ערוך לנר – יבמות – קטע 21

בד"ה היא עצמה מתחללת. ועמיו היינו אשתו: עיין במהרש"א שהקשה הא בתמורה (דף ד') ילפינן כן מלא יחלל, ולכאורה זה לא יקשה כ"כ דלפי המבואר שם רק לאביי אמרינן כן, וי"ל דדרשא דהכא אליבי' דרבא אזלא, וא"ע מצאתי כן בספר שער המלך (הל' א"ב) ע"ש, ועוד הביא שם תירוץ בשם ש"מ כ"י דצריך בעמיו לגלות דחלול שני דמרבינן מלא יחלל הוא באשתו, אכן לכל התירוצים ק"ל הרי בעמיו ליכא למידרש על אשתו דצריך להא דדרשינן מיני' בת"כ לפסול בת חלל זכר לכהונה וע"פ דרשה זו דרשינן גז"ש בקידושין (דף ע"ז) להכשיר בת חללה ולכן דעת רש"י צ"ע:

שם בתוספ' ד"ה צריכה לנקוב. דמוהל אינו מכשיר: לפי' רש"י דטעמא דב"ש משום דס"ל דמוהל מי פירות חשיב לכאורה ל"ק קושיא זו דמה שגזרו על הבצירה הוא כב"ש דלב"ה בוצרין בטומאה והר"י פורת גופא אב"ש התם מפרש כן והרי ב"ש גם הכא ס"ל דמוהל אינו מכשיר אבל לפי' הברטנורה דלעיל דטעמא דב"ש משום דלא ניחא לי' שפיר ק' קושית התוספ', ולכאורה מזה ראי' לפי' רש"י, אכן בשבת (דף קמ"ד) כתב רש"י בעצמו כדברי התוספ' דכאן דג' מיני מוהל הן:

בד"ה למאי. לב"ה דקאי בה: לענ"ד י"ל ביישוב קושיא זו ע"פ מה שכתבתי לעיל בשם תוספ' הרא"ש דאחר דדרשינן היא תועבה למעט ולד מחזיר גרושתו תו ליכא למילף ולד יבמה לשוק מק"ו די"ל דולד מ"ג יוכיח דאיסורה שו' בכל ואעפ"כ אין בנה פגום ולכן כיון דשם בנדה כבר הקשו אנשי אלכסנדריא לר' יהושע על ולד מ"ג והשיב מהיא תועבה לכאורה לא הקשו לו מידי כאן דאפילו ליכא למיפרך מה לאלמנה וכו' מכ"מ ליכא למילף מק"ו מאלמנה לכן האמר למיפשט מחזיר גרושתו להשמיענו שהשואלים דהכא לא ידעו מתשובת ר' יהושע לאנשי אלכסנדריא:

בד"ה מה לאלמנה. דלהכי אייתר לי' חללה פירש דהך חללה גבי כה"ג מיותר דנוכל ללמוד מכ"ה אלא לדרשה אתיא דאין חללה אלא מאיסור כהונה כדאמרינן בקידושין (דף ע"ז) ע"ש:

בא"ד. דדוקא ר"י אית לי' הך סברא: ק"ק לפ"ז מאי פריך לקמן (דף מ"ד) לר"ש בר רבי הך פירכא דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת וחזר ע"י קושיא זו מאוקימתא אימא דכר' יהודה ס"ל ויליף במה הצד, וי"ל ע"פ מש"כ התוספ' דר' יהודה כר"ע ס"ל דיש ממזר מח"ל והכל מודים דלקמן ע"כ לאו כר"ע ס"ל כמבואר שם:

דף ט"ז ע"א בגמרא בני צרות אני מעיד לכם: בתוספ' הרא"ש הקשה הכא וכן הקשו התוספ' לקמן (דף פ"א) דמבני צרות נשמע לצרות גופייהו דאי צרות זקוקות להיבום והחליצה בני צרות נמי פסולים מק"ו ולא שייך פירכא דהיא עצמה מתחללת דלרב המנונא גם יבמה לשוק מתחללת ע"ש, ולכאורה י"ל לפי מה דסובר ר' יהושע בנדה ודף ע') דולד מחזיר גרושתו כשר מהיא תועבה לא יכול למיפשט אצרה גופא דאימא הא דכשרים בני צרות לאו משום פירכא דק"ו הוא אלא מטעם דלא שייך הק"ו דבני מחזיר גרושתו נימא ליוכיח דאסורו שוה בכל והיא אינה מתחללת ובנה כשר ולכן לא שייך להוכיח מהכשר בני צרות דגם צרה גופא מותרת לשוק בלא חליצה, אכן על זה עדיין קשה דלא שייך מ"ג ליוכיח דמה למחזיר גרושתו שאינה מתחללת אבל יבמה לשוק דמתחללת ואעפ"כ בני' כשרים ע"כ אינה זקוקה, ועיין לקמן (מ"ה.) שכתבתי יישוב אחר לקושית התוספ' והרא"ש:

שם והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות: הא דנקט הלכות לשון רבים נראה דהכי פירושו הזהרו בהלכות שישאל מכם שלא יקפח אתכם על ידם שע"כ תודו לו בדין צרת הבת כי בדרכים שונים יכריח אתכם על זה שיש לו ג' מאות חשובות ואם תאמרו אם יכרית באמת נודה לו כי רק האמת נבקש אכן אני מעיד שהקבלה מתנגד לזה כי חגי הנביא העיד על זה:

שם ואמר ג' דברים: הא דאמר להם ג' דברים אילו י"ל חדא לר' יהושע וחדא לראב"ע וחדא לר"ע כסדר חשיבותן כמו שנכנסו אצלו דהיינו לר' יהושע אמר עיקר הדין ששאל אותו דצרת הבת אסורה ועוד כיון דלר' יהושע שאלו על זה בברייתא דלעיל והי' מתירא לומר הלכה כדברי מי הראה לו שהוא אינו מתירא ופסק כב"ה ושלא יפה עשה במה שמתירא ולראב"ע אחר דע"פ עדות חגי הנביא מעשרין מעשר עני בשביעית משום דראב"ע ס"ל בידים (פ"ד) דמעשר שני מעשרין ולר"ע אמר דמקבלין גרים מן התרמודים דטעמא דמ"ד דאין מקבלין הוא משום דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר שהוא סברת ר"ע דס"ל דיש ממזר מח"ל כמבואר זה לקמן בסוגין וא"כ הראה לו מקבלת חגי דלא יפה כוון דכיון דמקבלים אין ממזר מח"ל כמו דס"ל התוספ' הרא"ש ואף דמשמע דר"ד לא ידע מראב"ע אפשר שבתוך הלכות שסבבו אותו בהן קודם ששאלו הך דצרת הבת גילה ראב"ע דעתו לענין מ"ע בשביעית, וע"פ דברינו מוכח ג"כ דראב"ע אז כבר הי' נשיא שהרי באותו יום שמנוהו לנשיא הי' הפלוגתא בידים ואז ע"כ עדיין לא ידע מקבלת חגי דא"כ לא פליג, וזה ראי' לדברי המהרש"א שפירש דלכך הושיב לראב"ע על מטה של זהב ולא ר"ט מפני שראב"ע הי' נשיא:

שם ועדיין לא הגעת לרועי בקר: אפשר דאמר לי' כך משום דר"ע רעיא דכלבא שבוע הוי כדאמרינן בכתובות והא דא"ל ר"ע ואפילו לרועי צאן מרוב ענוותנותו אמר לו כן דרועה צאן גרוע מרועה בקר כנראה בסנהדרין (כ"ו.) ע"ש והמהרש"א נדחק בזה:

שם צרת הבת אסורה: כתב מהרש"ל שנשאת לכהן ירושלמי עכ"ל, והוא תמוה דמ"ש לכהן ואי בשנשאת ליבם אסורה לכהן מטעם זונה קאמר למה לן לפרש כך ולא בקיצור אסורה להתייבם, וא"ע ראיתי בירושלמי שלא כתוב כן אלא הכי איתא התם דהעיד ר' דוסא על חגי הנביא שאמר דצרת הבת מותרת שתינשא לכהן פירש דלא נימא כריב"נ דחולצת מספק וא"כ א"א להנשא לכהונה אלא זו תנשא לכהן, שוב ראיתי בדברי מהרש"ל ביש"ש שהביא סוגיא דכאן והביא שחגי אמר צרת הבת מותרת ומפרש הירושלמי להנשא לכהן שאינה צריכה חליצה ומזה נראה שהוא גרס בסוגין מותרת במקום אסורה וזהו שכתב להנשא לכהן אבל במהרש"ל ציין צרת הבת אסורה וצ"ל דט"ס הוא וצ"ל מותרת וגם שנשאת צ"ל להנשא:

שם ברש"י ד"ה מבין. שאין ישראל דרים שם: אף דקושטא הוא דגם אי ישראל דרים שם טהורים דמצנע להו וכמש"כ התוספ' דגם ברקם דרים ישראל ואעפ"כ משום דדהו לא מטמאי מכ"מ הך בבא א"א לפרש כך דהא דבין ישראל טהורים משום דמצנעי להו כתוב שם בנדה בסיפא דמתניתין:

שם בתוספ' ד"ה בני צרות. וא"ת לשמואל דמספקא לי': ביישוב קושית התוספ' י"ל דשמואל לא הי' יכול לפשוט מהכא דאין קידושין תופסין דדלמא השואלים מר"י בני צרות לא בשביל לפשוט מיני' רני מחזיר גרושתו שאלו דפשיטא להו דבני ח"ל פגומין הם מק"ו דאלמנה אלא ששאלו אגב צרות גם על בני צרות למיפשט מיני' אי קידושין תופסין ביבמה לשוק דאי אין תופסין אז בני צרות דב"ה לב"ש בני חייבי לאווין הם ופגומין לכהונה ואי כשרים לכהונה ע"כ דקידושין תופסין ביבמה לשוק כן הי' דעת השואלים ומכ"מ ממה שפשט ר' יהושע דבניהם כשרים לא הי' יכול לפשוט דקידושין תופסין ביבמה לשוק דהא י"ל ג"כ אפכא דפשיטא להו דלא תופסין ושאלתם היתה אי בני ח"ל פגומין הם מק"ו דאלמנה או לא וכדאמר באמת בש"ס ולכן לא הי' שמואל יכול למיפשט ספקו מהכא:

בד"ה טמון ומואב. ואומר ר"ת דהתם בארץ סיחון ועוג: הא דנקט גם עוג ורש"י לא נקט רק סיחון היינו דרק גבי סיחון מצאנו דכבש מעמון ומואב כמבואר בחקת ובשופטים אבל גבי עוג לא מצאנו ולכן רש"י דאיירי מאותו עמון ומואב דכבש סיחון לא נקט רק סיחון אבל ר"ת דאיירי מאותו חלק דעבר הירדן שלא כבשו מעמון ומואב נקט שפיר גם עוג וכוונתו דאיירי התם מכל ארץ עוג ומאותו חלק דארץ סיחון שלא כבש מעו"מ ולכן בסוף דבריו גם ר"ת לא נקט רק סיחון לבד, אבל ארש"י ותוספ' בחגיגה (דף ג') צ"ע קצת הא דנקטו ארץ סיחון ועוג ע"ש ודע שממה שמביא ר"ת ראי' לפירושו השני דאיירי מארץ עמון ומואב שלא נתקדש מעולם דאל"כ יקשה לר"א דמסופק בגמרא אליבי' אי ס"ל קדשה לע"ל ומר' יהושע דס"ל באמת קדשה לע"ל ואעפ"כ ס"ל דעו"מ מעשרין מ"ע בשביעית יהי' לכאורה קושיא לפי' רש"י, אבל באמת שיטת רש"י א"ש די"ל דס"ל כמו שחלקו התוספ' לקמן (דף פ"ב) בין קדושת הארץ ובין קדושת מקדש דקדושת הארץ בטלה לכ"פ ורק לענין קדושת מקדש פליגי ע"ש:

ע"ב בגמרא חד אמר משום עבדי שלמה: ק"ק הא אמרינן (פ"ד דידים) דבא סנחריב ובלבל כל האומות ולכן עמונים ומואבים מצרים ואדומים בזמן הזה מותרים וכן פסק הרמב"ם וא"כ למ"ד משום תברי שלמה למה לא מקבלים בזמן הזה דאף אם נתישבו שם הא סנחריב בלבל אותם ואינם עתה היושבים בתרמוד, ואפשר לומר שבזמן סנחריב עדיין היו יושבים בירושלים ואח"כ נתישבו שה בתרמוד א"נ אותם היושבים בארץ יהודה לא בלבל סנחריב שהרי לא כבש ירושלים עיר המלוכה ותרמוד י"ל שמארץ יהודה הי' ועכ"פ מוכח שבימי עזרא עדיין היו ניכרים עבדי שלמה שבעזרא (ב') ונחמי' (ז' וי"א) מונה הכתוב עבדי שלמה עם הנתינים לפסול והרי גם הנתינים שנפסלו בימי יהושע ודוד עדיין היו נכרים בימי התנאים דנמנו במשנה עם הפסולים:

שם מי קשיש כולי האי: המהרש"א ח"א הקשה דהא כתיב והמלך דוד זקן ותירץ כיון דלא קשיש רק עד שבעים לא שייך למימר כן, וזה דוחק לענ"ד דהרי אמרינן במתני' בן ששים לזקנה וא"כ כבר הי' יכול להבחין בעשרה שנים ימי הזקנה מלבד ימי הנערות ומה שיעור יש לדבר, ולכן נ"ל דמדכתיב גם זקנתי ולא נער הייתי וזקנתי משמע דגם זקנתי הוי דומיא דנער הייתי דהיינו כבר עברו לי יחי נערות וגם ימי זקנה וזה לא שייך רק בחי שהגיע לשיבה שהוא יותר מזקנה כדאמרינן באבות בן ששים לזקנה דהיינו מששלמו ששים ובן שבעים לשיבה דהיינו מששלמו שבעים והתחילו שני השמונים וכיון דדוד לא קשיש כולי האי לדבר מימי הזקנה כדבר שעבר כבר שלא הגיע לימי השיבה לכן לא שייך לומר גם זקנתי:

שם זה שכתוב בו לא יבא עמוני אף שסנחריב בלבל כל האומות ולא היו עמונים ומואבים אז אסורים י"ל שידוע להם שהם מבני עמון ומואב, ועיין בתוספ' לקמן (דף ע"ז) שכתבו שנבוכדנצר הי' העיקר שבלבלם וא"כ בזמן החרבן עדיין היו ניכרים:

שם ברש"י ד"ה הומניא, בהומניא יוונים: קשה דהא בקידושין (דף ע"ב) אמרינן דעמונים הם ושם פירש רש"י בעצמו כן, ואולי הכא ט"ס הוא:

בד"ה מעשרת שבטים. שילדה מישראל הולד ממזר הוצרך לפרש כן דהולד ממזר דאל"כ יקשה קושית התוספ' דהא אמרינן בכמה דוכתי' דהולד בתר דידה אזיל וע"כ צ"ל כתירוצם דרב אסי סבר כר"ע דהולד ממזר אך ק"ק דא"כ למה נקט דחוששין לקידושין דאיכא למיטעי עכ"פ דאינו ממזר וכפי' התוספ' ה"ל לאשמעינן חידוש טפי דאין מקבלים גרים מהם שמא ממזרים הם וכמו הך דאין מקבלין גרים מן התרמודים וכש"כ דחוששין לקידושין, ונ"ל דלפי' רש"י אף דחוששין לקידושין שמא ממזרים הם מכ"מ מקבלין גרים מהם דכיון דבהא דאין מקבלין גרים מן התרמודים הטעם שמא יטמעו ממזרים בישראל א"כ זה הטעם לא שייך רק בתרמוד שרובם ממזרים כמבואר לעיל ורובא ככולה וא"כ ליכא רק חדא ספיקא שמא יטמעו אבל בעשרת שבטים דלרש"י לשיטתו לא חוששין רק מטעם כל קבוע כמחצה על מחצה דמי א"כ י"ל כיון דליכא רק ספיקא מותר לקבל גרים מהם מטעם ספק ספיקא שמא לאו ממזר הוא ואת"ל ממזר שמא לא יטמע בישראל אבל מכ"מ חוששין לקידושין דבזה ליכא רק חדא ספיקא, אכן זה לא שייך רק לפי' רש"י דהחשש הוא מטעם קבוע אבל לפי' התוספ' דהוא מטעם רוב דבדוכתא דקביע עשרת שבטים הוי רובא א"כ ליכא אלא חדא ספיקא כמו בתרמודים ושפיר קשה דליתני חדוש טפי דאין מקבלין גרים מהם, אכן לק"מ להתוספ' לשיטתם דהא הם פירשו דלא כפירש רש"י אלא דטעמא דר"י אמר רב אסי משום בנות, ולפ"ז לא צריך לומר דהולד ממזר אלא דסבר נו"ע הבא על בת ישראל הולד כשר וישראל כשר הוא וא"כ בלא"ה לק"מ דליתני אין מקבלין גרים מהם ואזיל רש"י לשיטתו והתוספ' לשיטתם ועיין מה שנכתוב בזה לקמן:

שם בתוספ' ד"ה ור"י וסביא. תימא היכי פליג ר"י אחגי הנביא י"ל דרק להתוספ' לשיטתם הוקשה כן דס"ל לקמן (ד"ה אמוראי) דטעם מ"ד דמקבלין גרים מן התרמוד משום דקים לי' להך מ"ד דלא באו על בנות ישראל אבל לפי מש"כ התוספ' הרא"ש דפליגי אי נו"ע הבא על ב"י הולד כשר או לא י"ל כיון דהך מ"ד דהולד ממזר כר"ע ס"ל דיש ממזר מח"ל וכמש"כ התוספ' לקמן א"כ אין קושיא היאך פליג ר"י אחגי הנביא די"ל דכר"ע ס"ל דפליג ע"כ ג"כ אחגי ע"פ קבלתו דיש ממזר מח"ל ויליף מקרא כן:

בד"ה קפסיק ותני. תימא דלמא לבד מתרמוד: עיין בנדה שתרצו התוספ' על קושיא זו מדמחלק ברקם משמע דכולהו אחריני טהורים, ולענ"ד י"ל עוד על ראית התוספ' ממה דאמרינן בגטין (דף ו') לבד מבבל שהרי לפי מש"כ התוספ' לקמן (ד"ה אמוראי) לחד תירוץ מ"ד אליבי' דר"י אין מקבלין ס"ל באמת לבד מתרמוד ולענין בבל פליגי בגטין (שם) רב ושמואל אי בבל כא"י לגטין או לא וא"כ פליגי ג"כ בהא אי אמרינן לבד מבבל או לא וא"כ י"ל דמ"ד אליבי' דר"י הכא דאפילו מתרמוד ס"ל כשמואל שם דס"ל באמת ואפילו בבל דגם בבל כח"ל:

בד"ה אמוראי. כדמוכח בפ' עשרה יוחסין כבר הזכירו התוספ' שם דלקמן (דף מ"ד) ש תנא דס"ל נו"ע הבא על ב"י הולד ממזר ולא ס"ל כר"ע ולפ"ז אין ראית התוספ' דכאן ראי', אכן בזה י"ל דהתוספ' כתבו ראיתם ע"פ סוגיא דעשרה יוחסין, אבל תמו' לי שהרי דיוק התוספ' דכאן היא דע"כ מ"ד משום ר"י דהלכה כסתם משנה אינו המ"ד דאמר בשמו אין מקבלין גרים מה"ת כיון דמסתם מתניתן דקידושין מוכח דמחייבי לאווין אין הולד ממזר והרי המ"ד משום ר"י דהלכה כסתם משנה הוא רבה בב"ח כדאמרינן בחולין (דף מ"ג) ורבה בב"ח גופא הוא דקאמר לקמן (דף מ"ה) משמי' דר' יוחנן דאפילו למ"ד אין ממזר מח"ל מכ"מ הוי ממזר מנו"ע וא"כ מאן לימא לן דלא אמר ג"כ משמי' דר"י דאין מקבלין גרים מן התרמודים. אולם אמה דאמרינן בחולין דרבב"ח אמר ר"י דהלכה כסתם משנה ק"ל מאוד מסוגיא דגטין (דף פ"א) דמקשה לרבב"ח אר"י דמוקי פלוגתייהו דב"ש וב"ה בראוה שנבעלה ממה דאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ומשני אמוראי ננהו ואליבי' דר"י ע"ש והרי רבב"ח גופא הוא המ"ד משמי' דר' יוחנן הלכה כסתם משנה, ומזה ראי' שאין עלי תשובה שמה שכתוב בחולין רבב"ח אר"י הלכה כסתם משנה הוא טעות וגם מרש"י שם נראה דלא גרס כן גם בשום מקום בש"ס לא מייתי עוד כן אלא בכ"מ מייתי סתמא מימרא דר"י הלכה כסתם משנה ולכן גם דברי התוספ' כאן א"ש. אחר כתבי זה נדפסו המשניות עם פי' תוספ' ר"ע וראיתי להרב ז"ל שהקשה ג"כ על התוספ' דכאן מסוגיא דלקמן (דף מ"ד) ולא ידעתי למה לא הקשה מימרות דרבב"ח אהדדי כדכתבנו, אכן לפי מה דהוכחנו דלא רבב"ח הוא המ"ד משמי' דר"י הלכה כסתם משנה ל"ק על התוספ' דכתבו כן ע"פ סוגיא דקדושין:

בא"ד. ומתניתן דהאומר סוברת דאין ממזר מח"ל: יש להעיר דאיכא ג"כ ב' סתמות ביבמות דס"ל יש ממזר מח"ל דהיינו מתניתן דפרק רבן גמליאל כדאמרינן לקמן (דף נ"ב) ומתניתן דפרק האשה רבה כדאמרינן לקמן (דף צ"ב) וכן לר"ל גם אידך מתניתן כדאמרינן שם (ע"ב) אי לאו דקלסך גברא רבה ה"א מתניתן ר"ע היא אבל באמת זה אינו מועיל דמה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי כדאמרינן לקמן (דף ק"א) וא"כ אכתי יקשה מה שהקשו התוספ' מכ"מ מאי אולמא דהך סתמא מהך סתמא, וא"ל דא"כ מאי קושיא למ"ד הלכה כסתם משנה הא ר"י ע"כ כחדא סתמא צריך לסבור די"ל דעכ"פ לא הי' לו לומר בפי' הלכה דלא שייך רק לחדא סתמא כיון דס"ל הלכה כסתם משנה ויש להסתפק איזה סתמא עיקר ועיין בתוספ' חולין (דף מ"ג):

בא"ד. משום דסברה דהולד כשר המהרש"א פירש בזה משום דאי הולד כשר ע"כ דהולך אחר הכותי וכמו שכתבו התוספ' בקידושין ולענ"ד קשה דהתוספ' לא כתבו כן רק בלשון ושמא, ובאמת שיטה זו צ"ע דמה שהביאו ראי' מסוגיא דקידושין (דף ס"ח) אדרבא שם מוכח להיפך דאף דהס"ד דמקשה דקאמר (שם) לימא קסבר רבינא הי' כן דלמ"ד הולד כשר אזיל בתר כותי מכ"מ כי משני ממזר נמי לא הוי ע"כ מוכח אפכא דגם למ"ד הולד כשר ישראל הוא, וכן נלענ"ד להוכיח ג"כ ממה דאמרינן לקמן (דף מ"ה) הולד פגום לכהונה ק"ו מאלמנה ע"ש, והשתא אי ס"ד דלמ"ד כשר בתר כותי אזיל א"כ ל"ל טעמא מק"ו לפסול אותה לכהונה תיפוק לי' דגיורת פסולה לכהונה מן התורה כדאמרינן לקמן (דף ס"א), והן אמת דלשיטת התוספ' יש ליישב זה ע"פ מה שפירש הרמב"ן שם דמה דאמרינן הולד פגום לכהונה היינו גם בבן דיש לו דין חלל לפסול לכהונה בת ישראל הבא עלי', ולפ"ז א"ש דאף דהבת גיורת היא י"ל דצריך ק"ו משום בן דגר הבא על ב"י לא פסלה לכהונה אבל זה פוסל, אכן מדברי רש"י נראה בפי' דלא ס"ל כהרמב"ן וכ"כ הרשב"א והריטב"א שם והביאו הירושלמי דמבואר שם ג"כ דהק"ו רק לענין בת מייתי וא"כ ודאי יקשה דלמה לי ק"ו כיון שגיורת היא אע"כ דאי אמרינן הולד כשר הוי ישראל כשר וכן נראה גם מדברי הריטב"א ודלא כדברי התוספ', שוב ראיתי שהמהרש"א עצמו בתוספ' בקידושין (דף ע"ה) נראה כמסופק בזה אי דעת התוספ' שם כן דאזיל בתר כותי ע"ש, ומה שהקשה שדברי רש"י סותרים זא"ז, לפי מה שכתבתי לק"מ דרש"י לא פירש כן רק בהס"ד דלימא קסבר רבינא אבל לפי האמת אדרבא מוכח דלא צריך להתגייר ולכן פי' רש"י שפיר כן (דף ע"ה) גם מדברי הפוסקים אהע"ז (סי' ד') דחולקים אי הבת כשר או פגום לכהונה מטעם ק"ו ע"ש מוכח דכולהו ס"ל דלאו גיורת היא אלא ישראלית דבתר אמה שדינן לה, ודע שמדברי התוספ' ב"ב (דף ג' ד"ה כל דאמר) מוכח דעתם היפך מה שכתבו הכא דאי אמרינן הולד כשר לא אזיל בתר דידיה דאל"כ לא מקשו שם מידי אפירוש רש"י, וכן מוכח ממה שכתבו שם דצ"ל שלא נשאו ישראלית וכן כתב רש"י בפירוש ג"כ בקידושין (דף ע') דמסתמא לא נשאו בנות ישראל (ולכן ל"ק קושית התוספ' עליו די"ל דשם באנריפס הי' ידוע להם דאמו ישראלית היתה) משמע הא נשאו ישראלית הבן לאו עבד הוא: