ערוך לנר – יבמות – קטע 63

בד"ה שאין בו. גבי שדי מכורה: צ"ל וגבי שדה או אבל גבי שדה מכורה וכן הוא בקדושין וכן ראיתי בגמרא ד' ישן:

בד"ה לכשאכנסנה. משמע דלא הוי גט כלל: לענ"ד יש ליישב שיטת רש"י דלשיטתו קאי דהנה מה דמשמע מאינו גטו דלא הוי גט כלל היינו דמשמע דאפילו אחר הנתינה אינו גט וצריכה גט אחר דאי רק לכתחלה ה"ל למימר פסול לגרש בו, אבל י"ל דרש"י לשיטתו קאי דס"ל בגטין ודף ע"ט) דתנשא לכתחלה אינו רק בהלך הבעל למדינת הים ולכן פי' הכא שפיר דמה דקאמר ה"ז גט היינו היכי דמטעם גט ישן תנשא לכתחלה וכגון בשהלך הבעל למד"ה וקמ"ל הכא דמצד הכשר גט ה"ז גט כיון דבידו לגרשה דאל"כ לא מהני מה שהלך למד"ה אבל היום בגטין (דף כ"ו) דתניא אינו גט הוקשה לעולא הא הכא תניא ה"ז גט לכן מפרש דמה דקאמר אינו גט הוא מטעם גט ישן וקאמר אינו גט דצריך לחזור ולגרש היכי שהבעל בפנינו, אבל התוספ' שהקשו על רש"י לשיטתם אזלי דס"ל דהיכי דתנשא לכתחלה אפילו כשהבעל בפנינו כמו שהוכחתי לעיל (דף י"ד) מדבריהם במה שהקשו שם בד"ה גט ישן ע"ש, ולכן עכ"פ לרש"י לשיטתו מתורצים קושיותיהם הכא ובגטין:

ע"ב בגמרא ותפשוט לי' מדרבא: ה"ה דהוי מלי למימר מדאביי ומדרבא דמתרצי לקמן דאיירי רבי באמר התקדשי לי במאמר יבמים ובזיקת יבמים הרי דלאביי רבנן ס"ל דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ולרבא אפילו כ"ע ס"ל הכי:

שם אין קדושין תופשין בח"ל: עיין ברשב"א שתמה על הרמב"ם שכתב דחלוצה הוי ערו' כמו שהיתה קודם מיתת אחיו דהרי הכא אמרינן דח"ל היא, והנה לכאורה יש לתמו' מ"ט אמרינן דח"ל היא מלא יבנה ולא אמרינן דאהדרא לאיסורא קמא כדאמרינן לענין גיזה ועבודה בבכורות (ט"ו.) ע"ש בתוספ', ועיין ג"כ מש"כ התוספ' בחולין (צ"ט.) לענין טעם כעיקר אבל עיין בביצה (י"ב.) לענין נדרים ונדבות בי"ט שע"פ דבריהם שם י"ל זה, גם י"ל דשאני הכא דהי' שעה שהי' האיסור מותר לגמרי דהא קודם חליצה הי' יכול לייבם משא"כ הכא, שוב ראיתי בפרשת דרכים (דרך מצותיך) שהוקשה לו קושיא זו ותירץ בדוחק כיון דקרא יתירא כתיב ע"ש ולפענ"ד פשוט כמו שכתבתי, אכן מדברי התוספ' שהביא הפ", משמע כדבריו דאי לאו יתורא ה"א דחלוצה בכרת, אבל מכ"מ יש צורך לתירוצינו לשיטת הרמב"ם דס"ל דלא הוי רק אסמכתא א"כ הרי ליכא קרא יתירא, אבל לפ"ז קושית הרשב"א ק' על הרמב"ם, אבל באמת אינו מדוייק כ"כ בהרמב"ם דס"ל שהוא ח"כ די"ל דנקט לפרש לשון הגמרא דקאמר שהי' עושה חלוצה כערו' ועיין בריטב"א אבל לעולם גם הרמב"ם מודה דטעם דר"ע משום דא"ק תופסין בח"ל, ובאמת הרמב"ם בלא"ה יש לו בזה שיטה לעצמו דכתב דגם לדידן לא הוי לאו רק איסור מדברי סופרים כמו שהבאתי לעיל (דף מ"ד ע"א) רק מה שתירצתי שם לרבנן לא שייך הכא לר"ע, אבל לפי מש"כ שם א"ש מה שהקשה בתוספ' הרא"ש דכאן אהא דפריך הכא והתניא ר"ע אומר מניין לנותן גט ליבמה וכו' דנימא מתניתן ר' יהודה היא דס"ל ג"כ דאין קדושין תופסין בח"ל, אבל לפי דברינו הנ"ל א"ש דרק לר"ע לשיטתו הוי לאו דס"ל דקרובות חלוצתו היא ערו' דהכתוב קראו ביתו אבל לר' יהודה דלא מצינו דס"ל הכי כר"ע לענין קרובת חלוצתו באמת לא הוי לאו ולכן מתניתן ע"כ ר"ע היא:

שם ומי מצית מוקמית לה כר"ע: עיין במהרש"א שהקשה לקמן לאביי אמאי לא מוקמינן מתניתן כרבי ותירץ דמבעל מוכח שפיר דאין קדושין תופסין בח"ל דבעל משמע שהוא סתמא, ועיין בתוספ' הרא"ש שמדבריו מוכח דגם בבעל שייך הא דרבי אבל ע"פ דבריו שם מתורץ קושית המהרש"א בענין אחר דמרישא מוכח דאין קדושין תופסין בח"ל דהיינו מנתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום ע"ש בדבריו ובמש"כ בשם ר"מ:

שם בתוספ' ד"ה ולאשה בעלמא. ונראה לר"י דהיינו דוקא למ"ד: עיין מש"כ בזה המשנה למלך (פ"ו מהל' גירושין):

בד"ה ליבמתו מהו. אין לפרש דמבעי' לי': ולפ"ז יש כאן קושיא על רש"י דמפרש כן אבל נ"ל דרש"י לשיטתו אזיל והר"י דקשה לו על פי' רש"י ומפרש בענין אחר ג"כ לשיטתו אזיל דלפי המבואר במשנה למלך הנ"ל יש פלוגתא בין הרמב"ם והר"י בטעמא דהא דלאשה בעלמא אינו גט דלהרמב"ם הוי הטעם כיון דבאותה שעה אינה בת גירושין הוי כמו שכותב שלא לשמה ופסול אפילו למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל להר"י הטעם דפסול משום מקנה דבר שב"ל וכשר למ"ד אדם מקנה דשב"ל ע"ש, והשתא י"ל לטעם הרמב"ם דלא מקרי שלא לשמה אלא אי אינה ב"ג כלל אבל אי הוי ב"ג מדרבנן כגון ע"י זיקה או מאמר לא מקרי שלא לשמה כיון שכתבו לשם גירושין דמועיל מידי וכשנעשה אח"כ הקידושין דאורייתא וגירשה בו הוי גירושין גמורים ולא מספקא לרמי בר חמא רק אי בעינן שיכתוב אותו לשם קידושין דרבנן כגון אחר מאמר או דלא בעינן שיקרא הגט נכתב לשמה רק שיועיל מידי וזה הוי גם בזיקה בלא מאמר אבל לאחר מאמר פשיטא לי' דמהני כיון שכתבו לשמה לשם אשה זו להתגרש בה גירושין דרבנן כן הוי לשיטת הרמב"ם וי"ל דגם רש"י קאי כוותי', ובזה מתורצים ב' קושיות התוספ', אבל להר"י דהוקשה לו משום דלשיטתו אזיל דמפרש הטעם דלאשה בעלמא אינו גט משום מקנה דבר שלא בא לעולם וזה הוי ודאי גם בזיקה ואפילו אחר מאמר כיון דמדאורייתא אינה בת גירושין הוי לענין קידושי דאורייתא דבר שלא בא לעולם אבל שלא לשמה דבדעתו תלי לא מקרי היכי דמועיל מדרבנן דאז שפיר הוי דעתו לכתוב לשם אישות, ובהכי א"ש ג"כ שיטת הרמב"ם שכתב בפי' (בהל' גירושין פ"ג) ג"כ כשיטת רש"י וכמש"כ הרשב"א ג"כ בשמו:

בד"ה או דלמא. ולר"י נראה: עיין מה שכתבתי לעיל (דף נ') בד"ה עשה מאמר ומה שכתבתי שם דמסתמא לשון דמשנה משמע כפי' רש"י:

בד"ה כעודר. לא הוי פריך לי' אביי: לכאורה אין מזה ראי' כ"כ דהא י"ל דאביי לא השיב רק לדברי רב יוסף דאם דומה לעודר בנכסי הגר אז יש לדחות לרצה לזכות בנכסי גר זה וזכה בנכסי אחר אבל מכ"מ לא קני מטעם אחר משום דמאמר עלוי זיקה קרמי, ולא ידעתי למה לא הוכיחו עדיפא מזה מדאמר אביי הכא במאי עסקינן כגון דאמר לה התקדשי לי במאמר יבמין מכלל דלרב יוסף א איירי הכי דאל"כ לא הל"ל הב"ע אלא היינו טעמא דרבי משום דמאמר עלוי זיקה קרמי:

בא"ד. א"נ באמר לה התקדשי לי לשם יבמות: ק"ק דלפ"ז מ"ט דרבנן דהא כל האמוראים מפרשי גם טעמייהו דרבנן דק רב יוסף לא מפרש ובשלמא לתי' קמא דהתוספ' י"ל דטעמם הוא דאמרינן לא משגחינן בגילוי דעת כיון דקדש סתם ולא פירש לשם יבמות אבל לתי' א"נ דאיירי באמר בפי' ודאי ק' ודוחק לומר דלרבנן ידע גם רב יוסף דיש לדמות לעודר בנ"ג זה ועדר בנ"ג אחר ואביי הקשה לו דגם לרבי יש לדמות כן ומזה ראי' לכאורה לתירוצם קמא: דף

נ"ג ע"א בגמרא והכא בחליצה פסולה קמפלגי: עיין ברי"ף דמפרש דאיירי ביש כאן ב' אחים וקמפלגי בפלוגתא דרב ושמואל אי חליצה פסולה צריך לחזור על כל האחים או לא וה"ה די"ל ג"כ דאיירי בב' יבמות וקמפלגי בדשמואל אי בחלץ לבעלת מאמר או בעלת גט נפטרה צרתה או לא דרבנן אית להו דשמואל ורבי לית לי' דשמואל דהא בלא"ה קאמרינן לעיל (דף נ"א) דפליגי תנאי בהא דשמואל דשמואל לא קאמר רק למ"ד יש זיקה וכן כתב הרשב"א בשם י"מ, אכן לפ"ז מאי פריך שם מר"ג אשמואל לימא דר"ג כרבי ס"ל ושמואל קאמר כרבנן וכן ק' ממה דפריך (שם) מר"ג ורבנן ארבה בר רב הונא לימא דהם כרבי סבירא להו ורבה בר רב הונא קאמר כרבנן דרבי, וצ"ל דסוגיא דלעיל אתיא אליבי' תירוצי דשאר אמוראי דלא מתרצי כרב שרביא אבל לתי' ר"ש באמת יש לתרץ כן:

ובזה א"ש מה שקשה לפמש"כ התוספ' לעיל (כ"ו: בד"ה מדקאמרת) דסוגיא (דדף נ"א) דקאמר דשמואל יש זיקה ס"ל לא אתיא כסוגיא דלעיל (דף כ"ז) דקאמר דשמואל אליבי' דמ"ר אין זיקה קאמר, אכן לפ"ז ק' דא"כ יקשה קושית הגמרא מר"ג אשמואל לפי סוגיא דלעיל (דף כ"ז) וכבר העיר שם הרשב"א בזה, אכן לפ"ז א"ש די"ל דסוגיא דשם אתיא כרב שרביא דלדידי' ל"ק קושית הגמרא וכדכתבנו, אכן הא אכתי ק' לשיטת הרי"ף דא"כ אדמפלגי לענין מאמר שאחרי' לפלגו לענין התרה לשוק וכמו שהקשו התוספ' לתי' רבינא, וראיתי במהרש"א מ"ב שהרגיש שם בזה ותירץ דלענין חליצה פסולה ודאי מיפטר לשוק דכל כי הני תחלוץ ותיזל, והנה תירוץ מהרש"א שייך שפיר אי הך דמוקמינן בחליצה פסולה דהיינו לתי' ר"ש באח אחד איירי אבל לרי"ף לא שייך זה דהא זה דכל הני תיחלץ באמת מקשה הרי"ף על תי' ר"ש ומפרש דלענין ב' אחים איירי דשייך דיחלוצו שתיהן וא"כ קושיא במקומה עומדת דלפלגו לענין היתר לשוק, ואפשר שזה הי' דוחק להני רבוותא שהביא הרי"ף שלא לפרש כפירושו ובתוספ' הרא"ש כתב באמת דגם לענין חליצה פסולה לא פליגי לענין היתר לשוק רק לענין אי מהני מאמר אבתרי' שם והכא בתנאי כפול קמפלגי: ה"ה דהוי מצי למימר ג"כ בתנאי קודם למעשה ובתנאי שאי אפשר לקיימו בסופו קמפלגי דפליגי ג"כ תנאי בזה בבבא מציעא (צ"ד) ע"ש וכן בהן קודם ללאו, ועיין בתוספ' גטין (ע"ה.) דמשמע דכולהו תלי בהדי הדדי דלר"מ בעינן לגמרי דמי לתנאי ב"ג וב"ר ולרבנן לגמרי לא ודלא כפי' רש"י שם ובקידושין (דף ס"א) שפי' דרק לענין תנאי כפול פליגי ר"מ ורחב"ג, ולענ"ד יש מזה קצת ראי' לפי' רש"י די"ל דנקט תנאי כפול משום דבזה פליגי תנאי במתניתן משא"כ בשאר דברים דאין פלוגתא במשנה רק בברייתא:

שם והכא בחליצה פסולה קמפלגי: עיין במהרש"א שהקשה על קושית הרי"ף שהקשה הא בכולה פרקין אמרינן דאין אחר חליצה פסולה כלום, הרי אבא יוסי בן חנן ס"ל הכי ודלמא הני תנאי כאבא יוסי ב"ח ס"ל, והנה לא הי' לפניו הרשב"א שתירץ באמת הכי, אבל נ"ל דלרי"ף לא ניחא לי' לתרץ כן משום דקאמר חליצה פסולה אינו פוטרת ובזה ליכא למ"ד דאפילו איב"ח מודה דפוטרת ומותרת לשוק רק דסבר דמהני מאמר אבתרה ואי הוי אמר דפליגי אי חליצה פסולה יש אחרי' כלום אז היינו נוכל לומר דכאיב"ח ס"ל אבל מדקאמר ח"פ אינה פוטרת בזה שפיר הקשה הרי"ף כיון דאמרינן דלא מהני אבתרא אלמא מעליותא היא וא"כ פשיטא דפוטרת:

שם תני אין אחר ביאה כלום: ק"ק כיון דע"כ צריך לתרץ דלישנא קלילא נקט ולא איירי רק מאחת א"כ מי דחק לאביי ורבא להגי' לתרצו דלא נקט רק חליצה משום לישנא קלילא ועוד מאי קפריך ותנא דידן הא אביי ורבא ג"כ מתנא דידן קמיירי רק שהגיהו בדבריו ובשום מקום לא פריך כן כדמתרץ תני הכי דתנא דידן מאי טעמי', ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמה דקאמר תני אין אחר ביאה כלום צ"ל תנא דבברייתא קתני הכי והכי קמתרצו דמאי דשייר במתניתן קתני בברייתא ובמתניתן קתני חליצה ובברייתא קתני ביאה וע"ז פריך תנא דידן מ"ט נקט חליצה דוקא ולא ביאה כמו בברייתא משום דהיתר יבמה לשוק עדיף לי':

שם חלץ קתני דיעבד: המהרש"א במ"ב הקשה דאכתי הוי סיוע לשמואל מדנקט חלץ דיעבד לשני' ולא לראשונה, ולענ"ד י"ל דבשלמא לס"ד דמקשה דחולץ לכתחל' קאמר אז שפיר איכא למידק דהוי חצי למינקט החולץ לראשונה דגם במתניתן מצינו בכה"ג כגון גט לזו ובעל את זו צריכה גט וחליצה הרי דנקט חליצה באותה שנותן לה גט והוי מצי למינקט ג"כ חליצה בבעלת גט ראשונה וא"כ ה"נ הוי מצי למינקט הכא חליצה בבעלת מאמר שנותן לה גט אבל לאחר שתירץ דחלץ קתני דיעבד אז אין קושיא דלנקוט חלץ לראשונה דהשתא נקט שפיר דומיא דכולהו בבי דמתניתן בב' יבמות דקתני מעשה בזו ומעשה בזו:

שם אצטריך לאשמעינן דאין קדושין תופסין בח"ל: עיין ברמב"ן ורשב"א וריטב"א שהקשו בזה מה שהקשו גם התוספ' בכתובות (דף ל') דמה מספקא לי' (שם) אי ר' ישבב טעמי' דנפשי' קאמר הא ע"כ מוכח כן דס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי ע' דאל"כ מ"ט דמתניתן דאין אחר ביאה כלום להנך גירסות דגרסו לעיל (דף י"א) חד אמר בע', ותירצו דהספק שם הוא אליבי' דריש לקיש וכן פי' המהרש"א בכתובות שם בדברי התוספ' שגם הם הרגישו בזה ע"ש, ולפענ"ד דבריהם פליאה נשגבה שהרי לפי מה דמוכח לעיל (דף י"א) לא פליגי ר"י ור"ל רק בבא על יבמה ובא א' מן האחים על צרתה אבל בבא הוא עצמו על צרתה גם ר"ל מודה דליכא כרת רק ע' כמו שכתב רש"י בפי' שם וכן מוכח דעת התוספ' וכיון דבמתניתן דהכא קתני בב' יבמות ויבם א' בעל ובעל או בעל ועשה מאמר אין אחר בעילה כלום א"כ אפילו לרשב"ל מוכח דאין קדושין תופסין בחייבי ע' ואכתי קושיתם במקומה עומדת להנך גירסות דגרסו לעיל חד אמר בע':

ונ"ל דהנה הקשו התוספ' (ד"ה אצטריך לאשמעינן דאק"ת בא"א) דדלמא נקט בעל ועשה מאמר משום ב' יבמות והניחו בקושיא, ונ"ל ויתורץ גם בזה מה שהקשו עוד בזה (ד"ה אצטריך לאשמעינן דאק"ת בח"ל) הא כבר מוכח מרישא דמתניתן כן, וגם מה שהקשו (ד"ה סלקא דעתך), דהנה כבר הקשה בתוספ' הרא"ש לעיל אהא דדייק רב הונא א"ר ממה דקתני אין אחר חליצה כלום דאין קדושין תופסין בח"ל דלמא מתניתן רבי היא ובקדשה לשם יבמין איירי, ונ"ל דכל הנך קושיות חדא מתורצת בחברתה די"ל מרישא דאיירי מיבם ויבמה א' באמת לא הוי מוכח מדלא הועיל אחר ביאה וחליצה כלום דאין קדושין תופסין בח"ל וע' די"ל דמתניתן רבי היא וכקושית תוספ' הרא"ש אכן מהא דכפל גם בב' יבמות ויבם א' מזה מוכיח דאתא לאשמעינן דאין קדושין תופסין בח"ל דאי רק לאשמעינן כרבי מרישא שמעינן לה וא"כ לא נצטרך לומר דמה דשמעינן כבר מרישא תנא בסיפא ולכן מתורץ גם מה שהקשו התוספת בד"ה סלקא דעתך אמינא:

ולפ"ז מתורץ ג"כ קושית הרמב"ן והרשב"א דלא מוכח מבטל ועשה מאמר בב' יבמות דאין קדושין תופסין בחייבי ט' די"ל ג"כ דאתיא כרבי וכמו שהביא באמת הרמב"ן בשם י"מ, אכן לכאורה דהא לא צריך להכי דמרישא שמעינן לה אבל י"ל דנקט לה משום דקבעי למיתני עלה וכן אתה אומר בב' יבמין והתם ודאי לא קני אפילו בקדשה לשם קדושין נקט נמי בב' יבמות כן כיון דעכ"פ משכחת הדין בקדשה לשם יבמין וא"כ ע"כ מוכח הא דנקט בעל ועשה מאמר בב' יבמות הוא רק משום ב' יבמין ולכן מקשה שפיר אצטריך לאשמעינן דאין קדושין תופסין באשת איש ומתורץ תמיהת התוספ':

שם בתוספ' ד"ה לימא מסייע לי'. וא"ת אמאי הוי תיובתא לרב יוסף: בתוספ' הרא"ש בשם הר"מ הביא ישוב לזה שלא נראה לו תירוץ התוספ' דלא מצינו וי"ו לשון או בגמרא, אכן מה שהביא דחלוצה משום חיזור לא נאסרו קרובותי' וכתב כדאמרינן לעיל, לא בגמרא מצינו כן אלא התוספ' הביאו לעיל (כ"ו:) כן בשם הר"א מבורגווייל ע"ש וכנראה מהתוספ' שם שחלקו עליו, והנה הרמב"ן הביא ג"כ יישוב לקושיא זו בשם ר"ח דארב יוסף דלעיל דמדמי מקדש לשם יבמות לעודר בנכסי הגר דלא קני קאי דה"נ לא לקני מאמר והקשה עליו דא"כ על מאמר וכל גט היכי משכחת להו, ובלא"ה ק"ל אפי' ר"ח דפירושו לא שייך אמה דפריך לקמן אגט לזו וחלץ לזו ג"כ כה"ג לימא מסייע לי' לשמואל ותהוי תיובתא דרב יוסף, אבל באמת לולא דברי הראשונים הי' נלענ"ד ליישב קושיתם דודאי דוקא קאמר סיוע לשמואל ותיובתא דרב יוסף דבלא"ה יש להקשות עוד דלקמן אגט לזו וחלץ לזו פריך ג"כ הכי ומתרץ כן מ' קתני חולץ חלץ קתני ואיך מקשה שוב אחר שכבר תירץ על קושיא הראשונה כן והתירוץ תירוץ פשוט הוא, ולכן נ"ל דב' הקושיות הקשה המקשן יחד דאחר דקתני בין במאמר לזו וגט לזו ובין בגט לזו וחלץ לזו כן א"כ הוי סיוע לשמואל מבבא אחת ותיובתא לרב יוסף מאידך דאם נאמר אקמייתא דאין סיוע דנקט כן לאפוקי מרב יוסף א"כ יקשה למה נקט שוב בסיפא כן וע"כ להשמיענו שם סיוע לשמואל ואי ברישא אשמעינן סיוע לשמואל א"כ ע"כ נקט שוב הסיפא לאשמעינן דלא כרב יוסף ותירץ לו מי קתני כו' וא"כ בין מרישא בין מסיפא ליכא סיוע רק שהמסדר הגמרא סידר הקושיא בסדר הבבות אבל באמת היתה הקושיא משני בבות כאחד:

ע"ב בגמרא אלא איידי דתנא חלץ ועשה מאמר: ק"ק למה לא קאמר דנקט חלץ ונתן גט איידי דחלץ ועשה מאמר ובעל ועשה מאמר איידי דבעל ונתן גט דהכי שפיר טפי דהוי איידי דחלץ דקתני ברישא ולא איידי דעשה מאמר דקתני בסיפא וגם בזה הוי השני איידי דומין להדדי אבל לפי מה דאמר בגמרא באחד אמרינן דקתני סיפא איידי דרישא ובאחד אמרינן דקתני רישא איידי דסיפא:

שם ברש"י ד"ה סד"א לגזור גט: דלא תיסגי לי' בגט בלא חלילה: עיין ברשב"א שהקשה על פי' רש"י דהא בכל מקום דאמרינן אין אחר ביאה וחליצה כלום הפי' דאין מהני מידי אחריו ולפי פירוש רש"י הענין הכא דלא צריך מידי אחריו ולכן פי' הוא דסד"א לגזור אטו גט דקודם ביאה ראי נימא דגט אחר ביאה לא מהני שיכול להחזירה יטעה בכך דגם קודם ביאה לא מהני, ולענ"ד יש ליתן טעם מ"ט לא פי' רש"י כן דכיון דלפי המבואר בסוגין פליגי ת"ק דמתניתן ואבא יוסי בן חנן דברייתא אי גזרינן חליצה משום ביאה אי לא דלת"ק לא גזרינן דחליצה פסולה יהי' אחריה כלום אטו ביאה פסולה כיון דהא דביאה פסולה יש אחרי' כלום גופא משום גזירה הוא ולכן לא הי' יכול לפרש דקמ"ל בבעל ונתן גט דלא מהני דלא גזרינן אטו גט דקודם בעילה דג"כ יאמר דלא מהני דזה כבר שמעינן דלא גזרינן הכי כיון דהא דגט קודם בעילה מהני גופא הוא רק משים גזירה אטו חליצה דקודם בעילה ומהא דאמרינן דבואה פסולה יש אחרי' כלום וחליצה פסולה אין אחרי' כלום כבר שמעינן דלא גזרינן שיבא לעבור בדבר שאין אסור רק משום גזירה ולכן פי' רש"י דקמ"ל דלא גזרינן שיפטור בגט בלא חליצה דזה איסור דאורייתא הוא, ומה שהקשה הרשב"א דבמשמעות לשון אין אחר חליצה וביאה כלום אינו רק דלא מהני מידי בתרה י"ל דכבר מוכח ממה דכתבו התוספ' במתניתן (נ'.) דבמשמעות אין אחר חליצה כלום הוא ג"כ דלא צריך מידי אבתרה וכן פי' רש"י גופא לעיל (נ': ד"ה אין אחרי' כלום) וז"ל ונפקא בגט ובלא חליצה ואי הדר וכו' ע"ש, הרי דבמשמעות לשון אין אחרי' ג"כ דל"צ חליצה, וא"ש ג"כ מה דקשה לכאורה עוד אפי' רש"י דלפ"ז מאי פריך בעל ועשה מאמר ל"ל ופי' רש"י הא אשתו היא למה לא נימא ג"כ הכי דקמ"ל דלא צריך חליצה אבתרה דסד"א דגזרינן אטו מאמר בלא ביאה ג"כ יסבור דסגי במאמר לסלק הזיקה וכמו דקמ"ל דלא גזרינן דיטעה דגט בלא ביאה מסלק הזיקה, אבל י"ל דודאי בגט אחר ביאה שייך למגזר שפיר אטו גט בלא ביאה דאי פתח בגט כיון דאז אסור לבעול עוד ודאי שייך שיבא לידי תקלה לסבור דגט סלק הזיקה אבל בפתח במאמר כיון דאז מותר לבעול אחר מאמר לא גזרינן שמא יסבור דמאמר סילק הזיקה דאדרבא יבעול אחר מאמר כמצותה: