משנה תורה · ספר טהרה · הלכות מטמאי משכב ומושב

רמב״ם הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ה

9 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת לְעוֹלָם הֵם בְּטֻמְאָתָן וּמְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים וּמִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב עַד שֶׁיִּטְבּוֹלוּ. אֲפִלּוּ נִתְאַחֲרוּ כַּמָּה שָׁנִים בְּלֹא רְאִיַּת טֻמְאָה וְלֹא טָבְלוּ הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן:

   כסף משנה

   הזב והזבה וכו' יולדת שלא טבלה וכו'. בפרק במה אשה (שבת ס״ד:) ובפרק בנות כותים עלה ל״ה ובת״כ שנינו וידיו לא שטף במים אפי' לאחר כמה שנים:

2. הלכה ב׳

   יוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה אַחַר שִׁבְעָה לְזָכָר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לִנְקֵבָה כָּל דָּם שֶׁתִּרְאֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי טֹהַר הֲרֵי הוּא כְּדַם הַנִּדּוֹת וּמְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ. לֹא תָּלָה הַכָּתוּב בְּיָמִים בִּלְבַד אֶלָּא בְּיָמִים וּטְבִילָה:

3. הלכה ג׳

   יוֹלֶדֶת שֶׁיָּרְדָה לִטְבּל מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה וְנֶעֱקַר מִמֶּנָּה דָּם בִּירִידָתָהּ וְיָצָא חוּץ לְבֵין הַשִּׁנַּיִם הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה וְאֵין הַטְּבִילָה מוֹעֶלֶת לְדָם זֶה וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא בִּבְשָׂרָהּ. וְאִם נֶעֱקַר מִמֶּנָּה בַּעֲלִיָּתָהּ מִן הַמִּקְוֶה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא דַּם טֹהַר. וְהַטְּבִילָה מוֹעֶלֶת לְכָל הַדָּם הַמֻּבְלָע בָּאֵיבָרִים וּמְשִׂימָה אוֹתוֹ דַּם טֹהַר:

   כסף משנה

   יולדת שירדה לטבול וכו'. בפרק יוצא דופן עלה מ"ב:

4. הלכה ד׳

   יוֹלֶדֶת שֶׁטָּבְלָה אַחַר שִׁבְעָה שֶׁל זָכָר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל נְקֵבָה אוֹ אַחַר סְפִירַת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּזוֹב הֲרֵי הִיא בְּכָל יְמֵי טֹהַר שֶׁלָּהּ כְּטָמֵא שֶׁטָּבַל וַעֲדַיִן לֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ וַהֲרֵי הִיא טְבוּלַת יוֹם בְּכָל אוֹתָן הַיָּמִים. וְאֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת בְּסוֹף יְמֵי טֹהַר אֶלָּא בְּמִשְׁלָם הַיָּמִים הֲרֵי הִיא כִּטְבוּל יוֹם שֶׁהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִיא כִּטְבוּל יוֹם לְעִנְיַן תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר. אֲבָל לְקָדָשִׁים הֲרֵי הִיא כְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל אֶלָּא כְּמִי שֶׁנָּגַע בְּנִדָּה אוֹ בִּטְמֵא מֵת שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. נִמְצֵאתָ אַתָּה לָמֵד שֶׁהַיּוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ יְמֵי טֹהַר אוֹכֶלֶת בְּמַעֲשֵׂר וּפוֹסֶלֶת אֶת הַתְּרוּמָה כִּטְבוּל יוֹם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם נָפַל מֵרֻקָּהּ וּמִדַּם טָהֳרָתָהּ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ שֶׁמַּשְׁקֵה טְבוּל יוֹם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּמְטַמְּאָה אֶת הַקָּדָשִׁים כִּוְלַד הַטֻּמְאוֹת עַד שֶׁתַּשְׁלִים יְמֵי טֹהַר וְתִהְיֶה טְהוֹרָה לַכּל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִיא צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת בַּסּוֹף וְאַחַר כָּךְ תִגַּע בַּקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת לַאֲכִילַת הַתְּרוּמָה:

   השגת הראב״ד

   ותהיה טהורה לכל. א"א כמה דבריו מבולבלין ואיך תהיה טהורה לכל והלא מחוסרת כפרה היא ואף משתביא כפרתה צריכה טבילה לאכילת קדש ומשנה שלימה היא ואם יאמר ה"מ לאכילה אבל למגע לא הרי דבריו סותרין זה את זה:

   כסף משנה (4)

   יולדת שטבלה אחר שבעה וכו'. משנה בסוף נדה (דף ע"א) וכבית הלל.

   ומה שכתב רבינו נמצאת אתה למד שהיולדת בתוך ימי טוהר אוכלת במעשר וכו'. שיעור הלשון כך הוא שהיולדת דינה הוא שבתוך ימי טוהר אוכלת במעשר וכו':

   וכתב הראב"ד ותהיה טהורה לכל א"א כמה דבריו מבולבלים וכו'. מ"ש ומשנה שלימה היא בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כ"א) אונן ומחוסר כפורים צריכים טבילה לקדש אבל לא לתרומה. ומ"ש ואם יאמר הני מילי לאכילה אבל למגע לא הרי דבריו סותרים זה את זה כלומר שהוא כתב ותהיה טהורה לכל דמשמע לכל מילי בין למגע בין לאכילה והוא אומר דמתניתין דמצרכה טבילה הני מילי לאכילה. וליישב דברי רבינו יש לומר שמה שכתב רבינו לכל היינו לומר שתהיה טהורה בין לקדש בין לתרומה במגע דוקא וזה מבואר בדבריו שהרי כתב שלאכילה אף לתרומה יראה לו שצריכה טבילה כך היה נראה לומר אלא שמדברי רבינו בפרק שנים עשר מהלכות שאר אבות הטומאה נראה שמחוסר כפורים עד שלא הביא כפרתו אסור ליגע בקדש ולפיכך צריך לפרש דברי רבינו דה"ק ומטמאה את הקדשים בולד הטומאות עד שתשלים ימי טוהר וגם תהיה טהורה לכל דהיינו על ידי הבאת קרבנותיה.

   ומה שכתב רבינו ויראה לי מצאתי בספר מוגה כלשון הזה ויראה לי שמאחר שהיא מטמאה את הקדש שהיא צריכה טבילה בסוף ואחר תגע בקדש אף על פי שאינה צריכה טבילה אחרת לאכילת התרומה:

5. הלכה ה׳

   יוֹלֶדֶת שֶׁהִיא מְצֹרַעַת וְטָבְלָה אַחַר שִׁבְעָה שֶׁל זָכָר אוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל נְקֵבָה הֲרֵי דַּם טֹהַר שֶׁלָּהּ טָמֵא כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. וְכֻלָּן כְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן כְּמַשְׁקִין שֶׁהֵן נוֹגְעִין בָּהֶן. חוּץ מִזָּב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ אֲבוֹת טֻמְאוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה

   יולדת שהיא מצורעת וכו'. משנה פרק בנות כותים (נדה דף ל״ד) וכב״ה ויליף לה מדכתיב ולנקבה לרבות מצורעת למעיינותיה וברפ״ב דטבול יום ושאר כל הטמאים וכו' משקים היוצאים מהם כמשקין שהוא נוגע בהם אלו ואלו תחילה חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה והיינו משקה הזב:

6. הלכה ו׳

   זָבָה קְטַנָּה שֶׁטָּבְלָה בַּיּוֹם הַשִּׁמּוּר שֶׁלָּהּ אַחַר הָנֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן אִסּוּר נִדָּה הֲרֵי מַגָּעָהּ וּבְעִילָתָהּ תְּלוּיִים. אִם נִגְמַר הַיּוֹם וְלֹא רָאֲתָה כָּל שֶׁנָּגְעָה בּוֹ טָהוֹר וּבוֹעֲלָהּ טָהוֹר וּפָטוּר. וְאִם רָאֲתָה דָּם אַחַר שֶׁטָּבְלָה כָּל טָהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה טְמֵאוֹת וְעוֹשָׂת מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב וּבוֹעֲלָהּ חַיָּב חַטָּאת. טָבְלָה בְּלֵיל הַשִּׁמּוּר קֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא טָבְלָה וַעֲדַיִן עוֹשָׂת מֶרְכָּב וּמוֹשָׁב:

   כסף משנה (3)

   זבה קטנה וכו'. משנה בסוף נדה (דף ע"ב) ומודים ברואה תוך אחד עשר יום וטבלה לערב ושמשה שמטמאים משכב ומושב וחייבין בקרבן טבלה ביום שלאחריו ושמשה הרי זו תרבות רעה ומגען ובעילתן תלויים.

   ומה שכתב רבינו שטבלה ביום השמור שלה וכו'. הוא מה ששנינו טבלה ביום שלאחריו וכו'.

   ומה שכתב טבלה בליל השמור וכו'. זה הוא מה ששנינו ומודים ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב וכו' וביאר רבינו כל זה בפרק ששי מהלכות איסורי ביאה:

7. הלכה ז׳

   הָרוֹאָה דָּם בְּיוֹם אַחַד עָשָׂר וְטָבְלָה לְעֶרֶב לֵיל שְׁנֵים עָשָׂר הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת זָבָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן אִסּוּר נִדָּה:

   כסף משנה

   הרואה דם ביום י"א וכו'. גם זה שם במשנה וכבית הלל:

8. הלכה ח׳

   טָבְלָה בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ [עַד] לָעֶרֶב אִם שִׁמְּשָׁה בּוֹעֲלָהּ טָהוֹר וּמִשְׁכָּבָהּ וּמֶרְכָּבָהּ טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁרָאֲתָה דָּם בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר אַחַר הַטְּבִילָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּחִלַּת נִדָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם בְּאִסּוּר נִדָּה וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְיוֹם אַחַד עָשָׂר לְפִיכָךְ אֵינָהּ צְרִיכָה לִשְׁמֹר יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר אֶלָּא טוֹבֶלֶת וְעוֹסֶקֶת בְּטָהֳרוֹת. אֲבָל הָרוֹאָה דָּם בַּעֲשִׂירִי טוֹבֶלֶת בְּיוֹם אַחַד עָשָׂר וּמְשַׁמֶּרֶת אוֹתוֹ שֶׁאִם תִּרְאֶה בּוֹ דָּם אַחַר טְבִילָה נִטְמְאוּ כָּל טָהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה וְנִטְמָא בּוֹעֲלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת זָבָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה:

   השגת הראב״ד

   אע"פ שאסורה לשמש לערב. א"א יש כאן שיבוש ולמה אסורה לשמש לערב והלא יצא מגרגרנותו בשמירתו עד לערב ונראה שצריך להיות אף על פי שאסורה לשמש עד לערב:

   כסף משנה

   וכתב הראב"ד אע"פ שאסורה לשמש לערב א"א יש כאן שיבוש ולמה אסורה לשמש לערב והלא יצא מגרגרנותו וכו'. ואין ספק שספר מוטעה נזדמן להראב"ד שבספרינו כתוב עד לערב. ומ"ש אבל הרואה דם בעשירי וכו'. שם וכר"י:

9. הלכה ט׳

   זָב וְזָבָה גְּדוֹלָה שֶׁטָּבְלוּ בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לֹא יִתְעַסְּקוּ בְּטָהֳרוֹת עַד לָעֶרֶב שֶׁמָּא יִרְאוּ טֻמְאָה וְיִסְּתְּרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה וְנִמְצָא אוֹתָן הַטָּהֳרוֹת טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עוֹשִׂין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַפְרֵעַ אֵין מְטַמְּאִין כְּלֵי חֶרֶס בְּהֶסֵּט מֵאַחַר שֶׁטָּבְלוּ אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ וְרָאוּ טֻמְאָה וְסָתְרוּ הַכּל. וְכָל כְּלִי חֶרֶס שֶׁהֱסִיטוּ עַד שֶׁלֹּא רָאוּ טָהוֹר:

   כסף משנה (2)

   זב וזבה גדולה וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ״א) ובפרק שני דנזיר (דף ט״ו ע״ב) נתבאר שאפי' ראתה בשביעי אחר טבילה סותרת הכל ופרק בנות כותים (נדה דף ל״ג ע״ב) אמרו ואחר תטהר אמר רחמנא אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם ובפרק תינוקת (נדה דף ס״ז ע״ב) אמרו מכדי האידנא כלהו ספק זבות שווינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשבעה ומשני משום דר״ש דתניא אחר תטהר אחר אחר לכולן ר״ש אומר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק ובת״כ אחר תטהר אחר המעשה תטהר כיון שטבלה יכולה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים לא תעשה כן שלא תבא לידי ספק:

   אע"פ שהם עושים משכב ומושב למפרע וכו'. הכי איתא בפ"ק דמגילה (דף ח' ע"ב) א"ל רבא אלא מעתה גבי זב דכתיב וכבס בגדיו וטהר התם מאי וטהר מעיקרא איכא אלא טהור השתא מלטמא כלי חרס בהיסט אע"ג דהדר חזי לא מטמא למפרע. וכתב רש"י אף על פי שטבילתו ביום ואם ראה אחר טבילה בו ביום סתר הכל ומטמא משכב ומושב וכו' אפילו הכי מהני ליה טבילה לטהרו מלטמא כלי חרס שהסיט בין טבילה לראיה והכי דריש לה בת"כ ונראה בעיני דהא דדרשינן ליה וטהר מלטמא כלי חרס מדכתביה להאי קרא בתר קרא אשר יגע בו הזב דנפקא לן מיניה היסט כלי חרס לזב ואין לך עוד טמא שמטמא כלי חרס בהיסט אלא הוא עכ"ל:

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי