ערוך לנר – יבמות – קטע 52

שם בתוספ' ד"ה היא כשרה. כדמסיק היינו לתרומה: עיין בתוספ' הרא"ש שכתב בשם ר"ח דאפי' לתרומה ג"כ מתחללת ור"מ מפרש טעמי' דאף דמשום לאיש זר ליכא מכ"מ אסורה בתרומה משום דטומאה כתיב בה כעריות, אכן ק"ל מאי פריך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ופי' רש"י משא"כ במ"ג דלכהונה בלא"ה מחוללת ולתרומה באמת כשירה הא שפיר מתחללת לתרומה לשיטת ר"ח, וי"ל דהא דפריך הכי לר"ש ברבי הוא דפריך דהוא ע"כ לא ס"ל הך דרשא דטומאה כתיב בה כעריות כיון דהוא ע"כ לא דריש היא תועבה ואין בני' תועבין כדאמרינן בגמרא א"כ ל"ל הק"ו דבנה פגום תיפוק לי' ג"כ מטומאה וכמו שכתבו התוספ' לר' יהושע לעיל (דף ט"ו) אע"כ דלא דריש לשון טומאה לכך ולכן גם הק"ו ליתא דאיכא למפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אבל ר"ח כתב לדיון דשפיר י"ל דמכח טומאה דכתיב בה מתחללת לתרומה:

ובהכי א"ש ג"כ מה שהביא עוד בתוספ' הרא"ש תי' ממהר"ם אקושית התוספ' ל"ל לר"ע היא תועבה ותירץ הוא דאצטריך לסוטה דמודה ר"ע שאין הולד ממזר, ולכאורה תירוץ זה תמו' הוא דגם לסוטה למאי אצטריך אי נימא לצרתה דכיון שקדושין תופסין בה א"כ שפיר משכחת צרה גבה זה אינו דהא צרת סוטה אמרינן לעיל (דף י"א) דאסורה משום דטומאה כתיב בה כעריות ואפילו מחליצה פטורה לשיטת רש"י והתוספ' שם ובודאי ר"ע לא יפלוג על זה ואי לענין בנים אכתי יקשה ל"ל קרא מהיכי תיתי לפסול אי מק"ו הא איכא למיפרך שכן היא עצמה מתחללת תאמר בסוטה שבלא"ה מתחללת משעה שזינתה בין לכהונה בין לתרומה כמו דיליף ר"ע גופא מקרא בסוטה (כ"ט.), אבל לפ"ז א"ש דה"א לפסול לבנים משום טומאה כתוב בה כעריות ולכך צריך קרא לר"ע:

ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשו התוספ' בנדה ודף ע') דאיך שייך ספק אי אמרינן פירכא או לא, ולפ"ז א"ש דהספק הוא אי נימא מכח טומאה כתיב בה דאסורה בתרומה וא"כ הפירכא לאו פירכא היא או לא ובמה דפליגי הכא ר"ע ור"ש ברבי:

ובהכי א"ש ג"כ מה שהקש' בשער המלך (הל' א"ב) אשיטת ר"ח והרא"ש הנ"ל דמאי פריך לקמן (דף ס"ט) ואימא לבטלה לפסול לה אף מחזיר גרושתו ופי' רש"י שם אלמה תניא הכא היא כשרה והרי לשיטת ר"ח לא קאי היא כשרה אמ"ג א"כ מאי פריך דלמא באמת קאי לאיש זר אמ"ג והניח בצ"ע, ולפ"ז א"ש די"ל דקדייק מברייתא דאנשי אלכסנדריא ששאלו אי אמרינן ק"ו או הפירכא דהיא עצמה מתחללת והיינו שספקם הי' אי אמרינן דטומאה כתיב בה כעריות או דלמא כיון דאיתעקר איתעקר ואי נימא דלאיש זר אמ"ג קאי א"כ פשיטא דלא שייך פירכא דמה לאלמנה שכן מתחללת דהא היא ג"כ מחוללת וא"כ יקשה במה נסתפקו וכקושית התוספ' בנדה אע"כ דפשיטא להם דלאיש זר לא קאי אמ"ג ואהא פריך שפיר מנ"ל לומר כן:

בא"ד. דלכהן אסורה דגרושה היא: מכאן ק"ל אמה שכתב רש"י לקמן (ס"ט.) בד"ה ואימא נבעלה לפסול לה וז"ל ואוקימנא לכהונה וכש"כ לתרומה דמזה משמע דהיא כשירה לענין כהונה איירי והרי על זה ק' מה שהקשו התוספ' כאן דבלא"ה אסורה לכהונה משום גרושה, וא"ע ראיתי שגם המהרש"א שם הרגיש בזה, ונ"ל דהנה גם כאן אמה דאמר ר"ט היא פסולה תי רש"י לכהן דזונה ה"א וגם בזה י"ל הא לכהן בלא"ה פסולה משוה גרושה וחלוצה ואף דהכא יש לדחוק דמה שפירש לכהן הוא לענין קרובת חלוצתו מכ"מ יותר נ"ל דרש"י מפרש דמה דקאמר ר"ע היא פסולה הוא משום זונה ואף דבלא"ה פסולה מטעם גרושה מכ"מ איכא נפקותא לענין שלוקה ב' משום גרושה ומשום זונה וכעין מש"כ התוס' לקמן (ד"ה הכא נמי) וכן כתבי ג"כ לקמן (פ"ה:) וא"כ מה דאמרו רבנן היא כשירה היא נגד מה דאמר ר"ע היא פסולה דהיינו דכשירה משום זונה אבל משום גרושה באמת י"ל דפסולה לכהונה, ובזה א"ש מש"כ רש"י לקחן (דף ס"ט):

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו התוספ' דמנ"ל לר"ע דמחזיר גרושתו פסולה לתרומה דלפי' רש"י דקאי היא פסולה אכהונה י"ל דלתרומה באמת כשרה ומתורץ בזה קושית התוספ' גם לשיטת הרבינו שלמה מדרויש שהביאו התוספ' בקידושין דף ע"ה) דלדידי' לא שייך רה שתרצו התוספ' כאן ע"ש:

בא"ד. דאין קדושין תופסין בח"ל אליבא דר"ע: כבר כתבתי לעיל מה שתירץ בתוספו' הרא"ש דר"ע מוקי היא תועבה לסוטה אכן זה שייך דוקא אליבי' דרבנן דר"י בן כיפר דמוקי קרא דאחרי אשר הוטמאה לעיל (י"א:) ללאו לסוטה שנסתרה וא"כ קאי היא תועבה אסוטה ג"כ אבל לריב"כ דלא כתיב שצה כלל בהאי קרא לא שייך זה וא"כ ר"ע ע"כ כרבנן דריב"כ ס"ל:

ובזה א"ש מה שהקשה רש"י לקמן (פ"ה: בד"ה סוטה ודאי) וז"ל וא' קשיא הא נמי ה"ל ח"ל לרבנן וכו' ע"ש, ולכאורה מאי קושיא דלמא ר"ע כריב"כ ס"ל ורבנן דריב"כ כרבנן דר"ע וא"כ לתרווייהו ל"ק, אבל לפ"ז א"ש דר"ע ע"כ כרבנן דריב"כ ס"ל כדכתבנו:

בד"ה הכא נמי משמע הכא דזונה פסולה לתרומה: כבר כתבתי לעיל (ס"פ ד' אחין ממה ששייך לזה ועוד אכתוב לקמן (דף ס"ח) בעז"ה:

בא"ד. דקאמר אלימא מקמא דתשתי זונה היא: הא דלא הוכיחו בקיצור ממתניתן דקתני ואלו אסורות לאכול בתרומה הרי דזונה פסולה לתרומה משום די"ל דהתם אין הטעם משום זונה אלא משום ונטמאה דכתיב בה לפוסלה מתרומה כדאמר לן בסוטה (דף כ"ט) אבל מלשון הגמרא דקאמר מקמי' דתשתי זונה היא משמע דמטעם זונה ג"כ פסולה לתרומה ואף דבזה הי' אפשר לומר דמה דקאמר זונה היא הוא לשון סוטה וכדאמר ר"א לקמן (דף ס"א) דסתם סוטה שמה זונה מכ"מ מסוגיא דסוטה (כ"ט.) מוכח בפי' דזונה פסולה לתרומה אפילו בלא קרא דונטמאה ע"ש:

בא"ד. משמע שאי אפשר להיות בה אלא ביאת זנות לא לאו דמלקות הנך ג' תיבות לא לאו דמלקות אין להם שחר ובדפוסים ישנים באמת ליתא, ואפשר דהתוספ' כוונו בזה לומר דמח"ל לחוד לא הוי זונה רק מהנך דלא תפסו בהו קדושין וכמש"כ גם לקמן (ס"א.) ונגד דעת הרמב"ם וכמו שמשמע גם דעת רש"י (שם) דמכל חייבי לאווין הוי זונה ועיין במש"כ המהרש"ל בזה:

בא"ד. דאצטריך לאו דזונה דלקי תרתי: ק"ל דאיך אפשר לומר כן דאזונה חייב שתים הא אמרינן בקדושין (ע"ז.) זינתה ונתחללה ונתארמלה ונתגרשה אינו חייב אלא אחת ע"ש ואמאי לא מחייב עכ"פ שתים משום זונה, ובלא"ה י"ל ג"כ מנ"ל דלקי אק"ו ג"כ אחר דכתיב קרא דזונה לא יקחו נימא אדרבא מדכתיב קרא גלי רחמנא דלא נילף בק"ו דאל"כ קרא ל"ל, ואפשר דכוונת התוספ' במה שכתבו דלקי תרתי לומר כיון דבלאו דזונה לא יקחו נכללת גם הזונה שלוקה אם בא עלי' כהן והיא מזידה כדאמרינן לקמן (פ"ד:) לא יקחו ללמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש וא"כ אי לאו קרא דזונה לא יקחו אלא הי' אתיא מלקות דידה מלאו דכי תהי' לאיש זר א"כ אם בהתראה אחת נבעלת לכהן ואכלה תרומה אינה חייבת אלא א' כיון דליכא אלא חד לאו וכדאמרינן (ריש פרק ג' דמכות] גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משום שם א' בלבד אבל השתא דאיכא ב' לאווין אאכילת תרומה לחוד ואביאת כהן לחוד חייבת ב' מלקות, אכן בתוספ' הרא"ש באמת לא הביא תירוץ זה רק תירוץ שני דהתוספ', וע"פ דברינו ק"ל אעיקר קושית התוס' דמאי קושיא ל"ל לאו דזונה הא אצטריך משום מלקות דידי' דמק"ו מתרומה לא ידעינן רק דהיא מוזהרת עליו כמו דמוזהרת לאכול בתרומה:

בא"ד. א"נ משום גיורת ומשוחררת: פי' דהיא פסולה ג"כ משום זונה אף בלא נבעלה לפסול כדאמרינן לקמן (ס"א ) וע"ש בתוספ' וא"כ אי לאו קרא דזונה לא יקחו לא הי' שייך לילף מפסול תרומה שלה דזה גופא לא היינו יודעים שלא תהא מותרת לנשא לכהן ולאכול בתרומה אבל השתא דכתיב זונה לפסול אותה לנשא לכהן ממילא אסורה ג"כ בתרומה דהא אי אפשר לה להנשא לכהן ולאכול בתרומה על ידו ותרומה דבי נשא לא שייך גבה ואם תנשא נעשית חללה ונפסלת ג"כ לתרומה והכי אמרינן לקמן (ע"ד:) דגיורת ומשוחררת לאו בנות מיכל תרומה ננהו ועיין מה שכתבתי שם:

בא"ד. דהוי בכלל לאיש זר אפילו לא הוי זונה: עיין במהרש"א מ"ב שהקשה בזה הרי שפיר הוי זונה כיון דלא תפסי בה קדושין, ולענ"ד התוספ' דייקו דהל"ל כיון דממזר הוי זונה הוי אבל מדיליף פסיל באה מק"ו משמע דלא שם זונה גרים לפסול, וביישוב קושית התוספ' נ"ל לומר ע"פ מה שהקשו בקדושין שם (דף ע"ה:) דר"י אדר"י ותירצו בשם הר"ש מקוצי דדוקא לר"ע דס"ל בכל מקום אין קדושין תופסין בח"ל וא"כ כי תהי' לאיש זר כי תבעל משמע פריך שפיר אלמנה וגרושה ל"ל דהוי נוע"ב ג"כ בכלל כי תהי' כמו שאר ח"ל אבל לר"י דס"ל קדושין תופסין בח"ל וכי תהי' משמע דהנך דאית בהו הוי' שפיר צריך אלמנה וגרושה לנו"ע ע"ש, ולפ"ז הכא נמי מש"כ התוספ' דרק מטעם דאסרה הכתוב מטעם זונה הוא דהוי חייבי כריתות בכלל לאיש זר אשר על זה הקשו מסוגיא דקדושין מהא דפריך השתא ממזר הוי סברא זו לא שייך רק לדידן דסבירא לן קדושין תופסין בח"ל וא"כ כי תהי' משמע הנך דאית בהו הוי' למעוטי נו"ע והוי ממעטינן ג"כ ח"כ אי לאו דאסורים משום זונה אבל לר"ע דס"ל אין קדושין תופסין בח"ל וכי תהי' כי תבעל משמע א"כ הוי ח"כ בכלל לאיש זר כמו ח"ל ולא מטעם דאקרו זונה אלא במשמעות דכי תהיה לאיש זר הוין כמו ח"ל ג"כ שהרי למ"ד אין קדושין תופסין בח"ל ליכא חלוק בין ח"כ לח"ל כלל ולכן התם דרצה לומר דר' ישמעאל כר"ע ס"ל דאין קתבח"ל פריך שפיר ל"ל קרא השתא ממזר הוי מפסל בביאתו מבעיא:

בא"ד. להכי פסולה כחללה: ואף דלפי מה דמשמע מדעת הרמב"ם (פ"ו מהל' תרומות) פסול חללה גופא מכי תהי' לאיש זר נפקא מכ"מ מדעת רש"י בקדושין (ט"ד:) נראה שפסול חללה הוא כיון שנתחללה מקדושתה הרי היא כזרה והיא בכלל לאו דוכל זר לא יאכל קדש וכן היא דעת הר"י דכאן ועל זה הקשו התוספ' דלפ"ז צריך לישב מה דפריך לקמן ואימא נבעלה לפסול לה ח"כ דהרי בח"כ בלא"ה פסולה מטעם זונה דפסולה כמו חללה ואף די"ל לעבור עליו בשני לאווין כמו שתירצו התוספ' גופא לעיל מכ"מ יותר טוב לאוקמי' בחייבי לאווין דליכא איסור אחרינא מלאוקמי בח"כ לעבור עליו בב' לאוין דכל היכא דאיכא כא למידרש לא מוקמינן בלאווי יתירי כדאמרינן בפסחים ודף כ"ד) אבל מכ"מ אפשר לומר דלא הקשו כן רק לר"י לשיטתו שפירש לקמן (דף ס"ח) ואימא ח"כ דדלמא אח"כ לחוד קאי אבל לפי הי"מ שהביא רש"י שם דהקושיא אימא ח"כ נמי לק"מ דשפיר י"ל דמשום זונה ג"כ הוי ועיין מש"כ שם:

בד"ה עשאה זונה. ולר"ע משום דגלי לן קרא: בזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספ' בקדושין (ס"ז:) ד"ה מנא ע"ש כיון דלפי דבריהם רק אחר דגלי קרא דאין קדושין תופסין ושיש ממזר תלי הא בהא וא"כ פריך שפיר היא גופא מנ"ל שאין קדושין תופסין בח"כ, ולפ"ז שפיר י"ל דקושית הגמרא הוא לדידן דיש ממזר מח"כ ולא נצרך למה שנדחקו בתוספ' שקושית הגמרא היא לר' יהושע שלא אליבי' דהלכתא, אכן לתי' התוספ' שם דהקושיא לר' יהושע מתורץ מה שהקשו התוספ' לקמן וא"ת בקידושין וכו' דהא התם לר"י קאי דלדידי' לא תלי ממזרת בתפיסת קדושין:

בא"ד. אבל קצת ק' דבפ"ק דתמורה: ע"ש בתוספ' דתמורה דלפי מש"כ שם דמיתורא דלמד דלא יחלל קדייק דקדושין תופסין מתורץ קושיא זו, גם י"ל לתרץ קושיתם לפמש"כ רש"י בתמורה (ו':) וז"ל ונ"ב דמצינו למימר בשינוי קונה וכו' אלא הכי תימא אנא דאמרי כמ"ד שינוי לא קני וכו' ע"ש, ולפ"ז רבא מודה דסתם מתניתן דהגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזילה דלא כוותי' דהך מתניתן ע"כ סבר אי עביד מהני רק דהוא סבר כר' יונתן דס"ל בב"ק (ס"ז.) לחד לישנא דמשלם הכלים משום דשנוי לא קני דאי עביד לא מהני וא"כ אין קושיא לר' יהושע די"ל דסבר ג"כ אי עביד מהני כסתם משנה דהגוזל וא"ל דלימא זה לאיכא בינייהו בין אביי ורבא שם כמו שאמר שינוי קונה איכא בינייהו, ז"א דהש"ס רצה למצוא נפקותא לדידן וזה אין נפקותא לדידן כיון דלא פסקינן כר' יהושע

דף מ"ה ע"א בגמרא מיתבי כותי ועבד הבא על ב"י: א"ל מה ראי' מר"ש בן יהודה אר"ש התימני כיון דת"ק קאמר הולד ממזר א"כ דלמא ר"ש התימני כת"ק ס"ל די"ל דהכי קפריך דמנ"ל לר"י לומר דר"ש התימני מודה בכותי ועבד כיון דאשכחן בפי' ר"ש בן יהודה דלא ס"ל כן ואי משום דת"ק ס"ל כן מזה אין ראי' דדלמא ת"ק כר' סימאי אליבי' דר"ע ס"ל דיש ממזר מח"ל אפילו דלאו דשאר ועל זה מתרץ דרבי היא דרבי ס"ל בפי' כר"ש התימני ואעפ"כ ס"ל דכותי ועבד הולד ממזר וא"ל איך אפשר לומר דת"ק כר"ם אליבי' דר"ע ס"ל דא"כ למה נקט כוחי ועבד דוקא ולא סתם די"ל דנקט כן משום ר"ש בן יהודה להשמיענו דאפילו מכותי ועבד אין הולד ממזר לדידי':

שם מאן הכל מודים רבי: מכאן ק' לדעת הרמב"ם דס"ל דלא יבנה אסמכתא בעלמא הוא כמו שכבר הזכרתי לעיל (מ"ד.) ושם תירצתי דרק לר"ע הוי לאו גמור אכן כאן קשה מנ"ל להש"ס דרבי לא ס"ל כר"ע בענין ח"ל והא דקאמר דיש אחר חליצה כלום היינו משום דס"ל דלא יבנה אסמכתא בעלמא הוא וכן ק' בסוגיא דלקמן (ס"פ אלמנה לכ"ג) ע"ש, ואולי י"ל דדייק דרבי ע"כ לאו כר"ע ס"ל דיש ממזר מח"ל דא"כ למל השמיענו מכותי ועבד דוקא הולד ממזר ולא נקט סתם אחייבי לאווין וא"ל הא לפי מסקנת הש"ס דמאן דמכשיר מכשיר אפילו בא"א משום דלא תפסי קידושין לא לדידי' ולא לאחריני שפיר י"ל דרבי ס"ל דיש ממזר מח"ל ולא תפסי בהן קידושין ואעפ"כ נקט כותי ועבד דוקא להשמיענו דאפילו מכו"ע הוי ממזר די"ל דאכתי הל"ל מחייבי לאווין ומכותי ועבד הולד ממזר כיון שיש לטעות גם לאידך גיסא דס"ל אין ממזר מח"ל:

שם שהולד פגום לכהונה: עיין ברא"ש שהביא דעת הרי"ף שמסופק לענין דינא אי הולד פגום לכהונה מפני שראה למקצת רבוותא שלא הביאו דין זה והרא"ש הקשה עליו מה ספק יש בזה דהא ק"ו הוא וביותר ק' זה על הרמב"ם דנראה מדעתו דאפילו מכח ספק לא אוסר לכהונה שלא הביא דין זה כלל ואף דהמשנה למלך (הל' א"ב פ' י"ג) רצה להוכיח שדעת הרמב"ם דפגום לכהונה לפי מש"כ ה"ה שם אין זה מוכרח ע"ח והנלענ"ד ע"פ מה שהקשו התוספ' לקמן (ע"ז.) דלר' יוחנן דס"ל שם גר עמוני שבא על ב"י בתו כשרה לכהונה דיליף מקרא דבעמיו איך יליף הכא ק"ו לכותי ועבד לימא גר עמוני ליוכיח וכתבו דבשלמא לרשב"ג א"ש אבל לת"ק ור' יוסי קשיא והניחו בצ"ע, וצ"ל דריב"ל ואמוראי דס"ל הכא דהולד פגים כריש לקיש וכר' זכאי דתני קמי' דר"י ס"ל דס"ל (שם) דג"ע בתו פסולה לכהונה ולכן לדידן דפסקינן שם כר' יוחנן וגם כת"ק דרשב"ג בטל הך ק"ו וזה הטעם דרבוותא ושל הרמב"ם דהשמיטו דין זה, וא"ע ראיתי שגם בבית שמואל באהע"ז (סי' ד') הרגיש בזה, ובזה י"ל ג"כ מה שהקשו התוספ' לקמן (פ"א.) ד"ה לימא די"ל דרב המנונא ג"כ כר' יוחנן ס"ל וא"כ ליכא ק"ו לבני צרות די"ל בת כותי ועבד הבא על ב"י יוכיח דאיסורה שוה בכל וכשרה לכהונה:

שם דאמר ר"י משום רבי שמעון: משום ר' ישמעאל צ"ל כדמוכח מסוגיא דקדושין (דף ע"ה) ע"ש וגם לקמן (דף ס"ח) גרסינן ר' ישמעאל:

שם ומאן ר' יהודה הנשיא רבי: ק"ק לפמש"כ התוספ' בע"ז (ל"ו.) דרבי יהודה הנשיא שהוזכר שם שהתיר שמן הי' בן בנו של רבי א"כ מנ"ל דרבין פליג אדרב דימי דלמא הכא נמי ב"ב של רבינו הקדוש הי', וי"ל כיון דאמורא אמר הכא ה"ל למימר רבי יהודה נשיאה דרק בלשון משנה וברייתא קרי לי' הנשיא כמש"כ התוספ' שם. ועוד י"ל כיון שמזכירו עם רבי נתן מסתמא הי' רבי שהי' רבי נתן בזמנו וקשיש מיני' שהי' אב"ד בימי רשב"ג אביו של רבי כדמוכח וסוף הוריות) ולכן מזכירו קודם רבי:

שם גמלא במדי אקבא רקדא: בפי' ענין המשל י"ל ע"פ מה שפירש הגאון ראו"ו זצ"ל מה דאמרינן יוליכנו אחריו אפילו למדי וכן חיישינן שמא ש"פ במדי מפני שבמדי אין מחשבין כסף כדכתיב (ישעי' י"ג) הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשובו עכ"ד והנה מה שגמל אף שהוא גדול רוקד בקב קטן אפשר מפני ב' דברים או משום שכר כסף שיהי' לו או לאדונו או להראות פלאי חכמתו ואחרי שעושה כן במדי אשר שם כסף לא יחשובו ע"כ הוא להראות חכמתו וזה דוקא אחרי שהוא גדול והקב קטן דאם שניהם גדולים או קטנים אין חדוש בזה וכמו כן מוטל על הגדול להראות הלכה למעשה ולכן אמר שימי ב"ח לרב אף שניחא לך ליתן בתך למיוחס מכ"מ תהי' כגמלא שהוא גדול ומרקד בקטן ואפילו שלא לשום שכר וכן תעשה גם אתה וע"ז השיב רב אינני מונע מפני שהוא קטן ביחוס אפילו יהי' גדול כיהושע לא אתן לו בתי שבלא"ה אינני חפץ בו, ועוד י"ל מה דאמר הא מדי הוא ע"פ מה דאמרינן בקדושין (ע"א:) בשם רב עצמו מדי חולה ע"ש הרי דקרי מה שיש בו חשש פסול יוחסין בשם מדי:

שם בתוספ' ד"ה יצאו וא"ת והא ר"י: כבר תירצו התוספ' קושיא זו בקידושין (דף ע"ה) ע"ש:

בא"ד. כיון דביאת היתר היא מדאורייתא: לענ"ד יש להקשות להך שיטה היאך עביד ק"ו מאלמנה לכותי שהרי כותי אין איסורו רק מדרבנן ומדרבנן אדאורייתא או אפכא לא עבדינן ק"ו:

בד"ה זיל. א"נ התם כר"מ: לפי המבואר בקידושין שם יש ב' לשונות אליבי' דרב יהודה א"ש דלחד לישנא ס"ל לרב יהודה דכל ארצות בחזקת פסול דקאמר כל הארצות עיסה לא"י ע"ש וכיון דהכא הוא רב יהודה א"כ קשה קושית התוספ' להך לישנא דס"ל לרב יהודה כל הארצות פסולין, ועוד קשה דממה שרב יהודה גופא לא ידע מהיכי ישא אשה לבנו כדאמרינן שם (דף ע"א) הוכיח הפני יהושע שם (דף ע"ו) דמה דקאמר רב יהודה זו דברי ר"מ זו וס"ל קאמר משום דסתם משנה ר"מ ע"ש, וא"כ כש"כ שקשה לרב יהודה אפילו להך לישנא, אכן באמת לא זכיתי להבין קושית התוספ' דהא לכל הלשונות בבל הוא בחזקת כשרות והרי רב יהודה הי' בפומבדיתא בבבל כדמוכח (שם) ולכן שפיר א"ל זיל איטמר:

ובזה יש ליישב מה שיש לדקדק למה רב יהודה אמר לו זיל איטמר ורבא א"ל זיל גלי דודאי בקל יותר למצוא שלא יכירוהו במדינה אחרת מבאותה מדינה ולכן רב יהודה לשיטתו קאי דס"ל דרק בבבל בחזקת כשרות ולכן אם יגלה למדינה אחרת לא יהי' בחזקת כשרות ולכן לא א"ל גלי רק זיל איטמר עד שאפילו בכאן לא יכירוך דע"כ צריך שתשב כאן בבבל אבל רבא י"ל דס"ל כרבנן דכל ארצות בחזקת כשרות ולכן א"ל זיל גלי דגם במדינה אחרת יתנו לך אשה ואינך צריך להתחפש כאן דוקא: