ערוך לנר – יבמות – קטע 10

ולענ"ד יש לתרץ שיטת רש"י דהרמב"ם (הל' שבת פ' כ"ד) כתב דאין עונשין בשבת בין מלקות בין מיתה כיון דגלי קרא דלא תבערו דשריפה לא דחי שבת ה"ה שאר עונשין, ולכאורה קשה מנ"ל שלא ילקו ג"כ בשבת דהא במלקות ליכא חלול שבת ודוחק לומר שגם במלקות אפשר לבא לידי חלול שבת אם יצרור הדם מחמת הכאה ונמצא חובל דהא לענין זה הוי דבר שאינו מתכוון וכל נושאי כליו לא הראו מראה מקום לזה, ונ"ל דהרמב"ם הי' מפרש מה לי תקון פתילה דשבת שם כמו שפירש רש"י והי' קשה לו מה שהקשו התוספ' דא"כ בשאר מיתות ב"ד דאמרינן ג"כ דלא דחו שבת מנ"ל, גם הוקשה לו מה שהקשו התוספ' לקמן דנהי דהבערה דבשול פתילה לא דחי שבת משום הכשר שאר מיתות ב"ד מנ"ל דלא דחי שבת שהם מצו' גופא, ולכן סבר הרמב"ם כיון דגלי קרא באחד מן העונשים דלא דחי שבת ה"ה ג"כ בשאר מיתות ב"ד דכל דיני נפשות אתקשו להדדי בהיקשא דמשפט אחד יהי' לכם וכמו שכתבו התוספ' בסנהדרין ודף ב') לחד שיטה דגם למילף דיני ממונות מהדדי ודיני נפשות מהדדי דרשינן היקשא דמשפט א' יהי' לכם ולכן אף דבשאר חייבי מיתות ליכא חלול שבת וכן בשריפה גופא היכא שבישל הפתילה. מאתמול מכ"מ ילפינן להו משריפה שיש בה חלול שבת דלא דחו שבת כן הוכיח הרמב"ם מהגמרא, ובזה מתורצת קושית התוספ' על רש"י, וגם מה שהקשו היאך נילף שאר חייבי מיתות משריפה דאינה רק הכשר מצו' מתורץ שפיר כיון דמהיקשא ילפינן ואין משיבין על ההיקש:

שוב ראיתי בפירוש כן במכילתא ששם היא הברייתא שמביא הש"ס הכא משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד וכו' ומסיים שם שריפה בכלל היה ויצאת ללמד מה שריפה שהיא אחת ממיתות ב"ד אינה דוחה את השבת אף כל שאר מיתות ב"ד לא ידחו את השבת עכ"ל, וזה בפי' כדברי הרמב"ם וכמו שבארנו שיטתו ושיטת רש"י, ומהתימא על התוספ' שכפי הנראה לא ראו המכילתא דלפי דבריהם דחשיבי כל מיתות ב"ד תיקון למה צריך המכילתא לילף שאר מיתות ב"ד משריפה מהיכי תיתי דלידחו שבת כיון דלפי המסקנא אין ע' דותה ל"ת שיב"כ והשתא כיון דמלקות ילפינן ג"כ מחייבי מיתות בגז"ש דרשע רשע כדאמרינן מכות ודף ה') לכן שפיר פסק הרמב"ם דגם מלקות אין דנין בשבת אף שאין בו חיוב מיתה דחלול שבת שהרי גם בשאר חייבי מיתות חוץ משריפה ליכא חלול שבת דמקלקל הוא ואעפ"כ אין דנין אותן בשבת, וא"ש שיטת הרמב"ם ושיטת רש"י, ולקמן עוד אכתוב ראי' לשיטה זו מכח פירוש הברייתא אליבי' הך תירוץ דרבי יוסי הוא, ועיין לקמן שכתבתי דקושיא שניי' שהקשו התוספ' על רש"י דבבשל הפתילה מאתמול תדחה שריפת ב"כ שבת בלא"ה לא קשה דעל פי דברי עצמם זה אי אפשר:

בד"ה טעמא. וה"א דדחי לאו דכרת: אין להקשות דנימא אפכא מה לי חומרא רבא מ"ל ח"ז וכשם דאיסור סקילה לא נדחה איסור כרת ג"כ לא נדחה די"ל כיון דכתיב כלאים בציצית דע' דוחה ל"ת א"כ מהכא דייקינן מה לי חומרא רבא מ"ל ח"ז להקל גם בכרת כמו דגלי קרא בל"ת גרידא וממילא הא דכתיב לא תבערו לגופא מצרכינן ולא נילף מיני':

בא"ד. וכל סוגיא זו לא אתי כר"ש: שני תירוצי תוספ' הללו אי סוגיא זו דוקא כר' יהודה אתיא או גם כר"ש, תלי בשני תירוצי התוספ' לקמן ד"ה ומה עבודה שכפי מה שכתבו שם דרק לר' טרפון שייך ק"ו לכאורה יקשה דאכתי לרבנן דר' טרפון קרא דלא תבערו ל"ל אע"כ להורות דבעלמא ע' דוחה ל"ת שיב"כ, ואף דלעיל כתבנו יישוב לזה דהם דורשים קרא דלא תבערו לאברים ופדרים מכ"מ אכתי יקשה להתוספ' לשיטתם דכתבו לעיל דהך דרשה דאברים ופדרים מכם אתי, אבל לפי דברי התוספ' דהכא א"ש די"ל דהם סברו כר"ש ומוקמי קרא להשמיענו דמקלקל בהבערה חייב ור' יהודה דס"ל דמקלקל בהבערה פטור ס"ל כר' טרפון וכל זה לתירוץ ראשון דהתוספ' אבל לתירוץ שני דהכא דגם לר"ש יש ללמוד מלא תבערו איסור הבערת ב"כ ולדייק מיני' דאי למקלקל בהבערה לחוד ה"ל לאשמעינן במקום שאין מצו' צ"ל באמת כתירוץ שני דלקמן דגם לרבנן שייך ק"ו:

בא"ד. דלר"ש איצטריך לא תבערו: ק"ק לפ"ז איך דייק רבא בפסחים (דף ה') דר"ע ס"ל הבערה לחלק יצאת דדלמא ס"ל כר"ש ודייק מהבערה דמקלקל בהבערה חייב וא"כ אין להוכיח רק דר"ע לא ס"ל הבערה ללאו יצאת וה"ל למימר הכי וכמו שאמר ג"כ ש"מ לא אמרינן מתוך אבל לא ה"ל להחליט דר"ע ס"ל הבערה לחלק, ויש לומר דזה בלא"ה מוכח כבר דר"ע לא ס"ל כר"ש דאי הבערה אתי למקלקל בהבערה חייב ע"כ מוקי קרא דמושבותיכם לאסור שריפה בשבת וא"כ מאי פריך ר"ע לר' ישמעאל בקידושין (דף ל"ז) הרי שבת שנאמר בו מושבות וכו' ופירש רש"י שם דהיינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם הא צריך מושבות לאסור שריפת מיתת ב"ד אע"כ דר"ע לא ס"ל דקרא למיתת ב"ד אתי וא"כ ע"כ ס"ל דלא כר"ש, ואף שהתוס' הקשו שם על פי' רש"י לענ"ד יש ליישב קושיתם דמה שהקשו דצריך קרא לאתה מבעיר מדורת ביה"מ דהיינו לפי המסקנא לאברים ופדרים זה מתורץ במה שכתבו לעיל דאפילו דרשינן מושבות להבערת ב"כ מכ"מ אתיא דרשה דאברים ופדרים מכח כם והכי נמי אמרינן לר"ע אי אתי מושבות להורות חוצה לארץ דמכ"מ ידענו דרשה דאברים ופדרים מכם, ומה שהקשו התוספ' עוד מסוגיא דשם ממה דקאמר הואיל ובענינא דמועדות כתיב. לענ"ד אדרבא מזה הוכיח רש"י פירושו דאם ר"ע להך מושבות נתכוון למה הוצרך ר' ישמעאל להשיב שבת מק"ו אתיא לימא דהך מושבות לא מיותר דצריך להא דלא צריך קידוש ב"ד אע"כ הוכיח רש"י דר"ע מהך מושבות דגבי לא תבערו הקשה דנדרוש למעט חוצה לארץ ודרשה דאברים ופדרים מכ"מ נדע מכח כם ולכן הוצרך ר' ישמעאל להשיב מק"ו ולכן ע"כ מושבותיכם רגבי לא תבערו לא קאי רק אאברים ופדרים וזה ידע גם סתם גמרא אבל במסקנא הקשה דאכתי הך מושבותיכם דגבי מועדות ל"ל ומשני דה"א דבעי קידוש ב"ד, אכן לפ"ז אכתי יקשה למה לא השיב ר' ישמעאל לשיטתו דצריך הך מושבותיכם דלא תבערו לשריפת ב"כ כיון דס"ל הכא כן אע"כ דידע דר"ע לא דרש לי' הכי וכדמוכח ג"כ מזה גופא ממה דמקשה מהך מושבותיכם דנמעט ח"ל ולכן רצה להשיבו אפילו לפי שיטתך אין סברא למעט שבת בח"ל דמק"ו אתיא וא"כ ע"כ תוקי מושבותיכם לאברים ופדרים לחוד, ולפ"ז הוכיח רבא שפיר דר"ע לא ס"ל כר"ש וכיון דגם הבערה ללאו לית לי' ע"כ ס"ל הבערה לחלק יצאת ומזה ראי' לפי' רש"י בקידושין:

בא"ד כיון דאצטריך למקלקל בהבערה: לפ"ז ה"ה דצריך לומר ג"כ אפכא דמ"ד ללאו או לחלק ע"כ לא ס"ל דצריך קרא למקלקל בהבערה וא"כ ע"כ דסבירא להו דבהבערת ב"כ ליכא קלקול רק תיקון דפתילה וכמו דס"ל לר' יהודה דאל"כ הרי לא מיותר קרא דצריך להשמיענו דקלקול בהבערה חייב ומנ"ל לדרוש ללאו או לחלק, ובזה מתורץ מה שהקשתי לעיל ברש"י אמאי דפריך לר' יוסי הרי בשול פתילה היא דדלמא ר' יוסי לא ס"ל כר' יהודה רק כר"ש, ולפ"ז א"ש דא"כ הבערה ללאו יצאת מנ"ל כיון דצריך למקלקל בהבערה דחייב:

בא"ד. וא"ת והיכי דרשינן ללאו: לכאורה ע"פ דברינו הנ"ל יש ליישב גם קושיא זו די"ל כיון דלתירץ ראשון דהתוספ' דלקמן הך תנא ס"ל כר"ט אם כן ל"ק לר' נתן ור"י דדלמא הם ס"ל כרבנן דר"ט וליכא ק"ו להתיר ודלמא לא תבערו לבת כהן באמת לית להו ומ"מ ל"ק להו מאי דמקשה תנא דהכא מושבות מה ת"ל דדלמא אתי לדרשא דאברים ופדרים וכמו שכתבנו דהכי ס"ל רבנן דר"ט, אכן ז"א דהא בש"ס הכא בעי למימר דהאי תלמיד ר"נ או ר"י הוא או כוותייהו ס"ל אלמא דגם הם ס"ל הך דרשה דמושבותיכם ושפיר הקשו התוספת מנ"ל בא"ד. חנק וסייף תדחה שבת הא דלא נקטו סקילה ג"כ י"ל דגם בסקילה הוי הכשר מצוה כגון שהפיל אבן עליו ועשה בו חבלה אך לא כדי מיתה א"כ בחבורה זו הוי חלול שבת ומצות סקילה ליכא דהא היא לא הוי רק ברגימה בכדי מיתה כדאמרי' בסנהדרין (דף מ"ה) אכן בתוספת הרא"ש מקשה באמת אסקילה ג"כ, ונראה דזה תלי בשני תירוצי התוספת אי סוגיא דהכא כר' יהודה אתיא או כר"ש דדוקא להך תירוצא דכר"ש אתיא שייך מה שכתבנו דמסקילה ל"ק דדלמא יעשה חבורה שלא כדי מיתה ואף דמקלקל הוא הרי ס"ל לר"ש דגם מקלקל בחבורה חייב אבל להך תירוצא דהסוגיא דהכא דוקא אליב' דר' יהודה אתי א"כ ממנ"פ קשיא דגם סקילה ידחה שבא דאם הפיל אבן ולא המית דליכא תקון גברא א"כ הוי מקלקל וליכא חלול שבת דהרי הוא ס"ל מקלקל בחבורה פטור, ולכן י"ל דהרא"ש הקשה קושיתו אליבא דתי' דכר"י אזלא אבל התוספת רלו להקשות גם להך תירוצא דכר"ש אזלא ולכן לא הקשו מסקילה:

בא"ד. תדחה שבת מטעם מה לי חומרא רבה: א"ל דהא השתא דכתיב עלי' אדרבא נילף מעליה רלא דחי, די"ל דא"ה דילפי' מעליה נגד הסברא דמה לי חומרא רבא א"כ לא תבערו ל"ל נילף ג"כ מעליה דלא דחי אע"כ מדאצטריך לא תבערו גלי קרא דלא נילף מעליה דא"ל דאי לא הוי כתיב לא תבערו הוי מוקמינן עליה להתירא וכמש"כ התוספ' לעיל דז"א דהא להתירא לא הוי מצרכינן כיון דהשתא נקטינן הסברא דמה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא:

בא"ד. והכא באי אפשר לעשות הפתילה: לכאורה קשה דא"כ גם לכבוד או"א איך קרי לעיל הכשר מצוה הא וזה שצוה לו אביו היום אי אפשר לעשות מע"ש, וע"כ צ"ל כיון דהדבר מצד עצמותו היה אפשר לעשות מע"ש שהרי אם היה מביא מאתמול מה שצוה לו אביו בשבת להביא לא היה צריך לאחר בשבת אף דעתה לא הביא מ"מ נקרא הכשר מצוה כמו גבי איזמל דמילה שאף רעתה אין לו איזמל מ"מ כיון שהיה יכול להביא מאתמול מקרי הכשר מצוה ולא דמי למילה גופא ובכל ענין אין לעשות מאתמול ולכן מה בכך דלא היו כעת יכולים לעשות הפתילה מאתמול כיון דעכ"פ מצר עצמותו אפשר לעשות מאתמול שפיר מקרי הכשר מצוה דלא דחי שבת, ולכן נראה דהנוסחא הנכונה היא כמו שכתוב בתוספת הרא"ש והכא אי אפשר לעשות הפתילה דהשתא משמע דבכל ענין לא יכול לעשות מאתמול, אכן לפ"ז קשה אמה שהקשו התוספת בשבת (דף ק"ו) על רש"י דהיכא דתקן הפתילה מאתמול תדחה שריפת בת כהן שבת ע"ש, דהא לפי מה שכתבו הכא זה אי אפשר, ואין לומר דכוונתם שם אם בשל הפתילה סמוך לשבת ומיד בכניסת שבת ידונו ובזה אפשר, דזה אינו דלא בלבד שלשון מאתמול שכתבו שם לא משמע כן אלא דזה בלא"ה אינו דהא אין דנין דיני נפשות בלילה כדאמרינן בסנהדרין (דף ל"ה) וצ"ע:

בד"ה לא ר' יוסי. ואו אינו דקאמר: ק"ק דשאר הברייתא איך קמפרש לה אליבא דר' יוסי דקאמר והומת בין בחול בין בשבת הרי והומת במיתה סקילה איירי דסמוך ליה ותלית והנסקלין דוקא נתלין והרי סקילה שתדחה שבת לא ס"ד בלל דאין משה רואה ל"ת שיב"כ רק הבערה דבלאו היא וכן יקשה אי ר"י היא מה דקאמר בברייתא ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ מיתת ב"ד דהא מחלליה מות יומת באבות מלאכות דבמיתה הן כתוב והרי לא רצה לומר דהותר רק הבערה דבלאו ומי דחקו לומר דבשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד איירי הא אפשר דגם במיתת ב"ד איירי ובאותן שהן אבות מלאכות:

ונלענ"ד ע"פ מה שכתבתי לעיל שיטת רש"י דתקין גברא לא חשיב תקון ושמה שהקשו התוספת עליו דא"כ שאר חייבי מיתות מנ"ל דלא דחו שבת מתורץ במה שמסיים המכילתא דילפי' מהבערה, ולפ"ז י"ל דלפי התירוץ דר' יוסי היא פי' הברייתא הוא כן, והומת בין בחול בין בשבת דבכל מיתות כ"ד ע' דוחה ל"ת ולכן מחלליה מות יומת חוץ ממיתות ב"ד או אינו אפי' מיתות ב"ד משום דאין ע' דוחה ל"ת שיב"כ ותקון גברא חשיב תקון או אינו אלא אפילו בשבת דמקלקל הוא ולא נחשב תקון גברא תקון הלמוד לומר לא תבערו. וא"כ עכ"פ ידענו דשריפה לא דחי שבת ובה מצרכינן קרא דהו"א רדחי משום דהבערה לאו בעלמא אף דבה ודאי יש תקין שהרי מתקן הפתילה, אכן לפ"ז אכתי שאר מיתות ב"ד מנ"ל דבם ליכא תקון לפי מה דמסקינן השתא דתקון גברא לא חשיב תקין לזה סיים המכילתא דילפינן מהבערה גם שאר מיתות ב"ד, ומתורצת שפיר הברייתא לפי הך תירוץ דר' יוסי היא ג"כ, ומתורץ ג"כ על פו זה מה שהעירו התוספ' ומאי אז אינו דקאמר ולכן מזה ג"כ ראי' לשיטת רש"י והרמב"ם הנ"ל

דף ז' ע"א בגמרא. לאו ל"ת חמור מיני': מה דפשיטא לי' דל"ת חמיר מעשה פירש רש"י משום דלוקין על ל"ת ואין לוקין על ע', אך ק"ק לפי מה שכתב המהרש"א בסנהדרין (דף ס"ד) ע"פ טעם הסמ"ג במולך דמה דאמרינן אין עונשין מן הדין היינו כיון דחמור היא דלמא לא סגי ליה בעונש הקל ע"ש, א"כ מה ראיה דע' קיל משום דאין לוקין עליה דלמא משום דחמור צא סגיא ליה במלקות, ואולי י"ל דקולא דע' נגד ל"ת הוא דעבירת ע' היא בשב ואל תעשה ועבירת הלאו בקום וע' ומעשה חמיר יותר, א"נ י"ל דמוכת דל"ת חמיר מע' מד' חלוקי כפרה שמנה ר"י ביומא (דף פ"ו) שהרי עבירת עשה תשובה מכפרת ועבירת ל"ת תשובה תולה לבד עד שיבא יוה"כ ויכפר:

שם דתניא דבר שהי' בכלל. התוספ' הרא"ש הקשה בשם הקדוש שבדרום שאין דבר שבכלל זה דומה לבשאר מקומות כיון דהכא לא צריך לגופי' כלל ולא בא רק ללמד על אחרינא ע"ש, גם בבר העירו על זה התוספ' במנחות לדף נ"ה) ע"ש, אכן באמת מצינו גם דבר שהי' בכלל בה"ג בסנהדרין (דף ס') דאמרינן זביחה בכלל הי' ויצא ללמד על הכלל ולמעט כל עבודות שאינן עבודת פנים ושם זביחה ג"כ לא צריך אלגופא דבכלל סתם עבודה היא וכן מצינו ג"כ דבר שהי' בכלל כמו הכא בתמורה (דף י"ג) דקאמר ר"ש והרי מעשר בכלל הי' ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות צבור ומה מעשר קרבן מזבח יצאו קרבנות בדק הבית ואף ששם לא הוזכר לשון דבר שהי' בכלל מכ"מ הענין הוא כן, והי' נלענ"ד לזמר שאדרבא עיקר המדה היא כן ללמד על אחרים דוקא היכי שאין צריך לגופי' דבמקום דצריך לגופי' מנא לן ללמד על הכלל, וכן משמע גם לשון הברייתא דר' ישמעאל דקאמר לא ללמד על עצמו יצא ולא קאמר לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד גם על הכלל כלו יצא משמע דלא דרשינן מדה זו אלא היכא שאין צריך לגופי', ומה שהביא הרא"ש ראי' מהא דעריות דהכא דצריך לגופא ואעפ"כ חשיב דבר שהי' בכלל, על זה יש להשיב דהא באמת הקשה על זה שזה יצא נידון בדבר החדש ובכלל זה היינו הך דצריך לגופא, גם לא יקשה על זה ממה דדרשינן פסחים (דף ק"כ) מה שביעי רשות אף ששת ימים וכו' ע"ש, הרי דשם ג"כ צריך אשביעי לגופא דרשוה הוא ואעפ"כ דרשינן אכל הכלל דששת ימים ג"כ, די"ל דשם אי אפשר בענין אחר כיון דכתיב קרא אחרינא שבעת ימים תאכל מצות הרי דכלל יום השביעי עם ששת ימים וכיון דלענין שביעי גלי קרא דרשות הוא ע"כ ה"ה גט לשאר הימים שנכללו בטבעת ימים אבל לעולם בעלמא היכי דמצרכינן לגופא י"ל דלא דרשינן ללמד על כל הכלל:

ובזה יתורץ ג"כ מה שקשה לכאורה לפי מש"כ התוספ' הכא בד"ה לפי שיצא דמה דמצורע טעון נסכים לא חשיב דבר החדש ביון שאינו סותר את הכלל, דא"כ נימא ששאר חטאות ג"כ יטענו נסכים דיהי' חטאת מצורע דבר שהי' בכלל שיצא ללמד גם על כל הכלל אע"כ כיון דצריך לגופא לא דרשינן ללמד על הכלל, אך דאי אפשר לומר כן דמלבד מה שהביא הרא"ש בשם הקדוש ראי' מהא דהבערה לחלק יוצאת שגם היכא שצריך לגופי' דרשינן גם על כל הכלל אלא שמוכח ג"כ הכי מהא דדרשינן בסנהדרין (דף ס"ז) אוב וידעוני בכלל הי' ע"ס והדי באוב וידעוני ג"כ צריך אגופא ואעפ"כ דרש נן ללמד גם על כל הכלל דמכשפים, אכן מהא ל"ק כ"כ דכיון דבמכשפה כתיב סתם לא תחי' ולא ידעינן באיזה מיתה וכיון דגלי באוב וידעוני שבסקילה א"כ זה למוד על הכלל רק גילוי מלתא דלא תחי' פירושו בסקילה, וכן הא דהבערה דלחלק יש לתרץ ע"פ מה שכתב רש"י בשבת (דף ע') דלכך לא ילפינן לחלק מבחריש ובקציר דה"ל ב"כ הבאים כאחד והקשו התוספ' דא"כ היכי יליף מלא תבערו כש"כ דה"ל ג' כתובים הבאים כאחד ותרצו דלא הוי ג"כ מדלא כתבינהו או כולהו בלאו או כולהו בעשה ולהכי ילפינן מהבערה עכ"ל, ולכן ע"כ מוכח דיצא הבערה ללמד גם על כל הכלל דאי ללמד על עצמו בלבד יקשה למה שינה הכתוב ולא כתב גם הבערה בלשון ע' כמו בחריש ובקציר, אבל קשה ממה דדרשינן במנחות (דף נ"ה) מה אפי' חייב עלי' בפני עצמה אף כל מעשה יחידי ע"ש והרי שם צריך אפי' ללמד על עצמו ואעפ"כ דרשינן גם על כל הכלל וכן קשה ממה דאמרינן כריתות (דף ב') דפרט כרת באחותו לחלק וללמד על כל הכלל אף דצריך לגופא לחלק, וכן נלענ"ד דודאי בתרי גווני דרשינן מדה זו דדבר שהי' בכלל דהיינו היכא דצריך לדבר שהיה בכלל גופא בזה אמרינן דנילף כל הכלל מיניה דגילוי מלתא הוא על כל הכלל כיון דאין בו דבר החדש שהרי אינו סותר את הכלל ולא אמרינן דאתי למעט מהכלל דבר שהיינו מרבין בו בתחלה דמנ"ל לומר כן כיון דצריך לגופי' אבל היכא דלא מצרכינן היוצא מן הכלל לגופיה כגון הכא בשלמים או שם בסנהדרין בזביחה ע"כ דאתי למעט מן הכלל מה שבלא זה היינו מרבין בו דאל"כ למאי פרטיה קרא והוציאו מן הכלל כיון דלגופיה לא אצטריך, ומה שהקשינו לעיל דאם יש לדרוש כן נילף נסכים בשאר חטאות מחטאת מצורע, יש ליישב דבמנחות (ד' צ"א) ממעטינן מקרא אשם וחטאת נזיר מנסכים ע"ש וע"י מיעוט זה נמעט ג"כ שאר חטאות, ואין להקשות לפי החילוק שכתבנו מה פריך בכריתות (דף ב') א"ל רב ביבי בר מינה וכו' ע"ש דהאיך נאמר דאתי אחותו למעט אשת איש כמו דאתו שלמים למעט קדשי בדק הבית הא שאני שלמים דל"צ לגופיה וע"כ דלא אתי רק למעט משא"כ אחותו דצריך לגופי' לא נילף מיניה למעט די"ל דלא פריך דנמעט אשת איש אלא כיון דלא דמי א"א לאחותו א"כ בא"א לא גלי קרא לחלק וממילא ממועטת דלא נימא בה לחלק:

שם ברש"י ד"ה שנאמר. ולא מעל מזבחי: כתב כן לתרץ בזה קושית התוספת דדלמא הטעם הוא משום דגברא לא חזי, וע"ז כתב דהא ע"כ זה אינו שהרי אם כבר התחיל בעבודה יגמור כדילפינן מולא מעל מזבחי וכמו שתרצו גם התוספ', אכן ק"ק דלפ"ז היכי בעי למילף רציחה בשבת מעבודה הא גם עבודה כשהתחיל לא נדחת וכן לא ידחה שבת מפני רציחה כש התחיל וא"כ לא משכחת רציחה שתדחה שבת דהא שבת כבר התחיל, וי"ל דגם זה מתורץ במה שתירצו התוספת אקושיתם שהקשו דנימא דיו שלא תדחה רק בשוא"ת ועיין בה' רוצח (פ"ה) שתמה המשנה למלך על הרמב"ם שנראה מפסקו דאפילו התחיל בעבודה פוסק, וכתב שהוא מפרש סוגיא דהכא דרציחה דוחה עבודה אפילו התחיל, ולפי דברינו יש סעד לזה מכח מה שהקשינו דאל"כ ליכא ק"ו: