ערוך לנר – יבמות – קטע 137

שם מי חיישינן לתרי יצחק: ק"ל אפילו חיישינן בעלמא הרי הכא ודאי ליכא למיחש אחרי ששלחו בסימנים הרבה ששמו יצחק ריש גלותא ושהוא בר אחתי' דרב ביבי ושהלך מקורטבא לאספמיא וכי ס"ד שעוד יארע שני בכל ענינים האלה אבל דלמא בעלמא חיישינן וגם אביי מאי מייתי ראי' מהא דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעי ששם לא היו סימנים כאלה, שוב א"ע מצאתי בשו"ת ר"מ אלשיך (סי' קכ"ו) שהקשה כן ותירץ שמתוך כך פי' רש"י היכי דלא הוחזקו ב' יוסף ב"ש בעיר א' שכוונתו שלא על הך מעשה היתה השאלה אלא אם יארע כזה בלא כל הסימנים האלה ע"ש שהאריך, אבל ראיתי בריטב"א ונ"י שפירשו דעובדא כך הוי ידוע הי' לנו כי יצחק ר"ג שבכאן יצא מעירו ושלחו מאספמיא כי איש א' ששמו יצחק ר"ג מת בעירם והעידו הבאים עמו שיצא עמהם מקורטבא לאספמיא אבל לא הכירו אותו אם הוא אותו יצחק של קורטובא ע"ש ולפ"ז מתורצת קושיא הנ"ל, אכן הלשון דחוק שמשמע מלשון הגמרא ששלחו מתם הך גופא שהוא בר אחתי' דרב ביבי ועוד אי מאספמיא שלחו ה"ל למימר הי' בא לקורטבא לאספמיא ועוד שהרי משמע שהי' דר בקורטבא ושם היתה אשתו ששאלה ומה להם לשלוח מאספמיא, ולכן לולא פי' הראשונים הי' נ"ל לפרש דמעשה כך הי' דיצחק ר"ג שהי' הולך מקורטובא לאספמיא בא הקול עליו ששכב דהיינו שנודע ששכב א' כאספמיא שבא לשם מקורטובא ושמו יצחק ר"ג ושלחו מקורטבא ששם אשתו אחרי שיצחק ר"ג שהי' בר אחתי' דר' אבין הי' הולך מקל"א ונשמע שמת אם ניחוש שעוד אחר הלך לשם שג"כ שמו יצחק ר"ג חוץ מאותו שהוא ב"א דר' אבין:

שם דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא לכאורה הי' נ"ל לפרש שהספק הי' אחרי שנפל מהשליח אם כשר עוד לגרש בו דשמא של אחר הוא, אבל לפ"ז ק' מה שפי' רש"י האשה עומדת ותובעתו לפנינו עכ"ל דאיך שייך בזה תביעה אצלה ומה מועיל לה הגט אם השליח לא יתן לה, ולכן נלענ"ד דרש"י תפרש שהענין הי' כן שהיא טוענת שזה הגט הוא אותו הגט שנתגרשה מפלוני בעלה וכיון דאמרינן בכתובות (דף כ"ב) שהאשה שאמרה גרושה אני אינה נאמנת רק בשגט יוצאת מתחת ידה וכן נפסק בש"ע אהע"ז (סי' קנ"ב) לכן באה ותובעת הגט שיהי' בידה לראי' שנאמינה שנתגרשה ועל זה דנו אם ניחוש שמא מאחר נפל ששמו כשם בעלה:

שם אמר רבא מנא אמינא לה הא דלא פשט מהך גופא מדלא אמר תבדק כל העולם כולה י"ל דמהתם אין ראי' לרבא די"ל דדוקא התם לא חיישינן שיתרמו ב' יוסף ב"ש ושיהי' ג"כ שמות נשותיהן שוות:

שם בתוספ' ד"ה וקאמרי סימנים. אין נראה דהא אמרינן לקמן: יש ליישב דעת רש"י דהוקשה לו דאי לא משנה מים צורת הפנים כלל א"כ ל"ל סימנים ולמה לא סגי בט"ע לבד דמה בדדמי שייך כאן אי ניכר ממש וכי לעולם לא מאמינים לעד א' על טביעת עין וכמו שהקשו התוס' לקמן ולכן סבר רש"י דודאי ע"י מים לא משתנה כ"כ, שאינו ניכר כלל אבל מכ"מ כיון דמיצמת צמית ולא נשאר כמו שהי' ממש נשתנה מעט ולא ניכר כ"כ ולכן ב' עדים דמעייני שפיר ולא אמרי בדדמי להם ניכר אבל עד א' ואמר בדדמי אף דאם הי' מעיין שפיר הי' אפשר להכיר והי' נאמן כדאמרינן לקמן מכ"מ חיישינן שמא לא עיין שפיר ואמר בדדמי ולכן צריך סימנים דוקא וזה שדייק רש"י בלשונו הטהור ואין ניכר כל כך ולא כתב שאינו ניכר כלל:

בד"ה וקאמרי. ותימא היאך משיאין: לכאורה לא ידענא מאי קושיא דהא ר"ח לא קאמר רק באשה וע"א והיינו משום דהאבעי' לא אפשטא ואזלינן לחומרא וחיישינן דאמרי בדדמי אבל ע"י ב' עדים דלא אמרי בדדמי כדעת רוב הפוסקים גם ר"ח אפשר דמודה דמעידין בטביעת עין לבד ואף דלדעת הרי"ף גם בשני עדים שייך דאמרי בדדמי כמו שכתב הרא"ש והשיב עליו מכ"מ הרי הרבינו חננאל פ"כ לא ס"ל כן מדדייק אשה ועד אחד משמע הא שני עדים גם לדידי' נאמנים בט"ע לחוד ואפשר דפשיטא להו להתוספ' דאפי' ע"י טביעת עין דע"א משיאין ואהא הקשו איך נוהגין כן:

בד"ה וכן. אר"י דאיירי בהפקיד אצלו בעדים: עיין בב"מ (דף ע') שכתבו דבריהם דהכא בביאור יותר אבל לא ידעתי למה הקשו הכא ושם ממעשה דכסא דכספא דאפקידו בי חסא ולא הקשו ממעשה דשב מרגניתא שהובא שם בכתובות (דף פ"ה) קודם הך מעשה דכסא דכספא והרי גם במעשה דשב מרגניתא קאמר כן חדא דידענא וכו' ועוד הא קא יהיב סימנא ע"ש:

בד"ה אתרמויי. להצניע במדה זו: באמת הלשון לא משמע כן דא"כ היאך תלי באתרמויי הל"ל דמדה הרגיל הוא, וביותר הי' נלענ"ד דבשלמא התם גבי מציאה דמן הדין הי' צריך להשיב בלא סימן כמו דמשיבין לת"ח בט"ע רק משום עד תדרוש את אחיך כל אדם צריך סימן די בגילוי בעלמא להחזיק טענת בריא של התובע את המציאה נגד טענת שמא דהמוצא אבל הכא דהמוחזק ג"כ טוען בריא בעינן סימן מובהק יותר להוציא מהמוחזק, שוב ראיתי כעין זה בתוספ' הרא"ש. גם ראיתי בש"מ בב"מ שם שהביא נוסחאות שלא גרסו שם מדה ומנין נמי הוי סימן רק מנין נמי הוי סימן ולפי גרסא זו באמת י"ל דמדה לעולם לא הוי סימן ויהא ראי' לגרסא זו מסוגיא דהכא:

בד"ה ומי חיישינן ממונא מחזקתי': לענ"ד י"ל בזה דממה שאמר ת' תרומה ולא קאמר ספק תרומה משמע שמחזקינן לודאי תרומה והאוכלה לוקה וכן לענין טבל לא קאמר ספק טבל משמע שמחזקינן לודאי טבל ומותר להפריש ממנו למקום אחר וזה ע"כ לא מטעם חומרא אלא מטעם חזקה דמוקמינן הדבר שהיא בחזקתה כשהיתה ולא פינה ולכן פריך דגם הכא נימא כן ולא שייך דהכא העמד ממון על חזקתו ולא ישלם הנפקד דאדרבא החזקה היא שהשומשמין של המפקיד הם כשהיו:

בד"ה אימור. פי' רבינו חננאל לא ידעתי מה לשון פי' שייך בזה שהרי הר"ח לא חידש רק הביא דברי הירושלמי ואם כוונתו שהביא מדברי הירושלמי ראי' שהלכה כר' יוסי אכתי לא שייך לשון פי', והנה ברא"ש באמת לא הביא רק דברי הירושלמי, ובזה י"ל שרצה להדיא ראי' לפסק הלכה, אכן גם לענין הלכה לא ידעתי ראי' מזה שהרי ודאי ר' יוסי הוצרך להשיב לרבי מני שרצה להחזיק בחביות ששם אביו כתוב עליהם שלא שלו הם אלא דאישתקד כשהיו של אביו נכתב שמו עליהם ואכתי לא ידענו אם ר' מני לא נח דעתו בכך היאך פסקו בי דינא וגם בירושלמי נראה שלא הביא מעשה זה רק להוכיח שאפילו בו ישן י"ל אתמול פינה דאשתקד לאו דוקא ע"ש ואכתי מאי ראי' לענין פסק הלכה ואולי כוונת הר"ח כיון דהכא קאמר ב' טעמים למה לא נמחק שם תרומה או משום דאשתלי או דלפנתי' שבקא והנה טעם שני זה לא שייך רק הכא לענין תרומה דע"י שם תרומה שומרו מן הגזילה אבל התם במעשה דירושלמי לא שייך זה דאדרבה ישתדל למחוק השם שלא יחזיק בו אחר וא"כ במעשה זה ע"כ אי אפשר לומר רק טעם דאשתלויי' וא"כ י"ל דזה פי' התוספ' שציינו אהא דאימור אשתלויי' דזה הטעם פי' ר"ח בירושלמי בהך מעשה שם כיון דאידך טעמא לא שייך:

בד"ה יצחק. מיירי דלא הוחזקו ב' יצחק: המהרש"א הקשה דלמא איירי בהוחזקו ולא שכיחי שיירת' ותירץ דבהוחזקו מה דלא שכיחי שיירת' לא מעלה ולא מוריד ע"ש, אכן ק"ל דהא בגטין (כ"ז.) כתבו התוס' (בד"ה כאן) דצריך לאוקמי' בשאין שיירו' מצויות דאם האחד אבד לא חיישינן שמא גם האחר הלך במקום הזה ואבד ג"כ כיון שאין שכיח שהולכים שם ולכן מוקי בהוחזקו ואין שיירות מצויות וא"כ ה"נ י"ל בכה"ג דאיירי הכא כן בהוחזקו ואעפ"כ אהני הסברא דאין השיירות מצויות דלא ניחוש שמא גם יצחק האחר הלך מקורטבא לאספמיא, ולולי דברי המהרש"א י"ל דפשיטא להו להתוספות דמקורטבא לאספמיא שהם ב' עיירות גדולות מקרי שכיחי שיירתא אכן מה שכתבו התוס' דאי לא שכיחי שיירתא וכו' לא משמע כן אבל דעת הרי"ף והרא"ש הובאה אהע"ז (סי' י"ז) באמת כן דאפילו בהוחזקו היכי דלא שכיחי שיירתא לא חיישינן וע"ש בב"ח ובית שמואל:

בד"ה אמר רבא וא"ת אמאי לא מייתי: אולי י"ל דמזה לא הוי סיוע כ"כ דהא רב הונא פליג שם עליו וסובר כאביי דהכא ולכן מייתי מרבה בר אבו' דפסק ג"כ כרבה דעי"ז נכרע דעתו נגד דעת רב הונא, ולפי מה שכתבתי לעיל דלכך לא מייתי רבא ראי' ממה דלא קאמר אבו' דשמואל תבדק כל העולם משום די"ל דשאני גט דלא שכיח שיתרמו שמותיהן ושמות נשותיהן שוות בלא"ה מתורץ קושית התוספ' דכאן דלכך לא יכול רבא להביא ראי' מהא דרבה דאיירי גבי גט:

דף קט"ז ע"א בגמרא א"נ בקפיצה: ק"ק למה נקט רבא הכא גמלא פרחא וקפיצה ובמכות ודף ה') דקאמר מ"ד ניחוש לגמלא פרחא לא נקט ג"כ קפיצה וגם לענין קפיצה קשה כקושית התוספ' דהכא דהכא חייש רבא והתם ע"כ לא חייש דאל"כ אם לא מצי אזלי למה נהרגין דלמא ע"י שם קפצי וצ"ל ג"כ כתירוצי התוספ' דכיון דמתכוון לקלקלה קפץ ע"י שם או כתי' רבינו מנחם דלא חיישינן לזה היכי שלא טענו העדים בעצמם אבל אכתי אינו מיושב למה לא נקט רבא גם שם במכות קפיצה, ועוד ק"ל לפי מה שכתבו התוספ' בקידושין (דף ע"ג) אמה דקאמר רבא גופא שם דיש לחוש לאסופי משום מיעוט שהלך בעליהן למדינת הים דהאי יש לנו להכשירו שמא בא ע"י השם ותרצו כיון דאיכא ריעותא שהושלך לא אמרינן כן ע"ש והרי התם במכות ליכא ריעותא ואפילו הכי אפילו להציל נפשות העדים לא חיישינן לרבא שמא באו ע"י שם בקפיצה ובשלמא לתירוץ שני של התוספות שם דלא תלינן שבא ע"י שם אלא היכי שהיא אומרת כן א"ש די"ל גם לענין עדים כן וכתי' ר' מנחם לענין גמלא פרחא אבל לתי' ראשון של התוספ' צ"ע:

שם בתוספ' ד"ה למאי. ודאי לא חיישינן: ק"ק דא"כ איך קאמר אביי דלנפילה לא חיישינן משום דמזהר זהיר בה ולא קאמר עיקר הטעם דלנפילה דיחיד לא חיישינן, וי"ל דמה דקאמר הכא הוא לטעמי' דרבא דרוצה להביא ראי' מהך עובדא דחבי בר ננאי ולטעמי' דרבא שפיר השיב דלנפילה לא חיישינן כלל דמזהר זהיר בה דהא רבא ס"ל התם בב"ב דאין צריך להביא ראי' אלמא דס"ל דאפילו לנפילה דרבים לא חיישינן וכמש"כ התוספ' בדבור הסמוך רק שהתופ' הקשו דאכתי אביי לטעמי' דנפשי' איך מתרץ הא דחבי ב"נ ואהא שפיר תרצו דמחלק בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים:

בא"ד. והכא נמי מפליג. פי' דאביי גופא מפליג התם כן, והנה שם יש ג' פירושים מה חילוק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד, הרשב"ם פי' דלא שכיח שיאבד יוסף ב"ש וימצא יב"ש אחר, ובשם ר"ח פי' כיון שניכר אותו ששמו כשמו אם איתא שנאבד ממנו הי' צועק ומבקש, והתוס' פירשו שאין לתלות שנפל מאחד לבד אבל מרבים שיש לחוש מכל בני אדם חיישינן ע"ש, והשתא בשלמא לפי' רשב"ם ותוספ' י"ל דחשיב הכא כנפילה דיחיד אף דחבי ב"נ שכיחי טובא מכ"מ הם מיעוטא דמיעוטא נגד רוב האדם ולא שכיח שיאבד הא' וימצא האחר ששמו כן אבל לפי' ר"ח דלא שכיח מפני שלא בא וצעק מה ראי' בזה אחר דחבי ב"נ שכיחי טובא דלמא צעק א' בסוף העיר ששמו כן ולא שמענו וצ"ל דהחילוק הוא לר"ח דס"ל דמסתמא הי' בא לב"ד וצעק וזה שייך גם בחבי ב"נ הרבים כיון דידענו עכ"פ דדרים במחוזא אבל בנפילה דרבים י"ל דהמלו' מעיר אחרת ולא ידע המקום שנאבד שם שילך לב"ד ויבקשנו:

בד"ה מאי. וא"ת בריש כל הגט: בישוב קושיא זו אפשר לומר לענ"ד דגם התם שייך דלמא מסר לי' דהיינו שמא גרש בו הקטנה ונתן לה כתובתה ועכשיו עושה הקטנה קנוניא עם הגדולה למסור לה גטה שתוציא אותו בב"ד ותגבה כתובתה ממנו ויחלקו ביניהם ולכן כיון שיש סברא שמא תמסור לחברתה נימא שלא יגרש כלל בו אפילו לגדולה שנכתב לשמה שמא תוציא אותו הקטנה ותבא לידי איסור אשת איש אע"כ דלא חיישינן להכי שמא תמסור וא"כ יש ראי' דשני יוסף ב"ש מוציאין שכור חוב על אחרים

בא"ד. א"נ אפילו גרס התם נמי רבא אין להקשות איך אפשר לומר כן דא"כ ל"ל לרבא להביא הכא ראי' דלא חיישינן מהנהו תרי שטרי כיון דשם פשט כבר ממתניתן כן די"ל שהרי אביי השיב שם על ראי' דרבא ויש לומר דקבלה מני' ולכן מייתי הכא ראי' אחריתי, אי נמי י"ל שהרי בלא"ה י"ל לפי מה שכתבו רש"י ותוספ' לעיל דמוכח מהא דלקמן דרבא מודה דהיכי דהוחזקו חיישינן והרי התם בגטין קאמר דמותר לגרש הגדולה וב' יוסף ב"ש מוציאין שטר על אחרים הרי דאפילו בהוחזקו לא חיישינן, אכן ז"א דהוחזקו חיישינן דוקא כגון הכא שלא להתיר א"א כשנשמע שמת יצחק ר"ג דחיישינן דאחר בא לשם אבל היכי שהגט או השטר מוחזק ביד אחד אז לא חיישינן שמא מאחר בא לידו אפילו הוחזק שיש אחד ששמו כשמו וזה מוכיח רבא התם לשטר מגט מדמותר לגרש הגדולה והכא מוכיח מממון דהוחזקו לאיסורא דלא הוחזקו שלא חיישינן שמא אחר יש כאן ששמו כן וכמש"כ התוספ' דמדמה ממון דהוחזק לאיסור דלא הוחזק, אבל ק"ק דאכתי מאי מייתי רבא מהא דתרי שטרי שהרי הכא הוי בידו ובזה ס"ל לרבא דגם בהוחזקו לא חיישינן באיסורא וא"כ גם בממון בלא הוחזק אבל אכתי איך שמענו מזה דבאיסורא בלא הוחזקו לא חיישינן היכי שאין בידו ולכן נ"ל כתירוצנו הראשון דאי רבא גרסינן אזי נימא דרבא חזר התם ומודה לאביי ועיין ברשב"א:

בד"ה אותיות. ותימא מ"ש בדברים עיין בב"מ (קט"ז.) ובתוספות שם:

בד"ה הכא. וא"ת בפ"ק דמכות: אפשר לומר ביישוב קושיא זו דהנ' מה שנעשו העדי' זוממי' נוגע לשני דברים האחד לפטור הנדון והשני לעונש' בדין הזמה ושניה' הוזכרו במתניתן במכו' (דף ה') דקאמר הרי אלו זוממים ונהרגין על פיהם הרי בכלל מה דקאמר הרי אלו זוממים אינו רק לפטור הנדון דהא הך דנהרגין פרט אח"כ, והנה המעיין שם במימרות דרבא יראה דשינוי לשון יש בדבריו דבהא דבמזרח בירה ובהא דאמרו בסור' בצפר' נקט לשון הרי אלו זוממין ובאידך מימרות שם לא נקט הך לישנא רק הרי אלו נהרגין או משלמין, ומזה הי' נלענ"ד לומר דאף שפשוט לכל הראשונים דב' מימרות הראשונות ג"כ לענין עונש העדים איירי ומטעם דכתב הריטב"א במכות שם מדקאמר מהו דתימא ניחוש לנהורא בריא או לגמלא פרחא וכי ס"ד דעל מיעוט כזה ידונו הנדון לעולם פטור וליכא ספק רק אי הורגין העדים ע"ש מכ"מ מכח שינוי לשון זה הי' נ"ל לפרש דלעולם רק לענין פטור הנדון דן רבא דס"ד כיון דהעדים העידו עדותן בהכשר רק מכח דבר אחר אנו באין לפטור אותו ולפסול העדים והוי ס"ד דכל דאפשר להחזיק העדים שלא לעשותן עדי שקר ולהוציאם מחזקת כשרות אנו עושין ולכך ניחוש לנהורא בריא ולגמלא פרחא קמ"ל דלא אלא פוטרים הנדון אבל העדים פשיטא דפטורים ועליהם לא דן רבא כלל דכיון דאפשר ע"י נ"ב וגמלא לא מחזיקים אותם כשקרי לדונם מיתה ולכן לא נקט בהני ב' מימרות לשון הרי אלו נהרגין כמו באינך, ובזה יתורץ קושית התוס' אם לא דמסתפינ' על אשר דכל הראשונים לא פירשו כן, אכן מהרמב"ם נראה קצת כמו שכתבנו שנקט בדיוק כלשון הגמר':

בא"ד. ואר"ת דהכא כיון שמכוון לקלקל אשת חבירו: לכאורה זה צריך פירוש דהרי ממה שכתב רש"י לעיל (בד"ה ההוא גיטא דאשתכח) דאיירי שהאשה עומדת ותובעתו לפנינו משמע שהיא טוענת שהיא מגורשת רק שאנחנו מסופקים אם להאמינה דשמא מאחר הי' וא"כ גם במעשה דהכא איירי כן ואיך שייך שיתכוון לקלקלה הא היא תדע אם בעלה הי' המגרש או ענן ב"ח מחגרא, ונ"ל דהענין כך שבעלה הלך למדינת הים באותו יום שנכתב הגט וזה ידע ענן ב"ח מחגרא ומתכוון לקלקל האשה ולכן מראה עצמו אותו יום לפני עדים בנהרדעא והולך מהר בגמלא פרחא לסורא ומצוה לסופר ולעדים ולשליח לכתוב ולהביא גט לאשת ההולך למדינת הים ששמו כשמו וכשתקבל האשה הגט ותראה לב"ד ידע שיורו לה שמותרת להנשא דלא יחושו שמא ענן ב"ח מחגרא הי' המגרש כיון שבאותו יום ראו אותו העדים בנהרדעא ועי"כ תנשא האשה לשוק ותתקלקל:

בד"ה ולהימני. אלא דוקא לענין נישואין: ק"ק דאכתי לפ"ז מאי מקשה ולהימני מדרב המנונא דלפי מה שנראה מהתוספ' כתובות (דף פ"ט) דאם תובעת כתובתה אפילו לינשא אינה נאמנת וא"כ שפיר יש נפקותא בהא דאינה נאמנת בקטטה באמרה גרשתני ותבעה כתובתה דאינה נאמנת לינשא וכיון דאיכא קטטה גם ע"י עדותה אינה נאמנת להנשא, וי"ל דכיון דמה דאינה נאמנת לינשא כשתובעת הכתובה הוא מטעם דאמרינן דאף דאשה אינה מעיזה מכ"מ להוציא כתובה מעיזה שעושה מטעם כתובה ולכן ג"כ לענין להחזיקה ששונאתו לא אמרינן רק כשהעיזה לומר גרשתני כדי להנשא ואשתכח שיקרא דבזה ודאי משום שנאה עשתה כן אבל כשתובעת כתובתה ואשתכח שיקרא אין זה ראי' ששונאתו רק שרצתה להוציא כתובה וא"כ מה דחשבינן הכא קטטה באומרת גרשתני ט"כ איירי בלא תובעת כתובה ולכן פריך שפיר דתהיה נאמנת מדרב המנונא, אכן הרא"ש תירץ עוד על קושית התוספ' דאיירי שם דהיתה קטטה בינייהו דאז אינה נאמנת לומר גירשתני ע"ש ועל תירוץ זה יקשה כקושיתנו כיון דהכא לא חשיב קטטה לענין שלא תהי' נאמנת אלא קטטה שרוצה להוציא עצמה מובעלה וכמובואר בחלקת מחוקק אהע"ז וסי' י"ז המ"ח) על פי סוגין וא"כ מאי פריך וליהמני לימא דאף הכא איירי בכה"ג כמו בכתובות שהיתה מקודם קטטה ואח"כ אמרה גרשתני וי"ל דגם לענין להחזיק קטטה שלא תהי' נאמנת אח"כ לומר גרשתני בעינן קטטה שאוסרת עצמה עליו:

ע"ב בגמרא איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה: הקשה בתוספ' הרא"ש על רבינו חננאל דכתב דלמ"ד דמשקרא לא נאמנת במת וקברתי' ולמ"ד בדדמי נאמנת דא"כ לימא איכא בינייהו כן והניח בקושיא, ולענ"ד י"ל דבלא"ה פי' התוספ' בהך דארגיל הוא קטטה דחוק קצת, גם כבר הקשו התוספ' ואמאי לא תשקר דהא כבר אמרה גרשתני בשקר, ולכן י"ל דודאי לא פריך מה יש בין ב' הטעמים דבזה ידע שפיר דיש ביניהם מת וקברתיו אבל מה דקאמר מאי בינייהו היינו קושית התוספ' בעצמו מה נפקותא יש בנדון זה דקטטה כיון דלמ"ד בדדמי הכא ודאי משקרא דהא כבר אמרה גרשתני בשקרא וא"כ לעולם אינה נאמנת במת וקברתיו גם למ"ד זה ומתרץ א"ב דארגיל הוא קטטה דבשלמא אם הרגילה היא קטטה ואמרה גרשתני בשקר בזה הוחזקה לשקרנית אבל כשהרגיל הוא י"ל דלא הוחזקה בכך דלעולם לא הי' בדעתה ליצא מאתו ולנשא רק שאמרה לפניו כן להראות נגדו כאלו רוצה לצאת מאתו למען ייטיב דרכו וא"כ לא הוחזקה שקרנית בזה אף שבאו עדים שלא גרשה ולכן נאמנת במת וקברתיו: