ערוך לנר – יבמות – קטע 71

שם ברש"י ד"ה כלב כופרי. כלבים גדולים: עיין בפ"א דכלאים בר"ש שם דמשמע דכלב כופרי הוא קטן מדדמי לשועל וכן כתב רש"י בבא קמא (פ'.) לחד לישנא אבל ל"א כתב שהיא גדול, אכן ק' לפי' זה ממשנה דכלאים:

בד"ה מאחרי'. לא גרעה ממוכת עץ: ק"ק דברייתא פירש רש"י דנבעלה לבהמה כדרכה כשרה אפילו לכה"ג למאן דשרי כה"ג במ"ע א"כ למה לא פי' גם הכא כן דרבי ס"ל דמ"ע כשרה לכהונה ואי מפרש האי מאחרי' שלא כדרכה א"כ למה צריך טעם, וי"ל דהוקשה לו מאי קמ"ל רב דימי במאי דקאמר דרבעה מאחרי' כיון דעיקר הדין דאין זנות לבהמה שמעינן ג"כ אם אמר סתם ורבעה כלב כופרי אע"כ דה"ק דדוקא מדרבעה מאחרי' דהיינו שלא כדרכה הכשירה רבי הא כדרכה לא גרע ממ"ע וקמ"ל דרבי ס"ל מ"ע פסולה לכהונה:

בד"ה אתנן כלב. והבעלי לכלבי: במהרש"ל הקשה למה לא פירש דומיא דאתנן זונה שנותן לבעל כלבתא שתבטל לו וכמו שפירש רש"י גופא בתמורה ע"ש, ולענ"ד י"ל ע"פ מה שכתבו התוספ' בתמורה שם דלכך דייק מברייתא ולא ממתניתן דבמתניתן י"ל דאיירי בנותן לבעל הכלבתא שתבעל לו ומזה אין מוכח דאין זנות לבהמה אבל מברייתא דייק דע"כ גם בנותן לה שתבעל לכלבו איירי דמותר דאל"כ ה"ל לפרש ומזה מוכח שפיר דא"ז לבהמה ע"ש, ולפ"ז א"ש דהתם מפרש רש"י אמתניתן ובמתניתן באמת איירי בנותן לבעל הכלבתא דומיא דאתנן זונה אבל הכא ובסוטה פי' רש"י אברייתא דדייק מינה דאין זנות לבהמה ובזה ע"כ איירי בנותן לה שתבעל לכלבו:

רבא אראי' דמייתי הש"ס הכא מהא דשנים ולא ארבעה, ולפ"ז שם בתוספ' ד"ה הא מני. ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא: י"ל זה ע"פ דבריהם לעיל (ה':) בד"ה כולה שהקשו ל"ל קרא דכלאים בציצית לע' דוחה ל"ת לילף מדאצטריך בשריפת קדשים קרא דלא דחי מכלל דבעלמא דחי ותירצו דה"א דש"ק דחי משום דאוכל נפש הותר ע"ש, ולפ"ז י"ל דשפיר קפריך התם דלידחי דא"ל דשאני הכא דגלי קרא דא"כ קרא דכלאים בציצית ל"ל נילף מדאצטריך קרא דהכא דלא דחי מכלל דבעלמא דחי:

בא"ד. א"כ ל"ל קרא למעוטי שלא ישאנה: ק"ק מאי קשיא להו הא כמו שכתבו לענין ח"כ דאצטריך קרא כיון דאתרבאי לקנס ה"נ י"ל לענין ח"ל וכן נראה מדבריהם בכתובות שתירצו קושיתם כן עיין שם במהרש"א, וצ"ל דקושיתם אין כאן מקומה אלא קאי אתירוצם קמא אמה שתירצו דקושית הגמרא היא דנילף מהכא בכ"מ דלא דחי ולא אסקי אכתי אדעתייהו הך סברא דכיון דאתרבאי לענין קנס אתרבאי נמי לענין נשואין:

בד"ה ורב דאמר. דמה ענין זה אצל זה ק"ק דא"כ דדייק להקשות הכי דע"כ רב אליבי' דר"א קאמר ממימרא דרב לקמן מאן לימא לן דלמא מימרא דהכא אליבי' דנפשי' קאמר אבל מימרא דלקמן אליבי' דר"מ ולי' לא סבירא לי' ובשלמא לקמן מקשה שפיר אפילו נימא הכי דמדייחס רב סברא זו דסופה להיות תחתיו לר"מ ע"כ בבעולה הוא לעצמו ס"ל כן דאל"כ מנ"ל דס"ל לר"מ הכי בבוגרת אבל מכ"מ הכא לא מקשה מידי, שוב ראיתי ברמב"ן שהשיב באמת על ראית התוספ' כן אבל תמהתי על מה שראיתי ברשב"א אהא דבוגרת ומ"ע לא ישא שהקשה דהי' לו להקשות לר' יוחנן מסתם מתניתן לעיל ע"ש הרי פשיטא לו דר' יוחנן ורב ס"ל כר"א ור"ש והתוספ' ורמב"ן פשיטא להו דס"ל כר"מ, וי"ל דזה תלי בפלוגתת הראשונים בפי' אם נשא נשוי דהתוספ' כתובות (דף ל') כתבו בשם ר"ח דהוא מן התורה אף דאם נשא נשוי כמו בבוגרת ומ"ע וכן שיטת התוספ' לעיל ולכן הם לשיטתם כתבו שפיר דר"י ורב כר"מ ס"ל אבל הרשב"א לשיטתו דכתב לעיל דבעולת עצמו דרבנן כיון דאם נשא נשוי וא"כ ה"ה בוגרת ומ"ע ולכן כתב שפיר דר"י ורב כר"א ור"ש דבוגרת לא אסירא מן התורה:

בד"ה שנים. לכתוב רחמנא אתנן ומחיר כלב וזונה: ק"ק אם זה דיוק הוא א"כ כי קאמר בפסחים (כ"א:) אי ס"ד כדאמר ר"מ לכתוב רחמנא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ומכור ע"ש, הא גם אי הוי אמר הכי אכתי הוי מצי לדייק דלכתוב לגר אשר בשעריך ולנכ' תתננה ואכלה ומכור וא"כ הכי הל"ל דלכתוב קרא:

בא"ד. נפקא לי' דאין זנות לבהמה: עיין במהרש"א שכתב דב' הדרשות אי אתיא מב' ולא ד' או מדלא כתיב אתנן ומחיר כלב תלי בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן דלר' יונתן ל"צ דרשה דד' ולא ארבעה, ובזה א"ש מה דק"ל דלפי מה שכתבו התוספ' בסוטה ודף כ"ו) ס"ל לרבא דיש זנות לבהמה, ונראה שהוכיחו כן מדאמר רבא לעיל (נ"ד.) להטיח בבהמה והטיח ביבמה קנה דהא מכוון לשם ביאה בעולם וכיון דחשיב ביאת בהמה ביאה נעשה ג"כ בעולה ע"י בהמה ומדבעולה הוי זונה למי הוי כדאמרינן בסוגיא דהכא וכמו שכתבתי שם, ולכאורה ק' מה ישיב י"ל כיון דר' יונתן ע"כ לא דריש הדרשא דשנים ולא ארבעה דהא ל"צ לה כנ"ל וא"כ מתניתין דתמורה ע"כ ר' יאשי' היא ורבא ס"ל כר' יונתן כדאמרינן בב"מ פרק השואל (דף צ"א) א"כ ג"ש ע"כ לא דריש הא דשנים ולא ד' וא"כ ליכא לדידי' הוכחה מזה דאין זנות לבהמה ומהא דלא כתיב אתנן ומחיר כלב וזונה נמי י"ל דס"ל דאין ראי' דלעולם י"ל יש זנות לבהמה ואתנן כלב ג"כ אסור והא דלא כתיב כן משום דאז ה"א דקרא אסר נמי מחיר זונה ודלמא זה לא רצה הכתוב לאסור וא"ש לרבא, אכן דעת הרמב"ם צ"ע דפסק הא דרבא לעיל להטיח בבהמה והטיח ביבמה קנה ואעפ"כ פסק ג"כ דאין זנות לבהמה וע"כ צ"ל דלא הא תלי בהך וכדמוכח נמי מסוגיא דסוטה שהקשו התוס' שם עלי':

דף ס' ע"א בגמרא שאינו משלם קנס במפותה: הנה התוספ' מקשים מה בכך הא מכ"מ נותן כתובה, ולכאורה יש להבין מה קושיתם הא נפקותא טובא איכא דאם נותן בתורת קנס הוא לאבי' דקנס מפותה לאבי' ואם נותן בתורת כתובה הוא לעצמה, ונ"ל דהנה הרמב"ם (בפ"ב מהל' נערה בתולה הל' ט"ו) פסק דבלא עמדה בדין ובגרה או נשאית או מת האב בושת ופגם וקנס במפותה לעצמה ע"ש בראב"ד שהשיגו, ועיין במ"ל כוונת הראב"ד שהוא סובר דבמפותה כיון שמחלה אין משלם לה כלום וא"כ שייך השגת הראב"ד גם בבגרה ונשאית והא דהשיג דוקא אמת האב כיון דדין זה תלי' בפי' המתניתן דמת האב אי איירי באנוסה דוקא או אפילו במפותה כמבואר במשנה למלך שם, אכן י"ל דהרמב"ם הוכיח דינו מסוגיא דלפנינו דמאי קמ"ל הכא דבנשואין של איסור פוטר עצמו מקנס תיפוק לי' דאין כאן קנס כלל כיון שהיא מפותה ולאחר שנשאית אין לה קנס שמחלה וזה ודאי ל"צ להשמיענו דנשואין שלה חשיבי נשואין להוציאה מרשות אבי' דזה פשיטא דקדושין תופסין בבעולה לכה"ג דליכא מאן דפליג על זה ועוד דאם זה רצה להשמיענו לא הוי צריך לומר דמשלם קנס במפותה אלא דחשיבה נשואה לכל מילי אלא ודאי דזה פשיטא הוא וא"כ מאי קמ"ל דאין לה קנס פשיטא שהרי מחלה ועוד דקאמר שאין לה קנס דוקא משמע הא בושת ופגם אית לה והיינו משום דאפילו נשאה משלם בושת ופגם אבל הכא הרי מחלה ולאחר שנשאית אין לה אע"כ הוכיח הרמב"ם כיון שהחיוב בא מקודם נשואין יש לה למפותה קנס ובושת ופגם אפילו אחר שנשאית לאחר רק הכא פטור מקנס כיון שנשא אותה כדין כל מפותה שנשאה, ולפ"ז גם קושית התוספ' א"ש כיון שגם קנסה לעצמה דהא נשאית:

שם סופה להיות בעולה תחתיו קשיא: מדלא סליק בתיובתא פסקו הפוסקים כוותי' דרב הונא כמש"כ הרשב"א, אכן יש להבין מ"ט באמת לא סליק בתיובתא דהא קושיא גדולה היא, ונ"ל דהנה הרשב"א הקשה מ"ט מ"ע אם נשא נשוי הא מוכת עץ דאורייתא היא ובשלמא בוגרת י"ל דכר' אלעזר ור"ש ס"ל אבל לענין מ"ע קשיא ותירץ דס"ל כברייתא דנדה דמכשיר מ"ע מדאורייתא לכה"ג ע"ש דדעת הרשב"א דודאי אם לא ישא מן התורה לא שייך אם נשא נשוי דמדאורייתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד, אכן לפ"ז קשה מאי קשיא לי' לרב הונא א"ר דסופה להיות בעולה תחתיו דלמא ס"ל דבעולה דאורייתא הוא ולכן לא שייך לומר דבדיעבד יקיימנה, וא"ע ראיתי שגם בשער המלך הקשה כן והניח בצ"ע, אבל נ"ל דהנה הרשב"א הקשה אמאי דמקשה לעיל ארב דס"ל דבעולה שלא כדרכה נפסלה לכהונה מאי ארי' משום אלמנה תיפוק לי' משום בעולה דמה בכך הא אמרינן אם נשא נשוי ותירץ דס"ל כרב הונא דמוציא בגט אבל כתב דאינו מחוור כלל דהא דמוציא בגט הוא מדרבנן דאי מדאורייתא אפילו נשא אין פטור מן הקנס דלאו נשואין הן ועוד אי דאורייתא הוא לפלוג ראב"י גם באנוסת עצמו לומר דהולד חלל ע"ש, והנה לשיטת הסוברים דדאורייתא הוא ע"כ צ"ל דמכ"מ חשיבה נשואין לפטור, ומה שהעיר הרשב"א מדלא פליג ראב"י כבר תירצו התוספ' די"ל דנקט משום רבותא דרבנן באופן שלפי האמת אין קושיא גדולה מזה רק שלהרשב"א לא מחוור זה, ולפ"ז י"ל דגם להמקשן לא הי' מחוור כן ולכן סבר דמוציא בגט היא מדרבנן ולכן הקשה שפיר ממ"ע ובוגרת אבעולה דניחא ג"כ סופה להיות בעולה תחתיו דהא גם בעולה דרבנן אבל מכ"מ תיובתא לא הוי דבאמת מוכח מזה נגד הסברא דהמקשן דהא דמוציא בגט הוא מדאורייתא דבעולת עצמו מדאורייתא ואינו דומה למ"ע ובוגרת וכיון דעכ"פ מוכת מזה לרב הונא אמר רב דס"ל דבעולת עצמו דאורייתא א"ש דפריך לעיל מאי אריא משום אלמנה תיפוק לי' משום בעולה:

שם והאמר רב עמרם אמר רב אין הלכה כר"א קשיא: הא דלא קאמר אמוראי ננהו אליבי' דרב דהא הך דלעיל רב הונא א"ר אמרה ועוד דלקמן (ס"א:) אייתי הך דרב עמרם ולא גרסינן שם אמר רב נ"ל דלאו מדרב אדרב קפריך אלא כיון דאכתי לא ידעינן טעמא אחרינא לראב"י אלא כדמפרש רב דסבר כר' אלעזר מזה פריך ארב עמרם דקאמר דאין הלכה כר' אלעזר, שוב ראיתי ברשב"א בשבת (ס"ה:) שג"כ לא גרס רק רב עמרם ולא רב שכתב שם דפריך דמסתמא מא לא יפלוג רב עמרם ארב שהוא רבהון דכולהו:

שם יש חלל מחייבי ע': ק"ל כיון שאין חלל אלא מאיסור כהונה א"כ ליכא עשה רק בעולה לכה"ג ואיך קאמר חייבי ע' לשון רבים, וי"ל ע"פ מ"ש התוס' לקמן (ע"ז:) בשם ריב"ם דחללה מחייבי ע' דהיינו בעולה היא ג"כ בע' וע"פ דבריהם מסופק במשנה למלך (בפ' י"ט מהל' א"ב הל ג') אי נימא דגם זונה מחייבי ע' כגון שנתחללה ע"י ביאת מצרי ואדומי יש לה דין ע' ע"ש, וא"כ שפיר משכחת חלל מחייבי ע' דהיינו מבעולה ומחללה כגון בת בעולה לכה"ג שנשאת לכהן או מזונה דחייבי ע' בשנעשה זונה ע"י ביאת מצרי ואדומי ונשאת לכהן אם נפשוט ספק המ"ל דגם זה נחשב חלל דחייבי ע':

ובהכי נ"ל ליישב מה שהעירו התוספ' לרבנן דס"ל אלה הפסיק הענין מנ"ל דקאי לא יחלל אחייבי לאווין דלמא אבעולה, די"ל דבשלמא אי אמרינן דאלה הפסיק דדוקא מחייבי לאווין דאלמנה וגרושה וחללה זונה הוי חללה אבל מבעולה דחייבי ע' לא אז הפסיק אלה לגמרי ואף דאיכא חללה וזונה דחייבי ע' הם וג"כ לא הוי חללה מכ"מ שייך שפיר לא יחלל אחללה וזונה של חייבי לאווין אבל אי אמרינן דאלה הפסיק דדוקא מבעולה הוי חללה אבל מהנך דלעיל לא על זה יקשה היאך פסיק לי' הא איכא חללה וזונה שג"כ קאי לא יחלל עליהם כגון שהם חייבי ע' לכן ע"כ דאלה הפסיק דמחייבי ע' לא הוי חללה דבזה הפסיק שפיר דמבעולה לעולם לא הוי חללה:

שם ברש"י ד"ה סופה להיות מוכת עץ. ליבעל לו ולאבד בתולי': ק"ק איך קרי לזה מוכת עץ הא אמרינן בכתובות (י"א:) אין מוכת עץ בבשר ולפי' רש"י אפילו בהשיר בתולים אמרינן כן כמבואר בש"מ שם, וי"ל דהא הכא אליבי' דרב קיימינן ורב אית לי' שם דיש מוכת עץ בבשר:

בד"ה אחותו ארוסה. דכתיב ולאחותו הבתולה. ק"ק דא"כ יטמא לאחותו שנכנסה לחופה ולא נבעלה דעדיין בתולה היא, ולא ידעתי למה לא פירש רש"י דמלא היתה לאיש ממעטינן נשואה ואף דר"מ לא דרש לי' הכי היינו דדרש הקרובה לרבות ארוסה וכיון דארוסה מסתבר טפי דאכתי אגידה בי' יותר מנשואה מוקמינן הרבוי רק לענין ארוסה אבל לענין נשואה קאי המיעוט דלא היתה לאיש וכן נראה דעת הרמב"ם, אבל ראיתי בחדושי הרשב"א שזה פלוגתא קדומה היא בין הרמב"ן והרשב"א דדעת הרשב"א כדכתבנו, ולפ"ז י"ל דרש"י סובר כדעת הרמב"ן, שוב ראיתי בריטב"א שיש לו דיעה שלישית בזה דהיינו דדוקא לר"מ ור"י מטמא בנכנסה לחופה ולא נבעלה ונתגרשה כמו שסובר הרמב"ן לר' יוסי ור"ש, והשתא יש כן ג' פלוגתות לרמב"ן מטמא לר"מ ור"י בנכנסה לחופה ול"נ אפילו בלא נתגרשה ולר' יוסי ור"ש עכ"פ בנתגרשה, ולרשב"א בנכנסה לחופה אין פלוגתא כלל בין ר"מ ור"י לר' יוסי ור"ש דלכולהו בלא נתגרשה אינו מטמא ובנתגרשה מטמא, ולריטב"א דוקא לר"מ ור"י מטמא בנתגרשה אבל לר' כ ור"ש אפילו בנתגרשה אינו מטמא אבל בלא נתגרשה אפילו לר"מ ור"י אינו מטמא, והנה בפוסקים לא מבואר דין זה רק מדכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' אבל) וכן הש"ע (בסי' ש"ע) סתם ארוסה שנתגרשה מטמא משמט אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה לא, והנה מן הרמב"ם אין ראי' כ"כ דלא הזכיר רק מה שהוזכר בגמרא אבל כיון דהרמב"ן ורשב"א שווין בזה דבנתגרשה לר' יוסי ור"ש מטמא לכאורה ה"ל לפסוק כן דדעת הריטב"א היא יחידית וזה דלא כדש"ע ולדינא צ"ע:

בד"ה מהתם. כי ימצא איש נערה בתולה: עיין בתוספ' שפליגי על זה ובאמת פשטות דסוגיא הי' נראה כפירושם, אבל נ"ל דרש"י נדחק לפרש כן שהי' קשה לו קושית התוספ' (בד"ה אליו) ל"ל קרא לרבות בוגרת תיפוק לי' מלא היתה לאיש ולכן פי' דהוי ס"ד דר"מ דמנערה בתולה ילפינן דבזה מתורץ קושיתם דדוקא מ"ע דהוי ס"ד למעט מבתולה כיון שאינה בתולה שייך לרבות מלא היתה לאיש כיון שלא אבדה בתולי' ע"י איש עדיין בתולה מקרי אבל בוגרת דהוי ס"ד למעט מגז"ש מהתם מה להלן נערה ולא בוגרת אף כאן נערה דוקא לא שייך לרבות מלא היתה לאיש דמשום אבדה בתולי' באמת לא הוי ממעטינן רק מדכתיב התם נערה בפי' גבי אנוסה אבל התוספ' הקשו כן רק לשיטתם דפירשו דמכה"ג ס"ד דילפינן והתם לא ממעטינן בוגרת רק מדכלו בתולי' כמו מ"ע ובזה שפיר יש להקשות כמו דמרבינן מ"ע נרבה ג"כ בוגרת:

שם בתוספ' ד"ה שאינו משלם. וא"ת כיון דבעיא גט: עיין במ"ל (פ"א מהל' נערה) שכתב שכוונת קושיתם דס"ל דחמשים כסף הם מאה דינרים וגם כתובתה מאה דינרים כיון שיש לה כתובת בעולה, ולפ"ז לדעת הרמב"ם דס"ל (שם) דיש לה כתובת בתולה מאתים יתיישב קושית התוספ' די"ל דה"ק אינו משלם קנס כמפותה שהיא רק מאה דינרים אלא צריך ליתן לה כתובה מאתים, אכן מתוספ' הרא"ש נראה שכוונת התוספ' אינו כפי' המ"ל אלא דגם בהקושיא סברו דקנס הוא מאתים רק דהוי סברי דגם כתובה מאתים ואהא תירצו דכתובת בעולה דרבנן יש לה שהוא מנה ולא מאתים ודלא כפי' המ"ל שם שפי' כיון דרבנן הוא אין לה רק כסף מדינה שהוא שמינית מנה או כפירושו האחר דכתובתה הוא רק דרבנן והברייתא איירי מדין תורה כל זה נראה מדברי תוספ' הרא"ש שאינו שכתב וז"ל ועוד דכתובת בעולה מדרבנן ואינה כי אם מנה, משמע שזה שאין לה אלא מנה הוא שחדשו בתירוצם דבקושיתם הוי סברי כדעת הרמב"ם דיש לה מאתים, גם מה שפי' המ"ל בתירוצם האחרון דמוציא בגט היא מדרבנן דהכי פירושו כיון דהוא רק מדרבנן א"כ אין לה כתובה כדין שניות, נלענ"ד דאינו דמה בכך שמדאורייתא מותר לקיימה ורק מדרבנן צריך להוציאה הא כתובה היא על עיקר הנשואין ומעת שנשאה בא החיוב והרי עיקר הנשואין אסורין מדאורייתא אף דמוציאה בגט הוא רק מדרבנן כמו שכתבו בכתובות (דף ל') וכמש"כ המהרש"ל הכא ואף דלמ"ד משום ומרגלא לי' לקמן (דף פ"ה) אין לה כתובה כיון דאין הולד חלל מכ"מ אכתי יקשה לרב למ"ד שמחלק בין דאורייתא לדרבנן ולא ס"ל סברא דמרגלא לי', אבל דבריהם נראה מדברי תוספ' הרא"ש דה"ק כיון דמוציאה בגט הוא רק מדרבנן א"כ איכא נפקותא במה דקאמר שאינו משלם קנס לענין דאורייתא כיון שמדאורייתא אין צריך להוציאה אין צריך ליתן לה כתובה וגם קנס אין לה, ומדברי הרא"ש אילו נראה דגם מה שגרם המהר"מ בדבריהם דהכא אינו אלא כוונתם כמש"כ:

ובזה נלענ"ד לישב מה שהקשה המ"ל על הרמב"ם (ריש הל' נערה) למה השמיט הך דינא דאינו משלם קנס כמפותה, ולפ"ז י"ל דהוא ס"ל כתירוץ התוספ' האחרון דהך דאינו משלם קנס ע"פ דין תורה קאמר ולכן אין נפקותא לדידן, ובלא"ה כבר הוכחתי לעיל (נ"ט.) דדעת הרמב"ם כן דמוציא בגט הוא רק דרבנן:

בד"ה סופה להיות. עשאה זונה: ק"ל אי קושיתם דדלמא סבר רב כר' אלעזר הא אמר רב לקמן דאין הלכה כר"א ואי כוונתם דדלמא מוקי רב הך דאם נשא נשוי כר"א ומפרש דמוציא בגט על זה יקשה מנ"ל לרב לומר כן דלמא אם נשא נשוי הוא כפשוטו דאינו מוציא בגט ואתיא כרבנן דר"א ואי נימא דכוונתם הוא דאימא דרב קאמר דלר"א הוי דינא כך דמוציא בגט א"כ מה תירצו על זה דמה בכך שהברייתא לא אתיא כר"א מכ"מ י"ל דרב מפרש לברייתא כך ואפילו נימא דקושיתם היא דרב ס"ל כר"א דהא דאין הלכה כר"א רב עמרם אמרה ולא רב מכ"מ ע"כ פשיטא לי' מהא דרב עמרם דגם רב ס"ל כן דאל"כ לא פריך הש"ס מידי כדכתבנו לעיל, ועוד דמכ"מ יקשה דעל זה לא תירצו מידי דאימא רב דינא קאמר דמוציא בגט ולא אליבי' דברייתא:

בד"ה חלל. לא יחלל: המהר"מ תמה על התוספ' דלמא קושטא קאמר הכי דמחייבי ע' הולד חלל והוא בלאו דלא יחלל, והנה בתוספ' הרא"ש באמת תירץ על קושית התוספ' כן, אבל לפענ"ד י"ל דקושית התוספ' פה היא לשיטת הריב"ם שהזכרתי לעיל שהביאו התוספ' לקמן (דף ע"ז) דלמ"ד יש חלל מח"ע גם הולד אינו רק בע' ע"ש שהוכיח כן מגמר' דלקמן ועל זה הקשו איך אפשר דלא ה"ל רק בע' כיון דלא יחלל קאי עלי' א"כ ל"ת הוא, וראיתי במ"ל (הל' א"ב פ' י"ט) שהקשה על שיטת הריב"ם ע"פ מה דאמרינן בקדושין (דף ס"ח) דלר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל במאי מוקי לי' ומשני בבעולה לכה"ג ואמאי לא מוקי בחללה מחייבי ע' וכן הקשה אמה דאמרינן בכתובות (דף ל') איכא בינייהו בעולה לכה"ג ע"ש ולענ"ד אין מזה קושיא על הריב"ם דאי הוי אמר הכי לא הי' א"ש רק אליבי' דראב"י וא"כ י"ל דרצה ליישב גם אליבי' דכ"ע והרי אפילו אם לא נימא כריב"ם ג"כ צ"ל כן דמיישב אליבי' דרבנן דראב"י דאי אליבי' דראב"י כיון דיש חלל מח"ע א"כ כה"ג שבא טל הבעולה לוקה משום לא יחלל אם לא נימא כריב"ם וא"כ היאך מוקי בבעולה לכה"ג שאינו רק בע' אע"כ צ"ל דמיישב שלא אליבי' דראב"י א"כ גם על הריב"ם לא קשה קושית המ"ל אבל מכ"מ קושית התוספ' דכאן א"ש: