שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 15

ג) אך יש להביא ראי' דבראש חודש אין שיר של ראש חודש רק במוסף מהא דסוכה (דף נ"ד:) דמקשה לרב אחא דאמר תוקעין על כל מוסף ומוסף. מהא דראש חודש שחל להיות בשבת שיר של ראש חודש דוחה לשיר של שבת. ואם איתא נימא דשבת ונימא דראש חודש. עד כאן. ואם איתא שתקנו שיר של ראש חודש בתמיד של בין הערבים. נימא דהכא בתמיד של בין הערבים. אלא ודאי דבתמיד לא תקנו של ראש חודש כלל רק במוסף ושפיר מקשה לר' אחא: ד) ובמ"ש דבראש חודש לא תקנו שיר רק במוסף ניחא עוד הסוגיא דמשני רב ספרא מה דוחה דוחה לקדם, ומקשה ואמאי תדיר ואינו תדיר תדיר קודם ע"ש. ולכאורה קושיא זו אפילו בלא דר' ספרא דהא דין תדיר אפילו לדחות שאינו תדיר לגמרי כדאי' במנחות (דף מ"ט) עיין שם, ובתוס' כתבו בלא ר' ספרא הי' יכול להקשות כן. אך אין כן משמעות הסוגיא. אך לפימ"ש דלא תקנו שיר של ראש חודש אלא במוסף. ובשבת הא יש בשל שחר מזמור שיר ליום השבת. ובשל בין הערבים אז ישיר מי כמוכה ואז ישיר כדאיתא ר"ה ל"א ע"א. אם כן אם גם במוסף יאמרו של שבת ולא של ראש חודש לא יאמרו שיר של ראש חודש כלל. אבל אם ידחה של ראש חודש לשל שבת. הרי אמרו של שבת בשל שחר ועוד עתיד לומר של שבת בין הערבים. וכהאי גוונא ברכות (דף שליח ציבור שלא הזכיר של ראש חודש בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרו במוספין. אך לר' ספרא דמשני לקדם. דבין כך ובין כך יאמרו שיר של ראש חודש גם כן. שפיר מקשה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וגבי חול המועד סוכות דתני התם דאומר "הומבה"י". ואם חל שבת באחד מהם ימוטו ידחה. היינו משום דהתם בשני התמידין החלל מכה אפילו כשחל בשבת. כדתנן בערכין י' ע"א דחליל מכה בשמונת ימי החג. ואי אפשר לשמונת ימי החג בלא שבת. והא דחליל מכה מפורש בגמרא משום דיחיד גומר בהן את ההלל.

ופרש"י שם שגם הלוים בשעה שהחליל מכה משוררים ההלל. ואם כן גם בשבת בשני התמידין משוררים שיר של יום טוב ולא של שבת. והיינו משום שמחת ההלל עדיף על כן במוסף דוחה שיר של שבת לשל יום טוב. אבל בראש חודש נהפוך הוא כנ"ל. על כן לא מקשה רק לרב ספרא: ה) והנה הגם שביארנו שבראש חודש לא תקנו בתמידין שיר של ראש חודש. אין ראי' מזה ליום טוב שלא תקנו בו שיר בתמידין. דיש לומר שאני ראש חודש שלא תקנו חכמים בשחרית ומנחה ברכה בפני עצמו רק במוסף. הוא הדין דלא תקנו בו שיר רק במוסף. אבל ביום טוב שתקנו בו ברכה גם בשחרית ומנחה. הוא הדין שתקנו בו שיר. ודומה לראש השנה שתקנו בו שיר בתמיד של בין הערבים. ומכל מקום נראה ללמוד מזה לחול המועד פסח שלא תקנו בו שיר בתמידין. ובשביעי של פסח צ"ע. דמראש חודש אין ראי' כנ"ל. ויש לומר שדומה לראש השנה. או יש לחלק שהרי כל ימות השבוע תקנו שירה נגד מה שנברא בו במעשה בראשית ממילא בראש השנה שבו נברא העולם. ראוי לומר בו שיר בפני עצמו. שאינו בדין לומר בו שיר פרטי נגד מה שנברא ביום זה. ור"ה נחשב בריאת העולם בכללי. אבל בשאר יו"ט אפשר שלא עקרו שיר של יומו: ו) העולה מזה דבי"ב ימים שהחליל מכה בו אמרו הלוים הלל בתמידין. ושבועות ושמונת ימי החג ויום טוב ראשון של פסח מכללם. ובראש חודש ובחול המועד פסח לא תקנו בו שיר בתמידין. ושביעי של פסח ויום הכיפורים צ"ע: סימן כה. א) קיימא לן סוכה (דף נ"ה) יום שיש בו ב' מוספין או ג' אומרים שיר אחד ותקיעות פעם אחת לכל המוספין. ומפיק לי' מקרא. לאביי מדכתיב ובראשי חדשיכם הוקשו כל החדשים זה לזה. ולר' אשי מדכתיב ובראשי איזה חודש שיש לו שני ראשים זה תשרי ואמר רחמנא חדשכם חד:

ב) ונסתפקתי בעצרת שמלבד המוסף מקריבין פר ושני אלים ושבעה כבשים ושני כבשים שלמים לחובת היום עם הלחם. אם צריכין תקיעות בפני עצמן. דמקרא לא מפיק אלא בזה וזה מוסף. אבל אלו שהם קרבנות משונים. אלו למוסף ואלו לחובת היום יש לומר שאין שייכים זה עם זה. ותוקעין ומשוררין לאלו בפני עצמם ולאלו בפני עצמן. והביאני לספק זה דהנה ביום שיש בו מוסף שהי' תוקעין למוסף בפני עצמו כדתנן סוכה (דף נ"ג:) ובמוספין הי' מוסיפין עוד תשע ואין ממתינים בניסוך של שחר עד אחר המוספין. פשוט משום שמוספין זמן הקרבתן בשש [עי' ר"פ תמיד נשחט] לאחר בוקר. כי בוקר עד ד' שעות וניסוך שעם הקרבן תמיד של שחר מחויב להיות בבוקר. אך ביום הכיפורים שתיכף לאחר תמיד וקטורת של שחר עשה המוספין בעודו לבוש הבגדים שלבש לתמיד של שחר. נראה ודאי שהי' בבוקר שהי' ממהרין מאד בעבודות קודם שיחלש הכהן גדול מתענית כמ"ש התוס' יומא (דף כ"א) סד"ה משום חולשה דכהן גדול. ואם כן הי' יכולין להמתין עם ניסוך היין של שחר עד אחר מוספין ויהי' תקיעות פעם אחת לשתיהם. ובפייט אתה כוננת שקודם המוספין ניסוך היין בכל כלי שיר: ג) ועוד קשה לי לפי מה שכתבו בתוס' ישנים יומא (דף כ"ו:) דהא דמוספין בשש. היינו שלא יאחרם משש. אבל מקודם לכן מותר להקריבם לכתחילה מדמצלינן צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא *). ואם כן הי' יכולין לעשות המוספין בכל שבת גם כן בבוקר ויתקעו על תמיד של שחר ומוספין ביחד כמו שתוקעין על כל המוספין ביחד. אלא ודאי תמיד ומוסף שני מיני חיובי קרבן הם. ועל כן צריכין לתקוע לכל קרבן בפני עצמו. והוא הדין מוסף וחובת היום שני מיני חיובי קרבן הם. וצ"ע לדינא: סימן כו א) פלוגתא דתנאי ריש פרק החליל אם עיקר שירה בפה או עיקר שירה בכלי. והרמב"ם פסק עיקר שירה בפה.

ובהלכות שבת פסק קושרין נימא במקדש. ותמוה דכיון דעיקר שירה בפה ממילא בכלי לאו עבודה היא ואיך ידחה שבת. ולכאורה יש ליישב עפ"י הסוגיא דסוף עירובין דאמר ר' שמעון עונבה אבל לא קושרה דאתי לידי חיוב חטאת. ופרש"י במדינה אם יעשה קשר של קיימא. וכיון דחשיב קשר שאינו של קיימא. שוב אין שבות במקדש. אך אין נראה לי תירוץ זה. דלכאורה חשיב של קיימא מאחר שאין דעתו להתירו עולמית. שלמחר יזרוק הנימא ויעמיד אחרת במקומה. ועל הקשר אינו חושש להתירו אך הואיל ואין צריך הקשר רק ליומו ואין צריך שיהי' של קיימא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטר ר"ש. והוי רק שבות. על כן צריך ר"ש לפרש הטעם משום דאתי לידי חיוב חטאת. אך הרמב"ם דפסק מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב הוה מלאכה דאורייתא לדידי'. וקשה: ב) עוד קשה לי ריש פרק החליל בפלוגתא דרבנן ור' יוסי בר' יהודה אם החליל דוחה שבת. וקאמר רב יוסף מחלוקת בשיר של קרבן דמר סבר עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודוחה את השבת ומר סבר עיקר שירה בפה ולאו עבודה היא ואינה דוחה את השבת. כתנאי עבדי כהנים הי' [אוחזי כלי שיר בשעת הקרבן] דברי ר"מ. ר"ח בן אנטיגנוס אומר לוים היו. מאן דאמר עבדים היו סבר עיקר שירה בפה [ועל כן אוחזי כלי שיר עבדים היו]. ומאן דאמר לוים היו סבר עיקר שירה בכלי. ומסקנא דכולי עלמא דעיקר שירה בפה. מר סבר הכי הוה מעשה כו' נפקא מינה למעלין מדוכן ליוחסין ולמעשר. ור' ירמי' בר אבא אמר מחלוקת בשיר של שואבה. אבל שיר של קרבן דברי הכל עבודה היא. ומסקנא כר' ירמי' בר אבא ודר' יוסף אסיק בתיובתא. ותמוה דסוגיא סותרת מיני' ובי'. דאסיק דכולי עלמא עיקר שירה בפה. ואסיק דכולי עלמא עבודה היא: ג) ובתוס' הקשו כיון דמתניתין דערכין דעבדי כהנים היו סוברת עיקר שירה בפה.

ושם תני החליל מכה בשמונת ימי החג. ואי אפשר לשמונת ימי החג בלא שבת: ד) עוד קשה דברי התוס' יבמות (דף פ"ו.) בהא דקניס עזרא לוים שלא עלו כדכתיב ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם. ובתוס' והא דתנן בקידושין עשרה יוחסין עלו וקחשיב לוים ופרש"י דאותם לוים הי' קצוצי בהונות כו'. ולפי שלא מצא שם ראוים לשיר קנסם. ואפילו למאן דאמר עיקר שירה בפה. מכל מקום הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים. ותמהו בספר גבורת ארי וחקרי לב. דלמאן דאמר עיקר שירה בפה. שיר בכלים אפשר בישראלים ואפילו בעבדים ולמה הקפיד. ה) וליישב כל זה נראה על פי מה שלמדתי מתשו' הרשב"א הובא בב"י אורח חיים (סימן ל"ב) נגיעה בין אות לאות אינו פוסל אלא בשעת כתיבה. אבל לאחר כתיבה כיון דאפשר בגרירה ויהי' מוקף גויל אין גרירה מעכבת בו. אבל דיבוק בשעת כתיבה אפי' יגרור לא יועיל דהוה חק תוכות. ואינו מובן דאפי' דיבוק בשעת כתיבה כיון דהוה אות על ידי שראוי לגרירה. ממילא לא יחשב הגרירה חק תוכות. שמתחילה קודם הגרירה הי' כתב. וצריך לומר דלא חשיב ראוי לבילה רק אם קודם שהכשרנו בלא בילה הי' ראוי לבילה. אבל זה כל כמה שלא הוכשר האות בלא גרירה לא הוה ראוי להיות מוקף גויל על ידי גרירה דכיון שלא הוכשר הוי הגרירה חק תוכות ודו"ק: ו) ולמ"ז יש לומר כיון דמצוה נמי בכלים אף בדיעבד אינו כשר בלא כלים אלא אם כן ראוי בכלים דזה טעם דבעינן ראוי לבילה משום דמצוה לכתחילה בבילה ממש כמ"ש התוס' בנדה (דף ס"ו:): ז) והנה הא דכשר בעבדים אף דאיכא מצוה בכלים כיון דאינו לעכב לא חשיב עבודה.

אבל אם הי' פסול השיר בלא כלים ודאי הי' חשיב עבודה [כהא דיומא (דף ל"ב:) יכול לא מירק יהי' פסול אם כן הוי עבודה באחר אלא מצוה למרק יע"ש] ועל כן כיון שלא מצא לוים רק קצוצי בהונות חשיב אינו ראוי לשיר בכלים. דאף דאפשר בישראלים ובעבדים. הא כל זמן שלא הוכשרנו השיר בלא כלים השיר בכלים עבודה וצריך לוים ולוים ליכא ואינו ראוי לשיר. ודומה לתשו' רשב"א הנ"ל דמשום דכל זמן שלא הוכשר האות בלא גרירה אינו ראוי להכשר דאפילו יגרור לא יועיל כיון דלא הוי אות בלא גרירה הוי חק תוכות. אף שאם נאמר דהוי אות בלא גרירה על ידי שראוי להיות מוקף גויל אין הגרירה חק תוכות והוי ראוי לגרירה. מכל מקום דכל זמן דלא הוכשר על ידי ראוי להיות מוקף גויל. לא חשיב ראוי. הכא נמי אף שאם יוכשר השיר בפה על ידי שראוי בכלים. יהי' ראוי בכלים על ידי עבדים. מכל מקום כיון דכל זמן שלא הוכשר בפה בלא כלים אינו ראוי לכלים. דכיון שאינו כשר בלא כלים עבודה היא וצריך לוים דוקא ולוים ליכא. שוב לא חשיב ראוי: ח) ובמ"ש דלא הוכשר בפה אלא אם כן ראוי גם בכלים ניחא הא דעירובין (דף ק"ב:) קושרין נימא במקדש. אף למאי דקיימא לן עיקר שירה בפה. כיון דשבת הוא ואין כנור אחרת זולתה ואם תאסור לתקנה לא יהי' ראוי לכלים ויעכב השיר דבפה על כן דוחה שבת: מ) עך לפי זה יקשה הא דרב יוסף דריש פרק החליל דפליגי בעיקר שירה אם בפה אם בכלי. דלמאן דאמר עיקר שירה בפה אסור בכלי בשבת. ואם כן שוב אינו ראוי לכלי ויעכב. ואף דאיסור שיר בשבת מדרבנן. ומן התורה ראוי לשיר מכל מקום כיון דמדרבנן אסור ואינו ראוי יפסול על כל פנים מדרבנן. וראי' מהא דב"ב (דף פ"א.) בקונה שני אילנות דספק אם קנה קרקע ומביא וקורא או לא קונה ואינו מביא. אינו מביא מספק.

כיון דאינו ראוי לקריאה דילמא אתי לאפקועי מתרומה ומעשר. קריאה מעכב. ואף דהאי חששא דרבנן הוא חשיב אינו ראוי. ואף דבפסחים (דף ע"ח:) גבי נטמאו ציבור בין שחיטה לזריקה יזרק הדם ואל יאכל הבשר בטומאה משום גזירה שמא יטמאו לשנה הבאה לאחר הזריקה ויאכלו. הרי דאף דמדרבנן אינו ראוי לאכול. הפסח כשר. צריך לומר דרק מדאורייתא כשר ויזרוק הדם שיצאו ידי חובת פסח מדאורייתא והתם פסולים הבכורים מדרבנן ויהי' אסורים באכילה וירקבו ולמה יביא. ואם כן הכא נמי יפסול מדרבנן אם יאסור לשיר בכלים. ואם כן שוב ידחה העבודה דרבנן איסור שיר דרבנן. כשם שעבודה דאורייתא דוחה מלאכה דאורייתא כהא דעירובין (דף ק"ב:) הנ"ל. כמו כן ידחה עבודה דרבנן איסור שיר דרבנן. ואין לומר דסבירא ליה לרב יוסף כתנא דאסר בהא דעירובין שם וכפרש"י דשיר חשיב רק מכשירי עבודה ומכשירין אינם דוחין. דאם כן אפילו למאן דאמר עיקר שיר בכלי לא ידחה. ואין לדחוק דאיסור דרבנן אף מכשירין דוחין. דלשון עבודה היא ודוחה שבת לא משמע הכי כלל. דאם כן אינו דוחה שבת רק איסור דרבנן: י) וליישב זה נראה דהנה צריכין להבין דברי רש"י עירובין (דף ק"ב:) ד"ה קרבן. דקשירת נימא בכנור במקדש הוי מכשירין משום דשיר מכשירי עבודה. ולמה לא פי' כפשטו דשיר בעצמו דוחה כיון שעבודה היא. אך תיקון הכנור חשיב מכשירין. אך נראה דקשה לי' לרש"י מאי טעמא דתנא דמתניתין שם דמתיר מכשירין משום שנפסק הכנור בשבת חשיב שאי אפשר לעשותו מע"ש. מאי שנא מינוקא דאשתפיך חמימי בשבת דאסור להחם בשבת. וכן פרק קמא דיומא (דכ"א.) לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם פרש"י שאם יארע בו פסול אין אחר להביא תחתיו שהוא נקצר בלילה מוצאי יום טוב ואין מרבין לקצור אלא כפי השיעור של עשרון מנופה בי"ג נפה. וכן שתי הלחם נאפין מערב יום טוב.

ואין אפייתן דוחה יום טוב. ואם יפסל לא יאפו אחרת ביום טוב עד כאן לשונו. הנה דאף שאירע בו פסול ביום טוב אינו דוחה. והטעם פשוט משום דלא הוי בעידנא. ומכשירין שלעולם מוכרח לעשות בשבת הוא מכלל המצוה כדברי תוס' ישנים כתובות ל"ח. שאם לא הי' אפשר לאכילה בלא הגבהה הי' זה מכלל העבירה. והכא נמי אם לא הי' אפשר מערב שבת הוי מכלל המצוה שקבוע לו זמן. אבל כיון שאפשר תמיד מערב שבת אף שעתה אירע שנשפך אינו דוחה משום דלא הוי בעידנא. הכא נמי אף שנפסק הנימא בשבת לא ידחה: יא) ע"כ צריך לפרש על פי מה שכתב רש"י בע"ז (דף מ"ז.) דקיימא לן דשיר מעכב הקרבן כן משמע בתענית. ועל כן מנסכין היין תחילה ואחר כך מתקנין הכנור ומשוררין. והרי על ידי תיקון הכנור הוכשר הקרבן למפרע. וכהאי גוונא חשיב בעידנא וכמ"ש התוס' פסחים (דף נ"ט.) גבי מחוסר כיפורים בערב פסח שמביא כפרתו אחר התמיד משום דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה. והקשו בתוס' הא לא הוי בעידנא. ותירץ ריב"א ששוחט הפסח. ואם יהי' אסור להקריב לא יהי' ראוי לאכילה ויפסול. ועל ידי שמקריב יצא למפרע חשיב בעידנא*). והכא נמי חשיב בעידנא. וע"כ אינו דומה לאישתפיך חמימי וכן להא דעומר ושתי הלחם. ועל כן מוכרח לפרש משום דהוי מכשירי עבודה דוחה עבודה את השבת. אבל אי אפשר לומר דשיר עצמו ידחה. דאם כן לא הוי בעידנא. ודומה לאישתפיך חמימי ולאירע פסול בעומר ובשתי הלחם: יב) נשוב להא דרב יוסף שהקשינו באות ט' ונאמר דרב יוסף סובר כמאן דאמר בעירובין (דף ק"ג.) דמכשירין אף שאי אפשר לעשותו מאתמול והוי בעידנא כנ"ל. מכל מקום אינו דוחה כיון דהוא מכשירין. והכא למאן דאמר עיקר שיר בכלי. השיר בעצמו עבודה ודוחה. אבל למאן דאמר עיקר שירה בפה. רק שתאמר אם לא ידחה לא יהי' ראוי בכלי ויפסול השיר בפה. על כן נתיר לו.

ואף שהשיר בכלי לא יהי' עבודה מכל מקום השיר בפה יהי' עבודה כשרה. נמצא שנתיר השיר בכלי כדי שיכשר השיר בפה. ואם כן הרי הוא רק מכשירין. והא מכשירין אינו דוחה על כן אסור השיר בכלי. ומכל מקום השיר בפה כשר מדאורייתא. כמ"ש לעיל אות ט' משום דהוא רק מדרבמן אינו ראוי] (ואפשר סבירא לי' לר"י השיר אינו מעכב את הקרבן). ורחב"א סבירא לי' כמאן דאמר קושרה דמכשירין דוחה. וע"כ אפילו למאן דאמר עיקר שירה בפה מכל מקום כיון שאם לא נתיר בכלי יפסול השיר שבפה הו"ל מכשירין שדוחה. ומיושב הכל בעז"ה: יג) וראיתי לרש"י ע"ז (דף מ"ז.) בד"ה לחצוצרות וזה לשונו דקיימא לן בהחליל שיר מעכב את הקרבן. ולא נמצא זה בפ' החליל שידבר הגמ' כלל מדין זה. ויש לומר דקשיא לי' לרש"י כיון דקיימא לן עיקר שירה בפה והכי ס"ל למתניתין דערכין. אם כן איך שיר בכלי דוחה שבת. ולרש"י לשיטתו ביבמות (דף ו'.) אי אפשר לומר משום שאם נאסור בכלי. ולא יהי' ראוי יפסול השיר בפה. שהוא כתב שם דיבום אי אפשר לדחות לא תעשה דאחות אשה משום דאפשר בחליצה ואף דכל שאינה עולה ליבום אינו עולה לחליצה והתוס' הקשו עליו כן. ורש"י ס"ל דסוף סוף אם נתיר היבום יהי' אפשר בחליצה אי אפשר להתיר. הכא נמי אם נתיר בכלי יהי' ראוי. ואף אם לא ישורר בכלי יוכשר ושוב אי אפשר להתיר השיר בכלי. ובהא דעירובין יש לומר כיון שאין הכנור מתוקן אף אם נתיר לו לתקן סוף סוף בשעת השיר בפה עדיין אינו מתוקן. והמצוה הוא שיהי' שניהם יחד ולא הוי ראוי. אבל בהא דהחליל שראוי לשיר בכלי רק משום האיסור ואם נתיר יהי' ראוי ואפילו לא ישורר יוכשר ואיך נתיר: יד) ע"ב צריך ליישב באופן אחר. דהנה ראוי לבאר אם השיר מצוה בפני עצמו או הוא להכשר קרבן. ונראה דהדבר תלוי אם השיר מעכב הקרבן.

וכן משמע בספרי שומע אני קרבן שלא תקעו עליו יופסל. תלמוד לומר והיו לכם לזכרון. לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן. הרי דמשום דס"ל דאינו מעכב לא חשיב להכשר קרבן. ומדבריו שמענו דאי מעכב חשיב להכשר קרבן. והנה לדברי התוס' יבמות (דף פ"ו.) הנ"ל דאפילו אי עיקר שירה בפה מצוה נמי בכלים. צריך לומר דהא שאינו דוחה שבת אף דמשום לכתחילה דוחה שבת כמו שמוכיח ר' שמעון פסחים (דף ס"ח:) מהא שמקריבין אברים ופדרים בשבת ביום אף שאפשר משתחשך רק משום חביבה מצוה בשעתה דוחין. אך בגמרא מנחות (דף ע"ב:) מחלק דבמקום שכבר דחתה שחיטה שבת. שוב דוחין אף לכתחלה. אבל במקום שלא דחתה אין דוחין משום לכתחילה. והכא השיר לא דחה שבת ואף שהקרבן דחה. השיר הוא מצוה בפני עצמו. הכי ס"ל לרב יוסף. ור' ירמי' בר אבא סבירא לי' שיר מעכב קרבן. ולהכשר קרבן בא השיר. והקרבן דחה שבת. על כן שוב דוחין גם בשיר משום דלכתחילה מצוה גם בכלים. [לא מיבעי' למה דפסק הרמב"ם ז"ל נסכים הבאים בפני עצמן אין טעונין שירה דהשיר קאי איין ואקרבן יחד. והשיר מעכב גם גוף הקרבן היינו האברים ופדרים ועמ"ש לעיל סימן כ"ב והקרבן דחה בשחיטה להקטרה. אך אף אם הבאים בפני עצמן טעונין שירה ולא מעכב רק הניסוך. מכל מקום הניסוך גם כן דחה שבת בדרבנן בתקיעת כהנים בחצוצרות שהם להכשר קרבן למאן דאמר שיר מעכב הקרבן. דשיר כהנים ושיר לוים דין אחד להם כדמוכח מהא דמוכיח הש"ס דאין טעון שירה אלא קרבן ציבור הקבוע לו זמן מתקיעות דכהנים. וכיון שכבר דחתה בשיר דכהנים. ידחה נמי בשיר כלים דלוים] הכי ס"ל לריב"א. נמצא רב יוסף ור' ירמי' בר אבא פליגי בשיר מעכב הקרבן. דלר"י לא מעכב ולריב"א מעכב. וכיון דאיתותב רב יוסף וקם דינא כר' ירמי' בר אבא קיימא לן שיר מעכב הקרבן: