שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 160

דין ראשון באילן עומד על הסוכה אפילו הסוכה צילתה מרובה והאילן חמתה מרובה אינו כשר אלא אם כן אפילו ינטל כל מה שתחת האילן ישאר צילתה מרובה. ולמה. הלא די כשהכשר שאינו תחת האילן הוא כל כך כמו הכשר שתחת האילן ובצירוף שניהם צילתה מרובה. דמה שתחת האילן לא גרע מסכך פסול. דהא כשהסכך שאינו תחת האילן צילתה מרובה על כרחין יש בו יותר מסכך שתחת האילן ובכהאי גוונא למה לי שהסכך שאינו תחת האילן יהי' צילתה מרובה. ואין לומר דסכך שתחת האילן כיון שאינו מיצל שהצל מהעליון הוא גרוע מסכך פסול, דליתא שהרי סכך שכשר אינו פוסל כנגדו כנ"ל. רק סכך פסול פוסל. ואם כן אי אפשר שהסכך תחתון יפסול יותר מסכך פסול. ועל כן כתב הר"ן שאינו פוסל אלא אם כן יש בו ארבעה במקום אחד: ה) איברא דהריטב"א כתב גם כן דין זה כמו הר"ן והוא כתב להדיא דמחצה סכך פסול וכלל הסוכה צילתה מרובה כשר. ועל כרחין היינו טעמא דהלכה למ"מ כשמחצה פסול ומחצה כשר אף הפסול מועיל להשלים צילתה של סוכה. ונמצא שאף הפסול מתכשר. אבל כשהיא תחת האילן שהאילן כולו פסול האילן פוסל תחתיו. ואי אפשר שסכך פסול שתחת האילן יוכשר מחמת הכשר שאינו תחת האילן. דמה בכך שנעשה כשר הלא בלאו הכי בעצמו כשר. ואף על פי כן האילן פוסלו ועל כן האילן חוזר ופוסל גם הכשרות שמחמת הכשר שבצידו ודו"ק: ו) בנוי סוכה המופלגין ארבעה פירש"י משום אהל מפסיק. והר"ן פירש משום דאינו בטל אל הסכך ופוסל משום סכך פסול. ונראה דהוצרך הר"ן לטעם זה להיכי דחמתה מרובה מצילתה דמשום דכמאן דליתי' לא חשיב אוהל, ומשום סכך פסול פוסל כנגדו וכבר נתבאר זה לעיל. ורש"י שלא פירש משום סכך פסול אזיל לטעמי' דהיתר לנאותו משום דאינו להגין. ולאו שם סכך עליו. ואם כן מה בכך דמופלג ואינו בטל. מכל מקום לאו שם סכך עליו.

והר"ן דאף דסבירא לי' דלצורך הבגד כשר דאין שם סכך עליו. מכל מקום לנאותו במופלג פוסל. דלנאותו שהוא לצורך הסוכה שם סכך עליו אלא דכל לנאותו בטל אל הסכך וכמאן דליתא וכמו שכתב הריטב"א עיין שם. אבל רש"י שפירש דהיתר לנאותו דלאו שם סכך עליו על כן לא פסל במופלגין רק משום אהל מפסיק. ויצא לנו מזה דאם הי' חמתה מרובה תלוי במחלוקת רש"י והר"ן דלרש"י כשר דלאו אוהל מפסיק חשיב. ולר"ן פוסל כנגדו. וכל זה בלנאותה. אבל בלצורך הבגד אפילו במופלג אינו פוסל בחמתה מרובה אפילו להר"ן וקל להבין: סימן תסד. א) שיטת הריטב"א [בהא דהמקרה סוכתו בשפודין או באריכות המטה דאם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה (בדף ט"ו.)] דאם כל הסוכה בכללה צילתה מרובה מחמתה ומחצה סכך כשר ומחצה פסול כשירה. וראיתי בשלחן ערוך הרב ז"ל מלאדי שכתב כן לפסק הלכה. ולא הביא ממי יצאו הדברים האלה. ולכאורה הדבר במחלוקת שנוי'. שמתוספות ורא"ש בשמעתא דהעושה סוכתו תחת האילן. שהביאו ראי' דסכך פסול אינו פוסל הסוכה כשיש כשיעור בסכך כשר. מהא דהמקרה סוכתו בשפודין דאם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה. ולא אמרינן דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כיון דכי שקלתי' סגי בכשר. ולפירוש הריטב"א דריוח שבין השפודין לא נתמלא לגמרי אלא שצילתה מרובה ואי שקלת לשפודין הרי הסוכה בכללה חמתה מרובה ב) אולם לאחר העיון יש לומר שגם התוספות מודים לדינו של הריטב"א. ויתיישב גם קושיית המגן אברהם על הרא"ש. דלשיטת' דכשלמעלה שוים למטה חמתה מרובה. אם כן כשלמעלה הסכך פסול וכשר שוים. אי שקלת לפסול נשאר חמתה מרובה. ויתיישב קושייתו כמו שאבאר: ג) דהנה לכאורה יש לפקפק בראיית התוס' מהמקרה. שהרי סכך פסול אינו פוסל פחות מארבעה. ומה זה ראי' לעושה סוכתו תחת האילן שהאילן על פני כל הסוכה. אלא שהוא חמתה מרובה.

אבל המקרה הסכך הוא פחות פחות מארבעה: ד) ונראה לפרש דבריהם. דהנה צריך להבין למה יפסול היכי דסכך פסול מרובה על הכשר. הא כל חד פחות מארבעה. והכשר פחות מארבעה לאו משום רוב כשר הוא. שהרי ישנים תחתיו והיכי דההיתר מטעם רוב אין ישנים תחת מיעוט הפרוץ כמו שכתבו התוספות עירובין (דף יוד:) גבי עור האסלא. והיינו טעמא דאויר פחות משלשה אין ישנים תחתיו. כיון שבמקום אויר אין צל. וההיתר רק משום דצילתה מרובה אין ישנים תחת מיעוט חמה [אבל אין לומר דהיתר לבוד לא מהני לישן תחתיו. שהרי הש"ס מוכיח דאין לבוד באמצע באהלי טומאה ממתניתין דטומאה בבית תחת ארובה טהור. הרי דאם היינו אומרים לבוד הי' טמא גם תחת הארובה. וזה דומה ללישן תחתיו כמבואר בתוספות עירובין שם. ועל כרחין הטעם כמו שכתבתי] על כרחין מוכח דהיתר פחות מארבעה בסכך פסול לאו משום רוב. ואם כן למה פסול כשהרוב סכך פסול: ה) אולם הטעם בזה ברור על פי המבואר בעירובין (דף יוד.) במבוי שרחב עשרים אמה לא מהני להעמיד קנה באמצע שיהי' בכל צד פחות מעשר דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' ומצטרפים שני החללים ליותר מעשר. והכי נמי כשהרוב סכך פסול השני פסולים מבטלים לכשר שבאמצע ומצטרפים שני הפסולים לארבעה. אבל כשהכשר רוב וחוצץ בין הפסולים. שוב כשר הסכך פסול פחות מארבעה בעצמותו וישנים תחתיו: ו) ונשוב לדברי התוספות שנתקשנו באות ג' דהנה הא דסכך פסול חשיב כמו פרוץ הוא משום דהיתר דפרוץ כעומד דהעומד הוא המתיר. והפרוץ אינו אוסר רק שאין כאן מתיר. והלכה למשה מסיני שכל שהמתיר אינו בטל מהני. והיינו טעמא דפרוץ כעומד בעור האסלא לטמא דהעומד עושה אהל ומטמא. והפרוץ אינו מטהר ומבטל אהל רק שאינו מטמא. על כן כל שהעומד אינו בטל הוי אהל. והכי נמי כשר וסכך פסול.

שהסכך כשר הוא מתיר והסכך פסול אינו אוסר. שאינו פוסל הסוכה כל שיש כשיעור בכשר. אם כן אין הפסול אוסר רק שאינו מתיר. אבל אם נאמר שהפסול פוסל סוכה כשירה. אם כן גם הפסול חשיב עומד לפסול הסוכה. וכמו עומד דאהלי טומאה דהוי עומד לטמא. והכי נמי הוי עומד לפסול. ואם כן נאמר להיפוך דהסכך פסול הוי עומד. והסכך כשר שבאמצע אינו מפסיק כיון שאינו מרובה בה עליו. וכמו שאתה אומר שהכשר מצטרף זה עם זה לשיעור סוכה והפסול שבאמצע אינו מפסיק. כמו כן נאמר להיפוך ששני הפסולים יצטרפו לארבעה. שהכשר לא יפסיק דאידי ואידי עומדים חשובים. אלא ודאי הסכך פסול אינו פוסל אלא שאינו מכשיר. והכשר חשיב כמו עומד והפסול כמו פרוץ. וכיון שהפסול פחות פחות מארבע ואין מצטרף זה עם זה לארבעה, על כן אף שהכשר בעצמו חמתו מרובה מצטרף הפסול להכשר כדברי הריטב"א ומיושב קושיית המגן אברהם על הרא"ש ודו"ק: ז) איברא דצריך להבין הרי התוספות מודים היכי דקדמה אילן לסוכה האילן פוסל מגזירת הכתוב. ועיין מהרש"א (יו"ד.) ד"ה תוספות וכאן הרי קדמו השפודים. וצריך לומר משום דאין לבוד להחמיר. וכיון שמהלך על פני כולה לא הי' חשיב הסכך פסול סכך כמו למאן דאמר אין לבוד באמצע דלא מהני להכשיר היכי דהאויר מהלך על פני כולה. כמו כן כאן דאין לבוד להחמיר לא חשיב סוכה פסולה: ח) אך לפי מה שכתבתי דהיכי דהפסול פוסל דינו כאהל לדון בו דין עומד כמו אהל טומאה שמטמא. אם כן אכתי נדון בו דין לבוד ולא יחשב להחמיר כמו באהל טומאה דשייך בי' לבוד ולא אמרינן בי' אין לבוד להחמיר. כיון שהוא לעשות אהל לטמא. ואין לבוד להחמיר כתבו התוספות רק בסכך פסול שאינו פוסל אלא שאינו מכשיר. על כן אין אומרים בו לבוד כיון שאינו לעשות סכך רק שלא יהי' סכך כשר. ודין לבוד רק לעשות מחיצה או אהל.

אבל הכא דהשפודין קדמו ופוסל אם כן שפיר נאמר בו לבוד שיחשב סוכה פסולה לפסול הסכך הבא אחריו: ט) אולם באמת כתב הרמ"א ביורה דעה סימן שע"א סעיף ד' שני גגין שאין נוגעין זה בזה אין לבוד להחמיר. והאחרונים תמהו דבש"ס סוכה מבואר דבאהלי טומאה הילכתא דאין לבוד באמצע. ולדידי נראה דהרמ"א סבירא לי' דבאמת משום הכי לא ילפינן מטומאה לשאר לבוד משום דאהלי טומאה הם להחמיר. ואם כן בסכך פסול שפוסל ודינו כאהלי טומאה אין אומרים בו לבוד באמצע: י) וראיתי בקרבן נתנאל ובבית מאיר שהביאו ראי' דאין לבוד באמצע באהלי טומאה אפילו להקל מסופא דמתניתין דאהלות פרק י' משנה א' מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד הארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא אמאי נימא לבוד. ועל מה שבעלי' יהי' טהור. אלמא דאין לבוד באמצע אפילו להקל. ולדידי אין זה ראי' כלום. דלבוד לא אמרינן אלא לעשות מחיצה ואהל. אבל לא לחצוץ בפני הטומאה. שהרי מפורש פ"ב דבבא בתרא ובשלחן ערוך יורה דעה סימן שפ"א דכל דבר שאינו מבטל לי' אינו חוצץ בפני הטומאה לסתום בארובה ובחלון. ובעירובין פרק חלון (דף ע"ח:) דחילוק בין לעשות מחיצה בין לחוץ בפני הטומאה. דלעשות מחיצה מהני אפילו במידי דלא מבטל לי'. הרי דאהל ומחיצה החוצצין בפני הטומאה לא דיינינן להו כמחיצות. ועל כן לא שייך בהם תורת לבוד. דלבוד הוא מהלכות מחיצות. וזה ברור: יא) הנה נתבאר בדברינו אלה דמה שסכך פסול באמצע אינו פוסל פחות מארבעה כשסכך כשר מרובה. אין הכשירו משום עומד מרובה על הפרוץ אלא דבעצמותו אינו פוסל פחות מארבעה. רק כשסכך פסול מרובה אין הסכך כשר שבאמצע מפסיק בין הפסולים. והוי סכך פסול יותר מארבעה. שהרי בכל הסוכה יש סכך פסול יותר מארבעה כיון שמרובה על הכשר. והכשר יש בו כדי הכשר סוכה שבעה טפחים והסכך פסול עוד יותר.

דאם אין בכשר כדי הכשר סוכה הרי הסכך פסול פוסל בשלשה כמפורש בסוכה (דף י"ז:) דבסוכה קטנה סכך פסול פוסל בשלשה, וכשמרובה על הכשר על כרחין הוא יותר משלשה עיין שם היטב: יב) ויש ראי' לדברינו אלה מסוגיא הנ"ל דפשיטא לי' לאביי דבסוכה קטנה שיעור סכך פסול לפסול בשלשה. ולא ידעינן מנין לו. דסברא דליתא לשיעורא דסוכה חידש לו רבה. ולאביי דלא אסיק אדעתי' סברא זו. אם כן מנין לו באמת דבסוכה קטנה שיעורו בשלשה. ולמה שכתבתי מיושב היטב. דאם לא כן הא דתנן המקרה סוכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה ואם לאו פסולה ופסיק ותני אפילו בסוכה קטנה. ואי אפילו בסוכה קטנה אינו פוסל פחות מארבעה משכחת לה בסכך כשר שלשה ומשהו וסכך פסול ארבעה פחות משהו דכשר. והיכי פסיק ותני דאם אין ריוח ביניהן כמותן פסולה. אלא ודאי בסוכה קטנה פוסל בשלשה. וכיון שהפסול מרובה על הכשר הרי על כרחין בפסול יותר משלשה על כל פנים. וכל זה לפי היסוד דהא דסכך פסול אינו פוסל פחות מארבעה אפילו אין הכשר רבה עליו. אלא דכיון דדין זה אינו אלא בסוכה גדולה לא משכחת לדבר זה. וכנ"ל באריכות: יג) ומכל מקום משכחנא פתרי שיהי' בכל הסוכה סכך פסול יותר וכשירה. כגון שסכך כשר רבה על סכך פסול שמצד אחד. ובצד השני אף שמרובה סכך הפסול על הסכך כשר לית לן בה דבכהאי גוונא לא שייך דאתי סכך פסול דמהאי גיסא ומהאי גיסא ומבטל לי' כיון שסכך פסול שמצד אחד סכך כשר רבה עליו. ודומה להא דאמרינן בעירובין (דף י':) במבוי רחב עשרים אמה מעמיד פס ששה אמות ומרחיק ארבעה אמות מהכותל ומעמיד הפתח על עשר אמה. דכיון דאותם ארבעה נתרין בעומד מרובה. לא מצטרף עם הפתח הגדול לבטל הפס ששה אמות. והכי נמי בזה. ואם כן אין הסכך פסול שמצד השני פוסל הסוכה אף שמרובה על הכשר.

ובלבד שיהי' פחות מג' בסוכה קטנה ופחות מד' בסוכה גדולה. ומתניתין דהמקרה סוכתו בשפודין דבעי ריוח ביניהם כמותן. היינו משום שאין הכשר מרובה מצד אחד על הפסול על כן בעי שיהי' בכל צד כמותו. שאם הי' פסול בשוה מצד אחד ומצד השני הפסול מרובה על הכשר. אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' כדאיתא בעירובין שמה: יד) והנה רמב"ן הביאוהו הר"ן הכריע להלכה דסכך פסול באמצע בארבעה משום דסוגיין בכולא תלמודא דופן עקומה. ואי גם באמצע בד' אמות למה לי דופן עקומה. והקשה לי איש אחד. דאף לרב דאינו פוסל אלא בד' אמות. מכל מקום בעינן שיהי' סכך כשר מרובה כמו למ"ד בארבעה מכל מקום היכי שהפסול מרובה פוסל אפי' בפחות מארבעה. ואם כן צריך לדופן עקומה היכי שבין הסכך כשר לכותל יש יותר מארבעה. ותירצתי לו על פי הנ"ל דטעם הפסול משום דעל כרחין בכל הסוכה יש יותר מארבעה סכך פסול ומצטרפים זה לזה. דהכשר שבינתיים אינו חוצץ ומפסיק בין הפסולים. דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי'. והכא לא מבעיא אם אין סכך פסול רק מצד אחד פחות מד' אמות דאינו פוסל אפי' הוא יותר מהכשר. אלא אפילו אם גם מצד השני בינו לדופן פחות מארבעה אמות שבצירוף שניהם יותר מד' אמות. מכל מקום לא שייך שמבטל הסכך כשר שיש בו הכשר סוכה ביחד מדאורייתא כדתנן ריש פרק עושין פסין שאם יש יותר מי"ג אמה ושליש בין דיומדין נותן בינתיים פשוט אמה ומותר י"ג ושליש בין הדיומד לפשוט ופירשו התוס' שם דמדאורייתא כל שיש אמה לא אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל. והטעם ברור כיון שיש שיעור מחיצה באמה שהיא יותר מארבעה טפחים. וכן בתוס' סוכה (דף ז') ד"ה ויעמידנו גבי טפח שוחק דטפח שהוא מחיצה דאורייתא לא אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל.

וזה בדופן שלישי של סוכה דטפח מחיצה דאורייתא והוא הדין בעלמא בארבעה וכן בסכך למעלה כל שיש שבעה טפחים שיעור סוכה: טו) ומכל מקום עדיין יש נפקא מינה כגון דליכא שיעור סכך כשר הכשר סוכה ביחד רק שסכך פסול פחות מד' אמות חוצץ בינתיים דעל ידי דופן עקומה ושאר הסכך שבאמצע פחות מד' אמות וכשר. ואם לא היינו אומרים דופן עקומה הי' מצטרף הסכך פסול שבאמצע ושמן הצד לד"א אם א הסכך כשר דבצד הסכך פסול שאצל הדופן מרובה על הפסול שבאמצע. כמבואר כל זה כיוצא בזה בפרק קמא דעירובין. ויש לדחות. ומלבד זה נראה לי דסכך פסול פחות מד' אמות לרב אינו כשר רק כשסכך כשר מרובה. שהרי לרב סכך פסול פחות מד' אמות אין ישנים תחתיו כדתנן נתן עלי' נסר שרחב ד' טפחים כשירה ואין ישנים תחתיו. אם כן נראה דההכשר רק משום רוב ועל כן אין ישנים תחתיו כדברי התוס' בעור האסלא כנ"ל: סימן תסה. א) כתב הב"י בסי' תר"ל בשם רבינו ירוחם דעומד מרובה על הפרוץ במחיצות דמותר [אפי' בלא צורת הפתח] מכל מקום אין הפרוץ מצטרף להשלים שיעור סוכה. וכמו שצורת הפתח אינו מועיל להשלים שיעור סוכה: ב) ולכאורה יש להביא ראי' וסברא לדבריו. שהרי במשנה סוף פרק קמא דעירובין (דף ט"ו.) ובלבד שיהי' פרצות יתירות על הבנין כל פירצה שהיא כעשר אמות מותרת שהוא כפתח ופירש רש"י דבעי שיהי' העומד רבה עליהן ושיהי' פרצות קטנות פחותות מעשר שהיא פתח. הרי דאף שעומד מרובה אין היתר אלא מפני שהיא פתח ופתח בסוכה לא מהני להשלים. דאפי' צורת הפתח לא מהני להשלים הרי סברא:

ג) וראי' מהא דאמר בסוכה (דף ט"ז:) מחצלת שבעה ומשהו מתיר בסוכה משום דופן ומוקי לה בסוכה גדולה ומרחיק מסכך פחות משלשה וכר' יוסי דמחיצה תלוי' מתרת [דבקטנה שאינה גבוה אלא עשרה טפחים בארבעה ומשהו סגי פחות משלשה לסכך ופחות משלשה לארץ]. וקשה הא בפרק קמא דעירובין (דף ט"ו ) מבעיא לי' עומד מרובה על הפרוץ בערב אי מהני. וכתב הרא"ש בשם הראב"ד דהלכה דהוי עומד. ואם כן למה לי שבעה ומשהו בחמשה ומשהו סגי שירחיק מן הסכך חמשה חסר משהו ויהי' מותר משום עומד מרובה על הפרוץ. אלא ודאי דבסוכה אין הפרוץ מצטרף להשלים. ועל כן אין היתר אלא בפחות משלשה דלבוד סתימה גמורה היא: ד) איברא דקשה טובא מעור האסלא דפרק קמא דעירובין (דף יוד:) דחלל שלה מצטרף לטפח הואיל ועומד מרובה על הפרוץ. והתם אין לפרש משום דהחלל נדון משום פתח. דפתח לא מהני מידי לענין אהלות. דאם כן למה טומאה בבית כנגד ארובה טהור, והרי בשבת גם כנגד הפתח רשות היחיד. וכן בכלאים גם כנגד הפתח מותר לזרוע. וכן בסוכה גם כנגד הפתח מותר לישן. אלא דפתח לא שייך גבי אהלות דפתח לאו אהל הוא. ואם כן למה החלל מצטרף. הרי דהחלל מצטרף אפי' בלא טעמא דפתח ואם כן גם גבי סוכה יצטרף: ה) והא דמתני' דפרק קמא דעירובין (דף ט"ו.) דכל פירצה שהיא כעשר אמות מותר מפני שהוא כפתח. ובלאו טעמא דפתח לא הוה משתרי היינו טעמא משום דמבואר בתוס' בעור האסלא בעומד מרובה על הפרוץ אין ישנים תחת הפרוץ. ואם כן כנגד הפרוץ יהי' אסור לטלטל. וממילא יהי' כולו אסור דנפרצה במלואה למקום האסור לה על כרחך ההיתר מפני שהוא כפתח. ואף כנגד הפרוץ מותר: ו) ועל כן ניחא נמי במחצלת דבעי שבעה ומשהו ולא סגי בחמשה ומשהו שיהי' עומד מרובה על הפרוץ. שהרי הוא יושב כנגד הפרוץ. כמו שהוא יושב כנגד העומד כיון שהפירצה בגובה.

והרי בעומד מרובה על הפרוץ אין ישנים תחת הפרוץ. והש"ס מדמי לה בסוכה (דף י"ט:) לטיט הנדוק. ובמקוואות פ"ב מ"י מבואר דאפי' טובל בשניהם במים ובטיט לא מהני ) עיין שם בפלוגתא דר"א ור' יהושע במים שעל גבי טיט הנדוק דר"א אומר במים ולא בטיט. ואף ר' יהושע לא פליג אלא משום שהמים צפים על גביו. ובעירובין (דף ט"ו:) דבעי הש"ס בעומד מרובה על הפרוץ בערב שיהי' הפרוץ מצטרף לעשרה ואף דאין ישנים תחתיו. מכל מקום מותר מפני שהוא כפתח וחלון. אבל בסוכה דפתח וחלון לא מהני. שוב אסור משום דאין ישנים תחתיו. ואף דצורת הפתח מותר בסוכה כשיש שיעור בלא זה. היינו משום דיש מקום שבעה טפחים שכנגדם דפנות גמורים אף כנגד צורת הפתח מותר. אבל כאן אין שום מקום שיהי' כנגדו דופן עשרה שהכל הוא גם כנגד הפרוץ. אבל בעומד מרובה על הפרוץ בשתי הרי הפרוץ מצטרף להשלים כמו בעור האסלא. והרי יש כאן שיעור סוכה. ואף כנגד הפרוץ מותר דנידון כפתח כמו כשיש שיעור בעומד: ז) אולם לאחר העיון דברי רי"ו נובעים מהא דאמר בש"ס (דף י"ז:) דבסוכה קטנה פוסל ג' טפחים סכך פסול דאין מצטרף להשלים. ואף דרוב סכך כשר לא משתרי משום עומד מרובה על הפרוץ. הרי דעומד מרובה לא מהני, שישלים הפרוץ. ורק בפחות מג' מצטרף סכך פסול להשלים. ואף לפי מה שכתבו התוס' דף י"ט) בד"ה לא יהי' אלא אויר. דבסכך פסול לא שייך לומר לבוד לעשותו כסכך כשר. על כרחין הכשירו משום עומד מרובה על הפרוץ ומצטרף להשלים בפחות משלשה כמו פחות מטפח בעור האסלא. אבל בשלשה אינו מצטרף להשלים [על כן במחיצות נמי הפרוץ משלשה ולמעלה אינו מצטרף להשלים] רק כשיש שיעור סוכה בלא הסכך פסול גם הסכך פסול משתרי משום עומד מרובה. ובסוכה קטנה בשלשה לא משתרי הרי דעומד מרובה לא מצטרף להשלים.