שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 159

דבזה אין צריך ללבוד וכמו שכתבו התוס' שם י"ח בד"ה אין לבוד באמצע בהא דאין סכך פסול פוסל בפחות מארבעה אף שמהלך על פני כל הסוכה ואין לבוד באמצע אלא משום דפחות מד' אינו חשוב להיות חוצץ ומפסיק. והכי נמי להיפוך אין הסכך כשר חוצץ ומפסיק בין הפסולים. ואם כן הרי כאן סוכה מהסכך פסול כמו מהסכך כשר. וצריך לומר כמו דמתחילה קודם שסיכך בסכך כשר לא הי' חשוב סוכה ומשום דאין לבוד להחמיר וכנ"ל ולא נעשה סוכה רק אחר כך ובאים ביחד כשר: יב) עוד ראי' דבההיא דפירס עלי' סדין דפי' רבינו תם מפני החמה והנשר שלא ייבש או יפול ויהי' חמתה מרובה מצילתה וכמבואר בספר הישר הטעם דהוי מעמיד בדבר המקבל טומאה. ולכאורה בפשיטות הי' לו לומר אפי' לרבנן המכשירים במעמיד בדבר המקבל טומאה כיון דכל ההיתר משום קדם הסוכה לאילן. והכא קודם הסדין לא הי' סוכה [כיון דעומד ליבש תוך שבעה. וכמו ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח פוסלים בסוכה משום אויר] ואם הי' חשוב סוכה קודם לכן ודאי לא הי' חשוב הסדין מעמיד. אלא ודאי דמתחילה לא חשוב סוכה. ואם כן לא קדמה סוכה לאילן. אלא ודאי סבירא לי' לרבינו תם דכשבאים ביחד גם כן כשר: יג) הנה ביררנו היטב בראיות דסבירא להו להתוס' דכששוים כשר. והסברא לא ידענו. דמה חזית דאזלת להקל להחשב הסכך כשר עיקר. ועוד דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו כנ"ל. אבל להנ"ל אות ה' נכון היטב. דעל כרחין הסכך כשר חשוב סכך דאפי' הי' הפסול תחילה גם כן חשוב הכשר סכך דמתקן וכנ"ל. [ואף דלפי האמת פסול משום סוכה שתחת האילן מכל מקום מהני אם ינטל האילן דלא חשוב תעשה ולא מן העשוי כמבואר בפוסקים] וכיון דהכשר סכך. ממילא אין הפסול סכך. דכל שאינו בזה אחר זה כו' ולא הוי סוכה שתחת אילן. כל זה ברור כשמש:

יד) ובמ"ש לעיל אות יוד בהא דהמקרה סוכתו בשפודין אפי' הם רבים מהריוח שבנתיים לא חשוב קדמה אילן לסוכה כיון דהאויר מהלך על פני כל השפודין ואין לבוד להחמיר מיושב דברי התוס' בסוגיא דהמקרה אשר לכאורה תמוהים. בהא דמשני שם במעדיף. ופירשו התוס' דמרבה בסכך כשר עד שמכסה השפודין דהשתא הכשר רבה על הפסול ומבטלו. והקשו התוס' על זה דלא שייך ביטול אלא היכי דאינו ניכר. וקשה טובא דהא התוס' לפי שיטתם כיון שהכשר עומד שבו מרובה על הפרוץ לא איכפת לן כלל אם הפסול מתבטל או לא כמ"ש בשמעתין. ובפירס סדין דהיכי דהסוכה מסוככת כהלכתה אין הסכך פסול פוסלו: טו) אך לפי מה שכתבתי לעיל לק"מ דהנה לכאורה הא דאם יש ריוח ביניהם כמותם הוא משום הסכך כשר שנתנו באותו ריוח וכמו שפירש"י. ולרב פפא צריך שיהי' ריוח ביניהם כמותם שלא יהי' הכשר מיעוט מהפסול. אך למאי דמשני במעדיף שנותן סכך כשר יותר מריוח שביניהם. אם כן על כרחין האי ריוח שביניהם לא משום סכך כשר תני לי' שהרי נותן סכך כשר יותר מריוח שביניהם. אלא משום סכך פסול דאפי' ניתן סכך כשר כשיעור דבהכי מיירי מתני'. מכל מקום אם לא יהי' ריוח ביניהם כמותם יפסול. ואי סבירא לי' שאין הסכך פסול פוסל הסוכה כל שיש בסכך כשר כשיעור. אם כן אפי' אין ביניהם ריוח כמותם לא יפסול: טז) ואין לומר דאם אין ריוח ביניהם כמותם הו"ל סכך פסול צילתה מרובה מחמתה וקדמה לסוכה. והיכי דקדם אילן שצילתו מרובה מחמתה לסוכה הא פוסל. דליתא כיון שהאויר מפסיק על פני כולו ואין לבוד להחמיר: יז) על כורחין לפי פירוש זה במעדיף שנותן סכך כשר יותר מהריוח. סבירא לי' דסכך פסול פוסל הסוכה אף שיש בסכך כשר כשיעור. והיינו משום דפוסל כנגדו.

ועל כרחין הא דמהני במעדיף משום דמכסה על השפודים ומבטלם ועל כן בעינן ריוח ביניהם כמותם דהשתא לא הוי הפסול צילתה מרובה מחמתה כיון דסבירא לי' פרוץ כעומד אסור. דאי אין ריוח ביניהם כמותם אף דמתחילה לא הי' חשוב צילתה מרובה כיון דאויר מפסיק. מכל מקום לאחר שמילא הריוח בסכך כשר. שוב השפודים בעצמם צילתה מרובה מחמתה דבסכך מפסיק בינתיים אין צריך ללבוד כנ"ל. וכיון דהוי צילתה מרובה מחמתה אינו בטל דחבטן לא מהני אלא באילן שחמתה מרובה מצילתה כמבואר בסוגיין ועל זה שפיר הקשו התוס' דאינו מבטל כיון שניכר. ואי משום דאינו פוסל כיון שיש בכשר כשיעור. הרי לפי שיטה זו אי אפשר לפרש כן כלל במעדיף וכמו שכתבתי והדברים ברורים למבין: סימן תסא. סוכה (ודף ט':) תוס' ד"ה הא קא מצטרף ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצילתה מרובה מחמתה לא מסתבר שתפסל משום צירוף סכך פסול כיון דאי שקלת לי' לפסול אכתי צילתה מרובה וכו' ותדע דגבי מקרה סוכתו בשפודין או באריכות המטה מכשירין כשיש ריוח ביניהם כמותן ולא אמרינן דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר דאי שקלת לי' סגי בכשר. וקשה לי דהתינח לפי' ר"ת לקמן כשהסכך והאויר למעלה שוים כשר. אבל לשיטת רש"י והרי"ף דהסכמת הפוסקים כמותם דאם למעלה שוין הן. למטה נעשה חמתה מרובה מצילתה. נמצא דאי שקלת לי' לא סגי בכשר. והדרא קושיית התוס' הא מצטרף וכו': ב) ובאמת ר"ת הקשה לשיטת רש"י הנ"ל דהא קיימא לן פרוץ כעומד מותר. והר"ן פרק ב' כתב עלה דלאו קושיא הוא דכי אמרינן פרוץ כעומד מותר.

הני מילי לענין מחיצת שבת ובסכך פסול דכי היכי דאגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובא הכי נמי אגמרי' לא תסכך בסכך פסול רובא הא כי הדדי כשירה כו' שאף על גב שהסכך פסול כפרוץ חשוב לענין הכשירא דסוכה שריא אבל באויר אי אפשר לומר כן שכיון שהם שוים מלמעלה האויר רבה מלמטה [וחמתה מרובה מצילתה וסוכה בצל תליא מילתא והרי פרוץ שלה מרובה על העומד עד כאן דברי הר"ן: ג) וקשה דאם כן הרי מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ואם כוונת הר"ן שהלכה למשה מסיני דהיכא דמחצית הסכך כשר אף צל הסכך פסול מצטרף להכשיר. אם כן אזדא לה הוכחת התוספת משם דאין הכי נמי בעושה סוכתו תחת האילן דהיכא דמצטרף סכך פסול הסוכה פסולה. אימא דאפילו בלעדי הסכך פסול צילתה מרובה מחמתה פסולה. ואין לומר דהתוספות לטעמייהו דסבירא להו כשהסכך והאויר למעלה שוים כשר ולדידהו סבירא להו דאין סכך פסול מצטרף בפרוץ כעומד ודלא כמו שצדדנו בכוונת הר"ן. אכתי קשה על הרא"ש ז"ל דלקמן סבירא לי' בשיטת רש"י כשהסכך והאויר למעלה שוים פסול והכא הביא ראית התוספות וסתרי אהדדי: ד) ע"כ נראה לפרש שיטת רש"י והרי"ף והר"ן על פי מה דקיימא לן בשבת זה אינו יכול וזה אינו יכול שניהם חייבים. ובגמרא דשיעור אחד לשניהם וכאילו כל אחד עשה כל המעשה. וכן במשכב הזב שני משכבות תחת המטה ואם ינטל האחד המטה נופלת שניהם טמאים דחשיב כל אחד נשא כל הזב. והכא נמי בסכך כשר ופסול המונחים זה אצל זה בשוה ואם ינטל הכשר הרי חמתה מרובה מצילתה ועכשיו הוא כולו צל. נמצא הכשר עשה רוב הצל.

ואף שהפסול עשה גם כן רוב הצל שאם ינטל הפסול נמצא חמתה מרובה והוה לי' זה אינו יכול וזה אינו יכול דחשיב כאילו כל אחד עשה כל המעשה וחשיב כאילו הכשר צילתה מרובה וכן הפסול צילתה מרובה דלא חשיב מצטרף סכך פסול כמו שכתבו התוספות לקמן גבי פירס עלי' סדין. ואין לומר דהוי קדמה האילן לסוכה שהרי השפודין קדמו. דליתא. שקודם שסיכך בכשר הי' הפסול חמתה מרובה. והיכא שבאים ביחד כשרים כמו שנתבאר בסימן הקדום, ואם כן ראיית התוספות והרא"ש שפיר אף לשיטת רש"י. ויותר מזה דמוכח לשיטת רש"י דאפילו הפסול גם כן צילתה מרובה שריא: ה) ולפי מה שכתבתי נראה לפרש קושיית רבינו תם על רש"י שהקשה דהא קיימא לן פרוץ כעומד מותר. ולא ניחא לי' בתי' שכתבנו. משום שהולך לשיטתו דהנה הדין ברור דהא דקיימא לן דזה אינו יכול וזה אינו יכול בשבת חייב דחשיב כאילו כל אחד פעל כל המעשה. היינו דוקא אם דנין על העושה המעשה כמו בשבת על עושה המלאכה ובמשכב הזב על משכב הנושא הזב. אבל אם דנין על הנעשה מכח שניהם הדבר ברור דכשבא מכח הכשר והפסול פסול. והא דומה לחציו עבד וחציו בן חורין דאינו מוציא אחרים כיון שהקול בא מכח עבד ובן חורין. והיינו טעמא דכשר ופסול שוחטין ביחד וזה אינו יכול וזה אינו יכול השחיטה פסולה. אף דכשר כולי מעשה עבד. דמאי חזית דשדית לי' בתר כשר שדי לי' בתר פסול. ודוקא כשדנין על העושה כל חד מאי איכפת לי' בחבירו מה שאין כן בפעולה הנעשית מכח שניהם. [וכבר כתבנו זה בספרנו אגלי טל] ואם כן לכאורה בסוכה כשדנין על הצל הבא מכח כשר ופסול ביחד ראוי לפסול הסוכה.

ו) אך באמת הר"ן לטעמי' אתיא שפיר שהוא כתב בריש מכילתין בהא דחמתה מרובה מצילתה פסולה אפילו לר' יהודה אף דלא בעי שיהי' מיצל תחתיו דמכל מקום בעי שיהי' מיצל ודברי הר"ן אלו הם לדידן אפילו לרבנן דלא קיימא לן כר' זירא אלא כרבא ואי לאו משום דירת עראי הי' מכשירים חכמים אף שאינו מיצל תחתי'. ע"כ כתב הרז"ה דלא בעי שיהי' מיצל תחתיו רק שיהי' מיצל. פי' דכשהוא למעלה מעשרים הצל מהסכך הוא חוץ לסוכה שהרי אם הסוכה גדולה מארבע אמות יש בה צל סוכה. נמצא דכשקצרה הצל מהסכך חוץ לסוכה. והנה הדבר ברור דהצל שחוץ לסוכה אינו מעלה ומוריד בסוכה. רק טעמא דמילתא דכל שהסכך מיצל שם סכך עליו ואפילו מיצל חוץ לסוכה סגי. נמצא דברינו הנ"ל נכונים דנמצא שאין דנין כלל על הצל הנעשה משניהם שהרי לא בעינן שיהי' בסוכה צל הסכך. רק על הסכך אנו דנין אם הוא מיצל. והרי חשיב שהסכך מיצל כיון שזה אינו יכול וזה אינו יכול כנ"ל: ז) והנה בריש מכילתין ביארנו בחי' שהתוספות חלוקים על הרז"ה בזה אלא דבאמת בעינן שיהי' הצל בסוכה. אלא שדנין אם הי' החמה עומדת בראש כל אדם עיין שם שביררנו הדברים היטב. אם כן לא שייך להכשירו משום זה אינו יכול וזה אינו יכול וכמו שכתבתי. ושפיר הקשה רבינו תם על רש"י דקיימא לן פרוץ כעומד מותר כשהסכך כשר ופסול בשוה על כרחך כשהסכך והאויר בשוה גם כן כשר. דאם לא כן קשה הא מצטרף. ורש"י בסוכה המדובללת לא סבירא לי' שם דדנין אם החמה עומדת בראש כל אדם עיין שם. על כן שפיר ניחא לדידי' החילוק בין סכך פסול לאויר ודו"ק: ח) איברא דלפי מה שכתבתי דכשהם שוים חשיב כל אחד צילתה מרובה מחמתה על כרחך הא דמקשה לר' הונא ברי' דר"י דאמר פרוץ כעומד אסור לא משום צל דלמטה שהרי חשיב צילתה מרובה אלא משום הסכך דלמעלה.

וקשה לרמב"ם דפי' מתניתין כשאין ברוחב השפודין ג'. ואם כן נימא לבוד דהא דלא סגי למעלה בקנה קנה פחות משלשה הוא משום דמכל מקום למטה חמתה מרובה מצילתה והכא דחשיב צילתה מרובה מחמתה שוב נימא לבוד: ט) ואף דהתוספות לקמן (דף י"ט) בד"ה לא כתבו וזה לשונם ועוד קשה דבכל מקום חשבינן אויר פחות משלשה כסתום ולא דמי לסכך פסול פחות משלשה דאין שייך לעשות כסתום בסכך כשר מאחר דיש בו סכך פסול. מכל מקום נראה דלמסקנת דבריהם במה שכתבו דנשאר סברת המקשן לא יהא אלא אויר. דסכך פסול הוא קל וחומר מאויר. ע"כ דבסכך פסול נמי אמרינן לבוד. דאם לא כן מה קושיא מאויר הלא אויר כשר רק משום לבוד [דלמאן דאמר אין לבוד באמצע אויר פחות משלשה פסול באמצע] ובסכך פסול לא שייך לבוד אלא ודאי למסקנא אף בסכך פסול אמרינן לבוד. ואם כן מאי מקשה מדר"ה ברי' דר"י: שוב ראיתי בתשובת חכם צבי סימן נ"ט דפשיטא לי' דלא אמרינן לבוד רק באויר ולא בדבר שיש בו ממש ועיין לעיל מה שכתבתי בת"א סי' ש"ט [ב]: סימן תסב. א) סוכה (דף ט') בתוספות ד"ה הא קמצטרף ואם תאמר כיון דאין התחתונה צילתה מרובה אלא מחמת העליונה הא אמרינן וכו' אבל יש בין זה לזה שלשה פסולה ויש לומר דהא אמר רבא התם דאם יש בגגו טפח. אפילו יש בין זה לזה שלשה אמרינן חבוט רמי. וקשה לי דהא כיון דחמתה מרובה מצילתה הא לא הוי אהל לענין סוכה. וראי' לזה מהא דעליונה צילתה מרובה ותחתונה חמתה מרובה תחתונה כשירה מחמת סכך עליונה ולא אמרינן דתחתונה הוי אהל מפסיק אלא ודאי כיון דחמתה מרובה כמאן דליתא. ולא דמי לגג טפח. דבאותו טפח הוי צילתה מרובה. ודוחק לומר דהכא נמי מיירי כשסכך עליון עשוי כל טפח צילתה מרובה רק שכל טפח מרוחק מחבירו עד שבכלל הסוכה חמתה מרובה, דכל כי האי הוה לי' לפרושי:

ב) ונראה שדעת התוספות דאפילו חמתה מרובה כיון דלענין אהלות לא איכפת לן בצל. שוב אמרינן בי' גם להכשר סוכה חבוט רמי. ודומה לגג טפח דאף דבסוכה בעינן שבעה. מכל מקום כיון דלענין אהלות סגי בטפח אמרינן בי' גם לגבי סוכה חבוט. הכי נמי הדין בחמתה מרובה. והא דתחתונה חמתה מרובה כשר מחמת סכך עליונה. הוא משום חבוט רמי והרי סכך עליונה כאילו הי' אחד עם הסכך תחתונה: ג) והא דכששניהם צילתה מרובה פסולה משום סוכה שתחת סוכה ולא אמרינן חבוט רמי שיהי' סוכה אחת. יש לומר על פי מה דאיתא בפרק כל גגות (דף צ' ע"א) בגגין השוין לר' מאיר שמואל אמר אין מטלטלין אלא בארבע אמות דחשיב לי' גג כקרפף. וכיון דבצירוף כל הגגין הוי יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ולא אמרינן גוד אסיק בין גג לגג כיון שיש להם מחיצות החיצוניות שבהם כל הגגין מוקפות מחיצה. ולא אמרינן גוד אסיק אלא לעשות מחיצה. מה שאין כן הכא שבלא גוד אסיק יש להם מחיצה. ואין צורך לגוד אסיק אלא למעט מבית סאתים והכא נמי כיון דתחתונה צילתה מרובה. ואין צריך לחבוט רמי [היינו גוד אחית] אלא לבטל סכך עליונה. לא אמרינן חבוט רמי. אבל בשתחתונה חמתה מרובה דצריך לחבוט רמי לעשות סכך. שפיר אמרינן חבוט רמי ודו"ק: ד) ולפי מה שכתבתי לשיטת התוספות דחמתה מרובה דומה לגג טפח. כן יש לומר להיפך גג טפח דומה לחמתה מרובה דלא הוי כלום לענין סוכה רק משום דמהני לגבי אהלות אמרינן בי' חבוט רמי אבל בלאו הכי לענין סוכה לא מהני מידי. ולפי זה צדקו דברי הטורי זהב סימן תרכ"ו ס"ק ג' במה שהקשה על בעל העיטור עיין שם שכתב דבמה שנותן אחד בינתים אף הנשאר מתכשר והוא פירש דברי הש"ס לקמן בתקרה שאין עלי' מעזיבה דנוטל אחד בינתים עביד בי' מעשה. דהמעשה הוא במה שנותן אחת בינתים עיין שם.

ולכאורה אינו מובן. אך להנ"ל דכל זמן שאין שיעור סוכה מסוכך לאו כלום הוא. לא חשיב תעשה ולא מן העשוי בפסול. כמו בציצית דלא חשיב תעשה ולא מן העשוי בפסול אלא אם כן עשה ענף וגדיל בפסול. דאי לאו פסולו הי' ציצית גמורים. והכי נמי בסוכה: ה) אך ברש"י בשמעתין שמסככין על קני הגג שקורין לאטיש מטעם ביטול. לא משמע הכי. דאם כן למה לי טעם זה. הא לא הוי פסול כלל אלא משום תעשה ולא מן העשוי. והא לא הוי מן העשוי כיון דאין בקנים כשיעור. אלא ודאי כיון שהקנים רחבים טפח [דמשמע מדבריו שקרובים לשלשה טפחים] חשיב סוכה עשוי' בפסול. וטעמו של דבר שהרי בעושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל בגג טפח למעלה לבד מתכשר הרי דטפח חשיב סכך גמור. והא דבעי שבעה טפחים היינו שקרקע סוכה תהי' רחבה שבעה על שבעה שתהי' ראוי' לדירה. אבל הסכך טפח חשיב סכך גמור וזה שלא כדברי הנ"ל בשיטת התוספות. ו) ונראה לי ראי' דלא כטורי זהב. דנוטל אחת מבינתים הוי מעשה היינו הנטילה. ואין הטעם כהטורי זהב משום דלא נגמרה הסוכה עד שמניח אחד מבינתים והרי נגמרה העשיי' בהכשר. מדמקשה הש"ס לבית שמאי אי משום גזירת תקרה בנוטל אחת מבינתים סגי. והיינו דבנוטל אחת מבינתים יצא אף מגזירת תקרה ותעשה ולא מן העשוי. וכן תירץ הש"ס דלבית שמאי באמת סגי בנוטל אחת מבינתים. והרי בית שמאי בעי בסוכה עשיי' לשמה והיכא דבעי עשיי' לשמה בעי העשיי' מתחילה ועד סוף לשמה כמבואר בתוספות סוכה (דף י"א ע"א) ד"ה פסיקתן זהו עשייתן. ובמנחות (דף מ"ב:) ד"ה הקוצים. אלא ודאי מוכח בסוגיא דהנטילה חשיב מעשה וצדקו דברי בעל העיטור ודו"ק: סימן תסג. א) יש לעיין בדברי הר"ן בחבטן דבטל הפסול ברוב והוקשה להר"ן מהמקרה דבפלגא סגי יעוין שם מה שתירץ. ומה קושיא התם במקרה מונחים זה אצל זה. ולא שייך שפוסל כנגדו.

מה שאין כן בשמעתין שמונחים זה על זה ונפסל הכשר כנגדו. ולא נשאר אף החצי שלא נפסל. ומה קשיא לי'. וצריך לומר דכשהפסול בערבוביא לא שייך כלל שפוסל כנגדו. ואם כן קשה למה לי ביטול ברוב כיון שהכשר צילתה מרובה ופוסל כנגדו לא שייך. וצריך לומר דבחבטן כשר ברובא סכך כשר אפילו הכשר חמתו מרובה ודלא כהמגן אברהם שכתב בדעת הר"ן דסבירא לי' כהרמב"ן דאין הפסול מצטרף. וליתא] וקשה מה קשיא לי' להר"ן מהמקרה הא בחבטן כשר אפילו חמתו מרובה. ואפילו אין כאן אף המחצה מן הכשר מכל מקום כשר מטעם ביטול. ועוד מה תירץ הר"ן דבאמת לא שייך כאן דין ביטול אלא כיון דאגמרי' רחמנא למשה דבפלגא סגי כו'. והא אין כאן אף פלגא מהכשר ולמה יכשר כיון שאין מחצה כשר וביטול לא שייך: ב) אשר על כן נראה מוכח מכאן דהר"ן אזיל בשיטת הריטב"א דהא דהמקרה דאם יש ביניהן כיוצא בהן כשירה אפילו אינו ממלא כל הריוח שבינתיים בסכך אלא שמסכך בינתיים הרוב ובינתיים צילתה מרובה כשר. דכך הלכה שהסוכה בכללה תהי' צילתה מרובה ומחצה סכך יהי' סכך כשר ואף שמקום הסכך פסול כולו מסוכך ונמצא שהפסול רוב. מכל מקום כיון שאם הי' הפסול גם כן רוב מסוכך היתה הסוכה צילתה מרובה והי' כשר. עכשיו נמי שהוסיף בפסול וסיככה כולה לא מפסיל. דסכך פסול אינו פוסל כשאינו נגד הכשר. אלא שאינו מכשיר. והכא שאין צריך לתוספות זה שבפסול אין התוספות פוסל ודו"ק]: ג) ועל כן שפיר הקשה הר"ן דאף שהסוכה בעצמה חמתה מרובה אם האילן אינו יותר מהסכך כשר יוכשר כיון דכך הלכה שהסכך פסול כשהוא רק מחצה מצטרף להשלים צילתה של סוכה לבד כשהיא למעלה או למטה דאז פוסל כנגדו. והכא שמונח בערבוביא לא שייך שפוסל כנגדו כנ"ל: ד) איברא דקשה לפי זה מה שהעלה הר"ן דשלשה דינים יש.