ערוך לנר – יבמות – קטע 72

בד"ה ואי אתה. כיון דתפסי בה קדושין: התוספ' בזה לשיטתם קיימי דס"ל לקמן (ס"א.) דמביאת חייבי לאווין לא הוי זונה אבל לשיטת רש"י שם דמח"ל הוי זונה אף דתפסי בהו קדושין כן י"ל דגם מנדה הוי זונה, אכן ז"א דהא הרמב"ם ס"ל ג"כ כדעת רש"י דמכל ח"ל זונה היא ואעפ"כ כתב ובפרק י"ח מהל' א"ב) דמנדה לא נעשית זונה כיון שאינה אסורה להנשא לו, והרא"ש בתשובה הביא ראי' לזה ממה דאמרינן בתמורה (כ"ט:) אתנן כל העריות אסור חוץ מאתנן אשתו נדה מ"ט זונה כתיב והא לאו זונה היא, והנה ראיתי בהרב המגיד שהביא עוד ראי' לזה מהא דאמרינן הכא ואי אתה עושה חלל מנדה ואי ס"ד דנדה זונה היא אז פשיטא דהולד חלל מזונה לכהן ע"ש, ולא זכיתי להבין ראיתו בזה דהא זונה לא נעשית עד לאחר שבטל אותה בנדתה ואם בא אז שנית עלי' ונתעברה ממנו אז ודאי הולד חלל אבל הכא אמרינן דאין הולד חלל מנדה דהיינו כשנתעברה מאותה ביאה ראשונה שבא עלי' בנדתה דאז אכתי ליכא רק איסור נדה ולא איסור זונה ובזה שפיר אמרינן דלא הוי חלל וכמו שכתב הרמב"ם לענין יבמה לשוק שנבעלה לכהן (בפ' י"ט מהל' א"ב הל' ה') ולעולם י"ל דנעשית זונה:

שוב ראיתי שגם הרשב"א בשו"ת (סי' אלף ר') כתב כראית ה"ה והיינו מפני שלשיטתו אזיל שכתב שם בשו"ת (אלף ר"א) שגם מביאה ראשונה הולד פגום כיון דזונה משוי לה ע"ש וכבר הבאתיו לעיל (נ"ז.) אכן לשיטת הרמב"ם שחולק על זה כדמוכח מהא דכתב ביבמה לשוק אין מכאן ראי' דמנדה לא הוי זונה אבל מכ"מ מכח ראית הרא"ש מוכח שפיר דלא הוי זונה וא"כ קושית התוספ' אפילו לשיטת רש"י והרמב"ם במקומה עומדת:

ונ"ל ליישב קושיתם ע"פ מה שהקשה הרשב"א דרבנן למעוטי נדה מנ"ל ותירץ דנפקא להו כן מחללה יתירא כדדרשינן בקדושין (ע"ז:) דאין חלל אלא מאיסורי כהונה, אכן לדידי ק"ל דא"כ גם לראב"י לדרוש כן ואלה ל"ל, ועוד ק"ל כיון דראב"י ע"כ לית לי' הך פירכא דמה לאלמנה שכן עצמה מתחללת דאל"כ גם נדה לא יוכל למילף מאלמנה א"כ מנ"ל דאלה אתי למעוטי נדה דלמא אתי למעוטי שאין חלל מח"ל דהא לעיל (ט"ו:) משמע דהוי גמרינן גם שאר ח"ל מאלמנה אי לאו הך פירכא שכן עצמה מתחללת, אבל י"ל דאדרבא חדא מתורץ באידך דודאי ראב"י דרש ג"כ דרשה דחללה דאין חלל אלא מאיסור כהונה אכן כיון דפירוש דהך דרשה היא דלכך כתיב חללה יתירא בין אלמנה וגרושה לזונה לומר דרק מאלמנה וגרושה שהם איסורי כהונה הולד חלל אבל לא מזונה שהוא לאו בישראל ג"כ כמשפ"י רש"י שם א"כ אכתי לא ידעינן רק דמח"ל אין הולד חלל אבל אכתי מחייבי כריתות לא ידעינן דדלמא ח"כ ילפינן בק"ו וחייבי לאווין דכהונה לכן שפיר צריך ראב"י אלה למעוטי נדה ונקט נדה דוקא דבשאר ח"כ לא משכחת כיון דהולד אפילו ממזר הוי:

אכן לפ"ז גם לרבנן קושית הרשב"א במקומה עומדת מנ"ל למעוטי נדה, אבל י"ל כיון דלעיל (דף ט"ו) קאמר או דלמא איכא למיפרך מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת משמע שיש ספק אי אמרינן פירכא זו ואפילו לפי האמת יש פלוגתא בזה דר' יהושע שם דקאמר בני צרות אני מעיד לכם ס"ל הך פירכא ור' יוחנן בן נורי לית לי' הך פירכא כמש"כ התוספ' לעיל (י"ר:) ע"ש, ולפ"ז י"ל דגם ראב"י ורבנן דהכא פליגי בהך סברא אי חשבינן להך מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת לפירכא או לא דראב"י לית לי' הך פירכא ולכן שפיר ה"א דנילף בק"ו מאלמנה ול"ק קושיא התוספ' אבל רבנן י"ל דכר' יהושע ס"ל דאית לי' הך פירכא ולכן ל"צ קרא למעוטי נדה:

עוד י"ל ביישוב קושית התוס' דלכאורה גם לרבנן יקשה ל"ל חללה דאין חללה אלא מאיסור כהונה דמהיכי תיתי למילף דגם משאר לאווין הוי חללה אי מאלמנה מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת, אכן י"ל דלעיל (ט"ו:) הקשו התוספ' אמה דפריך מה לאלמנה שכע"מ דהיא גופא נילף מק"ו דגם שאר ח"ל יתחללו ותירצו דלא שייך חללה אלא באיסורי כהונה כדילפינן בקדושין ולכן א"ש דשפיר צריך דרשה דחללה דאי לא חללה הוי ילפינן דגם משאר ח"ל נעשה היא והולד חלל מק"ו מאלמנה ולא שייך למיפרך מידי, והנה לפי מה שכתבנו לא ידעינן מחללה רק דמח"ל אין חללה אלא מאיסורי כהונה אבל אכתי מח"כ לא ידענו ולכן צריך ראב"י אלה ולא יליף מחללה וכיון דכן דמחללה לא ידענו למעט ח"ע לא ידעינן ג"כ למעט שלא נתחללה היא ע"י ביאתו, ולכן מתורץ קושית התוספ' דלא שייך למיפרך מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת דהיא גופא נילף בק"ו שגם היא תתחלל ועיין ברמב"ן:

בד"ה נילף בתולה. אומר ר"א מהתם היינו מכה"ג: לכאורה יש להביא ראי' לשיטה זו דק' אהא דקאמר דס"ד דנילף בתולה בתולה מהתם קמ"ל דלא ילפינן הא גז"ש אין אדם דן מעצמו וא"כ ע"כ מקובלת היא והשתא לפי האמת לענין מה נמסר גז"ש, אבל לפי' ר"ת י"ל דלא בגז"ש ה"א דילפינן דלא נמסרה כלל אלא ס"ד דילפינן דתיבת בתולה פירושו כן בתולה ממש מדגלי רחמנא כן גבי כה"ג דכתיב בפי' בתולי' וכמו דפירשתי לעיל (נ"ט.) לענין ילפותא דאלמנה אלמנה, אבל לפי' רש"י דלא מתיבת בתולה ממעטינן בוגרת אלא מדכתיב נערה גבי' גבי אונס ילפינן גם הכא דבהדי בתולה צריכה להיות גם נערה זה ע"כ הוא ע"י גז"ש ממש ושפיר יקשה לפי האמת גז"ש למה לי, אכן נראה דגם לפי' רש"י א"ש כיון דבכתובות (כ"ט) אמרינן דבתולה בתולה דאונס ומפתה אתיא לגז"ש וידוע דלפעמים לא נמסר לגז"ש רק התיבה שממנה לומדין הגז"ש דהיינו המלמד אבל הלמד לא נמסר, ולפ"ז שפיר קאמר דה"א נילף בתולה בתולה מהתם כיון דבאונס ומפתה כבר נמסר התיבה בתולה לגז"ש ה"א דגם ארוסה דהכא נילף מיני':

והנה הרשב"א הביא עוד ראי' לשיטת ר"ת מהא דמקשה דלר"ח ור"ש באונס ומפתה נערה ל"ל כיון דבתולה בתולה שלמה משמע, אבל לדעת ר"ת א"ש די"ל דה"א נילף מכה"ג ע"ש, והנה מלבד שאין זה קושיא לרש"י ז"ל דהא כבר תירצו התוס' לעיל (נ"ט.) קושיא זו דאצטריך בתולה לכדרשינן בפרק אילו נערות והוא ע"פ מה שכתבו התוספ' ישנים בכתובות (ל"ח:) ע"ש עוד י"ל ג"כ דהשתא דכתיב אלי באחותו שפיר אצטריך נערה דלא נילף בתולה דאונס ומפתה מבתולה דהכא גם לפי' רש"י לרבות בוגרת:

ודע שאין להביא ראי' ג"כ לשיטת ר"ת מדקשה לכאורה מנ"ל דאליו לרבות בוגרת אתי דלמא אתי לרבות בעולה שלא כדרכה דלא נילף בתולה מהתם למעט של"כ ובשלמא לפי' ר"ת ניחא כיון דרק מכה"ג ס"ד למילף ובכה"ג גופא מקרי נבעלה של"כ בתולה לר"מ דהא מכשיר בעולה של"כ לכה"ג אבל לפי' רש"י דס"ד דמאונס ומפתה ילפינן ק' דהא נבעלה של"כ לא מקרי בתולה, דזה אינו דודאי נבעלה של"כ מקרי בתולה גם לענין אונס ומפתה דהא אמרינן בקדושין (דף י') ומודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי וכמו שכתבו גם התוספ' לעיל (דף נ"ט) ואדרבא מזה יש להביא ראי' לפי' רש"י דלפי' ר"ת יקשה אכתי לר"ש דס"ל לעיל דנבעלה של"כ פסולה לכה"ג מנ"ל דאליו אתי לרבות בוגרת דלמא אתי לרבות בעולה של"כ דלא נילף בתולה בתולה מכה"ג, אכן גם לפי' ר"ת י"ל דיותר מסתבר לרבות בוגרת מלרבות בעולה שצ"כ כדמוכח מפי' רש"י לעיל (נ"ט) ע"ש. והנה הרמב"ם פסק דנבעלה שלא כדרכה פסולה לכה"ג אבל לענין קנס מקרי בתולה, ולפ"ז צ"ע לדינא אם כהן מטמא לאחותו בתולה שנבעלה שלא כדרכה אי ילפינן מכה"ג או מאונס ומפתה, ולכאורה תלי זה בפלוגתא שבין רש"י ור"ת ובפוסקים לא ראיתי דין זה וצ"ע:

בא"ד. ומוכת עץ מהתם גמר לה ר"ש: דבריהם בזה לא זכיתי להבין דלכאורה העולה מהסוגיא ר"מ ורבי יוסי ור"ש בהא פליגי דלר"מ מסתבר טפי למעט ארוסה מלא היתה מלרבות מ"ע שאין זה פשטי' דקרא רק דר"מ ס"ל דלארוסה שנתגרשה ל"ל קרא דסברא היא ולכן ע"כ אתו הקרובה לרבות ארוסה וממילא מיותר לא היתה לאיש לרבות מ"ע ור"ש ס"ל דשפיר צריך קרא אארוסה שנתגרשה ולכן ממעט ארוסה מלא היתה לאיש ורבי יוסי ג"כ הכי ס"ל רק דס"ל דדרשינן מלא היתה לאיש תרתי דהיינו למעט ארוסה ולרבות מ"ע והשתא איך קאמרי התוספ' דאי לאו דמיעטה רחמנא מ"ע מבבתולי' גם לר"ש הוי דרשינן הכא לא היתה לאיש למ"ע אי כוונתם דר"ש הוי דרש כר"מ למ"ע ולא אארוסה א"כ ע"כ צ"ל דר"ש ס"ל דיותר מסתבר קרא לאוקמי' אמ"ע מלאוקמי' אארוסה וא"כ יקשה איך אפשר לומר כן דא"כ הקרובה ל"ל דל"ל לרבות ארוסה מהיכי תיתי למעוטי וכש"כ דל"צ אארוסה שנתגרשה ואי כוונתם דאז ה"א דר"ש דרש כרבי יוסי תרתי מיני' בזה יקשה מ"ט דרש ר"י תרתי הא לדידי' ממעטינן ג"כ מבבתולי' מ"ע ואין לומר דרבי יוסי ס"ל כר"מ לענין כה"ג מה בכך הא גם לר"מ ממעטינן מ"ע בכה"ג דהא קאמר בתולה שלימה קאמר וכמו שכתבו התוספ' כדבור שקודם זה, ועוד דהא במתניתן לעיל סתמא קתני ולא ישא את מ"ע ולא פליג ר"מ. וצ"ע:

ע"ב בגמרא והרי פנחס עמהם: כתב הריטב"א שהרי כבר נתכהן פנחס אבל ק"ל דהתינח למ"ד בזבחים (דף ק') דפנחס הי' מתחל' כהן או שנתכהן משהרג לזימרי אבל לרב אשי שם דלא נתכהן עד שעשה שלום בין השבטים מאי ראי' מפנחס, וי"ל דרב אשי לא קאמר שם רק לר' נחמי' אבל ר"ש לשיטתו אזיל דס"ל (שם) דנתכהן פנחס מתחלה שהרי קאמר שם והלא פנחס הי' עמהם, ולפ"ז מה דקאמר הכא ורבנן לעבדים ולשפחות צ"ל דלא קאמר אלא אליבי' דרבי חנינא דס"ל דנתכהן פנחס גם לר"נ משהרגו לזימרי דלרב אשי מצי למימר דרבנן כר"נ ס"ל דלא נתכהן פנחס עד שעשה שלום בין השבטים:

שם בת שלש שנים ויום א' נמי: בתוספ' הרא"ש פירש דהכי קפריך בשלמא אי לא מפרש מקרא דהחיו לכם י"ל דהטעם הוא שמא נבעלה וזה לא שייך בפחות מבת ג' אבל השתא דיליף מקרא פריך שפיר, אכן לא זכיתי להבין דאם אפשר לומר כן אכתי מאי פריך דלמא מדאורייתא אפילו ביותר מבת ג' שרי רק רבנן אסרו ביותר מבת ג' שמא נבעלה, ולולא דברי הרא"ש הי' נלענ"ד לפרש אי הכי דקאמר ע"פ מה דמפרש בקדושין (דף ע"ח) דר"ש דרש מזרע בית ישראל עד שנזרעו בתולי' בישראל כמו שהביא גם הרשב"א בשמעתין והוסיף לבאר דע"כ דאורייתא היא דעד דאתי יחזקאל מאן קאמרה אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכי' אקרא, והשתא י"ל דבל"ז לק"מ אפילו בת ג' שנים וי"א נמי די"ל דר"ש יליף כן ממקרא דזרע בית ישראל אבל השתא דיליף מקרא דהחיו לכם א"כ ע"כ סבר דמקרא דזרע בית ישראל ליכא הוכחה דאיכא למידרש כשאר תנאי שם דאסרו גיורת לגמרי או דלא ס"ל לר"ש דגמרא גמירי לה על זה פריך שפיר אי הכי אפילו בת ג' שנים וי"א נמי:

שם למשכב זכר מנא ידעי: ק"ק המקשן דאכתי לא ידע מהך דרשא דלרצון להם מאי פריך מנא ידעי דלמא ג"כ ט"י ציץ וע"ק אהא דפריך ונעברינהו לפני ציץ מה הועילה בדיקה בזה הא הציץ בדק הראוים לבעול והם לא הרגו רק אותן שנבעלו ממש, ועוד י"ל ארש"י שכתב ד"ה פני' מוריקות נם הי' עכ"ל, מאי בעי בזה, והנה לכאורה י"ל דזה רצה רש"י לתרץ דודאי עיקר בדיקת ציץ לא הי' רק אבעילה ממש כדמוכח מהא דפריך ונעברינהו לפני ציץ ומה שבדק במדין הראויין לבעול נס הי', אכן אין זה מספיק דאכתי מנ"ל למקשן להקשות דלמא עיקר בדיקת ציץ לא הי' רק אראויין לבעול, ונ"ל דחדא מתורץ בחבירו די"ל דהכי קפריך מנא ידעי דא"ל ע"י ציץ דז"א שהרי לא בדק רק הראויין לבעול והם לא הרגו רק נבעלו ממש ומתרץ ע"י חביות ופריך ונעברינהו לפני ציץ כיון דהושבה ע"פ חביות היא זל"ז לבנות ישראל כדאמרינן בכתובות (דף י') א"כ אכתי למה הוצרכו להושיב כולן ע"פ חביית נעברינהו לפני ציץ ואותן שלא יקלוט ציץ הן אותן שאינן ראויין לבעול ובודאי לא נבעלו ואותו שבדק הציץ וישיבו ע"פ חביית ומשני כיון דלפ"ז עכ"פ הוראת ציץ תהי' להורות אותן שיש בהן מחיייבי מיתות ולרא כתיב ולא לפורענות: שם

ונעברינהו לפני ציץ: ק"ק הא בדיקת הליץ לא הי' רק לעבירה וזה שייך במדין דהתם עבירה הי' כיון דכולם עמדו לזנות ונחשבה המחשבה כמעשה וזהו מה דקאמר סימן לעבירה הדרוקן אבל הכא מה עבירה שייך וא"ל דלא הוצרכו אלא בדיקה כל דהו דציץ הי' בודק כל הצריך בדיקה א"כ לפי האמת אכתי יקשה נעברינהו לפני ארון דהוא בדק אפילו לפורענות כדמוכח לקמן (דף ע"ט) בבני שאול אע"כ כל אחד לא בדק אלא דידי' ובדיקת ציץ הי' לעבירת זנות, וא"כ צ"ע מאי פריך הכא, ואפילו לדעת הרמב"ם דזנות דפנוי' הוא איסור לאו דלא תהי' קדשה הא כבר כתב הכס"מ בהל' נערה שזה דוקא במזומנת לכך ועוד דלמא נבעלה בקדושין ונעשה אלמנה א"כ בעולה היתה ולא הי' כאן עבירה כלל ואיך שייך בדיקה ע"י ציץ:

שם תניא וכן הי' ר"ש בן יוחאי אומר: הא דמייתי ב' מימרות דר"ש בן יוחאי כאן י"ל דראשונה מייתי אף ששייך לדין כהן הדיוט וה"ל לאתויי לקמן גבי כהן הדיוט ולא אמשנה דאיירי בדין כה"ג כמו דדייק הרא"ש לעיל אמימרא דרב דנבעלה של"כ, י"ל דרצה לאשמעינן דאפילו לכהן הגדול מותרת גיורת דהא פנחס הי' משוח מלחמה שיש לו לענין נשואין דין כה"ג כדאמרינן (ס"פ ו' דיומא), ועוד י"ל דמייתי לה הכא משום הא דמייתי עלה מהך דאם נשא נשוי דאיירי בה לעיל ומשום דיליף לה מקרא דמדין מייתי לה אידך דר"ש דפליגי ג"כ בקרא דמדין, שוב ראיתי ביש"ש שהעיר ג"ל על זה היאך שייך מימרא דקברי כותים לכאן ותירץ בדוחק והנלפענ"ד כתבתי:

שם ברש"י ד"ה לשירה לכהונה לא מחזקינן לה כזונה: עיין ברשב"א שהקשה לפ"ז לא יהי' רק איסור דרבנן ומסוגיא משמע דהוי דאורייתא עי"ש, אכן לפמש"כ התוספ' לקמן (ס"א.) שפיר י"נ דס"ל לרש"י דזונה ודאי מדאורייתא היא וכן כתב גם הריטב"א שפסולה מטעם זונה אפילו ודאי לא נבעלה:

בד"ה והכשירה. הניחה תחת בעלה כהן: ק"ק דלשון הכשירה משמע לכתחלה להנשא, ועוד י"ל למה נקט ומצא בה בת גיורת לנקוט גיורת סתם כדקאמר לקמן ההוא כהנא דאינסב גיורת וכו', ולכן לולא פי' רש"י הי' נלענ"ד דהבת היתה בת מאותה שנתגיירה פחות מבת ג' ונשאת לכהן ואם אסורה היתה אמה אזי היא חללה ומה דקאמר הואיל ואינסב אינסב הכי קאמר כיון דאמרי' דאם נשא אין מוציאין כש"כ שאין הולד חלל כמש"כ ה"ה והמ"ל (בפי' י"ז מהל' א"ב הל' ז') ולכן הכשירה להבת להנשא לכתחלה לכהן כיון שלאו חללה היא, וא"ע ראיתי שכן הוא ג"כ בירושלמי בקדושין הביאו אותו התוספ' בסנהדרין (פ"ב.) ע"ש:

שם בתוספ' ד"ה והא אמר והשתא פריך אפכא: עיין במהרש"א שפירש דרכי קשיא להו מדפריך לעיל לר"ח מכלל דלרבי יהודה א"ש משום דאיכא למימר דכר"ש ס"ל, אכן לפענ"ד אין זה דיוקא די"ל דפריך לר"מ משום דכתיב בראשון בברייתא ובאמת ידע שפיר דגם לרבי יהודה יכול להקשות אף אי כר"ש ס"ל רק שאין זה סוגית הש"ס להקשות ב' קושיות בפעם א' דלא מתרץ בחדא תירוצא ולאחר שתירץ לר"מ ממילא לא יכול להקשות עוד לר' יהודה כיון דיכול לומר דכר"מ ס"ל, ועיין במהרש"ל שכתב דלא ילפינן בתולה מבתולי' בגז"ש כיון דלא דמי להדדי, אכן לא ידעתי הא בכה"ג כתיב ג"כ בתולה מעמיו יקח וילפינן בתולה מבתולה וכן נראה מדברי הרשב"א:

בא"ד. וא"ת מאחר דמרבינן: ק"ק דעדיפא מזה הוי להו להקשות כיין דאי לאו אליו ה"א אפילו מקצת בתולה משמע א"כ לא לכתוב אליו ולא י' דבתולי' והוי מרבינן בוגרת בין בכה"ג בין בטומאה ממשמעות בתולה, וראיתי במהרש"ל שהקשה כן לעצמו ותי' דאז ה"א דילפינן מאונס ע"ש, אכן לפ"ז גם התוס' לא מקשים מידי וגם ע"פ תי' התוספ' מתורצת קושית המהרש"ל, וצ"ל דמהרש"ל כתב כן אליבי' דשיטת רש"י דפירש בתולה מהתם מאונס ולפירושו באמת א"צ לומר כתי' התוספ' אבל התוספ' לשיטתם קאי דלא פירשו דה"א דילפינן מאונס:

דף ס"א ע"א בגמרא דלמא איקטל חד מישראל: ק"ק מה בכך הא ה"ל ספק טומאה בר"ה דטהור וצ"ל דצריכים לטהר דלמא נגע בו ברשות היחיד וכל שאתה יכול לרבות ספיקות וספק ספיקות ברה"י טמא כדאמרינן בטהרות (פ"ו) אבל ק"ק מה דקאמר דלמא איקטל חד מישראל דאכתי יקשה מכל הורג נפש וכי ס"ד שלא נשמרו שלא יהרוג ישראל לישראל חבירו ועכו' שהמית ישראל לא נטמא כדדרשינן בספרי מאתם ושביכם ע"ש:

שם ממגע ומשא חי מעטינהו קרא: ק"ל כיון דפריך לעיל ורבנן ותי' לא נפקד ממנו איש כתיב וע"כ הכי קפריך דמ"ט לא דרשי רבנן ג"כ אתם קרויים אדם אם לא דהוכיחו דמטמא מכל נוגע בחלל והרי אין זה ראי' דדלמא איקטל חד מישראל ועל זה תירץ הא לא נפקד ממנו איש כתיב ולא מסתבר להו לא נפקד ממנו איש לעבירה, אכן לפ"ז יקשה דלתירוץ רבינא קושית הגמרא לרבנן במקומה עומדת למה לא דרשי ג"כ אדם אתם כר"ש דהא השתא ליכא ראי' מכל נוגע בחלל דגם ר"ש מודה דמטמא במגע ומשא:

שם קטיר קחזינא הכא: ק"ק א"כ היכי מייתי במתניתן ראי' מהא דר"י בן גמלא כיון דקשר של רשעים הי' ודלמא באמת הי' שלא כדין, וי"ל דודאי ר"י בן גמלא הי' צדיק כמש"כ התוספ' הרא"ש מהא דב"ק. וכן מוכח ג"כ ממה דמנו אותו (ס"פ ג' דיומא) בתוך אותם שקרא עליהם זכר צדיק לברכה וכיון דודאי לא עביד איסורא שפיר מייתי במתניתן ראי' מיני' רק דדעת המקשן הי' מדקתני מינהו ולא קתני נתמנה דלכך לא נתמנה מהסנהדרין כיון דקדש אלמנה ולא רצה לגרשה ולכך לא מנוהו שלא להביאו לידי איסור ועל זה פריך דהוי מעשה לסתור ותירץ דקטיר קחזינא הכא פי' דלא משום איסורא מנעו סנהדרין מלמנהו אלא בשביל שהיו יותר ראויים לכך וע"י שנתקשרו המלך ואשתו ע"י שוחד נתמנה הוא:

שם וישראל לא מפקדי: ה"ה דהוי מצי להקשות ג"כ דאי משום פו"ר מאי ארי' איילוני' אפילו עקרה וזקנה נמי דאסור לישא אותם מי שאין לו בנים משום פו"ר כמו איילונית כדמוכח בסוטה (ר"פ ד') וכמו שפסק גם הרמב"ם (ה' אישות פרק ט"ו):

שם בתוספ' ד"ה קברי כותים. מכלל דבאוהל לא מטמא: ביישוב קושיא זו נלפענ"ד לומר דלכאורה יש להבין מאי קושיתם דלמא ציין משים טומאת מגע דהא במגע מטמאין קברים דלפני הדבור כדילפינן מאו בקבר, אכן כבר השיבו על זה התוספ' גופייהו בנזיר שם דהא אמרינן במ"ק (דף ה') דאין מציינן אלא על טומאת אוהל וכ"כ בש"מ בנזיר כם, אכן ראיתי בריטב"א (שם) שנתן טעם למה מציינין על טומאת אוהל דוקא ולא על טומאת מגע ומשא דבשלמא מגע ומשא לא שייך אלא כשהטומאה לפניו בגלוי ולזה לא צריך ציון דאם יראה הטומאה לא יגע ולא יסיט אבל טומאת אהל שפיר יש לגזור דלמא יעבור על הארץ שטומאה תחתי' ויאהיל ויטמא והוא לא ידע לכך צריך ציון ע"ש, והנה בהא דאו בקבר רמז הכתוב דין חדש לענין קבר שלפני הדבור שמטמא הקבר במגע אף שאינו מטמא באוהל ולכן שפיר צריך לציין דלמא יגע בידו או ברגליו בקבר והוא לא ידע שיש מת תחתיו ויטמא ובשלמא בשאר מילי דאמרינן במ"ק דאין מציינין עליהם ה"ט דאם אינן מטמאין באוהל גם הקבר שעליהם אינו מטמא במגע אבל לענין קבר שלפני הדבור דרבה הכתוב דין חדש דמטמא הקבר במגע אף שאינו מטמא באוהל שפיר צריך לציין כמו גבי טומאת אוהל דחד טעמא אית לי' עם טומאת אוהל: