ערוך לנר – יבמות – קטע 125

בא"ד. וצ"ע אי יש עכובא בעלמא. לכאורה מוכח דיש עכובא גם ממה דלא כתיב בלשון ציווי מהא דילפינן עכובא לקמיצה ביד מוימלא כפו ממנה במנחות (י"ט:) וי"ל דודאי התם שעיקר המצוה כתיבי בלשון ציווי שפיר ילפינן עכובא גם ממה דלא כתיב בלשון ציווי אבל הכא דאפילו המצוה לא כתיב בלשון ציווי לא ילפינן וכן נראה מדברי התוספ' שם ודף י"ח) דשם כתבו תירוץ דהכא בלשון אחר דלא לישתמט קרא לכתוב בשום דוכתא ובללת בלשון ציווי עכ"ל משמע אי הוי כתיב פעם א' מעכב:

בא"ד צריכי לשום דרשה לכאורה הוי אפשר לומר בפשטות דצריך לכתוב בכל א' דהיינו במחבת ובמאפה תנור ובמנחת סלת דכבש ואיל ובקר דלא אפשר ליליף חדא מחברי' דה"א שדינו חלוק מחבירו כמו שהקרבן חלוק וכן מנשיאים, אבל אפשר לומר דהתוספ' סמכו קושיתם אהא דאמרינן במנחות (י"ח.) דיציקה מעכב מדכתיב במנחת מחבת ונשנה במנחת מאפה תנור אכן לאידך פירושא שהביא רש"י שם דילפינן עכובא מהיא באמת י"ל קושיתם דהכא כן:

בא"ד. וי"ל מדדרשינן בת"כ מזובו ולא מנגעו: ק"ק מאי ראי' משם דטמא משלח קרבן דהא קרבן זב הוא שתי תורים וקרבן עוף לא בעי סמיכה כדאמרינן בגיטין (כ"ח:) ואכתי בקרבן בהמה דבעי סמיכה מנ"ל דטמא משלח, גם אמה שכתבו דילפינן מדאצטריך למעט טמא מראי' ש"מ דטמא משלח קרבנותיו יש להשיב לפי מה שהקשה הטורי אבן בחגיגה (דף ד') ל"ל קרא דכל שישנו בביאה ת"ל מדכתיב ולא יראה פני ריקם והרי זה לא בא ליראות ותירץ דצריך קרא כגון כהן טמא שמביא קרבן צבור בטומאה דראית פנים איכא אבל מכ"מ ממעטינן מכל שישנו בביאה דמשמע דמשום הך קרבן לחוד הוי ראוי לביאה לפ"ז אין ראיה מהכא דסמיכה לא מעכב בקרבן טמא דהא הכא צריך קרא למעט היכי דיכול לסמוך דהא עומד בעזרה ועובד, אכן מזה לא הוי קשה כ"כ דהא בט"א עוד מתרץ תי' אחר דצריך קרא היני דהוי ראוי ביום ראשון ונטמא ביום שני ע"ש וא"כ באמת מוכח דהתוספ' דהכא ס"ל כתי' זה ולא כתרוצו הראשון אבל מכ"מ מה שהקשינו אתירוצם הראשון דמזובו ולא מנגעו ילפינן קשה, שוב א"ע מצאתי שגם הט"א במגילה (דף ח') הרגיש בזה וצע"ג:

בא"ד. ושמא יש שום יתור ק"ק דאכתי לפ"ז איך רצה להוכיח שם מבן סורר ומורה דבעינן קרא כדכתיב דלמא הוי הטעם משום דבעינן ראוי ואילו נימא דבתירוץ אי נימא דאין סברא לפטור משום יד גם בסורר ומורה א"ש דגם שם אין סברא לפטור משום כך משום שאין לו יד מכ"מ לתירוצם הראשון קשה, גם לב' התירוצים קשה איך מסיק שם דפליגי תנאי באי בעינן קרא כדכתיב באין לו בהן יד דלמא לעולם לכו"ע לא בעינן קרא כדכתיב וטעמא דת"ק משום דבעינן ראוי לנתינה אבהן וגם לר"א ור"ש קשה מ"ט לא אמרינן כן ועיין בהגהת משנה למלך (ה' בכורים פ"ג) דהביא בשם מהרד"ך דלא אמרינן כל הראוי לבילה אלא היכי דהש"ס קאמר כן ועפ"ז לא קשה קושיות התוספ' דידע הש"ס כלל בזה ונעלם ממנו עד יאיר הקב"ה עינינו:

דף ק"ה ע"א בגמרא ואתי למישרי חלוצה לאחין מזה נראה דרק מדרבנן רקיקה פוסלת לכן הקשה ה"ה (פ"ד מה' יבום) על הרמב"ם שכ' דרקיקה מועיל מדכתיב ככה יעשה כל שהוא מעשה מועיל דהא הכא מסיק דרק מטעם גזירה פוסל ועוד הקשה דהא הרמב"ם פסק כר"ע דרקיקה אינה מעכבת וא"כ ע"כ דרשינן כל שהוא מעשה באיש ואיך יליף דרקיקה פוסל מככה יעשה ע"ש שהניח בצ"ע, ומלבד זה ק"ל עוד דאם איתא דמדאורייתא פוסל א"כ קושית הש"ס לעיל במקומה עומדת השתא ומה במקום מצוה כו' דהא רק לפי מה דמתרץ הכא דמדרבנן הוא מתורץ קושיא זו כמש"כ הרשב"א, ואולי י"ל דלהרמב"ם הוקשה הא דאמרינן לקמן אמרי רקיקה קמייתא לית בי' ממשא ואתי למישרי חלוצה לאחים מהיכי תיתי לידי לן הא רקיקה באמת לא פוסלת מדאורייתא ורש"י נדחק בזה דגזרינן אי מתייבם יאמרו דבתר חלוצה הוי אכן ק' דהא זה הוי גזירה לגזירה ולא שייך בזה חדא גזירה הוא כיון דגזירות חלוקות הן ולכן הי' סובר הרמב"ם דלתי' איכא דאמרי באמת אמרינן דלר"ע מדאורייתא פוסל רקיקה והיינו משום דלכאורה לר"ע יעשה דקרא מיותר הוא דאי ככה לאיש כתוב ג"כ הוי ידעינן דרק חליצה שהיא באיש מעכב ולא רקיקה וקריאה וא"כ יעשה ל"ל אע"כ דיעשה אתי להורות דרקיקה שהיא מעשה ג"כ פוסל משום דקרא איירי בשני דברים במה שהוא מעכב להתירה לשוק ובמה שאוסרה להתייבם כדכתיב סיפא דקרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ולכן אמרינן דלאיש אתי להורות דלהתירה לשוק לא מעכב אלא מעשה באיש שהוא חליצה ויעשה אתי להורות דכל מעשה שנעשה בה אפילו רקיקה קרינן בה אשר לא יבנה, והשתא א"ש הא דגזרינן שלא תהדר ותירוק דליכא אלא חדא גזירה כיון דרקיקה מדאורייתא פוסל ומכ"מ ל"ק עוד קושית הש"ס לעיל השתא ומה במקום מצוה דרק לעיל הוי שייך להקשות כן דהוי ס"ד דמכח סברא אמרינן כן אבל השתא שאני דגלי קרא, והשתא כיון דהרמב"ם פסק כלישנא בתרא כנראה שם לכן פסק שפיר ג"כ דרקיקה פוסל מדאורייתא ויש סמך לזה מהספרי שאחר שהביא שם פלוגתא דר"א ור"ע אמור ר' שמעון אומר חליצה מעכבת ורקיקה מעכבת עכ"ל, ולכאורה ר"ש אינו מוסיף כלל בדבריו ועוד דדוחק דר"ש ס"ל כר"א דשמותי הוא נגד, ר"ע רבו, אבל לפ"ז א"ש די"ל דמעכבת דקאמר היינו שלא תתייבם עוד וקמ"ל דבזה גם ר"ע מודה:

שם והא בעינן כסדרן. ק"ק איך ס"ד שהסדר יהי' מעכב לר"ט כיון דרקיקה גופא לא מעכבת והרי ע"כ לר"ט קאי השתא דאל"כ מנ"ל להקשות כיון דפסקינן כר"ע. ועוד איך מייתי ראי' מברייתא דבין שהקדים וכו' שהסדר לא מעכב דלמא ההיא ר"ע היא אע"כ דגם הוא תירץ דהסדר לא מעכב אליבי' דר"ע וא"כ קשה איך ס"ד שהסדר יהי' מעכב כיון דרקיקה גופא לא מעכבת וכי תגרע רקיקה שקודם חליצה מלא רקקה כלל וה"נ אמרינן ביומא (דף מ') לענין הגרלה ע"ש, וביותר יקשה איך הוי ס"ד דדחוי' קא מדחי' לי' כשתירץ לו דהסדר לא מעכב, וי"ל ע"פ מה שחלקתי לעיל בין היכי דאיתנהו ליבם לפני ב"ד עדיין ובין היכי שכבר יצא מב"ד דהיכי שעדיין הוא לפני ב"ד מקרי כתחילה וא"כ שפיר הוי אמינא היכי שרקקה קודם חלילה ועדיין הם קודם ב"ד ששוב תרוק אחר חליצה כסדר הכתוב ולזה מתרץ דהסדר לא מעכב אפילו בשעדיין הם לפנינו ותוכל לרוק שהכתוב לא הקפיד על הסדר כלל:

שם גדמת מהו שתחלוץ: לפי מה שהושב בביהמ"ד מי כתיב וחלצה ביד לכאורה היתה השאלה אי בעינן קרא כדכתיב דסתם וחלצה הוא ביד, ובזה יש לבאר מה דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ט) אל תוך השער אר"י שדנו דין סנהדרין וכו' לדבר עמו בשלי אר"י א"ר טל עסקי שלי ופי' רש"י ששאלו גדמת היאך חולצת והראה לו בשיני' ולכאורה כיון שדנו דין סנהדרין איך שוב בא עליו בערמה ולמה שאל לו דוקא דין דגדמת היאך חולצת, אבל לפ"ז י"ל כיון ששם (דף מ"ה) אמרינן דרוצח אתה יכול להמיתו בכל מיתה ראתה יכול ע"ש שתלי בש"ס אי בעינן קרא כדכתיב ולכן יואב שלא יכול להרגו בסנהדרין מפני שירא מפניו ומישראל רצה להראות ע"י שאלה דגדמת שלא בעינן קרא כדכתיב ושלכן הורגו בכזה:

שם כאן בגז"ד שיש עמו שבועה: ק"ק הא בר"ה (דף י"ח) מסיק דגז"ד דיחיד אפילו בלא שבועה אינו מתקרע א"כ לתרץ גם הכא הא ביחיד הא בצבור ודוחק לומר דקאי הכא אליבי' דר' יצחק דס"ל שם דגם גז"ד דיחיד נקרע וי"ל דנבואת דניאל הי' על שעבוד מלכיות כנראה בכתובים שם דהוי גז"ד דצבור דנקרע בלא שבועה, ובזה א"ש מה דקשה לפי מה דאמרינן ר"ה (ט"ז:) רשעים נכתבים ונחתמים ע"ש הרי דבגזר דין למעלה כתיבה וחתימה תרי מילי ננהו וביומא (ס"ט:) אמרינן ש"מ חותמו של הקב"ה אמת א"כ לישני כתב אמת הוא כתב חתום ושאינו אמת הוא כתב שאינו חתום שעדיין אפשר לבטלו ואפילו באופן החתימה איתא חילוק במדרש מגילת אסתר בפסוק ומרדכי ידע אם נחתם בחותם דם או חותם טיט ע"ש אבל לפ"ז א"ש דזה דיקא ביחיד:

שם שיש עמו שבועה: לפי מה דאמרינן בר"ה (דף י"ח) דגז"ד דיחיד אפילו בלא שביעה אינו מתקרע הא דהי' צריך שבועה בבית עלי צ"ל כיון שהי' עונש לכל המשפחה כצבור דמי

ובזה א"ש מה שיש לדקדק בפסוק לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי וגו' דהך לבית עלי מיותר לגמרי, אבל לפ"ז א"ש דרצה לומר למה נשבע הרי גז"ד דיחיד גם בלא שבועה לא נקרע והיינו משום דהוא לבית עלי לא לבני עלי היחידים לבד אלא לכל המשפחה:

ובהכי איש מה דק' היאך יליף דגז"ד שיש עמו שבועה אינו נקרע דלמא שאני הכא דכתיב עד עולם, אבל לפ"ז א"ש דגם זה מפרש במה דפתח לכן נשבעתי וגו' דר"ל דלכך נשבעתי שלא יתכפר העון עד עולם הרי דקאמר דהשבועה היא שגרמא שלא תבטל הגזירה לעולם:

שם אמר רבה בזבח ובמנחה: מרש"י נראה שהי' כתוב כאן הגירסא ואמר רבה והוא מחקה שאין זה שייך לתירוצו, אבל נלענ"ד לישב גירסא זו דשפיר צריך הא דרבה לתירוצו דלכאורה ק' לרבה ואביי דמתכפר בתורה ובג"ח איך אמר שגז"ד שיש עמו שבועה אינו מתקרע הא שפיר מתקרע ע"י תורה וג"ח ובפשטות י"ל דמה שאינו מתקרע יליף מעד עולם דהגזירה שלא יתכפר עונם ישאר עד עולם ובמה שמתכפר בחורה ובג"ח זה לא הי' לכתחלה בכלל הגזירה אבל י"ל עוד דיש ליתן טעם מ"ט דוקא בתורה ובג"ח מתכפר ולא בדבר אחר וי"ל כיון דגז"ד שיש עמו שבועה מקרי אמת כדמתרץ הכא ולכן אין לו כפרה רק ע"י מה שנקרא ג"כ אמת דהיינו תורה שנקרא' אמת כדדרשינן בפ"ק דברכות דתורה וג"ח מכפר עונות וכתיב בחסד ואמת יכופר עון הרי דהתורה נקרא אמת וגם ג"ח שעושים עם המתים נקרא אמת כמו שדרשו רז"ל אקרא ועשית עמדי חסד ואמת ובאמת בהך ג"ח של מתים איירי הכא בבני עלי וא"ש דמייתי שפיר ראי' מלכן דגז"ד שע"ש אינו מתקרע דמה שנתכפר ע"י תורה וג"ח אדרבא מזה יש ראי' דנקרא אמת ולכן אין לו כפרה רק ע"י אמת ולכן שפיר גרסינן ואמר רבה ומזה אייתי ראי' דגז"ד שע"ש מקרי אמת מדאין לו כפרה רק ע"י תורה וג"ח שנקראו אמת:

ובזה מתורץ מה שהקשו התוספ' שהרי רבה בג"ח נמי עסק שי"ל דבג"ח שעם המתים לא עסק ואמת לא מקרי רק ג"ח זה:

וביישוב קושיא אחרת של התוספ' י"ל דלכאורה יש לדקדק לאביי מ"ט ג"ח מכפר ולא תורה הא אמרינן (בפיאה פ"א) ות"ת כנגד כלם וגם למה לא אמר אביי אבל מכפר בתורה ובג"ח ולכן י"ל דבאמת גם אביי מודה דתורה לבד מכפר והרי זה מוכח מרבה גופא דחי מ' שנה אף שהגזירה היתה למות בני ח"י אבל בהא פליגי דלרבה רק תורה מכפר ולא ג"ח ולאביי ג"ח ג"כ וכש"כ תורה ולכן שפיר קאמר רבא לכ"ע דמרבה מוכח דלאו בזכותא תלי' מלתא דהא לכ"ע תורה לבד מכפרת, ובזה א"ש דלא תקשי' מברייתא הלזה לאביי דקאמר ריב"ז לכו ועסקו בתורה:

שם כבן שמנה עשרה שנה: המהרש"א ח"א כתב דלכך מתו בני י"ח משום דכתיב ימותו אנשים ושן י"ח לחופה א"כ מאז אקרי איש אבל עד הזמן ההיא הם ימי השחרות והילדות, ולענ"ד דוחק דהא בן י"ג למצות ילפינן מאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת הרי שבן י"ג אקרי איש וכמש"כ הברטנורא (אבות פ"ה), וביותר הי' אפשר לומר ע"פ מה שכתבתי לעיל (דף פ') בשם התוספ' דנדה דלכך נקט שם עד בן י"ח דאתיא כרבי דס"ל כב"ש דבלא הביא ב' שערות הוי י"ח שנה סימן גדלות ע"ש והכא נמי דכתיב ימותו אנשים היינו משבאו הכל לכלל אנשים אפילו אשר לא הביאו ב' שערות רק סימני סריס, ועוד י"ל הא דמתו בני י"ח דחטא בני עלי הי' אשר ישכבון את הנשים ואמרינן בשבת (דף נ"ו) דחטא זה הי' ששהו את קינהן ובטלו ישראל מפרי' ורבי' כמש"כ רש"י שם ולכן כשהיו בני י"ח שאז זמן חופה וכפי מש"כ הרמב"ם אז חל חיוב ע' דפו"ר נתעורר חטא בני עלי ולכן מתו בני י"ח:

שם והכתיב דרשו ד' בהמצאו: א"ל היאך שייך קושיא זו הכא אמימרא דרב דגז"ד דצבור אינו נקרע לקשי' קראי דבכל קראנו ובהמצאו אהדדי וכמו שמקשה באמת לעיל (דף מ"ט) די"ל דבלא הך מימרא דרב הי' אפשר לומר דבכל קראנו היינו קודם שנחתם ובהמצאו דמשמע שיש עת שאינו נמצא היינו אחר גז"ד אבל אחרי דאמר רב דבצבור אפילו נחתם מתקרע הקשה דא"כ לא משכחת כלל עת שאינו נמצא ואיך שייך בהמצאו ומשני הא ביחיד אף דכתיב דרשו לשון רבים:

שם הא ביחיד: הטורי אבן בר"ה (ד' י"ח) הקשה על זה א"כ איך נתבטל גזירת יחזקיהו שנגזר עליו כי מת אתה ולא תמות הרי יחיד הי' וע"כ לא הי' בעשרת ימים שבין ר"ש ליוה"כ שהרי בפסח הי' וכתב שצ"ל שמלך יש לו דין צבור ע"ש, והנה מה שכתב בתרוצו כבר כתב הרשב"א בתשובה (סי' קמ"ח) אכן כבר השבתי על זה לעיל (דף נ') ע"ש, ועל קושיתו לענ"ד י"ל כיון דכתיב הנני מוסיף על ימיך לא הי' בזה בטילת גזר דין כיון שהי' ג"ד שימיו יכלו בעת ההיא וכן הי' רק שניתן לו הוספת חיים משנות אחרים במתנה וא"ל דא"כ אכתי יקשה לר"ע דס"ל לעיל (שם) משלו הוסיפו לו הרי שהי' נגזר עליו למות קודם זמנו ונתבטל די"ל דהרי בר"ה (דף י"ח) בלא"ה אמרינן דגז"ד דיחיד אם נתבטל תנאי היא א"כ י"ל דר"ע ס"ל כהך חנא דנתבטל והכא אזלינן אליבי' דמ"ד דגז"ד דיחיד לא נתבטל:

שם שרקקה דם תחלוץ: הרא"ש וכן בתוספ' הרא"ש הקשה כיון דמסקינן דרקיקה פוסלת א"כ למה הוצרכו הני אמוראי לקמן להטעות לאותם שלא רצו לחלוץ ע"י חליצה פסולה למה לא ירקה בפניו ונפסלה להתייבם ורצה הרא"ש לפשוט מזה דין חדש ע"ש וגם בב"ש אהע"ז (סי' קמ"ה) נדחק ביישוב קושיא זו ע"ש, ולא זכיתי להבין כיון דמסקינן לעיל דרקקה קודם חליצה אף דלכתחלה צריך להקדים חליצה לרקיקה מדין הכתוב וכדאמרי' ג"כ לקמן במתניתן מצות חליצה כיצד וכו' מכ"מ מטעם גזירה לא תרוק עוד לאחר חליצה וא"כ מאי קושיא על הני אמוראי דלקמן דלמא לא רצו לבטל לכתחלה סדר חליצה הכתוב דאף דסדר לא מעכב מכ"מ לכתחלה בעי ואם היתה רוקקת כיון שאז לא תרוק עוד לא הוי לכתחלה חליצה כמצותה:

שם ברש"י ד"ה מי כתיב. בלא צחצוחי רוק: הראב"ד והרא"ש שהביאו חולקין על זה וס"ל דהנהו דבי מדרשא סברי דאפילו בשותת מקרי דם רקיקה, וראיתי ביש"ש שהקשה על זה שהרי בירושלמי קאמר בפי' הטעם כפי' רש"י דלא אפשר בלא צחצוחי רוק, ולענ"ד אין מזה ראי' נגד הראב"ד והרא"ש שהרי בלא"ה הירושלמי חולק על גמרא שלנו שע"פ הירושלמי לוי גופא הוא השיב לפני רבי ובגמרא שלנו איתא ששאל בבי מדרשא ואדרבא ע"פ זה יתיושב סתירה זו שי"ל שהשאלה אם יש בו צחצוחי רוק שכשר ידע לוי בעצמו להשיב אבל מכ"מ שאל בביהמ"ד לידע אם גם בשותת שאין בו רוק הדין כן ובזה השיבו לו מי כתיב וירקה רוק

בא"ד. רוק: עיין בתוספ' הרא"ש שהקשה דא"כ לקמן דקאמר טעמא משום דא"א בלא צחצוחי רוק ה"ל למילף ג"כ מקרא ועוד דלמה לא פריך גם הכא מיכול יהא דם היוצא מפיו וכו' ולכן פי' דהכא ס"ל אפילו אפשר בלא צחצוחי רוק ואפילו שותת ג"כ כשר ע"ש, אכן נ"ל דרש"י לא הוי ס"ל כן דא"כ כש"כ שיקשה מהברייתא דיכול יהא דם היוצא מפיו דאפילו תי' הגמרא לא שייך דהרי הא דמטמא רוק ילפינן בנדה (נ"ה) מוכי ירוק ומ"ש וכי ירוק מוירקה אי דם שותת הוא בכלל וירקה ה"ה ג"כ בכלל וכי ירוק וא"ל דלמא שאני התם דגלי קרא דדלמא קאי מיעוטא דוקא אדם היוצא מפי האמה ועוד הא אמרינן שם דילפינן רוק רוק מיבמה וע"ש בתוספ' וא"כ ה"נ נילף וירקה מהתם אע"כ הוכיח רש"י דגם הכא טעמא משום דא"א בלא צחצוחי רוק והא דלא מייתי לקמן הך קרא ג"כ דהא לא מקרא יליף אלא דלא גלי קרא בפי' דלא אמרינן אע"ג דא"א מכ"מ טמא ומשום דלא קאמר הכא בפי' א"א בלא צ"ר נטר להקשות מברייתא עד לבסוף, וצ"ע לפ"ז הא דאמרינן סוף פרקין דאכלה תומא אינו כלום אי גם לענין זיבה הדין כן:

ועוד י"ל ביישוב קושיות הרא"ש דהנה המרדכי סוף חולין הקשה אהא דאמרינן הכא דיבמה שרקקה דם חליצתה כשירה דא"א בלא צחצוחי רוק וכן אהא דאמרינן בנדה דשכבת זרע מטמא דא"א בלא צחצוחי זיבה אמאי לא אמרינן דדם מבטל רוק וכן ש"ז מבטל זיבה, ותירץ בתי' ראשון דאיירי שניכר הרוק וכן הזיבה דלא שייך בטול ע"ש, אכן לענ"ד ק' דא"כ איך אמר דא"א בלא צחצוחי רוק דמשמע שלא ניכר אלא דאנן דיינינן דא"א בלא רוק ועוד דא"כ מאי פריך מהא דתנינן דדם היוצא מפיו טהור דלמא התם איירי בלא שניכר הרוק ושייך בו בטול, ונ"ל דהנה המ"ל (פ"א מה' משכב ומושב) הקשה ג"כ אקושית המרדכי הא אמרינן במנחות דבטומאת משא לא שייך בטול כיון דעכ"פ נושא הכל וכן לענין יבמה הא עכ"פ רקקה רוק ותי' דמה דאמרינן דלא שייך בטול הוא דוקא מדרבנן אבל לענין זיבה וכן לענין יבמה דאורייתא הוא ע"ש:

ובזה א"ש מה שי"ל בדברי המרדכי שהקשה הקושיא מהא דאמרינן דרקקה דם חליצתה כשירה משום דמעורב בו רוק והיינו הך מימרא דלוי לעיל שלא הוזכר בו בפי' טעם זה רק דהוא מפרש כן כמו שפי' גם רש"י ולמה לא הקשה אהא דרקקה דם תחלוץ במקום שהוזכר טעם זה בגמרא, אבל לפ"ז א"ש אהא דתחלוץ ל"ק כיון שזה דרקיקה פוסל מלייבם הוא רק מדרבנן כדאמרינן לעיל ומדרבנן לא שייך בטול לפי תי' המ"ל לכן ל"ק בזה שיבטל ברוב אבל לעיל דאמרינן דחליצה מעליא היא ולא צריכה לרוק עוד הקשה שפיר הא מדאורייתא לאו רקיקה היא דבטל ברוב ואהא תירץ שפיר דאיירי שניכר הרוק אבל בהא דרקקה דם תחלוץ י"ל באמת דאיירי שלא ניכר דהא בזה בלא"ה לא שייך בטול מדרבנן ולכן קאמר בזה שפיר דא"א בלא צחצוחי רוק פי' אפילו מסתמא שאין ניכר וא"ש לשון אי אפשר:

ובזה א"ש ג"כ מה דפריך מדם היוצא מפיו ולא תירץ דאיירי בלא ניכר דכיון דתירץ דא"א בלא צחצוחי רוק ואפילו בלא ניכר ליכא בטול מדרבנן אהא פריך שפיר איך אמרינן התם דטהור דמשמע אפילו לדידן טהור וכדמוכח נמי מסוגיא דנדה (דף נ"ו) ואמאי הא איכא טומאה דרבנן כיון דלא בטל אף בלא ניכר ומתורץ שיטת המרדכי, וכיון דלפ"ז הא דלוי איירי ג"כ משום רוק המעורב רק דהתם איירי שניכר הרוק א"כ י"ל דגם דעת רש"י כן ואף דנקט הלשון אי אפשר בלא צ"ר י"ל דשיגרא לישנא דש"ס נקט דהא גם המרדכי נקט כן ואעפ"כ כתב דאיירי בניכר הרוק, וכיון דכן א"ש למה לא נקט גם לעיל הטעם דא"א דטעם זה לא מהני שם דיקשה דלבטל ברוב אע"כ דאיירי דניכר הרוק וא"כ לא צריך רק ליתן טעם מן הכתוב דלא בעינן רוק לחוד וממילא א"ש ג"כ דלא פריך מהא דדם היוצא מפיו דהא יכול לומר דאיירי התם באינו ניכר ומתורצים קושיות הרא"ש: