שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 174

דבהקטרה אי אפשר דעל כורחך תמיד של בין הערבים קודם משום עשה דהשלמה: ח) אמנם לפי דברי הרמב"ן הנ"ל דניסוך המים חובת היום ותוספתא הנ"ל מתפרש קרא דנסכיהם על ניסוך המים והיין שהם חובת הזבח והיום. יין חובת הזבח ומים חובת היום. ושפיר הוה לשון רבים הזבח והיום. ובששי כתיב ונסכיה שהיין והמים הם שייכים לתמיד. לרמז תוספתא הנ"ל דכשקרבין עם התמיד התמיד מתירן וחייב עליהם משום פיגול. אך לר' עקיבא פרק קמא דתענית. דבשני אינו מנסך מים רק בששי ובשביעי על כורחין מתפרש כפרש"י בחומש: סימן תצו. הלכות חנוכה. בדין איסור תשמיש נר חנוכה. א) דעת בעל המאור דשלש מחלוקת בדבר למאן דאמר אסור להשתמש לאורה דינו כנרות מנורה שאין משתמשין בו אפילו תשמיש מצוה ולשמואל דאמר אפילו להרצות מעות מותר. סבירא לי' דלית בי' משום קדושה ואפילו ביזוי מצוה ליכא כיון דאינו משמש בגופו של נר. ולדידן קיימא לן דלית בי' משום קדושה ולהשתמש בו תשמיש דמצוה מותר. אך להרצות מעות אסור משום ביזוי מצוה: ב) דעת הרמב"ן דלמאן דאמר אסור להשתמש לאורה אפילו תשמיש דמצוה אסור משום היכר דהרואה אומר לצורכה הוא דאדליק דפעמים שאדם מדליק כמה נרות. ותשמיש דמצוה שיש בו הנאה גם כן אסור משום ביזוי מצוה גם כן שתשמישי מצווה בשעת מצוותם נוהגים בו כדברים שבקדושה לאסור הנאה ואם אינו נוהג בו כדברים שבקדושה הוי ביזוי מצוה. והכי קיימא לן. אך להרצות מעות שאינו תשמיש אלא הנאה בעלמא. בזה ס"ל לשמואל דמותר ואין לאסור משום היכר. ומסקנא דאף בזה אסור משום ביזוי מצוה עד כאן תוכן דבריו. ולפי זה עיון בעלמא של מצוה שאין בו הנאה ואינו תשמיש מותר. דבזה אזדו שני הטעמים: ג) דעת הרא"ש גם כן כהרמב"ן אך הוסיף דאין אסור משום ביזוי מצוה אלא כעין הרצאת מעות שצריך לעיין בקרוב לנר.

אבל בשאר תשמישים שמשתמש ברחוק ליכא משום ביזוי מצוה ואינו אסור אלא משום היכר ויצא מזה קולא גם כן דתשמיש עראי שמשתמשים מרחוק מותר. דבזה לא שייכי שני הטעמים: ד) דעת הר"ן דלמאן דאמר אסור להשתמש לאורה עשאוהו כמנורה שאין משתמשין בו כלל והכי קיימא לן. ולדידי' אין שום היתר להשתמש נגד נר חנוכה והוא המחמיר שבכולם: ה) והנה הרי"ף כתב בפירוש הש"ס אי נמי לשיעורא דלאחר שדלק כשיעור הזה אם רצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. והרא"ש כתב גם כן כפירוש הזה. ותמוה לי דהא בפרק לולב וערבה (דף מ"ו) הפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים קיימא לן כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר דלכולא יומא אתקצאי. והכי נמי יאסר כל הלילה כמו אתרוג לאחר שיצא בה. בשלמא להרי"ף לא קשה מידי דנר חנוכה לאחר חצי שעה כמו אתרוג למחר כיון שעבר זמנה. אבל להרא"ש דסבירא לי' דלשנויא בתרא לית לי' שינויא דאי לא אדליק מדליק. אם כן נר חנוכה לאחר חצי שעה כמו אתרוג לאחר שיצא בה ויאסר. אך לא קשה מידי. דהרא"ש לשיטתי' דאין איסור בתשמיש משום ביזוי מצוה כיון שאין ידיו סמוכות לנר רק שמבטל ההיכר. ולאחר שעה שכבר יצא הרי אף לכבותה מותר: ו) ואחרי הנחה זו הונח לנו במה שהביא הרא"ש גם כן דברי הגאונים דמותר השמן שבנר עושה לו מדורה ושורפו במקומו. ולכאורה סותר להא דלאחר זמנה יכול להשתמש לאורה. וכבר תמה בזה הבית יוסף והרמ"א על הרא"ש והטור עיין שם. ולהנ"ל ניחא דדוקא להשתמש נגד נר חנוכה דאין איסור משום מוקצה וביזוי מצוה רק משום שמבטל ההיכר ולאחר זמנה הרי אף לכבותה מותר. אבל להדליק השמן בידים לצורכו ודאי אסור משום מוקצה. ויותר מזה דאפילו למאן דאמר מותר להשתמש לאורה מודה בהא:

ז) וכיוצא בזה מצינו בהקדש דלהשתמש לאור הקדש אין איסור מן התורה דמראה אין בו משום מעילה כמו שכתבו התוספות בשם הירושלמי אהא דבוררת אשה חטין לאור אבוקת בית השואבה. והמדליק נר של הקדש לצורכו ודאי מעל כמו שכתב המשנה למלך פרק ה' מהלכות כלי המקדש הלכה י"ד. וכן משמע מהא דאמרינן בערלה מנין שלא ידליק בו את הנר ועל כרחין בזה אסור משום דאתקצאי למצוותו. דפשיטא דמאן דאמר מותר להשתמש לאורה מודה דנוי סוכה אסור כל שבעה וכן הדס אסור להריח בו. דלא מצינו מחלוקת בדבר והוא קל וחומר מהרצאת מעות דאסור משום שידיו סמוכות לנר. ולשיטת הרא"ש נראה ברור דאפילו למאן דאמר מותר להשתמש לאורה מודה בהרצאת מעות דאסור משום ביזוי מצוה. והר"ן שכתב דהרי"ף פליג אהגאונים לשיטתי' אזיל דסבירא ליה דאיסור תשמיש משום ביזוי מצוה: ח) וכן הרמב"ן בחי' דאף דסובר דהאיסור משום היכר מכל מקום למה דקיימא לן דאף להרצות מעות אסור אף דהוא תשמיש עראי. כל שכן בתשמיש גמור דאסור משום ביזוי מצוה. ואף על פי כן מותר לאחר זמנה הוא הדין להדליק לכתחילה. ועל כן פליג אהא דגאונים. אבל להרא"ש לשיטתו דאין איסור בתשמיש לאורה מרחוק אלא משום היכר. פשיטא דלא קשה מידי. ואין לדחות דכיון דמותר להשתמש לאחר זמנה שוב הוי כנר של שבת שמותר לאחר השבת משום דבשעת מצוותו גם כן נהנין ממנו. דלא דמי דבנר של שבת ההיתר להשתמש משום דלהכי עבידא. מה שאין כן בנר חנוכה שאין ההיתר אלא שאינו משתמש בגופו: ט) ויצא מזה לדינא לדעת הרא"ש והטור דהנותר מהנר אף שנתן בו שמן יותר משיעור אסור כל דוחק לחלק בכך כמו שכתב הרמב"ן בחי'. ולדידי' אין מוכרחין כלל לחילוק זה. כי ממה שמותר להשתמש לאחר שעבר זמנה אין שום ראי' כנ"ל. ולהרצות מעות אסור גם לאחר שעבר זמנה. וכל זה ברור כשמש בצהרים:

י) ולפי מה שכתבתי נראה לפרש סוגיית הש"ס דמאי טעמא דרב הונא באופן אחר. ויתיישב גם כן קושיית התוספות. דהנה אינו מובן פרש"י דאין מדליקין בחול דילמא יפשע מהיכי תיתי נחוש להכי. וגם קשה דרב הונא אמר בין בשבת בין בחול ורבא מפרש משום דכבתה כו' מותר להשתמש כו' ומפרש המוקדם מאוחר. עוד קשה לי לפי מה שכתבתי דלהדליק בידים כולהו מודו דאסור. אם כן למה נחוש בשבת שמא יטה לצורך תשמיש דזה הוי כמדליק בידים. ואפילו למאן דאמר כבתה זקוק לה דמחויב להטות לצורך מצוה. מכל מקום אם יתכוין גם לצורכו אסור דקיימא לן לא אפשר וקמכוין אסור ואפי' אביי מודה למה דקיימא לן כר"ש בגרירה דאזיל בתר כוונה ועיין בפרק כל שעה: יא) על כן נראה דהנה בשבת ריש פרק ר' אליעזר דמילה מקשה הש"ס למה לי קרא להתיר מילה בצרעת תיפוק לי' דדבר שאין מתכוין הוא. ומשני באומר לקוץ בהרתו דבנו הוא מתכוין וחשיב לי' לא אפשר לקיים שניהם כיון שרוצה בכך אי אפשר שלא יתכוין. ועל כן למאן דאמר מותר להשתמש לאורה אסור להדליק בחול שמא יכבה והוא ירצה להשתמש נגדו. וכיון דלא אפשר וקמכוין אסור יאסר להדליקו. ואין לומר שבאמת לא ישתמש וממילא לא יתכוין. ליתא דאם לא יתכוין אחר כך יהי' מותר להשתמש. ועל כרחין קמכוין: יב) והשתא ניחא פירוש דברי רבא קסבר כבתה זקוק לה ועל כן אסור בשבת שהרי לא יוכל לתקנה. ומותר להשתמש לאורה ועל כן אסור בחול דכשירצה להשתמש לא יוכל להדליקו כנ"ל. ור"ח קסבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה ואסור בשבת שמא יטה. דכיון דכבתה אין זקוק לה וכשהשמן מתרחק מהפתילה ועומד לכבות אינו מחויב להטות השמן אל הפתילה. דכיון שהולך וכבה כאילו כבר כבה כמו שפרש"י (דף מ"ד.) בד"ה מנר הכבה דכיון דכבה והולך תו לא מחייב משום מכבה.

ומותר להדליקו לצורכו לדעת הפוסקים החולקים על הגאונים. ואפילו לדעת הגאונים מכל מקום בשמן פסול כיון דשכיח שיכבה יש לומר דעתו עלי' עיין בתוספות ביצה (דף ל':) גבי סוכה רעועה דהוי תשמיש מצוה לאחר מצוותו ואפילו לאחר שהטה השמן אל הנר נראה דלא חשיב מצוותו עליו דחשיב כאילו כבה וחזר והדליקו דלאו מצוה למאן דאמר אין זקוק לה ועוד דכבר נדחה מחיובו בשעה שקפץ השמן מן הנר ועיין בתוספות חולין (פ"ג:) גבי כסהו הרוח ונתגלה דלא חשיב בידו: סימן תצז. שאלה.איך לפסוק בדין כבתה נר חנוכה בערב שבת קודם קבלת שבת. אם גם בזה כבתה אין זקוק לה כדברי התרומת הדשן. או זקוק לה כיון שלא דלק כלום משתשקע החמה וכדעת מהרש"ל והטורי זהב: א) תשובה. הנה ראיית התרומת הדשן דאם לא כן איך מותר להדליק בשמנים הפסולים לנר חנוכה בשבת נחוש שמא תכבה מקבלת שבת שהוא קודם בין השמשות עד צאת הכוכבים. שאז מתחיל זמן הדלקה ובמשך זמן כזה ודאי יש לחוש שמא תכבה. אלא ודאי כיון שבערב שבת מחויב להדליק קודם חשיב הכשר מצוה והותחלה מצוה בהכשר: ב) והנה ראי' זו אינו אלא לדעת המרדכי שזמן הדלקה בצאת הכוכבים. אבל הר"ן ז"ל כתב להיפוך שכתב שאם רצה להדליק קודם שקיעת החמה מקדים. וערב שבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקיעת החמה דמשקיעת החמה בין השמשות. אבל מדברי בה"ג יראה שצריך להדליק אחר שקיעת החמה דוקא. וכר' יוסף דלא מתחיל בין השמשות עד שהכסיף התחתון עד כאן לשונו. ואם זמן הדלקה משתשקע החמה היינו צאת הכוכבים לא הועיל כלום לר' יוסף. אלא ודאי האי משתשקע החמה כמו משתשקע החמה דסוף במה מדליקין לענין בין השמשות: ג) ודעת המרדכי כשיטת רבינו תם בספר הישר דשלש שקיעות הם. דכל מקום שנאמר שקעה חמה היינו תחילת שקיעה. משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח כו'.

היינו כשעברה החמה כל כיפת רקיע ועדיין היא כנגד חלונה ואז מתחיל בין השמשות ולאחר שעברה חמה מכנגד חלונה ונתכסית לגמרי זהו משתשקע החמה סתם ואז צאת הכוכבים ד) והר"ן אף שהסכים עם הרבינו תם בשני שקיעות דיש חילוק בין שקעה חמה בין משתשקע החמה. מכל מקום במה שחילק בין משתשקע סתם בין משתשקע כל זמן שפני מזרח כו' לא הסכים כנ"ל. וכל שכן לפי שיטת הגאונים דאין מחלקים כלל בין שקיעה לשקיעה. וכבר הכריע כן הרב מלאדי ז"ל בראיות ברורות ומוכרחות כשיטת הגאונים וכפסק השלחן ערוך ביורה דעה שחזר ממה שכתב באורח חיים כשיטת רבינו תם וכן הגר"א ז"ל מווילנא וכן דעת מהר"ל ז"ל בגור ארי' למסכת שבת: ה) נמצא לפי זה אין לנו ראי' כלל אם כבה קודם שקיעת החמה דבשבת נמי יכול להדליק נר חנוכה סמוך לשקיעת החמה. ובודאי בזמן מיעוט כזה אין לחוש שיכבה. והתרומת הדשן לא הוכיח אלא מכל זמן משך בין השמשות: ו) איברא דלאחר העיון יש לומר דהתרומת הדשן לא הוצרך לסברתו דהכשר מצוה ולהוכחה משמנים פסולים בשבת אלא לפי שיטת התוספות. אבל לא לשיטת הרי"ף והרמב"ם ובעל הלכות גדולות כמו שאבאר דהנה בתוספות בד"ה דאי לא אדליק מדליק כתבו אבל מכאן ואילך עבר הזמן אומר הר"י פורת דיש ליזהר להדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי. ומכל מקום אם איחר ידליק מספק דהא משני שנויי אחרינא [נראה לי שצריך להיות שנויא אחרינא] וצריך להבין תחילת דברי הר"י פורת שלא יאחר יותר מדאי מבואר אם לא יאחר יותר מדאי מותר ואין צריך להדליק בשקיעת החמה מיד. וכל שמדליק בתוך הזמן מותר. ולמה הא צריך שיעור משתשקע עד שתכלה רגל. ומה לי אם מדליק בתחילה ואינו נותן שמן עד שתכלה רגל דאסור כיון שאינו דולק כל השיעור. מה לי אם אינו מדליק תיכף משתשקע שאינו דולק כל הזמן.

ועיין במגן אברהם סימן תרע"ב סק"ב: ז) אמנם נראה כיון דשני תירוצים נינהו אזלינן הכא והכא לקולא ואין צריך כלל לתת שמן כשיעור דסמכינן אלישנא קמא, ועל כן כל שדולק קצת זמן בתוך משתשקע עד שתכלה רגל. יהי' בתחילת הזמן או בסופו או באמצעי סגי. ואין זה דומה למה שכתב הר"ן ז"ל פרק ערבי פסחים בתרי לישני דתרי כסי קמאי ותרי כסי בתראי דצריך הסיבה בכולהו. דאם לא כן אתה פוטרו בשניהם ואי אפשר. על כן צריך הסיבה בכולהו. דליתא דלענין לכתחילה ודאי הך לישנא דלשיעורא לחומרא. דצריך להדליק בשקיעת החמה מיד וליתן שין כשיעור. ולהך לישנא דאי לא אדליק מדליק אין צריך ליתן כשיעור ויוכל להמתין קצת. ובלבד שידליק קודם שתכלה רגל תן השוק וליכא תרי קולי דסתרי. רק בדיעבד הוי לישנא דלשיעורא לקולא. שעדיין יכול לקיים המצוה ודו"ק. וכן כתב בסמ"ג ובאור זרוע להדיא דלהך לישנא דאי לא אדליק מדליק אין צריך ליתן שמן כשיעור ושעל זה סומכים העולם שאין נותנין כשיעור עיין שם: ח) והנה לפי שיטת התוספות ההיא דהני תרי לישני פליגי וללישנא קמא אין צריך כשיעור וללישנא בתרא אי לא אדליק מדליק אחר שתכלה רגל. ופשיטא דאי מדליק אחר שתכלה רגל השוק לא שייך שיעורא כלל צריך לומר דאין השיעור מעכב רק לכתחילה ונכון היטב הטעם דכבתה אין זקוק לה. דללישנא קמא דלא בעי שיעורא ודאי כבתה בתוך הזמן אין זקוק לה. דאפילו לכתחילה הי' די בקצת שמן שידלק רק קצת זמן. והרי דלק קצת זמן. וללישנא בתרא דבעי שיעורא הא גם כן אינו רק לכתחילה. אבל בדיעבד הא יכול להדליק אחר שתכלה רגל מן השוק. אף שלא דלק כלל בתוך השיעור. וכיון ששיעור ההוא אינו מעכב כלל על כן אם כבתה אין זקוק לה: ט) אך להרמב"ם שפסק שני התירוצים להלכה וסבירא לי' דלא פליגי אהדדי.

וכן דעת בעל הלכות גדולות שכתב טעה או נאנס ולא הדליק תיכף משתשקע מדליק עד שתכלה רגל. הרי דפסק שנויא דאי לא אדליק מדליק ומדכתב טעה או נאנס מבואר דלכתחילה מחויב להדליק תיכף. על כרחך סבירא לי' שצריך שיהי' דולק כל הזמן ממילא צריך ליץן שמן כשיעור. וכן כתב באור חדש למהר"ל ז"ל מפראג דתרי לישני לא פליגי: י) ולפי זה צריך להבין טעמא דכבתה אין זקוק לה כיון דמחויב שיהי' דולק כל השיעור. ואף דבתוך הזמן אף שעבר קצת זמן משתשקע החמה מדליק זה דומה למצוות תפילין שמצוות הנחתן מדינא כל היום. ומכל מקום אם לא הניח מקצת היום. וכי בשביל זה לא יניח שאר היום. וכן בזה אף שביטל מקצת זמן נר חנוכה בשביל זה לא יבטל שאר הזמן. ומכל מקום אם כבה בתוך הזמן שעדיין יכול להדליק שאר הזמן. למה לא יהי' מחויב לחזור ולהדליקו. בשלמא לשיטת התוספות דלישני פליגי ללישנא קמא דלא בעי שיעורא הא פשיטא דאינו חייב להדליק. שהרי דלק קצת. ובהכי סגי אף לכתחילה. וללישנא בתרא נמי כיון דאפי' אחר שעבר כל הזמן מדליק. אלמא דאין כל זמן זה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק לעיכוב. רק לכתחילה. דאם לא כן הא לא קיים אף קצת מצוה. וכיון דבדלא אפשר המצוה מתקיים אף בלא זמן זה. הוא הדין בדיעבד אם כבתה בתוך הזמן. כל שכן הוא מאחר דיצא כשלא דלק אף מקצת זמן זה כל שכן כשדלק קצת. אבל אי הני לישני לא פליגי הלא זמן זה לעיכוב נאמר. [רק שאם ביטל קצת מצוה. בשביל זה לא יבטל השאר וכמו שהבאנו הדמיון מתפילין] ולמה כבתה אין זקוק לה: יא) אולם טעמו של דבר מפורש בר"ן בשם תשובת הרשב"א ובשו"ע סימן תרע"ג משום שהדלקה עושה מצוה ומצוות הדלקה כבר עבדה. והיינו כיון שאין הוא עושה רק הדלקה הכל תלוי בהדלקה. וכל שההדלקה היתה כתיקונה לא איכפת לן במה שכבה אחר כך.

כיון שבשעת הדלקה הי' ראוי שידליק כשיעור: יב) והנה מה שהוצרך התרומת הדשן להטעם דהתחיל המצוה מבעוד יום כיון דאי אפשר בענין אחר הכל לשיטת התוספות [כידוע שהתרומת הדשן תמיד הולך בשיטתם] דטעם כבתה אין זקוק לה משום דאין כשיעור מעכב וכל שדלק קצת זמן די. ואם כן יש לומר כל שכבה מבעוד יום דשרגא בטיהרא מה מהני מחויב לחזור ולהדליקו. על כן הוצרך לטעם דהכשר מצוה ומתחיל קודם). אבל לרמב"ם ובעל הלכות גדולות ור"ן שהטעם משום דהדלקה עושה מצוה. וכיון שהי' בשעת הדלקה כשיעור לא איכפת לן במה שנעשה אחר כך. אם כן אף אם הדליק מבעוד יום כיון שעל כרחין מתקיים מצוות הדלקה מבעוד יום. דאם לא כן אפילו לא כבה לא יועיל. שוב אף אם כבה אחר כך לית לן בה. דכיון שדלק באופן שיוכל להדליק כל הזמן לא איכפת לן. ואף אם דלק מבעוד יום. מכל מקום הלא בעת הדלקה יכול לדלוק משחשיכה כל הזמן. ואין נפקא מינה כלל בין דלק קצת זמן בחיוב או לא. דלשיטתם אינו יוצא במקצת זמן כל החיוב. וכי היכא דמהני סברא דהדלקה למקצת זמן שחיסר. כמו כן מועיל לכל הזמן: יג) איברא דלכאורה יש סתירה לזה מדברי הבה"ג שכתב וזה לשונו והיכי דאדליק לה קודם שקיעת החמה וכבתה קודם שקיעת החמה הדר מדליק לה משתשקע החמה משום דאדלקה בלא זמנה עד כאן לשונו. הרי דאף בה"ג דסבירא לי' הני לישני לא פליגי כנ"ל. מכל מקום אם כבה קודם הזמן מחויב לחזור ולהדליק. והטעם בזה יש לומר דכל שדלק מבעוד יום קודם זמן החיוב לא חשיב מצוה אז רק אחר כך בהגיע חנוכה חל המצוה למפרע. וכן כתב הרב זצ"ל מלאדי בענין השבתת חמץ בערב פסח למה שכתבו שהוא לצורך הרגל ועל כן לא תיקנו בו זמן דאסמכוהו אזמן דרגל וכתב הרב ז"ל דבעת ביעור עוד לא עשה מצוה רק בהגיע הרגל חל המצוה למפרע. כן יש לומר בזה שלא חל המצוה.

רק בהגיע הלילה שקיעת החמה חל המצוה על הדלקה למפרע. על כן כל שכבה קודם שקיעת החמה בהגיע שקיעת החמה לא חל המצוה למפרע. ודוקא בהדליקה לאחר שקיעת החמה קיים מצוותו בהדלקה ולא איכפת לן במה שכבה אחר כך שכבר קיים המצוה. מה שאין כן בזה דעוד לא חל המצוה וכנ"ל: יד) אך מדברי הר"ן שכתב אבל מדברי בעל הלכות גדולות נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ולפנינו לא נמצא משמעות בה"ג ) רק דברים הנ"ל שהעתקנו ומשמע דהר"ן מפרש דברי בה"ג כיון דלא הי' רשאי להדליק קודם שקיעת החמה ועשה שלא כדין על כן זקוק לה. והכי דייק לישנא דבה"ג באמת שכתב הואיל ושלא בזמנה אדלקה היינו שעשה שלא כדין. ומחמת זה כבה קודם זמן. ואם לא כן הי' לו לתלות הטעם במה שכבה קודם הזמן ואין להאריך. ומכל מקום נשמע מדברי הר"ן אלו דהיכי דמדליק כדין כגון בערב שבת דפשיטא שאין צריך לצמצם שידליק סמוך ממש לשקיעת החמה. או אפילו בחול לדעת הפוסקים דמותר להקדים אם כבתה קודם הלילה אין זקוק לה והוא משום דאזיל לטעמי' דטעם כבתה אין זקוק לה משום דהדלקה עושה מצוה וכנ"ל. וכן בה"ג על כרחין סבירא לי' כן כנ"ל. על כן הוצרך לטעם דהדליק שלא כדין. וכיון דלדעת רוב פוסקים אפילו בחול כל שמותר להדליק ביום אין זקוק. פשוט לפסוק כתרומת הדשן דבערב שבת על כל פנים אין זקוק לה דלא כטורי זהב: סימן תצח. בשולי מכתב להרה"ק מהר"י זצוקללה"ה איתן מושבו בק"ק פילעוו: א) אני עומד כעת בדברי הר"ן שבת בהא דמצוותה משתשקע החמה. דכתב הר"ן שאם רצה להקדים מקדים. אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה משתשקע החמה דוקא וכרב יוסף דאמר משתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום. עד כאן דבריו.