משנה תורה · ספר נזיקין · הלכות גניבה

רמב״ם הלכות גניבה פרק ז

12 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · מגיד משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הַשּׁוֹקֵל לַחֲבֵרוֹ מִמִּשְׁקָלוֹת חֲסֵרוֹת מִן הַמִּשְׁקָל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה. אוֹ הַמּוֹדֵד בְּמִדָּה חֲסֵרָה מִן הַמִּדָּה שֶׁהִסְכִּימוּ עָלֶיהָ. הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לה) "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה":

   מגיד משנה

   השוקל לחבירו במשקלות וכו'. זה פשוט ומבואר במקומות רבים ועיקר הדינין בהמוכר את הספינה (דף פ"ח ע"ב):

2. הלכה ב׳

   אַף עַל פִּי שֶׁהַמּוֹדֵד אוֹ הַשּׁוֹקֵל חָסֵר גּוֹנֵב אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אֶלָּא מְשַׁלֵּם לוֹ הַמִּדָּה אוֹ הַמִּשְׁקָל. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין:

   מגיד משנה (2)

   אע"פ שהמודד וכו'. זה פשוט שאין כפל במשקלות ואמרי' פ' איזהו נשך לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי וכו' דהאי גזל [מעליא הוא] ואין כפל בגזל:

   ואין לוקין וכו'. זה מבואר ריש פרק ראשון וכלל הוא לכל לאו שניתן לתשלומין שאין לוקין עליו וכן עיקר:

3. הלכה ג׳

   כָּל מִי שֶׁמַּשְׁהֶה בְּבֵיתוֹ אוֹ בַּחֲנוּתוֹ מִדָּה חֲסֵרָה אוֹ מִשְׁקַל חָסֵר עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יג) "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ" וְגוֹ'. וַאֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּדָּה עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם אָסוּר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר בָּהּ שֶׁמָּא יָבוֹא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהִיא חֲסֵרָה וְיִמְדֹּד בָּהּ. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה:

   מגיד משנה (2)

   כל מי שמשהה וכו'. זה מבואר שם באיזהו נשך דאמרינן לעבור עליו משעת עשייה ואמר בהמוכר את הספינה (דף פ"ט:) לא ישהה אדם מדה חסרה או יתירה בתוך ביתו ואפילו היא עביט של מימי רגלים:

   ואינו לוקה וכו'. זה כלל ידוע בהרבה מקומות דהלכה דכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ועיקרו בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף י"ו:):

4. הלכה ד׳

   הָיוּ הַמִּדּוֹת וְהַמִּשְׁקָלוֹת שֶׁל בְּנֵי הָעִיר חֲתוּמוֹת בְּחוֹתָם יָדוּעַ וְזוֹ הַמִּדָּה אוֹ הַמִּשְׁקָל הַחֲסֵרִים בְּלֹא חוֹתָם. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַשְׁהוֹתָם לִשְׁאָר תַּשְׁמִישֵׁי הַבַּיִת. כַּיּוֹצֵא בָּזֶה סֶלַע שֶׁנִּפְגְּמָה מִן הַצַּד לֹא יַעֲשֶׂנָּה מִשְׁקָל בֵּין מִשְׁקְלוֹתָיו וְלֹא יִזְרְקֶנָּה בֵּין גְּרוּטוֹתָיו וְלֹא יִקָּבֶנָּה וְיִתְלֶנָּה בְּצַוַּאר בְּנוֹ שֶׁמָּא יָבוֹא אַחֵר וְיַעֲשֶׂנָּה מִשְׁקָל. אֶלָּא אוֹ יִשְׁחֹק אוֹ יַחְתֹּךְ אוֹ יָקֹץ אוֹ יַשְׁלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח:

   מגיד משנה (2)

   היו המדות והמשקלות של בני העיר כו'. זה מבואר בהמוכר את הספינה:

   כיוצא בזה סלע שנפגמה מן הצד. פירוש שאין החסרון ניכר כמו מאמצע וזה ברייתא פרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ב:) והעמידוה בגמ' במן הצד ופירוש גרוטותיו שברי כסף וחתיכות קטנות:

5. הלכה ה׳

   חָסְרָה וְעָמְדָה עַל מֶחֱצָה יְקַיֵּם. עָמְדָה עַל פָּחוֹת מִמֶּחֱצָה אוֹ עַל יֶתֶר מִמֶּחֱצָה יָקֹץ עַד שֶׁיַּעֲמִידֶנָּה עַל מֶחֱצָה. וְאִם לֹא חָסְרָה אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁתוּת יְקַיֵּם לָשֵׂאת וְלָתֵת בָּהּ אֲבָל לֹא לְמִשְׁקָל. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁתוּת רֹב בְּנֵי אָדָם מוֹחֲלִין בּוֹ בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן:

   השגת הראב״ד

   אבל לא למשקל וכו'. א"א פירוש שלא ישקול בהם סלעים אחרים עכ"ל:

   שכל פחות משתות וכו'. א"א וגם במשא ומתן אם נתנה בחזקת שלימה הרי זה מקח טעות עכ"ל:

   מגיד משנה (6)

   חסרה ועמדה על מחצה וכו'. זה מבואר שם וכן בהלכות והטעם מפני שהחסרון גדול ולא יטעה אדם בה:

   עמדה על פחות וכו'. גם זה שם והטעם שמא יטעה בה ויחשוב שהיא שני דינרין מחצית הסלע:

   על יתר ממחצית וכו'. פסק כרב הונא דאמר הכין וכן בהלכות:

   ואם לא חסרה וכו'. שתות הוא דין האונאה ופסק כר"ש דאמר הכין וכן בהלכות:

   אבל לא במשקל. כתב הר"א ז"ל א"א פירוש שלא ישקול בהם סלעים אחרים ע"כ. רצה הרב ז"ל לומר שאם היתה למשקל אחר ישרה מותר לשקול בה ואין כוונת רבינו ז"ל אלא למשקל שהיא חסרה. ויפה פירש:

   שכל פחות משתות וכו'. זה נתינת טעם לדין וכן הוא בגמרא. וכתב הר"א ז"ל א"א ואף במשא ומתן אם נתנה בחזקת שלימה הרי זה מקח טעות ע"כ. ודברי הרב אמת כל זמן שהסלעים יוצאים במשקל דכל דבר שבמדה ובמניין ושבמשקל חוזר הוא. אבל יש שפירשו שאין המקח בטל אלא שהוא מחזיר האונאה אפילו פחות משתות וזה מבואר בהרבה מקומות ואף המחבר סובר כן פרק י"ב מהלכות מכירה ושם יתבארו עיקרי הדברים בעז"ה:

6. הלכה ו׳

   סֶלַע שֶׁנִּפְגְּמָה בָּאֶמְצַע אָסוּר לְמָכְרָהּ לְהַרָג אוֹ לְחַרָם מִפְּנֵי שֶׁמְּרַמִּין בָּהּ אֶת אֲחֵרִים. אֲבָל נוֹקְבָהּ וְתוֹלֶה אוֹתָהּ בְּצַוַּאר הַקָּטָן:

   מגיד משנה (3)

   סלע שנפגמה וכו'. גם זה שם.

   ומה שכתב אסור למכור אותם לחרם או להרג. כל שכן בנפגמה מן הצד שיכולין יותר לרמות בה:

   אבל נוקבה ותולה בצואר הקטן. היינו דוקא בנפגמה באמצע וכמו שנתבאר והכל מפורש שם:

7. הלכה ז׳

   עוֹשֶׂה אָדָם מִדּוֹתָיו סְאָה וַחֲצִי סְאָה וְרֹבַע סְאָה. וְקַב וַחֲצִי קַב וְרֹבַע הַקַּב וַחֲצִי הָרֹבַע וּשְׁמִינִית הָרֹבַע. אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה קַבַּיִם שֶׁלֹּא תִּתְחַלֵּף בְּרֹבַע הַסְּאָה שֶׁהוּא קַב וּמֶחֱצָה. וְכֵן בְּמִדּוֹת הַלַּח עוֹשֶׂה הִין וַחֲצִי הִין וּשְׁלִישִׁית הַהִין וּרְבִיעִית הַהִין. וְלוֹג וַחֲצִי לוֹג וּרְבִיעִית וּשְׁמִינִית וְאֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בַּשְּׁמִינִית. וְלֹא אָסְרוּ לַעֲשׂוֹת שְׁלִישִׁית הִין וּרְבִיעִית הִין אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַלְּפִין זֶה בָּזֶה הוֹאִיל וְהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ מִימוֹת משֶׁה רַבֵּנוּ:

   מגיד משנה (3)

   עושה אדם וכו'. ברייתא בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ"ט:):

   אבל לא יעשה קבים. הוא מבואר בסוגיא שם:

   וכן במדות וכו'. הכל מבואר שם (דף ל') הדין והטעם:

8. הלכה ח׳

   אֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְהַנּוֹתֵן עִם יִשְׂרָאֵל אוֹ עִם עַכּוּ"ם אִם מָדַד אוֹ שָׁקַל בְּחָסֵר עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה וְחַיָּב לְהַחְזִיר. וְכֵן אָסוּר לְהַטְעוֹת אֶת הָעַכּוּ"ם בְּחֶשְׁבּוֹן אֶלָּא יְדַקְדֵּק עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה נ) "וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ" אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. קַל וָחֹמֶר לְעַכּוּ"ם שֶׁאֵינוֹ כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל (דברים כה טז) "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עשֵֹׁה אֵלֶּה כּל עשֵֹׁה עָוֶל" מִכָּל מָקוֹם:

   מגיד משנה (2)

   אחד הנושא וכו'. דין העכו״ם כבר בארתיו פ״א מהלכות אלו וכבר נתבאר שהמשקל הוא כגזל כדאיתא בריש פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"א:) בשמועה שהבאתי בראש הפרק:

   וכן אסור וכו'. זה מפורש בברייתא פרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי"ג) בשם ר״ע:

9. הלכה ט׳

   וְכֵן בְּמִדַּת הַקַּרְקַע אִם הִטְעָה אֶת חֲבֵרוֹ בִּמְשִׁיחַת הַקַּרְקַע עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לה) "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה". בַּמִּדָּה זוֹ מִדַּת הַקַּרְקַע. וְכֵן הוּא עִנְיַן פָּסוּק זֶה לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא בְּמִשְׁפַּט הַמִּשְׁקָל וְלֹא בְּמִשְׁפַּט הַמִּדָּה אֲפִלּוּ מִדָּה קְטַנָּה כִּמְשׂוּרָה:

   מגיד משנה

   וכן במדת וכו'. בברייתא פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"א:) ופרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ"ט:):

10. הלכה י׳

    בְּנֵי חֲבוּרָה הַמַּקְפִּידִים זֶה עַל זֶה שֶׁהֶחְלִיפוּ חֵלֶק בְּחֵלֶק אוֹ לָוָה מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וְהֶחְזִיר לוֹ. עוֹבְרִין מִשּׁוּם מִדָּה וּמִשּׁוּם מִשְׁקָל וּמִשּׁוּם מִנְיָן וּמִשּׁוּם לוֹוִין וּפוֹרְעִין בְּיוֹם טוֹב:

    מגיד משנה

    בני חבורה וכו'. זה מימרא כלשונה סוף פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"ה) ופירשו משום לווין ופורעין ביו״ט שאסור כל אחד לומר לחבירו הלויני אלא השאילני כיון שהם מקפידין הרי הם כנכרים ודין יו״ט בזה כשבת. ודין השבת מפורש פרק כ״ג מהלכות שבת:

11. הלכה י״א

    הַמַּסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְהִכְנִיס מִתְּחוּם חֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ תְּחוּמוֹ אֲפִלּוּ מְלוֹא אֶצְבַּע. אִם בְּחָזְקָה עָשָׂה הֲרֵי זֶה גַּזְלָן. וְאִם הִסִּיג בַּסֵּתֶר הֲרֵי זֶה גַּנָּב. וְאִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִסִּיג הַגְּבוּל הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין בְּלָאו גְּנֵבָה אוֹ בְּלָאו גְּזֵלָה וּבְלָאו (דברים יט יד) "לֹא תַסִּיג". וְאֵין חַיָּב בְּלָאו זֶה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט יד) "בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל":

    מגיד משנה

    המסיג גבול רעהו וכו'. זה מפורש בברייתא בסיפרי בפ' שופטים:

12. הלכה י״ב

    קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת יֶתֶר מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת שֶׁזֶּה בֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם וְזֶה בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְכָל הַכֹּפֶר בְּמִצְוַת מִדּוֹת כְּכוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַצִּוּוּי. וְכָל הַמְקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת מִדּוֹת הֲרֵי זֶה מוֹדֶה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהִיא גָּרְמָה לְכָל הַצִּוּוּיִין:

    מגיד משנה (2)

    קשה עונשן של מדות וכו'. מימרא פרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ"ח:):

    וכל הכופר וכו'. בספרא וענין זה המאמר שהשוקל במדה חסירה הוא כעובר עבירה בסתר שדוחק רגלי השכינה ופירוש המאמר ההוא שהוא כופר בהשגחה וסובר שהוא כלה בגלגל הירח ולא בארץ הנקראת על צד ההשאלה הדום רגלי ה' כמו שאמר והארץ הדום רגלי וכן הוא הכופר במצוה הזו, ויציאת מצרים היו בה מופתים מחודשים והם מורים על החדוש ועל ההשגחה ובזה יתקיימו לנו צוויי התורה ואזהרותיה ובלתי כן יתבטלו כולן, וזה מאמרו שהיא גרמה לכל הצוויין:

כסף משנה, לחם משנה על הלכות גניבה אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר נזיקין · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי