שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 133

דהנה קשה מחג שבועות שעושין שני ימים אף שאז בכל העולם הי' יודעין קביעות ניסן שרב הזמן ביניהם אך שגוזרין אטו שאר מועדות. כמו שכתב הריטב"א ראש השנה (דף ח"י.) וחתם סופר חלק אורח חיים סימן קמ"ה עיין שם. וכמו היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי שגוזרין ניסן אטו תשרי. וכן משמעות רמב"ם פרק ג' מהלכות קידוש החודש. ואם כן למה בארץ ישראל מעולם לא הי' עושין כל המועדות חוץ מראש השנה רק יום אחד. נגזור אטו ראש השנה: יח) ובזה יש לומר שני תירוצים. הא' שאין גוזרין בכל המועדות אטו ראש השנה לבד. וכהאי גוונא ריש כל הצלמים שאם ברוב המקומות אין חשש ובמיעוט מקומות יש חשש ר' מאיר אוסר גם ברוב המקומות אטו מיעוט המקומות. ולדידן דלא חיישינן למיעוטא. הוא הדין שאין גוזרין רוב המקומות אטו מיעוט המקומות עיין שם היטב בר"ן. הכי נמי אין גוזרין רוב המקומות אטו יום טוב של ראש השנה לבד: יט) עוד יש לומר דבשלמא היכי דמטו שלוחי ניסן אם יורגלו לעשות יום אחד על פי השלוחים היינו יום ראשון דניסן כמו תשרי שמעולם לא מצינו אלול מעובר. כמו כן ניסן לא מצינו אדר מעובר [כמו שכתב בתמים דעים סימן ק"ב [הבאתי דבריו בתשובה הקודמת] דרוב שנים אין אדר ואלול מעוברים. ובגמרא איכא מאן דאמר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר אפילו לא יבואו עדים עיין ראש השנה (דף כ'.) בתחילת העמוד] ובאלול פשיטא לש"ס שאם לא יבואו עדים מעברינן לי'. עיין תוספות ראש השנה (דף י"ט:) דיבור המתחיל הא אצטריך מעברינן לי'. אך אותו מאן דאמר איתותב ועל כל פנים הוא כמו אלול] וכיון שלעולם יעשו יום ראשון פסח על פי השלוחים שקדשוהו בזמנו. ואמרו בתשרי אם הי' השלוחים מגיעין לכאן בודאי הי' אומרים גם כן שקידשו הראשון ולמה נעשה שני ימים.

וכן שבועות אם יורגלו לעשות יום ראשון על פי ידיעתם. גם בפסח יאמרו למה נעשה שני ימים הלא בודאי יתוודע אחר כך שנתקדש יום ונעשה שבועות יום ראשון גם פסח נעשה יום תדע שכך הפירוש. שאם תאמר שהשלוחים פעמים אומרים שהוקבע החודש בזמנו פעמים אומרים שנתעבר. מה גזירה יש ניסן אטו תשרי שיעשו בתשרי גם כן יום אחד. הא לא ידע בתשרי אם יעשו יום ראשון אם יום שני ועל כרחך יעשו שניהם. אלא משום שהשלוחים לעולם מכוונים כולם ליום ראשון. [על כן הוי רוב כדברי תמים דעים הנ"ל. וכן אלול שלא מצינו מעובר. חשיב רוב שלא נתעבר] יעשו תשרי גם כן ביום ראשון שיאמרו שבודאי הוקבע החודש בזמנו. אבל בראש השנה מה יאמרו שהוקבע החודש בזמנו. הא מכל מקום יש חשש באו עדים מן המנחה ולמעלה שלגירסת הרי"ף ורש"י בדברי רבא החודש מתקדש בזמנו. ומכל מקום יום שני גם כן קודש. על כן אין לגזור שאר מועדות אטו ראש השנה. כן יש לומר לכאורה כ) אך באמת שני התירוצים אינם נכונים. התירוץ הב' קשה עליו. דאם כן בזמן המקדש שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה מקדשין יום שני שוב איכא גזירה דכיון שיראו בשאר מועדות שנקבע החודש בזמנו לא יעשו ראש השנה רק יום אחד שיאמרו ודאי נקבע החודש בזמנו שבאו עדים קודם המנחה ויום שני חול: כא) ותירוץ ראשון שאין גוזרין רוב אטו מיעוט נסתר מכח תירוץ השני, דאם כן היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי שגוזרין ניסן. אטו תשרי הא ניסן הוא שלשה ימים היינו יום טוב ראשון של פסח ויום שביעי של פסח ושבועות דתלוי בקידוש ניסן, וגוזרין אטו תשרי שהוא רק שני ימים. יום טוב ראשון של סוכות ויום טוב שמיני עצרת. דאטו ראש השנה ליכא למיגזר בזמן שאין בית המקדש קיים.

דאף שנתקדש החודש בזמנו צריכין לעשות שני ימים מחשש באו עדים מן המנחה ולמעלה ואין גזירה רק משום יום ראשון ויום שמיני והנה גוזרים ביום ראשון ושביעי של פסח ושבועות שלשה ימים אטו שני ימים. הא קמן שגזרו רובא אטו מיעוטא. ולא דמי להא דכל הצלמים שברוב המקומות ההם אין שום חשש. אבל הכא שבמקום זה יש חשש. שפיר גוזרים רוב הזמנים אטו מיעוט הזמנים. וכיון שכן שוב בזמן שבית המקדש קיים נגזור שאר מועדות אטו ראש השנה. ועל כורחין לומר שחכמים גזרו על כל העולם חוץ מבית הוועד שיהי' שני ימים בודאי אפילו באו עדים קודם המנחה. ועל כן ליכא גזירה שיאמרו מדלעולם אין עושין מועדות רק יום אחד ודאי הוקבע החודש בזמנו שבאו עדים קודם המנחה. מה בכך מכל מקום חכמים עשו יום שני גם כן קודש: כב) ובזה מובן טוב טעם למה תקנו חכמים לעשות ודאי. שאם הי' רק מספק. הי' נצמח מזה קלקול שיאמרו מדעושין שאר מועדות יום ראשון לבד מוכח שהוקבע החודש בזמנו ולא יעשו ראש השנה בזמן שבית המקדש קיים רק יום אחד. ומחמת גזירה הי' מוכרחים לעשות כל המועדות שני ימים. על כן שכלו את ידיהם ועשו ראש השנה לכל המקומות בתורת ודאי אפילו באו עדים קודם המנחה וליכא גזירה. ותקנה זו נשארה גם בזמן שאין בית המקדש קיים. והתקין ריב"ז כדאמר רבא מי לא מודה ר' יוחנן בן זכאי כו' דלענין עשיית שני ימים נשאר כמו קודם התקנה: כג) ובזה אתיין דברי הרי"ף כמין חומר שהוכיח רק מדברי רבא דמי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים לאחר המנחה שמקדשין הראשון מכל מקום השני גם כן קודש. דאי לאו דרבא לא הי' קשה שנגזור שאר מועדות אטו ראש השנה. שהיינו יכולין לומר רובא אטו מיעוטא לא גזרינן ומה שגוזרין ניסן אטו תשרי. משום דתשרי גם כן איכא שלשה ימים.

שגם אטו ראש השנה גוזרין שיאמרו הוקבע החודש בזמנו ויום שני חול. שאין יום שני ראש השנה רק אם נתעבר החודש. אך אדרבא דבזמן שאין מקדש אם באו עדים לאחר המנחה מתקדש החודש בזמנו והשני גם כן קודש. הא ליכא גזירה אטו ראש השנה. ומוכח מדגזרינן ניסן אטו תשרי. שגוזרין שלשה ימים אטו שנים רובא אטו מיעוטא. ואם כן מוכח מהא דאין גוזרין בזמן שבית המקדש קיים כל המועדות אטו ראש השנה שבתורת ודאי הוקבע על כל המקומות חוץ מבית הוועד אפילו באו עדים קודם המנחה. ואם כן אף בזמן הזה מחויבין לעשות שני ימים ראש השנה: כד) ורב האי גאון שכתב הרמב"ן בשמו דהטעם משום שלא ישנו מנהג אבותיהם. והיינו משום שתחילה עשו הכל שני ימים ולא משום שתחילה בתורת ודאי תקנו לעשות שני ימים. היינו משום שסתמא רב האי כר' חננאל סבירא לי' דעל פי רוב כל הגאונים בשיטה אחת וביחוד רב האי ור"ח. ולגירסת ר"ח אין ראי' כלל שבתורת ודאי מדלא גזרו שאר מועדות אטו ראש השנה. דיש לומר רובא אטו מיעוטא לא גזרינן ומה שגוזרין ניסן אטו תשרי שגזרו נמי אטו ראש השנה דבראש השנה נמי אין השני קודש אלא אם כן נתעבר החודש. ורמב"ם נמי משמע כר"ח סבירא לי'. שהרי בפרק ג' מהלכות קידוש החודש כשכתב דלאחר שחרב בית המקדש מקבלין עדות החודש כל היום לא כתב שמכל מקום נוהגין מחרתו קודש. ואלו הי' גורס כגירסת, רש"י איך לא הזכיר חידוש זה. אלא ודאי כר"ת סבירא לי' על כן בפרק ה' מהלכות קידוש החודש הלכה ז' ח' כתב בטעם שעושין בזמן הזה שני ימים רק משום שבזמן הראי' הי' עושים רוב א"י ולפעמים. אף בבית הוועד שני ימים והוא כטעם רב האי ורשב"א.

ולא הזכיר שם כלל משום דראש השנה קדושה אחת ורא"ש הסיב גם דעת הרי"ף לזה עיין שם, אך שדבריו אין מובנים דאם כן אפילו הי' ראש השנה שתי קדושות הי' מחוייבים בזמן הזה לעשות שני ימים. דראש השנה לבני ארץ ישראל כשאר מועדות לבני חוץ לארץ: כה) וברשב"א עירובין בחידושיו מבואר שגורס כגירסת רי"ף ורש"י מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים. ומכל מקום בחידושיו לביצה הסכים עם ר' אפרים והרז"ה במה שסתרו ראיית הרי"ף. מבואר דלא סבירא לי' שבתורת ודאי הוטלם על הרחוקים. ויוקשה בזמן המקדש האיך עשו בארץ ישראל כל המועדות רק יום אחד יגזרו אטו ראש השנה. וצריך לומר דסבירא ליה שאז עדיין לא נגזרה הגזירה ניסן אטו תשרי שבועות אטו שאר מועדות ובאמת לא עשו אז שבועות בגולה רק יום אחד: כו) והביאני בכאן ענין לדבר בו. כי בודאי גם בזמן בית שני הי' גליות כמפורש בסנהדרין (דף י"א) שמעברין השנה בשביל גליות ישראל שנעקרו ממקומם ועדיין לא הגיעו לירושלים פרש"י שנעקרו ממקומם לעלות לרגל לעשות פסחיהם עדיין לא הגיעו. מפורש שבזמן המקדש הי' גליות עוד שם עמוד ב' מעשה בר"ג שהי' יושב ע"ג מעלה בהר הבית כו' וכתב לאחנא בני גלוותא דבבל ולשאר כל גלוותא דבני ישראל. ובוודאי הי' צריכין לעשות שני ימים טובים של גליות והרי אפילו בארץ ישראל היכי דלא מטו שלוחין עבדי תרי יומי. ואף שרש"י פסחים (דף מ"ז.) בהא דלחם הפנים נאכל לאחד עשר בשחל שני ימים טובים של ראש השנה קודם שבת. ופרש"י דנקט ראש השנה ולא של גליות דבזמן לחם הפנים לא הי' שני ימים טובים של גליות. אך כוונתו פשוטה דבירושלים לא הי'. ומה שתלה רש"י בזמן לחם הפנים ובצל"ח תמה על רש"י בזה.

פירש בחתם סופר חלק יורה דעה סימן רנ"ב דבזמן שאין בית המקדש משכחת לה שרוב חכמי ישראל בחוץ לארץ ולא הניחו כמותם בארץ ישראל ומקדשין החדשים רחוק מירושלים והי' צריכין לעשות שני ימים ראש השנה [וכתב שם שהצל"ח הודה לו בזה] אבל בזמן המקדש לעולם הי' סנהדרין קרובים לירושלים עד כאן. הנה שרק בירושלים שהי' קרוב לבית דין לעולם לא הי' עושין שני ימים. אבל הרחוקים כל שכן בני הגליות הי' עושין אף בזמן המקדש שני ימים: כז) ואם כן צריך עיון בש"ס ריש לולב וערבה בלולב שאינו דוחה שבת בזמן שאין בית המקדש קיים משום דאנן לא ידעינן בקביעא דירחא. וכיון דלדידן בני חוץ לארץ לא דחי לדידהו בני ארץ ישראל נמי לא דחי. אך בזמן שבית המקדש קיים דוחה שבת משום דבקיאין בקביעא דירחא. וכיון שגם בזמן המקדש הי' גליות ולא בקיאין בקביעא דירחא גם לבני ארץ ישראל לא ידחה: כח) וצריך לומר דבזמן המקדש שהי' ישראל שרויין על אדמתן ורוב ישראל הי' בארץ ישראל לא הי' משגיחין בבני חוץ לארץ שיבטלו לולב בשבת משום שהם אינם נוטלים. וגדולה מזה בהוריות (דף ג'.) בענין רוב קהל אזלינן בתר רוב שבארץ ישראל דבני חוץ לארץ לא אקרי קהל על כן אין משגיחין על בני חוץ לארץ. אך זה בזמן שבית המקדש קיים ושכינה במקומה ועיקר ישראל הי' בארץ ישראל. אבל בזמן הגלות גלו לאדום שכינה עמהם. בהא הוא דאמרינן כיון דלדידן לא דחי לדידהו נמי לא דחי: כט) קיצור הדבר לדינא. אף למה דקיימא לן בני ארץ ישראל עושים שני ימים ר"ה. מכל מקום לענין זה שראש השנה הותקנה על הרחוקים לעשות שני ימים בתורת ודאי הרי"ף והרמב"ן יחידאי נגד רב האי ור"ח ורמב"ם ורשב"א ותוספות ורא"ש שהסכימו לגירסת ר"ח. דלדידהו אין טעם שני ימים רק משום דבזמן ראי' הי' עושין שני ימים.

ולעולם אם באמת באו עדים קודם המנחה השני חול. ואם באו לאחר המנחה לאחר תקנת ר' יוחנן בן זכאי לר"ח השני חול. ולרש"י ורי"ף השני קודש: ל) ויש להעיר במחלוקת רמב"ם וראב"ד במערב לשני ימים טובים של ראש השנה דלרמב"ם ורשב"א אין צריך שיהי' עירובו קיים בין השמשות של יום שני דודאי קדושה אחת, אך שם ממה נפשך אם באו עדים קודם מנחה היינו חול ואין צריך עירוב.ואם באו לאחר המנחה אי נתעבר החודש קדושה אחת הם. ובחי' הארכתי בעזר השם במחלוקת הרמב"ם והראב"ד ופה אשים שביתת קולמסי: לא) ולענין הקושיא שהקשיתי אהא דאסור למכחל עינא ביום טוב שני של ראש השנה לפיר"ח דאין שני ימים ראש השנה אלא אם כן נתעבר החודש. אם כן מה חומר ביום שני של ראש השנה מיום שני של שאר מועדות. וישבתי על פי או"ה. וכעת עלה בדעתי עוד קצת ישוב על פי שיטת ר"ח בכורות (דף כ':) דקיימא לן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא. יש לחלק דבשל גליות יש רוב שאין ניסן ואלול מעוברין רק שהחמירו במועדות על כן הקילו בקצת דברים. אבל בשל ראש השנה שאם נתעבר החודש גם יום ראשון קודש ויום א' ממה נפשך קודש. נמצא הספק הוא לאחר שעבר יום א' אם נפסק קדושת ראש השנה אי נמשך קדושת ראש השנה עד לאחר יום שני. נמצא הרוב שאין אלול מעובר להוציא מחזקת איסור שהי' ביום א' [אבל של גליות אם יום ראשון קודש השני חול ואין הרוב להוציא מחזקת איסור שהי' בראשון. שאם תאמר שהראשון קודש. הרי שני ודאי חול] על כן אמרינן סמוך מיעוט אלול מעובר לחזקת איסור והוה פלגא ופלגא ומדינא אסור על כן לא הקילו: לב) ומה שכתב כבוד תורתו שליט"א שהגמרא רצה ליישב גם אליבא דנהרדעי ואמימר. הנה מבואר הדוחק שיש בזה לאוקמי לסוגיא דלא כהלכתא וכל כי האי הוה לי' לש"ס לומר הניחא לרבא אלא לנהרדעי ואמימר מאי איכא למימר.

ותירוץ כזה ידעתי בעצמי לומר דהגמרא אליבא דרבה דאמר הא לן הא להו אך שלא נתחוור לי כנ"ל: לג) ולבי אומר לי דרש"י שהי' לפניו הגירסא שאם באו עדים הוה דחיק ומוקי אנפשי' לומר סוגיא דראש השנה אליבא דרבה. ולאחר שנתוודע לו גירסת הר"ח חזר בו מגירסתו. ועל כן כתב בענין זמן ביום טוב שני של ראש השנה כשיטת ר"ח דכל קדושת יום טוב של ראש השנה רק אם לא קידשו הראשון. והרי לענין זמן ביום טוב שני של ר"ה קיימא לן דאומרים והוא כשיטת ר"ת מיהו זה אינו ראי' כל כך דיש לומר דאומרים זמן בשני כמו שאומרים קידוש היום בשני: ידידו הנאמן באהבתו הק' אברהם. סימן שצו. בדין ביצה ואפרוח ועגל שנולדו ביו"ט: א) הנה בסוגיות אלו רבו הקושיות והדקדוקים א' מה שכתב בעל המאור (בדף ו.) בשמעתא דאפרוח שנולד ביום טוב דרב מודה בעגל שנולד ביום טוב דמותר משום דאיכא תרתי שמוכן אגב אמו ומתיר עצמו בשחיטה. ולכאורה תמוה מאד כאשר הרעיש עליו הרמב"ן וכתב שדברי הבאי ושלא לצורך הן דלעולם רב לית לי' מתיר עצמו בשחיטה כלל כפשטא דשמעתא וטעמא דביצה במתניתין לרב משום הכנה דרבה וכדאמר בשמעתא דשבת ויום טוב (דף ד'.) דרב אית לי' הכנה דרבה. וטעמא דמשקין שזבו ופירות הנושרין לית לי' כלל. ואין לאסור באפרוח שנולד ביום טוב רק משום מוקצה ובעגל דמוכן אגב אמו מותר: ב) ב'. מה שכתב בעל המאור ריש מכילתין דתרנגולת העומדת לגדל ביצים דביצתה מוקצה היינו בעומדת לגדל מבצים אפרוחים אבל בעומדת להטיל ביצים לאכילה אף על פי שהתרנגולת מוקצה אין הביצה מוקצה דהא דעתי' עלוי' מאתמול עד כאן דבריו. ואם כן למה לי דתני מתניתין ביצה שנולדה ביום טוב: אפילו נולדה מערב יום טוב נמי. כיון שעומדת לגדל ממנה אפרוח מוקצה הוא. כמו תרנגולת העומדת לגדל הבצים שמוקצה היא התרנגולת.

ואין לומר דמתני' רבותא קמשמע לן דאפילו נולדה ביום טוב דנולד היא שרי בית שמאי כדמשני הש"ס על קושיית ולפלגו בתרנגולת. אם כן כי פריך ולפלגו בתרנגולת עדיפא הוה לי' לאקשויי ולפלגו בנולדה מערב יום טוב והך שנולדה ביום טוב מיותר לגמרי: ג) ג'. לרבה דמוקי מתניתין ביום טוב שאחר השבת. ואף דאפילו ביום טוב דעלמא אסור משום גזירה. ואם כן מנא לי' לרבה דמתניתין מיירי ביום טוב שאחר השבת ואפילו בהא בית שמאי אומרים תאכל. אימא דמתניתין מיירי ביום טוב דעלמא ופליגי בית שמאי ובית הלל אי גזרינן יום טוב דעלמא אטו יום טוב אחר השבת. אבל ביום טוב אחר השבת גם בית שמאי מודים דאסור. ומשום הכנה: ד) ד'. לרבה דמוקי מתניתין ביום טוב שאחר השבת. על כורחין בית שמאי לית להו הכנה. ור' אליעזר דסבירא לי' לקמן (דף ד') דביצה שנולדה ביום טוב תאכל היא ואמה כבית שמאי. וכן ידוע דר' אליעזר שמותי הוא היינו מתלמידי בית שמאי. והרי בעירובין (דף ל"ח) אית לי' לר' אליעזר דהא דאין מערבין מיום טוב לשבת אף דשני קדושות הן הוא משום הכנה. וכיון דאית לי' הכנה דרבה היאך סבירא לי' כבית שמאי דאמר תאכל: ה) ה'. לפי מה שכתב בעל פני יהושע דטעמא דרבה דאסר בביצה שנולדה ביום טוב שאחר השבת הוא משום מוקצה. דכיון דלא הי' לו הכנה מבעוד יום של חול אסור משום מוקצה. והכנה דהי' לו קודם שנגמרה לא מהני לי' דכי נגמרה ברי' אחריתא היא. וכן משמעות דברי רש"י וכן צריך לומר לדברי התוספות לקמן (דף ל' ע"ב) ד"ה עד. אם כן הא דאמר רבה מאתמול נגמרה הוא מיותר. דכל שכן דאי היום נגמרה אסור מן התורה אף ביום טוב דעלמא. והפני יהושע עצמו נדחק בזה. ועוד דהא בשמעתא דנולדה בזה מוכח דגם בלידה שייך הכנה. אם כן אף ביום טוב דעלמא יאסר מן התורה מחמת הלידה:

ו) ו'.לקמן (דף ו' ע"ב) בתוספות ד"ה וכ"ת יעוין שם היטב. תמוה לי דמה פריך ועד כאן לא פליגי בית שמאי ובית הלל אלא בנולדה אבל במעי אמן דברי הכל שריין וכי תימא בית הלל אפילו במעי אמן נמי אסרי והאי דקתני נולדה להודיעך כחן דבית שמאי דאפילו נולדה נמי שרי. אם כן מוכח דנולדה חמור וברייתא דשרי במעי אמן שרי דלא כמאן יעוין שם. הא שפיר מצי למימר דבמעי אמן חמור ונולדה דתני מתניתין להודיעך כחן דבית הלל דאפילו נולדה אסרי. גם קושיית מהרש"ל שם, ותירוץ מהרש"א אינו מובן לי כלל: ז) וליישב כל זה נקדים קושיית הראשונים אהא דמקשה הש"ס אלא מעתה שבת דעלמא תשתרי. דהא בשבת התרנגולת מוקצית מחמת איסור שחיטה והוי כתרנגולת העומדת לגדל ביצים שהביצה הנולדה ממנה ביום טוב אסורה. והרשב"א בחידושיו כתב בשם הרמב"ן דכל דבר העומד לאכילה אף על גב שקפץ עליו איסור שבת על כרחו של מכין לא יצא מהכנתו ודעתו לאכול כשתבא לו שעת היתר ודוקא מותר שמן שבנר אסור משום דאקצינהו בידים. והיינו טעמא דמותר לאכול בשר ביום טוב שלאחר השבת אף דבשבת הי' אסור לשוחטו. ולמאן דאמר שבת ויום טוב קדושה אחת הן נמצא שהי' אסור מתחילת היום ואף על פי כן מותר מטעם הנ"ל: ח) והר"ן ובעל המאור תרצו דאף שהתרנגולת מוקצית, הביצה שבתוכה אינה מוקצה. והא דתרנגולת העומדת לגדל ביצים הביצה אסורה. בזה נחלק בעל המאור עם הר"ן. דבעל המאור סובר דתרנגולת העומדת לגדל ביצים גם כן אין אסור הביצה אלא אם כן עומד לגדל מהביצים אפרוחים. והר"ן סובר דהתם כיון דהתרנגולת אינה עומדת לאכילה. יצאתה מתורת אוכל לגמרי ובצים אף על פי שהוא אוכל גמור ואפילו חישב לאוכלה מערב שבת ע"כ נולד הוא ומתסר.