ערוך לנר – יבמות – קטע 50

ובזה נ"ל לישב דעת הרמב"ם בהל' ביאת מקדש (שם) שכתר דכהן הדיוט שהי' במקדש בעבודתו ושמע שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו אע"פ שאינו יוצא מן המקדש אינו עובד מפני שהוא אונן והראב"ד השיגו כיון שהוא חייב להתאבל עליו למה אינו יוצא ודאי יוצא ומטמא על כרחו עכ"ל, ולפ"ז י"ל דהרמב"ם רצה להשמיענו דין הנ"ל דהוי אמינא דוקא במתים שהוא מטמא להם אינו עובד אונן כיון שחייב להטמאות בהן אבל במתים שאינו מטמא הוי אמינא דעובד אונן כיון שאין צריך ליצא מן המקדש ולכן קאמר אם שמע שמת לו מת שהוא חייב להתאבל דייקא ולא כתב שמטמא לו והיינו כגון אחותו נשואה מאביו אע"פ שאינו יוצא מן המקדש שהרי אסור לטמאות לה אפילו הכי אינו עובד אונן:

שם אלא תנאי היא: אף שכל השקלי וטרי' דהגמרא לא הי' רק על תי' איבעית אימא וזה סליק בתיובתא אבל אתירוץ קמא לא הקשה כלום מכ"מ הוצרך הש"ס למימר אלא תנאי הוא ולחזור גם מתירוץ קמא דהא ע"י הברייתא שהביא גם תירוץ הראשון מוקשה הוא כיון דקתני וכולן לא ינשאו, עד שיהיו להן ג"ח אלמא דאית לי' לר"י הבחנה וכנ"ל:

שם ברש"י ד"ה ה"ג אלא תנאי היא. כדקתני במתניתן כל הנשים יתארסו: ולפ"ז גם בברייתא נשארה הגירסא כן והוי כל דוקא בין ארוסות בין נשואות וא"כ ממה דקתני וכולן לא ינשאו עד שיהיו להם ג"ח מוכח דאפילו ארוסות לא ינשאו ומזה הקשו התוספ' לעיל (מ"ב:) לשיטת רש"י דכאן דס"ל דלר"י ארוסות ינשאו כמו לר' יהודה והנראה בדעת רש"י דאף דהוכיחו התוספ' לעיל (שם) דכל דקתני סתמא ע"כ קאי בין אארוסות בין אנשואות מכ"מ לפי מסקנא דהכא האי כל הנשים דר' יוסי ע"כ אנשואות דוקא קאי כיון דקתני חוץ מן האלמנה מפני האבול ולפי מה דמסיק כאן לא שייך אבול רק בנשואה ואי האי כל הנשים בין בארוסה בין בנשואה איירי לא שייך למיתני סתמא חוץ מן האלמנה דהי' צריך לפרש חוץ מן אלמנה נשואה כיון דלא ממעט כל אלמנה של כלל הראשון אע"כ דכל הנשים ג"כ רק בנשואה איירי וא"כ הא דקתני עלי' וכולן לא ינשאו דקאי אכל הנשים דרישא ג"כ אנשואה דוקא קאי אבל ארוסה שפיר י"ל דתנשא לר"י כן יש לפרש שיטת רש"י דהכא די"ל דפי' הכא לפי המסקנא אבל בעירובין י"ל דפי' ע"פ ס"ד דסוגיא דלקמן דשייך אבול גם בארוסה ולכן שפיר כתב דכל הנשים דר"י קאי בין אארוסה בין אנשואה דשייך שפיר בשניהן חוץ מן האלמנה מפני האבול וי"ל דבזה פליגו ב' לשונות של רש"י דבעירובין פי' לפי הס"ד והכא לפי המסקנא דסוגיא:

שם בתוספ' ד"ה ולית לי'. דנקט לעיל משום ר"מ: במהרש"א הקשה דלפ"ז מה הקשו לעיל לר"ת דליארס אפילו נשואה שרי לימא ג"כ דנקט משום ר"מ ותירץ בדוחק, ולענ"ד י"ל דבלא"ה קשה להבין דברי התוספ' כפשוטן דנקט משום ר"מ כיון דהקושיא היא לר' יוסי הא דינו לא נוגע כלל להך דרדופה שאינה ראוי' להתעבר ולענין מה פליג אר"מ, אכן י"ל דלר' יוסי הוי ג"כ נפקותא בהך דרדופה דהיינו גבי יבמה דאף דר"י לית לי' הבחנה ע"כ גבי יבמה אית לי' דצריך להמתין משום ספק איסור כרת וזה מוכח מגמרא דלעיל (מ"א:) ממעשה באחד שבא לפני ר' יוסי ע"ש, וא"כ שייך ר"י בפלוגתי' ג"כ לענין רדופה דיבמה כה"ג שאינה ראוי' להתעבר אינה צריכה להמתין רק דנקט ארדופה וחברותי' דהיינו אחריני דקא חשיב דלא שייך ביבמה כגון אילונית משום ר"מ ולכן נקט ג"כ ליארס משום ר"מ אף דלא שייך ביבמה וכל זה אי נקיט לנשא ג"כ דפליג לענין נשואין ג"כ דזה הוי עיקר נפקותא לר' יוסי אבל לר"ת הקשו התוספ' שפיר דלא גריס רק ליארס ובזה לא הוי נפקותא לר' יוסי כלל דליארס אפילו נשואה שרי:

בד"ה שאני וקשה דאכתי תקשי' ק"ו כדמעיקרא: א"ל דהא השתא ליכא למילף ק"ו ממו"מ דהא יש להשיב מה לקודם דקודם דכן אבילות ישנה ואבילות דרבים ולכך מותר אירוסין אבל בל' של אבל שאבילות חדשה ודיחיד ולכך אסור, די"ל לפי מש"כ התוספ' בקדושין (ד':) דכל זה אכניס בק"ו ע"ש א"כ ה"נ נימא הכי ומה קודם דקודם שאף שאבלות ישנה היא אסור מו"מ הרי שמו"מ חמיר מאוד ואעפ"כ מותר לארוס וא"כ אירוסין קיל טובא בל' של אבלות דאף דאבלות חדשה היא מו"מ מותר הרי דקיל בדיניו טובא אף שאבלות חמורה היא וא"כ כש"כ שאירוסין יהי' מותר, וכן נראה פי' קושיתם מדברי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א אלא שכתבו שקאי הק"ו מכבוס וזה לא הבנתי שהרי מכבוס כבר השיב כי תניא ההיא בקודם דקודם אלא ממו"מ קאי הק"ו, אכן גם בלא זה ק' על פי' רש"י דגם לפי המסקנא קושית התוספ' דלעיל במקומה עומדת דמו"מ ליתסר בשלשים דאבלות מק"ו דתספורת בקודם דקודם ומה קד"ק דקיל שאבלות ישנה ודרבים היא וגם תספורת מותר בו ואעפ"כ חמיר לענין מו"מ בל' של אבלות שחמור דאבלות חדשה ודיחיד הוא וגם תספורת אסור בו כש"כ דמו"מ יאסור בו, אבל י"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתה דכבר כתבו התוספ' בב"ק ודף כ"ה) דלא שייך למימר כל זה אכניס בק"ו אלא היכי שיש סברא לומר דלענין זה לא נשגיח בקולא וחומרא (כן נראה פי' דבריהם ביבין שמועה) וא"כ הכא היאך נימא דנקל לענין אירוסין באבילות חדשה ודיחיד מדהקילו לענין מו"מ דהרי זה גופא תקשי' למה הקילו במו"מ והוי כעין חדוש ולא ילפינן מני' דע"כ ראו חכמים טעם לענין מו"מ להקל והיאך נילף אירוסין מני':

בא"ד. דלא מפליג אלא באשתו: ק"ק דהא אלא קיים פרי' ורבי' קיימינן הכא ובזה אפילו באשתו לא מפלגינן ולא צריך להמתין ג' רגלים כמבואר במ"ק שם וצ"ל דזה אדלקמן קאי על מה שכתבו דאפילו בקיים פו"ר מותר משום דר' יהושע ובזה מפלגינן באשתו דצריך להמתין ג"ר ואין לתמו' היאך מחמרינן באבילות דאשתו יותר מאבלות דאב ואם, דבאשתו אין הטעם משום אבלות אלא משום שלא יהי' זוכר עור אשתו הראשונה כשנושא אחרת וכמש"כ התוספ' במ"ק שם:

בא"ד. או שאין לו בנים כלל: ק"ק למה יותר כניסה תוך ז' באין לו בנים משום פו"ר כיון שמכ"מ אסור לבא עלי' והראי' שהביאו התוספ' מיוסף הכהן לא הוי רק בבנים קטנים ושם שפיר טעמא איכא להתיר אפילו תוך ז' דכך לי תוך ז' כמו לאחר ז' אבל באין לו בנים שהטעם משום פו"ר מה תועיל הכניסה תוך ז' כיון שמכ"מ אסור בתשמיש המטה ועוד הרי הר"ת גופא כתב לקמן דבאין לו בנים לא מותר הכניס' עד אחר ז' וא"כ סתר דברי עצמו וגם הלשון של התוספ' משובש דכך הי' להם לכתוב ואם יש לו בנים קטנים או שאין לו בנים כלל מותר לכנוס תוך ז' או לכה"פ לאחר ז', ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהך או שאין לו בנים כלל תלמיד טועה הוסיפו בדברי התוספ' ואינו מדבריהם ז"ל:

בא"ד. עד ג"ח משום הבחנה: לפ"ז הוי מצי למיפרך עכ"פ מזה לתירוץ קמא דגמרא דלעיל דכל הנשים ינשאו קתני ושר' יוסי הבחנה לית לי' וכן לתי' איב"א דר"י אמר כל ארוסות גרושות ינשאו דלא שייך בארוסה משום הבחנה, וצ"ל דלא חש להקשות כך כיון דבלא"ה האי תירוץ קמא מופרך ג"כ כמו התירוץ של איבעית אימא מכח הברייתא שהביא וכמו שכתבנו לעיל:

בא"ד. או שמא משום פרנסת בנים: עיין במ"ק (דף כ"ג) שכתבו התוספ' בשם ריב"א עוד טעם אחר שבע"פ הי' אותו מעשה ורגל מבטל גזירת ז', וק"ל להך שיטה דכניסה אסורה לעולם תוך ז' וא"כ להרמב"ם דאבלות יום ראשון דאורייתא ביום ראשון אסורה כניסה מדאורייתא וקשה להירושלמי שהביאו התוספ' ביומא (י"ד:) ובביצה (ל"ד:) שכה"ג לא הי' מקדש אשה מערב יוה"כ אלא אם חתה אשתו הי' מקדש אחרת ביוה"כ וכיון דע"כ כניסה בעי כמבואר ביומא שם א"כ היאך חותר לו לכנוס באותו יום שמתה אשתו והא כה"ג פריך בירושלמי הא שבות הוא לכנוס בשבת וי"ט ומתרץ אין שבות במקדש וזה לא שייך על זה ובשלמא למ"ד במ"ק דיוה"כ יש לו דין רגל א"כ לא חל אבלות כלל וא"ש אבל למ"ד דדין שבת יש לו דעולה ואינו מבטל ק' וזה ודאי דדין אבלות שייך גם בכה"ג דהא מקרא דואכלתי חטאת היום ילפינן אבלות דיום ראשון וזה אהרן קאמר שהי' כה"ג, וי"ל דלפי המבואר בכתובות (ד':) לא חל אבלות עד שיסתום הגולל או שיצא מפתח הבית וא"כ קודם שנקבר' לא הי' אבלות כלל והי' יכול לישא אחרת וכן דעת הרמב"ם שקודם קבורה אין אבילות והביא ראי' מדוד שקם מעל הארץ ורחץ וסך כשמת הילד. אבל ק"ק כיון שילפינן מואכלתי חטאת היום א"כ אפילו קודם קבורה לתסר דהא התם ע"כ גם קודם קבורה היו אסורים בקדשים דאל"כ למה לא אכלו את החטאת קודם קבורה, שוב א"ע ראיתי בלח"מ (הל' אבל פ"א) שכתב כן בשם שו"ת הרשב"א דביום מיתה קודם קבורה ליכא אבילות מן התורה רק שהקשה עליו כקושיתנו שהרי אכילת קדשים דילפינן אבילות יום ראשון ממנה אסורה גם קודם קבור' והניח בצ"ע ע"ש אכן מהא דכ"ג יש ראי' לדעתו:

בא"ד דאפשר דלא שרי בסעודה של מצוה: נ"ל שצ"ל ואפשר דלא שרי וכו' ובזה משיבים התוספ' טל ראית הר' יוסף לענין שאר קרובים אבל מדברי הרא"ש כאן ובמ"ק (פ"ג) נראה שהרבינו יוסף רצה להביא ראי' לשיטת ר"ת דשרי באו"א לאחר ל' וא"כ א"ש לשון דאפשר דרצה לבאר למה לא מוכח מזה דאפילו תוך ל' שרי:

דף מ"ר ע"א בגמרא אפילו טובא נמי: ק"ק מה לשון אי הכי דהא גם כשאיירי בשאין לו לפרנסן ג"כ ק' טובא נמי, וי"ל דבל"ז לא הי' קשה אפילו טובא נמי דאין קפידא במנין דה"א לא אתי אלא לאשמעינן דיכול לישא אותן אע"פ שאין יכול לפרנסם והך חדוש אתי מתניתן לאשמעינן ואין קפידא במנינא אבל לאחר שתירץ דאיירי שיש לו לפרנסם וא"כ לכאורה לא אשמעינן מתניתן מידי אם לא שדוקא ד' וטפי לא וטל זה פריך אי הכי טובא נמי, ועוד י"ל לפמש"כ המג"א (בסי' ר"מ) דהא דאמרינן בגמרא הטיילין עונתן בכל יום הוא אפילו הם בני תורה אכן דעת הב"ש אה"ע (סי' ע"ו) אינה כן דת"ח לעולם עונתו פעם א' בשבוע אפילו אין לו מלאכה ע"ש, ולפ"ז א"ש דבל"ז לא הי' קשה לו טובא נמי דידע שפיר התירוץ בי היכי דלמטיא עונה בחדש דהי' סובר דמתניתן איירי בח"ח עני שעונתו רק מע"ש לע"ש א"נ בפועל שצריך לטרוח במלאכה ולהמציא טרף לביתו חוץ לעירו וזה ג"כ עונתו פעם א' בשבוע אבל אחר שתירץ שיש לו במה לפרנסם וא"כ עשיר הוא וע"כ לא איירי בפועל כזה וגם משום ת"ח הי' ס"ד כסברת המג"א דאם עשיר ומפונק הוא עונתו בכל יום ולכן פריך שפיר א"ה אפילו טובא נמי ומתרץ אעפ"כ דטפי לא כי היכי דלמטיא עונה בחודש דאפילו בת"ח עשיר עונתו מע"ש לע"ש דוקא וכדעת הב"ש, א"נ י"ל כיון דלא מצינו בכתוב שנשא הדיוט שאינו מלך יותר מד' נשים אבל ד' מצינו דהיינו יעקב אבינו לקח ד' נשים ולו אמר לבן אם תקח נשים על בנותי וגו' ולכן הוי ס"ד דלעולם איירי באי אפשר בסיפוקייהו ואעפ"כ ד' מותר אבל אחר שתירץ דאיירי שאפשר בסיפוקייהו פריך א"ה אפילו טובא למה יאסר ומתרץ משום עונה קמ"ל עצה טובה:

שם ונייבם לתרווייהו: ק"ק להכי דיליף לעיל (ח':) צרות וערו' מולקחה דמשמע אי בעי האי נסיב ואי בעי האי נסיב א"כ הרי מוכח מולקחה דאין מייבם לשניהם ואף די"ל דקושית הש"ס היא לרבנן דפליגי ארבי ומפיק להו ולקחה לדרשא אחריתי מכ"מ קשיא לרבי ל"ל דרשה דבית א' הוא בונה וכו' דהא יכול ליליף כן מולקחה, וי"ל לפי מה שהקשו התוספ' לעיל (שם) מנ"ל ליליף מולקחה צרות ערו' הא צריך לגופא דלא לייבם שניהן ותירצו דלגופא ל"ל דמבית א' הוא בונה נפקא וא"כ גם אפכא א"ש דצריך בית א' הוא בונה דאל"כ הי' צריך ולקחה אלגופא ולא הוי ילפינן מיני' צרות ערו':

ובזה א"ש מה דק"ל ג"כ אהא דמקשינן לקמן דלמא כי איכא תרתי לא תתקיים חצות יבום ומתרץ יבמתו יבמתו רבה והשתא לרבי דדריש ולקחה אי בעי האי נסיב וכו' וא"כ בין אי דריש אלגופא דלא ייבם אלא אחת בין אי דריש לצרות ערו' עכ"פ מוכח דכי איכא תרתי מקיים מצות יבום וא"כ רבוי דיבמתו מאי עביד לי', ולפ"ז א"ש דאי לאו רבוי דיבמתו הוי מצרכינן ולקחה להורות דכי איכא תרתי תתקיים מצות יבום ואכתי לא הוי ידעינן צרות ערו' ולכן מצרכינן יבמתו וא"ל כיון דע"כ בלא קרא מסברא חצונה אמרינן דאיכא מצות ייבום בין בחדא בין בתרתי דאל"כ מאי פריך אימא כי איכא תרתי לא תתקיים מ"י הא יקשה דא"כ קרא דבית א' הוא בונה ל"ל אע"כ דהקושיא היא דמקרא דבית א' הוא בונה נילף כן דכי איכא תרתי לא תתקיים מ"י כלל א"כ איך אפשר לומר דולקחה אתי להורות דכי איכא תרתי תתקיים מ"י דא"כ לא לכתוב בית א' הוא בונה ולא לכתוב גם ולקחה, דז"א דהא בית א' הוא בונה מצרכינן שלא נימא שיתייבמו שניהם. וא"ל דא"כ אכתי לא לכתוב רק ולקחה להורות דהיכי דאיכא תרתי ייבם א' מהן וממילא ידעינן דהיכי דאיכא תרתי תתקיים מ"י וגם שאינו מייבם שניהם, דז"א דאי לא הוי כתיב רק ולקחה ה"א דאדרבא דולקחה אתי להורות שלא ייבם בשנים אפילו א' בהן דהוי דרשינן דוקא כשיש אחת יקח אותה אבל כשיש שנים לא תתקיים מ"י כלל וכמו שמקשה הגמרא דנדרוש כן בית א' הוא בונה ולכן ע"כ בולקחה לחוד לא סגי וצריך גם דרשה דבית א' הוא בונה וא"כ אכתי ה"א דולקחה לגופא אתו להורות דהיכי דאיכא תרתי תתקיים מ"י ולכן צריך יבמתו להורות דולקחה מיותר לצרת ערו':

שם ואין בינה ב' בתים: ק"ק דכמו דפריך ונייבם לתרווייהו כמו כן ק' ג"כ דב' אחים ייבמו לתרווייהו כיון דס"ד דאיכא מ"י בשתיהן מ"ש באח א' מ"ש בב' אחים וזה לא מתורץ בבית א' הוא כונה דהא זה רק באח א' משתעי ובשלמא לרבי יוחנן לשיטתו דמתרץ הכא כן א"ש כיון דסבר לעיל (י':) איהו שליחותא דאחים קעביד א"כ כשייבם האחד נעשה כמי שייבם האחר ג"כ אבל אכתי ק' לר"ל דלא ס"ל לעיל הך סברא דאיהו שליחותא דאחים קעביד ולפי מה דאמרינן (שם) לדידי' בא א' מן האחים על יבמתו ובא אחיו על צרתה חיוב כרת ומנ"ל דליכא מצות יבום גם בדידי' דדלמא רק אח א' אינו בונה ב' בתים אבל ב' אחים ב נים וצ"ט:

שם א"כ צרת ערו' דאסר רחמנא ל"ל: ק"ק לרבא דס"ל לעיל (ח':) דבין אצרה בין אערו' לא צריך קרא דהא אין ע' דוחה ל"ת שיש בה כרת ומלצרור ידעינן דג בצרה איכא כרת משום אחות אשה וממילא אינה ראוי' ליבום וכי כתיב עלי' לגלות אלצרור דצרה רק במקום מצוה אסירא ושלא כמקום מצוה שריא א"כ מה מתרץ א"כ צרת ערו' ל"ל דהיינו קרא דעלי' הא שפיר צריך להתיר שלא במקום מצוה דלא נימא דלצרור קאי אשלא במקום מצוה ולאסור צרה שלא במקום מצוה דהא בלא"ה לא צריך אצרת ערו' גופא דממילא ידעינן כיון דאין ע' דוחה ל"ת שיש בו כרת, וי"ל דגם לרבא א"ש דאי בשתים ליכא מצות יבום א"כ איך שייך למידרש מעלי' דלצרור הוא דוקא במקום מצו' דכתיב בו עלי' דהא השתא להך שיטה במקום צרה דהיינו במקום שהי' נשוי לשנים ליכא מצות יבום כלל וא"כ לא שייך לקרותו מקום עלי':

שם אלא יבמתו יבמתו רבה: א"ל הא מצרכינן רבוי דיבמתו להא דדרשינן לעיל (כ' ) לרבות ח"ל לחליצה ואפילו לפי מה דמסקינן שם דח"ל מדאוריית' רמיא ולא אסיר' ליבום אלא משום גזירה דביאה ראשונה אטו ביאה שניי' מכ"מ מצרכינן לרבות חליצה בחייבי ע' וחייבי ל"ת וע' כמש"כ התוספ' שם, די"ל דשלשה יבמתו כתיבי חד לגופא ותרי להנך ב' דרשות, וא"ע ראיתי שגם בריטב"א כ' כן וז"ל והנכון דתרווייהו יבמתו מייתרי דמסתייע דלכתוב אם לא יחפוץ ועלתה השערה עכ"ל, אלא שק"ל על דבריו שנראה שדרש מתרי יבמתו קמייתא וא"כ יבמתו שלישי למאי אתי אע"כ דיבמתו קמא צריך אלגופא וכן נראה מדברי רש"י לעיל (שם) ע"ש:

שם יבמתו רבה: א"ל דא"כ מאי מקשה לעיל (ח':) ממאי דהאי עלי' לאסורא דלמא להתירא וכו' ע"ש דאיך אפשר לומר דבמקום עלי' ב' מותרת דא"כ מוכת חזה דכי איכא תרתי תתקיים מצות יבום וא"כ רבוי דיבמתו ל"ל די"ל דודאי אי לא הוי כתוב יבמתו והו דרשינן מבית א' הוא בונה דכי איכא תרתי לא תתקיים מצות יבום ע"כ דרשינן עלי' לאיסורא אבל השתא דכתיב יבמתו לרבות שפיר י"ל דדרשינן עלי' להתירא:

שם במתניתן המחזיר גרושתו: ק"ק מאי קמ"ל ר"ע דיש ממזר מחייבי לאווין הא קתני לי' לקמן בפי' (דף מ"ט) איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבוא ובשלמא לדעת רש"י לקמן (שם ע"ב) דתנא דהכא אליבי' דר"ע ס"ל דאפי' מח"ל דלאו דשאר הוי ממזר ופליג אמתניתן דלקמן י"ל דהא קמ"ל הכא אבל לדעת ר"ת בתוספ' ד"ה הכל מודים דמחזיר גרושתו הוי ח"ל דשאר קשה וא"ל דסיפא מפרש לרישא מה טעם המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו הולד ממזר משום דממזר הוא כל שאר בשר שהוא בלא יבוא א"כ מאי פריך לקמן בגמרא הא קתני לה לקמן וכו' לימא ג"כ הכי דסיפא קמפרש לרישא אע"כ דאין סברא לומר כן. וי"ל דהמחזיר גרושתו צריך להשמיענו אף דבעלמא ממזר מח"ל מכ"מ ה"א דהכא גלי קרא בהיא תועבה ואין בני' תועבין שאין ממזר וכחו שהקשו התוספ' באמת לקמן (ע"ב) דנימא הכי והנושא חלוצתו אשמעינן דחלוצתו מחייבי לאווין היא דזה לא אשמעינן עוד בשום דוכתא, ולפי מש"כ לעיל לדעת הרמב"ם באמת אינו מח"ל ולא הו, רק אסמכתא בעלמא לרבנן דר"ע ורק לר"ע הוי לאו גמור וא"כ טובא קמ"ל בזה:

שם בגמרא ודלמא הא קמ"ל דיש ממזר מח"כ: ק"ק היאך מוכח כן מהא דקתני הנושא קרובת גרושתו דמאן לימא לן דהאי קרובה איירי באחותה שהיא בכרת דלמא איירי באמה ואם אמה ואם אבי' בתה ובת בתה ובת בנה דהוי חייבי מיתות ב"ד, וי"ל דמוכיח דע"כ באחותה איירי דאי בחייבי מיתות ב"ד פשיטא דהא אפילו רבי יהושע מודה וכיון דלא איירי בי' א"כ ע"כ האי ומודים דקתני הוי חדוש לעצמו וא"כ ע"כ בחייבי כריתות איירי דבזה לא קשה הא קתני לקמן דסמיך אמה דקאמר ודלמא קסתים לן תנא כר"ש התימני: שם ודלמא קסתים לן תנא כר"ש התימני: ק"ק למה לן סתמא כיון דכבר קתני בפי' והלכה כדבריו, וי"ל לפי מש"כ התוספ' לקמן (מ"ט.) דאין למדין הלכה מפי התלמוד א"ש די"ל דהכי קבל רבי מתניתן מתנאים שלפניו ששנו והלכה כדבריו אבל אכתי אין ראי' שהלכה כדבריו גם לפי פסק רבי ולכן קתני הכא סתם מתניתן וכ"כ הריטב"א: