ערוך לנר – יבמות – קטע 95

ועוד י"ל ביישוב הקושיא דודאי כל ימות הגשמים עדיין הי' אפשר שירדו גשמים ולא יהי' רעב וכשיצא ניסן ולא ירדו גשמים התחילו לבדוק בכל ישראל מדן עד באר שבע ולא גמרו עד הגיע ימי הגשמים ומאז לא הי' נראה שיהי' רעב עד שהגיע שוב ניסן:

שם שמא פוסקי צדקה: בסוכה (דף כ"ט) נאמר עונש אחר מל זה דנכסי ב"ב נמסרים למלכות וי"ל דשם איירי בזמן שאין ישראל שרויים על אדמתם וכאן בששרויים על אדמתם דעונש דכאן לא שייך רק בא"י:

שם שהמית הגבעונים: במדרש שמואל איתא שהמית שבעה גבעונים ומכ"מ פריך דמהמית הגבעונים משמע שהרבה או כלם המית ולכן מפרש שהיו מספיקים להם דבזה כלם היו בכלל, ובזה יש לפרש הפסוק שמואל ב' כ"א ה') ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל פי' שאמרו ששתי רעות עשה שאול להם א' אשר כלנו פי' שכלה מהם דהיינו הז' שהמית והב' אשר דמה לנו נשמדנו פי' שדמה לנו שנשמד מהתיצב בכל גבול ישראל ע"י שלא יהי' לנו מזונות על כרחך או נאבד או נעזוב גבול ישראל לבקש לנו מזונות אצל עם אחר

שם שהרג נוב עיר הכהנים: מה דנתבע שאול על הגבעונים בעון נוב ולא על הכהנים עצמם שנהרגו שלא כדין י"ל שהרי בקדושין (דף מ"ג) אמרינן דאין שליח לדבר עבירה ומה שנאמר גבי דוד אותו הרגת בחרב ב"ע ג"כ הפי' דאי אתה נענש עליו רק דאעפ"כ אמרינן שם דדינא זוטא איכא פי' בדין שמים מטעם גרם והנה יש חילוק בין דין אדם לדין שמים דבדין אדם לא שייך מחילה אפילו מחל הנרצח מכ"מ הרוצח חייב מיתה אבל בדין שמים שייך מחילה כדאשכחן גבי יהודה בן טבאי שהרג עד זומם שלא כדין דאמרינן במכות (דף ו') דלמא פייסינהו ע"ש ולכן משום נוב עיר הכהנים לא הי' עונש על שאול דאין שליח לדבר עבירה ואף דיש דין זוטא משום גרם מסתמא ישראל רחמנים הם וידע הקב"ה שכבר מחלו על ההריגה הנהרגים וקרוביהם אבל משום הגבעונים שלא מחלו עדיין לא נמחק עון שאול ולכן בתחלה סבר דוד לפייסינהו אבל כשראה שאין בהם מדת ישראל שמחלו על עון נוב והם לא מחלו גזר עליהן:

ובזה יש לפרש ג"כ מה שדרשו רז"ל שאמר שאול לנערו עמוד עלי ומותתני כי אחזני השבץ עון נוב עיר הכהנים הלובשים כתונת תשבץ עכ"ל ולמה ייחס להם הכתונת דוקא אבל י"ל דאמרו רז"ל בערכין דכתנת מכפר על שפיכת דם והנה אף ששאול לא חטא בנוב מכ"מ הי' העון על הארץ כדכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה וגו' וכתיב כפר לעמך ישראל וגו' ועל עון זה י"ל דמכפר כתנת ולכן אם הי' כאן כתנת עדיין הי' העון מכופר על הארץ אבל אחר שלא הי' עוד כהן בא"י נושא כתנת לא היה כאן כפרה וא"כ העון תלוי בראש ישראל שהוא המלך וזה אחזני עון נוב עיר הכהנים מצד זה שגרמתי שאין כאן עוד לכפר על עון שפיכת דם דכהני נוב:

שם אל שאול שלא נספד כהלכה: בתוספ' בסנהדרין (דף מ"ו) הקשו אי הספידא יקרא דחיי הוא איך נענשו על שלא הספידו ותירצו דמה שלא הספידו הי' מפני יראת דוד ע"ש, אכן לכאורה עדיין קשה איך נענשו ישראל ברעב על שלא נעשה להם כבודם הא זה גופא הי' נוגע להם וי"ל דמה שנענשו הי' אחר שלשים שנה שמת שאול ואפשר שאז כבר מתו הרוב ישראל מאותן שהיו יותר מבני עשרים כשמת שאול ולכן נענשו בדור שאחריהם על הכבוד שלא נעשו לראשונים:

ובזה א"ש מה שקשה לכאורה למה ויתר הקב"ה כ"כ זמן רב על עון זה דהספד שאול, אבל לפ"ז י"ל דאפשר עד אותו זמן הי' עדיין הרוב חי מאותן שהיו בימי שאול וא"כ איך שייך לענוש אותם על כבוד עצמם אבל באותו זמן מתו הרוב, וא"כ מזה ראי' לשיטת התוספ' דמשום כבוד ישראל הי' ולא משום כבוד משפחה כמש"כ המהרש"א שם:

אכן עוד י"ל בזה הא דהמתין הקב"ה שלשים שנה (דכן מבואר בילקוט תהלים דאותה שנה עבר שנת שלשים למיתת שאול) כיון דהספד צריך להיות בתוך שלשים דוקא כמבואר בש"ע י"ד וא"כ בכל יום מהל' יום שנתעצלו בהספד חטאו ומדת הקב"ה להאריך אפו יום לשנה כמו גבי מרגלים ולכן המתין ל' שנה, וזה אפילו לפי' המהרש"א א"ש:

אכן בעיקר קושית התוספ' י"ל דהנה כבר הקשה בגמרא הכא איך תלו ב' הדברים להדדי, אכן י"ל ע"פ מש"כ המפרשי' דאף דמספקינן הספדא אי יקרא דחיי או יקרא דשכבי היא מכ"מ זכות גדול יבא עכ"פ ע"י הספד כראוי להמת אם על ידו יהי' התעוררות תשובה כמו שפירשו בזה מה דקאמר רב אחים בהספדא דהתם קאימנא ולכן אף שחטא שאול בגבעונים מכ"מ אם לא היו מתעצלים בהספדו והספידו אותו כראוי הי' עי"ז התעוררת תשובה והי' עי"ז כפרת עון לשאול ובפרט לפי' המהרש"א שמה שחטא בגבעונים היה שהיה מונע מהם הזכות להספיק מים ומזון לכהנים אז ודאי הי' לו כפרה על זה ע"י זכות הגדול שנעשה לו ע"י תשובה שעשו ישראל אבל אחר שנתעצלו נשאר גם עון זה עליו, ולכן א"ש הא דנענשו ישראל ג"כ על עון שאול שהי' רעב להם על זה דכל שחברו נענש על ידו נקרא רע והכא ג"כ ע"י התעצלות בהספדו נענש על ידם שהוצרכו להמית ז' אנשים מזרעו ולכן שפיר תלוי בהדדי:

ובזה מתורץ ג"כ קושית התוספ' דאף דהספד יקרא דחיי דהיינו מה שמספרים בשבחו הוא משום חיים מכ"מ אי הספידו אותו כראוי הי' עי"ז זכות לשאול להתכפר חטאו:

ובזה א"ש ג"כ למה הקפיד הקב"ה דוקא על הספד שאול ולא ג"כ על הספד יהונתן שהי' צדיק גמור אכן זה א"ש ג"כ ע"פ ב' תירוצי התוספ' דסנהדרין הנ"ל:

שם ברש"י ד"ה כהנים היו מספיקין. מזון לגבעונים: עיין במהרש"א ח"א מה שפי' בזה שהגבעונים היו מספיקים מים ומזון לכהנים, אכן לא יתכן פירושו ע"פ מה דאמרינן סוף בבא קמא וכפי הנראה הוא גופא הרגיש שם בזה, ובעיקר קושיתו למה הוצרכו הכהנים לפסוק להם מים הא הם היו שואבי מים י"ל דהם שאבו מים לצורך בית המטבחים ושאר צרכי כהני' אבל צורך מים לשתי' זה היו קונים הרבה פעמים בכסף כדכתיב ומים בכסף תתן לי וכן מצינו בש"ס במעשה דנקדימון בן גוריון שהיו קונים מים הראוים לשתי' וזה היו הכהנים מספיקים לגבעוני':

דף ע"ט ע"א בגמרא מאי שנא הני: במהרש"א ח"א הקשה מנ"ל דהיו עוד בנים לשאול חוץ מאלו פ"ש וי"ל דדייק כן מדקאמרי גבעונים יותן לנו ז' אנשים מבניו משמע שידעו שהיו לו יותר מז':

שם וכי משוא פנים יש בדבר: אין להקשות היאך שייך הקושיא דוקא אחר שתירץ שלא העבירו הא אפסוק גופא יש להקשות כן די"ל דבשלמא על הפסוק לא קשה כיון דהי' דוד צריך ליקח ז' א"כ אין משוא פנים אם יניח מי שחומל עליו דהא ע"כ צריך ליקח ז' ולהניח היותר מז' ומאי חזית דדמיו דהך סמיק טפי מהך אבל אחר דקאמר שהעביר לפני הארון א"כ תלי הבחירה בקליטת הארון ולא בבחירתו שפיר קשה היאך הניח מלהעבירו דשמא יקלוט הארון לזה ויניח האחר:

שם ואכתי משוא פנים יש בדבר: ק"ק אי קרי לי' משוא פנים מה שהתפלל דוד שיפלטו הארון מפני שעי"ז יכנס אחר תחתיו איך מתורץ זה במה שאמר שהתפלל שלא יקלטו הארון דהא אכתי איכא משוא פנים דעי"ז יקלוט לאחר ואי לא קרי לזה משוא פנים משום דהוא לא עושה מידי אלא ע"י רצון הקב"ה. נעשה כן א"כ גם לפי הס"ד דהתפלל דיפלטו הארון ג"כ לא פריך מידי, ואולי י"ל דמאי דפריך ואכתי משוא פנים יש בדבר לא אדוד קפריך דהוא ודאי לא עשה מידי דכיון דהעבירו לפני הארון עשה כל המוטל עליו ומה שפלטו הארון הי' מאת הקב"ה אלא אקב"ה גופא קפריך ע"פ מה דאמרינן בנדה (ע':) כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב יאר ד' פניו אליך כאן קודם גזר דין כאן לאחר גז"ד ע"ש הרי דלאחר גז"ד אין הקב"ה נושא פנים והרי גזר דין דבני שאול הי' קליטת הארון דגז"ד אחר לא הוי ולכן אמה דמתרץ דכבר קלטו הארון והתפלל דוד ופלטו פריך הא אז הוי לאחר גז"ד ואיך נשא הקב"ה פנים בשביל תפלת דוד לכן מתרץ שהתפלל שלא יקלטו הארון דאז הוי עדיין קודם גזר דין ובזה הקב"ה נושא פנים, ומזה יש להשיב על מה שרצה בשו"ת מהריב"ל הביאו הש"ך בח"מ (סי' קס"ג) להוכיח מסוגיא זו ע"ש:

שם מוטב שתעקר אות א' מן התורה: הקשה הריטב"א מה אות א' דקאמר הא פסוק שלם איכא ע"ש, וי"ל דלפי המבואר בסנהדרין (פ"ד.) כל היכי דכתיב יומת הוא בידי אדם וימות הוא בידי שמים ולכן אי קרינן בקרא לא ימותו אבות על בנים וכו' איש בחטאו ימותו או ימתו בלא ו' אז משמע דדוקא בידי שמים אין ממיתין אבות על בנים אבל בידי אדם שפיר ממיתין אבל השתא דכתיב יומתו ליכא למימר הכי וזהו דקאמר מוטב שיעקר אות א' כמו דכתיב ימתו בלא ו' דלהוי משמע דבידי אדם ממיתין בנים על אבות:

א"נ י"ל לפי מה שכתב המהרש"א בח"א דלא מלא יומתו פריך דזה דרשינן אעדות בנים אלא מאיש בחטאו ימותו קפריך ע"ש וא"כ אי עקרינן ו' מבחטאו וקרינן בחטא לא מוכח דאין הבן מת בחטא האב אלא אז הפי' דאין מיתה בלא חטא או של עצמו או של אביו וכן מה דקאמר אח"כ גבי לא תלין מוטב שיעקר אות א' יש לפרש דאי עקרינן הו' דוהומת דלא חשיב אלא כאות א' דהויו אינו רק להמשך נקודת ההא אז קרינן ומת וא"כ משמע דאם הי' חייב מיתה ומת מעצמו אז ותלית אותו לקיים בו מקצת מצות מיתה אבל מכ"מ לא תלין נבלתו כיון דלא הומת בב"ד וליכא פרסום בזה אבל אי הומת בב"ד שפיר איכא למימר דמלינין אותו וזהו דקאמר מוטב שיעקר אות א' כמו אי הוי כתיב ומת:

א"נ י"ל בזה ע"פ מה שכתב הרמב"ן בפירושו לתורה דמה שהלינו לבני שאול הי' כיון שלא הומתו בב"ד אלא ע"י גבעונים וקרא דלא תלין בהומתו ע"י ב"ד כתיב ע"ש, ולכאורה זהו נגד גמרא דהכא דאמרינן מוטב יעקר אות א' אבל י"ל דאדרבא מזה יש ראי' להרמב"ן די"ל דאף דלא תלין ליכא בזה דלא קאי רק אותלית אותו על עץ דהיינו בהומת ע"י ב"ד מכ"מ כיון דכתיב ג"כ ולא תטמא את אדמתך שהוא לאו באנפי נפשי' כמש"כ הרמב"ן שם זה איכא גם בהומת ע"י אחר דבזה הזהיר הכתוב שעל כל פנים לא יניחו טומאה בארצם אכן התינח אי כתיב ולא תטמא אבל אי כתיב ולא יטמא אז הוא נתינת טעם אדלעיל לכך אני אומר לא תלין כי קללת אלדים תלוי ולמען לא יטמא את הארץ א"כ אין בזה אזהרה לחוד וא"כ בהומת שלא ע"י ב"ד ליכא אזהרה כלל, וזהו דקאמר מוטב יעקר אות א' דהיינו כמי שנעקר ת' דולא תטמא וכתוב י' במקומה דבזה הוי משמע דליכא איסור כלל אכן לכאורה אכתי איך תלה באות א' האיכא לאו שלם דלא תלין אע"כ מוכח כהרמב"ן דמשום דלא תלין ליכא איסור בהומת שלא ע"י ב"ד ואל תתמה דפריך והא כתיב לא תלין די"ל דאסיפא דקרא דולא תטמא סמוך דגם לעיל נקט רישא דלא יומתו אבות וסמיך אסיפא דאיש בחטאו יומתו כמש"כ בשם המהרש"א וכ"כ בפי' התוספ' ע"ז (דף ל"ו) ע"ש:

שם בתוספ' ד"ה אדמוני. דלא מצינו בשום מקום איש בשת: עיין במהרש"א ח"א בברכות שכתב דלא גרסינן שם איש בעל שמו אלא מריב בעל שמו וכן קרא בדברי הימים למפיבשת בן יהונתן, ולפ"ז הוא הי' רבו של דוד ולא מפיבשת בן שאול ולא קשה מה שהקשו התוספ' למה לא התפלל על רבו, וגם בלא"ה משמע כן דאי ס"ד כהתוספ' דמה שכתוב בד"ה אשבעל הוא מפיבשת דהכא הלא יקשה למה לא קחשיב בבני שאול גם איש בשת שמלך אחריו וגם אדמוני אבל אם נאמר דאיש בעל הוא איש בשת אז א"ש דלא קחשיב לא אדמוני ולא מפיבשת מפני שהיו בני פלגש ולא בני גבירה דרצפה היתה פלגש שאול כדכתיב (שמואל ב' כ"א) ולכן נ"ל דגרסת המהרש"א נכונה דמרב בעל שמו והוא בן יהונתן והוא רבו של דוד ועיין רש"י ורד"ק בד"ה שם שכתבו ג"כ דאיש בעל הוא איש בשת:

בד"ה ותטהו. שהצדיקה עליו הדין: נלענ"ד שדרש כן במדרש מדכתיב אל הצור ולא על הצור ועל כן מפרש דמה שנטתה אהלה אצל המוקעים הי' להצדיק הדין שיתקדש ש"ש על ידה ויהי' כפרה לבית שאול עי"ז שאם שאלו עוברים ושבים מה טיבן של אילו היא השיבה בני מלכים הם וגו' ומתוך כך נתקן חטא שאול שהמית הגבעונים:

ובזה יובן פי' הפסוקים (שמואל ב' כ"א) ויגד לדוד את אשר עשתה רצפה בת אי' פלגש שאול וילך דוד ויקח את עצמות שאול וגו' ויעשו כל אשר צוה המלך ויעתר אלקים לארץ אחרי כן, דיש לדקדק למה דוקא אחר ששמע דוד מה עשתה רצפה קבר את עצמות שאול, אבל לפ"ז י"ל כיון דהיו ב' חטאים אשר עליהן נענשו חטא שאול בגבעונים וחטא שלא נספד כהלכה כדאמרינן לעיל באשר משפטו שם פעלו א"כ כל זמן שלא נתכפר חטא שאול לא רצה דוד לעשות לו כבוד כדי שלא לעורר חטאו ע"ד שאמרו רז"ל סימן טוב לאדם שלא נספד כהלכה אבל כששמע דוד מה שעשתה רצפה שכבר קדשה ש"ש הרבה לעוברים ושבים אשר עי"ז נתכפר ונתקן מה שעשה שאול שפשט ידו בגרים אז אמר הנה בא העת שיתקנו גם ישראל מה שפגמו בכבודו עכ"פ במקצת במה שאפשר עוד ולכן לקח עצמות שאול ובניו והעבירם בכל ישראל ויעשו כל אשר צוה המלך כדאיתא במדרש ילקוט מפרקי ר"א שהיו מעבירין הארון בכל גבולי ישראל שיהיו הכל גומלים חסד עם שאול ואז ויעתר אלקים לארץ אחרי כן שנתקנו עתה ב' החטאים חטא שאול וחטא ישראל:

בד"ה ונתינים. ואמר משום לא יהי' קדש: הנה לפי' זה לכאורה קשה איך אפשר לומר כן דמשום עבדות אסורים דא"כ יקשה מתניתן דהבא על הנתינה יש לה קנם וכן יקשה ממתניתן לעיל (דף ך') דחשיב נתינה בתוך איסורי דאורייתא דחולצין ולא מייבמין ואי נתינה משום שפחה אסורה איך משכחת דתפול כלל ליבום הא אין קדושין תופסין בשפחה ולא הי' לאחין קדושין בה וכן יקשה ממה דאמרינן דחרורי ונתיני מותרין זה בזה, ועוד קשה דרש"י סותר דברי עצמו שכתב בכתובות (דף כ"ט) דנתינים דוד גזר עליהם ולעיל (ס"ח.) כתב דאסורין משום לא תתחתן כפי' ר"ת, וכן כתב במכות (ר"פ אלו הן הלוקין), ועוד כבר הקשו התוספ' (ר"פ אלו נערות) אמה שכתב רש"י שם דדוד גזר חתון על הנתינים דהרי שם באותה סוגיא מוכת דנתינה מדאורייתא אסורה, וכן מוכח ג"כ מסוגיא דלקמן (פ"ה:) וממתניתן דלעיל (ך'.) ודפרק אלו הן הלוקין, ונ"ל ע"פ מש"כ הכס"מ (בפי"ב מהל' א"ב) ביישוב דברי הרמב"ם דתרי לשונות דרבא לעיל אי בגירותן אית להו חתנות או לא תלי בפלוגתא דר"ש ורבנן דלר"ש אמרינן דוקא בגיותן אית חתנות ולא בגירותן ולרבנן דוקא בגירותן, והשתא י"ל דהך מ"ד דקאמר לעיל דנתינים דוד גזר עליהן ולא מדאורייתא אסירי מלא תתחתן ע"כ דס"ל כלישנא קמא דרבא דליכא איסור מלא תתחתן בגירותן וע"ז פריך הכא דהרי עכ"פ אסורים מלא יהי' קדש ומתרץ דהנך דדוד גזר עלייהו הם אותן שלא נגזר עדיין עליהן עבדות דלא אסירי משום עבדות ומלא תתחתן ג"כ לא אסירי דבגירותן ליכא חתנות והנך באמת לא אסירי רק מדרבנן כמש"כ רש"י (ר"פ א"נ) ומכ"מ ל"ק מכל הני משניות ומקומות הש"ס דמוכח דנתינים אסירי מדאורייתא דהני י"ל דאתיא כרבנן דר"ש וכלישנא בתרא דרבא דס"ל דבגירותן איכא חתנות ואסירי משום לא תתחתן אפילו הנך דלאחר דוד ולכן שפיר כתב רש"י ג"כ במכות ולעיל דאסירי משום לא תתחתן:

בא"ד. ולא הוי דומיא דשאר פסולים: א"ל דא"כ אכתי לר"ט דס"ל אין קדושין תופסין בכל ח"ל א"כ מ"ש שפחה מנתיני די"ל דשאר ח"ל עכ"פ יש להם קדושין בפסול קהל אבל שפחה לית לה קדושין כלל:

בא"ד. דעיקרו בא מקדישות: לפ"ז משמע דשאר פסולי קהל כגון מצרי ועמוני אסורין בשפחה אכן לא כן דעת הרשב"א שהקשה לעיל (ע"ח.) אמה שהקשה מצרי שני במה יטהר דישא שפחה ע"ש, ועיין מה שכתבתי בזה לעיל (שם), שוב ראיתי בתוספ' פסחים (פ"ח.) שנסתפקו, בזה אי נתין מותר בשפחה ע"ש וי"ל דדעת הרשב"א בפשיטות כן דאין חלוק בין מחזר לשאר פסולי קהל, אכן לפ"ז קושית התוספ' דהכא במקומה עומדת למה משוחרר מותר בנתינה ואסור בשפחה, ונלענ"ד ביישוב קושיתם זו כיון דהא דמותר בנתינה מוכח מהא דאמרינן (ר"פ עשרה יוחסין) חרורי ונתיני מותרין לבא זה בזה ומה דבשפחה אסור מוכח מהא דאמרינן גבי חצי עבד וחצי ב"ח לשא שפחה אינו יכול, וא"כ י"ל דתלי זה בפלוגתא אי קהל גרים אקרי קהל או לא דודאי בכל פסולי קהל שפחה מותרת והן מותרין בה דכתיב לא תהי' קדשה בבנות ישראל והני לאו ישראל אקרי כיון דפסולין לבא בקהל אבל משחורר אי קהל גרים אקרי קהל אסור בשפחה כמו ישראל גמור ואז אסור ג"כ בנתינה וא"כ מתניתן דהתיר חרורי בנתיני ס"ל ק"ג לא אקרי קהל וכמו שכתב רש"י שם ומתניתן דאסר משוחרר בשפחה ס"ל קהל גרים איקרי קהל וא"ל כיון דהורו ב"ה שם כב"ש א"כ ע"כ ס"ל ק"ג אקרי קהל וא"כ מ"ד לא אקרי קהל היאך פליג אב"ה די"ל דהוא ס"ל כמשנה ראשונה וס"ל דבאמת לא חזרו ב"ה דהא גם שם בפסחים (דף פ"ח) ובגטין (דף מ"ה) מוקמינן ברייתות כמשנה ראשונה דב"ה:

ובזה יתיישב ג"כ מה שהקשו התוספ' בפסחים (שם) דישא נתינה או ממזרת דכיון דס"ל דאינו נושא שפחה היינו ע"כ משום דקהל גרים אקרי קהל גם בהני אסור וא"ל דלפ"ז מאי פריך לקמן (ק'.) ואמאי לשא שפחה אינו יכול דלמא ס"ל דקהל גרים לא אקרי קהל די"ל דאכתי אינו יכול לשא שפחה דשמא הוא הכהן ועיין מה שכתבתי לקמן (צ"ט.):

ע"ב במתניתן אמר ר"ע אני אפרש: המהרש"א במ"ב הקשה דלהך תירוץ דמוקמי בגיורת למה לא מוקי הא דחולץ וחולצין בגיורת ואינו חולץ בישראלית, ולפענ"ד י"ל דלא רצה לפרש כן דא"כ היאך קתני ואין חולצין לאשתו הא אינה אשתו כלל ן שאין לו בה קדושין ועוד היאך קפסיק ותני דאין חולצין הא לפעמים חולצין כגון שקדשה קודם שהי' פצוע דכא דאו קדושין תופסין לו בה, ועוד י"ל בזה דלשון הסריס חולצין וכו' והסריס לא חולצין וכו' משמע דמשני גווני סריסים איירי:

שם סריס חמה לא חולץ ולא חולצין: ק"ק דרבי יהודה דס"ל "כ כר"ע דסריס חמה לא חולץ כדמוכח לקמן (סוף פרקין ובבכורות (דף מ"ב) וס"ל ג"כ קהל גרים אקרי קהל כדאמרינן לעיל (דף ע"ח) וס"ל ג"כ כר"ע דיש ממזר מחייבי לאווין אפי' דלאו דשאר לפמש"כ התוספ' לעיל (מ"ז.) דלכך ס"ל דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר א"כ היאך מפרש הך דשמע ר' יהושע דליכא למימר כר"א דהא הוא ס"ל כר"ע וליכא למימר כר"ע דקשה קושית הגמרא דהא פ"ד כחייבי כריתות דמי ול"ל בגיורת דהא ס"ל ק"ג אקרי קהל וגם תי' בתרא דהגמרא לא שייך כיון דס"ל דאפילו מח"ל דלאו דשאר ג"כ ממזר, וי"ל דהוא יפרש כגון שנשא הפ"ד ממזרת ונפלה לפניו ליבום והוא ג"כ ממזר א"נ שנשא אחיו מצרית ונפלה לפניו ליבום והוא פ"ד, אבל הש"ס לא רצה לתרץ אליבי' דר"ע כן דמכ"מ יקשה מהך ברייתא דמתיב רבה מני' אמה שתירץ דאיירי בגיורת, ומה שיש לומר עוד ביישוב קושיא זו כתבתי לקמן סוף הפרק ע"ש: