משנה תורה · ספר טהרה · הלכות מטמאי משכב ומושב

רמב״ם הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ב

10 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   דַם נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ אֲבָל זוֹבוֹ שֶׁל זָב וְרֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהוּא לַח אֲבָל יָבֵשׁ יוֹתֵר מִדַּאי אֵינוֹ מְטַמֵּא. וְעַד כַּמָּה. אִם שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְחוֹזֵר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּלַח אִם הָיוּ הַמַּיִם פּוֹשְׁרִין בִּתְחִלָּתָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן פּוֹשְׁרִין בְּסוֹפָן. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן:

   השגת הראב״ד

   אם שורין אותו. א"א נ"ל דלא בעינן מעת לעת אלא לשרץ ונבילה:

   כסף משנה (3)

   דם הנדה וכו'. אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח וכו'. ריש פרק דם הנדה (נדה דף נ״ד ע״ב) ויליף לה מקראי.

   ומה שכתב ואם היו המים הפושרין בתחלתן וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק לחומרא בדאורייתא:

   וכתב הראב"ד אם שורין אותו א"א נ"ל דלא בעינן מעת לעת אלא לשרץ ונבילה עכ"ל. טעמו משום דבאינך שהם דברים רכים בשרייה כל דהו סגי להו אבל מפשט דברי המשנה משמע כדברי רבינו וכך הוא דעת התוספות:

2. הלכה ב׳

   פִּשְׁתָּן שֶׁטְּוָאַתּוּ נִדָּה הַמְּסִיטוֹ טָהוֹר. וְאִם הָיָה לַח מְטַמֵּא מִפְּנֵי רֹק פִּיהָ:

   כסף משנה

   פשתן שטוואתו נדה וכו'. פרק התערובות עלה ע"ט:

3. הלכה ג׳

   זָב שֶׁהִנִּיחַ פִּיו עַל פִּי הַכּוֹס וְנִמְלַךְ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹתוֹ הַמֵּסִיט אֶת הַכּוֹס טָהוֹר. שָׁתָה מִמֶּנּוּ הַזָּב כָּל שֶׁהוּא הַמְּסִיטוֹ טָמֵא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה פִּי הַזָּב:

   כסף משנה

   זב שהניח פיו על פי הכוס עד כשהן נדות. תוספתא פ"ה דטהרות אלא שבנוסחא דידן כתוב במי רגלים או ביין אין רואים אותם כאילו הם מים ונ"ל שט"ס הוא:

4. הלכה ד׳

   זָב שֶׁנָּשַׁךְ אֶת הַפַּת וְאֶת הַבָּצָל הַמְּסִיטָן טָהוֹר. נָשַׁךְ אֶת הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן הַמְּסִיטָן טָמֵא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה פִּי הַזָּב הַמִּתְעָרֵב בָּהֶן:

   השגת הראב״ד

   המסיטן טהור. א"א מצאתי בשתי נוסחאות טמא בשתיהן ומה שחילקן ולא עירבן מפני שר"ש חולק בקישות ומלפפון ואינו חולק בפת מפני שרבו משקין שבו על משקין של פיהן:

   כסף משנה

   כתב הראב"ד זב שנשך את הפת ואת הבצל המסיטן טהור א"א מצאתי בשתי נסחאות טמא בשתיהם ומה שחילקן וכו'. ונוסחת רבינו נכונה שאין עליה תשובה לומר למה חילקן ולא עירבן ורבינו שמשון הביא תוספתא זו בפרק רביעי וגירסתו כגירסת רבינו:

5. הלכה ה׳

   קְלִפֵּי פּוֹלִין וּקְלִפֵּי תּוֹרְמוֹסִין שֶׁקְּצָצָן הָעַכּוּ"ם הַמְּסִיטָן טָמֵא שֶׁכָּל עַכּוּ"ם כְּזָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הַקְּלִפִּין שֶׁבַּשְּׁוָקִין הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר הָרֹב:

6. הלכה ו׳

   דָּם טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם אִם בָּטְלוּ מַרְאָיו הַכּל טָהוֹר. נִתְעָרֵב בְּדָם טָהוֹר וּבְיַיִן רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. וְכֵן רֹק טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם אִם הָיָה קָרוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם נִמְחָה בְּמַיִם אִם בָּטְלוּ מַרְאָיו הַכּל טָהוֹר. נִתְעָרֵב בְּרֹק אַחֵר רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. וְכֵן מֵי רַגְלָיו שֶׁל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם אִם בָּטְלוּ מַרְאֵיהֶן הַכּל טָהוֹר וְאִם לָאו טָמֵא. נִתְעָרֵב בְּיַיִן אוֹ בְּמֵי רַגְלַיִם טְהוֹרִין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. נִתְעָרְבוּ בְּמֵי רַגְלַיִם שֶׁל עַכּוּ"ם הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. כֵּיצַד. כְּלִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ"ם מְטִילִין שָׁם מֵי רַגְלֵיהֶן אִם רֹב עַכּוּ"ם הַכּל טָמֵא וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל הַכּל טָהוֹר מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַכּל טָמֵא. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב מֵי רַגְלֵי עַכּוּ"ם זֶה בְּמֵי רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל זֶה הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב:

7. הלכה ז׳

   שׁוֹאֲלִין [כְּלֵי] מֵי רַגְלַיִם מִכָּל מָקוֹם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא שֶׁל נִדּוֹת הֵן שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְכַנֵּס אֶת מֵי רַגְלֵיהֶן כְּשֶׁהֵן נִדּוֹת:

   כסף משנה

   ומ"ש רבינו שואלים כלי מי רגלים. רבינו לא גריס כלי וכן נמצא בספר רבינו כתיבת יד דל"ג כלי:

8. הלכה ח׳

   חֶרֶס שֶׁהָיָה הַזָּב אוֹ הַזָּבָה מְטִילִין בּוֹ מֵי רַגְלֵיהֶן וְכִבְּסוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה הֲרֵי הַמַּשְׁקִין שֶׁכִּבְּסוּ בָּהֶן טְמֵאִין וּפַעַם שְׁלִישִׁית טְהוֹרִין בֵּין שֶׁכִּבְּסוּ בְּמַיִם בֵּין שֶׁכִּבְּסוּ בְּמֵי רַגְלַיִם שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר בָּהּ לַחְלוּחִית מֵימֵי רַגְלַיִם:

   כסף משנה

   חרס שהיה הזב וכו'. ג"ז שם בתוספתא וכראב"י ובפרק התערובות עלה ע"ט:

9. הלכה ט׳

   זָבָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ בְּסוֹף שִׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה וְיָרְדָה וְטָבְלָה וְהֵטִילָה מַיִם אַחַר הַטְּבִילָה הֲרֵי הֵן סָפֵק אִם אַחַר עֲקִירָה הוֹלְכִין וְזָבָה הָיְתָה אוֹ אַחַר הַיְצִיאָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה. וְכֵן עַכּוּ"ם שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ וְנִתְגַיְּרָה וְטָבְלָה וְהֵטִילָה מַיִם אַחַר שֶׁטָּבְלָה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם אַחַר עֲקִירָה הוֹלְכִין וַהֲרֵי הֵן כְּמֵי רַגְלֵי הָעַכּוּ"ם הַטְּמֵאִים אוֹ אַחַר יְצִיאָה וַהֲרֵי הֵם כְּמֵימֵי רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל הַטְּהוֹרִים:

   כסף משנה (2)

   זבה שנעקרו מימי רגליה. בפרק יוצא דופן (נדה דף מ"ב) בעיא דלא איפשיטא ואף על גב דאמר רבה בבעיא בתרייתא את"ל לא פסק רבינו כן משום דגמרא אמר תיקו בהאי בעיא דזבה.

   ומה שכתב וכן עכו"ם שנעקרו מימי רגליה וכו'. גם זה שם בעיא דלא איפשיטא:

10. הלכה י׳

    הָעֲבָדִים מְטַמְּאִין בְּזִיבָה וּבְנִדָּה וּבְלֵדָה כְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל הָעַכּוּ"ם אֵין מְטַמְּאִין לֹא בְּזִיבָה וְלֹא בְּנִדּוּת וְלֹא בְּלֵדוֹת דִּין תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ב) "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב" בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִין בְּזִיבָה וְלֹא הָעַכּוּ"ם. וַחֲכָמִים גָּזְרוּ עַל כָּל הָעַכּוּ"ם שֶׁיְּטַמְּאוּ כְּזָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶן זְכָרִים וּנְקֵבוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַזָּכָר בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וּלְמַעְלָה וְהַנְּקֵבָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה. אֲבָל הַקְּטַנִּים לְמַטָּה מִזְּמַן זֶה לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה הִיא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֵצֶל הָעַכּוּ"ם בְּמִשְׁכַּב זָכוּר וּפָחוֹת מִזְּמַן זֶה אֵין בִּיאָתָן בִּיאָה. בְּעֵת שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן לֹא גָּזְרוּ עַל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁלָּהֶן אֶלָּא שִׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל עַכּוּ"ם טְהוֹרָה כְּדִין תּוֹרָה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ טֻמְאָה כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁטֻּמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהֲרֵי הַכּל יוֹדְעִין שֶׁאִלּוּ הָיוּ זָבִין דִּין תּוֹרָה הָיְתָה שִׁכְבַת זַרְעָם אַב הַטֻּמְאָה כְּשִׁכְבַת זֶרַע הַזָּב וּמֵאַחַר שֶׁיּוֹדְעִין בְּטֻמְאָתָן שֶׁהָיְתָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֹא יָבוֹאוּ לִשְׂרֹף עָלֶיהָ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁזּוֹבוֹ שֶׁל עַכּוּ"ם. וְדַם נִדָּה אוֹ דַּם זִיבָה וְלֵדָהּ שֶׁל בַּת עַכּוּ"ם. וּבַת עַכּוּ"ם וְעַכּוּ"ם עַצְמָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵם נְקִיִּים מִן הַתּוֹרָה מִדַּם הַזָּב. וְרֹק הָעַכּוּ"ם וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן וּמִשְׁכָּבָן וּמֶרְכָּבָן. וּבוֹעֵל עַכּוּ"ם. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אַב טֻמְאָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לְפִיכָךְ אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה. וְכֻלָּן מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּמְטַמְּאִין אָדָם בְּמַשָּׂא כְּזָב לְכָל דָּבָר. אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדַם הַנָּכְרִית כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ מְטַמֵּא לַח וְאֵינוֹ מְטַמֵּא יָבֵשׁ:

    כסף משנה (6)

    העבדים מטמאים בזיבה ובנדה וכו'. ברפ"ב דזבים תנן דעבדים אפילו שאינם משוחררים מטמאים בזיבה.

    ומ"ש אבל העכו"ם אין מטמאים וכו' וחכמים גזרו וכו'. בפרק בנות כותים עלה ל"ד.

    ומ"ש זכרים ונקבות. שם אמרינן דב"ש מפלגי בין זכרים לנקבות וב"ה לא מפלגי.

    ומ"ש והוא שיהיה הזכר בן ט' שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת ג' שנים ויום אחד ולמעלה. פ"ב דע"ז (דף ל"ז) במסקנא:

    בעת שגזרו עליהם לא גזרו על שכבת זרע שלהם כו'. בפרק בנות כותים (נדה דף ל״ד):

    נמצאת למד. ודם הנכרית כרוקה וכמימי רגליה וכו'. בפרק בנות כותים וכבית הלל:

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי