ערוך לנר – יבמות – קטע 103

עוד י"ל ביישוב קושיות התוספ' על רש"י ובסתירת לשון רש"י דהנה יש בכאן עוד סתירה אחרת בין רש"י דהכא ורש"י בכתובות (ק':) דהכא פי' רש"י גבי אלמנה יש לה פירות דאפילו פירות שאכל חייב להחזיר כמו שכתבו התוספ' לעיל בשמו ובכתובות פי' ואין לה פירות דשניי' דאין לה דין פירות לענין פדיי' וזהו כפי' התוספ' דהכא והרי ודאי אין לה פירות דשניי' הוא דומיא דיש לה פירות דאלמנה, אכן בזה י"ל דהרי כבר כתבו התוספ' לעיל דמה שפי' רש"י הכא היא אליבי' דרבא דכתובות דס"ל דאלמנה אינו חייב לפדותה וא"כ לאביי דחייב לפדותה ע"כ יש לה פירות הפירוש דחייב לפדותה וא"כ אין לה פירות דשניי' ג"כ הפי' כן דאין חייב לפדותה וא"כ פירש רש"י שם אליבי' דאביי, והנה מה שהקשו התוספ' הכא דאי בלאות היינו שאין קיימין שזהו בכלל פירות זה ודאי ל"ק רק אי יש לה פירות היינו אפילו אותן שאכל דאי הפי' דוקא לענין פדיון אבל בלא פדי' אין צריך להחזיר פירות שאכל א"כ טובא קמ"ל דבלאות צריך להחזיר אפילו בלא פדיון ולכן שפיר מתורץ סתירת רש"י גם בזה דשם בכתובות דפי' רש"י אליבי' אביי כנ"ל שפיר פי' אבלאות דבאין קיימין איירי דלא קשה כקושית התוספ' דהכא דהא בכלל יש ל"פ הוא דז"א דיש לה פירות אינו רק לענין פדי' אבל הכא דפי' אליבי' דרבא וא"כ יש לה פירות היינו פירות שאכל שפיר יקשה דמאי קמ"ל ביש לה בלאות היינו פירות ולכן פי' רש"י דהיינו בלאותי' שקיימין דהשתא לא קשה דאכתי גבי אלמנה ל"ל למיתני שיש לה בלאות הקיימין כיון דאפילו פירות ובלאות שאינן קיימין אית לה דהשתא י"ל דשפיר נקיט לה איידי דהוצרך לשנות בשניות דאין לה דהא גם להתוספ' צריך לפרש כן מדלא הקשו קושיתם רק אי אבלאות שאינן קיימין איירי, שוב ראיתי בפני יהושע בכתובות שם שכתב מה שפי' רש"י שם אין לה פירות לענין פדי' דאי לענין שאכל בכל שאר נשים הדין כן ע"ש, אכן במכ"ה לא זכר שרש"י הכא לא פירש כן אלא דאפירות שאכל קאי, גם קושיתו דא"כ מאי קמ"ל תירץ רש"י במשנתינו דהוי אמינא דעדיף משאר נשים כיון שאין חייב לפדותה כשנשבית ה"א דצריך להחזיר הפירות שאכל ולכן שפיר קשה הסתירה ברש"י אבל בדברינו א"ש:

בד"ה וכל מקום. ומיהו קשה דקאמר בעולה לכ"ג: גם הרשב"א הקשה דלפי' רש"י היכי דהוא פסול והיא פסולה יש קטטה הרי לקמן אמרינן מפני מה הוא פסול והיא פסולה קנסו אותו כתובה מפני שהוא מרגילה הרי דשייך הרגל גם בהוא פסול אע"כ הוכיח ג"כ כפי' ר"ח דהוא פסול אולד קאי, אכן בלא"ה עוד ק"ל דלפי הנראה מפי' רש"י בכתובות (ק':) הוא גופא מפרש כפי' ר"ח דכתב שם דאלמנה לכה"ג יש לה כתובה משום דהיא פסולה וולדה פסול ע"י נישואין לפיכך אינה מרגילתו אלא הוא מרגילה עכ"ל והוא חמש לשון הש"ס דלקמן מה טעם הוא פסול והיא פסולה כו' אלמא דהוא ג"כ מפרש הוא פסול אולד וא"כ סתר דברי עצמו, אכן לפענ"ד שיטת רש"י א"ש דודאי להך תירוץ דלקמן דטעם דהוא מרגילה רשב"א קאמר לה ומה טעם קאמר הפי' דהוא פסול הוא הולד פסול כדמוכח מכח קושית הרשב"א גם מכח מה דמתרץ בעולה לכה"ג דקאי אליבי' דהך תירוץ כדמוכח בסוגיא דלקמן וכקושית התוספ' ואליבי' דהך תירוץ וכסוגיא דלקמן פי' גם רש"י בכתובות אבל במה שהוא פסול מלעבוד עד שיגרש ליכא קטטה לפי פי' זה כיון שיש תקנה כשידיר הנאה כמו שכתב בתוספ' הרא"ש אבל מה שפירש רש"י הוא פסול משום נושא נשים בעבירה זה הוצרך לפרש להך תירוצא דלקמן דדבר אחר רבי קתני לה דהשתא אין לפרש הוא פסול אולד קאי ומשים דהיא והולד פסול לא מרגלה לו אלא הוא מרגילה דא"כ היינו דבר אחר דרבי ומאי איכא בין רבי לרשב"א וכן הקשה הריטב"א ע"ש לכן הוצרך בזה פי' אחר דהוא פסול אדידי' קאי ומשום קטטה קאמר, ובזה מתורצים כל הקושיות ארש"י, וא"ל דלפי' רש"י מה בין רבי לרשב"א אי דבר אחר דמרגילה לו רבי קאמר לי' די"ל דסוטה ודאי איכא בינייהו כדמסיק נמי לאידך תירוצא דלמ"ד הוא פסול והיא פסולה יש לה כתובה דאיכא קטטה הכא איכא קטטה דהוא פסול כשהוא כהן אבל למ"ד משום מרגילה לית לה כתובה דהיא מרגילתו, א"נ י"ל דכהן שנשא חללה וכבר יש לו פסולה איכא בינייהו דלמ"ד הוא פסול והיא פסולה אין לה כתובה דהכא ליכא קטטה כיון דהיא והוא בלא נישואין הללו פסולין אבל למ"ד מרגילתו יש לה כתובה דאינה מרגילו כיון שזרעה פסול:

ע"כ בגמרא אמאי איכא: עיין ברשב"א שהקשה לימא חלוצה א"ב ותירץ בתירוץ שני דחלוצה לכ"ע יש לה כתובה דא"צ חיזוק כמו דאורייתא וכן כתב גם הריטב"א וכן כתב הברטנורה ג"כ במשנה זו והתוספ' י"ט הקשה עליו דהא אמרינן לעיל דלמ"ד דאורייתא חלוצה אין לה כתובה דמרבנן היא אכן לא ראה דברי הרשב"א והריטב"א הנ"ל דכתבו ג"כ הכי, וצ"ל דמגמרא לעיל ל"ק דלעיל איירי אי דבר אחר רבי קאמר לה לתרץ הך דחלוצה אכן סוגיא דהכא אזלא אי דבר אחר רשב"א קאמר כדמוכח כל הסוגיא ולפ"ז ע"כ צ"ל דחלוצה חשיב כמו דאורייתא דאל"כ יקשה חלוצה מ"ט יש לה כתובה לרבי וא"ל דבאמת לית לה דא"כ יקשה מתניתן דקתני דחליצה יש לה כתובה וגם ממזרת ונתינה יש לה כתובה דלא כמאן דלרבי חלוצה אין לה כתובה ולרשב"א ממזרת אין לה כתובה דהא מרגלה לי' כדמתרץ ממזרת ונתינה א"ב אע"כ דלהך תירוצא חלוצה חשיב לרבי כמו דאורייתא:

ובהכי יש ליישב שיטת רש"י דס"ל במכות (ר"פ אלו הן הלוקין) דחלוצה דאורייתא והתוספ' הקשו עליו דהא אמרינן בקדושין חלוצה דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכן הקשה ג"כ הריטב"א מגמרא דהכא ע"ש שהאריך והביא ג"כ ראי' לדעת רש"י מגמרא דסוטה דאמרינן שם א"ב עבירה דרבנן אלמא דחלוצה חשיב כמו דאורייתא, ולפ"ז י"ל דלרש"י ג"כ הי' קשה קושיא זו לאידך תירוצא דדבר אחר רשב"א קאמר לה מ"ט חלוצה יש לה כתובה לרבי ובתירוץ הרשב"א לא ניחא לי' ולכן ס"ל דב' התירוצים דהכא גופא פליגי בזה דלתירוץ שני חלוצה דרבנן דלכך הוצרך רבי טעם דמרגלה ולתירוץ ראשון חלוצה דאורייתא וא"כ סוגיא דסוטה דס"ל דחלוצה דאורייתא אזלא כתירוץ זה וכתירוץ זה פי' רש"י במכות משום דשקיל וטרי הכא אליבי' והא דאמרינן בקדושין דחלוצה דרבנן אזיל כתירוץ שני דהכא וכן סוגיא דלעיל (כ"ד.) דס"ל הכי אזיל כפי תירוץ זה:

ובהכי יש ליישב ג"כ קושית הר' משה מפיהם שהביאו התוספ' שם ע"ש די"ל רמ"ד בהחולץ ס"ל חלוצה דאורייתא כיון דהתם בהחולץ אמוראי בתראי ננהו דסבירא להו הכי, ולפי דברינו יש סניף לדון כדברי רש"י דחלוצה דאורייתא לחומרא ובחדושי למכות (ר"פ אלו הן הלוקין) כתבתי עוד יישוב לשיטת רש"י:

שם ונתינה לישראל: בתוספ' הרא"ש הקשה דהא נתין אסור בשפחה ואיך יש לטהר זרעו ותירץ דעכ"פ יש לטהר הנקבות שינשאו לגרי וחרורי ואז בניהם כשרים ע"ש אכן לפ"ז אכתי יקשה למ"ד קהל גרים אקרי קהל מא"ל דאז לא תוכל להנשא לגר וצ"ל לדידי' באמת נתינה אית לה כתובה דלא מרגלה לי', אכן לפמש"כ התוספ' לעיל (דף ע"ח) דלאידך דר"י דס"ל בתר דידי' אזלינן מצרי שני שנשא נתינה בנה כשר יש לישב קושית הרא"ש גם למ"ד ק"ג אקרי קהל די"ל דרב חסדא דמתרץ הכא ממזרת ונתינה א"ב כוותי' ס"ל וא"כ תוכל לטהר נתינה זרעה ע"י שתנשא בתה למצרי שני וזרעו כשר:

שם ולרבי אליעזר: ק"ק מאי קשיא דלמא רשב"א באמת כר' טרפון ש"ל גם הקשה הריטב"א מאי פריך ולר"ע כיון דלא הלכתא כוותי' ותירץ דהש"ס רצה לשקול ולטרי דלא נצטרך למימר דלא אתיא הא דרבי ורשב"א כשום חד תנא, אכן לענ"ד זה דוחק דמאי נפקותא בזה אי ככ"ע אתיא או לא ולכך נלענ"ד דה"ק כיון דהוא רצה למצוא פלוגתא חדשה בין רבי לרשב"א ע"פ טעמיהם ולכן מקשה כיון דאשכחן חד חנא כגון ר"א דאי יסבור רשב"א כוותי' גם לדידי' ממזרח ונתינה יש לה כתובה כמו לרבי א"כ מנ"ל לעשות פלוגתא חדשה בין רבי לרשב"א נימא דרשב"א כוותי' דר"א ס"ל וכן בכולהו הנך קושיות דפריך הש"ס מר"ע ומראב"י ומר' מתיא בכולהו פריך הכי כיון דאיכא למישכח שאין פלוגתא בין טעם לרבי לטעם דרשב"א אי ס"ל כוותייהו מנ"ל לעשת פלוגתא חדשה, ובזה מתורץ מה שהקשו התוספ' דנימא דר"ע כר"ט ס"ל דקפריך דלמא ס"ל רשב"א כר"ע ולא כר"ט כי היכי דלא לעשות פלוגתא בינו לרבי בדין שעדיין לא מצינו בו פלוגתא:

שם מחזיר גרושה משנשאת: ק"ק להרמב"ם דס"ל דיבמה לשוק וכן מחזיר גרושתו נעשית זונה [ועיין מש"כ לעיל (ס"ח.) טעם לדבריו] א"כ איך אמרינן דמחזיר גרושתו מרגלה לי' הא נעשית זונה על ידו ואף דליכא נפקותא דלתרומה פסולה משום זרה ולכהן משום גרושה הא גם לקמן לרבי מתיא ב"ח מקשה כן וע"כ צ"ל כא' מתירוצי התוספ' או דפסול זנות גנאי הוא יותר או משים דהשתא איכא ב' לאווין וזה הכל שייך גם הכא, וי"ל דהרמב"ם ס"ל קצת כתירוץ שני דהתוספ' רק דנראה לו דוחק שיש בעיני' חלוק בין לאו א' לב' לאווין דאם לא תראה חד מלקות גם ב' לא תראה ולכן ס"ל שהיא חוששת שלא לאסור עצמה לכהונה בלאו שאז לוקה כשנשאת לכהן אבל משום איסור ע' אינה חוששת כיון דאם תעבור לא תלקה וס"ל כפי' רש"י והרשב"א דמחזיר ספק סוטה אינו לאחר גירושין אלא קודם גירושין דליכא אלא ע' דונטמאה ולא לאו דגרושה ולכן פריך שפיר לרבי מתיא ב"ח שאינה רוצה לעשות זונה שאז תאסר על כהן בלאו אבל הכא דגרושה היא שכבר אסורה לכהן בלאו ודאי לא איכפת לה אם תאסר משום זונה ג"כ דמה לה חד לאו מה לה ב' לאווין:

ובהכי א"ש ג"כ הא דנקט דוקא מחזיר גרושתו ולא שאר חיובי לאווין כגון יבמה לשוק ואף דבה אין קדושין תופסין לרב ולשמואל רק מספק וא"כ בלא"ה אין לה כתובה מכ"מ יש נפקותא לענין פירות ובלאות וכמש"כ התוספ' לר"ע וכן הוי מצי למינקט בשובם את יבמתו ולקח צרתה דאיכא לאו או ע' כמבואר לעיל (דף י"א) וליכא פסול זרע גם הוי לי' למינקט נשאת בת ישראל לפצוע דכא וכ"ש וזה הוי שייך גם לר"ט דבזה לא שייך משום פסול זרע דהא אינו ראוי להוליד וא"כ בכל הני היא מרגלה לי' אע"כ דבהני לא מרגלה לי' כיון דנפסלה לכהונה מטעם זונה ולכן לא נקיט רק מחזיר גרושתו דבלא"ה פסולה מטעם גרושה:

שם ולר"עדאמר יש ממזר מח"ל: בתוספ' ר"ע הקשה דאכתי לוקמי במחזיר גרושתו ובשהוא והיא ממזרים דשפיר מרגלה לי' כיון דבלא"ה בניהם ממזרים והניח בצ"ע, וכן ראיתי קושיא זו בספר כתובה (ה' כתובות סי' קט"ז) ותירץ בדוחק, אכן לענ"ד ניחא להגמרא למצוא נפקותא בלאו גרידא בלא אוקימתא כמו דמשכח לבסוף בסוטה ודאי ובלא"ה צ"ל כן דאל"כ יקשה מה שכבר כתבתי לעיל דלוקמי' גם לר"ע בפצוע דכא דלא שייך פסול זרע כיון דאין ראוי להוליד ואף שכתבתי דמכ"מ לא מרגלה לי' מפני שנעשית זונה הלא משכחת מכ"מ בשכבר היא זונה אלא ט"כ דלא רצה לאוקמי באוקימתות אלא בלאו פשוט, אכן בלא"ה י"ל עוד ביישוב קושית תוספ' ר"ע וקושיתו ע"פ מה שאכתוב לקמן (בתוספ' ד"ה ולרבי עקיבא) דמה דמקשה הגמרא לר"ע כולל ב' דברים דלא מרגלה לי' מפני שבניו ממזרים וגם מפני שאין לה קדושין וכתובה ולא נחשבה רק כזונה אצלו כיון דלר"ט אין קידושין תופסין בח"ל ולכן מה בכך ששניהם ממזרים או שהוא אין ראוי להוליד מכ"מ כיון שאין תופסין מכח לאו דמחזיר גרושה או דפצוע דכא לא מרגלא לי' ולכן אין לה להפסיד פירות ובלאות:

שם בעולה לכה"ג א"ב: הא דלא קאמר מצרית ואדומית שניי' א"ב דמרגלה לי' דהא זרעה כשר דאכתי וקשה לר' ישבב דס"ל דגם מחייבי ע' הוי ממזר לר"ע כדאמרינן בכתובות (ל'.) מה שאינו כן בבעולה לכה"ג דלכ"ע אין הולד ממזר כדאמרינן שם:

שם יש חלל מח"ע הא לא מרגלה לי': עיין ברשב"א שהקשה בשם הרמב"ן לימא בעולת עצמו א"ב ותירץ דלא ס"ד הא דרב דמוציאה בגט אלא שמותר לקיימה ועוד תירץ דאפילו לרב אינה אסורה מדאורייתא רק מדרבנן, אכן לפי הנראה מתוס' לעיל (ס'.) נסתפקו בזה אי לרב אסור מדאורייתא או מדרבן, אבל לפענ"ד אפילו אי אמרינן דסבר הא דרב וסובר ג"כ דאסור מדאורייתא ג"כ ל"ק דלימא בעולת עצמו איכא בינייהו דהא לפי הנראה מתוספ' הנ"ל אי לרב אסורה מדאורייתא נעשה ג"כ חללה והולד חלל דהא כתבו שם דנקט בעולת חבירו להודיעך כח דרבנן וא"כ אבעולת עצמו נמי יקשה לראב"י דס"ל יש חלל מח"ע הא לא מרגלה לי' וכן נראה מדברי הרשב"א גופא לעיל (דף נ"ט) דאי דאורייתא אסורה לרב הולד נמי חלל אכן הרמב"ן נשמר מזה דכתב לעיל (דף נ"ט) דאפילו אי אסורה מדאורייתא אין הולד חלל ולכן הרמב"ן לשיטתו הקשה שפיר הכא אבל מכ"מ להתוספ' דלעיל מתורץ קושית הרמב"ן דהכא, אכן ק"ק דלפ"ז מאי מקשו התוס' לעיל (שם) מאי נפקותא בהא דאין משלם קנס כמפותה כיון דמכ"מ יש לה כתובה כיון דאסורה מן התורה הא שפיר איכא נפקותא דדלמא רב ס"ל כמ"ד דבמרגלה לי' תליא מלתא וכיון דהך דאם נשא נשוי דהתם גם רבנן דס"ל מח"ע אין הולד חלל קאמרי לי' כדמוכח התם א"כ דלמא אליבייהו קאמר רב דמוציא בגט רק שאין משלם קנס דהא לרבנן כתובה ג"כ אין לה כיון דמרגלה לי', וי"ל דמשמע להו דרב אליבי' דכ"ע קאמר דמוציא בגט ועוד דרב גופא ס"ל כראב"י (שם) וא"כ אין לומר ג"כ דרב אליבי' דנפשי' קאמר, אכן בעיקר קושית הרמב"ן י"ל לכאורה דיש להקשות אהא דקאמר בעולה לכה"ג א"ב דאכתי לר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה מא"ל דהא לא מרגלה לי' אבל י"ל דאיכא בעולה דאינה זונה כגון ממאנת וכמו דמתרץ לעיל (נ"ט:) אכן התינח בבעולת אחרים אבל בבעולת עצמו ליכא למישכח בממאנת דהא כה"ג לא ישא את הקטנה כדאמרינן לעיל (דף ס') אבל באמת ז"א דאכתי משכחת כגון שנשאה בקטנות כשהי' כהן הדיוט ומאנה בו ואח"כ נשאה בנערותה כשהוא כה"ג ולכן צריך לתרץ כהראשונים:

שם סוטה ודאי: הרשב"א והריטב"א כתבו שמזה ראי' לשיטת רש"י דאין הולד מזוהם לכהונה דלפי' ר"ח דהולד מזוהם הא לא מרגלא לי' כיון דפוסלת הולד כמו גבי חלוצה, ולענ"ד יש ליישב זה לשיטת ר"ח דבשלמא חלוצה דע"כ בב"כ איירי שפוסלת עצמה לתרומה כמו שפי' רש"י בהא לא מרגלא לי' אבל לענין שלא לפסול זרעה לכהונה אינה חוששו' שהרי ימצאו ישראלים הרבה להנשא להם ועוד דבחלוצה לכהן עושה זרעו חללים מכהונה מדרבנן מה שלא שייך הכא דהא ע"כ סוטה לישראל איירי דלכהן ודאי לא מרגלא לי' דהא זונה היא וזרעו חללים:

שם ברש"י ד"ה הדר אמר. מתרומה דרבנן: נ"ל שצ"ל מדרבנן דא"ל תרומה דרבנן דוקא דהא גם מתרומה דאורייתא כש"כ שנפסלת וא"כ אינה מרגילתו:

בד"ה הא לא מרגלה. דניחא לה לשתות ברישא: מזה נראה דדעת רש"י כדעת הרשב"א והריטב"א דבלא גירשה עדיין איירי דראוי' עוד לשתות ולכן ל"ק עליו קושית התוספ', אכן ק"ל על פי' זה דא"כ למה לי' להקשות לר' מתיא ב"ח דוקא הא ודאי גם אי לא נעשית זונה ניחא לה לשתות ברישא כיון דיודעת בעצמו דטהורה היא א"כ למה תאסר את עצמה על בעלה בכדי דהרי אם תשתה תהי' מותרת לו ויבטל גם הלעז וכשבא עלי' שאין ראוי' עוד לשתות דבאין הבעל מנוקה מעון אין המים בודקים את אשתו אז אסורה לו ויוציאוה ב"ד על כרחה וגם יחזק הלעז ומזה לכאורה ראי' לפי' התוספ' דבגרשה כבר איירי דאינה ראוי' עוד לשתות ועיין מש"כ לקמן:

שם בתוספ' ד"ה ממזרת. ויריאה להרגילו: לפענ"ד זה דוחק לומר שיהא מקפיד על בני בניו שאינם כהנים יותר משיפסלו בניו לבא לקהל, אכן לא ידעתי מה הכריחם לכך הא בפשטות י"ל דאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכ"ה לא מרגלה לי' אף שיש תקנה לזרעה משום דאלמנה נעשה חללה ופסולה לכ"ה וגרושה וחלוצה נעשה פסולה לתרומה על ידי ביאתו וכמו דאמרינן בגמרא לענין חלוצה משא"כ בממזרת ונתינה דפסולה ועומדת היא לכל ואף דלענין תרומה בלא"ה ג"כ פסולה גרושה וחלוצה דהא אינן יכולים לנשא לכהן מכ"מ יש נפקותא לענין אם הן בנות כהנים דנפסלו מתרומה דבי נשי א"נ אפילו הן בנות ישראל משכחת דנפסלו מתרומה כגון בשיש להן זרע מכהן כשר ואף דלקמן (בד"ה ולרבי מתיא) כתבו התוספ' ובתרומה נמי אסירא וקיימא שהיא זרה אלמא דליכא נפקותא לענין תרומה התם הכי קאמרי דמאי מקשה לרבי מתיא ב"ח מאי נפקותא איכא דהא זונה היא ולא מרגלה הא ודאי מרגלה בשהיא בת ישראל ואין לה זרע דלא מפסדה מידי דבלא"ה פסולה לתרומה ודלמא בספק סוטה שהיא בת ישראל קאמר שיש בין רבי לרשב"א אכן הכא שהקשו התוספ' אתירוץ הגמרא אמאי דמתרץ ממזרת ונתינה לישראל בזה שפיר י"ל דהוא מוקי הך דאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכ"ה בשהיא ב"כ או שיש לה זרע מכהן דלא מרגלה לי' כיון דנפסלה לתרומה על ידו, ואולי לא ניחא להו להתוספ' לפרש כך דא"כ ל"ל למימר ממזרת ונתינה א"ב לימא גרושה וחלוצה לכ"ה שהיא בת ישראל ואין לה זרע מכהן א"ב דלמ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא ולמ"ד דמרגלה לי' הא היא מרגלה לי' דלא מפסדה מידי דלכהונה ולתרומה בלא"ה פסולה וזרעה יש להכשיר דב"י מקוה טהרה לחללים ולחללות, אכן אכתי קשה דהא לאיכא דאמרי דרבי קאמר לה קאמר דבחלוצה לא מרגילתו כיון דפסיל לה והיינו ע"כ מתרומה כמו שפירש רש"י דמכהונה בלא"ה פסולה הרי דהש"ס מוקי הך דחלוצה בבת כהן וי"ל דודאי בחלוצה אפילו בבת ישראל יש סברא דלא מרגילתו כיון דזרעה נפסל מדרבנן רק דהש"ס נקיט בפשיטות פסיל לה דלפעמים גם היא נפסלת כשהיא ב"כ:

בד"ה ולרבי עקיבא. ממזרת ונתינה כדלעיל: עיין במהרש"א מ"ב שהקשה דלימא א"ב מחזיר גרושתו דאיירי בי' והניח בקושיא, ונ"ל דבמחזיר גרושתו לא מרגלה לי' דהא עכ"פ פוסלת את זרעה ויהיו בני' ממזרים ומה בכך שתוכל להכשיר בני בני' ביותר תנשא לאחר שבני' כשרים אבל בממזרת דבלא"ה בני' פסולים לכל מי שתנשא מרגלה לי' ומר"מ תחשוב להשקיט הקטטה כיון שיכול להכשיר בני בניו: