משנה תורה · ספר טהרה · הלכות מטמאי משכב ומושב

רמב״ם הלכות מטמאי משכב ומושב פרק י

11 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   עַם הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְיֶשְׁנוֹ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת טָמֵא וּבְגָדָיו מִדְרָס לְטָהֳרוֹת. וְאִם נָגְעוּ בְּגָדָיו בָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. וְאִם נָגַע בִּכְלִי חֶרֶס מֵאֲוִירוֹ טִמְּאָהוּ. וְשׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה עַל מַגָּעָן אַף עַל פִּי שֶׁטֻּמְאָתָן בְּסָפֵק. וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַטָּהֳרוֹת לְפִי שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּדִקְדוּקֵי טָהֳרוֹת וְטֻמְאוֹת. וּלְעוֹלָם הוּא בְּחֶזְקָה זוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַטָּהֳרוֹת עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת. וּמַה הֵן דִּבְרֵי חֲבֵרוּת שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁיְּהֵא נִזְהָר בְּטֻמְאוֹת שֶׁלֹּא יִטָּמֵּא בָּהֶן. וּבְטָהֳרוֹת שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אוֹתָם. וְיִזָּהֵר בִּנְטִילַת יָדַיִם וּבְטָהֳרָתָן שֶׁלֹּא יִקַּח מֵעַם הָאָרֶץ דָּבָר לַח וְלֹא יִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ וְלֹא יְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ:

   כסף משנה (6)

   עם הארץ אע"פ שהוא ישראל וכו'. משנה פ"ב דחגיגה (דף י"ח ע"ב) בגדי ע"ה מדרס לפרושים.

   ומ"ש ואם נגע בכלי חרס מאוירו טימאהו. כלומר דאילו נגע בו מאחוריו טהור דאין כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו אבל אם הכניס ידו באוירו אע"פ שלא נגע בו טימאהו.

   ומ"ש ושורפין את התרומה על מגען אף על פי שטומאתן בספק. בפרק ד' דטהרות על ששה ספיקות שורפין את התרומה וחד מינייהו על ספק בגדי עם הארץ.

   ומה שכתב ואינם נאמנים על הטהרות. פשוט בכמה מקומות בגמרא מהם בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כ״ב כ״ג) ובפרק עד כמה (בכורות דף ל' ע״ב).

   ומ"ש ולעולם הוא בחזקה זו וכו' עד ובטהרתן. בפ' עד כמה.

   ומ"ש ושלא יקח מע"ה דבר לח וכו' עד ובכסותו. בפ"ב דדמאי ואע"פ ששם שנינו שצריך שיקבל עליו שלא ימכור לע"ה לח ויבש השמיטו רבינו משום דההיא כמ"ד אסור לגרום טומאה לחולין שבא"י ורבינו סובר שאינה הלכה כמו שנתבאר בפ"ח מהלכות בכורים:

2. הלכה ב׳

   הַבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת חוּץ מִדָּבָר אֶחָד מֵהֶן אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. רְאִינוּהוּ שֶׁנּוֹהֵג בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדִין אוֹתוֹ עִסְקֵי טֻמְאָה וְטָהֳרָה. וְאִם לֹא רְאִינוּהוּ שֶׁנּוֹהֵג בְּצִנְעָה בְּבֵיתוֹ מְלַמְּדִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. וּמְקַבְּלִין אוֹתוֹ תְּחִלָּה לְטָהֳרַת הַיָּדָיִם וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ לְטָהֳרוֹת. וְאִם אָמַר אֵינִי מְקַבֵּל אֶלָּא לְטָהֳרַת הַיָּדָיִם מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. קִבֵּל לְטָהֳרוֹת וְלֹא לַיָּדַיִם אַף לְטָהֳרוֹת אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. כְּשֶׁמְּקַבְּלִין אוֹתוֹ חוֹשְׁשִׁין לוֹ כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁיִּלְמַד וְיִהְיֶה רָגִיל בְּטָהֳרוֹת. וְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מִשֶּׁיְּקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת הֲרֵי בְּגָדָיו טְהוֹרִין וְכָל אֳכָלָיו וּמַשְׁקָיו טְהוֹרִין וְנֶאֱמָן עַל כָּל הַטָּהֳרוֹת כִּשְׁאָר כָּל הַחֲבֵרִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם:

3. הלכה ג׳

   תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. נֶאֱמָנִין וְאֵינָן צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת אֲבָל מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָהֲגוּ כֹּהֲנִים סִלְסוּל בְּעַצְמָן שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹסְרִין טָהֳרוֹת אֲפִלּוּ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת:

4. הלכה ד׳

   זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל שֶׁכְּבָר קִבֵּל בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב:

5. הלכה ה׳

   הַמְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים. וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אֵינָן צְרִיכִין לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַמְּדָן וּמַרְגִּילָן בְּדֶרֶךְ טָהֳרָה. וְאֵשֶׁת חָבֵר וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וַעֲבָדָיו הֲרֵי הֵן כְּחָבֵר. וְחָבֵר שֶׁמֵּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ בְּחֶזְקַת חֲבֵרִים עַד שֶׁיֵּחָשְׁדוּ:

6. הלכה ו׳

   אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ אוֹ בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁנִּמְכַּר לְחָבֵר הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה. אֲבָל אֵשֶׁת חָבֵר אוֹ בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְעַם הָאָרֶץ וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁנִּמְכַּר לְעַם הָאָרֶץ אֵין צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה:

   כסף משנה (2)

   (ב-ו) הבא לקבל דברי חבירות וכו' עד אין צריכין לקבל דברי חבירות כבתחילה. פרק עד כמה (בכורות דף ל' ע״ב) והטעם שאם אמר איני מקבל אלא לטהרת ידים מקבלים מפני שאינו משייר דבר שלם שהרי מקבל עליו נט״י שהוא עיקר אכילת חולין בטהרה אבל אם קיבל לטהרות ולא לנט״י הוי כמשייר הכל כי העיקר הוא זה.

   ומ"ש כשמקבלים אותו חוששין לו כל שלשים יום וכו'. שם עד כמה מקבלין אותו וכו':

7. הלכה ז׳

   עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת וְהָיוּ לוֹ טָהֳרוֹת כְּשֶׁהָיָה עַם הָאָרֶץ וְאָמַר אֲנִי יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ בִּזְמַן שֶׁנִּתְעַסְּקוּ בָּהֶן אֲחֵרִים הֲרֵי הֵן אֲסוּרוֹת כְּמִקֹּדֶם וְאִם הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעַסֵּק בָּהֶן הֲרֵי הֵן מֻתָּרוֹת לוֹ וַאֲסוּרוֹת לְכָל אָדָם. וְנִשְׁאַל הֶחָבֵר עַל טָהֳרוֹתָיו וּמוֹרֶה בָּהֶן טָהֳרָה לְעַצְמוֹ וְאֵין חוֹשְׁדִין אוֹתוֹ בְּכָךְ:

   כסף משנה (2)

   עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות וכו'. תוספתא פרק תשיעי דטהרות.

   ומ"ש ונשאל החבר וכו'. בסוף פרק עד כמה (בכורות דף ל' ל"א) רואה את קדשיו ומעשרותיו ונשאל על טהרותיו:

8. הלכה ח׳

   חָבֵר שֶׁנַּעֲשָׂה גַּבַּאי לַמֶּלֶךְ אוֹ מוֹכְסָן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבֵרוּתוֹ. פֵּרַשׁ מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם וְצָרִיךְ לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה:

   כסף משנה

   חבר שנעשה גבאי וכו'. בסוף פרק עד כמה (בכורות דף ל"א):

9. הלכה ט׳

   עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת וְנֶחְשָׁד לְדָבָר אֶחָד אֵינוֹ חָשׁוּד אֶלָּא לְאוֹתוֹ דָּבָר. וְכָל הֶחָשׁוּד לֶחָמוּר נֶחְשָׁד עַל הַקַּל. לַקַּל לֹא נֶחְשָׁד לֶחָמוּר:

   כסף משנה (2)

   עם הארץ שקיבל עליו וכו'. שם וכחכמים.

   ומה שכתב וכל החשוד לחמור וכו'. שם במשנה ובגמרא (דף ל'):

10. הלכה י׳

    חָבֵר שֶׁנֶּחְשָׁד עַל הַטָּהֳרוֹת כְּגוֹן שֶׁמָּכַר אֳכָלִין טְמֵאִין בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן טְהוֹרִין הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה:

    כסף משנה

    חבר שנחשד על הטהרות וכו'. נלמד מדין מי שיצאת טריפה מתחת ידו:

11. הלכה י״א

    הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית אוֹ עַל הַתְּרוּמָה שֶׁמְּכָרָן לְשֵׁם חֻלִּין הֲרֵי זֶה חָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת שֶׁהֶחָשׁוּד עַל דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהָאֳכָלִין הַטְּמֵאִין אֵין מְטַמְּאִין אֲחֵרִים אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר נֶאֱמָן לְהָעִיד בּוֹ לַאֲחֵרִים וְלָדוּן בּוֹ לַאֲחֵרִים. חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם חוֹטֵא כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ בּוֹ אֲחֵרִים:

    השגת הראב״ד

    החשוד על דבר נאמן כו'. א"א כבר כתבתי עליו במקום אחר שאין זה כלום:

    כסף משנה (2)

    החשוד על השביעית וכו'. משנה וגמרא פרק עד כמה (בכורות דף ל'):

    וכל החשוד על דבר וכו'. פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ה) במשנה פלוגתא דר״מ ורשב״ג ופסק כרשב״ג שכל מקום ששנה רשב״ג במשנתנו הלכה כמותו. והראב״ד כתב על דברי רבינו כבר כתבתי עליו במקום אחר שאין זה כלום עכ״ל. והוא בפרק י״ב מהלכות מעשר ובפרק ח' מהלכות שמיטה ובפי״א מהלכות עדות ושם הלצתי בעד רבינו:

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי