משנה תורה · ספר נזיקין · הלכות גניבה

רמב״ם הלכות גניבה פרק ג

17 הלכות · מגיד משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת נַעֲרָה שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲוֹן מִיתַת בֵּית דִּין וְתַשְׁלוּמִין אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג. וְהָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ מַלְקוֹת וְתַשְׁלוּמִין לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם שֶׁאֵין אָדָם לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. לְפִיכָךְ אִם הָיָה שׁוֹגֵג אוֹ לֹא הִתְרוּ בּוֹ מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִין עִם עֲוֹן מִיתַת בֵּית דִּין כְּאַחַת אוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב תַּשְׁלוּמִין וּמַלְקוֹת בְּבַת אַחַת. אֲבָל אִם נִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִין וְאַחַר כָּךְ נִתְחַיֵּב בְּמִיתַת בֵּית דִּין אוֹ בְּמַלְקוֹת אוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב מַלְקוֹת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין וְאַחַר כָּךְ נִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִין הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם וּמֵת וּמְשַׁלֵּם:

   מגיד משנה (2)

   כבר בארנו וכו' והעושה עבירה שמתחייב מלקות וכו' בד״א שנתחייב בתשלומין וכו'. זה מבואר בהרבה מקומות ועיקר הדבר בכתובות פ' אלו נערות (כתובות דף ל"א ול"ד).

   וכן מ"ש רבינו או שנתחייב במלקות או מיתת ב"ד ואח"כ נתחייב בתשלומין וכו'. מבואר במקצת מקומות וגרסי' בפ"ק דערכין (דף ו':) היוצא ליהרג וחבל באחרים חייב:

2. הלכה ב׳

   כֵּיצַד. זָרַק חֵץ בְּשַׁבָּת מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע וְקָרַע בֶּגֶד חֲבֵרוֹ בַּהֲלִיכָתוֹ אוֹ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁ חֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁגָּנַב כִּיס בְּשַׁבָּת וְהָיָה מְגָרְרוֹ עַד שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאִבְּדוֹ שָׁם הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין שֶׁאִסּוּר שַׁבָּת וְאִסּוּר גְּנֵבָה וְהֶזֵּק בָּאִין כְּאֶחָד. אֲבָל אִם גָּנַב כִּיס בְּשַׁבָּת וְהִגְבִּיהוֹ שָׁם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִשְׁלִיכוֹ לַנָּהָר חַיָּב לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב בְּאִסּוּר גְּנֵבָה קֹדֶם שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּאִסּוּר סְקִילָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן אִם קָצַץ אִילַן חֲבֵרוֹ בַּיּוֹם טוֹב וְהִתְרוּ בּוֹ אוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהִתְרוּ בּוֹ אוֹ גָּנַב וְטָבַח בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהִתְרוּ בּוֹ פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין אֲבָל אִם לֹא הִתְרוּ בּוֹ חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין וּמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה:

   מגיד משנה (3)

   כיצד זרק חץ בשבת וכו'. דין זריקת החץ שם בכתובות (דף ל"א) ופסק רבינו כר"י דאמר כרבי אבין דאמר הכי ושאר החילוקים מבוארים שם אלא שקשה לי קצת היאך פסק רבינו ז"ל דגנב כיס והגביהו חייב דהתם אקשינן מיניה לרבי אבין ואוקמה דוקא כבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי לענין שבת אבל לרבנן פטור כדאיתא התם וקי"ל כרבנן ואי אתיא כרבנן היא דוקא בשעמד לפוש בין הגבהה להוצאה כדאיתא התם והיה לו לרבינו לבאר כן. ויש לפרש לדעת רבינו ז"ל כדברי קצת המפרשים ז"ל שפירשו ההיא אוקימתא וסוגיא אליבא דלישנא קמא דלעיל מיניה אבל לאידך לישנא דאי בעי מהדר לא דמי כיס לחץ וברייתא דכיסו ככ"ע אתיא וכן עיקר וקי"ל כלישנא בתרא ואמרינן בגמרא דלההוא לישנא דוקא חץ אבל מעביר סכין מתחלת ארבע לסוף ארבע ברה"ר וקרע שיראין בהליכתו חייב לפי שהיה אפשר לו להחזירו משא"כ בחץ כדאיתא התם.

   ומ"ש רבינו או שגנב כיס בשבת והיה מגררו וכו' ואבדו. שם דמשמע דוקא אבדו הא אם היה בעין חייב להחזירו כך מבואר בגמ' בסנהדרין בפ' סורר ומורה והלכתא דשדינהו לנהרא אבל איתנהו בעין מהדר להו, וי"מ שאמרו שאפילו השליכן לנהר אם היה הנהר רחוק מרשות הבעלים חייב ולא פטרו אלא בשהיה סמוך לרשות בעלים ומיד כשהוציאו השליכו ולא עמד ברשותו כלל וזה דעת רבינו מאיר וכן היא שיטת הרמב"ן ז"ל ודבר רחוק הוא ודעת רש"י ז"ל כדעת רבינו ועיקר:

   וכן אם קצץ אילן וכו'. פסק כר״י ורבא דאמרו פרק אלו נערות (כתובות דף ל"ה) דחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר חייב ומתני' דמרובה (דף ע') דמחייב אפילו במזידין הא אוקימנא לה בגמרא (דף ע"א) כר״מ דאית ליה אדם לוקה ומשלם ולית הלכתא כוותיה וכן אין הלכה כרבה דאמר פרק אלו נערות (כתובות דף ל"ה ע"ב) אליבא דר״מ דס״ל כוותיה חידוש הוא שחדשה תורה בקנס שאע״פ שלוקה משלם וכן עיקר:

3. הלכה ג׳

   גָּנַב וְטָבַח בְּשַׁבָּת אוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲפִלּוּ בִּשְׁגָגָה פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   מגיד משנה

   גנב וטבח וכו'. משנה במרובה (דף ע"ד:):

4. הלכה ד׳

   הָיְתָה פָּרָה שְׁאוּלָה אֶצְלוֹ וּטְבָחָהּ בְּשַׁבָּת דֶּרֶךְ גְּנֵבָה פָּטוּר אַף מִן הַכֶּפֶל שֶׁהֲרֵי אִסּוּר שַׁבָּת וְאִסּוּר גְּנֵבָה בָּאִין כְּאַחַת וְאִם אֵין גְּנֵבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה:

   מגיד משנה

   היתה פרה שאולה אצלו וכו'. מימרא דרב פפא פרק אלו נערות (כתובות דף ל"ד:) ופסק כמותו דלישנא בתרא דרבא לא פליג אדרב פפא כדאיתא התם:

5. הלכה ה׳

   גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁמָּכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה חַיָּב לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁאֵין בַּמְּכִירָה מִיתָה. וְאִם נַעֲשֵׂית מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בְּעֵת הַמְּכִירָה פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁלֹּא הִקְנָה לוֹ עַד שֶׁתָּנוּחַ בַּחֲצַר הַלּוֹקֵחַ שֶׁנִּמְצָא כְּשֶׁהוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אִסּוּר שַׁבָּת וּמְכִירָה בָּאִין כְּאַחַת:

   מגיד משנה (2)

   גנב ומכר בשבת או שמכר לע"ז וכו'. משנה במרובה:

   ואם נעשית מלאכה בשבת וכו'. ברייתא שם (דף ע' ע"א) כאוקימתא דרב פפא:

6. הלכה ו׳

   עָשָׂה שָׁלִיחַ לִשְׁחֹט לוֹ וְשָׁחַט לוֹ הַשָּׁלִיחַ בְּשַׁבָּת הֲרֵי הַגַּנָּב חַיָּב בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שֶׁהֲרֵי זֶה הַגַּנָּב לֹא עָשָׂה עֲוֹן מִיתַת בֵּית דִּין. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַשּׁוֹחֵט עַל יְדֵי שָׁלִיחַ חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין:

   מגיד משנה

   עשה שליח לשחוט וכו'. מבואר שם במרובה ופ' אלו נערות (כתובות דף ל"ג ל"ד) ודלא כר״ש:

7. הלכה ז׳

   הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִים שֶׁגָּנַב בֵּין שֶׁהֵעִידוּ הֵן עַצְמָן שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר בֵּין שֶׁהֵעִידוּ אֲחֵרִים שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִים שֶׁגָּנַב וְעֵד אֶחָד מֵעִיד שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר אוֹ שֶׁהוֹדָה מֵעַצְמוֹ שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁהַמּוֹדֶה בִּקְנָס פָּטוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   מגיד משנה (2)

   היו שנים מעידים וכו'. נתבאר במרובה במשנה (דף ע'):

   היו שנים מעידים שגנב ועד אחד וכו'. במשנה שם (דף ע"ד:) ובעד אחד מעידו שטבח אינו מחייב שבועה להכחישו לפי שהוא קנס ואם מודה נפטר ודומה לזה נתבאר פרק תשיעי מהלכות נזקי ממון:

8. הלכה ח׳

   מִי שֶׁהוֹדָה בִּקְנָס וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים. אִם הוֹדָה בַּתְּחִלָּה בִּפְנֵי בֵּית דִּין וּבְבֵית דִּין פָּטוּר. אֲבָל אִם הוֹדָה חוּץ לְבֵית דִּין אוֹ שֶׁהוֹדָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם בִּלְבַד וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּיהֶם:

   מגיד משנה

   מי שהודה בקנס וכו'. מה שכתב בפני בית דין מבואר בסוגיא במרובה (דף ע"ד:) שאמרו שם גבי ההוא עובדא דר"ג שהודה בקנס לפני רבי יהושע ורבי יהושע חוץ לבית דין הוה קאי, אבל מה שכתב או שהודה בפני שנים נראה שכוונתו ז"ל אפילו בפני שני דיינין ואפילו במקום בית דין לפי שדיני קנסות צריכין שלשה מומחין כמבואר בפרק ה' מהלכות סנהדרין וא"כ ק"ל למה אמר שם ר"י חוץ לב"ד הוה קאי תיפוק ליה דאפי' הוה קאי התם יחיד הוה. ויראה לי דאי הוה קאי בב"ד ודאי היו יושבין עמו ומש"ה איצטריך למימר חוץ לב"ד הוה וקצת נראה כן מפירש"י ז"ל:

9. הלכה ט׳

   כֵּיצַד. הוֹדָה בְּבֵית דִּין שֶׁגָּנַב וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ בְּקֶרֶן קֹדֶם שֶׁיָּבוֹאוּ עֵדִים. אֲבָל אִם אָמַר לֹא גָּנַבְתִּי שֶׁפָּטַר עַצְמוֹ מִן הַכּל וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב וְחָזַר וְאָמַר בְּבֵית דִּין טָבַחְתִּי אוֹ מָכַרְתִּי אִם בָּאוּ עֵדִים אַחַר כָּךְ שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְפִי שֶׁפָּטַר עַצְמוֹ תְּחִלָּה מִכְּלוּם עַד שֶׁבָּאוּ הָעֵדִים:

   מגיד משנה

   כיצד הודה בב"ד שגנב וכו'. פסק כרב המנונא (דף ע"ה) ואליבא דר"י ורב אשי דאמרו הכין התם וכ"כ בהלכות:

10. הלכה י׳

    הַגּוֹנֵב שׁוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ וְהוֹדָה בְּבֵית דִּין לְאֶחָד מֵהֶן וְכָפַר בָּאַחֵר וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב וְטָבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם לְזֶה שֶׁכָּפַר לוֹ חֲמִשָּׁה חֲצָאֵי בָּקָר וְאַרְבָּעָה חֲצָאֵי צֹאן:

    מגיד משנה

    הגונב שור של שני שותפין וכו'. מימרא דר"נ שם (דף ע"א:):

11. הלכה י״א

    דִּין הַגַּנָּב לְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן וְהַכֶּפֶל אוֹ תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁלּוֹ. אִם לֹא נִמְצְאוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וְגוֹבִין הַכּל מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו כִּשְׁאָר הַנִּזָּקִין שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (שמות כב ד) "מֵיטַב שָׂדֵהוּ". וְאִם אֵין לוֹ קַרְקַע וְלֹא מִטַּלְטְלִין בֵּית דִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין דָּמָיו לַנִּזָּק שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ב) "אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ":

    מגיד משנה

    דין הגנב לשלם וכו'. מבואר פרק קמא דבבא קמא דגובין מן הגנב מן העדית כמו שאמרו כולן כאבות הן לשלם ממיטב. ודין המכירה בכתובות ופירקא קמא דקדושין:

12. הלכה י״ב

    הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה. וְאֵין הַגַּנָּב נִמְכָּר אֶלָּא בְּקֶרֶן אֲבָל בְּכֶפֶל אוֹ בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא הֲרֵי זֶה עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר:

    מגיד משנה (2)

    האיש נמכר ולא האשה וכו'. משנה בסוטה (דף כ"ג) פרק היה נוטל.

    אבל בכפל וכו'. ברייתא פ"ק דקידושין (דף י"ח):

13. הלכה י״ג

    גָּנַב אֶת הָעַכּוּ"ם אוֹ אֶת הַהֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ נִמְכָּר עַל הַקֶּרֶן אֶלָּא הֲרֵי זֶה עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר:

    מגיד משנה

    גנב את העכו"ם וכו'. .

14. הלכה י״ד

    הָיָה קֶרֶן הַגְּנֵבָה שָׁוֶה מֵאָה וְאֵין הַגַּנָּב שָׁוֶה אֶלָּא חֲמִשִּׁים הֲרֵי זֶה נִמְכָּר וּשְׁאָר הַקֶּרֶן עִם הַכֶּפֶל עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיֵּצֵא בַּשְּׁבִיעִית וְיַעֲשִׁיר וִישַׁלֵּם. הָיָה הַגַּנָּב שָׁוֶה מֵאָה וְאֶחָד אֵינוֹ נִמְכָּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ב) "וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" עַד שֶׁיִּהְיוּ דָּמָיו כֻּלָּן מֻבְלָעִין בִּגְנֵבָתוֹ:

    מגיד משנה (2)

    היה קרן הגניבה שוה מאה וכו'. פסק כחכמים דברייתא שם ואע"ג דאמר רבא בהא זכינהו ר"א לרבנן לא אמר שיהיה הלכה כן:

    היה הגנב שוה מאה ואחד וכו'. ברייתא שם:

15. הלכה ט״ו

    גָּנַב וְנִמְכַּר וְחָזַר וְגָנַב. אִם לַשֵּׁנִי גָּנַב הֲרֵי זֶה נִמְכָּר פַּעַם שְׁנִיָּה. וַאֲפִלּוּ גָּנַב לְמֵאָה אֲנָשִׁים נִמְכָּר מֵאָה פְּעָמִים. וְאִם לָרִאשׁוֹן גָּנַב פַּעַם שְׁנִיָּה אֵינוֹ נִמְכָּר שְׁנִיָּה אֶלָּא יִשָּׁאֵר עָלָיו הַכּל חוֹב:

    מגיד משנה

    גנב ונמכר וחזר וגנב וכו'. גם זה שם:

16. הלכה ט״ז

    גָּנַב לָזֶה וְחָזַר וְגָנַב לָזֶה וְחָזַר וְגָנַב לָזֶה כֻּלָּם שֻׁתָּפִין בּוֹ. אִם הָיוּ דָּמָיו כְּנֶגֶד הַקֶּרֶן שֶׁל שְׁלָשְׁתָּן אוֹ פָּחוֹת מִן הַקֶּרֶן נִמְכָּר וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן וּשְׁאָר הַכְּפֵלוֹת חוֹב עָלָיו. וְאִם הָיוּ דָּמָיו יֶתֶר אֵינוֹ נִמְכָּר וְהַכּל חוֹב עָלָיו עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר:

    מגיד משנה

    גנב לזה וחזר וגנב לזה וכו'. .

17. הלכה י״ז

    שֻׁתָּפִין שֶׁגָּנְבוּ כְּאֶחָד מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶן וְכָל אֶחָד מֵהֶן נִמְכָּר בְּחֶלְקוֹ מִן הַקֶּרֶן. וְכָל מִי שֶׁדָּמָיו יֶתֶר עַל חֵלֶק הַקֶּרֶן שֶׁנִּתְחַיֵּב בּוֹ אֵינוֹ נִמְכָּר:

    מגיד משנה

    שותפין שגנבו כאחד וכו'. גם זה שם:

כסף משנה, לחם משנה על הלכות גניבה אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר נזיקין · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי