משנה תורה · ספר נזיקין · הלכות גניבה

רמב״ם הלכות גניבה פרק א

18 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · מגיד משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל הַגּוֹנֵב מָמוֹן מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וּלְמַעְלָה עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יא) "לֹא תִגְנֹב". וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי נִתָּן לְתַשְׁלוּמִין שֶׁהַגַּנָּב חִיְּבַתּוּ תּוֹרָה לְשַׁלֵּם. וְאֶחָד הַגּוֹנֵב מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אוֹ הַגּוֹנֵב מָמוֹן עַכּוּ"ם וְאֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הַגָּדוֹל אוֹ אֶת הַקָּטָן:

   מגיד משנה

   כל הגונב משוה פרוטה ולמעלה וכו'. דין שוה פרוטה נתבאר בהרבה מקומות ומהם בסנהדרין בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נ"ו) ופטור המלקות מתבאר בסוגיית אלו הן הלוקין (מכות דף ט"ז) ודין העכו״ם בפרק הגוזל ומאכיל (ב"ק קי"ג:) דגזל העכו״ם אסור וה״ה לגנבתו ואיתא בשאר דוכתי:

2. הלכה ב׳

   אָסוּר לִגְנֹב כָּל שֶׁהוּא דִּין תּוֹרָה. וְאָסוּר לִגְנֹב דֶּרֶךְ שְׂחוֹק אוֹ לִגְנֹב עַל מְנָת לְהַחְזִיר אוֹ עַל מְנָת לְשַׁלֵּם הַכּל אָסוּר שֶׁלֹּא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּכָךְ:

   מגיד משנה (2)

   אסור לגנוב וכו'. מפורש פרק ארבע מיתות, ודין שוה פחות מפרוטה בממון כדין חצי שיעור באיסורין:

   ואסור לגנוב דרך שחוק וכו'. ברייתא פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"א:):

3. הלכה ג׳

   אֵיזֶה הוּא גַּנָּב זֶה הַלּוֹקֵחַ מָמוֹן אָדָם בַּסֵּתֶר וְאֵין הַבְּעָלִים יוֹדְעִים. כְּגוֹן הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיס חֲבֵרוֹ וְלָקַח מְעוֹתָיו וְאֵין הַבְּעָלִים רוֹאִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם לָקַח בְּגָלוּי וּבְפַרְהֶסְיָא בְּחֹזֶק יָד אֵין זֶה גַּנָּב אֶלָּא גַּזְלָן. לְפִיכָךְ לִסְטִים מְזֻיָּן שֶׁגָּנַב אֵינוֹ גַּזְלָן אֶלָּא גַּנָּב אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִים יוֹדְעִים בְּשָׁעָה שֶׁגָּנַב:

   השגת הראב״ד

   ליסטים מזויין וכו'. א"א האי פיסקא לא מיחוורא דהא אקשינן בפ' מרובה וכיון דראוהו גזלן הוא ופריקו כיון דמיטמר מאינשי גנב הוא אלא היכי דמי גזלן א"ר אבהו כגון בניהו בן יהוידע ור"י אומר כגון בעלי שכם. ועוד דשמעתין דרב יוסף בשומר אבדה לא מתרצו בהדי שמעתא דר"י בטוען טענת גנב באבדה אלא בההיא דליסטים מזויין גנב הוא ותרתי שמעתתא הלכתא נינהו ושמא הטעהו מה שאמרו פרק הגוזל זוטא הב"ע בליסטים מזויין ור"ש היא אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן ולאו מילתא היא דלענין יאוש קאמר ולר"ש הוא דאמר דגזלן כיון דמחציף נפשיה תו לא הדר ביה ומסתמא מייאש מיניה לאלתר הילכך לגבי יאוש היינו גזלן ותרתי למה לי ואי איתיה למילתיה בליסטים מזויין לא מיטמר כלל ואי לא מיטמר מה לי מזויין מה לי אינו מזויין. עכ"ל:

   מגיד משנה

   איזהו גנב וכו' לפיכך ליסטים מזויין שגנב וכו'. בהשגות א״א האי פיסקא לא מחוורא וכו'. ובאמת שרבינו ז״ל עצמו פסק כדברי רב יוסף דאמר שומר אבדה כשומר שכר ופסק שהטוען טענת גנב באבדה משלם תשלומי כפל ובטוען טענת ליסטים מזויין וכמו שיתבאר שם ומבואר בגמרא פ' הכונס (בבא קמא דף נ"ז) שאי אפשר לקיים שניהם אא״כ שנאמר דליסטים מזויין גנב הוא, ע״כ יש לי לומר דתרי גווני ליסטים מזויין איכא חד כגון בניהו בן יהוידע או כגון בעלי שכם שהיו גוזלין מיד בעלים ואלו אפילו נחבאו דינן כגזלן שאינן מתחבאים בשביל שלא היו לוקחים מיד בעלים אלא כדי שלא ישמור אדם ממונו מהם וזה מבואר פ' מרובה דאמר התם ור' יוחנן האי דקא מיטמרי דלא נחזינהו אינשי וניעקרו מינייהו ולזה נתכוון רבינו ז״ל באמרו אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא ובחוזק יד ועל זה נ״ל שהקשו בהדיא פ' הגוזל אי הכי היינו גזלן דההוא ליסטים מזויין שהזכירו שם הוא כגון זה מש״ה מייאשו בעלים מיניה כיון שיש לו עזות כל כך תו לא הדר ביה וכמ״ש הרב רבינו אברהם ז״ל ויש אחר שלא יקח מיד בעלים בחזקה אבל הוא בא לגנוב וכסבור שלא ירגישו בעלים ומזיין עצמו בשביל שאם ירגישו בו הבעלים ייראו ממנו ויניחוהו ליטול ובכי האי גוונא הוה אונס לגבי שומר שכר ונחלקו בגמרא אם נקרא גנב או גזלן ודעת רב יוסף שהוא גנב והלכה כמותו וכן דעת רבינו ז״ל פ' ד' ובזה נתחוורו הסוגיות ועמדו דברי רבינו במקומן:

4. הלכה ד׳

   גַּנָּב שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים כְּשֵׁרִים שֶׁגָּנַב חַיָּב לְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְבַעַל הַגְּנֵבָה. אִם גָּנַב דִּינָר מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם. גָּנַב חֲמוֹר אוֹ כְּסוּת אוֹ גָּמָל מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם בְּדָמֶיהָ. נִמְצָא מַפְסִיד כַּשִּׁעוּר שֶׁבִּקֵּשׁ לְחַסֵּר אֶת חֲבֵרוֹ:

   מגיד משנה

   גנב שהעידו עליו עדים כשרים שגנב חייב וכו'. מבואר בכמה מקומות:

5. הלכה ה׳

   גַּנָּב שֶׁהוֹדָה מֵעַצְמוֹ שֶׁגָּנַב מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וּפָטוּר מִן הַכֶּפֶל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ח) "אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם" וְלֹא הַמַּרְשִׁיעַ אֶת עַצְמוֹ מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם. וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקְּנָסוֹת שֶׁהַמּוֹדֶה בָּהֶן פָּטוּר:

   מגיד משנה

   גנב שהודה מעצמו שגנב משלם את הקרן ופטור וכו'. פ' מרובה (בבא קמא דף ס"ה:) על הדרך שיתבאר פרק שלישי:

6. הלכה ו׳

   תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל נוֹהֲגִין בַּכּל חוּץ מִשֶּׂה וְשׁוֹר שֶׁהַגּוֹנֵב אֶת הַשּׁוֹר אוֹ אֶת הַשֶּׂה וְטָבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם עַל הַשֶּׂה תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וְעַל הַשּׁוֹר תַּשְׁלוּמֵי חֲמִשָּׁה:

   מגיד משנה

   תשלומי כפל נוהגין בכל חוץ משה ושור וכו'. משנה פרק מרובה (בבא קמא דף ס"ב):

7. הלכה ז׳

   אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁגָּנְבוּ חַיָּבִין לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. הָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאֵין לָהּ לְשַׁלֵּם הֲרֵי הַכֶּפֶל עָלֶיהָ חוֹב עַד שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ אוֹ יָמוּת בַּעְלָהּ וּבֵית דִּין נִפְרָעִים מִמֶּנָּה:

   מגיד משנה

   אחד האיש ואחד האשה שגנבו חייב לשלם. חיוב האשה פשוט הוא ומבואר פרק ארבעה אבות (בבא קמא דף ט"ו) שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה. ומה שכתב רבינו ז״ל היתה אשת איש שאין לה לשלם הרי הכפל עליה חוב ונראה מדבריו ז״ל שגובין את הקרן כוונתו ר״ל דוקא כשהגנבה קיימת שמוציאין אותה ממנה אבל אבדה הכל עליה חוב עד שתתגרש או שתתאלמן ומבואר הוא פרק החובל (בבא קמא דף פ"ז) בדין החבלה ופשוט הוא:

8. הלכה ח׳

   קָטָן שֶׁגָּנַב פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל וּמַחְזִירִין לוֹ דָּבָר הַגָּנוּב מִמֶּנּוּ. וְאִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם אַף הַקֶּרֶן וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהִגְדִּיל:

   מגיד משנה

   ומה שכתב רבינו קטן שגנב פטור. משם נלמד ומבואר בשאר מקומות:

9. הלכה ט׳

   הָעֶבֶד שֶׁגָּנַב פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל וּבְעָלָיו פְּטוּרִין שֶׁאֵין אָדָם חַיָּב עַל נִזְקֵי עֲבָדָיו אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מָמוֹנוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁמְרָן שֶׁאִם יַכְעִיסֶנּוּ רַבּוֹ יֵלֵךְ וְיַדְלִיק גָּדִישׁ בְּאֶלֶף דִּינָר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר נְזָקִין. נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶת הַכֶּפֶל:

   מגיד משנה (2)

   העבד שגנב וכו'. משנה פרק אחרון דידים והביאוה בסוגיא פרק ארבעה אבות (בבא קמא דף ד').

   ומ"ש נשתחרר העבד חייב וכו'. מפורש בהחובל (דף פ"ז) דומה לאשה שנתגרשה:

10. הלכה י׳

    רָאוּי לְבֵית דִּין לְהַכּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים כְּפִי כֹּחַ הַקָּטָן עַל הַגְּנֵבָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִין בָּהּ. וְכֵן אִם הִזִּיקוּ שְׁאָר נְזָקִין. וְכֵן מַכִּין אֶת הָעֲבָדִים שֶׁגָּנְבוּ אוֹ שֶׁהִזִּיקוּ מַכָּה רַבָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִין לְהַזִּיק:

    מגיד משנה (2)

    ראוי לבית דין להכות לקטנים וכו'. זה לא מצאתי מבואר אלא נראה פשוט ואפי' למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו ה"מ בעבירות שבין אדם למקום אבל בעבירות שבין אדם לחבירו ודאי לא אבל מפרישין אותו כדי שלא יארע תקלה על ידו:

    וכן מכין את העבדים וכו'. .

11. הלכה י״א

    הָיְתָה הַגְּנֵבָה בְּיַד הַגַּנָּב וְהִשְׁבִּיחָה מֵאֵלֶיהָ כְּגוֹן כִּבְשָׂה שֶׁיָּלְדָה וּגְזָזָהּ מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ וְאֶת גִּזּוֹתֶיהָ וְאֶת וַלְדוֹתֶיהָ. וְאִם אַחַר יֵאוּשׁ יָלְדָה וּגְזָזָהּ מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. הוֹצִיא עָלֶיהָ הוֹצָאָה וְהִשְׁבִּיחָהּ כְּגוֹן שֶׁפִּטְּמָהּ הֲרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁל גַּנָּב אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ. וּכְשֶׁמַּחְזִיר הַגְּנֵבָה עִם הַכֶּפֶל נוֹטֵל הַשֶּׁבַח מִן הַבְּעָלִים אוֹ מְחַשְּׁבִין לוֹ מִן הַכֶּפֶל:

    השגת הראב״ד

    והשביחה מאליה וכו'. א"א נ"ל שזה שבוש הוא דאפילו שבח שעליה גבי גזלה דגזלן הוה וכ"ש גזזה וילדה דקנייה בשינוי ואי איתא להא מילתא לא משכחת לה אלא בשגנבה טעונה ומעוברת ואפ"ה אינו משלם אלא דמי פרה העומדת לילד ורחל העומדת ליגזז. אחר כך ראיתי שהוא חוזר על הדרך הזה במקום אחר אמרתי לא על חנם הוא אלא שהוא חולק בין לפני יאוש ולאחר יאוש ומסתברא כוותיה כדכתבינן לקמן מיהו לא על גזזה וילדה שהרי קנאו בשינוי אלא בשבח שע"ג גזלה בלבד כמו שכתב לפנינו בהלכות גזילה ואבידה:

    מגיד משנה (2)

    היתה הגניבה ביד הגנב וכו'. דין הגניבה והגזלה שוין בדינין אלו והוא פשוט ולפ"ז הוא פשוט שכוונת רבינו ז"ל כשהיתה מעוברת בשעת גניבה או טעונה וגזזה וילדה ואין כאן מקום להשגה וכמו שיתבאר פ"ב מהל' גזלה ואבדה. והחילוק שכתב רבינו ז"ל בין לפני יאוש בין לאחר יאוש יתבאר שם בארוכה:

    הוציא עליה הוצאה וכו'. ברייתא וסוגיא פרק מרובה (בבא קמא דף ס"ה):

12. הלכה י״ב

    הַגְּנֵבָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא בְּיַד הַגַּנָּב וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ בֵּין לִפְנֵי יֵאוּשׁ בֵּין לְאַחַר יֵאוּשׁ אֶלָּא שֶׁאַחַר יֵאוּשׁ הַשֶּׁבַח לַגַּנָּב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִשְׁתַּנֵּית הַגְּנֵבָה בְּיַד הַגַּנָּב קְנָאָהּ וְקָנָה שִׁבְחָהּ אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים:

    מגיד משנה (2)

    הגניבה עצמה שהיא ביד הגנב וכו'. זה מבואר ריש פרק הגוזל (בבא קמא דף צ"ה) וכל היכא שגזילה קיימת דהדרא בלא פסידא שחוזרת בעינה לעולם וכבר כתבתי שדין הגזל והגניבה בזה אחד:

    נשתנית הגנבה ביד הגנב וכו'. מבואר פ' מרובה (בבא קמא דף ס"ה):

13. הלכה י״ג

    גָּנַב כְּחוּשָׁה וְהִשְׁמִינָה אוֹ שְׁמֵנָה וְהִכְחִישָׁה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. גָּנַב טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל עֵגֶל וְנַעֲשָׂה שׁוֹר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. טְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ אַחַר שֶׁהִגְדִּיל נַעֲשָׂה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ וְקָנָהוּ וְשֶׁלּוֹ הוּא טוֹבֵחַ וְשֶׁלּוֹ הוּא מוֹכֵר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה:

    מגיד משנה (3)

    גנב כחושה והשביחה וכו'. גם זה מבואר שם:

    גנב טלה ונעשה איל וכו'. גם זה מימרא דר' אלעאי ואיתא בהגוזל (דף צ"ו:) ומבואר בסוגיא.

    וכן מ"ש רבינו טבחו או מכרו אחר שהגדיל נעשה שינוי בידו וכו'. מבואר באותה מימרא שם ופסק כר' אלעאי משום דהכי אסיקנא פ' הגוזל דאמרי זה הכלל וכו' לאיתויי הא דר' אלעאי וכן כתב בהלכות:

14. הלכה י״ד

    גָּנַב בְּהֵמָה אוֹ כְּלִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּבִשְׁעַת הַגְּנֵבָה הָיָה שָׁוֶה אַרְבָּעָה וְעַכְשָׁו בִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין שָׁוֶה שְׁנַיִם מְשַׁלֵּם קֶרֶן כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה וְתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין. הָיָה שָׁוֶה בִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה שְׁנַיִם וּבִשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין אַרְבָּעָה אִם שָׁחַט אוֹ מָכַר אוֹ שָׁבַר הַכְּלִי אוֹ אִבְּדוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין. וְאִם מֵתָה הַבְּהֵמָה אוֹ אָבַד הַכְּלִי מֵאֵלָיו מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה:

    מגיד משנה (2)

    גנב בהמה או כלי וכיוצא בזה וכו'. שם במרובה (דף ס"ה) מימרא בשם רב ואיתא בהלכות:

    היה שוה בשעת גנבה וכו'. זה מבואר שם בסוגיא ובכי האי גוונא הקרן והכפל שוין וכדמוכח התם וכ"כ בהלכות:

15. הלכה ט״ו

    מִי שֶׁגָּנַב כְּלִי וּשְׁבָרוֹ אוֹ פִּחֲתוֹ אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִפְחַת מֵאֵלָיו אֵין שָׁמִין לוֹ הַפְּחָת אֶלָּא רוֹאִין כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה אוֹתוֹ הַכְּלִי וּמְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים שְׁנַיִם בְּדָמָיו וְהַכְּלִי הַשָּׁבוּר יִהְיֶה לַגַּנָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִטּל הַכְּלִי הַשָּׁבוּר וִישַׁלֵּם לָהֶם הַפְּחָת וְהַכֶּפֶל שׁוֹמְעִין לָהֶן:

    השגת הראב״ד

    מי שגנב כלי וכו'. א"א אף על פי שאמרו אין שמין לגנב ה"מ בקרנא אבל בכפלא שמין לגנב דומיא דגזלן והשכל מורה כן. עכ"ל:

    מגיד משנה

    מי שגנב כלי ושברו או פחתו וכו'. מבואר פרק קמא (דף י"א). ועל מ"ש רבינו והכלי השבור יהיה לגנב, כתוב בהשגות א"א אע"פ שאמרו וכו'. ולא הורה כן שכל רבינו והדין עמו שהוא גנב סתם אמרו ובכל גנב יש תשלומי כפל אא"כ הודה וא"כ היה להם לפרש. ומ"ש הר"א ז"ל דומיא דגזלן מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא ואין דנין אפשר משאי אפשר שהרי אין בגזלן כפל ואדרבה אם היינו דנין דבר מדמיון גזלן היה לנו להוכיח דכי היכי דלגזלן אין שמין כלל ה"נ אין שמין לגנב. ועוד נ"ל דכפל מחוייב הוא להשתלם כעין הקרן וראיה מן הירושלמי מנין שאין שמין להן (ר"ל לא לגנב ולא לגזלן) אמר רבה בר ממל חיים שנים ישלם [חיים] ולא מתים עד כדון גניבה גזלה מנין א"ר אבין והשיב את הגזלה (אשר גזל) כאשר גזל ע"כ. וזה נ"ל מבואר:

16. הלכה ט״ז

    הַגַּנָּב שֶׁגָּנַב וְטָבַח אוֹ מָכַר לִפְנֵי יֵאוּשׁ בְּעָלִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנָה לוֹקֵחַ וַהֲרֵי הַגְּנֵבָה חוֹזֶרֶת בְּעַצְמָהּ מִיַּד הַלּוֹקֵחַ הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם טָבַח אוֹ מָכַר לְאַחַר יֵאוּשׁ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁהֲרֵי הוֹעִיל בְּמַעֲשָׂיו וְקָנָה הַלּוֹקֵחַ:

    מגיד משנה

    הגנב שגנב וטבח או מכר וכו'. זה מחלוקת במרובה (דף ס"ח) ופסק רבינו ז"ל כדברי ר"י ור"נ וכדאיתא בהלכות:

17. הלכה י״ז

    הַגּוֹנֵב מִגַּנָּב אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְאִם טָבַח וּמָכַר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַגַּנָּב הָרִאשׁוֹן שֶׁהֲרֵי דִּין הַבְּהֵמָה הַזֹּאת לַחֲזֹר בְּעֵינֶיהָ לַבְּעָלִים וְלֹא קְנָאָהּ הַגַּנָּב וְלַבְּעָלִים אֵינוֹ מְשַׁלֵּם הַכֶּפֶל אוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גְּנָבָהּ מֵרְשׁוּתָן:

    מגיד משנה

    הגונב מגנב אחר וכו' עד סוף הפרק. הכל מבואר במרובה בברייתא וסוגית הגמרא, ופסק רבינו ז"ל דיאוש כדי לא קני ויאוש ושינוי רשות קני ושינוי רשות לבד אינו קונה ושינוי מעשה לבד קונה וכן עולה בפסק ההלכה מכלל הסוגיות:

18. הלכה י״ח

    גָּנַב וְטָבַח וּבָא גַּנָּב אַחֵר וְגָנַב. הַגַּנָּב הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל לַגַּנָּב הָרִאשׁוֹן שֶׁהֲרֵי קָנָה בְּשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה וְגַנָּב הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וּמָכַר וּבָא אַחֵר וְגָנַב מִן הַלּוֹקֵחַ. אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים הֲרֵי הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה וְהַגַּנָּב הַשֵּׁנִי מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְאִם לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים אֵין הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן בִּלְבַד:

כסף משנה, לחם משנה על הלכות גניבה אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר נזיקין · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי