משנה תורה · ספר נזיקין · הלכות גזילה ואבידה

רמב״ם הלכות גזילה ואבידה פרק ז

13 הלכות · מגיד משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מָמוֹן לַחֲבֵרוֹ הַיִּשְׂרָאֵל וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַחְזִיר לוֹ הַקֶּרֶן שֶׁכָּפַר בּוֹ וְהוֹסָפַת חֹמֶשׁ. וְחַיָּב בְּקָרְבָּן וְהוּא הַנִּקְרָא אֲשַׁם גְּזֵלוֹת:

   מגיד משנה

   כל מי שנתחייב וכו'. זה מפורש בכתוב ואיתא פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף ק"ג):

2. הלכה ב׳

   אֶחָד הַגּוֹזֵל אוֹ הָעוֹשֵׁק אוֹ הַגּוֹנֵב אוֹ שֶׁהִלְוָהוּ אוֹ שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֵשׁ בָּהּ אוֹ שֶׁהָיְתָה בֵּינֵיהֶן שֻׁתָּפוּת וְנִשְׁאַר לוֹ אֶצְלוֹ מָמוֹן אוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ מְלָאכָה וְלֹא נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל שֶׁאִלּוּ הוֹדָה חַיָּב לְשַׁלֵּם בְּדִין וְכָפַר וְנִשְׁבַּע מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה כא) "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן":

   מגיד משנה

   אחד הגוזל או העושק וכו'. זה מפורש בכתוב ובגמרא בהרבה מקומות איתא בשבועת הפקדון (דף ל"ו:):

3. הלכה ג׳

   בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם מֵחֲמַת עַצְמוֹ. אֲבָל אִם הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם מֵחֲמַת אָבִיו אֵינוֹ מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁגָּזַל אָבִיו אוֹ גָּנַב אוֹ שֶׁהָיָה חַיָּב לַאֲחֵרִים וְהַבֵּן יוֹדֵעַ וְכָפַר הַבֵּן וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ הוֹדָה מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה כג) "אֲשֶׁר גָּזָל" עַל גְּזֵלוֹ הוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ וְאֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל גֵּזֶל אָבִיו:

   מגיד משנה

   בד״א בשהיה חייב לשלם וכו'. מימרא במרובה (דף ס"ז) ואיתא פ' הגוזל עצים (בבא קמא דף ק"ד):

4. הלכה ד׳

   בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאֵין הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת. אֲבָל אִם גָּזַל אָבִיו וּמֵת וְהַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת וְכָפַר הַיּוֹרֵשׁ וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ הוֹדָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ:

   מגיד משנה

   בד"א בשאין וכו'. זה החלוק מבואר בסוגיא שם:

5. הלכה ה׳

   גָּזַל הָאָב וְנִשְׁבַּע הָאָב וְהוֹדָה וְאַחַר כָּךְ מֵת הֲרֵי הַיּוֹרֵשׁ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ:

   מגיד משנה

   גזל האב ונשבע וכו'. מפורש שם בברייתא (דף ק"ד). והחלוק בין הודה האב להודה הבן מפורש שם בגמ':

6. הלכה ו׳

   גָּזַל וְנִשְׁבַּע וּמֵת וְהוֹדָה הַיּוֹרֵשׁ מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן בִּלְבַד. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הַיּוֹרֵשׁ פָּטוּר מִן הָאָשָׁם:

7. הלכה ז׳

   הַנִּשְׁבָּע לְעַכּוּ"ם מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ חַיָּב בְּחֹמֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה כא) "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ". וְכֵן הַגּוֹזֵל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וְכָפַר וְנִשְׁבַּע אֵינוֹ חַיָּב בְּחֹמֶשׁ שֶׁאֵין פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה מָמוֹן. כַּמָּה הוּא הַחֹמֶשׁ. אֶחָד מֵאַרְבָּעָה בְּקֶרֶן שֶׁאִם גָּזַל שְׁוֵה אַרְבָּעָה וְנִשְׁבַּע מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה. וְאִם הָיְתָה הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת מַחְזִיר אוֹתָהּ וְנוֹתֵן דְּמֵי רְבִיעַ שֶׁלָּהּ:

   מגיד משנה (3)

   הנשבע לעכו"ם וכו'. ברייתא :

   וכן הגוזל פחות משוה פרוטה. מפורש שם בהגוזל עצים (דף ק"ג) משנה וגמרא:

   כמה הוא החומש אחד מארבעה וכו'. מחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן בברייתא פרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ד) ופסק כרבי יאשיה דאמר חומשא מלבר דסתם מתניתין דערכין כוותיה כדאיתא התם פרק הזהב ולמד ממנו הרב חומש גזל מחומש מעשר:

8. הלכה ח׳

   אֵין הַנִּשְׁבָּע עַל כְּפִירַת מָמוֹן מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַד שֶׁיּוֹדֶה מֵעַצְמוֹ. אֲבָל אִם בָּאוּ עֵדִים וְהוּא עוֹמֵד בִּכְפִירָתוֹ מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן בִּלְבַד עַל פִּי עֵדִים וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. שֶׁהַחֹמֶשׁ עִם הַקָּרְבָּן לְכַפָּרָה הֵם בָּאִים וְאֵינוֹ מְבִיאָן אֶלָּא עַל פִּי עַצְמוֹ:

   מגיד משנה

   אין הנשבע על כפירת ממון וכו'. מפורש במשנה בפ' הגוזל עצים (בבא קמא דף ק"ג):

9. הלכה ט׳

   הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּפַר בּוֹ הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁבַּע אִם חָזַר וְהוֹדָה אֵינוֹ חַיָּב לִרְדֹּף אַחַר הַבְּעָלִים עַד שֶׁיַּחְזִיר לָהֶם מָמוֹן שֶׁבְּיָדוֹ אֶלָּא יְהֵא בְּיַד הַגַּזְלָן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ הַבְּעָלִים וְיִטְּלוּ שֶׁלָּהֶן. אֲבָל אִם נִשְׁבַּע עַל שְׁוֵה פְּרוּטָה וָמַעְלָה חַיָּב לִרְדֹּף אַחַר הַבְּעָלִים עַד שֶׁיַּחְזִיר לָהֶם אֲפִלּוּ הֵם בְּאִיֵּי הַיָּם. מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע וְאֵינָן בָּאִין עוֹד לְתָבְעוֹ:

   מגיד משנה (2)

   הגוזל את חבירו וכו'. מפורש שם דוקא נשבע אבל לא נשבע אינו חייב ללכת אחריו:

   אבל אם נשבע וכו' ולא יתן וכו'. משנה שם:

10. הלכה י׳

    אֲפִלּוּ הֶחְזִיר הַגְּזֵלָה כֻּלָּהּ חוּץ מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה חַיָּב לְהוֹלִיכָהּ אַחַר הַנִּגְזָל. וְלֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ שֶׁל נִגְזָל וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה הַנִּגְזָל הַשָּׁלִיחַ בְּעֵדִים. וְאִם הֵבִיא אֶת הַגְּזֵלָה וְאֶת הַחֹמֶשׁ לְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם וּמִתְכַּפֵּר לוֹ וּבֵית דִּין מְטַפְּלִין בָּהּ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְבַעֲלָהּ. וְכֵן נוֹתֵן הוּא לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. וְכָל הַנּוֹתֵן הַגְּזֵלָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְבֵית דִּין יָצָא:

    מגיד משנה (2)

    אלא א"כ עשה הנגזל שליח בעדים. פסק כרב חסדא ורבי יוחנן ורבי אליעזר (דף ק"ד) דאמרי שליח שעשאו בעדים הוי שליח וכן פסקו כל הפוסקים:

    ואם הביא וכו'. במשנה (דף ק"ג) דאמרינן אבל נותן (הוא) לשליח בית דין:

11. הלכה י״א

    נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ אוֹ שֶׁמָּחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ אוֹ שֶׁמָּחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִפָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה בַּקֶּרֶן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹלִיךְ אַחֲרָיו אֶלָּא יָבוֹא הַנִּגְזָל וְיִטּל אֶת הַשְּׁאָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַגְּזֵלָה עַצְמָהּ קַיֶּמֶת אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תִּתְיַקֵּר וְנִמְצָא הַנִּשְׁאָר שְׁוֵה פְּרוּטָה. אֲבָל אִם נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן אוֹ שֶׁמָּחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן אוֹ שֶׁמָּחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה בַּקֶּרֶן חַיָּב לְהוֹלִיכוֹ אַחֲרָיו אוֹ לָתֵת לְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

    מגיד משנה (2)

    נתן לו את הקרן וכו'. משנה שם:

    ואף על פי שגזלה עצמה קיימת וכו'. פסק כלישנא בתרא דרב פפא בגמ' (דף ק"ה):

12. הלכה י״ב

    הַמַּחֲזִיר אֶת הַקֶּרֶן לַבְּעָלִים וְכָפַר פַּעַם שְׁנִיָּה בַּחֹמֶשׁ וְנִשְׁבַּע עָלָיו נַעֲשָׂה הַחֹמֶשׁ כְּקֶרֶן לְכָל דָּבָר וּמְשַׁלֵּם עָלָיו חֹמֶשׁ אַחֵר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה כד) "וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו" מְלַמֵּד שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַחֹמֶשׁ שֶׁיִּכְפֹּר בּוֹ וְנִשְׁבַּע עָלָיו מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה:

    מגיד משנה

    המחזיר את הקרן וכו'. משנה שם (דף ק"ג):

13. הלכה י״ג

    מִי שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ פִּקָּדוֹן וְטָעַן שֶׁאָבַד וְנִשְׁבַּע וְחָזַר וְהוֹדָה שֶׁהוּא אֶצְלוֹ. וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד וְנִשְׁבַּע וְחָזַר וְהוֹדָה שֶׁהוּא אֶצְלוֹ מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ לְכָל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה עִם הַקֶּרֶן הָאֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה כד) "וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו" מְלַמֵּד שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כַּמָּה חֳמָשִׁין עַל קֶרֶן אֶחָד:

    מגיד משנה

    מי שהיה פקדון אצלו וכו'. שם (דף ק"ח) בברייתא מפורש ובהרבה מקומות:

לחם משנה על הלכות גזילה ואבידה אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר נזיקין · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי