משנה תורה · ספר נזיקין · הלכות נזקי ממון

רמב״ם הלכות נזקי ממון פרק ח

14 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · מגיד משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אוֹ שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא לה) "שׁוֹר רֵעֵהוּ". וְכָל הַקָּדָשִׁים שֶׁחַיָּבִין בָּהֶן מְעִילָה אֵין בָּהֶן דִּין נְזָקִין. וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין יֵשׁ בָּהֶן דִּין נְזָקִין בֵּין שֶׁהִזִּיקוּ בֵּין שֶׁהֻזְּקוּ שֶׁהֲרֵי יָצְאוּ לַפִּדְיוֹן וְלִהְיוֹתָם חֻלִּין:

   מגיד משנה (2)

   שור של ישראל וכו'. משנה וברייתא פרק ארבעה וחמשה (דף ל"ו:):

   וכל הקדשים שחייבין עליהם וכו'. משנה וגמרא פירקא קמא (דף ט') ודין פסולי המוקדשים מבואר בסוגיא פ"ק ופרק הפרה:

2. הלכה ב׳

   שְׁלָמִים שֶׁהִזִּיקוּ גּוֹבֶה מִבְּשָׂרָם וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַבָּשָׂר כְּנֶגֶד אֵימוּרֵיהֶן. שֶׁהָאֵימוּרִים שֶׁל קָדָשִׁים קַלִּים מוֹעֲלִין בָּהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה. וְכֵן תּוֹדָה שֶׁהִזִּיקָה גּוֹבֶה מִבְּשָׂרָהּ וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלֶּחֶם הַבָּא עִמָּהּ שֶׁאֵין הַלֶּחֶם מִכְּלַל בָּשָׂר:

   מגיד משנה

   שלמים שהזיקו גובה וכו'. מימרא דרבי אבא שם פרק קמא (דף י"ג):

3. הלכה ג׳

   וְכֵיצַד גּוֹבֶה. שֶׁיֹּאכַל הַנִּזָּק וַחֲבוּרָתוֹ מִן הַבָּשָׂר בִּקְדֻשָּׁה כְּנֶגֶד חֲצִי נֵזֶק שֶׁלּוֹ. וְכֵיצַד אֵינוֹ גּוֹבֶה כְּנֶגֶד הָאֵימוּרִין. שֶׁאִם הָיָה לוֹ לִגְבּוֹת בַּחֲצִי נִזְקוֹ שְׁוֵה דִּינָר וְהָיָה כָּל הַבָּשָׂר עִם הָאֵימוּרִין שָׁוֶה שְׁנֵי דִּינָרִים וְהַבָּשָׂר בְּלֹא אֵימוּרִין שָׁוֶה דִּינָר וָחֵצִי אֵינוֹ גּוֹבֶה שְׁנֵי שְׁלִישִׁי הַבָּשָׂר אֶלָּא חֲצִי הַבָּשָׂר בִּלְבַד:

   מגיד משנה

   וכיצד אינו גובה וכו'. שם:

4. הלכה ד׳

   וְכֵן שׁוֹר הֶפְקֵר שֶׁהִזִּיק פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא לה) "שׁוֹר רֵעֵהוּ" עַד שֶׁיִּהְיוּ הַנְּכָסִים מְיֻחָדִים לַבְּעָלִים. כֵּיצַד. שׁוֹר הַהֶפְקֵר שֶׁנָּגַח וְקֹדֶם שֶׁיִּתְפּשֹׁ אוֹתוֹ הַנִּזָּק בָּא אַחֵר וְזָכָה בּוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שׁוֹר הַמְיֻחָד לַבְּעָלִים שֶׁהִזִּיק וְאַחַר שֶׁהִזִּיק הַקְדִּישׁוֹ אוֹ הִפְקִירוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בְּעָלִים בִּשְׁעַת הֶזֵּקוֹ וּבִשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין:

   מגיד משנה (2)

   וכן שור הפקר שהזיק וכו'. שם:

   ולא עוד אלא שור וכו'. שם (דף מ"ד:) בשם ר"י פ' ד' וה' ברייתא:

5. הלכה ה׳

   שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל עַכּוּ"ם בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד פָּטוּר. לְפִי שֶׁאֵין הָעַכּוּ"ם מְחַיְּבִין אֶת הָאָדָם עַל בְּהֶמְתּוֹ שֶׁהִזִּיקָה וַהֲרֵי אָנוּ דָּנִין לָהֶם כְּדִינֵיהֶם. וְשׁוֹר שֶׁל עַכּוּ"ם שֶׁנָּגַח שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם. קְנָס הוּא זֶה לְעַכּוּ"ם לְפִי שֶׁאֵינָן זְהִירִין בְּמִצְוֹת וְאֵינָן מְסַלְּקִין הַנֵּזֶק וְאִם לֹא תְּחַיֵּב אוֹתָן עַל נִזְקֵי בְּהֶמְתָּן אֵין מְשַׁמְּרִין אוֹתָהּ וּמַפְסִידִין מָמוֹן הַבְּרִיּוֹת:

   השגת הראב״ד

   שור של ישראל וכו'. א"א הטענה הזאת אינה מספקת שהרי הם תופסים גוף המזיק ונפרעין ממנו עכ"ל:

   מגיד משנה (2)

   שור של ישראל וכו'. משנה היא פ' ד' וה' (דף ל"ז).

   ומ"ש רבינו לפי שאין וכו'. נתינת טעם מדעתו ז"ל. ובהשגות א"א הטענה הזאת אינה מספקת וכו'. ואפשר שבזמן הגמ' לא היו העכו"ם נפרעים כלל ואף בזמן הזה אפשר שאין כל העכו"ם נפרעין מגוף המזיק ואף בארץ שדינם לגבות הדין כך. ודין שור של עכו"ם שהזיק וכו' מפורש שם:

6. הלכה ו׳

   שׁוֹר תָּם שֶׁהִזִּיק אִם מְכָרוֹ הַמַּזִּיק עַד שֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָכוּר הֲרֵי הַנִּזָּק גּוֹבֶה הֵימֶנּוּ וְחוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְגוֹבֶה מִן הַמַּזִּיק שֶׁמָּכַר לוֹ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּגַח קוֹל יֵשׁ לוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ לַלּוֹקֵחַ לִקַּח עַד שֶׁיִּגְבֶּה הַנִּזָּק:

   מגיד משנה (2)

   שור תם שהזיק וכו'. ברייתא פ' המניח (בבא קמא דף ל"ג:) התחלתה ת״ר שור תם שהזיק וכו'.

   ומ"ש אף על פי שהוא מכור. הכוונה לומר שהלוקח חורש בו לכתחלה וכן שהמכר קיים ואין כל אחד יכול לחזור בו. נראה שהוא סובר שהברייתא אתיא אפי' לר"ע דאמר התם שותפי נינהו ויליף לה מדקאמר הקדישו מוקדש מדרבי אבהו וכו' דאי לר' ישמעאל דאמר בעל חוב הוא לא צרכינן לר' אבהו. ובאמת שאין בסוגיא דבר בהפך דוק ותשכח:

7. הלכה ז׳

   הִקְדִּישׁוֹ הַמַּזִּיק הֲרֵי זֶה מֻקְדָּשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִּדְיוֹן. שְׁחָטוֹ גּוֹבֶה מִבְּשָׂרוֹ. נְתָנוֹ בְּמַתָּנָה מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וְיִגְבֶּה הַנִּזָּק מִמֶּנּוּ:

   מגיד משנה

   הקדישו המזיק וכו' כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. זו היא דר' אבהו שהזכרתי למעלה והכוונה שפודה אותו בדבר מועט הניזק וגובה ממנו וכן פירשו המפרשים ז"ל:

8. הלכה ח׳

   הִזִּיק וְעָמַד בַּדִּין וְאַחַר כָּךְ מְכָרוֹ אֵינוֹ מָכוּר. הִקְדִּישׁוֹ אֵינוֹ מֻקְדָּשׁ. נְתָנוֹ בְּמַתָּנָה לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם. קָדְמוּ בַּעֲלֵי חוֹבוֹת שֶׁל מַזִּיק וּתְפָסוּהוּ בֵּין שֶׁחָב עַד שֶׁלֹּא הִזִּיק בֵּין הִזִּיק עַד שֶׁלֹּא חָב לֹא זָכוּ אֶלָּא הַנִּזָּק גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל בַּעֲלֵי חוֹבוֹת מִתְּחִלָּה וְהִזִּיק הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה מִגּוּפוֹ:

9. הלכה ט׳

   מוּעָד שֶׁהִזִּיק בֵּין עָמַד בַּדִּין בֵּין שֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין וְהִקְדִּישׁוֹ אוֹ מְכָרוֹ אוֹ נְתָנוֹ בְּמַתָּנָה אוֹ שְׁחָטוֹ. מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי. קָדְמוּ בַּעֲלֵי חוֹבוֹת וְהִנְהִיגוּהוּ בֵּין חָב עַד שֶׁלֹּא הִזִּיק בֵּין הִזִּיק עַד שֶׁלֹּא חָב זָכוּ בּוֹ. לְפִי שֶׁאֵין מִשְׁתַּלֵּם הַנִּזָּק אֶלָּא מִן הַמְעֻלֶּה שֶׁבְּנִכְסֵי הַמַּזִּיק וַהֲרֵי כָּל נְכָסָיו מְשֻׁעְבָּדִין לְנֶזֶק זֶה:

   מגיד משנה (2)

   (ח-ט)

   הזיק ועמד בדין וכו' קדמו בעלי חובות של מזיק וכו' וכן מועד שהזיק בין שעמד בדין וכו' קדמו בעלי חובות והנהיגוהו וכו'. כל אלו הדינים מפורשים בברייתא הנזכרת ובסוגיא שעליה. ומ"ש במועד ובעלי חובות זוכין בו. הא אפי' כשאין נכסים אחרים למזיק לפי שאם הזיק עד שלא חב אין דין קדימה במטלטלים ובעל חוב מאוחר שקדם וגבה בהן מה שגבה גבה כמו שיתבאר פ"ב מהל' מלוה ולוה משא"כ בתם שהרי הוא משתלם מגופו ושעבוד נזקו עליו לבד:

10. הלכה י׳

    כְּשֶׁבֵּית דִּין נִזְקָקִין לִגְבּוֹת לַנִּזָּק מִנִּכְסֵי הַמַּזִּיק גּוֹבִין מִן הַמִּטַּלְטְלִין תְּחִלָּה וְאִם לֹא הָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין כְּלָל אוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין כְּנֶגֶד כָּל הַנֵּזֶק גּוֹבִין הַשְּׁאָר מִן הַקַּרְקַע הַמְעֻלָּה שֶׁבְּנִכְסֵי הַמַּזִּיק. וְכָל זְמַן שֶׁיִּמְצְאוּ מִטַּלְטְלִין וַאֲפִלּוּ סֻבִּין אֵין נִזְקָקִין לַקַּרְקַע:

    מגיד משנה

    כשב"ד נזקקין וכו'. מבואר פ"ק (דף י"ד:) בסוגיא על פיסקא דשוה כסף וכן למעלה באותו פרק מחלוקת אמוראין ופסק רבינו כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע וכן דעת ההלכות:

11. הלכה י״א

    מֵת הַמַּזִּיק קֹדֶם שֶׁיְּשַׁלֵּם אֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִין לַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל יְתוֹמִים אֶלָּא לַקַּרְקַע. וְגוֹבִין לַנִּזָּק מִן הַזִּבּוּרִית. מִפְּנֵי שֶׁהַנִּזָק נַעֲשָׂה כְּבַעַל חוֹב וְהַמִּטַּלְטְלִין אֵינָן מְשֻׁעְבָּדִין לְבַעַל חוֹב. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק הַמִּטַּלְטְלִין בְּחַיֵּי הַמַּזִּיק גּוֹבִין לוֹ מֵהֶם לְאַחַר מוֹתוֹ:

    מגיד משנה

    מת המזיק קודם שישלם וכו'. דין המטלטלין שם מוסכם ודין הזיבורית מחלוקת אמוראים פרק הניזקין בגיטין (דף נ') ופסק כר"נ דהלכתא כוותיה בדיני וכאביי דאמר הכי ודלא כרבא וכן פסקו ז"ל דיתומים אלו בין קטנים בין גדולים. אבל הרשב"א ז"ל כתב בשם הרב ר' יונה דלענין נזקין דוקא קטנים אבל גדולים מן העידית:

12. הלכה י״ב

    כְּבָר תִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים לִגְבּוֹת בַּעַל חוֹב מִן הַמִּטַּלְטְלִין. וּפָשְׁטָה תַּקָּנָה זוֹ בְּכָל בָּתֵּי דִּינִין. לְפִיכָךְ מְגַבִּין הַנְּזָקִין מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל יְתוֹמִים. וְאִם לֹא הִנִּיחַ מִטַּלְטְלִין גּוֹבִין לוֹ מִן הַזִּבּוּרִית שֶׁכָּל הַבָּא לִפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים לֹא יִפָּרַע אֶלָּא מִן הַזִּבּוּרִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

    מגיד משנה

    כבר תקנו הגאונים לגבות וכו'. בהלכות פ"ק:

13. הלכה י״ג

    אֵין הַנְּזָקִין מִשְׁתַּלְּמִין וְאֵין חַיָּבִין בְּכֹפֶר וְאֵין הַבְּהֵמָה נֶהֱרֶגֶת אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה וּבְעֵדִים הַכְּשֵׁרִים לְהָעִיד. שֶׁלֹּא תֹּאמַר הוֹאִיל וְאֵין מְצוּיִין בְּאֻרְווֹת הַסּוּסִים וּבְרֶפֶת הַבָּקָר וְגִדְרוֹת צֹאן אֶלָּא הָעֲבָדִים וְהָרוֹעִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם הֵעִידוּ שֶׁבְּהֵמָה זוֹ הִזִּיקָה אֶת זוֹ שׁוֹמְעִין לָהֶם וְאִם הֵעִידוּ קְטַנִּים אוֹ נָשִׁים שֶׁאָדָם זֶה חָבַל אֶת זֶה אוֹ הֵעִידוּ בִּשְׁאָר נְזָקִין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן. אֵין הַדָּבָר כֵּן. אֶלָּא אֵין מְחַיְּבִין לְעוֹלָם מָמוֹן עַל פִּי עֵדִים עַד שֶׁיִּהְיוּ עֵדִים הַכְּשֵׁרִים לְהָעִיד שְׁאָר עֵדֻיּוֹת וְיָעִידוּ וִיחַיְּבוּ בֵּית דִּין הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם:

    השגת הראב״ד

    אין הנזקין משתלמין וכו'. א"א לא בא למעט אלא עדים פסולים אבל ע"פ עצמו חייב בנזק וכופר אלא שאינו נהרג ע"פ עצמו. עכ"ל:

    מגיד משנה

    אין הנזקין משתלמין וכו'. משנה שם פירקא קמא (דף י"ד:) על פי עדים בני חורין ובני ברית ומפורש בגמרא. ובהשגות א"א לא בא למעט אלא עדים פסולים וכו'. ופשוט הוא שכוונת רבינו כך הוא שהרי השוה אותן לשאר דיני ממונות שהודאת בעל דין בהם כמאה עדים מיהו דוקא נזק שלם שהוא חייב על פי עצמו אבל חצי נזק קנס הוא ואם הודה נפטר וכבר נתבאר בדברי רבינו דין זה בביאור למעלה בפרק ב':

14. הלכה י״ד

    שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹעֶה עַל גַּבֵּי הַנָּהָר וְנִמְצָא שׁוֹר הָרוּג בְּצִדּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מְנֻגָּח וְזֶה מוּעָד לִגַּח זֶה מְנֻשָּׁךְ וְזֶה מוּעָד לִשַּׁךְ. אֵין אוֹמְרִים בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה נְשָׁכוֹ וְזֶה נְגָחוֹ. וַאֲפִלּוּ גָּמָל הָאוֹחֵר בֵּין הַגְּמַלִּים וְנִמְצָא [גָּמָל] הָרוּג בְּצִדּוֹ אֵין אוֹמְרִים בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ עַד שֶׁרָאוּהוּ עֵדִים כְּשֵׁרִים:

    מגיד משנה

    שור שהיה רועה וכו'. ברייתא בשבועת העדות (דף ל"ד) ובהמוכר פרות (דף צ"ג) פסק כתנא קמא וכן דעת ההלכות פרק הפרה. ופירוש גמל האוחר שמשמש אחור כנגד אחור ודרכו להרוג כל המסתכל בו בשעת תשמישו. ל"א אוחר נוחר. ופירוש מ"ש רבינו ואפילו גמל האוחר פי' ואפילו הוא מועד ועוד שאוחר:

כסף משנה, לחם משנה על הלכות נזקי ממון אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר נזיקין · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי