משנה תורה · ספר שופטים · הלכות אבל

רמב״ם הלכות אבל פרק יב

12 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הַהֶסְפֵּד כְּבוֹד הַמֵּת הוּא. לְפִיכָךְ כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לִתֵּן שְׂכַר מְקוֹנְנִים וְהַמְקוֹנְנוֹת וְסוֹפְדִין אוֹתוֹ. וְאִם צִוָּה שֶׁלֹּא יִסְפְּדוּהוּ אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם צִוָּה שֶׁלֹּא יִקָּבֵר אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁהַקְּבוּרָה מִצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא כג) "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ":

   כסף משנה (3)

   ההספד כבוד המת הוא וכו'. בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ״ו:) איבעיא להו הספדא יקרא דחיי הוי או יקרא דשכבי הוי למאי נ״מ דאמר לא תספדוהו לההוא גברא אי נמי לאפוקי מיורשים ופשטינן דיקרא דשכבא הוא:

   ומה שכתב אבל אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו. גם זה שם בעיא ולא איפשיטא וכתב הרמב"ן הילכך קוברין אותו דספק איסורא הוא אפילו בעו יורשים נמי דלא ליקברוה מוציאים מהם בע"כ ואפילו במת בעלמא דלית ליה קוברים ואמר אל תקברוני אין שומעין לו דבזיונא דכולהו חיי קא אמרינן ולא משום בני משפחה בלחוד וכ"כ רבינו בפי"א מהלכות זכייה שאסור להניחו בלא קבורה:

   ומה שכתב רבינו שהקבורה מ"ע כו'. ג"ז בפרק נגמר הדין שם:

2. הלכה ב׳

   כָּל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל חָכָם אֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים. וְכָל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּד אָדָם כָּשֵׁר רָאוּי לִקָּבֵר בְּחַיָּיו. וְכָל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר הֲרֵי שְׂכָרוֹ שָׁמוּר עַל כָּךְ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

   כסף משנה

   כל המתעצל בהספדו של חכם וכו' עד אצל הקב"ה. בפרק ר' אליעזר דאורג (דף ק"ה:):

3. הלכה ג׳

   אֵין מַנִּיחִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ שֶׁל חָכָם. וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה. וְאֵין מוֹצִיאִין מִטָּתוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ פְּתָחִים. לֹא שֶׁיְּשַׁלְשְׁלוּהָ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת. וּבִשְׁאָר הָעָם מֻתָּר לַעֲשׂוֹת:

   כסף משנה

   אין מניחין ספר תורה על מטתו של חכם וכו' עד דרך גגות. בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ״ה):

4. הלכה ד׳

   אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת לְמֵת. וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וְאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בִּקְרוֹבִים. וְאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבְבֵית הַקְּבָרוֹת וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. כֵּיצַד עוֹשִׂין בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. מַעֲמִידִין שְׁאָר הַקְּרוֹבִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵינָן בְּנֵי אָבֵל. וְאוֹמְרִין לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי קִינוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר שְׁבוּ יְקָרִים שְׁבוּ. וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאַחַר כָּךְ עִמְדוּ יְקָרִים עֲמֹדוּ. וְאוֹמֵר כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר כָּךְ [עַד] שֶׁבַע פְּעָמִים:

   כסף משנה (4)

   אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת. בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף ק') וקאמר שהם כנגד שבעת הבלים שבקהלת:

   ומה שכתב ואין עושין מעמד ומושב בפחות מעשרה. משנה פרק הקורא עומד (מגילה דף כ״ג:) ומפרש טעמא בגמרא דכיון דבעי למימר עמדו יקרים עמודו בבציר מעשרה לאו אורח ארעא:

   ומ״ש ואין עושין אלא בקרובים וכו' עד ובמקום שנהגו. בס״פ המוכר פירות (בבא בתרא דף ק'):

   כיצד עושין במקום שנהגו וכו' עד שבע פעמים. ג"ז שם:

5. הלכה ה׳

   כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב לַאֲנָשִׁים בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. כָּךְ עוֹשִׂין לְנָשִׁים. וּמַסְפִּידִין הַנָּשִׁים כַּאֲנָשִׁים בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל אֵין מַנִּיחִין מִטַּת הָאִשָּׁה בָּרְחוֹב לְעוֹלָם שֶׁזֶּה גְּנַאי לָאִשָּׁה. אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָתָהּ קְבוּרָתָהּ:

   כסף משנה (3)

   כדרך שעושים מעמד ומושב לאנשים כך עושים לנשים. שם משמע הכי:

   ומספידים הנשים וכו'. בפרק בני העיר (מגילה דף כ״ח:) רפרם ספדה לכלתיה ובספ״ב דר״ה ספדה רבן גמליאל לאמו של בן זזא הספד גדול:

   ומ"ש אבל אין מניחין מטת האשה וכו'. משנה וגמרא בסוף מ"ק (דף כ"ז):

6. הלכה ו׳

   הַמְלַקֵּט עֲצָמוֹת אֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם קִינִים וּנְהִי. וְלֹא בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֲבָל אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי שֶׁבַח לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְדִבְרֵי כִּבּוּשִׁים:

   כסף משנה

   המלקט עצמות וכו'. ירושלמי:

7. הלכה ז׳

   הַמְפַנֶּה אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אִם שִׁדְרוֹ קַיֶּמֶת עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה. וְאוֹמְרִים עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. וּמַסְפִּידִין אוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם אֵין שִׁדְרוֹ קַיֶּמֶת אֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ. וְאֵין עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה וְאֵין אוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. וְאֵלּוּ הֵן בִּרְכַּת אֲבֵלִים דְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִים בְּבֵית הָאָבֶל. תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים שֶׁאוֹמְרִים בַּשּׁוּרָה:

   כסף משנה

   המפנה ארונו של מת וכו'. בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ״ז):

8. הלכה ח׳

   הַמְלַקֵּט עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ הֲרֵי זֶה מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְלָעֶרֶב אֵין מִתְאַבֵּל אֲפִלּוּ צְרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ. וְאֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן קִינוֹת:

   כסף משנה (2)

   המלקט עצמות אביו ואמו וכו' עד אפילו צרורים בסדינו. בפ"ק דמ"ק ופירש"י אפילו צרורין לו בסדינו שאינו מלקטן ואינו רואה אותן ה"ז מתאבל עליהן כל זמן שלא נקברו והתוספות כתבו דיותר נראה לפרש דה"ק דאפילו צרורים לו בסדינו אינו מתאבל לערב וכתב רבינו ירוחם אותו יום נוהג באבל בעטיפת ראש וכפיית המטה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצת וסיכה וכל מה שאסור באבל. וכתב הטור ולאו דוקא עצמות אביו אלא על כל הקרובים נמי מתאבל עליהם שיום ליקוט עצמות הם בכל הדברים הנוהגים באבל בקריעה ובכל דיני אבילות כל שקורעין עליו בשעת ליקוט עצמות והם דברי הרמב"ן והרא"ש. וכתב עוד הטור כתב מהר"מ כל זמן שלא נקברו חל עליו כל דין אנינות ליאסר בשתיית יין ואכילת בשר ואחר שנקבר חל עליו כל דין אבילות עד הערב וא"א הרא"ש כתב שאין עליו דין אנינות כלל אלא מיד חל עליו דין אבילות אפילו קודם שקברום. וכתב עוד הטור היה עומד ומלקט וחשכה מותר ביום שלאחריו לפיכך אין מלקטין אותם סמוך לחשכה כלומר כדי שלא יהא נמצא שלא נתאבל על ליקוט עצמות אביו והיא ברייתא באבל רבתי וכתבוה הרמב"ן והרא"ש ולא ידעתי למה השמיטה רבינו ואפשר דס"ל דלאו דסמכא היא מפני כשהתחיל ללקט חל עליו אבילות מיד וכיון שנתאבל עליו שעה אחת אע"פ שמיד חשכה מה בכך הרי נתאבל:

   ומה שכתב רבינו ואין אומרים עליהם קינות. אע"פ שכבר כתב כן לעיל חזר לכתבו ללמדנו דאפילו על עצמות אביו ואמו אין אומרין קינות:

9. הלכה ט׳

   אֵין מַסְפִּידִין אֶת הַקְּטַנִּים. וּבֶן כַּמָּה שָׁנִים יִהְיֶה רָאוּי לְהֶסְפֵּד. בְּנֵי עֲנִיִּים אוֹ בְּנֵי זְקֵנִים בְּנֵי חָמֵשׁ. וּבְנֵי עֲשִׁירִים בְּנֵי שֵׁשׁ. אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת:

   כסף משנה

   אין מספידין את הקטנים ובן כמה שנים וכו' עד בני שש. בפרק אלו מגלחין ופירש"י שהעני מצטער על בניו יותר מהעשיר לפי שאין לו שמחה אחרת:

10. הלכה י׳

    תִּינוֹק שֶׁמֵּת כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹצֵא בְּחֵיק וְנִקְבָּר בְּאִשָּׁה אַחַת וּבִשְׁנֵי אֲנָשִׁים. אֲבָל לֹא בְּאִישׁ אֶחָד וּבִשְׁתֵּי נָשִׁים מִפְּנֵי הַיִּחוּד. וְאֵין עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה. וְאֵין אוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. בֶּן שְׁלֹשִׁים יוֹם גְּמוּרִים יוֹצֵא בִּגְלוּסְקְמָא קְטַנָּה הַנִּטֶּלֶת בַּאֲגַפַּיִים. וְעוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה. וְאוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. בֶּן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ יוֹצֵא בְּמִטָּה:

    כסף משנה

    תינוק שמת וכו' עד אין רבים חייבים להתעסק בו. הכל פרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ״ד):

11. הלכה י״א

    כָּל הַיּוֹצֵא בְּמִטָּה רַבִּים מַצְהִיבִין עָלָיו. וְכָל שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְּמִטָּה אֵין רַבִּים מַצְהִיבִין עָלָיו. וכָּל הַנִּכָּר לָרַבִּים רַבִּים מִתְעַסְּקִין בּוֹ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ נִכָּר לָרַבִּים אֵין רַבִּים חַיָּבִין לְהִתְעַסֵּק בּוֹ. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת לִפְנֵי הַמִּטָּה יוֹצְאוֹת לִפְנֵי הַמִּטָּה. לְאַחַר הַמִּטָּה יוֹצְאוֹת לְאַחַר הַמִּטָּה:

    כסף משנה (2)

    ומ"ש כל היוצא במטה רבים מצהיבים עליו וכו'. הם דברי רבן שמעון בן גמליאל שם:

    ומ"ש כל הניכר לרבים וכו'. הם דברי רבי אלעזר בן עזריה ומפרש רבינו דמצהיבין לחוד ומתעסקין עמו לחוד ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

12. הלכה י״ב

    הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת אֵין מַסְפִּידִין אוֹתָן וְאֵין עוֹמְדִין עֲלֵיהֶן בְּשׁוּרָה. וְאֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֶלָּא אוֹמְרִין לוֹ כְּשֵׁם שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עַל שׁוֹרוֹ וְעַל חֲמוֹרוֹ הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ:

    כסף משנה

    העבדים והשפחות וכו'. ס״פ היה קורא (ברכות דף ט״ז:):

לחם משנה על הלכות אבל אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר שופטים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי