ערוך לנר – יבמות – קטע 73

והנה לא ראיתי להרמב"ם שהביא הך דין דר"ל דקבר לפני הדבור מטמא במגע אף דליכא מאן דפליג עליו, ולכאורה הי' נ"ל לומר דהוא מפרש קבר לפני הדבור כפי' רש"י שם דקבר עכו"ם קאמר וכר"ש דקבר עכו"ם באוהל אינו מטמא אלא במגע ודין זה דאינו מטמא באוהל באמת הביא (בפ"א מהל' טומאת מת), אכן באמת ז"א דאכתי ה"ל להביא הך דין דקבר מטמא במגע שהוא לא הביא שם אלא דמת עכו"ם מטמא במגע ואדרבא כתב בפי' דקבר עכו"ם אינו מטמא בנגיעה (שם פ"ט), ולכן נ"ל דהרמב"ם ס"ל כפי' התוספ' שם בנזיר דקבר לפני הדבור ממש קאמר מאותם שמתו לפני הדבור ולכן לא הביא הדין הזה כיון דאין נפקותא לדידן והשמיט דין זה כמו שהשמיט דין כותים ודין נוב וגבעון וכל הדינים שנהגו כבר ולא ינהגו עוד לדורות ועיין בתוספ' נדה (ד' נ"ז ודף ע'):

בד"ה ואין. דגרסי התם ר' ירמי': לכאורה יש ראי' לגירסא זו דבזה א"ש דפריך לר' יוחנן שם מר' ירמי' אר' יוחנן וכדרך הש"ס בכ"מ אבל אי גרסינן ר"מ ולא ס"ל כר"ש יקשה מאי פריך לר' יוחנן דלמא הוא כר"ש ס"ל דהא גם ר"ל דדרש מאו הקבר קבר שלפני הדבור כר"ש ס"ל לפי' רש"י בנזיר שם, שוב ראיתי דאין זה ראי' דגם אי גרסינן ר' ירמיה הוא התנא ר' ירמי' כמו שהוא בת"כ וא"כ אכתי גם לגירסא זו דת"כ דלפנינו יקשה מאי פריך לר"י דלמא כר"ש ס"ל וי"ל לפי מה שהביאו התוספ' לקמן דאין הלכה כר"ש דרשב"ג פליג עלי' והלכה כרשב"ג במשנתינו ור"י הוא דקאמר הכי דהלכה כרשב"ג במשנתינו בסנהדרין (דף ל"א):

בד"ה ממגע. דחויי קא מדחי לי': התוספ' לא ביארו למה לא אמר לו האמת אבל הרמב"ן כתב שלא רצה לזלזל בגזירה דרבנן בפניו אבל תמה הרמב"ן על שיטה זו דכי ס"ד משום הך טעמא דלא יזלזל יתן לפניו מכשול היותר גדול להורות לו דק"ע אינו מטמא באוהל אחר שבאמת מטמא ובשלמא בהא דר"ע נתנו התוספ' בב"מ הטעם למה הי' מדחה אותו משום כבודו של ר"ט ע"ש אבל כאן קשה, וביותר ק' מה שכתבו התוספ' בב"ח (דף קי"ד) דהדין דאין מסדרין ומה שהשיב לו אלי' דגמרינן מיכה מיכה דחויי קא מדחי לי' והי' לו להשיב אין מסדרין ע"ש דלמה הי' מדחה אותו בזה ולהורות לו שלא כדין, ובדרך דרוש הי' נ"ל בשנדקדק למה הקשה רבה לאליהו דוקא ג' שאלות דמסדרין, ומניין לערום שלא יתרום, ולמה קאי בביה"ק, ולמה כסדר זה דוקא דהשאלה למה קאי בביה"ק לכאורה הי' לו לשאול מיד, אבל י"ל ע"פ מה שכתבו התוספ' שם בשם ר"ת דהלכה דאין מסדרין דרשב"ג ס"ל כן וקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו ע"ש וכאן כתבו התוספ' ג"כ הכי לענין הא דר"ש דהכא דאין הלכה כר"ש דרשב"ג פליג עליו והלכה כוותי' במשנתינו, ועיין ברמב"ן שהשיג על זה דלא פסקינן כהך כללא דהלכה כרשב"ג במשנתינו, והנה לפי הנראה בב"מ (שם) רבה הי' עני מדוכא דאמר לאליהו דחיקא לי מלתא ואולי הי' חייב לב"ח ואין לו לשלם רק בגדיו ואף שהמלו' שלו לא הי' נוגשו מכ"מ הצדיק לצאת ידי חובתו שאל לאליהו אם מסדרין לב"ח דאם הדין דמסדרין לא יתחייב לשלם בשלמתו אבל אם הדין דאין מסדרין אזי יתחייב והנה באמת הדין דאין מסדרין דהלכה כרשב"ג אכן שלא לצער להצדיק השיב לו אליהו דגמרינן מיכה מיכה ומסדרין אכן לרבה לא הי' די בכך דגם אם הדין דמסדרין רצה לעשות לפנים משורת הדין אם לא יתבטל עי"ז מתורה ומצות ולכן שאל מניין לערום שאינו תורם דאם ישיב לו כמו שהשיבו באמת מולא יראה בך ערות דבר אז אי אפשר לו ליתן שלמתו לב"ח שישאר ערום ויבטל מק"ש ותפלה אבל אכתי לא נח דעתו של רבה בזה והי' בא לידע אם על פי הדין השיב לו אליהו דגמרינן מיכה ודלא כרשב"ג או לא ולכן שאל מר למה קאי בביה"ק לשמוט אם ישיב לו דהלכה כר"ש אז ידע דאין הכלל הלכה כרשב"ג במשנתנו ואז השיבו כדין ג"כ דמסדרין לב"ח אבל אם ישיב לו מטעם אחר אז ידע דהלכה כרשב"ג ורק שלא לצערו הורה לו דמסדרין ואליהו שהבין דעתו השיב לו לפי שטה משום דר"ש משום דידע דעתיד. להעשירו ואז יאמר לו האמת דאין מסדרין לב"ח וק"ע מטמאין באוהל דבשניהם הלכה כרשב"ג וכדי להביאו לידי כך שישאל ממנו שיצילנו מדוחק עניות אמר לו מ"ט לא עסקת בטהרות אבל באמת שניהם הבינו האמת:

בא"ד. צדיקים אינם מטמאים לכאורה י"ל דקושטא קאמר ע"פ מה דקאמר ר"ח כהן אילי הי' שם כשמת ר"ת הי' מטמא לו דבטלה כהונה כמו גבי רבי בכתובות (דף ק"ג), וצ"ל דהתוספ' אזלו הכא בשיטת החולק על ר"ח וס"ל דרק בטומאה דרבנן מותר לטמאות, אכן י"ל הא המלאך אש הוא ואש אינו מקבל טומאה ועיין בנדה (ע':) דאמרינן אין נציב מלח טמא, וי"ל דהמלאך ארם נקרא כדדרשינן מכל אדם לא יהי' באוהל מועד בירושלמי הביאו התוספ' ישנים ביומא (דף ל"ט): בד"ה עיילא לי', לא הי' מושיב אחר במקומו בלא"ה מוכח כן דהא ינאי המלך שהרג לחכמים הי' גיסו של שמעון בן שטח כדאמרינן בברכות (מ"ח.) ושמעון בן שטח קדם בנשיאות הרבה להלל כדמוכח בהני זוגות דמנה בחגיגה (דף ט"ז) והלל נהג נשיאותו מאה שנה קודם חרבן הבית כדאמרינן בשבת (דף ט"ו) ומרתא בת ביתום מתה בשעת החרבן כדאמרינן בגטין (נ"ו.) ואם היתה בזמן אותו ינאי המלך ע"כ היתה בשעת החרבן קרוב למאתים שנה ומלבד שיפלא שחי' כ"כ זמן רב עוד יפלא שקרא אותה ריב"ז הרכה בך והענוגה אלא ודאי שהי' ינאי המלך אחר שהי' קרוב לחורבן הבית:

בד"ה כהן הגדול דסד"א דמשום בזיון ק"ק דלימא דאתא לאשמעינן דחולץ דלא נימא כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה דהא להכי מצרכינן לעיל (דף ך') קרא דיבמתו ואפילו לפי האמת מצריך קרח לכך כמש"כ התוספ' (שם ע"ב בד"ה גזירה), וכעת שנדפסו תוספ' רע"ק ראיתי שהקשה ג"כ הכי, ולענ"ד י"ל דלכאורה עדיין לא מתורץ בתי' התוספ' דלמה נקט משנה יתירא ה"ל למימר ברישא לא יכנוס אלא חולץ אבל י"ל דאז ה"א דדוקא כשנפלה כשעדיין לא הי' כה"ג אמרינן דחולץ ולא חיישינן ליקרא דידי' דהי' יכול לחלוץ קודם שנתמנה ולכן נקט סיפא שחולץ אפילו כשנפלה לפני כה"ג אבל אי לא אתי לאשמעינן רק שחולץ אף שאינו מייבם לזה לא הוי צריך למיתני בבא אחריתי אלא ה"ל למיתני ברישא דחולץ, ועוד י"ל דהתוספ' ס"ל דאי הא אתי לאשמעינן ה"ל למנקט בדידה אלמנה לכה"ג חולצת ולא מתייבמת כלישנא דמתניתן דלעיל אבל מדנקט הך לישנא ותלי בדידי' משמע יותר דאתי לאשמעינן דלא חיישינן משום כבודו כמו דנקט בסנהדרי נגד מלך:

בד"ה אין זונה. בין למר ובין למר אסירא מטעם זונה: בזה פליגי הרמב"ם והראב"ד כמו שהביא גם הרשב"א לעיל דלדעת הרמב"ם אסירא מטעם זונה ולדעת הראב"ד מטעם מזרע בית ישראל, וה"ה כתב ראי' לדעת הרמב"ם דהא קאמרי רבנן הכא דגיורת זונה היא ולא חלקו בין קטנה לגדולה וכן מהא דאמרינן לעיל דסופה להיות זונה תחתיו, ונ"ל לישב דעת הראב"ד דלו הוקשה דאי משום זונה משום דשטופי' זמה הם מ"ש לר"ש פחות מבת ג' מיותר מבת ג' ולכן סבר כיון דלעיל (מ"ח:) פליגי תנאי אי לכל מילי אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי או לא וא"כ דאיסור זונה הוא משום דחשבינן לה כזונה כיון דבאה מן השטופים בזמה א"כ לא שייך טעם זה גבי גיורת אי לכל מילי אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וא"כ י"ל הא דקאמרי רבנן הכא גיורת אסורה מטעם זונה וכן הא דאמר לעיל סופה להיות זונה תחתיו משום דס"ל כמ"ד לעיל דלא אמרינן לכל מילי כקטן שנולד דמי רק לענין שאין לו קרובים אבל לענין פסול יחוסו לא אבל ר"ש י"ל דס"ל כר' יוסי לעיל דאמ' לכל מילי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולכן ע"כ חין הטעם משום זונה אלא מקרא דזרע בית ישראל וכיון דלר"ש דמפרש טעמי' מזרע ב"י הוא ע"כ רק מטעם זה ולא משום זונה ה"ה ג"כ לשאר תנאי שם כיון דמפרשי ג"כ טעמייהו מקרא דזרע ב"י וכיון דרבי יוחנן הוא דמפרש שם בקדושין פלוגתא דתנאי הכי בקרא וזרע ב"י פסק הראב"ד כוותי':

בא"ד. והקשה הר"ר משה: עיין מה שכתבו התוספ' בזה בחמורה (דף כ"ט) וסנהדרין (דף פ"ב) גם מבואר שלא קשה קושיתם רק לשיטת רש"י דזונה שגזרו בכהן איירי אבל לדעת הרמב"ם שסובר דבישראל איירי לא קשה מידי:

בד"ה ושנבעלה. וא"א לומר כן: גם דעת הרמב"ם היא כדעת רש"י ועיין מה שכתבתי לעיל (מ"ד:) ומה שקשה לכאורה אשיטה זו מסוגיא דלקמן (צ"ב:) כתבתי שם:

ע"כ בגמרא מ"ט אין מייבמין: ק"ק לפמש"כ התוספ' לעיל (מ"ד.) דמ"ט חרש וחרשת עולה ליבום הא כל שאין עולה לחליצה אינו עולה ליבום ותירצו דפומייהו הוא דכאיב להו ע"ש, ו"ה שייך דוקא גבי חרש וחרשת כדאמרינן לקמן (ק"ד:) אכל לא לענין קטן וקטנה דהם מגזירת הכתוב דאיש לא חולצין וא"כ מאי פריך ח"ט אין מיבמין הא כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום ודוחק לומר כיון שאחר זמן עולה לחצילה וכן קשה ג"כ לר"א דס"ל באמת מתייבמת ואינה חולצת ואפילו יש לחלק בזה אכתי יקשה דנסתר בזה מה שתירצתי לעיל אמה שהקשתי לשיטת ר"ח שהביאו התוספ' לעיל (דף ב') דבקבלה עלוי' גם ר"מ מודה דא"כ מאי פריך הכא דלמא ר"א איירי בדלא קבלה ותרצתי דא"כ מאי קמ"ל ר"א דמתייבמת ע"ש דהשתא טובא קמ"ל דה"א דאינה מתייבמת מדלא עולה לחליצה וא"כ ממנ"פ קשה, גם י"ל ארש"י שכתב אר"א דאינה חולצת דאין מעשה קטנה כלום עכ"ל דלמה כתב טעם חדש ולא טעם דאיש כתיב בפרשה שכתוב בפלוגתא דר"מ וצ"ע:

שם ותניא קטנה מתיבמת ואינה חולצת: יש להקשות לפמש"כ התוספ' לקמן (פ':) דלרב הונא דס"ל עד שיהיו כולם מה חשש סרים שייך וכתבו דא"ל דאיירי שכבר יש לו קצת סימנים דא"כ לא פליגי רבנן ועוד דא"כ לא פריך כלום לר"מ ממתניתן דלקמן ע"ש, הרי דעכ"פ לא דחוק להו לאוקמי' הך קטן אינו מיבם דקאמר ר"מ בשכבר יש לו קצת סימני סריס, ולפמש"כ התוספ' בקידושין (ד'.) לרב הונא דס"ל עד שיהו כולם גבי סריס גם גבי איילונית בעי כולהו וכיון דהכא רבה לרב הונא השיב א"כ אמאי לא מוקמי' הך כהן לא ישא את הקטנה בשכבר הביאה קצת סימני אילונית וסבר כרבי יהודה דאילונית זונה היא ולעולם לא חייש למיעוטא, וי"ל דבשלמא אי איירי בסתם קטנה א"ש הך דינא דכהן לא ישא את הקטנה בהך גוונא לאשמעינן תרווייהו דס"ל כר"מ וכרבי יהודה אבל אי בהאי גוונא איירי דכבר יש לה קצת סימנים א"כ רובא איילונית היא ואין בזה חדוש שחוששין לאיילונית ולא אשמעינן אלא דכר' יהודה ס"ל דאיילונית זונה הוא א"כ ליתני בקיצור דכהן לא ישא איילונית ועוד הרי בלא"ה השיב שפיר דגם כר' יהודה לא ס"ל:

שם זונה כשמה דברי ר"א: ק"ק דא"כ זונה דכתיב גבי כה"ג ל"ל דתיפוק לי' שהיא גרושה או אלמנה וא"ל דצריך קרא היכי דזינתה תחתיו שאסורה לו מטעם זונה תיפוק לי' משום לאו דאחרי אשר הוטמאה שהוא בסוטה ודאי כדאמרינן לעיל (דף י"א ודף נ"ו) ואף שי"ל לעבור עליו בב' לאווין הא אמרינן בפסחים (דף כ"ד) כל היכי דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאווי יתירי וביותר ה"ל לר"א לדרוש כאחד משאר תנאי מלאוקמי' בלאווי יתירא וי"ל דהאי זונה דכה"ג צריך לגז"ש דדרשינן מינה בקדושין (ע"ז:) מה זרעו חולין וכו' ע"ש:

שם זונה זו איילונית: מלשון זה משמע דכהן הבא על איילונית לוקה מטעם זונה וק"ק שהרי לעיל מפרש הטעם משים דכל ביאה שאין בה פירצה ה"ז בעילת זנות וא"כ הוי זה כביאת ח"כ וח"ל והרי כביאת ח"כ נמי אין לוקה רק הבועל אחריו אבל הוא לא כמש"כ רש"י בכהן הבא על אחותו בקדושין (דף ע"ח) וא"כ ה"נ לא ילקה דהא קודם ביאה עדיין איילונית לאו זונה היא, והנה במתניתן י"ל דבאמת לכך נקט לא ישא איילונית כיון דאביאה שניי' שיבא עלי' יתחייב מטעם זונה אבל אלשון הברייתא קשה ודוחק לומר דלא קאמר זונה זו איילונית רק בביאה שניי' שבא עלי':

שם הא ר"א היא ולא רבנן: עיין ברשב"א שהקשה מאי קושיא דלמא ס"ל כרב ור' יוחנן דסופה להיות בעולה תחתיו, אכן לפענ"ד לא הבנתי קושיתו דאף דהש"ס מקשה לעיל כן מכ"מ הרי לא אסיק רב הונא בתיובתא שאמר דרב גופא ס"ל דמוציאה בגט וע"כ דלפי האמת סברא דסופה להיות בעולה תחתיו לא אמרינן וכ"כ הרשב"א בעצמו לעיל שם ולכן מקשה שפיר, ועוד דלכאורה משמע דלרב הונא השיב רב אדא בר אהבה כן דהא רב הונא הוא דאקשי' לעיל מ"ט דר"א ורב הונא גופא ס"ל לעיל דמוציא בגט לכ"ע, ואפשר לפרש דזה הוא הלשון מבלי לב דקאמר רבא שלא מצינו בשאר מקומות דודאי תירוץ ראב"א יהי' שייך לעצמו אם לא לרב הונא השיב כן דלא יקשה כקושית רבא די"ל כתירוץ הרשב"א על זה אבל רב אדא ב"א לא שת אל לבו דלרב הונא הוא דמתרץ כן ולרב הונא ע"כ לא שייך כתירוץ הרשב"א:

גם י"ל בזה מה דקאמר רב חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך מ"ט חשק רב הונא דוקא להקשות לרבה עד שרב חסדא ידע מקודם דלרבה יקשה כן, אכן לפ"ז א"ש דלעיל (נ"ט.) מקשה רבא מולו תהי' לאשה וכו' ע"ש וכתב הרשב"א דע"כ ס"ל כרב הונא דמוציא בגט ע"ש, ומה שעל וה הקשה והניח בצ"ע יישבתי לעיל דא"ש חי נימא כרב הונא ס"ל ואף דבש"ס שלנו כתוב רבא מכ"מ מדברי הרשב"א לעיל נראה שהוא גרס רבה וכן נראה ממה שהביא שם מרבה דלעיל (נ"ו:) וכן נראה גם מקושיתו דכאן דאי רבא גרס לעיל א"כ לפי תירוץ הרשב"א גופא לעיל פשיטא לי' לרבא דליכא תנא דס"ל דאין מוציאה בגט דאל"כ מאי מקשה לעיל מברייתא דולו תהי' לאשה ארב דלמא הברייתא כוותי' דהך מ"ד ס"ל וכיון דרבא גופא ס"ל ע"כ לעיל דליכא מ"ר דס"ל כן א"כ מאי מקשה הרשב"א אקושית רבא הכא אע"כ דלעיל רבה גרם, ולפ"ז י"ל דודאי לאחר לא רצה רב הונא להקשות דידע שיש לתרץ בזה כתירוץ ראב"א ויהיה מוכח מזה נגד דעתו דלעיל דאין מוציא בגט ויתורץ קושית רבא בקושית הרשב"א אבל רבה דע"כ ג"כ כוותי' ס"ל מדמקשה לעיל מולו תהי' לאשה הוא ע"כ צריך לתרץ הכא תירוץ אחר דלא כרב אדא ב"א ולכן הקשה דוקא לרבה כן:

שם לכי גדלה בעולה היא: עיין במ"ל ובפרק י"ז מהל' א"ג הל' ט"ו) שהביא מזה ראי' לדעת הרמב"ם דכה"ג רק ע"י נשואין מצוה על הבתולה ומוזהר על הבעולה אבל שלא ע"י נשואין לא מדקאמר לכי גדלה בעולה היא וכתב על זה שזה ראי' נכונה עד מאוד ונגד דעת החולקים עליו, ולא זכיתי להבין מאי קושיא בזה דהא י"ל דה"ק דודאי אי קני לה בעודה קטנה גם עתה בקטנותה אין איסור בעולה דהא אשתו היא אבל כיון דלא קני לה עד לכי גדלה א"כ עתה בעולה היא בקטניתה ואפילו בעוד שלא קדשה ועכ"פ יש ליישב בזה שיטת החולקים על הרמב"ם:

שם פתוי קטנה אונס הוא: עיין מש"כ לעיל (ל"ג:) דמסוגיא דשם הקשה ה"ה על הרמב"ם שלא הביא הך דין דפתוי קטנה אונס הוא ותירץ דהרמב"ם סמך עצמו על סוגיא דכתובות (דף ט') אכן המשנה למלך (ה' אישות פ' י"א) העיר דלכאורה גם מסוגיא דהכא יקשה עליו, ולענ"ד י"ל דאדרבא מסוגיא זו יש ראי' לדעתו מדאוקי רב פפא ורב נחמן בר יצחק ככה"ג ולא קיימו בתירוץ רבא דלכאורה יותר מסתבר מלאוקי דברי ר"א דקאמר כהן סתמא בכה"ג אע"כ משמע דלא ס"ל הך דין דפתוי קטנה אונס הוא וא"כ פסק הרמב"ם כבתראי:

שם תלמוד לומר אשה: א"ל לרבנן דפליגי אר"א וס"ל דקטנה מותרת לכה"ג אשה מאי דרשו בי' די"ל הא אצטריך לכדרשינן מיני' לעיל (ע"א) לכה"ג שאירס את האלמנה שיכנוס ולר"א י"ל דתרי אשה כתיבי דכתיב יקח אשה וכתיב אשה בבתולי' יקח ורבנן מפקי האי אשה לדרשה דאשה אחת ולא שתים דדרשינן מיני' לעיל (דף נ"ט) שפירש הרמב"ם לפי דעת ה"ה דאתי לדרשה שאין כה"ג נושא ב' נשים ולר"א צ"ל דתרתי שמעת מיני' דאשה ממעט קטנה וגם לא שתים ורבנן לא מפקי רק לא שתים מינה והרמב"ם דפסק כר"א י"ל משום דשקיל וטרי הש"ס אליבי':

שם יכול בוגרת ת"ל בתולה: ק"ק כמאן ס"ל האי חנא אי ס"ל כמ"ד לעיל (נ"ט.) דבתולה בתולה שלימה משמע הרי הוא מרבה בוגרת מבתולי' ולמאי אהני הך מיעוטא דבתולה ואי ס"ל כמ"ד דמקצת בתולה משמע א"כ איך קאמר ח"ל בתולה הא אדרבא מבתולה מרבינן בוגרת ורק מבתולי' ממעטינן, וראיתי ברמב"ם (הל' א"ב פ' י"ז) שכתב מיעוט לבוגרת מבתולי', ולפ"ז י"ל דהי' גורם באמת בברייתא ת"ל בבתולי' אבל לפי' רש"י אי אפשר לומר כן דהביא קרא דבתולה מעמיו וא"ל אי בוגרת מבתולי' אתיא א"כ בתולה למאי אתי די"ל דכתיב בתולה למעט מוכת ע דגם מ"ע ממעטינן מבתולה במש"כ התוספ' לעיל (ס'.):

שם אין הלכה כר"א: הא דהוצרך לאשמועינן דוקא דאין הלכה כר"א ולא דאין הלכה כשאר תנאי דקתני בברייתא י"ל דודאי ידעינן דהלכה כחכמים נגד שאר התנאים דיחיד ורביה הלכה כרבים אבל כר"א שפיר ה"א דהלכה כוותי' משום דאיכא למישמע דר' אלעזר בן יעקב סבר כוותי' דמשנתו קב ונקי כדקא סלקא דעתי' לעיל (ס'.) להכי אשמעינן דאין הלכה כוותי' וכדפריך באמת אהא דמפרש לעיל טעמא דראב"י כר"א מהא דאמר רב עמרם הכא דאין הלכה כר"א: שם

אלא א"כ יש לו בנים. הא דלא נקט גם הכא אשה או בנים כמו במתניתן דלעיל גבי איילונית י"ל דבשלמא לעיל דמיירי מנישואין קאמר שפיר דביש לו אשה שיכול לפרות ממנה ישא איילונית אבל הכא דאיירי מדין פו"ר לא הוי מצי למיתני אלא א"כ יש לו אשה שהרי גם בשיש לו אבה לא יבטל מפו"ר שאסור לפרוש ממנה ולכן מה שכתוב ברא"ש אא"כ יש לו אשה ובנים נ"ל שט"ס הוא:

ובזה א"ש מה שדייקו התוספ' מה קמ"ל מתניתן הכא דהשתא אשמעינן דאפילו יש לו אשה לא יבטל מפו"ר דזה לא תני לעיל:

שם נימא תהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל: ק"ק כיון דהמקשן אכתי לא ס"ד לחלק בין אשה בת בנים לאינה בת בנים והוי סבר דשמואל אשה ב"ב קאמר א"כ מאי קושיא מדיוקא דמתניתן לשמואל ליתא דשמואל כר' יהושע ס"ל דהא גם רב מתנא פסק לקמן הלכתא כר' יהושע וא"כ אין קושיא ממתניתן עליו דהא באמת קאמרינן לקמן דמתניתן דלא כר' יהושע, ולשיטת הרי"ף א"ש דבאמת לא גרס הך דמתניתן דלא כר"י כמש"כ הרא"ש אכן למאן דגרסו ג"כ י"ל דפריך שפיר דע"כ הוכיח דשמואל לא כר' יהושע קאמר דא"כ לימא בקיצור הלכה כר' יהושע אע"כ דשמואל מדאוריתא קאמר דאסור לעמוד בלא אשה וכמו שכתב הבית שמואל באהע"ז וסי' א') בשם הרמב"ן אפילו למסקנא אבל עכ"פ י"ל דהמקשן הי' סובר כן והא דר' יהושע ודאי אינו רק מדרבנן ולכן פריך שפיר: