ערוך לנר – יבמות – קטע 61

בד"ה ולא בעולה. או אחיו על צרתה יש לעיין אי גם במאמר וגט הוי הדין כן דאי חילוק בין יבם א' וב' יבמות ובין ב' יבמים וב' יבמות בכל הני דיני דמתניתן מדלא פירש רש"י רק לענין בעילה כן ובזה פשיטא יותר דאין חילוק ומהרמב"ם נראה דגם לענין שאר מילי אמרינן כן וכו פסק ג"כ בש"ע אהע"ז (סי' ק"ע):

בד"ה חלץ ועשה בה מאחר והכי מפרש בגמרא: לא ארישא דהכא מפרש בגמרא כן לקמן (דף נ"ג:) אנא אם פא ובאמת הקשה המהרש"א שם למה מפרש בסיפא ולא הכא ברישא:

בד"ה או בעל ועשה מאמר דפשיטא לן דלא מהני דלמאי להני: אי רק הקושיא דליכא נפקותא בזה כיון דבלא"ה כבר אסור בקרובותי' משעת בעילה ול זה היה אפשר לתרץ דאיכא נפקותא שכסף קדושין שנתן לשם מאמר חוזר כיון שהמאמר אינו מאמר א"כ הכסף שנתן הי' בטעות וחוזר לו וכעין דאמרינן גבי מקדש אחותו בקדושין (מ"ו:) ואפילו לשמואל דס"ל שם מעות מתנה היינו דוקא משום דאדם יודע שא"ק תופסין באחותו אבל לענין מאמר שאחר ביאה שלא שייך כן דהא באמת רק לר"ע אין תופס אבל לרבנן תופסין בזה לכ"ע אי אין תופסין מעות חוזרין דנתינה בטעות היא, אבל באמת עיקר הקושיא היא כמו שפי רש"י לקמן (נ"ג:) דלמאי קבעי לאתנויי בעל ועשה מאמר דהמאמר לא מהני פשיטא דהא אשתו היא:

שם בתוספ' ד"ה רבן גמליאל. זו דברי ר"ע: ואף דגם אהא דאין בעילה אחר בעילה לא קאמר זו דברי ר"ע י"ל כיון דבזה שוה ר"ג לרבנן לכן שביק עד דמפרש גם אליבי' דרבנן אין אחר ביאה וחליצה כלום ומפרש אתרווייהו אבל אי גם בהא דחולק ר"ג ארבנן מוכח כן ה"ל לפרש מיד ברישא אליבי' דר"ג:

בא"ד. דר"ג כר"ע: כבר כתבתי לעיל מה שי"ל לשיטת הריב"ן דס"ל דגם מאמר הוא דאורייתא, אבל עוד יש לפרש דעתו ע"פ מש"כ התוספ' לעיל (כ"ז: ד"ה אי גט) דא מאמר אחר חליצה לא מהני משום דאין קדושין תופסין בח"ל אחר גט נמי לא מהני משום דגט במקום חליצה קאי וא"כ גם שיטת ריב"ן יש לפרש כן דלעולם ס"ל דמאמר דרבנן רק דקאמר כיון דר"ג כר"ע ס"ל דאין קדושין תופסין בח"ל ולכך ס"ל דלא מהני מאמר אחר בעילה ה"ה דלא מהני מה"ט נמי מאמר אחר מאמר דמאמר במקום בעילה קאי וכן הערתי לעיל ע"ש:

בד"ה עשה מאמר. שריא אף ליבם: זהו להתוספ' לשיטתם דס"ל לקמן (נ"ב: בד"ה או דלמא) דאפילו לדידי' נמי שריא אבל לשיטת רש"י (שם) וכן לדעת הרמב"ם (פ"ה מהל' יבום) דלדידי' אסור ורק לאחים שרי שפיר איירי הכא אפי' לא נתן גט רק למאמרו, ואף דבתוספ' הרא"ש כתב בשם רבינו מנחה שדוקא במת היבם הותרה לאחים יכתב שכן משמע דעת רש"י, לא זכיתי להבין דמדברי רש"י לקמן ודף נ"ב) נראה בפי' דגם בלא מת העושה מאמר אמרינן דהיתרה לאחיה וכן נראה מגמרא דשם דאל"כ היכי רצה לפשוט מרבא וכן מה שהקשו התוספ' לקמן (ע"ב בר"ה עשה) דתשתרי אידך, לכאורה ל"ק ג"כ רק להתוספ' לשיטתם אבל לשיטת רש"י ורמב"ם הרי אפילו לא נתן גט רק למאמרו מכ"מ אסורה, אכן בזה י"ל דאפילו לשיטת רש"י יקשה עכ"פ מסיפא דב' יבמין ליבמה א' דאמרינן ג"כ הכי דיש ב' גטין וחליצה ואמאי לייבם אידך דהא לאחיו מותרת בעלת גט למאמרו לבד גם לשיטת רש"י ועיין בתוספ' לעיל (דף ל"ב) שהקשו באמת ג"כ מסיפא:

בד"ה חלץ ועשה מאמר. אוריב"ן דלא הוי צריך: א"ל הא לקמן (נ"ג:) מפרש בגמרא דצריך למיתני חלץ ועשה מאמר דסד"א דנגזור אטו מאמר דקודם חליצה וא"כ מה"ט צריך למיתני ג"כ חלץ ובטל ולא הוי מיותר רק חלץ ונתן גט דקאמר באמת דלא נקט רק איידי דסיפא, די"ל דהא דלא גזרינן אטו מאמר דקודם חליצה נמי מרישא שמעינן כיון דקתני אין אחר חליצה כלום הרי דלא חוששין למאמר דבתר חליצה ול"צ גט וא"כ ע"כ מוכח דלא גזרינן אטו מאמר דקודם חליצה, אכן לולא דברי הריב"ן לענ"ד אפשר לומר דלכך צריך למיתני דמלשון אין אחר חליצה כלים דגבי נתן גש וחלץ אכתי לא שמעינן דלא מהני אחר חליצה כלים דהי' אפשר לפרש דא"ל אחרי' כלום ולא כבעל וחלץ דצריך גט:

ע"ב בגמרא כל כי הני תחלוץ ותזיל: באהע"ז (סי' קס"א) הביא הבית שמואל דעת הב"ח שרצה להוכיח מדברי התוספ' לעיל (דף מ"ד) שאסור לחלוץ לשתי יבמות וכתב עליו שאשתמיטתי' סוגיא דכאן ע"ש, אכן לפענ"ד י"ל דהב"ח מפרש אליבי' שיטת התוספ' דמאי דקאמר תחלוץ ותיזול לא כפי' רש"י דבניחותא קאמר אלא כמו שמפרש הרשב"א והריטב"א והנ"י דבלשון בתמי' קאמר דמהיכי תיתי שיבא לידי' כך לחלוץ ב' פעמים וא"כ אין ראי' מהכא דמותר לחלוץ לשתים ואדרבא נראה גם מדברי הרשב"א והריטב"א דס"ל עכ"פ דמדרבנן סור לחלוץ שני פעמים שהקשו לפי' רש"י דאם אתה אומר חולצת מתייבמת אלמא דפשיטא להו שיש לגזור כן:

שם ברש"י ד"ה חלץ וחלץ. וכן נתן גט לזו אחר חליצת זו הכא לא שייך להקשות מאי נפקותא איכא בגט אחר חליצה כמו ברישא דבסיפא שפיר איכא נפקותא לענין שלא יאסר בקרובות שניי' בעלת הגט ומה דקאמרינן לקמן (נ"ג:) דנקט גט אחר חלוצה איידי גט אחר בעילה הוא בחלץ ונתן גט דקתני בסיפא דמתניתן דאיירי ביבם א' ויבמה אחת וכמש"כ הרשב"א, אכן מה שהקשה הרשב"א בזה מנ"ל להש"ס להקשות לענין מאי קתני ונתן גט דלמא הך דלקמן אייר באמת ג"כ ביבם א' וב' יבמות, לא זכיתי להבין דהא י"ל דהש"ס דייק דע"כ ביבם א' ויבמה א' איירי מדלא נקט ג"כ חלץ וחלץ ובעל ובעל מה דנקיט במתניתן בב' יבמות אע"כ דאיירי ביבם א' ויבמה א' דלא שייך למיתני כן וא"ל כיון דעכ"פ ביבם א' ויבמה א' ג"כ איירי לא שייך למיתני רק מה דשייך בתרווייהו א"כ גם על הגמרא לא מקשה מידי דגם אי איירי בתרווייהו מקשה שפיר דהרי ונתן גט לא שייך ביבם א' ויבמה א' ועוד דמה מיתר בזה דגם אם מוקמינן הך חלץ ונתן גט דסיפא בב' יבמות אכתי יקשה קושית הגמרא ארישא דקתני חלץ ונתן גט גם איבם א' ויבמה אחת: בד"החלץ ועשה מאמר. ולאשמעינן פלוגתא דר' נחמיא ורבנן: ק"ק למה הוצרך התנא לנקוט בזה אוקמתא חדשה דהא דעת רבנן דביאה בסוף יש אחרי' כלום כבר שמעינן מרישא דקתני נתן גש ובעל צריך גט וחליצה הרי דבטילה לא פטר כיון דפסולה היא ושל זה הוי מצי התנא למיתני פלוגתא דר' נחמיא דא"צ חליצה דמזה שמעינן הכל ולא הי' צריך לבבא דסיפא והרי כה"ג דייקינן גם בשאר דוכתי' כמש"כ התוספ' לעיל (מ"ט. ד"ה ר' יהושע) וכן אמרינן ג"כ בקדושין (ע"ד.) דהל"ל לקצר וליתני אבא שאול בפלוגתא דר"ג ור"י ע"ש וכש"כ דהכא שייך להקשות כן, ובשלמא לדעת המהרש"ל דגם לר' נחמיא צריכה חליצה אחר ביאה פסולה א"ש אבל לדעת המהרש"א דלא צריכה קשה, וי"ל כיון דקתני בין באמצע בין בסוף וע"כ אתי לאשמעינן בזה דלא נטעה דדוקא באמצע ס"ל לר' נחמיא דביאה פסולה מהני משום דלא קדם לה רק מעשה א' שפוסלה אבל בסוף דקדם לה תרי מעשות לפוסלה הך דבתחלה והך דבאמצע ה"א דבזה גם ר' נחמיא מודה דבביאה פסולה כזה יש אחרי' כלום לכן קמ"ל דאפילו בסוף סובר ר' נחמיא דאין אחרי' כלום ולכן ע"כ נקט בבא דסיפא דגם אי פליג ר"נ ברישא דבנתן גט ובעל א"ל חליצה אכתי לא הוי שמעינן דס"ל ר"נ דביאה פסולה שנפסלת ע"י ב' מעשות שקדמו לה ג"כ מהני:

ובזה א"ש מה שתפרש רש"י פלוגתייהו דר"ל ורבנן בב' יבמות ולא ביבמה א' דהא הך דהדר ותני ביבמה א' איירי ועיין מש"כ המהרש"א בזה, ולפ"ז א"ש כיון דקתני בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אחליצה ואבעילה ולפמש"כ החילוק שבין באמצע לבסוף הוא דלזה קדם מעשה א' המבטל ולזה ב' מעשה המבטלות ולענין בעילה לא משכחת ב' מעשות רק בב' יבמות דאי ביבמה א' ויבם א' איך שייך לבסוף בביאה אי דקדים לה גט חליצה הא בלא"ה מטעם חליצה אין אחרי' כלום ואי קרים לה גבי ומאמר מאמר אין מבטל קלין דבעילה אדרבא מחזקו דהא עיקר מצות יבום היא במאמר קודם ביאה וא"כ אין כאן רק מעשה א' המבטל הביאה ואין חלוק בין באמצע לבסוף אע"כ דאיירי בב' יבמות דבזה שפיר משכחת ב' מעשות המבטלות כגון שנתן להאחת גט ובאחת עשה מאמר ואח"כ בא לבעלת הגט דבזה ביאתה פסולה מטעם גט דידה ומאמר דחברתה:

ולפ"ז מש"כ רש"י בד"ה ובסוף וז"ל וחזר ובא על האחת ע"כ צריך לפרש על הראשונה שהיא בעלת הגט דעל בעלת מאמר אין זה לבסוף דאין חילוק בזה בין לבסוף בין לבאמצע כיון שאין כאן רק מעשה פסול א', ומש"כ רש"י ד"ה הביאה ועשה מאמר בשלישית עכ"ל ה"ה דהוי מצי לפרש בראשונה דיש נפקותא לענין שצריכה גט למאמרו אלא לענין פסול קרובתה לא מצי למישכח רק בשלישית:

בד"ה אין אחרי' כלום ובלא חליצה. עיין במהרש"ל ומהרש"א והם לא ראו מש"כ הרשב"א לקמן בגמרא (נ"א.) ע"ש:

בד"ה ואי ביאה אחר מאמר וקפגע באיסור אשת אח: ק"ק הרי לפי המבואר לעיל ודף י"א) ליכא רק איסור ע' או איסור לאו וצ"ל כיון דהך איסור ע' או לאו אתיא ממה שהיתה אשת אח קרא לי' קפגע באיסור אשת אח ולכן באמת לא כתב וחייב משום אשת אח, אי נמי י"ל דרש"י רצה ליתן טעם בזה גם לענין מה דביאה פסולה אינה פוטרת בב' יבמין ויבמה א' ובזה אי אמרינן דאתי למיבעל אחר ביאה דאידך בא לאשת אחיו ממש, ואף דלפ"ז הל"ל עדיפא מזה דקפגע באיסור אשת איש י"ל דבעי למימר אפי' נימא שלא יטעה בזה לבא עלי' בחיי אחיו מכ"מ יטעה לבא עלי' בשמת אחיו שבא עלי' בתחלה אף שהניח בנים שיסבור שעדיין לו עלי' הזיקה מנפילה ראשונה

שם בתוספ' ד"ה צריכות ב' גטין. נקט נמי גבי חליצה לשון יחיד: ק"ל דאכתי גבי מאמר לזו וחלץ לזו דקתני הראשונה צריכה גט ה"ל למיתני צריכה גט וחליצה כיון דחליצת האחרת חליצה פסולה היתה וכן בהא דקתני גט לזו וחלץ לזו אין אחר חלילה כלום ה"ל למיתני הראשונה צריכה חליצה דהא בין אחר מאמר בין אחר גט החליצה חליצה פסולה היא וצריך לחזור על כל האחים ועל כל היבמות כמש"כ התוספות לעיל (כ"ו:), והנה בפשטות י"ל דקושית התוספ' הי' לשמואל דס"ל לעיל (כ"ח.) דחלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה וכיון דסבר שם חלץ לצרה נפטרה בעלת גט משום דזיקה טובה פטר זיקה גרועה א"ש מתניתן דכאן, אכן לפ"ז גם התוספ' לא מקשו מידי דהא שמואל ל"ק דצריך ב' חליצות אלא היכי דזיקה אחת טובה ואחת גרועה אבל היכי דשתיהן גרועות ל"ל רק חליצה א' כמו שכתב רש"י לקמן (נ"א.) דלכך לא פריך לרבנן רק לר"ג והכא ג"כ שתיהן גרועות וכן כתב באמת לקמן הרשב"א, ולכן עכ"פ דברי התוספ' צ"ע ועיין מה שכתבתי לקמן (נ"א.):

בד"ה מדגט. דבאשה לא שייך חליצה: מה שתירצו בזה וכן מה שתירצו אקושיא האחרת דבהא לא יטעו לפטרה בלא חליצה לכאורה קשה שהרי בקדושין (י"ד.) מצריך קרא דספר כריתות וככה יעשה דלא נילף מק"ו דגט מהני ביבמה וחליצה באשה וא"כ מאן דלא ידע הנך דרשות הרי יכול לדון ק"ו מעצמו דמהני ואיך שייך לומר דלא יטעו בזה, אכן לולא דבריהם היה נלענ"ד לתרץ דבשלמא מה שעשו תקנה דמהני גט ביבמה לפסלה מיבום הוא מלתא דלא אתיא תקלה מני' ושפיר תקנו אבל באשה דעלמא איך יתקנו דחליצה תהני כמו גט הא זה ודאי לא שייך דהא מדאורייתא אשת איש היא ואם יתקנו דאם חלץ לה צריך ליתן לה גט ג"כ ולהוציאה דאם יקיימה יסברו דגם אחר גט מותר לקיימה ואין קדושין של אחר תופשין בה ובאמת היא אשת איש דאחר הא נגד זה יש ג"כ טעות אפכא דיסברו מדחליצה בלא גט לא מהני גט בלא חליצה נמי לא מהני ואם קדשה אחר לאחר גט בלא חליצה אינה מקודשת לו ובאמת הרי היא מקודשת לשני ולכן לא עשו חכמים תקנה בזה לחוש לאם קדשה אחר, וכן בקושיא שניי' שהקשו דתבעי יבמה גט וחליצה נמי י"ל כן דאם יתקנו כן יהי' תקלה אפכא דיסברו מדגט לחוד לא מהני חליצה לחוד למי לא מהני ולא קים לי' בלא יבנה ואם קדשה אחר לאחר חליצה אינה מקודשת לו דהוי יבמה לשוק ובאמת זה אינו לר"ע דאליבי' קיימינן דלאחר מקודשת ולא לו ועיין במהרש"א מ"ב שהקשה באמת על התוספ' כן ולכן לא יכלו חכמים לעשות תקנה בזה אבל מה שתקנו דלהני גט לפסול לחוד שפיר תקנו דחזה לא אתי תקלה:

בד"ה ואתי למיבעל. דאחר מאמר נמי אסור למיבעל: לכאורה קשה דהא בגזירה ביאה אחר גט משום ביאה אחר חליצה נמי גזרו כן דאי נימא ביאה אחר גט בדיעבד קניא אתי למבעל לכתחלה אחר חליצה והיינו כמש"כ הרשב"א דבזה חזקו לתקנתם דאי אמרת ביאה א"ג בדיעבד קניא אתי למיבעל לכתחלה וממילא לא יבעול גם אחר חליצה וא"כ ה"נ דכוותי' דה"ל לתקן דלא להני מאמר דאי מהני יאמרו מאמר לקנות וביאה לקנות ומדביאה קונה אחר מאמר קונה גם אחר ביאה בדיעבד ומדקונה בדיעבד יבא למבעל לכתחלה ג"כ אחר ביאה, ועוד י"ל אקושיתם דגם אי לא הוי מתקני רבנן דמהני גט ומאמר לפסול יבום אחריו ג"כ הי' שייך חשש זה דהא מה שיסברו העולם דגט ומאמר מהני ביבמה כמו באשה דעלמא לא מכח תקנות חכמים מדפסלו ליבם בא הטעות הזה אלא משום דיסברו דמהני ביבמה כמו באשה דעלמא מכח סברא דהא אדרבא רק מכח זה עשו החכמים תקנתם וא"כ חשש זה דיבא למיבעל אחר ביאה הי' שייך אפילו לא עשו חכמים תקנתם רק דבאמת בזה לא יכלו לעשות תקנה וא"כ לא מקשו התוספ' מידי, ומזה לכאורה ראי' נגד גירסת המהש"ל דהך דואתי למיבעל אחר ביאה הוא דבור בפני עצמו אלא כגירסת המהרש"א מ"ב ששייך לדבור דלעיל ע"ש בדבריו שלפי גירסא זו יש כוונה אחרת בדברי התוספ':

דף נ"א ע"א בגמרא מ"ט דר"ג: ק"ק מאי פריך דהא כל הטעם דמהני גט הוא משום דמיחלף בחליצה וכן מאמר דמיחלף חלף בביאה וזה לא שייך רק בגט ומאמר ראשון אבל בגט אחר גט ומא"מ מהיכי תיתי שיהני דהא ליכא למיגזר משום חליצה אחר חליצה וביאה אחר ביאה דהא הם באמת ג"כ לא מהני וא"ל דגזרינן גט אחר גט אטו חליצה אחר גט שיאמרו ג"כ דלא מהני אכתי מאי חששא בזה הא מכ"מ לא אתי למיבעל אחר חליצה כיון דידע דכבר פסולה לו משעת גט הראשון וא"ל דפריך דהי' לנו לגזור משום חליצה לענין לאסור בקרובים דאי אמרת גט אחר גט לא מהני יסברו דחליצה לאחר גט נמי לא מהני לאסור בקרובים מה בכך הא קרובת חלוצתו גופא הוא רק דרבנן ואף דבגט ראשון אמרינן דמהני לאסור בקרובים והיינו ע"כ ג"כ משום חשש אטו חליצה התם א"ש כיון דצריך לגזור דמהני לפסול יבום אח"כ משום חשש חליצה דאיסור דאורייתא גזרו ג"כ משום חליצה לאסור בקרובים אבל אכתי מאי פריך לר"ג אגט שני כיון דליכא בזה איסור דאורייתא כלל דלמא לכך לא גזר, וי"ל דהכא קפריך כיון דר"ג מודה דמאמר אחר גט מהני כמש"כ התוספ' אף דהתם ג"כ לא שייך מאמר אטו ביאה דהא כבר אסורה ביאה משעת גט ואעפ"כ גזר והיינו ע"כ משום דלא מחלקינן בין מאמר דלכתחלה למאמר שבסוף וא"כ ה"נ במאמר אחר מאמר לגזור וכן בגט אחר גט כיון דגם גט אחר מאמר מהני:

שם תהוי כביאה דלכתחלה ותקני: עיין ברשב"א שהקשה לפי' רש"י הא לא הוי ודאי כביאה דלכתחילה אי מאמר קני ק"ג ולא ה"ל להקשות רק מכח ממנ"פ ועוד אף אי מאמר קני ק"ג מהיכי תיתי לא תהני ביאה אחריו דדאורייתא היא, אכן לפענ"ד י"ל דה"ק דזה ודאי אי מאמר קני ק"ג וגט דחי לגמרי לא צריך לביאה לדחות מעשה שלאחרי' דמכח גט או מאמר שלפני' נדחית ומזה לא הוצרך הש"ס לאתויי' רק דמקשה ביון דאמרינן דמספקא וא"כ אי ליכא קנין במאמר ודחי' בגט לגמרי אפי' מדרבנן וא"כ הך ביאה שלאחרי' אפילו מדרבנן הוי ביאה דלכתחילה ושפיר ק' רלא יועיל מעשה שלאחריו אבל אי אמרינן דקני מקצת ודחי מקצת א"ש אף דביאה שלאחריו ודאי מדאורייתא קני לגמרי מכ"מ כיון שהמעשה שלפני' מועיל קצת מדרבנן עושה לביאה פסולה לענין שיועיל מעשה שלאחרי' מדרבנן, וא"כ כל מה שרוצה לדייק מכח הקושיא הוא דהביאה אינה ביאה לכתחלה משים דהמעשה דלפני' מועיל קצת, וא"ש לשון הגמרא, ולכן נקט גם רש"י בהקושיא אלא פשיטא לי' דגט דחי קצת ומאמר קני קצת וכו' דזה עיקר הקושיא הוא ובזה רצה ליישב מה שדייק הרשב"א, ואף שכתב רש"י תו לא מהני ביאה וגט אבתרה עכ"ל והרי לפי דברי הרשב"א שפיר מהני ביאה כיון דדאורייתא היא, י"ל דכוונת רש"י אינה דהביאה לא מהני בבעלת הביאה דבה באמת מהני לאסור בקרובים רק כיון דמזה לא אייר הבריתא רק מהשלישית שעשה בה מאמר אי נתן גט אחר הביאה ע"ז קאמר רש"י ראי מאמר קנה א"כ לא אהני הביאה דשני' והגט דשלישית שאסר בקרובות השלישית,וא"ש שיטת רש"י, ועיין ברשב"א והריטב"א שכבר הביאו הירושלמי שמשמע ממנו בפי' כפי' רש"י: שם ורבנן כל חד וחד תקינו לי' רבנן גט ומאמר: לכאורה תלי פלוגתא דר"ג ורבנן לפ"ז בפלוגתא דר"י ור"ל לעיל (דף י' וי"א) אי בביאה וחליצה איהו שליחות דאחים קעביד ואיהי שליחותא דצרות קעבדה או לא כיון דגט ומאמר הם תחת חליצה וביאה וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, אכן לפ"ז וקשה הלכתא אהלכתא דפסקינן כרבנן דר"ג וגם כר' יוחנן, גם יקשה לפ"ז מאי פריך לעיל (שם) ר"י לר"ל מהברייתא לימא דר"ג היא והוא סובר כרבנן:

שם אליבי' דמ"ד יש זיקה: ק"ק א"כ מה הקשו התוספ' לעיל במתניתן למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור דלצרוך ב' חליצות הא הך מ"ד הוא שמואל ודלמא מוקי מתניתן כמ"ד אין זיקה דהא גם מתניתן דלעיל (ל'.) מוקמינן כן, וי"ל לפמש"כ הרשב"א דס"ד דמקשן דרבנן ס"ל יש זיקה דקסברי דבהא פליגי ר"ג ורבנן וכיון דמתניתן דבמאמר אחר מאמר צריכות ב"ג ע"כ ס"ל כרבנן דיש מא"מ כמש"כ רש"י שם א"כ ע"כ ס"ל ג"כ דיש זיקה לס"ד דהמקשן ושפיר הקשו התוספ' דלפרוך מתניתן לשמואל דלמה לא צריך ב' חליצות ג"כ, גם מה שהקשינו לעיל בהתוספ' דהא שמואל ג"כ ל"ק רק באחת טובה ואחת גרועה אבל בשתיהן גרועות לא, ג"כ א"ש לפמש"כ הרשב"א בשמעתין לקמן דכיון דלרב הונא א"ר בב' יבמים צריך לחזור על כולן כש"כ דבב' יבמות צריך וכיון דלר"ה אמר רב אפי' בשתי הזיקות של האחים גרועות צריך לחזור על כולן כדמוכח לעיל (כ"ז:) וכדמוכח ג"כ משמעתין דאל"כ לא מקשה מידי מרבנן לר"ה א"ר א"כ גם בשתי יבמות צריך לחזור על כולן אפילו בששתיהן פסולות ולכן שפיר הקשו התוספ' לעיל לרב הונא א"ר, אכן לפ"ז יקשה מה שהקשתי שם דאכתי ק' ממאמר לזו וחלץ לזו דקתני הראשונה צריכה גט והרי גם חליצה בעי וכן מגט לזו וחלץ לזו דקתני אין אחר חליצה כלום דהרי הראשונה צריכה חליצה וצ"ע: