ערוך לנר – יבמות – קטע 81

בד"ה פסלוה. כהנת מתרומה דבי נשא ומן הכהונה: יש לדקדק למה כפל רש"י פירושו דהא בזר פי' לעיל ד"ה פסולה אם ב"כ היא מן התרומה וכו' ולא עוד אלא ששינה דלעיל כתב לענין ב"כ רק מן התרומה וכאן פי' מן הכהונה ג"כ, ויש לומר ע"פ מה דאמרינן לקמן בגמרא אשכחן לתרומה לכהונה מנ"ל אטו לוי' וישראלית וכו' הרי דעכ"פ לפי הס"ד רצה לומר דכהנת איירי לענין תרומה אבל מהא דלוי' וישראלית מוכח לכהונה ג"כ ולפי הך ס"ד ע"כ קאי פי' רש"י כאן מדפירש לוי' וישראלית לענין כהונה דוקא ולכן בתחלה פירש רש"י כן ולכן נקט כהנת לוי' וישראלית לאשמעינן דאיירי בין לענין כהונה בין לענין תרומ' אבל השתא דידעינן מלוי' וישראלית דגם לענין כהונה פסיל ממילא איירי לענין כהנת בין לענין תרומה בין לענין כהונה ולכן כפל רש"י ופירש כן אחר שפירש לוי' וישראלית דהשתא מפרשינן גם לענין כהנת כן:

שם בתוספ' ד"ה אי בת כהן. ומיהו לקמן אפיק לה מושבה: א"ל דלמא לקמן רק נשואה מפיק מושבה אבל ארוסה לא שייך למעט מושבה דהא עדיין בבית אבי' היא דז"א דא"כ אכתי לא יתורץ קושית הש"ס לקמן הא צריך קרא דכי תהי' לב"כ המאורסה לישראל אע"כ דגם ארוסה ממעטינן מושבה כיון דכתיב אל בית אבי' כנעוריה וכשהיא ארוסה איננה עוד בבית אבי' כנעורי', וכזה נראה ג"כ דעת הרמב"ם דלענין יבמה הביא קרא דושבה ולענין ארוסה קאמר דהא קניא ולא הביא קרא דכי תהי' אדרבא כתב (בפ"ו דתרומות) דכי תהי' אתי לב' דברים לנבעלה לפסול לה ולחזה ושוק הרי דלא יליף ארוסה לענין תרומה מינה אע"פ דיליף ארוסה מושבה ומש"כ דהא קניא בזה נתן טעם איך ממעטינן מושבה הא עדיין בבית אבי' היא וע"ז קאמר דהא קנוי' היא לו לישראל וא"כ איננ' עוד בבית אבי' כנעורי':

בד"ה קניא לי'. ל"ד אלא כלומר זקוקה לו: בקדושין (דף י"ט) פירש רש"י דקנוי' לו לגמרי רק לענין חיוב אשת איש מיעט קרא וע"ש בתוספ', והנה ממה דאמרינן הכא קמ"ל עשו ביאת בן תשע וכו' נראה כשיטת התוספ', אכן לכאורה מוכח כפירוש רש"י דאי כפי' התוספ' דמהא דממעטינן פרט לאשת קטן ידעינן דאינה קנוי' לו א"כ מנ"ל דלהא אתי אשת קטן למעט דלמא אתי למעט יעודה ובאמת שמעינן דמיעדין לקטן אבל יבמה נקנית לגמרי ליבם קטן, אבל לפי' רש"י א"ש דמאשת קטן שמעינן כל שהיא אשת קטן ולא שמעינן מזה דמיעדין לקטן כיון דאיכא לאוקמי' קרא ליבמה שיבמה קטן:

בד"ה רישא. כמו לענין עבדים: עיין במהרש"א ומה שהקשה למה לא הביאו ראי' מספק הביא ב' שערות דע"כ איירי למנין תרומה י"ל דגם לענין כהונה משכחת כגון שקדשה וגרשה וא"כ הוי ספק גרושה דאם אין קדושיו קדושין גם גרושה אינה ובהא י"ל דאפוסלין דרישא קאי דאיירי ג"כ לענין כהונה ולכן ע"כ הביאו ראי' מעובר ויבם א"נ י"ל דדעת התוספ' כדעת הרמב"ם בפי' המשניות שפירש הך דספק הביא שתי שערות לענין חולצת ע"ש:

בא"ד. והיינו לענין תרומה: לפי מש"כ התוספות בכתובות (כ"ה) בשם ר"י דהך. דתרומה התם איירי בתרומה דרבנן ולכן מקילינן מספיקא אבל בתרומה דאורייתא לא מוקמינן אחזקה כמו בתרי ותרי לענין כהונה א"כ ליכא ראי' משם דלענין תרומה אוקי אחזקה רק לתירוץ ר"י בר ברוך שם הוכיחו כן:

בא"ד. דחזקה קמייתא איתרע לה: י"ל דלפ"ז לא מתרצי מידי בכתובות (ט'. ד"ה ל"צ באשת כהן) ע"ש, ועוד ק"ל דבקדושין (דף ע"ט) לא ס"ל רב הרי בוגרת לפניך אלא משום דרגילה להביא סימנים מצפרא ע"ש הא בלא"ה אמרינן דאוקמי' אחזקה קמייתא וגם לשמואל אמרינן שם דלא אמר הרי חסר לפניך אלא משום דאיכא תרתי לריעותא והכא אדרבא יש ב' חזקות להכשירה לתרומה חזקת כשרות דהאשה וחזקת הגוף דקטן וצ"ע:

ע"ב בגמרא ואמר רב חסדא: אף דלקמן (דף פ"ז) איכא עוד דרשות אחריני דיליף מינייהו דאינה חוזרת לחזה ושוק מכ"מ פריך הכא לר"ת מנ"ל דנבעלה לפסול לה פוסלת ואפילו לפי מש"כ הרשב"א הנ"ל דסוגיא דהכא כר"א אתיא מכ"מ פריך שפיר כיון דלפ"ז ר"א ע"כ לית לי' דרשה דרב חסדא א"כ ר"ח כתנאי אמר למלתי', אבל ק"ל לתי' שני של הרשב"א הנ"ל דסוגיא דהכא אתיא להך לישנא דלעיל (דף נ"ו) דבאונס לא הוי זונה א"כ מאי פריך לרב חסדא דלמא הוא ס"ל כהך לישנא דבאונס הוי זונה ולכן ל"צ לאיש זר לנבעלה לפסול לה ומוקי לה לחוזרת והך לישנא דלעיל דבאונס לא הוי זונה באמת יליף דאינה חוזרת מחד דהנך דרשות דלקמן: שם בנות מיכל תרומה ננהו: ק"ל כיון דלהך ס"ד אכתי לא ידעינן דלכהונה פסולה ק"ו מתרומה א"כ שפיר מצריך קרא ללוי' וישראלית שאם תנשא לכהן שלא תאכל בתרומה ואכתי מנ"ל שנפסלת להנשא לכהן וי"ל דעדיפא מיני' קאמר דאכלה בשביל בנה דבזה דומה לב"כ שנפסלה מתרומה שאכלה כבר:

שם וכי מזהירין מן הדין: ק"ק מאי קושיא דלמא באמת אין לוקין ואיסורא ודאי ילפינן מק"ו וי"ל דהכי קפריך דכיון דאזהרה ליכא למילף מק"ו א"כ מנ"ל לאוקמי' קרא דובת ללוי' וישראלית דלמא אתי לבת כהן גופא לענין כהונה כי היכי דלילקי עליו ואף דכי מוקמינן ללוי' וישראלית מוקמינן בתרומה דאיירי בי' מכ"מ י"ל דס"ל להש"ס דהא עדיפא לאוקמי' בב"כ דאיירי בי' לכהונה מלאוקמי' ללוי' וישראלית לתרומה וכמו שכתב המהרש"א לעיל לענין ק"ו דקדש נפשה ע"ש, וא"ל דא"כ לפי מה דמתרץ בסוטה (כ"ט.) דר"ע לכך צריך קרא לכהונה בסוטה ולא יליף מאיסור תרומה דמלתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא א"כ ק' הכא מנ"ל לר"ע דאתי קרא ללוי' וישראלית לתרומה דלמא אתי לב"כ לכהונה ואף דאתי בק"ו דלמא מלתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא, די"ל לפי מה דאמרינן בקדושין (ד':) כל היכי דאיכא לתרוצי מתרצינן ה"נ אמרינן כל היכי דאיכא למידרש דרשינן:

שם ברש"י ד"ה האי מבעי' לי'. אבל הך דלאו זרה היא: הכי אמרינן בכריתות (ז'.) דמה"ט בין לר"מ בין לר' יהודה שם אינה משלמת חומש, אכן ק"ל דאף דבלא יתורא לא הוי מוקמינן קרא דוכל זר לב"כ נשואה לישראל ולא הוי דיינינן לה כזרה מכ"מ השתא דמוקמינן קרא דוכל זר לנשואה לישראל הרי קרי' לה רחמנא זרה ומ"ט לא משלמת חומש, וי"ל לפמש"כ הרשב"א הנ"ל דקרא דכי תהי' דהכא לא אצטריך רק לר"א אבל לרבנן בלא"ה פסולה מטעם זונה וא"כ לרבנן ע"כ מוקמינן קרא דכי תהי' לב"כ הנשואה לישראל וכל זר קמא אלגופא וכל זר בתרא למעט אנינות ולא אמרינן דוכל אצל וכל זר קרא יתירא הוא דהא אפילו לרב יהודה א"ר דשמעתין האי וכל דבאידך קרא דוכל זר לא דרשינן ועוד דלר' יהודה בלא"ה צ"ל כן ע"פ הנ"ל דס"ל דכל לאחר לאו הוא א"כ ידעינן לאו בנשואה לישראל מלאהמ"ע דושבה וע"כ דדרש וכל זר חדא אלגופא וחדא למעט אנינות, ולפ"ז בין לרבי יהודה בין לרבנן לא אתיא נשואה לישראל מוכל זר אלא או מקרא דכי תהי' או מקרא דושבה וא"כ לא קרי לה רחמנא זרה, ולכן א"ש הא דלר"מ ורבי יהודה שם פטורה מחומש אבל ע"פ סוגיא דלפנינו באמת חייבת חומש:

ובהכי א"ש מה שכתב רש"י בחומש דכי תהי' לאיש זר היינו ללוי וישראל והוא לכאורה נגד סוגיא דלפנינו, וכן מה שכתב עוד בחומש דוכל זר בתרא לא אתי רק לאונן הוא ג"כ עד סוגיא דלפנינו דעיקר קרא קאי לנשאת לישראל ואונן לא בא רק מוכל, אבל לפי דברינו א"ש דבחומש פי' רש"י ע"פ פסק הלכה דפסקינן כר' יהודה דנשאת לישראל לא מקרי זרה:

ובזה יש לישב מה שהקשה הפרשת דרכי' (דרך מצותיך ח"ג) אמש"כ רש"י לקמן (ס"ט: בד"ה תהא מקולקלת) דמשלמת חומש דזה הוי נגד סוגיא דכריתות הנ"ל, אבל לפ"ז א"ש די"ל דרש"י פירש ע"פ סוגיא דהכא כן שהוא סוגיא הסמוכה להך דלקמן, ועין במשנה למלך (פ"א מהל' מעילה) ועיין בסוטה (דף כ"ט) דשם נראה שיטת רש"י כמש"כ לעיל לשיטת הרמב"ם דפסול תרומה בזונה מלאיש זר נפקא:

בד"ה אימא נבעלה. וכותי ונתין וממזר: במהרש"א הקשה הא לפי פי' רש"י כותי דלעיל מטעם עכו"ם הוא, ולענ"ד י"ל דהנה זה פשיטא דגם אי אמרינן דכותים גרי אריות הם לאו כודאי עכו"ם אלא כספק דיינינן להו וכן ראיתי ג"כ במגיני שלמה בכתובות (דף כ"ט) וכיון דכל הני דקתני לעיל פסלי ודאי ולוקין עליהם כדמוכח ממה דאמר לעיל דצריך לאו ולא ילפינן מושבה אל בית אבי' א"כ גם בכותי ע"כ ודאי לוקין ולכן פריך אימא דוקא ל"ת דודאי לא תפסי קידושין פסלי וא"כ כותי מנ"ל ולקמן כתב רש"י אפכא דפריך מנו"ע דע"כ פשיטא לי' דפסלי מדקתני כותי שהוא ספק עכו"ם:

בד"ה אי הכי. מ"ש דלא תני להו לעיל: א"ל לפי מה שכתב הרשב"א (ר"פ הערל) דלכך לא תני פצוע דכא בברייתא משום דתני ושייר וכנ"ל א"כ מאי פריך דלמא גם ח"כ שייר די"ל דכל הכלל דח"כ לא ה"ל לשייר רק ה"ל למיתני איזה מהם:

בא"ד. וס"ל דא"כ לא פסלי: לכאורה י"ל דגם האית דמפרשי ס"ל דודאי ח"כ פסלי מטעם זונה והיינו דקשיא לי' מ"ט לא תני ג"כ ח"כ ומתרץ הני לאו בני הוי' ננהו פי' וברייתא לא קתני רק הני דפסלי מכח כי תהי' דהיינו כל חייבי לאווין דלא הוי זונה לדעת התוספ' לעיל (דף ס"א) דאין זונה מח"ל רק מח"כ וכן דפת הראב"ד אבל ח"כ דפסלי מטעם זונה לא קתני והיינו להך שיטה שכתבו התוספ' לעיל (דף מ"ד) דזונה נפסלה לתרומה מדאתקש לחללה ולא שפסולה מכח כי תהי' לאיש זר שזה שיטה קמא דהכא ואף דקתני חלל ג"כ דלא פסיל מכח כי תהי' כדלקמן רק מדאתקש זרעו לו י"ל דנקט חלל איידי ממזר כמו בכל מקום וגם דמי להם דהוי חייבי לאו כמותן וליכא זונה אבל ח"כ לעולם גם להי"מ פסלי מטעם זונה ובזה מתורצים כל קושיות רש"י עליהם:

גם י"ל ביישוב קושיות האלה ע"פ מש"כ הרשב"א הנ"ל הא דאצטריך בסוגיא דהכא לפרש הטעם מכח כי תהי' ולא קאמר מטעם זונה היינו משום דבאונס איירי דליכא זונה וזהו דפריך הכא דח"כ ליתני ג"כ ומתרץ כי תהיה כתיב וח"כ לא פסלי מכח כי תהי' רק מטעם זונה ולא הוי רק במזיד ולא באונס ולכן לא קחשיב ח"כ לעיל דבאונס איירי:

ובזה א"ש מה שקשה לכאורה אתירוץ הרשב"א אכתי מאי פריך מנא הני מילי ולמה הוצרך ריא"ר לפרש מטעם כי תהי' למה לא קאמר דטעם הבריית' הוא משום זונה ובאמת לא איירי באונס, אכן לפ"ז א"ש די"ל דהוכיח כן מהאי טעמא גופא מדלא קתני חייבי כריתות ג"כ, ולפ"ז בח"כ דלאו אונס ודאי פסלי מטעם זונה, ובזה מתורצים כל קושיות רש"י די"ל דכל היכי דקתני דח"כ פסלי היינו שלא באונס ואז פסלי מטעם זונה, וגם מה שהקשה דק"ו הוא מתורץ שפיר דאף דלענין אונס קילי ח"כ מח"ל מכ"מ לא שייך בזה קולא וחומרא כיון דבעיקר הדבר עכ"פ שווין דתרווייהו פסלי ומה שיש מקום דלא שייך טעם דח"כ משום זונה לא חשיב קולא דהא כמו כן יש ג"כ מקום דלא שייך טעם דח"ל מכי תהי' דהיינו בליכא זר אצלו מעיקרא כגון מחזיר גרושתו ובח"כ אין חילוק כיון דעכ"פ זונה היא, וגם הקושיא מדלא קתני ממזר פוסל ומאכיל מתורץ שפיר ע"פ מה שכתבתי לקמן בסמוך, ועוד בלא"ה י"ל דאף דמשכחת היכי דבא עלי' באונס ניחא לי' למינקט אם אמו דאונס לא שכיח ובלא"ה הקושיא מאם היו כהנות מתורץ ג"כ שפיר כיון דאשת איש הי' פסולה מטעם טומאה וכמו שכתבו התוספ' שם (ס"פ ג' אחין) ועיין מה שכתבתי לעיל שם:

בא"ד. משכחת לה דממזר פוסל ומאכיל את אמו: לא זכיתי להבין קושיא זו דהא הממזר דאיירי במתניתן לקמן הוא מנו"ע והם ודאי פסלי מכי תהי' אפילו אי ח"כ לא פסלי ולכן ע"כ צריך למינקט אם אמו ואי קושיתו היא דלינקוט באמת ממזר מאחותו ולא מנו"ע ואז משכחת שפיר באמו דלמא מלתא אגב אורחא רצה להשמיענו דנו"ע הבא על בת ישראל הולד ממזר דהא בלא"ה צ"ל כן מדנקט ממזר מנו"ע דיש פלוגתא ולא מח"כ באם אמו דלכ"ע ממזר הוא:

שם בתוספ' ד"ה כמאן כר"ע. ה"נ יהא צריך כאן לרבות בת בעלי מומין: ק"ק בשלמא התם שפיר צריך קרא דה"א דבת בעלי מומין גרע קדושתה אבל הכא למה צריך קרא דבת בעל מומין נפסלת ע"י ביאת פסול פשיטא כיון דכי אינה נפסלת אכלה ע"י קדושת עצמה א"כ כל שכן שנפסלת מכהנת גמורה שקדושתה חמורה ואעפ"כ נפסלת זו שקדושתה קלה שאוכלת על ידה ולא דמי ללוי' וישראלית דלאו כש"כ הן מכהנת כיון שאינן אוכלות ע"י קדושת עצמן וכדאמרינן לקמן, וא"ל דה"ק כיון שר' ישמעאל מצריך קרא התם לרבות בת בע"מ שקדושתה קלה א"כ גם הכא הוי אמינא דבת בע"מ כהן אינה אוכלת בתרומה דבי נשא ולזה כתיב קרא דובת לאשמעינן דהיכי דנבעלה לפסול לה אינה אוכלת וממילא ידעינן על ידי זה דהיכי דלא נבעלה דאוכלת ע"י קדושת אבי' דלפ"ז יקשה אמה שהקשו וק"ק בסמוך וכו' והא אצטריך לבת בעלי מומין עכ"ל דהרי לפי דברינו בת ב"מ כש"כ היא לענין אכילת תרומה שנפסלת מכהנת גמורה ובזה לא שייך כתירוצינו כיון דכבר גלי קרא (בקרא) דובת כהן כי תהי' לאיש זר דבת ב"מ אוכלת בתרומה דבי נשא:

שם בא"ד. לאפוקי שאר תנאי דלא דרשי ווי בעלמא: לכאורה ק' על תירוץ זה דאכתי איך קאמר לקמן כמאן כר"ע דדרש ווי ולא קאמר כמאן כר' ישמעאל גופא דס"ל התם כן, גם לפי תירוצם הראשון ק' מה דקאמר כמאן כר"ע דעיקר חסר מן הספר והל"ל כמאן כר"ע דלא מצריך קרא לבת בע"מ, ועוד ק"ל אמה שנסתפקו התוספ' אי רבי ישמעאל דרש ווי הא בפי' מוכח בסוטה (כ"ט.) דפליג אדר"ע ולא דריש ו' ע"ש, גם ק' אמה שכתבו לאפוקי משאר תנאי דלא דרשי ווי מאן ננהו הנך שאר תנאי ובתוספ' הרא"ש פי' דהיינו ר"ש דלא דרש ו' דושופטיך בסנהדרין (דף י"ד) ורבי דלא דרש ו' דונטמאה בסוטה (כ"ז:) ורבי אלעזר בר"ש דלא דרש ו' דוביום לקמן (ע"ב:), אכן זה תמו' מה שכתב שר"ש הוא דהא בהך דרשה דובת כהן גופא דאיירי בי' ס"ל ר"ש כר"ע בסנהדרין (נ"א.), גם מה שהביא ראי' דרבי לא דרש ו' מדלא דרש ו' דונטמאה אין ראי' לכאורה דהא ר' ישמעאל ג"כ לא דרש ו' דונטמאה וכנ"ל ואעפ"כ ו' דובת דרש כמש"כ התוספ', ועוד דלפי מה שכתבו התוספ' גופייהו לעיל (ח':) ע"כ מוכח דרבי דרש ו' ע"ש, ובסתירת הדרשות של התנאים הללו ע"כ צ"ל כמש"כ התוספ' בסנהדרין (דף י"ד) דמה דמצינו דלפעמים ו' לא דרשו היינו באותו מקום דוקא ומאיזה טעם אבל בשאר מקומות דרשו וא"כ איך שייך לומר לאפוקי משאר תנאי דלא דרשו ו' הא לא מצינו דבכ"מ לא דרשו ודלמא הכא דרשו וכמו ר' ישמעאל גופא ומה חילוק בין ר' ישמעאל לשאר תנאי, ולכן לולא דבריהם הי' נ"ל ביישוב קושיתם הכא דה"ק כיון דכולהו תנאי דמצינו לפעמים דדרשו ו' מצינו לפעמים ג"כ דלא דרשו דהיינו ר' ישמעאל רבי יהודה ר"ש ורבי רק לר"ע לא מצינו בשום מקום דלא דרש ו' וזה מה דמספקא לי' הכא כמאן כר"ע מי נימא דרק ר"ע היא דדרש בכ"מ ו' או נימא דהכא גם שאר רבנן מודו דלפעמים דרשי ולפעמים לא ועל זה תירץ דהכא אפילו שאר רבנן מודו דלא חו' אלא מרבויא דובת קדרש ולכן גם לקמן קאמר כמאן כר"ע דמספקא לי' אי רק ר"פ מודה להא דרבי ישמעאל או אפילו שאר רבנן נמי מודו:

בא"ד. וק"ק בסמוך דקאמר ר"י משום רבי ישמעאל: אפילו לפי מה דגרסינן בנוסחאות שלנו לעיל (דף מ"ה) רבי יוחנן משום ר"ש ג"כ יקשה קושיתם דאיך קאמר כמאן כר"פ ותירץ אפילו תימא רבנן הא ר"ש ודאי כר"ע קאמר דס"ל כוותי' בסנהדרין (נ"א.) וכנ"ל, אכן כבר כתבתי לעיל דע"כ ר' ישמעאל גרסינן כדמוכח מסוגיא דקדושין (דף ע"ה):

בד"ה עכו"ם. וקשה לר"י: ב' קושיות הראשונות ודאי דל"ק לשיטת רש"י דבפרק אלו נערות גופי' פי' רש"י הטעם משום דגרי אריות הם וע"ש בשיטה מקובצת, וביישוב קושיא השלישית ג"כ י"ל ע"פ מש"כ המהרש"ל דק"ו דח"כ מח"ל לא שייך רק אי ילפינן נו"ע מכי תהי' אלמנה דמזה ידענו דכי תהי' הנך דאית בתו הוי' לאו דוקא הוא אבל בל"ז אמרינן דגזירת הכתוב הוא דוקא הנך דאית בהו הוי' ולא שייך ק"ו ולפ"ז ח"כ לא אתיא מקרא דכי תהי' אלמנה די"ל ג"כ כמו שכתבו התוספ' דקרא לא איירי רק בלית להו קידושין לא לדידי' ולא לאחרינא ומש"כ רש"י דמהכא שמעינן גם ח"כ היינו אחר דכתיב הך קרא ידעינן שפיר ח"כ מק"ו דח"ל, ולפ"ז מתורץ מה שהקשו למה לא נקט רבי ישמעאל ג"כ ח"כ די"ל דהא ח"כ לא מקרא זה אתיא:

ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה המהרש"א אפי' רש"י כיון דח"כ אתיא מכי תהי' אלמנה צ"ל כי תהי' גבי ח"ל הא פשיטא דקרא בח"ל איירי, ולפ"ז א"ש דאי לאו כי תהי' הוי מוקמינן קרא דלאיש זר בח"כ דוקא דהא מכי תהי' אלמנה לא שמעינן רק מק"ו מח"ל והוי מוקמינן קרא במסתבר טפי, גם מה שהקשה המהרש"א עוד לפי' רש"י איך קבעי למימר לקמן דבאין לה אלמנות אפילו כי אית לה זרע תיכול איך מסתבר לומר כן בח"כ, לפ"ז א"ש כיון דאי אמרינן דקרא בנו"ע אתי להורו' להקל א"כ לא מוכח דקרא דכי תהי' לאו דוקא הוא לענין חייבי לאווין ושפיר י"ל דלענין ח"ל גזיה"כ הוא דפסלי מכי תהי' אפילו באין לה זרע וח"כ הוי כישראל כשר דפסול ביש לה זרע דוקא ונו"ע אפילו ביש לה זרע לא פסלי וזה הכל מגזיה"כ דהשתא לא שייך ק"ו:

בא"ד. חייבי כריתות דוקא ולא חייבי לאווין: ק"ק דאיך אפשר לומר כן דא"כ קרא ל"ל השתא ממזר הוי מיפסל בביאתו מבעי' וכמו שהקשו התוספ' לקמן לר"ע דאפילו לפי מה שתירצו התוספ' על זה בקדושין (דף ע"ה) בשם הר"ש מקוצי הביאו גם התוספ' הרא"ש לקחן דמהא דממזר הוי אין ראי' לפסול והא דקאמר התם כן השתא ממזר הוי וכו' היינו משום דכיון דממזר הוי הוא בכלל כי תהי' ג"כ קשה דהא התוספ' הכא ע"כ לא ס"ל כן דא"כ איך כתבו דלכך פשיט לי' דקרא דלאיש זר בח"כ איירי וי"ל דאדרבא רק מדכתיב כי תהי' ידעינן דביאה פוסלת דאי לא הוי כתיב קרא דלאיש זר לא הוי ידעינן דביאה פוסל כלל ועוד י"ל דבשלמא לענין נו"ע פריך שפיר השתא ממזר הוי כיון דאתי מכח כי תהי' אלמנה דלא הוי רק לאו הבא מכלל ע' דלא לקי עליו וא"כ לא ידעינן רק איסורא ואיסורא שפיר ילפינן ג"כ מק"ו דהשתא ממזר הוי אבל לענין לאו דכי תהי' לאיש זר לא ק' כן כיון דלקי עליו כדאמרינן לעיל א"כ לא שייך ל"ל קרא השתא ממזר הוי דהא צריך קרא דלוקין עליו: