משנה תורה · ספר נזיקין · הלכות גזילה ואבידה

רמב״ם הלכות גזילה ואבידה פרק ה

18 הלכות · מגיד משנה, כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   אָסוּר לִקְנוֹת דָּבָר הַגָּזוּל מִן הַגַּזְלָן וְאָסוּר לְסַעֲדוֹ עַל שִׁנּוּיוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְנֵהוּ. שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה דְּבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְעוֹבֵר עַל (ויקרא יט יד) "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁל":

   מגיד משנה

   אסור לקנות וכו'. מפורש פרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי"ח) במשנה ובגמרא:

2. הלכה ב׳

   אָסוּר לֵהָנוֹת בְּדָבָר הַגָּזוּל וַאֲפִלּוּ לְאַחַר יֵאוּשׁ. וְהוּא שֶׁיֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁדָּבָר זֶה הוּא הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ. כֵּיצַד. יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁבְּהֵמָה זוֹ גְּזוּלָה אָסוּר לִרְכֹּב עָלֶיהָ אוֹ לַחְרשׁ בָּהּ:

   מגיד משנה

   אסור ליהנות בדבר הגזול ואפילו לאחר יאוש. זה פשוט יאוש כדי לא קני וכמו שנתבאר פ״א מהלכות גניבה ומבואר פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"א) והא דאמרינן בהגוזל גבי דינא דמלכותא דינא דילמא מייאשי מרותייהו מינייהו התם משום דאיכא יאוש ושינוי רשות שנמסר לרבים וכן הדין שכל זמן שיש בדבר יאוש ושינוי רשות מותר ליהנות בו וכדמוכח הא דגוזל וזה ברור:

   כסף משנה

   אסור ליהנות בדבר הגזול וכו'. כתב עליו הטור אינו נראה כן מהא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא תדע דקטלי דיקלי וגשרי גשורי ועברינן עליהו ואי לאו דינא היכי עברינן עלייהו ופריך אביי ודילמא משום דאייאוש מרייהו אלמא לאחר יאוש שרי עכ"ל. וכבר נתיישב זה בדברי ה"ה שכתב דשאני התם דאיכא יאוש ושינוי רשות:

3. הלכה ג׳

   גָּזַל בַּיִת אוֹ שָׂדֶה אָסוּר לַעֲבֹר בְּתוֹכָהּ אוֹ לִכָּנֵס בָּהּ בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְאִם דָּר בְּתוֹכָהּ חַיָּב לְהַעֲלוֹת שָׂכָר לַבְּעָלִים כְּדִין הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. גָּזַל דְּקָלִים וְעָשָׂה מֵהֶן גֶּשֶׁר אָסוּר לַעֲבֹר עָלָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

   מגיד משנה (3)

   גזל בית או שדה וכו'. פשוט הוא דקרקע אינה נגזלת כדאיתא פ' הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי"ז:):

   ואם דר בסוכה חייב להעלות שכר לבעלים. זה מפורש פ' כיצד הרגל (דף כ"א). ומ"ש בדין הדר בחנות של חבירו כלומר אם היא עשויה לשכר כמו שנתבאר למעלה פ"ג:

   גזל דקלים ועשה מהם גשר וכו'. זה מתבאר בההיא דהגוזל (דף קי"ג:) ודוקא בשלא מכרו לרבים והיה שם יאוש מותר זה הכלל כל זמן שקנהו מן הדין או שלא היה שם יאוש ומסרו לרבים [אסור ליהנות בו] אבל מסרו לרבים והיה שם יאוש מותר ליהנות בו ואע"ג דשינוי מעשה בלבד קונה זה שינוי החוזר לברייתו הוא כמו שנתבאר פרק ב':

4. הלכה ד׳

   מִי שֶׁעָבַר וְאָכַל הַגְּזֵלָה אַחַר יֵאוּשׁ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם אָכַל קֹדֶם יֵאוּשׁ וְרָצוּ הַבְּעָלִים לִגְבּוֹת מִן הָאוֹכֵל גּוֹבִין שֶׁעֲדַיִן בִּרְשׁוּתָן הִיא. וְאִם רָצוּ גּוֹבִין מִן הַגַּזְלָן:

   מגיד משנה (2)

   מי שעבר ואכל את הגזילה וכו'. זה משנה (דף קי"א:) הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם:

   ואם אכל קודם יאוש. מימרא דרב חסדא שם וכן מבואר בהלכות הרב ז"ל, וכתבו קצת מן המפרשים שאפילו האכילו הגזלן אם רצה הנגזל גובה מזה שאכל גם רבינו לא חילק:

5. הלכה ה׳

   הַגּוֹזֵל וּמֵת בֵּין שֶׁהֶאֱכִיל אֶת הַגְּזֵלָה לַבָּנִים אַחַר יֵאוּשׁ בֵּין שֶׁלֹּא הֶאֱכִילָם אֶלָּא מְכָרָהּ אוֹ אָבְדָה. אִם הִנִּיחַ קַרְקַע חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. אֲבָל מִן הַמִּטַּלְטְלִין אֵינָן חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. שֶׁדְּמֵי הַגְּזֵלָה חוֹב הֵן עַל הַגַּזְלָן וְאֵין הַמִּטַּלְטְלִין מִשְׁתַּעְבְּדִין לְבַעַל חוֹב:

   מגיד משנה

   הגוזל ומת בין שהאכיל וכו'. זה מבואר שם:

6. הלכה ו׳

   כְּבָר תִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים לִגְבּוֹת בַּעַל חוֹב מִן הַמִּטַּלְטְלִין וַאֲפִלּוּ בְּמִלְוֶה עַל פֶּה. לְפִיכָךְ חַיָּבִין לְשַׁלֵּם בֵּין אָכְלוּ בֵּין לֹא אָכְלוּ. בֵּין נִתְיָאֲשׁוּ בֵּין לֹא נִתְיָאֲשׁוּ. בֵּין מִן הַקַּרְקַע בֵּין מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁהִנִּיחַ:

   מגיד משנה

   כבר תקנו הגאונים לגבות בעל חוב וכו'. כבר נזכר זה בהלכות:

7. הלכה ז׳

   דִּין הַלּוֹקֵחַ מִטַּלְטְלִין מִן הַגַּזְלָן כְּלוֹקֵחַ מִן הַגַּנָּב. אִם גַּזְלָן מְפֻרְסָם הוּא לֹא עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק. וְאִם אֵינוֹ מְפֻרְסָם עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק וְנוֹתֵן הַנִּגְזָל דָּמִים שֶׁנָּתַן וְלוֹקֵחַ גְּזֵלָתוֹ וְחוֹזֵר וְתוֹבֵעַ הַגַּזְלָן בִּדְמֵי הַגְּזֵלָה. וְאִם כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים קָנָה לוֹקֵחַ עַצְמָהּ שֶׁל גְּזֵלָה וְאֵינוֹ מַחְזִירָהּ:

   מגיד משנה (2)

   דין הלוקח מטלטלין מן וכו'. דעת הרב ז"ל כן מפני שעל זו דהמכיר כליו וספריו ביד אחר הביאו ההיא דרב חסדא דלעיל אע"פ שאין זו ראיה ויש חולקין לומר דגזלן מסתמא הרי הוא כגנב מפורסם דקול יוצא לגזלה וגם בזה אין ראיה והעיקר שלא להוציא החפץ מיד לוקח בלא דמים אם אינו מפורסם:

   ואם כבר נתייאשו הבעלים וכו'. כבר כתבתי למעלה פ"ה מהלכות גניבה שדעת הרב ז"ל דשינוי ואח"כ יאוש קני:

8. הלכה ח׳

   אָסוּר לֵהָנוֹת מִן הַגַּזְלָן וְאִם הָיָה מִעוּט שֶׁלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁרֹב מָמוֹנוֹ גָּזוּל מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁדָּבָר זֶה גָּזוּל בְּיָדוֹ:

   מגיד משנה

   אסור ליהנות מן הגזלן ואם היה מיעוט שלו וכו'. פסק כשמואל דאמר הכי סוף פ' הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי"ט) וזה תימה קצת שהרי כתב פ״ו מהל' גניבה גבי גנב וכן אם רוב אותו דבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו נראה שפסק כרב דאמר עד שיהא רוב משלו וכמו שכתבתי שם. ולקיים דברי הרב נראה לומר שהוא מחלק בין גזלן לגנב והדין ההוא יצא לרב מהמשנה דאין לוקחין צמר מן הרועים או החלוק ההוא בין רוב הדבר ורוב הממון דרוב הדבר אסור וברוב הממון מותר וזה עיקר:

   כסף משנה

   ואסור ליהנות מן הגזלן וכו'. כתב הרב המגיד פסק כשמואל וכו' זה תימה קצת שהרי כתב בפ"ו מהל' גניבה גבי גנב וכו'. וכבר כתבתי אני שם שאין זה ענין לזה:

9. הלכה ט׳

   בְּנֵי אָדָם שֶׁחֶזְקָתָן גַּזְלָנִין וְחֶזְקַת כָּל מָמוֹנָן מִן הַגֵּזֶל מִפְּנֵי שֶׁמְּלַאכְתָּן מְלֶאכֶת גַּזְלָנִין כְּגוֹן הַמּוֹכְסִין וְהַלִּסְטִים אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהֶן שֶׁחֶזְקַת מְלָאכָה זוֹ שֶׁהוּא גָּזוּל וְאֵין מִצְטָרְפִים דִּינָרִים מִן הַתֵּבָה שֶׁלָּהֶן שֶׁהַכּל בְּחֶזְקַת גְּזֵלָה:

   מגיד משנה (2)

   בני אדם שחזקתן גזלנין וחזקת וכו'. מפורש במשנה דהגוזל (דף קי"ג):

   ואין מצטרפין דינרים מן התיבה שלהם. כך הוא מפורש במשנה מיהו גרסינן תנא אבל (הוא) נותן לו דינר ומחזיר לו מן השאר. ופירש"י ז"ל נותן לו (דינר היה חייב לו פרוטות למוכס מן המכס בשוה חצי דינר ואין לו הפרוטות) נותן לו דינר כסף ומקבל הימנו פרוטות בשוה חציו מפני שהוא כמציל מידם ועיקר והרב אלפסי ז"ל השמיטה גם רבינו לא הזכירה ולא ידעתי למה:

10. הלכה י׳

    נָטְלוּ מוֹכְסִין כְּסוּתוֹ וְהֶחֱזִירוּ לוֹ אַחֶרֶת (נָטְלוּ חֲמוֹרוֹ וְהֶחֱזִירוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר). הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ כִּמְכִירָה הִיא וְחֶזְקָתָהּ שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁזּוֹ גְּזֵלָה. וְאִם הָיָה וָתִיק וּמַחְמִיר עַל עַצְמוֹ מַחֲזִירָן לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים:

    מגיד משנה (2)

    נטלו מוכסים וכו'. משנה מפורשת בהגוזל בתרא (דף קי"ב):

    ואם היה ותיק וכו'. מפורש בברייתא בלשון אחרון שנאמר בגמרא בפירושה:

    כסף משנה

    נטלו המוכסים כסותו והחזירו לו אחרת וכו' ואם היה ותיק ומחמיר על עצמו וכו'. טעמו מדתנן פ' הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי״ד) נטלו מוכסים את חמורו ונתנו לו (חמור) אחר נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו (כסות) אחרת הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהם ובגמרא תנא אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים קסבר יאוש כדי לא קני ומעיקרא באיסורא אתא לידיה ואיכא דאמרי אם בא להחזיר יחזיר לבעלים הראשונים מ״ט יאוש כדי קני מיהו אי אמר אי אפשי בממון שאינו שלי מחזיר לבעלים הראשונים. ופירש״י אם בא להחזיר שחסיד הוא יחזיר לבעלים הראשונים ולא למוכס ופסק רבינו (כלישנא בתרא דאתי) כסתם מתניתין דקתני הרי אלו שלו מדינא ואע״ג דבעלמא קי״ל יאוש כדי לא קני ואע״ג דכי אתא לידיה הוה ליה יאוש ושינוי רשות מ״מ באיסורא אתא לידיה הכא שאני שהוא במכירה שהרי לא נתנה לו בחנם אלא תמורת חמורו ונמצא שאינו נהנה מהגזילה ואינו יודע בודאי שזו גזולה כלומר דבשעה שנתנוה לו לא ידע שהיא גזולה ואע״פ שחזקתה גזולה בסתמא וגם אח״כ ידע שהיא גזולה וכדקתני מחזיר לבעלים הראשונים מ״מ כיון שבשעה שנתנוה לו לא ידע שהיא גזולה וגם אינו נהנה ממנה שהרי תמורת חמורו נתנוה לו לא אמרי' באיסורא אתא לידיה וכיון דאיכא יאוש ושינוי רשות הרי אלו שלו מדינא ואם בא להחמיר על עצמו שלא נסמוך על דברים הללו וכיון דאיגלאי מילתא שגזולה היתה חשיב ליה דבאיסורא אתא לידיה ומש״ה הרוצה להחזיר יחזיר לבעלים הראשונים ולא למוכר:

11. הלכה י״א

    בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַמּוֹכֵס כְּלִסְטִים בִּזְמַן שֶׁהַמּוֹכֵס עַכּוּ"ם אוֹ מוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו אוֹ מוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵחֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין לוֹ קִצְבָה אֶלָּא לוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה וּמֵנִיחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה. אֲבָל מֶכֶס שֶׁפְּסָקוֹ הַמֶּלֶךְ וְאָמַר שֶׁיִּקַּח שְׁלִישׁ אוֹ רְבִיעַ אוֹ דָּבָר קָצוּב וְהֶעֱמִיד מוֹכֵס יִשְׂרָאֵל לִגְבּוֹת חֵלֶק זֶה לַמֶּלֶךְ וְנוֹדַע שֶׁאָדָם זֶה נֶאֱמָן וְאֵינוֹ מוֹסִיף כְּלוּם עַל מַה שֶּׁגָּזַר הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ בְּחֶזְקַת גַּזְלָן לְפִי שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין הוּא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא עוֹבֵר הַמַּבְרִיחַ מִמֶּכֶס זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא גּוֹזֵל מְנַת הַמֶּלֶךְ בֵּין שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ עַכּוּ"ם בֵּין שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

    מגיד משנה (2)

    במה דברים אמורים שהמוכס כליסטים וכו'. דעת הרב כשהמוכס עכו"ם אע"פ שהוא עומד מחמת המלך מסתמא הרי הוא כמוכס שאין לו קצבה שסתמו יותר מן הדין נוטל ופירוש רבינו אוקימתא וברייתא דרב אשי (דף קי"ג) דאמר במוכס עכו"ם עסקינן אף אמתני' ולא פליגא אשאר אוקימתא ולא כן פירשו שאר המפרשים:

    ולא עוד אלא שהוא עובר וכו'. מפורש בגמ' שם (דף קי"ג) דאמרינן להבריח את המכס מי שרי והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא:

    כסף משנה

    ומ"ש אבל מכס שפסקו המלך וכו' ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה וכו' בין שהיה המלך עכו"ם בין שהיה המלך ישראל. נראה לכאורה שטעמו משום דאל"כ כי אקשי בפ' הגוזל בתרא להבריח מהמכס מי שרי והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ה"ל לשנויי כאן במלך ישראל כאן במלך עכו"ם. אבל יש לגמגם בזה משום דאיתא התם בגמ' איכא דמתני' (לה) אהא נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסים וכו' שהיא של בית המלך אע"פ שאינה של תרומה וכו' והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא וכו' רב אשי אמר במוכס עכו"ם דתניא ישראל ועכו"ם שבאו לדין וכו' ור"ע טעמא דאיכא קידוש השם הא ליכא קדוש השם באים (בעקיפין) וגזל עכו"ם מי שרי והתניא וכו' מנין לגזל עכו"ם שהוא אסור וכו' ל"ק כאן בגזלו כאן בהפקעת הלואתו פי' רש"י הפקעת הלואתו שאין גוזל ממש שרי כי ליכא חילול השם כגון היכא דטען ליה ליורש נתתים לאביך ומת דלא ידע עכו"ם דמשקר ולהבריח מכס הוי כהפקעת הלואתו. והשתא כיון דהברחה מן המכס לא הוי אלא כהפקעת הלואתו אמאי אסור להבריח מן המכס במלך עכו"ם. ושמא י"ל דהכא שאני שהעמיד המלך ישראל לגבות לו חלקו דהוי כאילו המלך עצמו גובהו דהשתא מלבד שאם יודע יש חילול השם בדבר אפשר שיהיה סכנת נפשות בדבר אבל עכו"ם שחכר המכס מן המלך שאז אם יודע לא יהיה בדבר סכנת נפשות מאחר שאין המלך מפסיד בזה הוא שאמרו שמותר להבריח ממנו המכס דהוי כהפקעת הלואתו:

12. הלכה י״ב

    וְכֵן מֶלֶךְ שֶׁמֵּשִׂים מַס עַל בְּנֵי הָעִיר אוֹ עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ דָּבָר קָצוּב מִשָּׁנָה לְשָׁנָה אוֹ עַל כָּל שָׂדֶה וְשָׂדֶה דָּבָר קָצוּב. אוֹ שֶׁגָּזַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיַּעֲבֹר עַל דָּבָר זֶה יִלָּקְחוּ כָּל נְכָסָיו לְבֵית הַמֶּלֶךְ. אוֹ כָּל מִי שֶׁיִּמָּצֵא בַּשָּׂדֶה בִּשְׁעַת הַגֹּרֶן הוּא יִתֵּן הַמַּס שֶׁעָלֶיהָ בֵּין שֶׁהָיָה הוּא בַּעַל הַשָּׂדֶה בֵּין שֶׁאֵינוֹ בַּעַל הַשָּׂדֶה וְכָל כַּיּוֹצֵא מִדְּבָרִים אֵלּוּ אֵינוֹ גֵּזֶל וְיִשְׂרָאֵל שֶׁגָּבָה אוֹתָן לַמֶּלֶךְ אֵינוֹ בְּחֶזְקַת גַּזְלָן וַהֲרֵי הוּא כָּשֵׁר. וְהוּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף וְלֹא יְשַׁנֶּה וְלֹא יִקַּח לְעַצְמוֹ כְּלוּם:

    מגיד משנה

    וכן מלך שמשים מס וכו' או כל מי שימצא בשדה. זה מפורש במימרא דרבא שם בהגוזל:

13. הלכה י״ג

    וְכֵן מֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל אֶחָד מֵעֲבָדָיו וְשַׁמָּשָׁיו מִבְּנֵי הַמְּדִינָה וְלָקַח שָׂדֵהוּ אוֹ חֲצֵרוֹ אֵינָהּ גֵּזֶל וּמֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהּ וְהַלּוֹקְחָהּ מִן הַמֶּלֶךְ הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ וְאֵין הַבְּעָלִים מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ. שֶׁזֶּה דִּין הַמְּלָכִים כֻּלָּם לִקַּח כָּל מָמוֹן שַׁמָּשֵׁיהֶם כְּשֶׁכּוֹעֲסִין עֲלֵיהֶם וַהֲרֵי הַמֶּלֶךְ הִפְקִיעַ שִׁעְבּוּדָן וְנַעֲשֵׂית חָצֵר זוֹ אוֹ שָׂדֶה זוֹ כְּהֶפְקֵר וְכָל הַקּוֹנֶה אוֹתָהּ מִן הַמֶּלֶךְ זָכָה בָּהּ. אֲבָל מֶלֶךְ שֶׁלָּקַח חָצֵר אוֹ שָׂדֶה שֶׁל אֶחָד מִבְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁלֹּא בַּדִּינִין שֶׁחָקַק הֲרֵי זֶה גַּזְלָן וְהַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ מוֹצִיאִין הַבְּעָלִים מִיָּדוֹ:

    מגיד משנה (2)

    וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו וכו'. פירוש בדין החקוק וכמ"ש למטה וזה מבואר שהרי הרוגי מלכות נכסיהן למלך כדאיתא פ' נגמר הדין כ"ש זה הדין:

    אבל מלך וכו'. כבר הודו לו כל בעלי הוראה וכו' וכן עיקר דדינא דמלכותא דינא אבל גזלנותא דמלכותא לאו דינא והרי הוא גזל גמור וקרקע אינה נגזלת ולעולם ברשות הבעלים הוא וזה מבואר בהרבה מקומות ועוד הוסיף הרמב"ן ז"ל ואמר שאם בא מלך לעשות דין חדש אף על פי שחקק אותו לכל אם לא היה כן מחוקי המלכים הראשונים לאו דיניה דינא ואין כן דעת רבינו ז"ל ורבותינו ז"ל אלא הרי הוא יכול לעשות דין חדש ולומר כל העושה כך יענש כך ועונשו עונש מן הדין:

14. הלכה י״ד

    כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל דִּין שֶׁיַּחְקֹק אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לַכּל וְלֹא יִהְיֶה לְאָדָם אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ גֵּזֶל. וְכָל שֶׁיִּקַּח מֵאִישׁ זֶה בִּלְבַד שֶׁלֹּא כַּדָּת הַיְדוּעָה לַכּל אֶלָּא חָמַס אֶת זֶה הֲרֵי זֶה גֵּזֶל. לְפִיכָךְ גַּבָּאֵי הַמֶּלֶךְ וְשׁוֹטְרָיו שֶׁמּוֹכְרִים הַשָּׂדוֹת בְּמַס הַקָּצוּב עַל הַשָּׂדוֹת מִמְכָּרָן מִמְכָּר. אֲבָל מַס שֶׁעַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ אֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא מִן הָאָדָם עַצְמוֹ וְאִם מָכְרוּ הַשָּׂדֶה בְּמַס שֶׁעַל הָרֹאשׁ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מִמְכָּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דִּין הַמֶּלֶךְ כָּךְ:

    מגיד משנה

    לפיכך גבאי המלך וכו'. מפורש פרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף נ"ט) דאמר והני זהרורי דזבני ארעא לטסקא וכו' אבל לכרגא לא מ״ט כרגא אקרקפתא דגברי מנח:

15. הלכה ט״ו

    מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ דִּינָיו שֶׁכָּל שֶׁלֹּא יִתֵּן הַמַּס שֶׁעַל הַשָּׂדֶה תִּהְיֶה הַשָּׂדֶה לְנוֹתֵן הַמַּס וּבָרַח בַּעַל הַשָּׂדֶה מִפְּנֵי הַמַּס וּבָא זֶה וְנָתַן מַס שֶׁעָלֶיהָ לַמֶּלֶךְ וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ אֵין זֶה גֵּזֶל אֶלָּא אוֹכֵל פֵּרוֹת וְנוֹתֵן הַמַּס עַד שֶׁיַּחְזְרוּ הַבְּעָלִים שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ:

    מגיד משנה

    מלך שהיו דיניו וכו'. גם זה בפרק חזקת (בבא בתרא דף נ"ד:) דאמר מלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא א״נ מדאמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף ע"ג:) ארעא לטסקא משעבדא. ומ״ש עד שיחזרו ר״ל בשלא מכרו גזבר המלך ממכר עולם אלא שזה החזיק מעצמו ופרע מנת המלך:

16. הלכה ט״ז

    וְכֵן מֶלֶךְ שֶׁגָּזַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתֵּן מַס הַקָּצוּב עַל הָאִישׁ יִשְׁתַּעְבֵּד בָּזֶה שֶׁלֹּא נָתַן וּבָא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן הַמַּס שֶׁעַל יִשְׂרָאֵל זֶה הֶעָנִי הֲרֵי זֶה עוֹבֵד בּוֹ יוֹתֵר מִדַּאי שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין. אֲבָל אֵינוֹ עוֹבֵד בּוֹ כְּעֶבֶד:

    מגיד משנה

    וכן מלך שגזר וכו'. ביבמות פ' החולץ (יבמות דף מ"ז) ובמציעא באיזהו נשך:

    כסף משנה

    וכן מלך שגזר וכו' אבל אינו עובד בו כעבד. וטעמו משום דקיימא לן דהא דאסור להעביד העבד עברי בדברים שהם מיוחדים לעשיית העבדים כגון להוליך כליו אחריו לבית המרחץ או לחלוץ לו מנעליו משום שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד ה"מ עבד עברי שנפשו שפלה מפני שנמכר אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד וכמבואר בפרק חמישי מהלכות עבדים וקמ"ל דהני כיון דבדינא דמלכותא משתעבדי בהו משום כרגא דיהבי עלייהו ה"ל כמכורים ודינם כדין עבד עברי שאסור לעבוד בו עבודת עבד:

17. הלכה י״ז

    מֶלֶךְ שֶׁכָּרַת אִילָנוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים וְעָשָׂה מֵהֶן גֶּשֶׁר מֻתָּר לַעֲבֹר עָלָיו. וְכֵן אִם הָרַס בָּתִּים וַעֲשָׂאָן דֶּרֶךְ אוֹ חוֹמָה מֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין:

    מגיד משנה

    מלך שכרת אילנות וכו'. מפורש בהגוזל בתרא (דף קי"ג):

18. הלכה י״ח

    בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמֶלֶךְ שֶׁמַּטְבְּעוֹ יוֹצֵא בְּאוֹתָן הָאֲרָצוֹת שֶׁהֲרֵי הִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי אוֹתָהּ הָאָרֶץ וְסָמְכָה דַּעְתָּן שֶׁהוּא אֲדוֹנֵיהֶם וְהֵם לוֹ עֲבָדִים. אֲבָל אִם אֵין מַטְבְּעוֹ יוֹצֵא הֲרֵי הוּא כְּגַזְלָן בַּעַל זְרוֹעַ וּכְמוֹ חֲבוּרַת לִסְטִים הַמְזֻיָּנִין שֶׁאֵין דִּינֵיהֶן דִּין וְכֵן מֶלֶךְ זֶה וְכָל עֲבָדָיו גַּזְלָנִין לְכָל דָּבָר:

    מגיד משנה

    במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא וכו'. זה מבואר:

לחם משנה על הלכות גזילה ואבידה אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר נזיקין · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי