שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 142

אף דלפי האמת סבירא לי' לרבה דאין איסור משום דמחזי כמתקן. ועל כן בכל הני דלא מחזי כמתקן אף בלא התירא דיום טוב יתירו בשבת כיון דלא מחזי כמתקן. וגזירה דהעברה לא יעלה על דעתם. ואם ישמעו שבשבת אסור לא ילמדו היתר מיום טוב לשבת שכבר שמעו שבשבת אסור. על כן לא שייך בהם יום טוב אטו שבת. [ובנטמא ביום טוב עדיין קושיא במקומה יגזרו אטו שבת. דבשבת יש בו משום מתקן כלי בנטמא בשבת כמו בנטמא בערב שבת. ודווקא ביום טוב משום דהוי מכשירין שאי אפשר מערב יום טוב. ויתבאר לקמן]: ו) והנה לדעת הפוסקים דלא אמרינן מתוך במכשירין אם כן אין צריך לגזירה דיום טוב אטו שבת דהוצאה להטביל כלים שנטמאו מערב יום טוב אסור מן התורה דהוה מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב. ומתוך שהותרה הוצאה באוכל נפש אפילו אפשר מערב יום טוב יהי' מותר גם במכשירין הא לא אמרינן אם כן קשה במדלין בדלי כו' לגזור שמא יעבירנו. אף למה דמשני מתוך שלא הותר רק על ידי דליו זכור הוא. מכל מקום אינו זכור רק שלא יטבול בעיני' אבל לא שלא יעבירנו [ובאינך ניחא למסקנא דמילתא דלא שכיחא לא גזרינן בי' גם כן שמא יעבירנו אבל במדלין בדלי קשה] אך לרבה לטעמי' לא קשה מידי דאיהו סבירא לי' (דף י"ב) אין הוצאה ביום טוב אם כן ביום טוב גופי' לא שייך שמא יעבירנו ואטו שבת ליכא למיגזר כיון דלא מחזי כמתקן כנ"ל באריכות אבל לר' יוסף לטעמי' דיש עירוב והוצאה ליום טוב רק דאית להו לבית הלל מתוך. אם כן הדרא קושיא לדוכתא במדלין בדלי. על כן נדי ר' יוסף מטעמא דרבה ותירץ משום סחיטה. ועל כן כיון דקיימא לן כר' יוסף דיש הוצאה ליום טוב קם דינא גם בשמעתין כר' יוסף דמשום סחיטה: ז) אלא דאכתי קשה על הרי"ף למה לא הביא טעמא דרבא דבתראה והביא טעמא דר' יוסף.

והנראה לי בדעת הרי"ף דהביא רק הטעמים דשייכי גם האידנא דשמא ישהה שייך גם האידנא שישתמש בו בלא טבילה, וכן לר' יוסף גזרינן כלים הנקחים מנכרים אטו כלים טמאים וכלים טמאים אטו בגדים טמאים [אמר המגיה לא זכיתי להבין דנהי דגזרינן גזירה לגזירה היינו באפשר דאתי לידי כך. אבל לדידן דאין לנו טומאה וטהרה. ואי אפשר דאתי לידי סחיטה מנלן דגזרינן] דבטבילת כלים הא גזרינן גזירה לגזירה וכן דעת השאגת ארי' בזה דשני טעמים אלה שייכים גם האידנא: ח) וטעם הרא"ש נראה כיון שהמשתמש בלא טבילה אין האוכל נאסר ומצוה בעלמא לטבול קודם שישתמש בו לא גזרינן בי'. וכהא דמנחות (דף ס"ח:) דמקשה אטו משום מצוה ליקו וליגזור וכן לטעמא דר' יוסף לפי מה שכתבתי לעיל סי' תי"ז אות ה' בשיטת התוספות רי"ד דלא גזרינן גזירה לגזירה. רק גזירה דסחיטה כיון דאתי בגופי' לידי איסור תורה כאיסור תורה חשיב. זה טעם הרא"ש. ט) אך לשיטת הרי"ף יש לדחות הא דמנחות על פי דברי התוספות (שם ה':) דאינו רק מצוה מן המובחר. על כן מקשה משום מצוה ליקו וליגזור. אבל בעלמא גזרינן אף במצוה. והא דתוספות רי"ד לא סבירא לי' דכן מוכרח לריטב"א דגוזרין גזירה לגזירה דלא כתוספות רי"ד. דאם לא כן מה מקשה לרבה מכלי שנטמא ביום טוב. הא בזה הוי גזירה לגזירה. ואינו דומה לגזירה דשמא יעבירנו דאתי בגופי' לאיסור תורה וגוזרין בו גזירות. אלא ודאי לית לי' לריטב"א הא דתוספות רי"ד. ויש לומר שכן דעת רי"ף גם כן: י) האומנם כי יש לומר כיון דבדיעבד לא נאסר גם זה חשיב רק מצוה מן המובחר. אך יש לומר לדעת הרי"ף דבאמת הוא מצוה גמורה ומכל מקום לא נאסר דאינו מצוה המתרת כמו שחיטה רק מצוה גרידא כמו ציצית: יא) ובזה יתיישב מה שלא הביא טעמא דרבא וטעמא דרבה.

דטעמא דמתקן לא שייך כלל בטבילת כלים דהאידנא לפי מה שכתבתי דאינו מתיר כלל רק מצות עשה על כן לא הוי מתקן. דגם לכתחילה לא הי' איסור להשתמש בו רק שהי' מצוה לטובלו קודם. וטעמא דשמא יעבירנו גם כן לא שייך לפי מה שכתבתי דטבילה אינו מתיר רק מצוה בעלמא. וכן מפורש בהגהות מיימוני פרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות אות ח' דאין איסור בתשמיש בלא טבילה רק מצוה עיין שם. והנה המרדכי כתב דבשבת אין איסור ללבוש טלית בלא ציצית כיון שאסור לעשות ציצית אז, מותר ללבוש בלא ציצית. כיון שאין איסור ללבוש בלא ציצית רק מצוה. וכשאינו יכול לעשות המצוה לא נאסר בזה הלבישה. ולפי זה בטבילת כלים נמי כשאינו יכול לטבול מותר להשתמש בלא טבילה. וכן משמע באו"ה שכתב דכלי שיש לישראל שותפות עם הגוי אינו טעון טבילה. דאי אפשר לטובלו דעדיין טומאתו עליו. והקשה הבית מאיר מכל מקום איך ישתמש בו בלא טבילה. אך לפי מה שכתבתי לא קשה מידי דאין איסור בתשמיש בלא טבילה], ואם כן אם יתקנו חכמים שלא להטביל בשבת ויום טוב יהי' מותר להשתמש אז בלא טבילה כמו בטלית שאינה מצוייצת בשבת ). ולפי מה שכתבתי לעיל אות ב' בשם השאגת ארי' דגזירה דשמא יעבירנו בטבילת כלים גזירה קלישתא היא כיון דלא. טרוד רק משום דאינו מצוה גזרינן בי' גזירה קלישתא. אבל בטבילת כלים הנקחין מן הנכרי. הרי על ידי התקנה שלא להטביל יהי' הדין שישתמש בו בלא טבילה ויבטל מצוות עשה. ואין גוזרין בו גזירה קלישתא זאת. רק בלולב ושופר גוזרין דחשש גדול הוא. כיון דחובה מוטל עליו וטרוד טובא. והכא אין חובה עליו. דאי בעי לא משתמש בו ולא טרוד. ומכל מקום בגזירת חכמים יתבטל מצות עשה גמורה. [כנ"ל בדעת הרי"ף דאינו מצוה מן המובחר רק עשה גמורה לטבול קודם שישתמש בו ועל כן גוזרין בו שמא ישהה] והוי תרתי לריעותא.

דלא טרוד וגזירה קלישתא הוא ומתבטל בגזירה דשמא יעבירנו מצוות עשה גמורה. על כן אין גוזרין בו שמא יעבירנו: יב) והרמב"ם פרק כ"ג מהלכות שבת כתב טעמא דמתקן לבד. ובהלכות יום טוב טעמא דשמא ישהה לבד. והרלב"ח תירץ דבשבת צריך לטעמא דמתקן כלי לאסור כלי שנטמא בשבת. ודוקא ביום טוב מותר דהוי מכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. אבל בשבת אסור אפילו נטמא בשבת. ובזה לא שייך שמא ישהה. אבל ביום טוב דבאמת אם נטמא ביום טוב מותר להטבילו. ואין איסור רק אם נטמא מערב יום טוב. ובזה אסור משום שמא ישהה. ואין צריך לטעמא דמתקן כלי. וכן כתב בשאגת ארי' והביא ראי' ברורה דבנטמא בשבת אסור מקושיות הש"ס לרבא דאדם נראה כמיקר מדמותר לטבול ביום הכיפורים. ושם ביום הכיפורים הא מיירי בשהגיע זמן טבילה ביום הכיפורים. והוא דומה לנטמא ביום הכיפורים. כיון דלא הי' אפשר לטבול קודם. ואף דברייתא סתמא קתני נטמא מערב יום טוב אין מטבילין. ולא חילק מתי הגיע זמנו היינו משום דנטמא בערב יום טוב ומטביל ביום טוב. על כן לא הי' טומאת שבעה רק טומאת ערב. והרי הגיע זמנו בערב יום טוב. דטומאת שני ימים ליכא. אבל אם הגיע זמנו ביום טוב הא דומה לנטמא ביום טוב אלא ודאי יום הכיפורים שדינו כשבת לא איכפת לן במה שנטמא ביום הכיפורים או בשבת ודבריו ז"ל נכונים מאוד: יג) אך בהא דהביא ביום טוב טעמא דשמא ישהה ולא סגי לי' בטעמא דמתקן כלי לא כתב שום טעם. ועוד צריך עיון דנמצא חולק על הרי"ף רבו שהרי"ף לא הביא כלל טעמא דרבא דמחזי כמתקן ואלו הרמב"ם פרק כ"ג דשבת כתב רק טעמא דמתקן: יד) והנראה לי בדעת הרמב"ם דלא נחית נפשי' לפלוגתא דאמוראי. על כן כתב בהלכות יום טוב רק טעמא דשמא ישהה דתניא בברייתא כוותי'. ומה שכתב בהלכות שבת טעמא דמתקן הוא לכולהו אמוראי כמו שנבאר:

טו) דהנה כבר כתבנו באות א' מחלוקת הרשב"א בשם התוספות עם השיטה מקובצת בהא דרבה גזר שמא יעבירנו. שהתוספות סוברים דמשום מצוות טבילה גרידא טרוד. והשיטה מקובצת סובר משום מצוה לטהר ברגל, והנה הרמב"ם בספר המצוות כתב דאין חיוב כלל על האדם לטהר עצמו אם לא יכנס למקדש או יאכל קדשים. ואם כן צריך לומר דהטירדא הוא משום שחייב לטהר עצמו ברגל. ועל כן הוקשה להרמב"ם לרבה דהטעם משום שמא יעבירנו ומשום דטרוד. התינח בשבת שסמוך לרגל. אבל בשבת דעלמא למה יאסר. והרי שנינו בתרומות פ"ב משנה ג' המטביל בשבת בשוגג ישתמש בהם כו' וכן סוף פרק ב' דשבת ספק חשיכה אין מטבילין את הכלים. מזה מוכח דכולי עלמא אית להו טעמא דמתקן כלי: טז) איברא דאין איסור במתקן כלי רק משום מכה בפטיש דהא אין בנין וסתירה בכלים. [ועיין בכפות תמרים פרק לולב הגזול במלקט ענבי הדס דהאיסור משום מכה בפטיש] ובמפריש תרומה דאסור משום שנראה כמתקן כמו שכתב רש"י (דף ט'.) יש לומר הטעם דנראה כבורר שמפריש חלק גבוה מחלק הדיוט. וכמו מחבץ דחייב משום בורר. והיינו טעמא דמשיקין המים בשבת. דכיון דאין בזה בורר תיקון אוכלין גרידא לאו מידי הוא דקיימא לן אשוויי אוכלין בשבת שרי כדאיתא שבת (דף קנ"ה.) ועל כרחך טעמא דאיסור הפרשת תרומה דנראה כבורר ותיקון כלי דמחזי כמכה בפטיש: יז) ולפי זה אין איסור בתיקון כלי רק בגמר תיקון. דבזה דומה למכה בפטיש. ואף דביומא (דף ח':) דהזאה שלישי גם כן אינו דוחה שבת. וכן מפורש ברמב"ם פרק א' מהלכות עבודת יום הכיפורים הלכה ד' דאם חל שלישי להפרשתו בשבת דוחין את הזאתו. ואף דהזאה אסור משום מתקן גברא הרי דאף שלא נגמר התיקון אסור. לא קשיא דבאדם יש חיוב בונה כמו שפרש"י שבת (דף ק"ז) במפיס מורסא אם לעשות לה פה חייב משום בונה. ואף דבכלי אין בנין.

יש לומר דאדם דומה למתובר כמו בגט דפסול התולש ממחובר לאחר כתיבה. וכן בתולש מאדם ושאר בע"ח כדתנן שם כותב על קרן פרה ונותן לה הפרה. ורש"י פי' בכתובות (דף ו':) דאשכחן בנין בבע"ח דכתיב ויבן את הצלע. יהי' הטעם מה שיהי'. הרי מפורש דבאדם יש חיוב בנין. על כן אסורה הזאה בשלישי אבל בכלים אין איסור רק בגמר התיקון: יח) ולפי זה אם טובל הכלי לתרומה וקדשים כיון שצריך הערב שמש אין בו משום מתקן כלי. כיון שנעשה המלאכה לאחר השבת. ואף שהוא עשה מעשה בשבת. ומחמת מעשה זה נעשה המלאכה אחר כך. אין בו איסור כדתנן סוף פרק הזורק אינן חייבין עד שיהי' תחילתן שגגה וסופן שגגה. והכא נמי בעינן שיהי' תחילתן בשבת וסופן בשבת: יט) וראי' לזה דאם לא כן אלא דכיון שעשה בשבת אף שגמרה לאחר השבת חייב. אם כן איך מבשלין מיום טוב לשבת סמוך לחשיכה ולא נתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום. הא כל שריותא דבישול מיום טוב לשבת משום הואיל. והכא לא חזי מידי ליום טוב. אלא ודאי דבזה אין איסור כלל מן התורה כיון דשבת ויום טוב קיימא לן דשני קדושות [ולמאן דאמר קדושה אחת הא מותר לבשל מיום טוב לשבת בלא הואיל כמו שפרש"י בדר' חסדא דאית לי' צורכי שבת נעשין ביום טוב משום דקדושה אחת הוא] וביום טוב ליכא סופו ובשבת ליכא תחילתו. ממילא בשהגמר בחול אף מדרבנן אין איסור רק משום דמכין משבת לחול ודו"ק: כ) ואף שהוכשר בו ביום לחולין ולמעשר כיון שאין צריך לכלי לדברים אלו לא חשיב מתקן כמו בפרק לולב הגזול בהדס דלא חשיב מתקן באית לי' הושענא אחריתי עיין שם: כא) ואם כן לכאורה בטובל לתרומה וקדשים יהי' מותר בשבת. אך זה אינו דאסור ממה נפשך אם טובל לתרומה כיון שצריך הערב שמש. הרי מכין משבת לחול ואם טובל לבו ביום לחולין ולמעשר. הרי לזה מתוקן עכשיו ודומה למכה בפטיש.

זה טעם המשניות בתרומות ובשבת: כב) אך במשנתינו שטובל בשבת לצורך הרגל שחל למחר. בזה הוקשה להש"ס. כיון שטובל לצורך הרגל לקדשים וצריך הערב שמש אין בו משום מתקן כלי כנ"ל. ואי משום שמכין משבת ליום טוב. הא לעולם מחויב ביום שקודם יום טוב לטהר עצמו כדי שיהי' לו הערב שמש. וכיון שכן חשיב זמן המצוה קודם יום טוב וכמו שכתבו התוס' מנחות (דף נ"א.) באפיית לחם הפנים כיון דלא אפשר בשבת חשיב מערב שבת זמנו. ואם כן הוא עושה מצוה שבשבת זמנו ולאו מכין משבת ליום טוב הוא זה הוקשה להש"ס ): כג) ועל זה משני רבה דכיון דאין הותר אלא במטביל לצורך הרגל [דאם לא כן אסור ממה נפשך כנ"ל] ובזה גזרינן שפיר שמא יעבירנו כיון שמצוה לטהר ברגל. ואם לא הי' הטבילה בשבת דעלמא אסור מטעם אחר. לא הי' סברא לגזור בשבת זה יותר. אך משום שבאת להתיר משום שמטביל לצורך הרגל על כן שפיר גזרינן שמא יעבירנו: כד) וראי' לפירוש זה מהא דמשני לקמן [על הקושיא דנגזור יום טוב אטו דערב יום טוב] טומאה ביום טוב מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן. ופירש רש"י דמחוייבין לטהר עצמם. וכל שכן שזהירין שלא יטמאו. וקשה בנטמא ביום טוב של ר"ה דאינו רגל ואינו מחוייב לטהר עצמו מאי איכא למימר. ועוד קשה בנטמא בערב יום טוב דאין מטבילין אותו ביום טוב ופסיק ותני אפילו ביום טוב אחרון של חג ושביעי של פסח. והרי אם נטמא בערב יום טוב היינו חוה"מ הוי טומאה דלא שכיחא כיון שהוא בתוך הרגל שזהירין שלא יטמאו. ואין לומר דחול המועד קרי לי' נמי יום טוב. שהרי בחול המועד מותר להטביל כלים ואף דאפשר לאסור בחול המועד משום שמא ישהה לא מצאנו זה בשום מקום]: כה) אך לפי מה שכתבתי דאין גוזרין שמא יעבירנו רק בשבת שקודם רגל או שבתוך הרגל הכל ניחא. דהא דגזרינן יום טוב אטו שבת היינו שבת שברגל זה.

אבל בר"ה דליכא רגל אין לאסור כלל משום גזירה דרבה רק האיסור משום ממה נפשך או דמתקן כלי או דמכין לחול. ועל כן בנטמא ביום טוב הוה לי' מכשירין שאי אפשר מערב יום טוב ושרי לצורך היום וכן ביום טוב האחרון בפשיטות אסור בלא גזירה דרבה ממה נפשך אם לתרומה וקדשים בעי הערב שמש ומכין מיום טוב לחול ואי לצורך היום לחולין ומעשר הוה לי' מתקן כלי: כו)ועל כן בהלכות שבת דלא מיירי משבת שבתוך הרגל רק בשבת סתם כתב הרמב"ם טעמא דמתקן כלי. וזה לכל אמוראים. אך ביום טוב דשרי להטביל לצורך מחר דהחיוב מוטל עליו היום להיות הכלים טהורים. דאם לא יטבלו היום יהיו למחר טבולי יום ושרי להטביל לצורך מחר כיון דמצוות היום הוא דמתקן כלי ליכא דאין גמר טהרתן היום. על כרחך ליכא טעמא דמתקן כלי רק לרבא דסבירא לי' דמכל מקום מחזי כמתקן דנראה שטובל לצורך היום לחולין. לא רצה הרמב"ם להביא טעם שחולקים עליו שאר אמוראי והרי"ף לא הביא דרבא כלל. על כן כתב טעמא דברייתא שמא ישהה: כז) ובהכי ניחא פרש"י במדלין בדלי, ובנדה מערמת משום מתקן ואדם נראה כמיקר. ותמוה דאליבא דרבה קאי דלית לי' כלל טעמא דמתקן ועיין במהרש"ל ומהרש"א. ולפי מה שכתבתי ניחא דבשבת דעלמא קאי דמשום מתקן אסור: כח) ומיושב נמי קושיית הרשב"א לאמוראי קמאי לבד מרבא קשה מטבילת גר בשבת דאסור משום מתקן גברא כמפורש פרק החולץ. ולפי מה שכתבתי ניחא דטבילת גר דלא צריך הערב שמש ועוד דבאדם יש בנין. שפיר אסור משום מתקן גברא לכולהו אמוראי. והוא כפתור ופרח ונכון ואמת בס"ד בסוגיית הגמ' ופירש"י וליישב פסקי הרמב"ם:

כט) ובזה יש ליישב קושיית התוס' בהא דושווין שמשיקין בכלי אבן למאן דמוקי לה ביום טוב דאפילו בכלי עץ לשתרי דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין ביום טוב לשיטת ה"ר אלחנן שהביאו התוס' פרק חומר בקודש דגם כלי שנטמא בולד הטומאה צריך הערב שמש. ולפי מה שכתבתי יש לומר דמאן דמוקי לה ביום טוב סבירא לי' כרבא דטעמא דטבילת כלים אסור דמחזי כמתקן כלי. והיינו דמחזי כמטביל לצורך היום לחולין אבל בולד הטומאה דאינו אלא לתרומה וקדשים. על כורחך לצורך מחר הוא מטביל וליכא מתקן כלי דלא נגמרה טהרתו היום ואינו מכה בפטיש. על כן כלי שנטמא בולד הטומאה מותר. אבל במשיק בכלי עץ כיון דמים בתוכו. וכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מטבול יום על כן צריך לטהרתו היום שלא יטמא המים. ואף דבעי הערב שמש לא איכפת לן דטבול יום אינו מטמא משקין על כן אף בולד הטומאה אסור: סימן תיט. א) שם מדלין בדלי טמא והוא טהור. פירש רש"י ולא דמי למטביל כלי על גבי מימיו דהתם כל עצמו לא בא אלא לטהר בין מים בין כלי. והרשב"א הקשה על זה מהא דנדה מערמת וטובלת בבגדי' אף דכל עצמו לא בא אלא לטהר בין אדם בין בגדים: ב) והנה לכאורה לא קשה מידי. דבמטביל כלי על גבי מימיו ניכר שמתכוין לטהר הכלי. דאף שהכלי לא נטמא. הרי המים טמאו הכלי ואם לא יטהר הכלי יחזור הכלי ויטמא המים. ועל כרחין לטהר הכלי מתכוין. אבל בנדה שטובלת בבגדי'. אין ניכר שמתכוונת לטהר הבגדים. דאף שעל ידי טומאת הבגדים תחזור ותטמא. הרי לא יהי' רק ולד הטומאה ואפשר שטובלת עצמה שלא תהי' אב הטומאה. מה שאין כן במטביל כלי על גבי מימיו. דמתחילה הי' המים ראשון והכלי יחזור ויטמא המים להיות ראשון דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחילה.

ועוד דבנדה יש לומר שלבעלה היא טובלת ולא לטהרות ואין צריך לטהרת הבגדים כלל: ג) אך כוונת הרשב"א בקושייתו דבמטביל כלי על גבי מימיו מי יודע שהכלי נטמא. ואף שעל כרחין נטמא מחמת המים הרי לא נעשה רק ולד הטומאה ומותר לטובלו ביום טוב. דבמשיק המים בכלי עץ תירצו התוס' והרשב"א דאסור לעשות הכלי לכתחילה ולד הטומאה כדי לטובלו ביום טוב. אבל במטביל כלי על גבי מימיו. שפיר יש לומר מי יודע שהכלי נטמא. ואי מחמת המים. הרי לא נעשה הכלי רק ולד הטומאה. ואף שאסור לטמאו לכתחילה. אימא שנטמא המים בתוך הכלי וממילא נטמא הכלי. כן נראה לפרש קושיית הרשב"א: ד) ולפי עניות דעתי נראה ליישב. דהנה הא דולד הטומאה מותר להטביל ביום טוב משמע הא בשבת אסור. וכן משמע ברמב"ם שלא הביא דין ולד הטומאה בהלכות שבת רק בהלכות יום טוב. וכן כתבו התוס' והרשב"א להדיא דבשבת אף הנטמא בולד הטומאה אסור להטביל. ועל כורחין גם ולד הטומאה מקרי מתקן קצת, וביום טוב אמאי מותר. ואף לפי מה שכתבתי לעיל סי' הקודם בדעת הרמב"ם דביום טוב אין אסור הטבילה משום מתקן. הלא נתבאר שם הטעם משום שטובלו לצורך תרומה וקדשים ולא נגמר הטהרה רק בהערב שמש לאחר יום טוב. אבל בולד הטומאה הא לא בעי הערב שמש כמו שכתב הרמב"ם פרק ט' מהלכות אבות הטומאה סוף הלכה א'. וכן דעת רש"י ותוס' דשמעתין. ואם כן נטמא בולד הטומאה מאי טעמא מותר ביום טוב: ה) והנראה לי בזה על פי מה שנראה לי בטעם מטביל כלי על גבי מימיו לרבנן שמותר ביום טוב ולא בשבת. דכמו כלי שנטמא ביום טוב מותר להטבילו ביום טוב משום דהוי מכשירין שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב. כמו כן מותר להטבילו על גבי מימיו אפילו הי' אפשר מערב יום טוב משום דהוי גוף אוכל נפש. דעל ידי טהרת הכלי נטהר המים תיכף.