ערוך לנר – יבמות – קטע 69

אכן גם על ראי' זו לענ"ד יש להשיב דהנה הרמב"ם (בפ"ג מהל' סוטה הל' כ"ג) כתב דבאו עדי טומאה יוצאת בלא כתובה דהא דלא בדקו אותה המים משום דהיו כאן עדי טומאה ועוד שמא בעלה אינו מנוקה מעון ע"ש, ולכאורה דבריו תמוהין דא"כ דחוששין שמא הבעל אינו מנוקה מעון ואעפ"כ השקה לה מה דייק ר"ש בגמרא הנ"ל, וא"ע ראיתי שכבר הרגיש בזה המשנה למלך ובפ"ב מהל' סוטה הל' ה') והניח בצ"ע ואף שבסוף דבריו רצה ליישב דעת הרמב"ם לא זכיתי להבין מה יענה על מה שכתב הרמב"ם בעצמו הטעם דשמא הבעל אינו מנוקה מעון ע"ש:

והנראה לענ"ד בזה דהנה מבואר דעת הרמב"ם (שם) דאם בעל הבעל בעילת איסור מימיו אין המים בודקים את אשתו ע"ש במ"ל באריכות שכתב דדעת רש"י אינה כן, ולפ"ז י"ל דשפיר דייק ר"ש כיון דבמתניתן קתני ואילו אסורות מלאכול בתרומה וכו' הרי דקתני דבאו עדים שהיא טמאה דומיא דאחריני דאינן אוכלת בתרומה לעולם משום דאין בדיקה מועלת בהן ולכאורה הא שפיר משכחת בדיקה בבאו עדים שהיא טמאה כגון שאחר שבאו עדיה קנא הבעל גם לאשתו אחרת שיש לו והשקה אותה ובדקוה המים וא"כ יש ראי' דמנוקה הבעל מעון ולא בעל בעילת איסור כל ימיו ואז יש ראי' ג"כ מדלא בדקו' המים גם לראשונה דסהדי שקרי ננהו ותהי' מותרת לאכול בתרומה וכיון דלזו יש בדיקה איך קתני סתמא דומיא דאחריני דאסורות לעולם אע"כ הוכיח ר"ש דיש לה עדים א"ל בדיקה ושפיר י"ל דלכך לא בדקו' דזה אין לברר לעולם והגמרא השיב על זה דדלמא משום דזכות תלה לה דזה ג"כ אין לברר לעולם אבל נקוי הבטל מעון יש לברר ולכן הרמב"ם דנקט דין דבאו עדים לבד ולא כללו כמו במתניתן בהדי אחריני' שפיר כתב הטעם ג"כ דדלמא לא בדקו' המים משום דאין הבעל מנוקה מעון דהיינו היכא דלא נתברר ע"י בדיקה דאשתו אחרת ולכן עכ"פ נפלה ראית הרא"ש דבשוגג מקרי מנוקה מעון ע"פ דברנו הנ"ל, והרא"ש שהביא מזה ראי' י"ל דס"ל כדעת רש"י דמנוקה מעון הוא דוקא בעון שלא בא על הסוטה וזה ג"כ א"א לברר לעולם דזה לא שייך לברר ע"י אשה אחרת כמובן אבל לדעת הרמב"ם אין מזה ראי' ולעולם י"ל דביאה בשוגג מקרי אינו מנוקה מעון ויתיישב בזה קושית התוס':

בד"ה דכוותה. ועוד דבריש פרק ארוסה: ליישב קושית התוס' לרש"י י"ל דהא דקאמר הכא דכוותי' ה"ק כיון דרב מייתי ראי' דיש חופה לפסולות משום דאין לאוקמי' בקנא ונסתרה כשהוא ארוסה משום דארוסה אינה שותה ולא רצה לאוקמי' בקנא כשהיא ארוסה ונסתרה כשהיא נשואה כתירוץ ר"פ או ע"י גלגול כתירוץ ר"נ בר יצחק דאז גם משומרת יבם לא יקשה אבל כיון דגבי ארוסה לא מוקי כן דכוותה גם גבי שומרת יבם לא משכחת שתשתה אלא כשבא עלי' יבם בבית חמיה:

וגם מה שהקשו התוספ' מגמרא דפרק ארוסה י"ל דהתם ג"כ הכי קפריך דהא זה ודאי דלר' יונתן לא צריך קרא למעט שומרת יבם ולר' יאשי' לא מרבינן שומרת יבם אזנות דשומרת יבם דהא אמרינן כללא דכל שתבעל ולא תהא אסורה לו לא הי' מתנה עמה, ואף דרב המנונא ס"ל בסוטה (י"ח:) דשומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה הא אמרינן התם דלית הלכתא כרב המנונא אע"כ דמוקמינן שומרת יבם בבא עלי' בבית חמי' דכוותה דארוסה דאיירי בבא עלי' בבית אבי' ועל זה מקשה הרי אשתו מעליא היא, וכן כתבו גם התוספ' שם (כ"ג:) דצריך לאוקמי' בשבא עלי' יבם בבית חמיו דאל"כ בלא"ה לא היתה שותה כיון שלא נאסרה עליו ע"ש, ונראה דמזה הוכיח לרש"י פירושו דאי נימא דרק מטעם דקדמה שכיבת בעל לבועל צריך לאוקמי' ביבמה בבא עלי' בבית חמיה, א"כ ע"כ צ"ל דבלא"ה הי' אפשר בשומרת יבם קודם שבעל וא"כ צ"ל דכרב המנונא ס"ל סתמא דגמרא שם והרי מסקינן שם דאין הלכה כרב המנונא, אכן התוספ' דפירשו כן לשיטתם אזלו דכתבו בסוטה (שם) דאף דמסקינן דאין הלכה כרב המנונא מכ"מ הלכתא כוותי'

בא"ד. א"כ מאי פריך לעיל: ק"ק דקרי להו מאי קרי להו הא ודאי לא פליגי בארוסה שם וי"ל כיון דמפרשינן התם הטעם דר"י לחלק בין ארוסה לשומרת יבם משום דקדושי עצמו הן וסוקלין עליו וכבר הקשו התופס' שם דלשמואל דס"ל קנה לכל הרי גם ביבמה דע"כ איירי שבא עלי' משום קדימת בעל לבועל הרי קדושי עצמו הן ונחנקין עלי' ומה בין ארוסה לשומרת יבם, ולכאורה הי' אפשר לחלק דאכתי ארוסה חמורה כיון שסוקלין עלי' ובש"י ליכא רק חנק, ולפ"ז הי' אפשר לומר דבארוסה שאינה בת סקילה רק חנק כגון שהוא בעולה או במסר האש לשלוחי הבעל שוה לש"י ושותתת וא"כ מאי פריך לעיל מארוסה ואעפ"כ תירצו התוספ' דהרי לא מצינו פלוגתא בארוסה:

ע"ב בגמרא אשתו מעליתא היא: לפי מה שכתבו התוספ' לעיל וריש פרקין) אפילו למ"ד משמש בעריות מת חייב מכ"מ לענין יבמה לא קנה והרי זה ודאי דאעפ"כ מקרי שכיבה לענין קדימת שכיבת בעל לבועל דהא בין לענין חיוב עריות בין לענין קנין אשה לבעלה על ידה שכיבה מעליתא היא, וא"כ לכאורה ק' דשפיר משכחת דלאו אשתו היא וא"ל דכיון דאכתי לא קנה לה להיות כאשתו לא מקרי בעלה ואכתי לא מקרי קדימת שכיבת בעל לבועל דא"כ גם התוספ' לא מקשו מידי מנפל מן הגג ונתקע או נתכון להטיח אע"כ דס"ל דיבמה ע"י זיקה נחשבת כאשתו קצת וכמו שכתב הרי"ף לעיל (דף נ"ה) לענין העראה דזיקה נחשבה כמו אירוסין וי"ל דהא סוגיא דהכא אליבי' דרבא אזלא והוא ס"ל לעיל משמש מת בעריות פטור

שם כגון דעבד בה מאמר: ק"ק דא"כ מאי מייתי רב המנונא בסוטה (דף י"ח) ראי' מהך מתניתן דשומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה וגם בש"ס למה צריך לומר הא מני ר"ע היא וי"ל דסוגיא דשם אזלא אליבי' התירוצים דר"פ ורנב"י לקמן, אכן לפ"ז רב דס"ל יש חופה לפסולות אף דת"ק דברייתא דלעיל לא ס"ל וע"כ דדייק כן ממתניתן כדכתבנו לעיל וא"כ ס"ל כתירוץ וה דבעשה בה מאמר איירי דלתי' ר"פ ורנב"י הרי אין ראי' ממתניתן וא"כ ע"כ לא ס"ל רב כרב המנונא דהא ראית רב המנונא היא רק ממתניתן דשומרת יבם אם לא מוקמינן לה דבעשה בה מאמר איירי, ולפ"ז קשה איך אמרינן לקמן (צ"ו.) דאימא בכ כרב המנונא ס"ל איך אפשר לומר הא יקשה מנ"ל לרב הכי כיון דממתניתן אין ראי', וי"ל דהא אביי הוא דהקשה שם כן ולאביי לשיטתו דס"ל משמש מת בעריות חייב כבר כתבתי לעיל דיש לאוקמי הך דיבמה בפשיטות כגון שבא הלו' יבם בביאת מת דלא קני לה ולא מצרכינן לאוקמתא דעבד בה מאמר ושפיר מוכח דינא דרב המנונא אפילו לרב:

ובזה י"ל מה שהקשו התוספ' (שם) ד"ה ודלמא דמאי דוחקי' לאוקמי' כן הא י"ל דבדרב המנונא פליגי די"ל דהך אוקמתא קאמר אפילו למ"ד משמש מת בעריות פטור דלדידי' ליכא למימר דפליגי בדרב המנונא ואח"כ קאמר לדידי דסבירא לי' משמש מ"ב חייב י"ל דגם בדרב המנונא פליגי, ומתורץ קושית התוספ' דתירוצם שם לא שייך לפי מה שכתבו הם גופא בסוטה ודף י"ח) דהלכתא כרב המנונא:

שם ברש"י ד"ה לישנא אחרינא: הגה עד שלא נבעלה: לא ודעתי מי עשה הגהה זו אשר לכאורה היא ללא צורך וגם מהתוספ' נראה שלא גרסו ברש"י כן שהרי כתבו דרש"י מפרש דהך תנא לא ס"ל לא דבעינן שתקדם שכיבת בעל לבועל ולא שבעינן מנוקה מעון אבל מכ"מ אם נמצא כן בספר מוגה מרש"י נלענ"ד שגירסא זו עקרת דע"כ צריך לפרש כן דרק מה דלא בעינן שתקדם שכיבת בעל לבועל דייק מהך תנא ולא ג"כ דלא בעינן מנוקה מעון דהנה בשער המלך (ה' סוטה) הקשה קושיא עצומה לפי' שני דרש"י דאם איתא דר"פ מפרש דהך תנא לית לי' דבעינן מנוקה מעון הרי בסוטה (דף כ"ה) קאמר ר"פ עצמו להשקותה כשהיא נשואה כדתניא וכו' ע"ש וא"כ ר"פ מפרש למתניתן דארוסה וש"י לא שותות ג"כ כהך תנא והרי מסיפא דמתניתן שם מוכח דס"ל דבענין הבעל מנוקה מעון וא"כ סותר רישא לסיפא והניח בצ"ע, אבל לפי הגה זו לק"מ דהכי פירושו דלעולם ר"פ מודה דאיירי דאסתתר כשהיא ארוסה ונכנסה לחופה וס"ל דיש חופה לפסולות רק מה דמקשה רבא ותסברא דאכתי הרי קדמה שכיבת בועל לבעל הך תנא היא דלא בעי שתקדם שכיבת בעל לבועל ובזה גם מתניתן דסוטה סובר כן אבל לעולם בעינן שהבעל מנוקה מעון ולכן מפרש עד שלא נבעלה דלאחר סתירה לא בעל עוד, ולפי' זה לא בלבד שמתורצת קושית השער המלך אלא שגם קושיא הראשונה של התוספ' מסוגיא דשבועות וסוטה לק"מ כמובן דגם לרב פפא כ"ע ס"ל דבעינן מנוקה מעון, ומה שהקשה השעה"מ עוד דמנ"ל לדייק מהך תנא דס"ל דלא בעינן שהקדים שכיבת בעל לבועל דלמא איירי שמקנא באירוסין על סתירה שלאחר נישואין בזה י"ל דלא רצה לפרש כן להך לישנא דא"כ לא הל"ל להשקותה כשהיא נשואה אלא הל"ל להשקותה כשנסתרה כשהיא נשואה:

בד"ה ואם תאמר. דאם היה מגרשה לגמרי ולא זכיתי להבין דבריו בזה דהא ביבם איירי ואיך שייך שיאכיל מ"י גירושין גמורים דהא הזיקה לעולם לא פסקה ע"י גירושין אלא ע"י חליצה או ייבום וגם אין לפרש דיכול להאכיל ע"י גירושין אם יש לו אשה דהא הכא ביבם כהן איירי וא"כ ממנ"פ אינו מאכיל ע"י גירושין דאשה בת כהן גם תחתיו היתה אוכלת ואשה בת ישראל לא מאכיל אלא אדרבא פוסל ע"י גירושין וא"כ האיך משכחת לעולם שיבם יהי' מאכיל ע"י גירושין דאם הוא ישראל והיא ב"כ אפילו לאחר גט אכתי אינו מאכיל רק ע"י חליצה ואם הוא כהן אזי אם היא כהנת אפילו בלא גט אכלה ואם היא ישראלית אפילו לאחר גט לא אכלה, ונלענ"ד דמהאי טעמא פי' ר"ח פי' אחר כמו שהביא הרשב"א בשמו דאיירי שנתן גט ואח"כ עשה מאמר ואז מאכיל ע"י גט שנתן ע"ש ופי' דבריו נראה דאיירי בהוא כהן והיא בת כהן ולכן כשקדש אשה ב"כ שאינה יבמתו אחר גט הוי משתמרת לביאה פסולה ואינה אוכלת אבל כשחזר ונתן גט אוכלת וא"כ משכחת שמאכיל ע"י גט אבל דברי רש"י צל"ע:

שם בתוספ' ד"ה רב פפא. משמע דליכא מאן דפליג: ביישוב זה י"ל כיון דזה פשיטא דרק אי אמרינן דאין חופה לפסולות או אמרינן דע"כ תנא דברייתא זו ס"ל דלא בעינן מנוקה מעון כיון דע"כ איירי דהבעל בא עלי' דאל"כ לא קרינן בה תחת אישך אבל אי אמרינן דיש חופה לפסולות אז שפיר י"ל דס"ל דבעינן מנוקה מעון רק דאיירי שלא בא עלי' לאחר סתירה אלא ע"י חופה כנסה, ולפ"ז לרב לא מוכח מידי דאיכא תנא דפליג אהך דאינו מנוקה מעון ולכן שפיר י"ל דבשבועות ובסוטה דפריך הכי אליבי' דרב קמקשה ובפרט דפסקינן כוותי', וכן הא דמקשה כן בקדושין (כ"ו:) שם בלא"ה הרי ע"כ לא ה"ל כתירוץ רב פפא דהכא אלא כתי' רנב"י ובמקום אחר לא מצאתי עוד שמקשה כן אף שהתוספ' כתבו ובכמה דוכתי', וביישוב קושיתם האחרת י"ל כיון דע"כ כוונת קושיתם היא דלמא התם בברייתא איירי בבא עלי' ארוס אבל הכא ליכא למימר כן דקשה דכוותי' גבי שומרת יבם ואי נימא ג"כ דאיירי בעשה בה מאמר כתירוץ דלעיל לא מייתר רב פפא בתירוצו לענין תירוץ הקושיא מהא דקדמה שכיבת בעל לבועל ולפי גירסת רש"י וכן לפי מה שכתב התוספ' הרא"ש כל כוונת ר"פ הוא לתרץ קושיא זו דרבא דלעיל כן צריך לפרש קושיתם:

ולפ"ז י"ל כיון דרב פפא קאמר בסוטה (כ"ה.) להשקותה כשהיא נשואה כדתניא ע"ש, הרי דמוקי מתניתן דארוסה וש"י לא שותות כהך תנא ע"ש, וא"כ ע"כ מוכח שפיר דלא איירי בבא עלי' ארוס דהא דומיא דש"י קתני וע"כ מוכח דהך תנא לא בעי דתקדים שכיבת בעל לבועל ולכן ר"פ לשיטתו הוכיח שפיר כן, ואף דלפי מה דמסיק שם דלהפסידה כתובתה צריך התראה שפיר י"ל דלהפסידה כתובתה איירי הקינוי ולא להשקותה מכ"מ י"ל דלר"פ לא מסתבר לאוקמי כן דלענין כתובה איירי דהא גם מעיקרא לא ס"ד לומר כן:

בא"ד. כדפי' מתניתן דלעיל: ביישוב זה נלענ"ד דכבר הקשתי לעיל אמה דתירץ לעיל בבא עלי' ארום בב"ח דהא אז אינו מנוקה מעון לשיטת הרמב"ם ובזה לא שייך תירוץ המ"ל הנ"ל כיון דלא מדין תורה איירי, אכן עתה נלענ"ד דשפיר איירי בדין תורה כיון דבא לפרושי הך דאמן יתירא דאתי לרבות ארוסה וש"י אם בן מאי דמפרש הוא הדין תורה וכן מוכח דהא בקדושין (דף כ"ו) יליף מדרשה זו גם כן גלגול שבועה מן התורה אכן זה שייך אמתניתן דלעיל אבל אברייתא זו ודאי לא י"ל דלא איירי רק בדין תורה ולכן אי מוקמינן בנכנסה לחופה ולא נבעלה ושיהי' סובר דבעינן שיקדום שכיבת בעל לבועל וגם שיהי' מנוקה מעון ע"כ דאיירי שבא עלי' ארוס בב"ח ואז הרי אינו מנוקה מעון לדעת הרמב"ם, ומתורץ לשיטתו קושית התוספ' דכאן, וגם מתורצת קושיא השני' שהקשו לפי' שני דרש"י דדלמא איירי בבא עלי' ארוס בבית חמי' כמובן, רק דזה אכתי לא יהי' תירוץ לרש"י לשיטתו דלא ס"ל כשיטת הרמב"ם דבעינן שלא בעל הבעל בעילת איסור מעולם, אכן בלא"ה י"ל ביישוב קושית התוספ' זו לפי' קמא דרש"י דאף אם נדחוק לפרש תנא דברייתא זו דלית לי' דקינוי דאירוסין מהני לסתירה דנישואין מכ"מ איכא תנא דס"ל בפי' כן בסוטה (דף כ"ו) אבל המקנא לארוסתו ולש"י שלו וכו' ע"ש דמוכח בפי' דס"ל דקינוי של אירוסין מהני להשקותה אסתירה שלאחר נישואין ולכן מסתמא גם תנא זה סובר כן:

בד"ה על ידי גלגול. מגלגול דאיש אחר: קושיא זו לא קאי אהכא אלא אעולא דיליף בקדושין ודף כ"ו) גלגול שבועה מן התורה מהאי אמן שלא שטיתי ארוסה וכן הקשו התוספ' שם, אכן ק"ק מאי קושיא הא לפי מש"כ התוספ' לעיל (ע"א) לא ילפינן מאמן מאיש אחר אלא משום דכתיב איש אחר בפי' בפרשה דכתיב מבלעדי אישך וכיון דהאי מבלעדי אישך לא מיותר דצריך לדרשה דקדמה שכיבת בעל לבועל כדאמרינן לעיל א"כ איך אפשר ליליף מזה גלגול שבועה דלמא באמת לא קאי אאיש אחר ולא אמרינן גלגול, וי"ל דדייק דאי לדרשה דקדמה שכיבת בעל לבועל לכתוב אחרי אישך אבל מלשון מבלעדי אישך משמע דקאי ג"כ אכל איש שהוא חוץ מבעלה, א"נ י"ל דבקידושין כתבו התוספ' דדרשה דמאיש אחר יליף מתחת אישך ע"ש ואפשר דגם הכא צריך לגרוס לעיל בתוספ' כן ולפ"ז א"ש:

בד"ה אימור דאמר. גם מכאן ראי': א"ל אכתי מה ראי' מזה דאף שלא הי' עבירה קודם קדושין מכ"מ תיכף כשחלו הקדושין דהיינו מאמר חל ג"כ העבירה ואכתי אין ראי' להא דקדש ואח"כ נעשה פצוע דכא שכתבו התוספ' לעיל (נ"ז:) דהא על זה קאי מה שכתבו כאן להביא ראי' דהתם בשעת קדושין עדין לא הי' איסור כלל די"ל דמה שמדמו הכא לקדושין הוא הזיקה דהיא דומה לקדושין ועל ידה נעשית משתמרת לביאה פסולה דהא חשיבה גם לאחיו משתמרת דלא עשה בה מאמר כלל ובשעת התחלת הזיקה דהיינו כשמת בעלה אכתי לא חשיבא משתמרת לב"פ עד שעת מאמר, גם א"ל לפי מה שחלקו התוספ' גופא לעיל (שם) בין בת כהן שכבר אכלה לבת ישראל דבבת כהן שכבר אכלה לא חשיבא משתמרת לב"פ אם היו הקדושין בהיתר אבל בבת ישראל בעינן דוקא הקדושין בהיתר א"כ מאי ראי' מכאן דאף דהכא בבת כהן ע"כ איירי מכ"מ דלמא נקט הש"ס הטעם דרבנן מי אמר למ"ד דלא ס"ל סברא שכבר אכלה ושותה ב"כ לב"י אבל למ"ד שכבר אכלה בעינן דוקא הקדושין בעבירה די"ל דהא ארבי יוחנן קאי הש"ס הכא ואיהו ס"ל לקמן (דף ע"ה) אליבי' דר"מ הסברא שכבר אכלה:

דף נ"ט ע"א בגמרא הא לא אשתני גופא: צ"ע איך הדין לענין שאר פסולי כהונה כה"ג כגון בקדש כהן אשה חוץ מפלוני דמקודשת לו חוץ מלפלוני כדאמרינן בגטין (דף פ"ב) ואח"כ קדשה הפלוני וגירשה שנעשית גרושה לאחר שנתארסה לכהן איך דינה אי מותרת לו להנשא או לא אי נימא כיון דלא אשתנה גופא שריא כמו באלמנה או נימא כיון דלענין אלמנה לכה"ג כתיב יקח אשה לרבויא משא"כ בכהן הדיוט, ועיין בהרב המגיד (בפ' ט"ז מהל' איסורי ביאה) שפי' לדעת הרמב"ם מה דפריך הכא ה"נ כתיב אשה דנדרוש הכי קרא דוהוא אשה בבתוליה יקח ועל זה מתרץ דאצטריך קרא זה לדרשה דאחת ולא שתים שאין הכה"ג נושא ב' נשים לעולם כמו שפסק הרמב"ם (שם) ולפ"ז גבי כהן הדיוט דכתיב ג"כ אשה יתירא דכתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו שפיר י"ל דדרשינן לענין הך מלתא באירס ואח"כ נעשית גרושה דלא יכנוס, והנה זה ע"פ מה דמסופק ר' אבא בגטין (שם) אליבי' דרבנן אבל לדידן אליבי' דדינא ודאי דאסור לכנוס ע"פ מה שפסק בש"ע אה"ע (ס"ס ל"ח) דבקדש חוץ מפלוני מקודשת לו מספק דוקא וא"כ אם קדשה החוץ ודאי אסורה לראשון דדלמא לא היתה מקודשת לו מתחלה והוי גרושה גמורה:

שם בתולי' ואפילו מקצת בתולי': ק"ק דפליגי ר"מ ור"א ור"ש מהיפך להיפך, ואולי י"ל דרק בחדא פליגי דלכ"ע בתולי' בתולה שלימה משמע רק דלר"א ור"ש כיון דגם בתולה לבד הוי משמע שלימה הוי בתולי' מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ולכן מרבו אפילו מקצת בתולים ואל תתמה דנחשוב מיעוט אחר מיעוט בחד תיבה דהכי נמי אמרינן לענין מבני ישראל דאתי למעט חציו עבד בסנהדרין (פ"ו.) ע"ש:

שם בין בכדרכה בין בשלא כדרכה: עיין ברשב"א שהקשה דלמאי אצטריך קרא לר"א כיון דזונה היא והניח בצ"ע, ולכאורה אין קושיא דאף דלקמן פרכינן כן לרב הא כבר כתב הרשב"א בעצמו דליכא למימר דלמא באמת קאמר רב משום זונה דא"כ הל"ל נעשית זונה ופסולה לכהונה וא"כ הרי הכא שפיר י"ל ג"כ דאצטריך קרא לר"א להורות דמשום בעולה נמי איכא בהדי לאו דזונה, וראיתי מתון דברי התוספ' הרא"ש לקמן דרצה באמת לתרץ לקושיא זו כן, שוב ראיתי בשער המלך (בהל' א"ב פ' י"א) שהקשה ג"כ קושיא זו על הרשב"א ותירץ דרשב"א ס"ל כמש"כ התוספ' ר"פ יש מותרין דבחללה ג"כ איכא ע' דקדושים והיו ע"ש, אכן לענ"ד לא יתכן זה לפי מה שכתבתי לעיל (כ':) ליישב קושית הרשב"א בשיטת התוספ' הלזה א"כ מוכח שם בפי' דס"ל לרשב"א דלא הוי ע' ע"ש:

ועוד י"ל ביישוב קושית הרשב"א דאף דבממאנת ליכא לאוקמי קרא כיון דממאנת דרבנן מכ"מ יש לאוקמי' בשנתקדשה קדושי טעות דזה ג"כ לא חשוב זנות כדמוכח לקמן (ק':) והגמרא דנקט ממאנת חדא מתרתי נקט, שוב א"ע ראיתי שגם בשער המלך הרגיש בזה ע"ש: