת. ודאי מחמת מכה שוב תולין גם שאח"כ במכה. אך לפי תירוץ זה אין היתר בזה רק בדם הנמצא בבדיקה אחר מ"ר בעד שאינו מקבל טומאה: ז) אך יש לפקפק בכל הנ"ל לפמ"ש במק"א [לעיל סי' קל"ב] בטעמא דר' יוסי דטהורה ודאית ובעד שאינו בדוק מטמא משום כתם. וכבר נתקשו בסתירת הסוגיות. ואמרתי משום דבהדור מ"ר למקור יש שני אופנים אופן הא' שבא מפתח המקור לפרוזדור כדרכו. אופן הב' כמ"ש בתשו' מהר"ח או"ז שמ"ר הלכו משלפוחית למקור וחזרו למקומם עם דם המקור לשלפוחית ומשם יצאו.

ולפי שיטת מהר"ח אזיל בדיקת מהרי"ל שפסק רמ"א. אך דאנן ס"ל דבכה"ג אף שדם מקור היא טהורה דאין דרך ראי' בכך כמו הרואה דם בחתיכה ואין חשש רק שמא הלך הדם ממקור לפרוזדור. וע"כ ר' יוסי דבעד שאינו בדוק מטמא משום כתם. הכא הוה לי' ספק כתמים. דאף את"ל הדור מ"ר אינו אלא ספק שמא חזרו למקומם עם דם. רק ר"מ מטמא משום נדה. דר"מ לשיטתו הרואה דם בחתיכה טמאה. ובתשובה [סי' הנ"ל] בארתי הדברים באריכות: ח) וע"כ בעומדת דטהורה לר' יוסי אין זה משום דבבירור מ"ר הוא. רק דשמא מ"ר. ואם תמצא לומר ממקור. שמא חזרו מ"ר עם הדם לשלפוחית ואין דרך ראי' בכך. ומ"מ בפעם אחרת אפשר שיצא הדם ממקור לפרוזדור. ובירור שיש לה מכה במקום מ"ר אין כאן. כמו בעד שאינו בדוק. דטמא משום כתם. והטהרה רק מספק כתמים. דאת"ל ממקור כו' ואין זה הוכחה כלל שלעולם יבא דם המקור בענין אחד. וזה נ"ל טעם רמ"א בבדיקת מהרי"ל ג' פעמים ותמה הד"מ. ולפמ"ש הטעם ברור דשמא חזרו למקומם וע"כ יצא המוך נקי. ע"כ צריך ג' פעמים שלא נמצא דם על המוך ואתחזקה [שאת"ל הדור מ"ר למקור] שלעולם יחזרו למקומם ולא ילכו ממקור לפרוזדור ודו"ק: ט ועתה נבא לדין מצאה קרטין בתוך המ"ר וגם בשעה שבדקה אח"כ. ואם לא הי' מוצאת קרטין אלו רק אחר הטלת מ"ר הי' היתרו פשוט ברמ"א מתשו' הר"ן. אך גם אם מצאה גם בין השתנה להשתנה נלפע"ד דלאו בכל גווני אסורה. והנה תנאי זה שאין מוצאת קרטין אלו רק במ"ר אי תיכף אח"כ היא בתשו' הר"ן לר' מאיר שכל ההיתר שמוכח מזה שלעולם אינה רואה רק במ"ר. אך לדידן דקי"ל כר' יוסי ודם שבתוך מ"ר טהור בפשיטות. שוב נתלה גם דם שלא בשעת מ"ר במכה שיש לה בכליות.

אך זה אינו כיון דלר"מ טמאה א"כ אין ההיתר רק מכח דאף את"ל הדור מ"ר למקור שמא חזר הדם לשלפוחית וטהורה משום דאין דרך ראי' בכך ולעולם אין לה מכה בכליות כלל. אך אם תשב על שפת הספל ותקלח לתוך הספל ותמצא דם בתוך הספל. דהשתא הדם טהור אפי' לר"מ כיון דיושבת ומקלחת והרי נתברר שיש לה מכה ונתלה בה. אך לכאורה זה אינו שהרי המכה בכליות. ומה ענין מכה שבכליות למצא עי"ז דם בבית החיצון שלא בשעת הטלת מ"ר. דבשעת מ"ר דם מכה שבכליות הולך לשלפוחית של מ"ר ומשם יוצא עם המ"ר. אבל שלא בשעת הטלה אי אפשר: י) אך שעדיין יש לומר לב"ה דס"ל ריש נדה אימור כותלי בית הרחם העמידוהו וחכמים מודים לב"ה דכבה"ר מוקמי דם וכל מעל"ע טמאה משום קנס שלא בדקה. א"כ עדיין יש לתלות אפי' שלא בשעת מ"ר במכה שבכליות שנשאר מחמצית מ"ר. מיהו להך לישנא דטעמי' דשמאי משום דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי מקשה (שם ג':) והא תניא טעמי' דשמאי משום ביטול פו"ר. ומשני ב"ה הכי אמרי לשמאי אין טעמא אמרת מיהו עשה סייג לדבריך. וע"ז השיבו ב"ש משום ביטול פו"ר. ולפי"ז גם ב"ה ס"ל אם איתא דהוה דם מעיקר הדין. וא"כ אי אפשר לתלות בהעמדת כותלי בית הרחם. אך רבא דהוא בתרא אמר טעמאי דב"ש משום ביטול פו"ר ובית הלל טעו בדברי ב"ש וסברו טעמא דב"ש משום דמעיקרא הוה ואקשי עלה וב"ש השיבום אף לפי מחשבתם. מ"מ ב"ה הא לית להו אם איתא דהוה דם וקי"ל כוותייהו בתוך י"ב שעות: יא) אך יש לפקפק בזה ולומר דאף אם כותלי בית הרחם מוקמי דם היינו בעומק בית הרחם קרוב לפי המקור דכל הנשים מטמאות בבית החיצון ושמא הי' שם הדם בעומק עד עכשיו שיצא לחוץ. אבל היוצא עם מ"ר ונרב מ"ר קרוב לפתח הפרוזדור אפשר דשם אין חשש להעמדת הדם:

יב) אך י"ל לפמ"ש דר"י מטהר אינו משום שברור דלא הדור מ"ר רק משום את"ל דהדור שמא חזר למקומו עם הדם וטהור. וא"כ י"ל אם השתינה פעם אחרת עומדת שמא הדור למקור מ"ר עם הקרטין ונשארו הקרטין במקור [והמ"ר חזרו למקומם ומשם יצאו או יצאו המ"ר ממקור לפרוזדור אך הקרטין נשארו במקור] ויצאו אח"כ לפרוזדור. וכן חשש זה לרא"ש בעומדת כיון שלבסוף שוחחת והוי עומדת ושותתת. ואף את"ל שאינו דומה מ"מ למכה הידוע שמוציאה דם כיון שאינו רק מחשש העמדת כותלי בית הרחם או הדור למקור כנ"ל. מ"מ הא שלא בשעת ווסתה פסק רמ"א שתולה אף במכה שאין ידוע אם מוציא דם. ואף שהש"ך חולק כתב נוב"י הטעם משום דיותר יש לתלות במקור שעכ"פ מוציא דם בשעת ווסת ווסת עשוי להשתנות. אבל המכה לא הוחזקה כלל בדם. ובעת שהיא מעוברת ודאי שלא בשעת ווסתה היא. מ"מ בנ"ד שהיא רק קרטין. והרי לא הוחזק המקור בקרטין וא"כ יש לטהרה אף אם רואה שלא בשעת השתנה שלא בשעת ווסתה: יג) ועוד ראיתי להט"ז סוף סי' קצ"א שכתב לתלות במכה שבכליות אף שלא בשעת הטלת מ"ר כי אינו מזכיר שם מ"ר כלל ופסק הרב בש"ע סי' קפ"ז ס"ק ל"ד כט"ז דתולין בכאב שבכליות אף שלא בהטלת מ"ר כלל. ע"כ קים להו להני רבנן שיש מקום לדם מכת כליות לבוא לבית החיצון אף שלא בהטלה. ודבריהם א"א משום דהדור דם שבמקום מ"ר למקור. שהרי התירם משום שראתה תיכף אחר הכאב הנה שיוצא עכשיו מכליות. ואף שלא בהטלה בא לבית החיצון. ומ"ש רמ"א ההיתר רק באינו מוצאת קרטין אלו שלא בשעת הטלת מ"ר. הנה יסוד זה מתשו' הר"ן ושם מבואר דזה במקום. שזה יסוד ההיתר דאיך אפשר שתמיד תהי' רואה דם כי אורחי' ובמ"ר תראה קרטין. וזה לר"מ יע"ש. וכן כתב הרמ"א לדידן במקום. שזה יסוד היתר. דהיינו לפיר"ת דפסק לבעלה כר"ת. לטמא משום כתם. או לרא"ש בעומדת.

דשמא בתר דתמו מיא. והו"ל עומדת ושוחתת. אבל ביושבת על שפת. וראתה בתוך. דאז נתברר לכל הפירושים שיש לה מכה במקום מ"ר. שפיר תולה שוב במכה אף הקרטין שמצאה שלא בשעת הטלת מ"ר. והיינו עפ"י התנאים שכתבנו לעיל. היינו שתהי' פעם אחת יושבת על שפת ונמצא בתוך, ואז אף שנמצא דם גם על שפת טהורה כמבואר בתשובת הר"ן ובב"י. ואח"כ אם השתינה מעומד דהוה לבסוף עומדת ושותתח [ונכון שתהי' ההשתנה מעומד בשעה שדחוקה להוציא מ"ר לצאת ידי פירש"י דאין חומר בשותחת רק אם שותת מחמת שעצרה עצמה] שוב נוכל לתלות הדם שמצאה שלא בשעת הטלה בהדור מ"ר למקור ואייתי קרטין אלו למקור או להט"ז והרב ז"ל מלאדי דתולין במה שבכליות אף שלא בשעת השתנה: יד) והנה בלא כל הנ"ל מצד עצמות הקרטין אם שורה אותם במים מעל"ע ולא נימוחו טהורין כמבואר בב"י וד"מ. והיינו דאף דקיי"ל כראב"ד והוא דיעה ראשונה דסוף סי' קפ"ח דדם יבש לא מהני שרי' ודוקא הדומים לברי' קרטין. אלו נמי דומין למין עפר וכן כתבו האחרונים: טו) והנה באם נאבדו בלא בדיקה נראה דלראב"ד שכל ההיתר מחמת שהם כמין ברי'. אבל משום שלא נימוחו אין ראי'. ומהאי טעמא באינו עשוי כמין ברי' אף לא נימוחו לא מהני. אין הבדיקה רק לחומרא לכתחלה שמא יהי' נימוח ויתברר שהיא דם. וכן משמע בחי' רשב"א וכבר הארכתי בזה בקונטרס בפ"ע [לעיל סי' רמ"א] לברר דהבדיקה אינו רק לכתחילה: טז) ועוד יש לטהר מס"ס שמא אינו אדום הרבה ואינו דומה למראות הטמאים שאנחנו לא בקיאים. ואף שדעת ראב"ד שרוב דמים שבמקור הם דמים טמאים. הלא לראב"ד עיקר ההיתר משום שהם כמין עפר והבדיקה רק לחומרא, רק שנחוש להרז"ה. והרז"ה הא ס"ל דאין רוב טמאים ודוחה ראיית הראב"ד מפתיחת הקבר דהכי פירושא אי אפשר לפה"ק בלא דם טמא.

ולא ננקוט חומרי דמר וחומרי דמר להפריש אשה מבעלה: יז) ואף שפקפקו האחרונים דהוי ס"ס משם אחד כבר כתב נוב"י דבזה ספק אחד מתיר יותר מחבירו. דדם טהור מ"מ מטמא את האשה טומאת ערב משום מקור מקומו טמא. ועוד גם הא דס"ס שהוא משם אחד לא הוי ס"ס. הרבה חולקים בזה. והריטב"א פרק עשרה יוחסין שכתב בספק אזיל איהו לגבה וכל דפרוש מרובא פרוש ספק אזלה לגבי' הוי קבוע כמחצה על מחצה הוי ספק ספיקא. וזה פשוט אצלו עד שעשה מזה קושיא על הגמ': יח) ועיקר היסוד דמשם אחד לא הוי ס"ס הוא מחמת הקושיא בסוגיא דפתח פתוח אפי' קיבל בה אבי' קידושין פחות מבת ג' איכא ס"ס ספק זינתה כשהיא קטנה ופתוי קטנה אונס הוא. כתב הה"מ שהרמב"ם למד מזה דקטנה שנתקדשה ע"י אבי' שזינתה ברצון נאסרת לבעלה. ובאהע"ז סי' קע"ח הביא דעת הרמב"ם ודעת החולקים יש מי שאמר כך ויש מי שאמר כך בלי הכרעה ואני תרצתי קושיית התוס' הנ"ל דלכאורה אין לחשוב ספק אונס לספק כהא דב"ק (צ"ט:) אייתי ראי' דמומחה לתרנגולים את ואפטרך. והיינו משום דהחיוב ידוע שהזיק והפטור אונס מולנערה לא תעשה דבר אינו ידוע. אך באמת איסור סוטה מפורש הטעם במס' סוטה (ט) סוטה נתנה עיני' במי שאינו ראוי לה מה שביקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלוהו ממנה אבל אם לא זינתה מרצונה לא נתנה עיני' כלל ואין כאן התחלת איסור. אך קטנה שזינתה לרצונה הרי נתנה עיני' באחר. רק שרצון זה עצמו נחשב אונס שאין לה דעת שלא להתפתות ורצון זה עצמו הוה אונס דומה למ"ש הרמב"ם בתחילתה באונס וסופה ברצון שנחשב אונס שיצר אדם וטבעו כופה אותו לרצות. ה"נ בקטנה. ממילא בזנתה ברצון ספק אם בקטנות אם בגדלות לא נחשב ספק כיון שהאיסור ידוע שנתנה עיני' כו' רק ספק שמא אונס הי' ודומה להא דאייתי ראי' דמומחה לתרנגולין את ואפטרך.

סוף דבר הא דמשם אחד לא הוי ס"ס היא רופפת ובסברא קלה דחינן לה. ויש לסמוך על הנוב"י דכהאי גוונא חשיב מתיר יותר מחבירו כנ"ל: יט) והנה לפי"ז הבדיקה רק לכתחילה משום שאפשר לברר. ובקרטין דקין מאד שקשה הבדיקה בשרי'. ובדיקה בצפורן לא הוה בדיקה לאסור אם נימוח דקי"ל מיעוך ע"י הדחק לא הוי מיעוך. ע"כ חיוב בדיקה קיל טובא ויש לסמוך על הנ"ל. וכל זה אם נמצא קרטין במ"ר ע"י סינון: כ) מ"מ יש לפקפק כיון שבדקה איזה מהם במיעוך ונימוחו. אף דקי"ל מיעוך ע"י הדחק לא שמי' מיעוך. ואינו בירור שהוא דם. עכ"פ שוב הבדיקה בשרו' לעיכוב. דרוב שהעשויין כמין ברי' אינם דם איתרע לי'. דרוב בריות אינם נימוחים גם במיעוך ע"י הדחק. וזו הואיל ונימוח איתרע לי' רובא. אך מ"מ אם יבדוק עוד איזה קרטין במיעוך ולא יהי' נימוח. שוב לא יהי' ראי' אם אותם שלא נבדקו יהי' נמוחים במיעוך ויהי' מעיקר הדין כשר והבדיקה רק לכתחילה יש לסמוך על הנ"ל: כא) קיצור הפסק לדינא תשב על שפת הספל ותשתין לתוך הספל ויסננו המ"ר. ואם נמצאו קרטין שוב תשתין בכל פעם מעומד. וטוב אשר תעצור עצמה מעט עד שתהי' דחוקה להוציא המ"ר. ושוב תתלה הנמצא בין השתנה להשתנה במכה שיש לה בכליות כנ"ל באריכות. ותזהר שהבדיקות יהי' בעד שאינו מקבל טומאה היינו בעד שאין בו ג' על ג'. והני מילי שנבדקו קצת קרטין ולא נימוחו. אך ההפסק טהרה צריך שיהי' נקי מקרטין. כיון שכל ההיתר משום שתולה במכה והיא משום חזקת היתר כנ"ל באריכות. וכל זמן שלא הפסיקה בטהרה בחזקת טומאה קיימא ויען שהיתר זה חדש הוא לא יעשה מעשה עד שיסכים עוד גדול אחד: