ערוך לנר – יבמות – קטע 48

שם אי למ"ד במוך במוך: לעיל (י"א:) פי' רש"י ג' נשים משמשות במוך מותרות לשמש במוך ור"ת מפרש צריכות לשמש במוך ולכאורה ק' לפי' רש"י דאין צריכות לשמש מאי מתרץ אי למ"ד במוך במוך אכתי איך שרינן לה לשמש בלא מוך והי לנו לאסור כמו דאסרינן לה להנשא לאחר, וצ"ל כיון דאיכא חששא משום שמא יעשה עוברה סנדל גם לשיטת רש"י אמרינן דמסתמא תשמש במוך, או י"ל כיון דמותרת לשמש במוך לא חיישינן דאיכא ס"ס שמא תשמש במוך וגם אם לא תשמש במוך שמא לא תתעבר:

שם ה"נ אי למ"ד במוך במוך: ק"ק ודקרא לי' מאי קרא לי' וי"ל דלמ"ד במוך הוי ס"ד דדוקא בדידי' שייך תקנת מוך דהוא גופא חס על עוברה שהוא בנו שלא יעשה סנדל ולא חיישינן שמא ישמש בלא מוך אבל במעוברת חבירו שלא הם על העובר חיישינן שמא יבוא עלי' בשעה שאין לה מוך מצוי וכן למ"ד מן השמים ירחמו הוי ס"ד דדוקא בדידי' לקיים מצות עונה אמרינן שישמש ומן השמים ירחמו אבל להתירו לכתחלה במעוברת חבירו ולסמוך על הנס שמן השמים ירחמו הוי ס"ד דלא אמרינן זה הי' ס"ד דתרצן אבל המקשן דמקשה הכא נמי לא חילק בכך:

שם אלא משום דחסא: הרמב"ם ופי"א מהל' גירושין הלכה כ"ה) הביא טעם זה למעוברת חבירו וכבר הקשה בכס"מ שהרי טעם זה אדחי הכא בגמרא ולמה הביא הרמב"ם טעם דלא קיימא במסקנא ותירץ בדוחק וגם בלח"מ הניח בצ"ע, ואפשר לומר דהרמב"ם שובר דלא כהתוספ' הנ"ל דבעובר אפילו איסור ליכא ימה דפריך דאחר נמי חייס עלי' לא פריך רק דלמה יתכוון להמית העובר חנם אבל אחר שתירץ הסברא דסתם מעוברת למניקה קיימא שיש חשש שהיא תהרוג את דנה כש"כ שיש חשש שיהרוג הוא את העובר כדי שלא יהא מוטל על אשתו לפרנסו או להצילה מן העבירה שתהרגנו ולכן שייך שפיר חשש שמא יהרגנו בשעת תשמיש, א"נ י"ל כיון שהקושיא הוא שהו ודאי לא יכוון להרוג את הנפש ובפסחים (כ"ה:) אמרינן לפי המסקנא בלא אפשר ולא מכוון כ"ע לא פליגי דשרי ובאפשר ולא מכוון תלי בפלוגתא דר"י ור"ש לענין דבר שאין מתכווין דלר"י אסור ולר"ש שרי וא"כ הכא מקרי אפשר ולא קא מכוון דהא אפשר להשמר שלא יזיק רק דאם לא נשמר והרגו הי' בלא מתכוון ולכן הש"ס דפריך דאחר נמי חייס עלי' י"ל דפריך לר"י דס"ל דבר שאין מתכווין אסור ובודאי כ"ע לא פליגי אהך דינא דמעוברת חבירו ולדיד' הוצרך לתרץ סתם מעוברת למניקה קיימא אבל לדידן דפסקינן כר"ש דאפשר ולא מכוון שרי שפיר איכא חששא שלא ישמר כראוי שלא יהרג הולד דיודע כיון שלא אכוון להרגו דלא עביד אסורא משא"כ בולד דידי' אף דג"כ לא עביד אסורא מכ"מ שומר עצמו מפני אהבת בנו ולכן שפיר הביא הרמב"ם לפי המסקנא לדידן טעם דחסא:

שם ברש"י ד"ה ולזרעך אחריך. והכי נמי קיימא לן בנדרים: בנדרים יש שם פירושים אחרים בהך דבני ערבוביא כמו שהביא רש"י שם בעצמו והרא"ש והר"ן כתב כהפרושים אחרים ורק בפי' הג' פי' רש"י דקא אבן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון, ונראה דהפירושים הללו תלו בפלוגתא דרב נחמן אמר שמואל ורבא דהכא דלתירוץ רב נחמן א"ש דאתיא הבחנה מלהיות לך לאלהים א"כ י"ל דהבחנה דאורייתא הוא והוי שפיר בכלל המורדים והפושעים דקרא דיחזקאל דיש צד עבירה ביצירתן כמו שכתב הר"ן שם אבל לתירוץ רבא שהוא רק מטעם גזירה לא שייך לכללו בקרא דיחזקאל דיחזקאל לא דבר מאיסורי גזירות דרבנן, ועיין בב"ש אהע"ז וסימן י"ג) ולכן הכא אשמואל שפיר פי' רש"י כפירושו הג' שם:

ובזה יש ליתן טעם למה שפסק הרמב"ם (פי"א מהל' גירושין הל' כ"ה) טעם דהמתנת ג' חדשים משום הבחנה והיינו כשמואל ולכאורה ה"ל לפסוק כרבא דבתרא הוה וסובר דהטעם משום גזירה ולא ראיתי בא' מנושאי כליו שהרגיש בזה ובב"ש (סי' י"ג) כתב בפשטות דהלכתא כרבא ולא הזכיר שהרמב"ם לא פסק כן, אבל לפ"ז א"ש די"ל דהרמב"ם מפרש בני ערבוביא כפי' ג' דרש"י שהוא בן ח' לראשון בן ז' לאחרון וכיון שרבי לוי שהוא בעל שמעתתא דנדרים שם ע"ש סובר כשמואל דהבחנה דאורייתא הוא ולא מטעם גזירה פסק הרמב"ם כוותי', והנה הרמב"ם (שם) כתב ג"כ שטעם דג' חדשים שצותה התורה להמתין ביפת תאר הם משום הבחנה וכן היא בפי' בספרי ובתרגום יונתן בן עוזיאל וא"כ מוכח גם מזה דס"ל הבחנה היא מן התורה:

בד"ה ויפטור שמא אינו בנו של זה: במהרש"א כתב שזה הוספת תלמיד טועה הוא ע"ש ובאמת נראה כן ששאר ראשונים לא הזכירו דבור זה, אכן אכתי י"ל דלפ"ז צ"ל דאיסור אשת אח מן האם הוא כיון שהראשון הורתו שלא בקדושה והשני הורתו בקדושה וכמו שהביא המהרש"א ראי' מהא דתאומים לקמן (דף (צ") אבל באמת ראיתי בזה פלוגתא בין הראשונים דלפי מה שכתב הבית יוסף י"ד (סי' רס"ט) בשם הנימוקי יוסף רוקא בתאומים הדין כן אבל בלא תאומים אינם כאשת אח מן האם רק שהוא חולק עליו והש"ך (שם) הניח בצ"ע שמהרמב"ם וה"ה והעט"ז נראה בפי' דוקא בתאומים ע"ש, ואף שהב"ח תמה על שיטה זו נ"ל דהטעם מדאמרינן בגמרא דאע"ג דכשתי אמהות דמי אפילו הכי אסורי ס"ל דלא קאמר רק אסורי משום גזירה דאתי לאחלופי אבל לענין שלא לחשבם כאחים מן האם מן התורה אמרינן דכשתי אמהות דמי זה נ"ל טעם הרמב"ם וסיעתו אבל לא כן דעת הרשב"א והריטב"א שהם כתבו בפי' דאפילו בהורתו של"ב ולידתו בקדושה והשני הו"ל בקדושה הם בכרת משום אחים מן האם ודלא כהש"ך, אבל ק"ל דלשיטת הרמב"ם היאך משכחת הכא גזירה לגבי גר וגיורת דגזירה שכתב רש"י לא שייך, וצ"ל דהגזירה היא שמא תלד תאומים ויסברו שהי' הורתם לאחר גירות וכשימות האחד בלא בנים ישא האחר את אשתו ונמצא נושא א"א מן האם, אכן עכ"פ מדרבי רש"י שלא כתב כן נראה ג"כ שדעתו כדעת הרשב"א והריטב"א והב"י והב"ח ודלא כהש"ך:

בד"ה ה"נ חייס עלוי'. שאין אדם מתכווין להרוג נפש: ואף שאין זה רציחה דהא רק ב"נ מצווין על העוברין כדאמרינן סנהדרין (נ"ז:) אבל ישראל לא מכ"מ אסורא איכא גם בישראל כמש"כ התוספ' שם ודף נ"ט.) ומזה ראי' לשיטתו שם ועיין בתשובת חוות יאיר (ל"ז:):

שם בתוספ' ד"ה לאחר שלשה. אשתו לא בזיז מינה: מזה ודאי ל"ק דהתם באשתו גמורה איירי אלא דכוונתם להקשות מפרק ב"ש דהתם קאמר ארוסה גם בה יבמתו בזיז מיני' ע"ש וסוגיא דפסחים לא הביאו רק לחזק הדבר דשייך ביבמתו בזיז מיני':

בד"ה לזרעך אחריך. לקמן בפרק נושאין: לכאורה י"ל דרב פפא דמקשה לקמן קרא למאי אתא והש"ס דמתרץ דקאי ללא לנסב שפחה ונכרית כרבא ס"ל דקאמר הכא הטעם משום גזירה וא"כ ע"כ לא אתיא קרא להבחנה, אכן באמת העירו התוספ' שפיר דהא אשמואל גופא דאמר לקמן (דף ק') י' כהנים ובעל א' מהם הולד שתוקי פריך ר"פ קרא דגבי אברהם למאי אתא והרי שמואל דרש הכא לענין הבחנה אבל אי נימא דגם רבא הכא לא פליג אשמואל רק ארב נחמן שאמר כן משום שמואל והוא ס"ל דלא אמר שמואל מעולם כן א"ש די"ל דגם ר"פ ס"ל כן:

בד"ה בכולן. איבמה לחוד קאי: נראה דלא פירשו כפי' רש"י דמחלק בין שאר איסורי נישואין כגון שניות ובין איסור דהבחנה משום דלפי' זה לא הוי סיפא דומיא דרישא דבכולן קאי בין אלהנשא בין אלהתייבם וכאן לא קאי רק אלהנשא דביבום הוי שפיר תקנת ערוה, שוב ראיתי במהרש"ל שכתב אמה שכתב רש"י שאסרו חכמים להנשא נ"ב פי' לשוק בלא חליצה עכ"ל ומזה נראה שדעתו שפי' רש"י כפי' התוספ' ולענ"ד אין בסתימת לשון רש"י המשמעות כן:

בד"ה ותמתין משהו. להמתין ג' ימים: ורש"י נקט שבוע או שבועים ונ"ל דדייק לכתוב כן דהא מאלמנה שמת בעלה איירי והיא אבלה ז' ימים ואסורה בתשמיש המטה וא"כ בלא"ה צריכה להמתין שבוע או יותר אם לא נקבר המת עד אחר איזה ימים אבל התוספ' דלא נקטו רק ג' ימים היינו כגון בגרושה א"נ באלמנה שפגע רגל בתוך ג' ימים ובטל אבלות וא"ל לדעת רש"י דאבלה היא הרי אסורא לנשא כל ל' יום די"ל דמשכחת בשתנשא למי שאין לו בנים דמותרת לנשא לו משום פרי' ורבי' כמש"כ התוספ' לקמן (מ"ג:) ע"ש:

בד"ה סתם. כתובתה לא משעבדה: א"ל דדלמא עשו תקנה משום אשה דלא אומרת כן וגם לא תבעת כתובתה די"ל דר"ת הכי קמקשה דבלא"ה צריך להבין סברת ר"ש דמה בכך שאין יכול לכופה הא גם במקום יורשים אמרינן בגמרא שאין יכולים לכופה כדפריך ולתבעני' ליורשים רק שמתרץ אשה בושה לבא לב"ד וזה שייך גם לגבי בעלה אף שאין יכול לכופה וצ"ל דשאני יורשים שאין מוטלים עליהם רק לשלם שכר אבל עלי' מוטל לפרנס ולכן היא צריך ליתבע ליורשים בב"ד ובזה בושה אבל בשיש אב לא מוטל עלי' כלל לפרנסו אלא היא תשלח אותו אצל אביו לפרנסו ובזה אינה צריכה ביאת ב"ד וא"כ שפיר פריך ר"ת דהא כל אשה כיון שנשאת כמי שאומרת איני ניזונית ואיני עושה דמיא דהא יוצאת מרשות בעלה לגמרי וא"כ למה לא יתירו לה להנשא הא אז אין מוטל עוד עלי' לפרנסו אלא ע"כ דגם כשאין מוטל עלי' מכל מקום חסה על בנה וא"כ ה"ה בגרושה מינקת ועיין ברשב"א:

ע"ב בגמרא מסתמיך ואזיל ר"א: מה דמשמיענו דכשהלך סמוך עליו שאל כן י"ל דדינה קמ"ל דלכאורה י"ל כיון דרבי נחום שונה הלכות הוי כמו שנראה ממה דקאמר ששאל הלכות מר"א איך השתמש בו ר' אבוה הרי אמרינן במגילה (כ"ח:) אסור לשמש במי ששונה הלכות ומשמע אפילו הוא תלמידו וכן נפסק בי"ד (סי' רמ"ו) אבל י"ל דזה דוקא אם משתמש בו לצורך עצמו אבל אם משתמש בו בעת שמלמדו א"כ זה הוא לצורך התורה שיהא דעתו צלולה יותר, ובזה מובן ג"כ מה הי' דעת ר"ל (שם) שאמר להנושאו אי הכי גמור מיני הא מלתא וכו' ע"ש די"ל אחר שהוא רצה לשמשו ור"ל לא רצה להשתמש במי ששונה לכות אמר גמור מיני תא מלתא בעת שאתה נושא אותי ואז מותר וזה קמ"ל הכא אחר שמסתמיך ואזיל ר"א על ר"נ ששונה הלכות הי' לא עשה כן רק בעת שהי' שונה ולומד ממנו ולכן בקש ממנו שישאול ממנו הלכות בעת שמשתמש בו:

שם ברש"י ד"ה הי ננהו בתולות. בתולה יבמה אם לא ארוסה: המהרש"א פי' דרש"י רצה לבאר דלמא בתולות ה"א בתולות דעלמא ושלא היו נשואות מקודם זה כלל ולזה מפרש בתולה קאי איבמה ג"כ וזה ט"כ בארוסה, אכן לענ"ד זה דחוק דמה שיעור יש בבתולה מאמתי תתחיל להמתין ג' חדשים גם מהיכא מוכח דבתולה יבמה היא ארוסה דלמא לעולם בנפלה מן הנשואין שנכנסה לחופה ולא נבעלה, ולולא דברי רש"י הי' נ"ל לפרש דהכי קפריך דהא הך א' ארוסות וא' נשואות ע"כ היינו א' בתולות וא' בעולות כיון דע"כ אתי לאשמעינן דגזרינן ארוסות שאינן ראויות להתעבר אטו נשואות שראויות להתעבר וא"כ ע"כ ארוסות היינו בתולות דאי בעולות מ"ש מנשואות וכן נשואות ע"כ איירי בבעולות דאי בבתולות שנכנסו לחופה ולא נבעלו מ"ש מארוסות ולכן מתרץ דבאמת חדא קתני וסיפא קמפרש לרישא וכה"ג משני ג"כ מתניתן דשבועות שם (י"ב:):

בד"ה עקרה. שנעקרה רחמה: בעירובין פי' רש"י שנשאת לג' ולא ילדה והיא בחזקת עקרה ונ"ל דלא רצה הכא לפרש כך דרצה לפרש אליבי' דהלכתא וא"כ לא משכחת בכה"ג דהא אפילו אחר ג' חדשים אסורה לנשא משום קטלנית וא"ל דנתגרשה מג' אנשים דלרש"י לשיטתו גם נתגרשה מג' אנשים אסורה לנשא כמש"כ לעיל ודף כ"ו) וכמבואר באבן העזר (סי' ט') וא"ל דמשכחת במת אחד וגירש א' דבזה לכ"ע לא מקרי קטלנית כמבואר לעיל שם דז"א כיון דפסקינן בנשואין כרבי דבתרי זימנא הוי חזקה ולענין להחזיקה עקרה להקל שתנשא תוך ג"ח ודאי בעינן ג' פעמים כרשב"ג דהא בדברים דליכא סכנה פסקינן כרשב"ג בוסתות ושור המועד כמבואר לקמן (דף ס"ד) וא"כ בתוך ג' פעמים הוי או תרי מיתות או תרי גירושין ואז בלא"ה אסורה לנשא ולכן פי' רש"י הכא אליבי' דהלכתא עקרה שנעקר רחם שלה אף שאין זה לשון עקרה בשאר מקומות ועל פי פירושו בעירובין צריך לדחוק דס"ל כהך דיעה שהביא הב"י בשם רמב"ן הביאו גם רמ"א (שם) בשם י"א דבנפל ומת לא הוי קטלנית ומשכחת בכהאי גוונא, אבל לעולם פירושו דהכא פשוט יותר:

בד"ה או שאינה ראוי' או חולי: עיין במהרש"א שפירש שיש לה חולי ברחם ונראה שדחק לפרש כן כיון דכבר תני או חולה שהיא עצמה חולה, אבל לענ"ד שרש"י לא גרס בברייתא דהכא או חולה דגם בכתובות דקתני ברייתא דרדופה לא תני הך דאו חולה, ובלא"ה יש שנוים בג' מקומות אלו דמייתי הך ברייתא הכא ובכתובות ובעירובין דלא תני בחדא כמו באידך ומשמע כן דהכא לא פירש רש"י כלום אאו חולה ובעירובין פי' עלי' דאינה יכולה לסבול תשמיש ולכן בעירובין באמת לא פירש רש"י אשאינה ראוי' רק הפי' הראשון דהכא מחמת סם ולא הפי' דמחמת חולי כיון דהתם קתני או חולה גם לגירסת רש"י, והנה בכתובות פי' אשאין ראוי' לילד שנעקר בית הריון שלה ונ"ל שבכתובות סובר בעקרה כפירושו בעירובין שנשאית לג' ולכן פי' אאין ראוי לילד שנעקר רחמה אבל הכא דפי' אעקרה שנעקר רחמה מטעם הנ"ל הוצרך אאין ראוי לילד פי' אחר כגון מחמת סמא:

שם בתוספ' ד"ה רבי יוסי. אבל ליארס מיד שרי: א"ל איך אפשר לומר כן כיון דקאמר ר"י מתיר ליארס ולנשא מיד מכלל דת"ק שהוא ר"מ אוסר אפי' ליארס, די"ל דהא ע"כ אין זה דיוק דהא גם לעיל גבי גיורת ומשוחררת קתני הכי ר' יוסי מתיר ליארס ולנשא מיד והתם ע"כ גם ת"ק מודה דמותר לארס דהא רבי יהודה היא דמתיר לכל הנשים ליארס, אכן לפי הגירסא שהביאו התוספ' בשם ר"ת דגרס ר"י מתיר ליארס ולא לינשא אז שפיר מוכח דר"מ אסר ליארס, ולכן אולי י"ל דבעירובין פי' רש"י אליבי' דהך גירסא והכא אליבי' דאידך גירסא דגרס לינשא, ובלא"ה יש גרסות משונות דבעירובין כתיב ר' יוסי והכא כתיב ר' יהודה, ועיין לקמן (מ"ג:) שכתבתי עוד סברא אחרת במה שי"ל שפליגי ב' שיטות דרש"י דכאן ודעירובין:

בא"ד. אפילו נשואה שרי הכא ר"י: ק"ק להך סברא דכתבו התוספ' דיותר מסתבר לגזור רדופה אטו שאינה רדופה מלגזור ארוסה אטו נשואה א"כ איך רצו להביא ראי' לשיטת רש"י דכאן נגד שיטת רש"י דעירובין מדקאמר דיחידאי פליג עלי' הא גם אי נימא כשיטת רש"י דכאן דמתיר ר' יוסי ארוסה לנשא ג"כ ק' מנ"ל דת"ק דמתניתן ר"מ דלמא ר"מ כרבי יוסי ס"ל דלא גזר ארוסה אטו נשואה ורק רדופה אטו שאין רדופה גזור ודלמא ר"י גופא ס"ל ג"כ הכי ואפילו אי גרסינן בברייתא רבי יוסי מתיר ליארס ולנשא דפליג ר"י בפי' אר"מ אכתי ק' מנ"ל דר"מ ת"ק דמתניתן הוא דלמא כרבי יהודה ס"ל דמתיר ארוסה לנשא ורק רדופה אטו שאין רדופה גזר ודלמא רבי יהודה הכי ס"ל, וצ"ל דיותר מסתבר להש"ס למימר דמתניתן יחידאי היא משנימא דר"מ חילק בין גזירה דארוסה אטו נשואה ודרדופה אטו שאין רדופה, אבל מכ"מ ק' מי דחק ר' יוחנן לחזור מכח מתניתא דכרמא כיון דפשטא דמתניתא דכרמא משמע דאברייתא דרדופה קאי א"כ דלמא הא דצריך להמתין ג' חדשים היינו דחששו רדופה אטו שאין רדופה אבל לעולם אימא לך דארוסה אטו נשואה לא גזרינן וי"ל דלא מסתבר לי' לר' יוחנן לעשות פלוגתא שלישית כיון דלת"ק דמתניתן אפילו ארוסה אטו נשואה גזרינן ולתנא דפליג אר"מ בברייתא אפילו רדופה אטו שאין רדופה לא גזרינן ולר"מ נימא דהא גזור והא לא וכן חכמים דכרמא ולכן יותר מסתבר לי' למימר דהם כת"ק דמתניתן ס"ל דאפילו בארוסה גזר:

בא"ד. דדלמא בגיורת ואנוסה מיקל: וא"ל דאכתי לגזור הני אטו שאר נשים אע"כ דלא גזרינן וא"כ גם הכא לא מסתבר דגזר ר"י ארוסה אטו נשואה, די"ל דכבר כתבו התוספ' לעיל (דף ל"ה) דלא שייך למיגזר בהני אטו אחרינא דזנות וגיורת לא שכיחי וא"כ התוספ' בזה לשיטתם אזלו, אכן כבר כתבתי לעיל דרש"י לא ס"ל כן אלא דמאן דגזר גזר זנות אטו נישואין כדמשמע מדבריו שם ולכן לרש"י לשיטתו אין כאן קושיא:

בד"ה סתם חשיב כרבים לגבי יחיד: עיין במהרש"א שהקשה א"כ אכתי למה לא פסק ר"י כסתם מתניתן דהכא כיון דרבים הוא ותירץ דאין צריך לפסוק כרבים רק כסתם אי דינו כסתם וע"ז הקשה א"כ היאך דייק דיחידאי פליג עלי' דאפילו אי רבים הוי לא צריך למיפסק כוותייהו ותירץ דבחנם לא דחקינן רבים אי לאו דיחידאי הוא אכן אכתי צריך ביאור דהרי סתם דשבת הוא יחידאי כר"ש ואעפ"כ פסקינן כוותי', ולכן נ"ל דה"ט הכא כיון דר"י ורבי יהודה שהם ג"כ רבים פליגי את"ק לכן פסק ר"י כוותייהו כיון דמתניתן לאו דין סתם רק דין רבים אית לי' ומכ"מ דייק שפיר דיחידאי פליג עלי' דאי לאו דת"ק יחידאי הוא מכ"מ ה"ל לפסוק כת"ק דרבים שהוזכרו סתמא בלשון חכמים עדיפי בכ"מ מרבים שהוזכרו בשמם אבל מתניתן דשבת אף דכיחידאי אתיא מכ"מ כיון דרק יחיד פליג עליו שהוא ר"י פסקינן כסתם מתניתן דה"ל כרבים לגבי יחיד, ועיין ברמב"ן שהביא שיטה דחשיב סתם ואח"כ מחלוקת כיון דר"י ור' יוסי שהם רבים פליגי ואף שכתב לאו מלתא היא היינו שאין לדחוק סתמא מפני זה אבל מכ"מ חשיבי כרבים:

בא"ד. אין סדר למשנה: אקושיא זו לכאורה הי' אפשר לומר דאף דאמרינן אין סדר למשנה היינו בתרי מסכתות בחדא סדר כמו הך דע"ז שהביאו התוספ' דאפשר דמסכתא זו נשנית קודם לאידך אבל בתרי סדרים שפיר י"ל דיש סדר כדאשכחן בגמרא דאסמכוהו סדר דששה סדרי משנה אקרא והי' אמונת עתך חסן ישועות וא"כ ודאי דקדם שבת דבסדר מועד לנזיר שבסדר נשים, שוב ראיתי בתוספ' י"ט (סוטה פ"ט) שכתב כן ושמחתי שכוונתי לדעתו, ועיין בשער המלך (הל' אישות כ"ו:) שהביא פלוגתא בין הראשונים בזה ומסופק בדעת רש"י ולענ"ד ממה שכתב רש"י כאן וז"ל במסכתא אחרת באותו סדר עכ"ל משמע שדעתו כדעת התוספ' דדוקא באותו סדר יש מוקדם ומאוחר אבל בב' סדרים לא, אכן בתוספ' הרא"ש הקשה עוד קושיא אחרת בזה אהא דפריך בשלהי שבת דפסק ר"י כר"ש דאין מוקצה מהא דתנן בביצה אין מבקעין עצים מן הקורה והרי אר"י הלכה כסתם משנה והקשה ע"ז ג"כ מאי פריך הרי בתרי מסכתות אין סדר וזה ק' גם לפי תירוצינו שהרי זה בחד סדר הוא ולכן ע"כ צריכים התוספ' לתירוצם, והנה רש"י כתב בין שסתם אחרי' במסכתא אחרת באותו הסדר עכ"ל וכבר כתבתי שממה שכתב באותו הסדר נראה שמה שנשנה מאוחר גורם להחשב מחלוקת ואח"כ סתם ועל זה קשה מהא דע"ז דאמרינן דבשתי מסכתות אין סדר למשנה: