שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 156

והיינו לשיטת רש"י. כיון דשחיטה צורך פנים. ולשיטת התוספות ישנים הואיל החפינה והשחיטה צורך פנים. וקשה לי הא לעיל (דף מ"ב.) רב סבירא לי' שחיטת פרו של אהרן כשר בזר דשחיטה לאו עבודה הוא. ופרש"י ולא קיימא חוקה עלה. ופירושו מוכרח דודאי לכתחילה בעי' אהרן כדכתיב בקרא. וכן כתב הרמב"ם פרק א' מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ב' וכן פר של יום הכיפורים אף שנאמר בו ושחט אהרן אם שחטו זר כשר. וכן במנחות (דף י"ט) מדגלי רחמנא בפרו של אהרן דבעינן בעלים כו'. [ומיהו בתוספות מנחות (דף ה'.) דסוגיא דמנחות (דף י"ט.) סבירא לה פרו בזר פסולה, הנה דאף דכתיב בשחיטה אהרן. מכל מקום בדיעבד כשר לרב. ע"כ משום דלא קיימא חוקה על שחיטה. וכן מפורש במנחות (דף ה'.) דמצורע דלא קיימא הוי' על שחיטה משום דלאו עבודה הוא [ולקמן נדבר מסוגיא זו דמנחות]. הרי דאף דצורך פנים הוא. אף על פי כן לא קיימא חוקה עלה: ה) וצריך לומר דלא מהני הא דצורך פנים לפסול משום זה הוא גופה היינו בשחיטת זר שהרי בעצמותה עבודת חוץ הוא וכשר. וממילא נעשה מזה צורך פנים. רק אם הקדים דבר אחר לה פסול כיון שחסר לה צורך פנים כאילו חסר לה עבודת פנים אך לשיטת התוספות ישנים דלא פסול אלא כששניהם עבודת פנים יקשה הא דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר פסול. הלא שחיטת השעיר לאו עבודה הוא. ולא קיימא חוקה עלה. והתוספות ישנים הלא סוברים דאף המקדים דבר דלא קיימא חוקה עלה על דבר "דקיימא עלה חוקה" גם כן כשר. וצריך לומר משום דשחיטה צורך פנים כפנים דמי ופסול. הרי דאף לפסול הוא גופה מהני הא דצורך פנים אף דלאו עבודה. [דאין לומר משום קבלת הדם שהקדימו קודם מתן דמו של פר. דהא קבלה לא כתיב בפרשה. וכמו שכתבו התוספות מנחות (דף ה'.) בד"ה שחיטה] וקשה הא דפרו כשר בזר.

מיהו בהא יש לומר דתוספות ישנים סבירא להו דטעם פרו כשר בזר לאו משום דלא קיימא חוקה אמידי דלאו עבודה. אלא משום דלא מצינו שחיטה פסולה בזר כר' יוחנן שם (דף מ"ג:) דמכשיר בפרה מהאי טעמא. ואף דרב סבירא לי' פרה פסולה משום דקדשי בדק הבית הוא. מכל מקום לא מצינו בקדשי מזבח שחיטה פסולה בזר. ו) איברא דקשה הא דמנחות (דף ה'.) בהא דמנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושירי' אין נאכלין עד שיבא מנחת עומר אחרת ותתירנה. ומקשה הש"ס מיקרב היכי קריבה ממשקה ישראל ממותר לישראל. ומשני אין מחוסר זמן לבו ביום [פרש"י הואיל והיום תהי' מותרת לישראל אחר שתקרב מנחת העומר אחרת לאו מחוסר זמן הוא לגבוה]. מתיב ר' ששת הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן שמן אחר מתן דם. ואי אמרת אין מחוסר זמן לבו ביום מה דעבד עבד. אמר ר' פפא שאני הלכות מצורע דכתיבא בי' הוי'. מתיב ר' פפא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. אמאי קמותיב רב פפא. והא רב פפא הוא דאמר שאני הלכות מצורע דכתיבא בי' הוי' אלא רב פפא הכי קשיא לי' אימא ה"מ עבודה. שחיטה לאו עבודה הוא. ואי אין מחוסר זמן לבו ביום יהא ממרס בדמה וליקרב אשם והדר ליקרב חטאת אלא אמר רב פפא כו' עד כאן הסוגיא. הנה מפורש דהא דשחיטה לאו עבודה מהני להכשיר השחיטה עצמה. ואם כן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר אמאי לא עשה כלום: ז) הן אמת דגם לשיטת רש"י קשה. דסבירא לי' דאף דלא קיימא חוקה על מה שהקדים כיון שהקדים לדבר שנאמר בה חוקה פסול. הכא נמי הרי הקדים שחיטת חטאת לזריקת דם האשם שנאמר בה הוי'. והוא ממש כמו שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר דלא עשה כלום אף דשחיטה לאו עבודה כיון שהקדימו למתן דמו של פר שהוא עבודה פסול.

התם נמי הואיל והקדימו לדם אשם שהוא עבודה. ואם תאמר דטעמא דשעיר ששחטו כו' משום דשחיטה צורך פנים וצורך עבודה. התם נמי צורך עבודה: ח) והנראה לי בזה אחר שנדקדק מאמר הגמ'. דלבתר דאמר שחיטה לאו עבודה הדר מקשה. ואי אין מחוסר זמן לבו ביום. דזה לא שייך עכשיו. וזה עיקר קושיות ר' פפא. ומקמי דמקשי על קושיות ר' פפא שייך זה. על כן נראה לתרץ דבאמת הדין כשיטת רש"י דכיון דקיימא חוקה על דבר שאיחר שוב פסול המוקדם לה אף דמוקדם לאו עבודה הוא. רק ר' פפא הכי קשיא לי' נהי דעכשיו יש פסול בקרבן חטאת הואיל וחסר לו דם אשם דעבודה הוא. מכל מקום הלא אחר הקרבת דם האשם הי' כשר. ואם כן גם עכשיו יהי' כשר משום דאין מחוסר זמן לבו ביום. וכמו במנחת העומר דעכשיו לאו מותר לישראל. אלא משום דאחר כך יהי' מותר לישראל גם עכשיו כשר. הכא נמי כיון דאחר הקרבת דם אשם לא יהי' בו פסול גם עכשיו כשר. מה אמרת כיון דכתיבא בי' הו' לא מהני מה שאחר כך יהי' ראוי. על זה נאמר שחיטה לאו עבודה היא וכשר השחיטה אף שאינו מקריבו בזמנו ממש. ע"כ הדר מקשה הש"ס ואי אין מחוסר זמן לבו ביום כו'. דסברא זו חידש הש"ס עכשיו דמשום הכשר של אחר כך גם עכשיו יהי' כשר. אלא ודאי יש מחוסר זמן לבו ביום. וכיון דמסקינן יש מחוסר זמן לבו ביום ניחא הא דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר. דאף דשחיטה לאו עבודה הוא. הלא דם פר דעבודה הוא וקיימא חוקה עלה מעכבו. ואי דאחר כך יהי' ראוי גם עכשיו יהי' כשר דאין מחוסר זמן לבו ביום. ליתא דהא קיימא לן יש מחוסר זמן לבו ביום כמסקנת הסוגיא שם. ואף דהתוספות כתבו דאין שייך לפסול משום מחוסר זמן אלא במצורע שעדיין לא הגיע זמן טהרתו. אנן לאו לפוסלו משום מחוסר זמן קאתינן אלא משום חוקה דכתיב בדם הפר רק שאתה בא להכשירו משום שאחר כך יהי' ראוי.

על זה אמרינן דהא ליתא דיש מחוסר זמן לבו ביום. וכ"ז לשיטת רש"י: ט) אבל לשיטת התוספות ישנים דלא מפסיל אלא היכי דכתיב חוקה אתרווייהו. על כרחך דגם על שחיטת שעיר כתיב חוקה אף דשחיטה לאו עבודה הוא. שוב קשה מאי שנא משחיטת חטאת דמצורע דלא קיימא חוקה עלה. אם תאמר דהתם משום צורך פנים. מה בכך מכל מקום הא לאו עבודה הוא. ולר' יהודה איכא מיעוטא להכשיר דברים הנעשים בחוץ. אבל איך אתרבי מה דלאו עבודה, אם מסברא. לא קיימי חוקה אמידי דלאו עבודה. ועוד דכי היכי דצורך פנים כפנים. הכי נמי צורך עבודה כעבודה וצריך עיון גדול. ומכל מקום מהא דשני שעירי שכתבנו באות ג' יש ראי' ברורה לשיטת רש"י ז"ל כמו שביארו תוס' ישנים דבריו (בדף ס') בתירוץ הראשון: י) שוב ראיתי שיש ליישב דעת תוספות ישנים על פי מה שכתב רש"י זבחים (דף ק"ט.) בד"ה תלמוד לומר לעשות. וזה לשונו והני נמי כיון שאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפוך בהם בצינורא או להעלותו מראש המזבח למערכה ראויין ליעשות קרינא בי' עד כאן לשונו. ועל כן דוקא בעל מום לר' עקיבא כיון דאחר שישחט ויעלה האימורין למזבח יהי' כהן נזקק להפוך כו' ראויין ליעשות קרינא בי' וחייב על שחיטתו. אבל שעיר החיצון קודם עבודת היום אף אם שחטו והעלה אימוריו ודאי אין מקטירין אותם עד אחר עבודת היום כיון שאפשר להמתין עמהם עד לאחר עבודת היום ועכשיו מחוסר זמן גמור: יא) אך בתוספות חולין (דף מ') ואם תאמר אמאי חייב משום שחוטי חוץ והא אינו מתקבל בפנים דחטאת העוף ליתא אלא ביחיד ואין קרבן יחיד קרב בשבת ויש לומר כיון דאם זרק הורצה יש לו להתחייב משום שחוטי חוץ דבפרק השוחט והמעלה מרבינן מקראי לחייב בחוץ על כל הפסולין שאם עלו לא ירדו עד כאן לשונם.

הנה נתבאר דמשום דדיעבד כשר לבד חייב [דאין לפרש הואיל דיעבד כשר ואחר כך מקריבין לכתחילה. ליתא דהא חטאת העוף אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים. והרי המעלה מבשר חטאת וכל הנאכלים לכהנים פטור. ואם כן אין לחייב משום שראויין לאכילת כהנים. גם אין לפרש הואיל אם הזה הורצה ועושין המצוי לכתחילה. ליתא דהא קיימא לן כסתם משנה מצוי בחטאת עוף מעכב וקודם מצוי כמו קודם הזאה. ואף למאן דאמר מצוי אינו מעכב. הא אינו בדין שיהי' חייב משום שהי' ראוי לעשות המצוי בפנים שהמצוי אינו עבודה שיתחייב מחמתה כמו שירי הדם חיצונים שהקריבום בחוץ דפטור לכולי עלמא. הכי נמי במיצוי שתורת שיריים עליהם כדכתיב והנשאר בדם ימצה ותורת שיריים עליהם. רק למאן דאמר מעכב ודאי חייב עלי' בחוץ כמו שירי דם פנימיים לר"נ. אך אם כן לא חשיב זרק כבר וקודם מיצוי כמו קודם זריקה] וטעם חיוב משום אם עלו לא ירדו כפשטו. כיון דבדיעבד כשר. הכא נמי אם תמצא לומר שעיר חיצון קודם עבודת היום כשר יתחייב בחוץ. ומוכח דאף בדיעבד פסול. והרמב"ם כתב גם כן שעיר חיצון ואיל שהקריבם קודם עבודת היום לא עשה כלום. אם כן רש"י ותוספות שלנו ורמב"ם לית להו הא דתוספות ישנים פרק טרף בקלפי. והילכתא כוותייהו: יב) ועוד דהא דתוספות ישנים פרק טרף בקלפי (דף מ'.) הוא בתירוץ הראשון. אך שם ועוד אומר רבי הוא כפרש"י יעוין שם. אלא שלשונו אינו מבואר כל כך. אך בתוספות ישנים פרק שני שעירים (דף ס'). אבל בדברים הנעשין בבגדי זהב מבחוץ פרש"י כגון הקדים הוצאת כף ומחתה לאילו ואיל העם הקשה ריב"א כו' ועוד תימא קצת שהרי עושה עבודת פנים שלא כסדר שהקדים הוצאת כף ומחתה קודם אילו ואיל העם. ולעיל אמרינן דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי שעיר בפנים חוקה כתיבא בי'. והכי נמי הקדים עבודת פנים שלא כדין.

ויש לומר דבהקדמת עבודת פנים אין לחוש כמו מתנות דפר דעבדינהו לפני הגרלה דלא מעכב הסדר. אי נמי הוצאת כף ומחתה לא חמירי כשאר עבודת פנים שאינם לכפר. וכי כתיבא חוקה גבי כפרה כתיבא. מיהו בחנם דחק רש"י שהי' יכול לפרש בשאר עבודות שנעשין בבגדי זהב מבחוץ עד כאן לשונם. והנה תירוץ הראשון הוא ממש כמו שכתבתי לפרש"י שאם הקדים המאוחר לעבודת פנים חוקה כתיב בי'. אבל אם הקדים עבודת פנים לעבודת חוץ המאוחר לית לן בה. ותירוץ השני שאף הקדים עבודת פנים לעבודת חוץ המאוחר חוקה כתיב בי'. ומכל מקום שני התירוצים הם שלא כדעת תוספות ישנים פרק טרף בקלפי שדוקא ששני העבודות הם עבודת פנים. והכא פשיטא להו שאם המוקדם שאיחר עבודת פנים הוא חוקה כתיב בי' ואם המאוחר שהקדים עבודת פנים הוא תלוי בשני התירוצים. והנה חזרו בו ממ"ש פ' טרף בקלפי בתחילה ודעתם כמו שכתבו שם ועוד אומר רבי. ובטלה דעת תוספות ישנים פרק טרף בקלפי שבתחילה לגמרי: יג)והנה לדעת תוספות ישנים בתי' הב' יקשה הא דהקדים מתן פר מקמי הגרלה כשר. וצריך לומר כמו שפי' הריטב"א פרק טרף בקלפי משום שהגרלה אינה, עבודה שלימה. ולעולם בשאחד מהם עבודת פנים אפילו המאוחר שהקדים פסול וכפי' הב' של תוספות ישנים. וכן פרק שני שעירי תפס הריטב"א במושלם שזה פרש"י ושאני הוצאת כף ומחתה שהוא עבודת סילוק: יד) והנה לכאורה נראה שהעיקר בפרש"י כפי' הא' שבתוספות ישנים מדפרש"י (דף ס') בבגדי לבן מבחוץ כגון הגרלה כו' אם הקדים להם דבר מאוחר אין אלו מעכבין עליו לפוסלו ולא התנה שהדבר מאוחר והוא עבודת חוץ. משמע שאף אם הוא עבודת פנים כגון שהקדים מתן פר מקמי הגרלה כשר משום שהגרלה נעשה בבגדי לבן מבחוץ. ולפי' הריטב"א אין הכשרו רק משום שהגרלה אינה עבודה שלימה. ולא משום שהוא נעשה בבגדי לבן מבחוץ.

אך באמת אינו ראי' כלל דהריטב"א לא אמר אלא דכיון דאינו עבודה שלימה אינה כדאי לעשות שינוי בדבר הנעשה בפנים. אבל אם הי' כתיב חוקה גם בדברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ הי' פסול הקדים מתן פר מקמי הגרלה משום הגרלה גופה דחוקה כתיבא גם במקצת עבודה: טו) ותדע דלר' נחמי' דסבירא לי' חוקה גם בדברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ הא פוסל בזה כמפורש בש"ס בהא דמשני דאקדים מתן פר מקמי הגרלה ולעולם ר' יהודה הוא. [והא לאו לאפוקי מדר' שמעון דאמר לא הגריל כשר. דאם כן הי' לי' למימר ורבנן הוא כמפורש שם בסוגיא דרבנן פליגי עלי' דר' שמעון] ופרש"י הואיל והגרלה נעשה בחוץ אינו מעכב לר"י. אבל לר' נחמי' פסול דחוקה נאמר גם במקצת עבודה. אך לר"י כיון דבהגרלה לא כתיבא חוקה רק שבאת לפוסלו משום דעושה שינוי בעבודת פנים. על זה אמר ריטב"א שאינו כדאי לעשות שינוי הואיל ומקצת עבודה הוא. ואם כן שפיר פירש"י. אבל בדבר הנעשה בחוץ כגון הגרלה. דמשום שאינה עבודה שלימה אינו עושה שינוי בעבודת פנים. ומשום שנעשה בחוץ אינו פוסל מצד הגרלה עצמה וזה פשוט: טז) ולכאורה נראה ראי' כפי' הב' שבתוספות ישנים ברש"י דאפילו הקדים דבר שבפנים לדבר המאוחר שבחוץ חוקה כתיב בי' מדכתב רש"י אבל בשחיטה ובחפינה מודה דצורך פנים כפנים דמי. ואי. אמרת דעבודת פנים לא פסלה במאוחרת והקדימה רק במוקדמת ואיחרה. אם כן באיחר החפינה על כורחך איחר גם ההקטרה. שהרי אין עבודה בין חפינה להקטרה שנאמר שאיחר החפינה לעבודה זו וההקטרה באמת מאוחרת הוא לה]. ואם כן תיפוק ליה משום איחור ההקטרה. אלא ודאי מאוחרת והקדימה נמי חוקה כתיב בה, וכוונת רש"י בחפינה שהקדימה לשחיטת הפר.

ואף דהוא פסולה משום דשחיטה צורך פנים הוא לבד ואין צריך לומר משום דחפינה צורך פנים, דאי אפשר לומר דרש"י סבירא ליה כדעת תוס' ישנים פ' טרף בקלפי דאינו פוסל אלא בשניהם עבודת פנים. דאם כן למה פירש בדר' נחמי' כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה. ולא פירש כפשטו שהקדימם לעבודת היום דהוי רבותא טפי] מכל מקום פסול משום הא גם כן דחפינה צורך פנים: יז) אך באמת דאי אפשר לפרש כן לפרש"י. דאי אפשר לפסול חפינה קודם שחיטת הפר משום דחפינה צורך פנים. שהרי (בדף מ"ב) בהא דפרו כשר בזר משום דשחיטה לאו עבודה הוא פרש"י ולא קיימא חוקה עלה. ואף דשחיטה צורך פנים על כן לא מהני הא דצורך פנים לפסול משום זה הוא עצמו. דבעצמו עבודת חוץ הוא וכשירה. וממילא נעשה צורך פנים. ולא מהני רק לפסול המאוחרת שהקדימה לצורך פנים זה. ואם כן אין נפסול החפינה עצמה משום דצורך פנים. הלא בעצמה עבודת חוץ וכשירה. וממילא נעשית צורך פנים: יח) אך הנראה לי בכוונת רש"י בחפינה צורך פנים על פי הירושלמי הכל מודים שאם הוליכן אחת אחת רוצה לומר המחתה לבד והכף לבד] כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה. והשתא אם הוליך המחתה לפנים קודם חפינה פסול משום דחפינה צורך פנים והחפינה דינה מוקדמת להבאת המחתה מבית לפרוכת כיון דכתיב בקרא שיביא המחתה ומלא חפניו יחד למבית לפרוכת. על כן חופן קודם. וע"כ אם איחר החפינה להבאת המחתה למבית לפרכת. צריך להוציא המחתה מבית לפרוכת ולחפון ולהכניס: יט) והנה מפי' זה מוכח כפירוש הא' בתוספות ישנים לפרש"י. דאלו לפי' הב' עבודת פנים מאוחרת שהקדימה נמי פסול למה לי' למימר משום דחפינה צורך פנים. תיפוק לי' דהכנסת למחתה למבית לפרכת עבודת פנים והקדימה. אלא ודאי עבודת פנים שהקדימה לית לן בה.

ואין לומר דנפקא מינה שאם הכניס המחתה להיכל לבד קודם חפינה פסולה. ליתא דאינו מפורש במקרא שהחפינה מוקדמת להכנסת המחתה בהיכל. שהרי אפשר לחפון בהיכל וכשר. וכמו מנחה שקמצה בהיכל כשירה. ולהכניסם יחד מבית לפרכת. אלא ודאי בהולכת המחתה לבד למבית לפרכת קאי. ומוכח דעבודת פנים שהקדימה לית לן בה וכשירה. וכפירוש הראשון של תוספות ישנים ברש"י: כ) ועוד מפרש"י שפירש בדר' נחמי' אילו ואיל העם שהקדים להם הוצאת כף ומחתה כשר משמע כן. דמה שפירשו תוספות ישנים בפירוש הב' וריטב"א משום דהוצאת כף ומחתה עבודת סילוק לבד ואינו לכפר כתבו בתוספות ישנים עצמם מיהו בחנם דחק רש"י. שהי' יכול לפרש בשאר עבודות שנעשין בבגדי זהב מבחוץ. רצונם לומר בשניהם בבגדי זהב. ומה שכתב ריטב"א דרש"י דחק עצמו לפרש לאשמעינן דין זה דבהוצאת ומחתה לא הוי עיכובא מפני שהוא עבודת סילוק דחוק מאוד. דרש"י פרשן הוא ולא פסקן ומחדש דינים. אך לפי' הא' בתוספות ישנים לרש"י דהעיקר במעשה שאיחר אם הוא עבודת פנים לר' יהודה או נעשה בבגדי לבן לר' נחמי'. דברי רש"י מכוונים מאד. שמפרש דחלוקים אלו בין לר' יהודה בין לר' נחמי' הכל תלוי במעשה שאיחר לבד ומפרש ברירא דמילתא. ע"כ נראה לעניות דעתי ברור מאוד מכח שני הוכחות אלו דהעיקר בפרש"י הפי' הא' שבתוספות ישנים: כא) ונשאר לנו לבאר הלכה אם כרש"י. דהכל תלוי במעשה שאיחר. או כריטב"א. דבין שהקדים עבודת פנים לר' יהודה או בבגדי לבן לר' נחמי'. או שאיחר אותם פסול: כב) ונראה דלא שייך בזה לומר הלכתא כבתרא. דמבואר ברמ"א חושן משפט סימן כ"ה סעיף ב' דבמקום שהאחרונים אפשר שלא ידעו מדברי ראשונים אין צריך לפסוק כאחרונים. דאפשר אלו ידעו מדבריהם הוה הדרי בהו. וכאן שריטב"א חשב שגם רש"י כמותו.

[ובזה תוספות ישנים בפי' ראשון כנגדו והבאנו ראיות לדבריו] כלא ידע מדבריו דמי ואין צריך לפסוק כמותו: כג) והנה לכאורה יש להביא ראי' לריטב"א מהא דיבמות (דף ק"ה.) יבמה שרקקה תחלוץ ואין צריכה לרוק פעם אחרת. והא בעינן כסדרן. [דהסדר הוא חליצה רקיקה כדכתיב וחלצה וירקה]. כסדרן לא מעכב. וקשה מאי שנא מעבודת יום הכיפורים דמשום דכתיב חוקה לעכב אף הסדר מעכב. הכא נמי דכתיב ככה לעכב יעכב גם הסדר. ואף דקיימא לן כרע"ק דרקיקה אינה מעכבת ולא כתיב ככה ברקיקה. מכל מקום הרי דומה להקדים מתן פר בהיכל מקמי מתן שעיר בפנים דפסול גם לר"י. הכא נמי הרי הקדים הרקיקה לחליצה דכתיב בה ככה. אך לפי סברת הריטב"א בהגרלה כיון דאינה עבודה שלימה אינו כדאי שיעשה שינוי בעבודת פנים. הכא נמי בחליצה לר' עקיבא דקיימא לן כוותי' החליצה כל המתיר ורקיקה לאו מתיר כדאיתא לעיל מינה (דף ק"ג:) יבמה שרקקה לא נפסלה [רק מדרבנן משום גזירה] לר' עקיבא דלא הוי מתיר כלל. רק לר' אליעזר דרקיקה מעכבא הויין שני דברים המתירין. אבל לר' עקיבא רקיקה לאו מתיר כלל. וכיון דחליצה כל המתיר ועיקר המצוה. ואפילו לא עביד רקיקה כלל הותרה היבמה לשוק. ורקיקה אינה רק שירי מצוה לבד ואפילו חצי מצוה אינה. על כן אינה כדאי לעשות שינוי בחליצה. ורקיקה בעצמה הא לא נאמר בה ככה. והרי הוא דומה ממש להגרלה לר' יהודה. דכיון דלא נאמר בה חוקה ואינה עבודה שלימה אינה כדאי לעשות שינוי בעבודת פנים. הכא נמי דכוותי': כד) ויותר מזה דאפילו לדעת המקשן (דף מ') דלא הוה ס"ל חידוש זה דמה שאינה עבודה אין עושה שינוי בעבודת פנים אתי שפיר שהמקשן הוכיח מדסדרא לא מעכבא עיקר הגרלה נמי לא מעכבא. והתרצן משני לעולם ר"י הוא ונהי דסדרא לא מעכבא עיקר הגרלה מיהא מעכבא.