משנה תורה · ספר זרעים · הלכות מתנות עניים

רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ח

18 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הַצְדָקָה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל הַנְּדָרִים. לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה אוֹ הֲרֵי סֶלַע זוֹ צְדָקָה חַיָּב לִתְּנָהּ לָעֲנִיִּים מִיָּד וְאִם אִחֵר עָבַר בְּ (דברים כג כב) "בַל תְּאַחֵר" שֶׁהֲרֵי בְּיָדוֹ לִתֵּן מִיָּד וַעֲנִיִּים מְצוּיִין הֵן. אֵין שָׁם עֲנִיִּים מַפְרִישׁ וּמַנִּיחַ עַד שֶׁיִּמְצָא עֲנִיִּים. וְאִם הִתְנָה שֶׁלֹּא יִתֵּן עַד שֶׁיִּמְצָא עָנִי אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ. וְכֵן אִם הִתְנָה בְּשָׁעָה שֶׁנָּדַר בִּצְדָקָה אוֹ הִתְנַדֵּב אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיוּ הַגַּבָּאִין רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְצָרְפָהּ בְּזָהָב הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין:

   כסף משנה (2)

   הצדקה הרי היא בכלל הנדרים וכו'. בפירקא קמא דראש השנה (דף ו').

   ומה שכתב ואם התנה וכו'. וכן אם התנה וכו':

2. הלכה ב׳

   הַמַּתְפִּיס בִּצְדָקָה חַיָּב כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים. כֵּיצַד. אָמַר הֲרֵי סֶלַע זוֹ כְּזוֹ הֲרֵי זוֹ צְדָקָה. הַמַּפְרִישׁ סֶלַע וְאָמַר הֲרֵי זוֹ צְדָקָה וְלָקַח סֶלַע שְׁנִיָּה וְאָמַר וְזוֹ הֲרֵי שְׁנִיָּה צְדָקָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ:

   כסף משנה

   המתפיס בצדקה חייב כשאר הנדרים וכו'. פ"ק דנדרים (דף ז') בעיא דאיפשיטא באת"ל כדעת רבינו:

3. הלכה ג׳

   הַנּוֹדֵר צְדָקָה וְלֹא יָדַע כַּמָּה נָדַר יִתֵּן עַד שֶׁיֹּאמַר לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַּנְתִּי:

   כסף משנה

   הנודר צדקה ולא ידע כמה נדר וכו'. נלמד ממתני' פרק בתרא דמנחות (דף ק"ה):

4. הלכה ד׳

   אֶחָד הָאוֹמֵר סֶלַע זוֹ צְדָקָה אוֹ הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה וְהִפְרִישׁוֹ. אִם רָצָה לְשַׁנּוֹתוֹ בְּאַחֵר מֻתָּר. וְאִם מִשֶּׁהִגִּיעַ לְיַד הַגַּבַּאי אָסוּר לְשַׁנּוֹתוֹ. וְאִם רָצוּ הַגַּבָּאִים לְצָרֵף הַמָּעוֹת וְלַעֲשׂוֹתָן דִּינָרִין אֵינָן רַשָּׁאִין אֶלָּא אִם אֵין שָׁם עֲנִיִּים לְחַלֵּק מְצָרְפִין לַאֲחֵרִים. אֲבָל לֹא לְעַצְמָן:

   כסף משנה (2)

   אחד האומר סלע זו צדקה וכו' עד אסור לשנותו. פירקא קמא דערכין (דף ו'):

   ואם רצו הגבאים לצרף וכו'. פירקא קמא דבבא דבתרא (דף ח' ע"ב):

5. הלכה ה׳

   הָיָה לַעֲנִיִּים הֲנָאָה בְּעִכּוּב הַמָּעוֹת בְּיַד הַגַּבַּאי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לַאֲחֵרִים לִתֵּן. הֲרֵי אוֹתוֹ הַגַּבַּאי מֻתָּר לִלְווֹת אוֹתָם הַמָּעוֹת שֶׁל עֲנִיִּים וּפוֹרֵעַ. שֶׁהַצְּדָקָה אֵינָהּ כְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בּוֹ:

   כסף משנה

   היה לעניים הנאה וכו'. פ"ק דערכין והביאו הרי"ף פרק ד' וה':

6. הלכה ו׳

   מִי שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ. וְאִם לִדְבַר מִצְוָה מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ. אֶלָּא אוֹמְרִים זוֹ הַמְּנוֹרָה אוֹ נֵר שֶׁל פְּלוֹנִי. וְאִם נִשְׁתַּקַּע שֵׁם הַבְּעָלִים מֵעָלֶיהָ מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת:

7. הלכה ז׳

   בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה הַמִּתְנַדֵּב יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם הָיָה עַכּוּ"ם אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה עַד שֶׁיִּשְׁתַּקֵּעַ שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ. שֶׁמָּא יֹאמַר הָעַכּוּ"ם הִקְדַּשְׁתִּי דָּבָר לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל יְהוּדִים וּמְכָרוּהוּ לְעַצְמָן:

   כסף משנה

   (ו-ז) מי שהתנדב מנורה וכו' עד ומכרוהו לעצמם. שם ובירושלמי פרק קמא דשקלים:

8. הלכה ח׳

   עַכּוּ"ם שֶׁהִתְנַדֵּב לְבֶדֶק הַבַּיִת אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ לְכַתְּחִלָּה. וְאִם לָקְחוּ מִמֶּנּוּ אֵין מַחְזִירִין לוֹ. הָיָה הַדָּבָר מְסֻיָּם כְּגוֹן קוֹרָה אוֹ אֶבֶן מַחְזִירִין לוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לָהֶן דָּבָר מְסֻיָּם בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד ג) "לֹא לָכֶם וָלָנוּ" וְגוֹ'. אֲבָל לְבֵית הַכְּנֶסֶת מְקַבְּלִין מֵהֶן לְכַתְּחִלָּה. וְהוּא שֶׁיֹּאמַר כְּדַעַת יִשְׂרָאֵל הִפְרַשְׁתִּי. וְאִם לֹא אָמַר טָעוּן גְּנִיזָה שֶׁמָּא לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְאֵין מְקַבְּלִים מֵהֶם לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא לְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁבָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ב כ) "וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָיִם":

   כסף משנה (3)

   עכו"ם שהתנדב לבדק הבית וכו'. פרק קמא דערכין (דף ו':) תני חדא עכו"ם שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלים ממנו ותניא אידך אין מקבלים א"ר אילא א"ר יוחנן ל"ק הא בתחלה הא בסוף דאמר רב אסי א"ר יוחנן בתחלה אפי' מים ומלח אין מקבלים מהם בסוף דבר המסויים אין מקבלים דבר שאינו מסויים מקבלים. ופירש"י דבר המסויים שנראה בעין אין מקבלין מהם דגנאי הוא ועוד שמתפארים בו. ורבינו מפרש שמ"ש הא בתחלה הא בסוף היינו לומר הא בתחלה הא בדיעבד ורש"י פירש בע"א.

   ומ"ש אבל לבית הכנסת מקבלים מהם לכתחלה וכו' שם (דף ו') עכו"ם שהתנדב קורה ושם כתוב עליה בודקין אותו אם אמר כדעת ישראל הפרשתיה יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים ומסיק דה"ה אע"ג דאין שם כתוב עליה בעיא גניזה והא קמ"ל דאע"ג דשם כתוב עליה יגוד וישתמש במותר ופירש"י טעונה גניזה ואסורה בהנאה דחיישינן שמא בלבו לשמים לשם הקדש הילכך יגנז ובזמן הזה עסקינן דהקדש אסור בהנאה וכו'. יגוד יחתוך מקום השם ויגנוז החתיכה וישתמש במותר ויבננו בבית הכנסת עכ"ל. ונראה מדברי רבינו דכי תניא וישתמש במותר וישתמש לבנותה בבהכ"נ קאמר:

   ואין מקבלים מהם לחומת ירושלים וכו'. פרק קמא דשקלים בירושלמי:

9. הלכה ט׳

   אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִטּל צְדָקָה מִן הָעַכּוּ"ם בְּפַרְהֶסְיָא. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת בִּצְדָקָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִטְּלָהּ מִן הָעַכּוּ"ם בְּצִנְעָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּמֶלֶךְ אוֹ שַׂר מִן הָעַכּוּ"ם שֶׁשָּׁלַח מָמוֹן לְיִשְׂרָאֵל לִצְדָקָה אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ לוֹ מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת. אֶלָּא נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ וְיִנָּתֵן לַעֲנִיֵּי עַכּוּ"ם בַּסֵּתֶר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ:

   כסף משנה (2)

   אסור לישראל וכו'. בפרק זה בורר (סנהדרין דף כ"ו:):

   ומלך או שר וכו'. בפירקא קמא דבבא בתרא (דף י'):

10. הלכה י׳

    פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים קוֹדֵם לְפַרְנָסַת עֲנִיִּים וְלִכְסוּתָן. וְאֵין לְךָ מִצְוָה גְּדוֹלָה כְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים שֶׁהַשָּׁבוּי הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים וַעֲרוּמִּים וְעוֹמֵד בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְהַמַּעֲלִים עֵינָיו מִפִּדְיוֹנוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל (דברים טו ז) "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ" וְעַל (ויקרא יט טז) "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" וְעַל (ויקרא כה נג) "לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ". וּבִטֵּל מִצְוַת (דברים טו ח) (דברים טו יא) "פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ". וּמִצְוַת (ויקרא כה לו) "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ". (ויקרא יט יח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". (משלי כד יא) "וְהַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת" וְהַרְבֵּה דְּבָרִים כָּאֵלּוּ. וְאֵין לְךָ מִצְוָה רַבָּה כְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים:

    כסף משנה

    פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים וכו'. ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים. שם (דף ח'):

11. הלכה י״א

    אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁגָּבוּ מָעוֹת לְבִנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבָא לָהֶן דְּבַר מִצְוָה מוֹצִיאִין בּוֹ הַמָּעוֹת. קָנוּ אֲבָנִים וְקוֹרוֹת לֹא יִמְכְּרוּם לִדְבַר מִצְוָה אֶלָּא לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים. אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּגְדָרוּם וְאֶת הַקּוֹרוֹת וּפְסָלוּם וְהִתְקִינוּ הַכּל לַבִּנְיָן מוֹכְרִין הַכּל לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים בִּלְבַד. אֲבָל אִם בָּנוּ וְגָמְרוּ לֹא יִמְכְּרוּ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא יִגְבּוּ לְפִדְיוֹנָן מִן הַצִּבּוּר:

    כסף משנה

    אנשי העיר שגבו וכו'. שם (דף ג':) אמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי וכו' אמר ליה רבינא לרב אשי גבי זוזי ומחתי מאי אמר ליה דילמא מתרמי להו פדיון שבויים ויהבי להו (רמי ליבני) שריגי ליבני והדרי הודרי וכו' א"ל דילמא דמתרמי להו פדיון שבויים מזבני ויהבי להו א"ה אפילו בנו נמי א"ל דירתיה דאינשי לא מזבני:

12. הלכה י״ב

    אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִים בְּיֶתֶר עַל דְּמֵיהֶן מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָאוֹיְבִים רוֹדְפִין אַחֲרֵיהֶם לִשְׁבּוֹתָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִים מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָאוֹיְבִים מַכְבִּידִין עֲלֵיהֶן אֶת הָעל וּמַרְבִּים בִּשְׁמִירָתָן:

13. הלכה י״ג

    מִי שֶׁמָּכַר עַצְמוֹ וּבָנָיו לְעַכּוּ"ם אוֹ שֶׁלָּוָה מֵהֶן וְשָׁבוּ אוֹתָן אוֹ אֲסָרוּהוּ בְּהַלְוָאָתָן. פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה מִצְוָה לִפְדּוֹתָן. שְׁלִישִׁית אֵין פּוֹדִין אוֹתָן. אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. וְאִם בִּקְּשׁוּהוּ לְהָרְגוֹ פּוֹדִין אוֹתוֹ מִיָּדָם אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה פְּעָמִים:

14. הלכה י״ד

    עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה הוֹאִיל וְטָבַל לְשֵׁם עַבְדוּת וְקִבֵּל עָלָיו מִצְוֹת פּוֹדִין אוֹתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁבָּה. וְשָׁבוּי שֶׁהֵמִיר לְעַכּוּ"ם וַאֲפִלּוּ לְמִצְוָה אַחַת כְּגוֹן שֶׁהָיָה אוֹכֵל נְבֵלָה לְהַכְעִיס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר לִפְדּוֹתוֹ:

    כסף משנה

    (יב-יד) אין פודין את השבויים וכו' עד אסור לפדות. בפ' השולח (גיטין דף מ״ה). ופסק כלישנא דלא ליגררו ולייתו וכן פסק הרי״ף:

15. הלכה ט״ו

    הָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לְאִישׁ לְהַאֲכִיל וְלִכְסוּת וּלְהוֹצִיא מִבֵּית הַשֶּׁבִי. מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ דַּרְכּוֹ לְחַזֵּר לֹא הָאִשָּׁה וּבָשְׁתָּהּ מְרֻבָּה. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּשִּׁבְיָה וְנִתְבְּעוּ שְׁנֵיהֶן לִדְבַר עֲבֵרָה הָאִישׁ קוֹדֵם לִפְדּוֹת לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְכָךְ:

    כסף משנה

    האשה קודמת לאיש וכו' עד לפי שאין דרכו בכך. בסוף הוריות (דף י"ג):

16. הלכה ט״ז

    יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָּאוּ לְהַשִּׂיא אוֹתָן מַשִּׂיאִין הָאִשָּׁה קֹדֶם לָאִישׁ מִפְּנֵי שֶׁבָּשְׁתָּהּ שֶׁל אִשָּׁה מְרֻבָּה. וְלֹא יִפְחֲתוּ לָהּ מִמִּשְׁקַל שִׁשָּׁה דִּינָרִים וּרְבִיעַ דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף טָהוֹר. וְאִם יֵשׁ בְּכִיס שֶׁל צְדָקָה נוֹתְנִין לָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ:

    כסף משנה

    יתום ויתומה וכו'. בפ' מציאת האשה (כתובות דף ס״ז):

17. הלכה י״ז

    הָיוּ לְפָנֵינוּ עֲנִיִּים הַרְבֵּה אוֹ שְׁבוּיִים הַרְבֵּה וְאֵין בַּכִּיס כְּדֵי לְפַרְנֵס אוֹ כְּדֵי לְכַסּוֹת אוֹ כְּדֵי לִפְדּוֹת אֶת כֻּלָּן. מַקְדִּימִין אֶת הַכֹּהֵן לַלֵּוִי. וְלֵוִי לְיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל לְחָלָל. וְחָלָל לִשְׁתוּקִי. וּשְׁתוּקִי לַאֲסוּפִי. וַאֲסוּפִי לְמַמְזֵר. וּמַמְזֵר לְנָתִין. וְנָתִין לְגֵר. שֶׁהַנָּתִין גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדֻשָּׁה. וְגֵר קוֹדֵם לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. לְפִי שֶׁהָיָה בִּכְלַל אָרוּר:

18. הלכה י״ח

    בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּחָכְמָה. אֲבָל אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ וּמַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם. תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם. וְכָל הַגָּדוֹל בְּחָכְמָה קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. וְאִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ אוֹ אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם גָּדוֹל מֵהֶן בְּחָכְמָה. רַבּוֹ אוֹ אָבִיו שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לָזֶה שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵהֶם בְּחָכְמָה:

    כסף משנה (2)

    (יז-יח) היו לפנינו עניים הרבה וכו' עד ת"ח קודם. משנה בסוף הוריות (דף י"ג).

    ומ"ש וכל הגדול בחכמה וכו'. ומ"ש ואם היה אחד מהם רבו או אביו כו':

עוד: ספר זרעים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי