ערוך לנר – יבמות – קטע 92

שם הכא תרגמו כל כבודה. מה דלא יליף מאי' שרה שהוא פסוק בתורה י"ל דבב"מ (פרק הפועלים) אמרינן ויאמר הנה באוהל להודיע וכו' כדי לחבבה על בעלה וע"ש בפי' רש"י, ולפי הנראה ב' הלשונות בהא פליגי דללשון ראשון דמשמיענו דשרה צנועה היתה יש ללמוד מזה שדרכה של אשה להיות צנוע אבל ללישנא דרב יהודה א"ר שאמרו כן לחבבה על בעלה מוכח שאין דרכה של אשה להיות צנוע דהרי ע"י כך נעשה חבוב שהראו המלאכים לאברהם שאין שרה כשאר נשים כמו שפי' רש"י, וא"כ י"ל דלישנא קמא דהכא סבר כלישנא בתרא שם ולכן לא הי' יכול להביא משרה, אכן לפ"ז צ"ל דמה דקאמר הכא ואיתימא ר' יצחק לא ס"ל כהך לשון שם דלישנא בתרא ר' יצחק אמר דלפ"ז אין ראי' משרה אלא צ"ל דמ"ד דהכא ר' יצחק אמר ס"ל דהתם ר' יהודה א"ר אמר ללישנא בתרא:

שם כתנאי עמוני ולא עמונית: עיין במהרש"א ח"א שהאריך בזה מה הי טעם דבועז שלקח לרות אי מואבית אסורה ומה נסתפקו בזה וכתב דבועז לקחה מטעם מצות יבום דע' דוחה ל"ת רק שהם סברו דאעפ"כ הבנים מואבים דהולד הולך אחר הפסול והנה מה שפשיטא לי' להמהרש"א בזה נסתפק בו השער המלך ובהל' יבום וחליצה) דיבם שייבם ממזרת מטעם ע' דוחה צ"ת אי הולד ממזר או לא וכבר הזכרתיו לעיל (ך':) אכן במה שכתבתי שם דלא ידעתי מקום ספק לדעת התוספ' דלעולם לא שייך שתתעבר בהיתר ע"י ייבום דייבום אינו רק בהעראה וא"א להתעבר בהעראה גם דברי המהרש"א דהכא לא שייכים דאכתי יהי' איסור בבועז אי מואבית אסורה כיון שעשה גמר ביאה שנתעברה ממנו, אכן לכאורה יש לפשוט ספק השער המלך במקום דשייך ספיקו דהיינו לפי מש"כ לעיל (ע"ד:) מה מקשה גיורא ומשוחררת בני מיכל תרומה ננהו הא משכחת בנפלה גיורת לפני כהן לייבום וייבמה והשתא אי אמרינן דהבן הולך אחר הפסול גם היא עצמה נתחללה ע"י ביאה דייבום דכתיב לא יחלל א' לה וא' לזרעה וא"כ לא משכחת בכה"ג ומזה לכאורה ראי' דנפסלה בביאה וא"כ גם זרעה פסול במקום ששייך ועיין מש"כ בזה לקמן (דף ע"ח):

שם מאי דכתיב פתחת למוסרי. י"ל איך שייך דרשה זו לרישא דקרא ויש לומר דעל מה שאמר דוד אני עבדך בן אמתך פי' במדרש הובא בילקוט אני בן אותה שאמרה ופרשת כנפיך על אמתך וגם בזה י"ל למה ייחס דוד עצמו אחר רות על פי דברים הללו דוקא, ונ"ל כיון דמה שהוכשרה רות ואחרי' דוד בקהל הי' מכח כל כבודה בת מלך פנימה ואמה שאמרה רות ופרשת כנפיך על אמתך השיב בועז הטבת חסדך האחרון וגו' לבלתי לכת אחר הבחורים והיינו שקיימה כל כבודה בת מלך וחתוך כך נשאת לבועז וזה מה שאמר דוד על ידי שאני בן אותה שאמרה ופרשת כנפיך על אמתך לבלתי לכת אחר הבחורים וקיימה מדת הצניעות עי"ז פתחת למוסרי שהתרת מואבי' לבא בקהל:

ובזה נ"ל לבאר ג"כ הפסוק (ברות ב') ותאמר רוה המואבי' גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין עד אם כלו את כל הקציר אשר לי ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו, ויש לדקדק למה שנתה רות מדברי בועז שהרי הוא אמר לה שתצאי עם נערותיו כמו שאמרה גם נעמי והיא אמרה בשמו שתדבק עם נעריו וכבר העיר על זה ר' יוחנן במדרש רות עד שאמר שלכך קרא לה הפסוק רות המואבי' על שהוציאה לעז על הצדיק, אכן לענ"ד יש ללמד זכות על רות הצדקת שאדרבה מדת חסידות נהגה בזה בשנדקדק עוד למה באמת קראה פה רות המואבי' וגם מהו הלשון גם כי אמר אלי מהו גם לרבות אבל י"ל דהנה נעמי אמרה לכלתה ברוך ד' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים ושוב אמרה קרוב לנו האיש מגואלנו הוא והיינו שבמה שאמרה שלא עזב חסדו את המתים ושגואל הוא רמזה לה שבועז ייבום אותה אכן רות בענותנותה לא חשבה שבועז שופט ישראל ישאנה ולכן שלא להוציא לעז עליו כאלו מחמת גיאות לא רוצה לייבם הקדימה לחמותה בהזכירה כי מואבית היא וגם שאמר לה שתדבק עם נערים שלו א"כ ע"כ דעתו דליכא מדה טובה בנשים להיות כבודה פנימה ולכן ע"פ דעתו אסור ליבמה באשר שמואבי' היא והי' להם להקדים נשים לקראת נשים והנה שנתה רות מפני השלו' אבל נעמי אמרה אעפ"כ טוב שתדבק עם נערותיו ולא עם נעריו להזכירו שמדת אשה להיות צנועה בביתה ואולי מתוך כך יזכור לדרוש מואבי ולא מואבית וכן כבר הי' דעתו של בועז ולכן נשאה:

שם נאמרו ב' מקראות הללו: עיין במהרש"ל ומהרש"א שנדחקו מה ב' מקראות דקאמר ולפענ"ד ק"ל ג"כ למה קאמר דוד דוקא על רחבעם כן ולא שמח על עצמו וגם קאמר לעיל פתחת למוסרי ב' מוסרות, ונ"ל ע"פ מה שהקשה הרשב"א לעיל אמה דקאמר הי' להם לקדם נשים לקראת נשים דהתינח אעמון אבל במואב דקאמר הטעם דאשר לא שכר הא אין דרכו של אשה לשכור ותירץ דאי בעמון אסורות נקבות גם במואב אסורות כיון דכתיבי גבי הדדי, ולפ"ז י"ל כיון דאיכא ב' טעמים לאסור עמונית ומואבית דרשה דמואבי ואפילו מואבית כמו במצרית או משום טעמא דהי' להם להקדים נשים לקראת נשים רק דהחילוק הוא דטעם הראשון שייך גם במואבית והטעם השני לא שייך במואבית רק ע"י דכלל עם עמונית והנה דוד ודאי כבר ידע כשנולד רחבעם שהי' בשנת מותו כדמוכיח הכתוב שהוא כשר לבא בקהל כמו שהבטיחו הקב"ה ונאמן ביתך לפני עד עולם רק שהי' אפשר לומר דדוקא מואבית כשירה דאין דרכה של אשה לשכור אבל עמוני' פסולה אכן מדכתיבי גבי הדדי אמרינן מדהך כשרה הך נמי כשרה וא"כ הכשר דוד הוא ראי' על רחבעם ג"כ וזהו דקאמר לי' עלי ועליך נאמרו ב' מקראות פי' על דבר אשר לא קדמו אתכם ועל דשר אשר שכר עליך וכי היכי דקרא דנאמר במואב לא קאי על מואבית כן הך דנאמר בעמון לא קאי על עמונית ולכן דור ורחבעם כל א' ראי' על האחר:

שם מה לכה"ג באלמנה שכן ביאתו בעבירה: א"ל דלמא ס"ל קהל גרים אקרי קהל וא"כ גם עמוני בעמונית ביאתו בעבירה די"ל דהך לא צריד להשמיענו לרבי יוחנן כיון דס"ל הלכה כסתם משנה וסתם משנה דלעיל דקתני דפצוע רכא מותר בגיורת ס"ל דלא אקרי קהל ועוד דהא ע"כ מה דלא סלקא השתא דעתי' לאוקמי' בעמוני שנשא בת ישראל היינו דהוי ס"ל דבזה באמת בתו פסולה כריש לקיש לקמן וא"כ ג"כ אין לומר דס"ל דקהל גרים אקרי קהל דא"כ יקשה מאי טעמא דכשרה:

שם מה לחלל שכן יצירתו בעבירה. ק"ק דנילף מבן חלל דאין יצירתו בעבירה ואעפ"כ בתו פסולה דחלל זרעו פסול לעולם כדאמרינן בקדושין (ע"ז.) וא"ל דמכ"מ פרכינן שכן יצירתו בעבירה כיון שפסולו בא ע"י אותו שהי' יצירתו בעבירה א"כ איך קאמר חלל יוכיח דאין ביאתו בעבירה הא עכ"פ פסולו בא ע"י ביאת עבירה דע"כ חשיב זה כמו לגבי עצמו דאל"כ גם מיצירתו בעבירה לא פריך מידי דנילף מבן חלל וי"ל דלענין ביאתו בעבירה עכ"פ בעינן ביאתו ממש אבל יצירתו שייך גם בהיצירה הקודמת:

שם ברש"י ד"ה הצד השוה שבהן עמוני אינו ראוי לבא לקהל: הא דפי' כן ולא דאינו ברוב קהל היינו דבא מטפה פסולה דהא בקדושין (דף ע"ח) קאמר ג"כ כסוגיא דהכא הצד השוה שבהן שאינו ברוב הקהל ושם פי' רש"י דבא מטפה פסולה וע"כ צריך לפרש שם כן דהא בגר פתם ג"כ קמיירי דאינו פסול לבא בקהל י"ל דאדרבא היא הנותנת דאם הפי' הכא כמו התם אכתי יקשה פשיטא האמר ר"י אף גר שנשא גיורת בתו כשירה וא"כ ע"כ לא ס"ל הך צד השוה אבל השתא י"ל דדוקא לענין סתם גר לא ס"ל דחשיב לי' ברוב הקהל כיון שכשר לבא בקהל וכמש"כ התוספ' והך דבא מטפה פסולה לא חשיב למקרי עי"ז אינו ברוב הקהל:

שם בתוספ' ד"ה אם. שהרי בת ישי נשא: ק"ל לפ"ז מה פריך היאך נאמן בשעת מעשה שהרי הך אשר בא כתיב בשמואל (ב' י"ז) כשמנה אבשלום לעמשא תחת יואב כשמרד אבשלום ואבשלום מרד בשנת ל"ז למלכות דוד כדאיתא בסדר עולם וא"כ הי' זה סוף ימי דו וא"כ מנ"ל דיתר באותה שעה כבר הי' נשא לבת ישי דלמא אח"כ כשקבעו הלכה כמותו ע"פ קבלתו והתירו דוד בקהל נשא הוא בת ישי והוליד לעמשא:

בד"ה כתנאי. תקשי' לי' מצרי ולא מצרית: ק"ק מה קושיא לרבי יהודה הא ר"י יליף לקמן (ע"ב) מקרא דאשר יולדו דמצרית אסורה ועוד מוכח לדידי' כן דאל"כ מצרי שני במה יטהר כדאמרינן לקמן, וא"ע ראיתי שהרמב"ן באמת תירץ כן, ונ"ל דהתוספ' לא רצו לתרץ כן די"ל דהם ס"ל כפי' שוי דרש"י בהא דהכתוב תלאן בלידה ולפי' זה לא שייך דרשה זו רק למ"ד דמצרי שני שבא על מצרית ראשונה בנה שני הוי אבל למ"ד שלישי הוי לא שייך זה וא"כ הקשו התוספ' להך מ"ד דלדידי' ליכא דרשה, וכן הקושיא שניי' מתורץ בזה דהך ראי' דמצרי שני במה יטהר ג"כ לא שייך רק למ"ד דשני הוי דאל"כ ישא נתינה כמש"כ התוספ' שם:

בד"ה מכה"ג באלמנה. וכן פי' בקונטרוס החם: ברש"י שלפנינו אינו כן דממה שכתב בקדושין (ע"ז.) משמע דכוונתו כתי' התוספ' דכאן דלכך לא חשוב צד השוה דב' המלמדים לא שוים דחשיב זה כמו צד חמור אבל לא משום שהלמד דהיינו הגר לא דמי למלמדים, אכן ק"ל אמה שכתב רש"י שם דלכן לא יליף ראב"י משום דחשיב זה כמו צד חמור וצד חמור לא פריך דא"כ היאך יליף רבי יהודה מני' הא גם ר"י ס"ל דצד חמור לא פרכינן במכות (ד':):

בא"ד. יליף במה הצד אפילו לפסול בביאתו: א"ל למה לי' לר' יהודה לילף במה הצד לפסול בביאתו תיפוק לי' דהשתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מבעי' כמש"כ התוספ' לעיל (מ"ד:) לר"ע והרי ר"י ס"ל ג"כ כר"ע דאין קדושין תופסין בח"ל כמש"כ התוס' לעיל (מ"ט.) די"ל דהתוספ' הכא אזלו להך שיטה שכתבו בקדושין (ע"ד:) דרבי יהודה ס"ל דאין ממזר מח"ל, א"נ אזלו להך שיטה שכתבו שם (ע"ה:) דלא אמרינן הך סברא דהשתא ממזר הוי מפסל בביאתו מבעי' אלא לענין זה דמייתי לי' הגמרא שם, ועיין מש"כ לעיל (דף מ"ה):

בד"ה רבי יוחנן. שאיסורו שוה בכל ובתו כשירה: כבר כתבתי לעיל (דף מ"ה) די"ל דהני אמוראי כר"ל ס"ל, אכן מש"כ התוספ' הרא"ש בזה לא זכיתי להבין דאיך תלי' בזה הך מימרא דרבי יוחנן משום ר' ישמעאל דזה ודאי כ"ע ס"ל ולכן שפיר מייתי לי' הש"ס לעיל להני אמוראי אפילו אי ס"ל כר"ל דהכא:

בד"ה ריש לקיש. דס"ל דבת גר עמוני ומצרי שני זרעו פסול: ק"ק כיון דלר"ל פליגי תנאי בזה א"כ היאך קאמר ר' יוחנן לקמן לרבי זכאי פוק תני לברא משום דאני שונה עמיו מעמיו דלמא מאן דתני עמיו מעמיו להכשיר בתולה מב' עממים ס"ל כרבי יוסי ור' זכאי תני כת"ק ואדרבא מזה יהי' ראי' לר' זכאי דכת"ק ס"ל ומזה לכאורה ראי' לתי' הרמב"ן והרשב"א אקושי' תוס' זו לעיל (דף ס"ט) דגם ר"ל מידה דלא פליגי תנאי בזה:

ע"ב בגמרא להביא גיורת מכנה: לכאורה ממה שקרא אותה גיורת משמע שהיתה הורתה שלא בקדושה וכן נראה גם מדברי רש"י שכתב ונולדה בקדושה משמע הא הורתה היתה שלא בקדושה ולפ"ז צ"ל דהך תנא ס"ל כר"ש דס"ל לעיל (דף ס') דגיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה דלת"ק דפוסל מכח זרע בית ישראל עד שתזרע בישראל ה"ה ג"כ שהורתה שלא בקדושה פסולה וגם צ"ל דמה שכשרה דוקא גיורת מכנה אבל לא בת עמוני שבא על בת ישראל היינו שבא עלי' קודם גירות ופסולה מטעם דאמרינן לעיל (דף מ"ה) דנו"ע הבא על ב"י הולד פגום לכהונה אכן כל הסוגיא לא משמע כן ועוד דא"כ מה מקשה היינו גיורת מכנה אלא ודאי משמע דאיירי שנזרעה בקדושה, אבל לפ"ז צ"ע למה קרי לה גיורת וגם דברי רש"י שכתב שנולדה בקדושה ומשמע אבל לא נזרעה צ"ע:

שם ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא ק"ק כיון דלר' סימאי דס"ל לעיל (דף מ"ט) דיש ממזר מח"ל דלאו דשאר ע"כ ליכא לאוקמי בעמוני הבא על בת ישראל דא"כ אפילו ממזר הוי ולר' ישיבב שם אפילו במצרי ליכא לאוקמי' דס"ל יש ממזר מחייבי ע' וע"כ ליכא לאוקמי' רק בגיורת מכנה וא"כ למה אמר ר' יוחנן לר' זכאי פוק תני לברא וכי מאן דתני כחד תנא מפקינן לי' וכה"ג הקשו התוספ' בשבת (ק"ו.) ע"ש, וי"ל דהא דקאמר פוק תני לברא לא קאמר רק להך לישנא דתני רב שמואל ב"י לקמן דקאמר אבל בתו מעמוני פסולה ולא קאמר דממזרת הוי משמע דלא ס"ל פסולה לקהל רק לכהונה ולכן שפיר קאמר פוק תני לברא אבל ללישנא קמא לא קאמר רק אני שונה וכו' וא"כ ברייתא דידך דלא כהלכתא ולכן ללישנא קמא באמת ל"ק פוק תני לברא

שם ורבנן מחלל דחייבי ע': ק"ל דהתינח לתירוץ רב אשי לעיל (דף ס') דבחלל דח"ע פליגי אבל לתירוץ רב הונא אמר רב שם דלא אסיק רק בקשיא ולא בתיובתא היכי מוקי לה לרבנן דהכא וי"ל דהוא יפרש דטעמא דרבנן דלא ילפי בק"ו משום דרשא דאשר יולדו הכתוב תלאן בלידה והכי קאמרי אם הלכה נקבל פי' אם כך קבלת הלכה למשה מסיני דאו ע"כ קרא דאשר יולדו לא דרשינן לרבות נקבות דא"כ הל"מ למאי אהני ואם לדין שאתה דן מעצמך יש תשובה מאשר יולדו, והא דרבה בב"ח אמר ר"י לא מתרץ כן משום דלשיטתו אזיל דס"ל לקמן דמצר שני שנשא ראשונה בנה שלישי הוי וא"כ ע"כ לא דרש דרשה דאשר יולדו דתלאן בלידה לפי' שני של רש"י:

ועוד י"ל דרב הונא א"ר יפרש דתשובת רבנן היא כמש"כ הרמב"ם בפי' המשניות שיכולים להשיב דשאני עמוני ומואבי דכתיב אשר קדמו ומה דלא ניחא להגמרא בכך דניחא לי' למימר אפילו ס"ל לרבנן כר' יהודה דהי' להם לקדם נשים לקראת נשים אבל לר"ה א"ר באמת צ"ל דגם רבנן כר"ש ס"ל: ובזה א"ש מה שהקשתי לעיל על פי' המשניות למה הזכיר תשובה אחרת שלא הוזכרה בגמרא די"ל דרצה לפרש שלא יקשה לרב הונא ואי משום דרב הונא א"ר נשאר בקושיא הרי גם ראב"י נשאר בקושיא לעיל (דף ס') ואעפ"כ פסקינן כוותי':

שם בנים ולא בנות דברי ר"ש: עיין במהרש"א שהקשה הא צריך להא דדרשינן לקמן ותירוצו דחוק דכיון דלא אתיא מבנים למה נקטי' ר"ש, גם הקשה לר' יהודה ל"ל אשר יולדו כיין דליכא ק"ו ע"ש, הגם דלפי מה שתירץ הרמב"ן לעיל אקושית התוספות שהקשו לר' יהודה דילוף עמוני ולא עמונית דא"כ נימא גם מצרי ולא מצרית דלר"י מרבינן מצרית מאשר יולדו לק"מ דלכך צריך אשר יולדו אבל לתירוץ התוספ' לעיל קשה, ומה שתירץ המהרש"א דר"י לא ס"ל כראב"י וא"כ הק"ו במקומה עומדת ולכך צריך אשר יולדו לא יתכן לפי מה שהקשו התוספ' לקמן (ד"ה הוי אמינא דכמאן דריש אשר יולדו ולימא דדריש אליבי' תנא דמתניתן אע"כ דהתוספ' לא ס"ל הכי אלא שחכמים דמתניתן הם ר' יהודה וכמו שמוכח ג"כ מדבריהם (ד"ה הלכה) וכמו שאכתוב שם וא"כ ק' קושיות המהרש"א, אכן נ"ל דודאי אם נוכל לדרוש בנים למעט בנות דרשינן לכך שהוא הדרשה הפשוטה ולא למאי דדרשינן לקמן לרבות אותן שלא עמדו על הר סיני וזהו דקאמר ר"ש הלכה אני אומר פי' כך קבלתי מרבותי דילפינן בק"ו ואפי' למאן דלא יליף ק"ו עכ"פ צריך למילף מקרא דבני' ולא בנות, לכן לר"ש א"ש דדרשינן דרשה דלקמן מני' כיון דלא צריד למעט בנות דאתי' מק"ו והיכי דאיכא למדרש דרשינן ולא אמרינן מלתי דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא כדאמרינן בקדושין (דף ד') אבל לרבנן הקשה דלמעטו מבנים ולא בנות ולכן א"ש ג"כ דצריך ר"י אשר יולדו דלא נילף ממיעוטא דבנים למעט אף דליכא ק"ו ור"ש מוקי אשר יולדו לדרשא דלקמן למעובר' שנתגיירה כמו שכתבו התוספ' ולכן דרשה דלקמן מבני' אתי שפיר בין לר"י בין לר"ש ועיין לקמן (בתוספ' ד"ה הוי אמינא) דכתבתי עוד יישוב לקושית המהרש"א:

שם ולא בנות: עיין בריטב"א שהקשה דלמא דרשינן ולא בנות דאפילו דור שלישי אסור, ולענ"ד י"ל דלא מסתבר למידרש הכי דמהיכי תיתי יהי' חומרא בנקבות יותר כיון דלא הרעו יותר:

שם לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד: הרשב"א בזה הביא הירושלמי שהקשה עמוני ומואבי לר' יהודה מאי ישאו כיון שנקבות מותרות ומשני בירושלמי שמשחררין לו שפחה ועל זה הקשה הרשב"א א"כ גם במצרית הכא יש לומר כן ותירץ דא"כ לאו היינו מצרי שלישי אלא עבד משוחרר ע"ש, והנה בחלקת מחוקק ובבית שמואל באהע"ז (סי' ד' ס' כ"ב) מסופקים אם גר עמוני מותר לישא שפחה ע"ש, ולכאורה מהירושלמי משמע דאסור מדקאמר משחררין לו שפחה משמע הא בלא שחרור אסור לישא אותה, אלא דק"ל כיון דהירושלמי אזיל אליבי' דר' יהודה דק"ג אקרו קהל איך משחררין לו שפחה הא שפחה משוחררת אקרי קהל גרים וא"כ אסור' לעמוני, שוב ראיתי להמפרש בירושלמי שהוקש' לו כן ולכן רלה להגי' משיאין לו שפחה ולפ"ז יהי' בפי' בירושלמי שהותר בשפחה, ועכ"פ מוכח דעת הרשב"א כן מדהקשה דלישני דמצרי נושא שפחה, אכן מהרשב"א אין ראי' כ"כ להלכה ע"פ מה שכתב הב"ש (שם ס"ק ל"ה) שפסק זה תלי בפלוגתא שבין רמב"ם לר"ת דלרמב"ם י"ל דמותר לישא שפחה ולר"ת י"ל דאסור ע"ש א"כ י"ל דרשב"א ס"ל כרמב"ם אבל מהירושלמי מוכת להלכה כן ועיין מה שכתבתי לקמן (ע"ט.) בתוספות:

שם ברש"י ד"ה טריית יוכיחו. והוא בכלל: עיין בתוספ' הרא"ש שהקשה דח"כ ה"ל ג' דורות ולא הוי דומיא דמצרי, והנה במהרש"ל מחק מדברי רש"י הנך תיבות דהוי דור ג', אכן מתוספות הרא"ש נראה דשפיר גרסינן כן וא"כ קשה, ומתחלה עלה בדעתי ליישב בזה מה שכתב רש"י לקמן עריות יוכיחו שכשרים לכל ישראל והקשה המהרש"א דה"ל לפר שג"כ לא אסור רק עד דור ג', ולפ"ז י"ל דלא רצה לפרש כן דא"כ יקשה כקושית הרא"ש דאכתי מה להצד השוה שבהן שכן אסור ג' דורות משא"כ מצרי שלא אסור רק ב' דורות ולכן פירש שכן אינן אסורים רק לקרובים וא"כ מה שנוסף איסורן דור א' יותר ממצרי ודאי לא שקיל נגד הך חומרא דמצרי שאסור לכל ישראל ועריות לא אסורי' רק לקרובים, אכן כעת נ"ל עוד ביישוב קושית הרא"ש על פי מה שהקשה המהרש"א ג"כ אמה שפירש רש"י אעשה בהן נקבות כזכרים דהיינו בת בתו כבת בנו דהא עכ"פ תרווייהו בחדא מלתא הוי דהיינו בבת ולכן רצה לפרש ענין א' והשיב על פירושי ע"ש אכן לכאור' הי' אפשר לפרש דה"ק דעשה נקבות כזכרי' דהיינו בדיר ראשון כמו שחייב על בנו כדילפי' בסנהדרין (נ"ד.) מטרות אביך כך חייב על בתו או כמו שהוא חייב של בתו כך היא חייבת על בנה ובדור שני כמו שהוא חייב על אשה אחיו כן היא חייבת על בעל אחות' דה"ל איסור אחות אשתו וא"כ עשה נקבות כזכרים בב' דורות כמו במצרי: