שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 175

ודבריו נפלאו ממני דהרי איתא התם ורב יוסף אמר משתשקע התמה כל זמן שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות. הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ואם כן איך כתב הר"ן דר"י סובר עד שהכסיף העליון יום. דהא קודם שהכסיף העליון משהכסיף התחתון בין השמשות. ובחי' הרשב"א כתב גם כן דלרב יוסף יכול להדליק עד שישוה העליון לתחתון. והדבר פלא: ב) וקשה בעיני לומר שבשניהם נפל טעות סופר וצריך לומר עד שהכסיף התחתון יום ויכול להדליק משתשקע החמה עד שהכסיף התחתון ועוד דהאי שיעורא זוטר טובא כמפורש בגמרא שם. דהוא פלגא דדנקא. והוא חלק י"ב ממיל. והוא "מינוט וחצי". ולדעת החק יעקב דשיעור מיל הוא כ"ד מינוט. שיעור זה שני מינוט. וכי כל העולם אצטגנינין כמו אברהם אבינו ע"ה שיכולין לצמצם כך: ג) ועוד דהא צריך להוסיף מחול על הקודש. והרא"ש הוכיח בפרק בתרא דיומא דלאו תוספת כל שהוא. אלא שלא נתברר שיעורו. והובא בבית יוסף סי' תר"ח גם הריטב"א ראש השנה (דף ט'.) כתב שצריך להוסיף דבר הניכר. והרב מלאדי בסידור כתב שתוספת זה "ד' מינוט". ואם כן תוספת יותר משיעור הנ"ל. משתשקע החמה עד שהכסיף התחתון ד) ואין לומר דהבעל הלכות גדולות לית לי' תוספת בשבת כמו שנראה דעת הרמב"ם. והרב המגיד כתב בהלכות שביתת עשור דלית לי' להרמב"ם תוספת מן התורה. והמעיין ברמב"ם הלכות שבת יראה דלית לי' לא מן התורה ולא מדרבנן. הא ליתא דהר"ן עצמו בישובו לדעת בעל הלכות גדולות בהקדימו נר חנוכה לשל שבת כתב כשם שיש תוספת ליום הכיפורים כך יש תוספת לשבת וע"כ גירסת ספרים עיקר משתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון והוא שלשה רבעי מיל. אך הא בגמרא שם מפורש להיפוך וצריך עיון גדול: ה) ועוד אני תמה מה שכתב בשם בעל הלכות ז"ל שאינו יכול להקדים.

ולפנינו בהלכות גדולות איתא, והיכי דאדליק קודם שקיעת החמה וכבי' קודם שקיעת החמה מחויב לחזור ולהדליקה. הואיל ושלא בזמנה אדלקה. הנה דמותר להדליק קודם שקיעת החמה. אך שאם כבה קודם שקיעת החמה זקוק לה. אך זה אינו תימה כל כך שהתבואת שור כתב שכמה פעמים כתבו הפוסקים בשם בה"ג חלוף מה שנמצא בספרי בה"ג שלנו. וע"כ בה"ג שבידינו הוא כברייתא דלא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא. אך קושיא הראשונה צריך עיון גדול: ואומר שלום לו לתורתו כ"ד ידידו הדושת"ה בלונ"ח ובאה"ר הק' אברהם. סימן תצט. א) בשלחן ערוך סימן תרפ"א פסק המחבר להדליק נר חנוכה קודם הבדלה. ומקור דין זה הוא מתרומת הדשן. והטעם כתב התרומת הדשן דכל אפוקי יומא מאחרין לי' עיין שם. והטורי זהב השיג על זה דכיון דהבדלה תדיר מהני לדחות טעמא דאפוקי יומא והביא ראי' לזה מברכת היין של קידוש שקודם לקידוש משום דתדיר. ואף על גב דקידוש הוי עיולי יומא וכל כמה דמקדמינן לי' טפי עדיף. אף על פי כן מהני טעמא דתדיר לדחות מעלות מהירות עיולי יומא. הוא הדין דמהני לדחות טעמא דאפוקי יומא. ולא דמי לספירה דקודם להבדלה ולמקרא מגילה דקודם להבדלה אף על גב דהבדלה תדיר. דהתם חיוב ספירה ומקרא מגילה קדים לחוב הבדלה כיון דצריך להוסיף מחול על הקודש: ב) והנה מה שכתב לחלק דחיוב שבא עליו ראשון עושין ראשון. נראה דליתא מהא דאמר ר' יהודה מתפלל אדם מנחה ואחר כך מוספין אף על גב דחיוב מוספין קדים ועיין בפרק כל התדיר ודו"ק: ג)

ומה שכתב דהבדלה קודם משום דתדיר. נראה דאף על פי כן נר חנוכה עדיף אפילו בלא טעמא דאפוקי יומא, דהא קיימא לן בסוכה פרק החליל (דף נ"ו) דאומרין ברכת סוכה ואחר כך זמן אף על גב דזמן תדיר שנוהג בכל הרגלים. משום דסוכה דהוי חובת היום עדיפא. והכי נמי חנוכה הוי חובת היום. מה שאין כן הבדלה שמבדילין והיא חובת שבת כדאמרינן בפסחים (דף ק"ו זכרהו בכניסתו זכרהו ביציאתו והיא חובת שבת. ודומה להא דאמר התם בסוכה (דף נ"ו.) דאכילת לחם הפנים לא חשיב חובת היום משום דהיא של שבת שעברה ואינו שייך לשבת זה וכל שכן דהבדלה דודאי שייך לשבת והשתא חול דלא חשיב חובת היום. ונר חנוכה קודם לה שהוא חובת היום כמו שקודם שתי הלחם ללחם הפנים:

ד) אך יש להקשות לפי זה מה מקשה הש"ס ברכות ריש פרק אלו דברים לבית שמאי דאמר ברכת היום קודם לברכת היין של קידוש מהא דתניא בברייתא הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ועל היום ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלין כולן לאחריו. ומאי קושיא דלמא שאני קידוש דהוי חובת היום על כן קודם לברכת היין. מה שאין כן הבדלה:

ה) ונראה לומר משום דהתם קתני משלשלו לאחר המזון ואלו במוצאי שבת אסור להתחיל בסעודה. ועל כרחין שהתחיל מבעוד יום. וכן הוא בשלחן ערוך. [וכן כתבו התוספות בפרק ערבי פסחים לשיטת רבינו נסים] ועל כרחין לומר דהאי הנכנס לביתו במוצאי שבת קודם שחשכה הוא. ואם כן שפיר הוי חובת היום ועיין בברכות פרק תפלת השחר דמתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ומבדיל וכן פסק בשלחן ערוך]:

ו) נחזור לענינינו דנר חנוכה קודם להבדלה משום דהוי חובת היום (ולא דמי לתמידין דקודמין למוספין. ולא אמרינן דמוספין קודמים. דהוי חובת היום. דמוספין לא מקרי חובת היום כדאיתא ביומא (דף ג'.) והטעם פרש"י שם משום דהוא מוסף על התמיד עיין שם] ומכל מקום יש לומר דהבדלה קודם משום דהבדלה מקודש כיין דשייך לשבת דהכי אמרינן בפרק כל התדיר איבעיא להו תדיר ומקידש איזה מהן קדים ופשיט לה מדתנן תמידין קודמין למוספין ואף על גב דמוספין קדישי ופרש"י דמשום שבת הוא בא. וכן הוא שם בגמ' דקידוש היום חשיב מקודש משום דהוא חובה לשבת, והכי נמי הבדלה משום דשייכא ליום השבת חשיב מקודש. והא דמשני שם אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני. לא שייך כאן שיועיל לנר חנוכה כיון דנדלק בחול:

ז) אך נראה להביא ראי' דאפילו קידוש לא חשיב מקודש לגבי נר חנוכה כל שכן הבדלה מדאיבעיא להו בפרק במה מדליקין נר חנוכה וקידוש היום הי מינייהו עדיף קידוש היום עדיפא משום דתדיר כו' ואמאי לא קאמר דקידוש עדיף משום דתדיר ומקודש. אלא ודאי דגם נר חנוכה חשיב מקודש משום דדומיא דמנורה תקנוהו ולפי זה נראה במה שצדד התרומת הדשן לומר דמילה קודם למגילה משום דתדיר, יש לומר להיפוך דהא מגילה הוי חובת היום ומילה אף שמצוותה ביום השמיני אינו אלא מצוותה של תינוק. אבל לא מצוות היום. ולא עדיף מלחם הפנים דאף על גב דמצוותה לאכלו היום. מכל מקום כיון שהוא בא חובה לשבת שעברה לא מקרי חובת היום. וזה ברור]:

ח) ומלבד זה תמוה לי על הטורי זהב שהעלה דמעלה דתדיר עדיף ממעלת אפוקי יומא דאם כן אמאי קודם קידוש יום טוב להבדלה אם חל להיות במוצאי שבת דפרשב"ם הטעם משום דאפוקי יומא עדיף. והרי הבדלה של שבת הוי תדיר נגד קידוש של יום טוב כמו שמוספי שבת קודמין למוספי יום טוב משום דתדיר כמו שכתב רש"י ריש פרק כל התדיר:

ט) ובזה נסתר נמי מה שצדדתי לומר באות ו' דהבדלה קודם משום דמקודש. דהא התם נמי הבדלה של שבת מקודש יותר מקידוש של יום טוב. דהא קדושת יום טוב אהני להבדלה כיון שמבדילין ביום טוב וכדאיתא בזבחים שם אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני ופרש"י משום דקרבין היום שם שבת עליהם. הג"ה. לא זכיתי להבין. אולי כוונתו שקדושת ההבדלה הוא שמורה על קדושת השבת שהוא מובדל מיום חול. ואם מבדיל משבת ליום טוב הרי הוא מראה שקדושת שבת נעלה יותר. שהרי מיום טוב לחול נמי מבדילין ויו"ט מובדל מיום חול. וכשמבדיל משבת ליו"ט הוא מראה ששבת מובדל גם מיו"ט. וא"כ השבת הוא קודש קדשים. המגיה] ואלו קדושת שבת לא מהני לקידוש יום טוב כיון שעושין הקידוש ביום טוב לא בשבת. הרי דטעמא דאפוקי יומא עדיף לדחות טעמא דתדיר ומקודש. ואם תאמר דהתם הטעם משום דקידוש הוי חובת היום. אם כן הוא הדין לנר חנוכה:

י) עוד כתב הטורי זהב שם לחלק דהכא לא שייך טעמא דאפוקי יומא דכיון שמדליקין הרי עשה מעשה שאסור בשבת. ולזה אין לו שום ראי'. ואין לחלוק בטעם זה לבד על התרומת הדשן והמחבר. ועוד שכבר כתבנו דאפילו בלא טעמא דאפוקי יומא נר חנוכה קודם:

יא) ועוד נראה דנר חנוכה קודם דהא בפרק תפלת השחר אמרינן לר' יהודה דסבירא לי' תפלת המוספין עד שבע שעות מתפלל של מוסף תחילה משום דהוי מצוה עוברת שאין שהות רק חצי שעה. והוא הדין גבי נר חנוכה דזמנה עד דכליא ריגלא דתרמודאי שהוא כחצי שעה. ועוד דכל מה שאיחר משעת צאת הכוכבים חשיב מצוה עוברת. ואם איחר אפילו חצי הזמן איבד חצי מצוה. ואין לך מצוה עוברת גדולה מזו. על כן ברור שמדליקין נר חנוכה קודם כדברי המחבר ז"ל:

הק' אברהם.

סימן תק

א) בספר חסד לאברהם נהר נ"ח ממעיין שני הנקרא עין הקורא אחר שמנה ט"ו כלים הראויים לנר חנוכה ובאחרונה מנה קליפת רימון קליפת אגוז קליפת האלון כתב ואלו קליפות צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים או שראוי למוד בהם פלפל וכיוצא. אבל קליפת בצלים וביצים וכיוצא אינם ראויים להדלקה. וכל הט"ו כלים הנזכרים שאין ראויים לעמוד מאליו בלא סמיכה אינם ראויים לנר חנוכה עד כאן לשונו. נראה דעתו דכל שאינו כלי לא נקרא נר:

ב) אמנם נראה שדין זה תלוי במה שעשה לספק בספר נתיבות עולם בסוף נתיב התורה אם נקרא נר רק השמן והפתילה והאור. או המקבל גם כן נקרא נר. וכתב שם שדבר זה עלה בגמרא בתיקו עיין שם. ואם הכלי אינו בכלל הנר אם כן מאי נפקא מינה במה משים השמן והפתילה:

ג) אך נראה לפי עניות דעתי ראי' מיומא (דף כ"ד:) דמקשה זר שסידר את המנורה ליחייב פרש"י שבכל בוקר הי' מסלקין את הנרות מהמנורה לקנח אפרו יפה וחוזרין וקובעין אותם בה. והרי עבודה תמה. ולא נודע היכי כתיב עבודה זו. דהטבת הנרות היינו דישון אבל קביעות הנרות מנא לן דהוה עבודה. ואף אם תמצא לומר דאף מה שחוזר וקובע הנרות במנורה בכלל הטבה. מכל מקום למה יקרא עבודת מתנה. דאינו רק כלי שרת שעליו מדליקין ואינו קרבן. ולא מצינו עבודת מתנה אלא זריקה וניסוך היין והמים שהם קרבן. אך אם גם הכלי בכלל הנר שפיר הוי עבודה. דכתיב יערוך את הנרות לפני ד' [ותרגום יערוך יסדר] והכלי גם כן מכלל הקרבן:

ד) עוד ראי' מהא דכתב הרמב"ם פרק ח' מהלכות ביאת המקדש הלכה ז' דאם הטיב כהן הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן עיין שם. ותמוה דבתורת כהנים אמרינן יערוך את הנרות לפני ד' שלא יתקן מבחוץ ויכניס. וצריך לומר דקביעות הנרות במנורה הוא עריכתו ולא נקרא מתקן מבחוץ אלא אם קבע הנרות במנורה מבחוץ. וכן פירש הקרבן אהרן עיין שם. ובקרבן אהרן משמע קצת שאם קבע הנרות לבד במנורה חשיב מתקן מבחוץ. והוא כש"ס יומא הנ"ל דקביעות הנרות במנורה עבודה בכלל יערוך את הנרות וכנ"ל. הנה מפורש דהכלי מכלל הנר. על כרחך קביעת הכלי במנורה הוא עריכת הנר. דאם רק הפתילה. והשמן מכלל הנר. אם כן נתינת השמן ופתילה בכלי הוא עריכת הנר. ואם נתנם בכלי בחוץ יפסול. ובאמת ראיתי בפירוש הר"ש לתורת כהנים שאם נתן פתילה ושמן בחוץ בנר וקבעום במנורה בפנים חשיב מתקן מבחוץ. אך יש שם חילוף. וצריך להגה ואין להעמיד יסוד על נוסחת הר"ש הזה. ובפירוש הראב"ד לתורת כהנים דלא חשיב מתקן מבחוץ אלא אם כן מוציא המנורה ונרותי' בחוץ ויכניסה כשהיא נדלקת [טעות סופר נעקרת]. אבל מדליק נרותי' בחו"ל ומכניסה ומסתבר כפירוש הקרבן אהרן. דרמב"ם מסייע לי'. דלנוסחת הר"ש שלפנינו אף אם ערך הכהן השמן והפתילה בפנים כיון שהוציאן נסתלקו מעשיו. ואם חזר והכניסן יחשב כמו מתקן מבחוץ ומכניס:

ה) מיהו בספר טעמי מצוות להרדב"ז ז"ל מצוה שע"ו בהא דהכלים הם של זהב. דאין עיקר המצוה בכלים עצמם אלא במה שנעשה עליהם. ומזה הטעם לא הי' מצוות עשה לעשות המנורה אלא להדליק נרות עיין שם. משמע דסבירא לי' אין הכלי בכלל הנר. אך בגמרא יומא משמע להיפוך:

ו) על כן נראה לדינא דהכלי מכלל נר. ואותן המדבקים נרות של שעוה או חלב ואין משימין אותם בכלי לא יצאו ידי חובתם לפי דברי ספר חסד לאברהם הנ"ל. וכן אותם שעושין נרות מתפוחי ארץ דלא חשיב כלי כמו שכתב הרמב"ם פרק ז' מהלכות כלים הלכה א' והר"ש פרק י"ז דכלים משנה ט"ו בעושה כלי מלפת ואתרוג ודלעת יבשה טהורין דלא נקרא כלי. והוא הדין תפוחי ארץ שהוא גם כן פרי ואינו עומד זמן מרובה. לא יצאו ידי חובתן לפי דברי ספר חסד לאברהם הנ"ל:

ז) אך יש להביא ראי' דאין הכלי מכלל המצוה מהא דכתב הרשב"א והר"ן הטעם איסור מותר השמן שבנר חנוכה. דלא דמי לעצי סוכה ונוי' שעשויין להשאר אחר החג. אבל שמן שבנר לגמרי מקצי להו. דאין אדם מצפה אימתי תכבה נרו. וקשה דהא ר' שמעון מתיר בשבת מותר השמן שבנר דאדם מצפה אימתי תכבה נרו וצריך לומר דבאמת מקשה הרשב"א אהא דאדם מצפה כו' שהרי בפמוט גדולה שעשוי להדליק כל השבת ר' שמעון מודה דאסור. ואם כן בנר קטן על כל פנים השמן ליתסר כיון שאינו מצפה שיכבה כל זמן שיש שמן. ותירץ הרשב"א דבנר קטן כיון דיהיב דעתי' על הכלי יהיב דעתי' נמי על השמן שמא יכבה. אבל בגדולים לגמרי מסלק דעתו מהם עיין שם. ואם כן בנר חנוכה דהאיסור משום מוקצה למצותו. והמצוה אינו אלא בשמן ופתילה שעשויין להתבער לגמרי מקצי להו. ולא שייך לומר כיון דיהיב דעתי' על הכלי לאחר שיכבה. יהיב נמי דעתי' על השמן. שהרי הכלי מעיקרא לא הקצהו למצוותו. דחפץ המצוה נקרא במגילה (דף כ"ו:) תשמישי מצוה. והוה הכלי שבו הנר תשמיש דתשמיש. דאינו מוקצה כדאיתא שם בכורסיא ופריסא דאי תשמיש דתשמיש הוא שרי. ודוקא במצוה דשבת דבשעה שדולק הכל מוקצה כדאיתא שבת (דף מ"ז) הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשין בסיס לדבר האיסור ויהיב דעתי' על הכלי לאחר שיכבה. יהיב נמי דעתי' על השמן. אבל בחנוכה הכלי לא הוקצה כלל. ושמן שהקצהו לגמרי הקצהו. וכל זה ניחא אם נאמר דאין מצוות חנוכה בכלי. אך אם גם הכלי מן המצוה. ולאחר חנוכה פשיטא שמותר. אם כן גם השמן יהי' מותר:

ח) הנה ביארנו שדין זה אם הכלי מכלל הנר במחלוקת שנוי' מערכה מול מערכה. משמעות הש"ס יומא ומשמעות הקרבן אהרן ומשמעות הרמב"ם והראב"ד ראי' גמורה אין מרמב"ם וראב"ד. דיש לומר אף שאין הכלי מכלל הנר. מכל מקום לא נקרא ערך ותיקן בחוץ אלא אם כן סידרן על גבי המנורה בחוץ כשם שהמצוה בפנים] דהכלי מכלל הנר כדעת בעל חסד לאברהם. ואם הדלוק נר חנוכה במה שאינו כלי לא יצא. לעומת זה נוסחת הר"ש שבידינו כפי מה שהגיה הרב מהרי"ד. ועוד הוכחה מרשב"א ור"ן. ועוד דעת רדב"ז בספר טעמי המצוות דהכלי אינו מכלל הנר מצוה. ועיקר המצוה בשמן ופתילה שמדליקין עליהם. ממילא אין נפקא מינה במה מדליקין אם יש תורת כלי עליו או לא. ולדעת מהר"ל ז"ל בסוף נתיב התורה הוא תיקו בגמרא:

סימן תקא

ב"ה יום ב' ר"ח שבט סת"ר לפ"ק:

שוכ"ט לכבוד אהובי חתני המופלג החריף יקר רוח מו"ה יצחק יהודה נ"י:

א) נזכרתי כי לא השבתיך על מכתבך ועיינתי היום במכתבך ואשיבך. מ"ש וזה לשונך הנה הר"מ ז"ל כתב בהלכות חנוכה דלנר חנוכה מחויב למכור כסותו. ומ"ש הרב המגיד כבר תמה עליו הלחם משנה. ולפי עניות דעתי נראה דהרמב"ם יצא לו כו' עד כאן לשונך. ואינו מדוקדק דהלחם משנה לא השיב כלום על ראיית הרב המגיד רק על מ"ש וכל שכן נר חנוכה דקודם לקידוש היום. ועל זה הקשה דמה רבותא וכל פרסומי ניסא קודם לקידוש היום וארבע כוסות נמי פרסומי ניסא אבל על הראי' מארבע כוסות לא השיב כלום. ואין צורך לבקש ראי' אחרת. ב) ועל דבר הקל וחומר של הרב המגיד נראה לי לפרש דהנה צריך להבין מאי טעמא קודם לקידוש היום משום פרסומי ניסא הלא שבת הוא עדות חידוש העולם כמו שאומרים זכר למעשה בראשית וחידוש העולם יש מאין יותר פלא מנסים של יציאת מצרים. ואין לומר שאני נסים שביציאת מצרים שהם עניני בני ישראל. הלא חידוש העולם גם כן עבור ישראל שקיבלו התורה בראשית ואין ראשית אלא ישראל אין ראשית אלא תורה וכל מעשה בראשית הי' תלויין ועומדין עד יום ו' בסיון שקיבלו ישראל התורה. ואם כן כיון דבארבע כוסות חשובים פרסומי ניסא שמפרסמים יציאת מצרים שבת נמי יחשב פרסומי ניסא שמפרסם חידוש העולם: ג) וצריך לומר שאני המצוות שבליל פסח הם לפרסם לבניו ובני ביתו כדכתיב והגדת לבנך. מה שאין כן שבת שהוא רק לעצמו. והדבר מובן על פי מה שאמרתי כבר בטעם הרמב"ם דכל מצוות אינו מחוייב למכור כסותו. שהרי חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. מה שאין כן פרסומי ניסא לפרסם לאחרים ומה לאחרים במחשבתו. ועל כן קידוש היום שהוא לעצמו. שוב דומה לשאר מצוות. ובזה מובן היטב הקו"ח כיון דנר חנוכה קודם לקידוש. על כרחין דתלוי בפרסום לאחרים דוקא.

ואם כן נר חנוכה שמניחה על פתח ביתו מבחוץ שמפרסם לכל. ודאי קו"ח מארבע כוסות שאין הפרסום רק לבניו ובני ביתו לבד: ד) ומה שכתבת ראי' לרמב"ם דהנה קשה במה אפליגו אמוראי אם מדליקין נר חנוכה בחול בשמנים פסולין. ממה נפשך אם יש לו שמן טוב ודאי מחויב להדליקו משום מצוה מן המובחר. ואי אין לו שמן טוב אף למאן דאמר כבתה זקוק לה מחויב להדליק הפסול שמא לא יכבה. וניחא לי' דנפקא מינה אם אין לו מעות לקנות שמן טוב. ולמאן דאמר כבתה זקוק לה מחוייב למכור כסותו עד כאן דבריך. וקושיא זו איני מכיר וכי היכן מצינו שמחוייב לקיים מצוה מן המובחר. ובבבא קמא (דף ע"ח) או דילמא מצי אמר אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד. אבל אי בעי פוטר נפשי' בכבש לרבנן כו' ולא עביד מצוה מן המובחר. ועיין תוספות שם. ואינו אלא בגדר הידור מצוה שהוא עד שליש. ואי שמן טוב מחירו יותר משליש משמן הגרוע אינו מחויב להדליק הטוב. למה דקיימא לן כבתה אין זקוק לה. אך אם גם הטוב אין מחירו יותר משליש בגרוע נפקא מינה דלמאן דאמר זקוק לה ואינו יוצא אלא בטוב. אם מזדמן לו שמן עוד טוב יותר משמן טוב הפשוט מחויב להוסיף על הפשוט שליש. ואי יוצא בגרוע אינו מחויב להוסיף רק שליש על הגרוע. ואם שמן הטוב ביוקר יותר משליש בגרוע אינו מחויב לקנותו וכל זה פשוט: ח) אך אני חושב עוד סברא אם הטוב אינו טוב מהגרוע רק משום שפעמים יכבה. לעולם אינו מחויב להדליק טוב אף אם אין מחירו יותר משליש יותר היינו דלמאן דאמר אין זקוק לה יוצא מצוותו במה שראוי שיובער אף אם באמת נכבה. ואם באמת נכבה לא חסר ממונא כלום. נמצא שבהדלקת הטוב חסר הוא כפלי כפליים מהגרוע. וממה נפשך אם לא יכבה הוא הדור כמו הטוב ולמה יוסיף כלל. ואם יכבה הלא חסר ממונא בהדלקת הטוב עשר ידות יותר. והא אינו מחויב להוסיף כל כך.