משנה תורה · ספר שופטים · הלכות עדות

רמב״ם הלכות עדות פרק יז

7 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   מִי שֶׁהֵעִידוּ לוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים וּגְדוֹלִים בְּחָכְמָה וּבְיִרְאָה שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁרָאוּ פְּלוֹנִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית. אוֹ שֶׁלָּוָה מִפְּלוֹנִי. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין הַדָּבָר בְּלִבּוֹ כְּאִלּוּ רָאָהוּ לֹא יָעִיד עַד שֶׁיִּרְאֶה הַדָּבָר בְּעֵינָיו אוֹ יוֹדֶה לוֹ הַלּוֶֹה מִפִּיו וְיֹאמַר לוֹ הֱיֵה עָלַי עֵד שֶׁפְּלוֹנִי הִלְוָה לִי מָנֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה א) "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע". וְאֵין לְךָ עֵדוּת שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת בִּרְאִיָּה אוֹ בִּידִיעָה אֶלָּא עֵדוּת מָמוֹן. וְכָל הַמֵּעִיד מִפִּי אֲחֵרִים הֲרֵי זֶה עֵד שֶׁקֶר וְעוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יג) "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר":

   כסף משנה

   מי שהעידו לו אנשים רבים וכו'. משנה בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל״ז) כיצד מאיימין על עדי נפשות שמא תאמרו משמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן ואמרי' בגמרא דה״ה דפסילי בדיני ממונות ובזה בורר גבי עדי ממון תנן אם אמר העד הוא אמר לי שהוא חייב לו או איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה שהוא חייב לו מאתים זוז:

2. הלכה ב׳

   לְפִיכָךְ מְאַיְּמִין אַף עַל עֵדֵי הַמָּמוֹן. וְכֵיצַד מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. [מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶם] בִּפְנֵי הַכּל. וּמוֹדִיעִין אוֹתָן כֹּחַ עֵדוּת שֶׁקֶר וּבֹשֶׁת הַמֵּעִיד בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֵדִים וְאוֹמֵר לוֹ אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה. אִם אָמַר שֶׁהוּא אָמַר לִי חַיָּב אֲנִי לוֹ אוֹ אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיֹּאמַר בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ. וְהָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הָעֵד הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ כָּךְ. נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶן מְכֻוָּנִין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר וְגוֹמְרִין הַדִּין:

   כסף משנה (2)

   ולפיכך מאיימין וכו' עד וגומרין הדין. משנה פרק זה בורר כתבתיה בסמוך.

   ומ"ש מודיעין אותם כח עדות שקר וכו'. שם בגמרא ונראה מדברי רבינו שסובר דלא אידחי מימרא דרב יהודה ורבא אלא לענין שלא יאיימו אותם בהני כללי כי יחשבו שינצלו אבל בהני פרטי שיגיע להם באותו עון מאיימין עליהם והיינו דאמר רב אשי בהדיא (דף כ"ט) סהדי שקרי אאוגרייהו זילי שהוא רע נוגע להם בפרט וה"ה לשאר רעות פרטיות שמאיימין עליהם:

3. הלכה ג׳

   הַמַּטְמִין עֵדִים לַחֲבֵרוֹ וְהוֹדָה לוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְהָעֵדִים רוֹאִין וְשׁוֹמְעִין שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ וַדַּאי יֵשׁ לְךָ אֶצְלִי כָּךְ וְכָךְ אֲבָל מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תְּכוּפֵנִי בְּדִין לְמָחָר הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ עֵדוּת עַד שֶׁיּוֹדֶה בִּפְנֵי עֵדִים:

   כסף משנה

   המטמין עדים וכו'. סנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין דף כ״ט) ברייתא כלשון הזה:

4. הלכה ד׳

   אֶחָד הַמּוֹדֶה בִּפְנֵי עֵדִים. וְאָמַר דֶּרֶךְ הוֹדָאָה זֶה יֵשׁ לוֹ אֶצְלִי כָּךְ וְכָךְ. אוֹ שֶׁאָמַר אַתֶּם עֵדַי אוֹ שֶׁאָמַר הֱיוּ עָלַי עֵדִים. בֵּין שֶׁאָמַר הַלּוֶֹה בֵּין שֶׁאָמַר הַמַּלְוֶה וְשָׁתַק הַלּוֶֹה דֶּרֶךְ מַאֲמִין לִדְבָרָיו. הֲרֵי אֵלּוּ עֵדִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קָנוּ מִיָּדוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם כִּתְבוּ עָלַי שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ לָזֶה אֶצְלִי כָּךְ וְכָךְ וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ הֲרֵי הֵם הוֹדָאָה וּמְעִידִין עַל פִּיו:

   כסף משנה (3)

   אחד המודה בפני עדים וכו'. שם במשנה עד שיאמר בפנינו הודה שהוא חייב לו מאתים זוז ופירש רש"י שיהיו שניהם בפנינו ולהודות נתכוון להיות לו עדים בדבר ואמרי' בגמרא מסייע ליה לרב יהודה אמר רב דאמר צריך שיאמר אתם עדי והיו עלי עדים הרי הוא כמו אתם עדי:

   בין שאמר הלוה וכו'. שם מימרא דרבינא ואי תימא רב פפא.

   ומה שכתב דרך מאמין לדבריו כלומר דאם טען משטה הייתי בך שראיתיך אומר דברים שאינם ואמרתי הלא משחק הוא נאמן. וכבר נתבארו דינין אלו בדברי רבינו בהלכות טוען ונטען:

5. הלכה ה׳

   תַּלְמִיד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁאִם נוֹתְנִין לִי כָּל מָמוֹן הָעוֹלָם אֵינִי מְשַׁקֵּר מָנֶה יֵשׁ לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי וְיֵשׁ לִי עָלָיו עֵד אֶחָד לֵךְ וְהִצְטָרֵף עִמּוֹ. אִם נִצְטָרֵף הֲרֵי זֶה עֵד שֶׁקֶר:

6. הלכה ו׳

   אָמַר לוֹ בּוֹא וַעֲמֹד עִם הָעֵד וְלֹא תָּעִיד כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה הַלּוֶֹה וִיפַחֵד וְיַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאַתֶּם שְׁנֵי עֵדִים וְיוֹדֶה מֵעַצְמוֹ הֲרֵי זֶה אָסוּר לַעֲמֹד וּלְהַרְאוֹת שֶׁהוּא עֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵעִיד. וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר (שמות כג ז) "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק":

7. הלכה ז׳

   הַשּׂוֹכֵר עֵדֵי שֶׁקֶר לְהָעִיד לַחֲבֵרוֹ פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְכֵן עֵד אֶחָד שֶׁכָּבַשׁ עֵדוּתוֹ וְלֹא הֵעִיד פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם:

   כסף משנה

   השוכר עדי וכו' וכן היודע וכו'. ברייתא בבא קמא ריש פרק הכונס (בבא קמא דף נ״ה:) השוכר עדי שקר והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואמרו בגמרא דהיינו בעד אחד דאילו בשנים מדאורייתא מחייב ובראש הלכות אלו הארכתי בזה:

לחם משנה על הלכות עדות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר שופטים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי