ערוך לנר – יבמות – קטע 47

שם בתוספ' ד"ה הך דאזלא. ותימא גדול פי': ליישב פי' רש"י י"ל דודאי בהא לא טעו עלמא וידעי דחלוצה אסורה ולכן כשרואה שנישא אחותה לאתר מיתתה כ"ע ידעי דהיא לא נחלצה אלא אחותה אבל בצרת חלוצה אין האיסור פשוט כ"כ ואפשר דיסברו העולם כיון שהיא לא חלצה לא שייך גבה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ושריא ולכן גזרו בה, ולכן מתורץ ג"כ מה שהקשו הרמב"ן והרשב"א על רש"י שהרי החלוצה עצמה אם נשאת לנכרי צרתה מותרת די"ל דהתם ליכא למיטעי, ומה שהקשו התוספ' עוד מהאחים מותרים לא זכיתי להבין שהרי קרובות חלוצתו לא אסורות רק מדרבנן ואם גזרו משום צרת חלוצתי שאסורה מן התורה איך שייך להקשות שיגזרו גם משום איסור דרבנן, ובזה מתורצים ג' קושיות התוספ' על רש"י, ומה שהקשו שהרי צרה לא אסורה רק במקום מצוה רש"י גופא ביאר זה שהעולם יסבור שהצרה באמת אשת אחיו היתה וא"כ באמת לא גזרו רק משום צרה במקום מצו', וע"פ דברי רש"י דהכא מתורץ ג"כ מה שלקמן (כ'.) פירש דמשנה שאינה צריכה קאי אכל המשנה ולא פירש כפי' התוספ' דקאי איבמתו שמתה בלבד דלפי פירושו י"ל דיבמתו משנה הצריכה היא דצריך להשמיענו דחלץ לה ומתה מותר באחותה.

בא"ד. בנשואה לאחיו ולא לנכרי: פי' כגון ראובן נשא לאה ושמעון רחל וצרתה ומת ראובן וחלץ יהודה ללאה ואח"כ מת שמעון אז אסורה לו רחל משום אחות חלוצתו וצרתה משום צרת אחות חלוצה דהעולם יסבור דלרחל חלץ בתחלה שהיא היתה אשת ראובן ושצרתה ג"כ אשת ראובן היתה וכשנשאה ואמרו צרת חלוצה נסיב ומה שכתבו התוספ' שפי' רש"י יש ליישב לא כוונו רק דפירושו יש ליישב כן אבל רש"י ודאי לא נתכוון לזה שהרי פי' במתניתן לעיל דרחל נשואה לנכרי: בד"ה

ואמאי תהוי יבמה. תימה דלא פריך: כבר כתבתי לעיל (כ"ז:) ישוב לקושיא זו דכמו דמתרצו התוספ' לרבינו חננאל התם דלכך לא פריך לרב ממתניתן דד' אחים משום די"ל דס"ל יש זיקה ורב ס"ל אין זיקה ע"ש כמו כן לא הי' יכול לפרוך ג"כ מהך ברייתא דהי' אפשר ג"כ לתרץ כן אבל אמימרא דרב הכא פריך שפיר כיון דהכא מוכח דאפילו בדאורייתא מתיר הותרה ונאסרה וחזרה והותרה כש"כ בזיקה דרבנן אפילו למ"ד יש זיקה. ובהכי נ"ל לישב ג"כ מה שהקשה המהרש"א הכא דהיכי קאמר ר"א היא לפי מה שחלקו התוספ' בין רבנן לדאורייתא א"כ דלמא ר"א ג"כ לא קאמר רק בדאורייתא מכ"מ הרי למ"ד יש זיקה כעין דאורייתא הוא וגם רב מודה ועיין מש"כ לקמן עוד יישוב לזה:

בד"ה הדר אמר. אכתי המ"ל דטעמא דר' אלעזר: מזה לכאורה אין קושיא כ"כ די"ל דרב ס"ל כתירוץ אביי לקמן (דף ק"ט) דמפרש טעם דר"א משום דעמדה עליו באיסור אבל לכאורה עדיפא מזה ה"ל להקשות דלפי הנראה מהסוגיא לרבא הקשה רב המנונא הקושי' מהברייתא ועל מה דשתק רבא קאמר מ"ט שתק לימא דר"א היא ומה קושיא בזה הא רבא לשיטתו לא ס"ל לקמן (שם) דטעמא דר"א משום דעמדה עליו באיסור וצ"ל דרב המנונא לא לרבא הקשה אלא לרב גופא וכן נראה מהרשב"א אכן בריטב"א כתב דסוגיא זו אזיל אליבי' דהך תירוץ לקמן דטעמא דר"א אינו רק משום גזירה דרבנן דבדאוריית' גם רב מודה שלא תחזור להיתירה הראשון וכן ר"א ע"ש ולפ"ז ל"ק מה שהקשינו לרבא לשיטתו וגם מה שהקשה המהרש"א שהבאתי לעיל דלמא ר"א לא קאמר רק בדאורייתא לא קשה לפי דבריו:

ע"ב בגמרא מתיב רב חיננא: ק"ק מאי קושיא מאחות זקוקה שאיסורה רק דרבנן לספק אשת אח מעוברת שאסור' מן התורה דלמא דוקא היא שמן התורה אינה עולה ליבום אינה חולצת אבל ספק אחות זקוקה שמן התורה עולה ליבום שפיר חולצת:

שם והלכתא לית לה: הא דהוצרך למיפסק הלכתא אף ובלא"ה היכי דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל ושלא להוציא ממון מן המוחזק נחשב קולא כמש"כ התוספ' בב"מ (דף צ"ה) ע"ש, י"ל דיש נפקותא דאפילו תפסה דהיא מוחזקת מפקינן מינה, ועוד י"ל דנקט כן לאשמעינן הטעם דלית לה וכמו שכתבתי לעיל (דף ל"ט) על מה דפסק הלכתא שם:

שם ברש"י ד"ה הרי קטנה. וספק צרת ערוה: במהרש"א כתב דצרת ערו' כדי נסבה דהא בה שייך ג"כ אם יבא אלי' דקרוב לה מייבמינן לה אלא שרש"י כתב לפי סברת המקשה ע"ש ומדבריו נראה שהי' סובר דספק צרת ערו' היינו בספק גירושין דערו' ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ולענ"ד אי אפשר לומר כן דא"כ איך כתב רש"י דמדאורייתא בת יבום היא הא הוי ספק צרת ערו' דאורייתא אבל לפי מה שאכתוב לקמן בתוספ' דכוונת רש"י היא כאן בספק מחצה על מחצה א"ש דבזה לא שייך לברורי ע"י אלי' כיון דאין ספק איך הי' הדבר ואפילו אם נחשב מחצה על מחצה ג"כ אפשר לברורי ע"י אלי' מכ"מ י"ל דכוון לספק צרת ערו' שגרש בג' גטין פסולין דקרי לעיל (דף ל') סצ"ע וחולצת ובזה ודאי לא שייך לברורי דהא מן התורה ודאי כשרין ומדרבנן ודאי פסולים מטעם גזירה והוי דומיא דקטנה דלאו בת איעבורא היא:

שם בתוספ' ד"ה אמאי. ועוד שלא ישא אדם מעוברת חבירו: ק"ל לפי תי' התוס' דכאן אמאי מקשה לר' יוחנן דוקא אמאי לא תחלוץ הא גם לריש לקיש יש להקשות כן דלמאי ניחוש אי שמא תפיל ותנשא בחליצה זו הרי ר"ל גופא קאמר בפי' הברייתא דלעיל (ל"ו.) דלא חיישינן שמא תפיל דקאמר וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ואי ניחוש שמא יהא הולד ב"ק ומתי תנשא אי לאחר לידה הא שפיר קמנסבה משום ולד אף דחליצתה לא הי' חליצה וקודם לידתה לא ישא אדם מעוברת חבירו וא"כ מה שמקשה הש"ס לר"י גם לר"ל יכול להקשות:

בד"ה אלא ארוסה. משום כרוז בעלמא ליכא למיגזר: כן הוכיחו התוספ' דאל"כ מאי פריך גרושה מא"ל דדלמא גזר גרושה אטו אינה גרושה וכמש"כ המהרש"א ועל זה הקשו התוספ' תמיהתם, אכן לפענ"ד דוחק קצת שנאמר שסמך הש"ס לפרוך לר' יוחנן דודאי לא גזר גרושה משום נשואה כיון דאין האיסור רק משום כרוז דהא בלא"ה הך דכרוז הוא גזירה לגזירה ודלמא בהא נמי גזר וגם דק' על זה תמיהת התוספ' ולכן נ"ל ע"פ מה דאמרינן לקמן (קי"ט:) דפריך למאן דגזר משום דאתה מצריך כרוז לכהונה ממתניתן דניתן לי בן במדינת הים ומתרץ רב פפא בגרושה, וא"כ י"ל דקושית הש"ס היא לר"פ אליבי' דר"י כיון דר"י מתרץ ג"כ משום כרוז לכהונה א"כ ק' ג"כ ממתני' דניתן לי בן וצריך לתרץ בגרושה וא"כ ע"כ מוכח דלא גזרינן גרושה אטו אינה גרושה משום דגרושה לא שכיח ולכן גם הכא ק' דתחלוץ אבל לעולם ארוסה אטו נשואה י"ל דגזר גם ר"י כמו ר"ל משום דארוסה ונשואה שכיחי ולכן לא הי' יכול לפרוך לר"י ארוסה מא"ל וצריך לפרוך מארוסה גרושה דוקא דבגרושה ודאי לא גזר ר"י כדמוכח ממתניתן דניתן לי בן דע"כ מוקמינן בגרושה:

אבל בעיקר קושית התוספ' מה שהקשו דלר"ל נמי תקשי ארוסה מא"ל נ"ל דלרש"י שיטה אחרת בזה דבערובין (דף מ"ז) הביא אמתניתן דהכא דולא תחלוץ דביבמות מפרש אמאי לא תחלוץ דאם אינה מעוברת הרי מועיל החליצה ואם מעוברת בולד ש"ק לא צריכה להחליצה ובאין הולד ש"ק תחלוץ פעם שניי' אלא משום כרוז לכהונה ע"ש וזה לכאורה נגד סוגיא דהכא דמרש"י משמע דגם לר"ל ק' והרי הכא אדרבא רצה להוכיח כר"ל ולמיתב ארבי יוחנן דלר"ל ניחא דחיישינן שמא תפיל ותנשא בחליצה זו, ולכן נ"ל דרש"י סובר דה"ק ש"ס דהכא דלמה לא תחלוץ אע"כ דחליצה לא מהני במעוברת וק' לר"י אבל לר"ל ל"ק דאפשר לדחות דהטעם שמא תנשא ומתרץ דאתה מצריכה כרוז, ולפ"ז לא מדחקינן ג"כ לר"ל לומר גזירה זו דשמא תנשא אלא לר"ל ג"כ הטעם משום כרוז שהרי ע"כ טעם דכרוז גם ר"ל אית לי' בהאשה שהלכה היא וצרתה למד"ה וא"כ כי פריך גרושה מא"ל פריך לר"ל כמו לר"י וגם מה דמתרץ אח"כ מברייתא דרבי יוסי הוא ג"כ לר"ל, ובזה מתורץ מה שהקשו התוספ' כאן לר"ל וגם מה שהקשו לקמן דתקשי' לר"ל מרבי יוסי דקאי כוותי':

בד"ה הספיקות. אלא שהי' צריך להאריך: פי' בלשון המשנה הי' צריך להאריך ואף דהכא צריך להאריך להוכיח מלשון הברייתא והתם כתוב במתניתן בפי' כן להא לא חייש כיון דעכ"פ לשון הברייתא דמינה פריך קצר הוא:

בא"ד. לא הוי מצי למיפרך: ואף דהכא ג"כ הי' צריך להאריך בלשון המתניתן מכ"מ הקשו שפיר דזה יקשה אפילו לפי תירוץ הגמרא דהתם ג"כ לא שייך בירור ספק ע"י אליהו, אכן הא ק"ל למה הוצרכו להקשות ממתניתן דד' אחים דוקא כמו כן היו יכולים להקשות ממתניתן (דף ך') דאיסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ושאר משניות דקתני חולצת ולא מתיבמת לפי מה דס"ד השתא דאפילו היכי דאי אפשר לברורי, אינה חולצת אלא במקום שעולה ליבום, וי"ל דזה ודאי הי' פשיטא להתוספ' דהיכי דאי אפשר להמתין ודאי אמרינן דחולצת אבל מהך דריש ד' אחים ק"ל שפיר דהתם שייך ג"כ קצת להמתין לינשא עד שתמות אחת מהאחיות ולא תהי' עוד אחות זקוקה ואז תחלוץ חליצה כשירה דראוי' אז ליבום ועל זה תירצו דכה"ג לא אמרינן שתמתין כ"כ זמן מרובה ולעגן דמיתה לזמן מועט לא שכיח:

בא"ד. ומיהו מההיא דספק קדושין: עיין במהרש"א מ"ב שכתב דהתוספ' מחולקי' בזה עם רש"י דמדבריהם נראה דספק קדושין מקרי אפשר לברורי ורש"י כתב לקמן דספק צרת ערו' לא הוי אפשר לברורי, אבל ק"ל שהרי גם מהגמרא מוכח דמקרי אי אפשר לברורי דאל"כ למה קאמר אילימא בספק קדושין הא אפילו אי בספק קדושין איירי ג"כ יכול להקשות קושיתו אע"כ דספק קדושין מקרי אי אפשר לברורי, אבל נ"ל דדברי התוספ' אתין שפיר ועם רש"י לא פליגו דהנה יש ב' גווני ספק קדושין הא' כגון ספק קרוב לו ספק קרוב לה וזה ודאי אפשר לברורי ע"י עדים שיעידו איך הי' הדבר אכן עוד יש ספק קדושין בהני גווני דמפרש מחצה על מחצה בגטין (ע"ח:) כגון בב' כתי עדים א' אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה וזה אי אפשר לברורי עוד דאף אם יבואו עוד עדים הרי תרי כמאה א"נ בשניהם יכולים לשמרו או שניהם אין יכולים דהוי ג"כ מחצה על מחצה כמבואר שם ומקרי ספק קדושין ואמרינן בזה ג"כ דחולצת ולא מתייבמת וזה מקרי אי אפשר לברורי ולכן מה שכתב רש"י דספק צרת ערו' דחולצת מקרי אי אפשר לברורי היינו כגון נפל הבית עליו ועל בת אחיו א"נ במחצה על מחצה דבשניהם אמרינן לעיל (ל"א.) דחולצת וזה מקרי אי אפשר לברורי, אבל התוספ' הקשו דמההיא דספק קדושין (דף ל') ה"ל להקשות דהתם כתוב בפי' במתניתן איזהו ספק קדושין ספק קרוב לו ס"ק לה ולא מיירי מדין מחצה על מחצה וע"ש ברשב"א וזה מקרי אפשר לברורי ע"י עדים, אכן בגמרא דקאמר אילימא בספק קדושין היינו בכהאי גוונא דאי אפשר לברורי כגון מחצה על מחצה ובזה לא הוי קשה מידי שימתין מכ"מ פריך אמאי לא מתייבמות וע"כ צריך לאוקמי' בספק קדושין דקדש א' מב' אחיות ובזה ק' דימתין וא"ל דדלמא איירי ג"כ בכה"ג שקדש א' מב' אחיות בספק קדושין דמחצה על מחצה דאי אפשר לברורי דא"כ יקשה הניחא לאביי דס"ל קדושין שאינן מסורין לביאה הויין קדושין אבל לרבא דס"ל דלא הויין קדושין מא"ל אע"כ דאיירי בספק קרוב לו או לה דזה הוי כהוכרו ולבסוף נתערבו דלעיל (דף כ"ג) דמקרי לכ"ע קדושין ועיין מש"כ הרשב"א בזה בשמעתין כן נלענ"ד ברור דעת התוספ':

בד"ה אלימא ספק קדושין. ובספק גירושין הוי מצי לאוקמי': פי' ובכגון במחצה על מחצה דאי אפשר לברורי א"נ בג' גטין פסולין דקרי להו לעיל (דף ל') ספק גירושין ובזה מייתרינן דלא יקשה קושית הגמרא, אבל בתוספ' הרא"ש הביא הקושיא דלוקמי' בספק גירושין כגון שאחיו גירש ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ולפ"ז אין הקושיא רק דכמו דמוקמי בקידש א' משתי אחיות הוי מצי לאוקמי' גם בכה"ג אבל לעולם גם להך אוקימתא יקשה קושית הגמרא, ולא ידעתי למה לא הוקשה דלוקמי במחצה ע"מ או בג' גטין פסולים דלפ"ז לא יקשה קושית הגמרא וה"ה דהוי מצי לאוקמי' ג"כ במת הולד בתוך ל' יום דאמרינן לעיל (ל"ו:) דחולצת וזה ג"כ אי אפשר לברורי ובכל הני אוקמתות לא יקשה קושית הגמרא אלא שבמה שתירץ התוספ' הרא"ש על קושית התוספ' מספק גירושין דא"כ למה נקטו הספיקות חולצות לשון רבים ולא הספקה חולצה לשון יחיד מתורץ גם זה, אכן אכתי ק"ל דלוקמי' כגון שאחיו גירש ב' נשיו בגט א' וזרקו לה ספק קרוב לזו ספק קרוב לזו או ע"פ דברינו במחצה על מחצה לשניהן דבזה חולץ לשתיהן דכל א' היא ספק גרושה ספק אינה גרושה ולא מתייבמות דהשתא שפיר שייך ספקות ל"ר, א"כ לפי מה דאמרינן לעיל (ל"א:) דג' אחים נשואים נכריות ומת א' מהן ועשה בה שני מאמר ומת ה"ז חולצת ולא מתיבמות וא"כ משכחת כגון המאמר שעשה האח השני הי' בספק כגון מחצה על מחצה ואח"כ מת הרי ששניהן חולצות דבשניהן אנו מסופקים שמא היא אותה שעשה בה מאמר ויש בה זיקת ב' יבמים ובכל זה לא שייך מה שתירץ הרא"ש אקושית התוספ':

בד"ה הא קטנה, ואפילו למאן דלא גזר: נראה דהוצרכו לכך משום דגרסו בברייתא דרדופה לקמן רבי יוסי כמש"כ שם ד"ה רבי יוסי, הרי דר"י לא גזר קטנה אטו גדולה והסוגיא דהכא אליבי' דרבי יוסי אזלא וכן נראה מדברי הרמב"ן, ויותר יש לפרש הדבר דזה דוחק קצת לומר דהסוגיא לרבי יוסי קאי דאיך שייך להקשות לר' יוסי מהברייתא דהספקות דלמא לאו ר"י היא אלא משום ר' יוחנן צ"ל דהוצרכו התוספ' לכך דאליבי' דר' יוחנן ודאי אזלא הסוגיא דהכא דהא לר' יוחנן תירץ הך דכל שאינה עולה ליבום אינו עולה לחליצה ואית לי' לרבי יוחנן לקמן (מ"ב:) הלכה כרבי יוסי:

בד"ה עמד בדין. אלא בברח מחמת מרדין: וא"ל דאכתי מאי פריך לשמואל דלמא באחת מיירי בברח בשבילה די"ל דפשיטה לי' להש"ס ג"כ דל"ד ברח דהוא הדין חלה וכהירושלמי שהביאו התוספ', והנה התוספ' הקשו מזה על רש"י שכתב שם בכתובות דדוקא ברח אבל חלה לא ובכתובות כתבו שרש"י כתב כן הכא בהחולץ אבל באמת אין זה ברש"י שלפנינו לא הכא ולא התם:

בא"ד. אע"ג דהתם מיירי בעשה בה מאמר: עיין בפי' רש"י שם שנראה ממנו דבלא עבד בה מאמר ג"כ איירי:

דף מ"ב ע"א בגמרא דרב אמר משעת נתיצה: ק"ק ומה בכך דהברייתא כשמואל ולא כרב הא בלא"ה מייתי התם בגמרא תניא כוותי' דרב ותניא כוותי' דשמואל ומאי שנא אי חדא ברייתא כשמואל או תרי וי"ל דהכי קפריך דהתם קמקשה לשמואל יאמרו ב' נשים בחצר א' זו אסורה וזו מותרת ומשני זו זמן גט מוכיח עלי' וכו' הרי דבלא טעם דזמן מוכיח גם שמואל וגם ברייתא דמסייע לי' מודה דשייך לגזור והרי הך גזירה גופא שייך ג"כ הכא גבי חליצה וכמש"כ התוספ' ובזה לא שייך הוכחה ע"י זמן של שטר ולכן ק' בין לרב ובין לשמואל ומתרץ רבא שהכא לא שייך לאסור מטעם גזירה כיון שהתרת איסור כרת ק"ו לאיסור לאו שמותר:

ובהכי א"ש ג"כ מה דקשה לכאורה דמאי קמ"ל הברייתא דלאחר ג' א"צ להמתין פשיטא מהיכי תיתי שתמתין וכ"ת דהיא גופא קמ"ל דלא ניחוש משום שמא יאמרו כמו גבי גט דיקשה הניחא לרב אבל לשמואל מאי קמ"ל, אבל לפ"ז א"ש דגם לשמואל קמ"ל שפיר דלא גזרינן משום שמא יאמרו:

שם איסור לאו לא כש"כ: י"ל מה איסור לאו שייך בזה וי"ל דאם ניחוש שמא היא מעוברת ולד של קיימא אזי לכ"ע חליצתה אינה חליצה דאפי' למ"ד חליצת מעוברת שמה חליצה זה אינו רק כשהפילה לבסוף כמו שכתבו התוספ' לעיל (ל"ה:) ומטעם ולד אינה פטורה עד שיצא לאויר העולם כדאמרינן שם דף ל"ו) א"כ כשתנשא לשוק כשהיא מעוברת יש בה איסור לאו דלא תהי' אשת המת החוצה ולזה קאמר כיון דאיסור כרת התרת ולא חששת שמא היא מעוברת לאיסור לאו לא כש"כ, אכן דברי התוספ' שכתבו ד"ה לאחר אבל לענין גזירה שמא ישא אחותו וכו' צ"ע דנרא' מדבריהם שאין כאן ביבמה רק אותה גזירה שיש בכל הנשים והרי בגמרא קאמר דאיסור לאו איכא וי"ל דדוקא במעוברת מבעל שייך איסור אבל במעוברת מיבם ואין שם יבם אלא ההוא שמת אין כאן רק איסור גזירה שמא ישא:

שם גזירה שמא ישא אחותו מאביו: ה"ה דהוי מצי למימר נמי אשת אביו ואשת אחי אביו או אחות אביו או אשת אחיו מאביו שיש לו בנים אלא כולהו בכלל אחותו מאביו הן דכולהו שאר האב הן וכמש"כ התוספ' הרא"ש, אכן מש"ה עוד הרא"ש דהוי מצי למינקט ג"כ שיגרום שתתייבם אשת אביו שלא כדין שיסברו שאין לו בנים וכתב שזה הוא בכלל ייבם אשת אחיו מאמו זהו דוחק לפענ"ד דהא הכא אין האיסור בהספק אלא באחי אביו ובייבם אשת אחיו מאמו האיסור בהספק ואיך שייך שהוא בכלל וכמו כן ה"ל ג"כ בכלל יפטור אמו לשום הך דיפטור יבמתו לשוק ואעפ"כ נקטינהו תרווייהו. וביותר נלענ"ד דלא נקט כן דטעם זה לא שייך רק להמתין אחר הגירושין אבל לא לאחר מיתה דהא אם מת ולו עוד אשה אה לא שייך גזירה זו דגם אם שאר נשים אין צריכין להמתין לכ"ע היא צריכה להמתין להנשא לשוק משום יבמה ולכן הרא"ש באמת לא נקט רק בשגרש אביו את אמו וכיון דן א"ש דלא נקט הש"ס גזירה זו כיון דצריך טעם בין לגירושין בין למיתה שצריכה להמתין:

שם אלא המתין חדש א' ותנשא: ברשב"א הקשה דליתרץ אי נמי לשמנה תלד דלמא בן ז' לשני הוא ואשתהי הולד במעי' ומתרץ דלא רצה לתרץ כן משום דפלוגתא הוא, ונראה שכוון למה דפליגי לקמן (פ':) ת"ק ורבי בהא אי אמרינן אשתהי או לא ואי הוי מתרץ כן אכתי הי' יכול להקשות הניחא לרבי אלא לת"ק מא"ל דבהא לא פליג שום תנא דבעינן המתנה דג' חדשים, אכן אכתי ק' לדידן דפסקינן כרבא תיספאה (שם) דחיישינן לאשתהי עד תריסר ירחי שתא א"כ מאי מהני המתנה ג' חרשים ניחוש דלמא אשתהי וצ"ל דמכ"מ הוו הכרת עובר לסוף ג' חדשים, ואף דבגמרא משמע דליכא הוכחה בהכרת עובר לסוף ג' רק ע"י בדיקה והרי לדידן לא מצרכינן בדיקה ולא הוזכר זה בשום פוסק י"ל דודאי היא יודעת בהכרת עובר לסוף ג' רק כשהיא נשיאה חיישינן דלמא תחפה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה אבל בעוד שלא נשאת סמכינן עליה ולכן מותרת לעולם להנשא לסוף ג' חדשים: שם וכי מלו ג' חדשים לבדקי': א"ל אכתי תבא לכלל ספק דדלמא תלד לז' מקוטעים וא"כ הכרת עוברה כבר הוא לשני חדשים ואיזה ימים ולא תדע אי מראשון הוא ויולדת לט' היא והכרת עוברה הי' לג' חדשים או משני הוא וילדה לז' מקוטעים והכרת עוברה הי' כבר מקודם ואין לזה תקנה אלא שתבדוק בכל יום בכל חדש השלישי ואין זה המשמעות לשין הגמרא דקאמר וכי מלו ג' חדשים לבדקי' די"ל דאע"ג דאמרינן דעוברה ניכר לשליש ימי' היינו מה שהוא סתם ימי עבור בכל אשה דהיינו ג' חדשים אבל לעולם גם ביולדת לז' לא ניכר עד ג' חדשים שלמים ועיין מש"כ בזה המהרש"א בנדה (ט':) דנראה שיש פלוגתא בזה ועיין מש"כ לעיל (ל"ז.):