משנה תורה · ספר קרבנות · הלכות בכורות

רמב״ם הלכות בכורות פרק ד

21 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   בֶהֱמַת הַשֻּׁתָּפִין חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. לֹא נֶאֱמַר (דברים יב יז) (דברים יד כג) "בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ" אֶלָּא לְמַעֵט שֻׁתָּפוּת הַנָּכְרִי שֶׁאִם הָיָה שֻׁתָּף בַּפָּרָה אוֹ בָּעֻבָּר אֲפִלּוּ הָיָה לַנָּכְרִי אֶחָד מֵאֶלֶף בָּאֵם אוֹ בַּוָּלָד הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. הָיָה לוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֵיבָר אֶחָד כְּגוֹן יָד אוֹ רֶגֶל. רוֹאִין כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָתֵךְ וְהָיָה בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּחָתֵךְ אֵיבַר הַנָּכְרִי וְלֹא יִפָּסֵל. הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּבְכוֹרָה:

   כסף משנה (4)

   בהמת השותפין חייבת בבכורה וכו'. פלוגתא דתנאי בר״פ ראשית הגז (חולין דף קל״ה) ופסק כת״ק.

   ומ"ש שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו היה לנכרי אחד מאלף וכו'. טעמו דכיון דיש לו חלק בכל הבהמה אפילו הוא אחד מאלף שותף מיקרי ואמרינן בריש בכורות (דף ג') בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה.

   ומ"ש באם או בולד. הכי אמרינן בריש בכורות (דף ב'):

   ומ"ש היה לו באחד משניהם אבר אחד וכו'. שם (דף ג') וכמה תהא שותפות של נכרי ותהא פטורה מן הבכורה כלומר כשהנכרי אינו שותף אלא באבר אחד במה תהא שותפותו ויפטור מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו מתקיף לה ר"נ ולימא ליה שקול אזנך וזיל אתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה ורבא אמר דבר שעושה אותו טריפה ובתר הכי אר"י אפילו מום קל. ופירש"י אפי' אין לנכרי שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבילה ולא טריפה אלא מום קל בעלמא פטורה מן הבכורה ופסק רבינו כר"י ורב הונא. וא"ת היכי משכחת לה שיחתך שום אבר ולא תהיה בעלת מום. וי"ל דמשכחת לה כגון שהיה יתר אצבע בידו או ברגלו ואין בו עצם שאם חתכו כשר:

2. הלכה ב׳

   הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי. אוֹ הַמּוֹכֵר עֻבַּר פָּרָתוֹ לְנָכְרִי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. וְאֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר זֶה:

   כסף משנה (2)

   הלוקח עובר פרתו של נכרי וכו'. משנה בפרק ב' דבכורות (דף י"ג).

   ומ"ש ואין קונסין אותו על דבר זה. הכי איכא למילף משקלא וטריא דריש בכורות:

3. הלכה ג׳

   הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי לִהְיוֹת מְטַפֵּל בָּהּ וְהַוְּלָדוֹת בֵּינֵיהֶם. אוֹ נָכְרִי שֶׁקִּבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל כָּזֶה. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ב) "פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכּל מִיִּשְׂרָאֵל:

   כסף משנה

   המקבל בהמה מן הנכרי וכו'. בריש בכורות (דף ב':) ר"י אומר המקבל בהמה מן הנכרי וילדה מעלים אותה בשיווי ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה כו' נותן כל דמיו לכהן וחכמים אומרים כל זמן שיד נכרי באמצע פטורה מן הבכורה וידוע דהלכה כחכמים:

4. הלכה ד׳

   הַמְקַבֵּל צֹאן מִן הַנָּכְרִי בְּמָמוֹן קָצוּב וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶם וְאִם פִּחֲתוּ פִּחֲתוּ לְיִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הֵם וַהֲרֵי הֵם כְּקִנְיָנוֹ הוֹאִיל וְאִם לֹא יִמְצָא הַנָּכְרִי אֶצְלוֹ מָמוֹן אַחֵר לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ יִגְבֶּה מִן הַבְּהֵמוֹת הָאֵלּוּ וּמִוַּלְדוֹתֵיהֶן נַעֲשָׂה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרָיוּת עֲלֵיהֶן וְעַל וַלְדוֹתֵיהֶן וַהֲרֵי יַד הַנָּכְרִי בְּאֶמְצַע וּפְטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה הֵם וּוַלְדוֹתֵיהֶן. אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם וְאֵין לַנָּכְרִי רְשׁוּת עֲלֵיהֶן:

   כסף משנה

   המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב וכו'. משנה בפרק ב' דבכורות (דף ט"ז:) ואיפלגו בה אמוראי ורבינו נתן כלל בדבר דכל ולדות שיש רשות לנכרי לגבות מהם פטורים וכל ולדות שאין לו רשות לגבות מהם חייבים ולדוגמא נקט ולדות וולדי ולדות ומפני כך השמיט מה ששנו במשנה העמיד ולדות תחת אמותיהם ולדי ולדות פטורים ולדי ולדי ולדות חייבים ולא איפלגו אמוראי אלא בכמה דורות הוא דרך להיות אחריות הנכרי עליהם ולדברי הכל דין זה שכתב רבינו אמת:

5. הלכה ה׳

   יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְנָכְרִי וְקָנָה לוֹ בָּהֶן בְּהֵמָה מִנָּכְרִי בְּדִינֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ קָנָה וְחַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. וְכֵן אִם קָנָה הַנָּכְרִי מִיִּשְׂרָאֵל בְּדִינֵיהֶם וְנָתַן מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ קָנָה וּפְטוּרָה מִבְּכוֹרָה:

   כסף משנה

   ישראל שנתן מעות לנכרי וכו' וכן אם קנה הנכרי מישראל בדיניהם וכו'. מימרא ברפ"ב דבכורות (דף י"ג):

6. הלכה ו׳

   גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר יָלְדָה פָּרָתוֹ אוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר הֲרֵי זֶה בְּכוֹר מִסָּפֵק:

   כסף משנה

   גר שנתגייר וכו'. בסוף פרק הזרוע (חולין דף קל״ד):

7. הלכה ז׳

   הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה אוֹ לֹא בִּכְּרָה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

   כסף משנה

   הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'. משנה בריש פרק ג' דבכורות (דף י"ט:) אם ספק יאכל במומו לבעלים:

8. הלכה ח׳

   לָקַח בְּהֵמָה מֵינִיקָה מִן הַנָּכְרִי אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הִיא מֵינִיקָה אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁיָּלְדָה. וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה שֶׁמֵּינִיקָה כְּמוֹ מִין אַחֵר וַאֲפִלּוּ כְּמִין חֲזִיר הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁהִיא חוֹלֶבֶת פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁרֹב הַבְּהֵמוֹת אֵינָן חוֹלְבוֹת אֶלָּא אִם כֵּן כְּבָר יָלְדוּ:

   כסף משנה (3)

   לקח בהמה מניקה מן הנכרי וכו'. גם זה משנה שם (דף כ"ג:) ואיפסיקא בגמ' הלכתא כרשב"ג דמתני'.

   ומ"ש ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר וכו'. מימרא דרבי יוחנן שם (דף כ"ד).

   ומ"ש וכן בהמה שהיא חולבת וכו'. בפ"ג דבכורות (דף כ"ו:) פלוגתא דר' יהושע ור"ע ופסק כר' יהושע דרביה הוא:

9. הלכה ט׳

   הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁבִּכְּרָה עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ הַמּוֹכֵר שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדָה. שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל שׁוֹתֵק וְגוֹרֵם לוֹ לֶאֱכל קָדָשִׁים בַּחוּץ וַדַּאי שֶׁבִּכְּרָה וּלְפִיכָךְ מְכָרָהּ סְתָם:

   כסף משנה

   הלוקח בהמה מישראל הרי זה בחזקת שבכרה וכו'. שם (דף כ"א:) פלוגתא דאמוראי ופסק כר' יוחנן:

10. הלכה י׳

    בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהִפִּילָה עֻבָּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבָּאֵר צוּרָתוֹ הַרְבֵּה וְנִכֶּרֶת לַכּל וְזֶהוּ הַנִּקְרָא טִנּוּף. אִם אָמְרוּ הָרוֹעִים עֻבָּר הוּא אֶלָּא שֶׁנִּפְסְדָה צוּרָתוֹ הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְצָרִיךְ לְהַרְאוֹתוֹ לְרוֹעֶה חָכָם. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר שֶׁמָּא טִנּוּף הִפִּילָה בִּרְשׁוּת הַנָּכְרִי. וְכֵן בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא הֲרֵי זוֹ סִימָן וָלָד שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וּמֻתָּר לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ הַשִּׁלְיָא לַכְּלָבִים שֶׁאֵין מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא זָכָר וְחֶזְקַת הַנּוֹלָדִים מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזָּכָר שֶׁאֵין בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ אֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה וְנִמְצָא מִעוּט הַנּוֹלָדִים הֵן הַמִּתְקַדְּשִׁין בִּבְכוֹרָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְמִעוּט. אֲבָל בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא תִּקָּבֵר [שֶׁהַנְּקֵבוֹת בָּהּ כִּזְכָרִים]:

    כסף משנה (4)

    בהמה דקה שהפילה עובר וכו'. משנה וגמ' בר"פ הנזכר (דף י"ט כ') ובדף הנזכר בגמרא:

    לפיכך הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'. בריש פרק הנזכר פלוגתא דתנאי ופסק כרבי עקיבא:

    וכן בהמה [גסה] שהפילה שליא הרי זה סימן ולד וכו'. משנה שם ופ' בהמה המקשה:

    ומה שכתב ומותר להשליך אותה שליא לכלבים וכו' אבל בהמת קדשים שהפילה שליא תקבר וכו'. משנה (דף ע"ז) וגמרא פרק בהמה המקשה:

11. הלכה י״א

    בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה חֲרָרַת דָּם הֲרֵי זוֹ נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהַוָּלָד בְּתוֹכָהּ וְרָבָה עָלָיו הַדָּם וְהִפְסִידוֹ וּבִטְּלוֹ. וְקוֹבְרִין חֲרָרָה זוֹ כְּמוֹ נֵפֶל מְבַכֶּרֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרָרָה זוֹ קְדוֹשָׁה. וְלָמָּה קוֹבְרִין אוֹתָהּ כְּדֵי לְפַרְסֵם הַדָּבָר שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה:

    כסף משנה (2)

    בהמה גסה שהפילה חררת דם וכו'. משנה פרק ג' דבכורות (דף כ"א:)

    ומ"ש ולמה קוברים אותו וכו'. שם בגמ' ואע"פ שטעם זה נאמר בגמ' לר"ש דאמר דאינה מטמאה לדידן נמי צ"ל כן כי היכי דלא תיקשי לן מ"ש משליא דישליכנה לכלבים וכ"כ התוס':

12. הלכה י״ב

    כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה שֶׁהַוָּלָד בָּאָדָם נִגְמָר לְאַרְבָּעִים יוֹם וְהַמַּפֶּלֶת לְפָחוֹת מֵאַרְבָּעִים אֵינוֹ וָלָד. אֲבָל וְלַד בְּהֵמָה לֹא עָמְדוּ חֲכָמִים עַל מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁיִּגָּמֵר בּוֹ. אֲבָל אָמְרוּ שֶׁהַמַּפֶּלֶת טִנּוּף אֵינָהּ מִתְעַבֶּרֶת אַחֲרָיו וְלֹא מְקַבֶּלֶת וָלָד אַחֵר לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם:

    כסף משנה (2)

    כבר ביארנו בענין נדה וכו' אבל ולד בהמה לא עמדו חכמים על מניין הימים שיגמר בו. שם (דף כ"א:).

    ומ"ש אבל אמרו שהמפלת טינוף אינה מתעברת אחריו וכו'. מימרא דזעירי שם (דף כ'):

13. הלכה י״ג

    בְּהֵמָה שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה וּבָאָה רֵיקָנִית הַבָּא אַחַר כֵּן בְּכוֹר מִסָּפֵק שֶׁמָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר בִּבְכוֹרָה הִפִּילָה. וְאֵין לְנִפְלֵי בְּהֵמָה פְּטִירַת רֶחֶם עַד שֶׁיַּעֲגִילוּ רֹאשׁ כְּפִיקָה שֶׁל עֵרֶב:

    השגת הראב״ד

    שיצאה מליאה ובאתה ריקנית כו' עד שיעגילו. א"א דגרסינן בבכורות שמעתי שתי פיקות אחת של שתי ואחת של ערב של אשה בשל שתי ושל בהמה בשל ערב ועיקרא דמילתא על האי מתניתין דאהלות אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה:

    כסף משנה (4)

    בהמה שיצאה מליאה ובאתה ריקנית וכו'. פ' המפלת (דף נ"ט):

    ואין לנפלי בהמה פטירת רחם וכו'. בפ' שלישי דבכורות (דף נ"ב).

    ומ"ש של ערב. מימרא דרבי יוחנן שם. פ' הערוך פיקה כמו כדור קטן שמשימים בראש הכוש שטוים בו ואותו שטוים בו השתי קטן מאותו שטוים בו הערב:

    כתב הראב"ד ז"ל א"א דגרסינן בבכורות שמעתי וכו':

14. הלכה י״ד

    מַבְכֶּרֶת הַמַּקְשָׁה לֵילֵד מְחַתֵּךְ אֵיבָר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים וְהַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר. יָצָא רֻבּוֹ הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְאִם חָתַךְ אֵיבָר וְהִנִּיחוֹ אֵיבָר וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִים רֻבּוֹ הֲרֵי כָּל הָאֵיבָרִים צְרִיכִין קְבוּרָה. וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה כֵּיוָן שֶׁיָּצָא רֻבּוֹ בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּךְ וַהֲרֵי הוּא לְפָנֵינוּ נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ:

    כסף משנה (2)

    מבכרת המקשה לילד וכו'. משנה פרק בהמה המקשה (חולין דף ס"ט:) ומפרש רבינו דמאי דקתני נפטרה מן הבכורה אסיפא דוקא קאי ולא כרש"י שפירש דארישא נמי קאי.

    ומה שכתב ואם חתך אבר והניחו וכו' נתקדש למפרע. שם בגמרא אליבא דרב הונא דהלכה כוותיה כדבסמוך:

15. הלכה ט״ו

    יָצָא שְׁלִישׁ וּמְכָרוֹ לְנָכְרִי וְחָזַר וְיָצָא שְׁלִישׁ אַחֵר. נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. יָצָא שְׁלִישׁ דֶּרֶךְ דֹּפֶן וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים דֶּרֶךְ רֶחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ שְׁהָרֹב הָרִאשׁוֹן לֹא יָצָא דֶּרֶךְ רֶחֶם וּלְמַפְרֵעַ הוּא מִתְקַדֵּשׁ:

    כסף משנה

    ומ"ש יצא שליש ומכרו לנכרי וכו' יצא שליש דרך דופן וכו'. שם פלוגתא דרב הונא ורבה ופסק כרב הונא:

16. הלכה ט״ז

    יָצָא מִעוּט אֵיבָר גָּדוֹל וַהֲרֵי זֶה הַיּוֹצֵא רֻבּוֹ שֶׁל עֻבָּר נִפְטַר מִן הַבְּכוֹרָה וְיִקָּבֵר הַיּוֹצֵא. יָצָא חֲצִי הָעֻבָּר וְהוּא רֻבּוֹ שֶׁל אֵיבָר הַיּוֹצֵא הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה אוֹ לֹא נִפְטְרָה לְפִיכָךְ הַבָּא אַחֲרָיו סְפֵק בְּכוֹר:

    כסף משנה (2)

    יצא מיעוט אבר גדול וכו'. פשוט שם.

    ומ"ש יצא חצי העובר והוא רובו של אבר היוצא וכו'. שם (דף ע') בעיא דלא איפשיטא:

17. הלכה י״ז

    בְּכוֹר שֶׁכְּרָכוֹ בְּסִיב וְהוֹצִיאוֹ וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם אוֹ שֶׁכְּרָכוֹ בְּשִׁלְיַת בְּהֵמָה אַחֶרֶת אוֹ שֶׁנִּכְרְכָה עָלָיו אֲחוֹתוֹ וְיָצָא הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר:

    כסף משנה

    בכור שכרכו בסיב וכו'. שם בעיי דלא איפשיטו וגירסת רבינו כגירסת ר"ח שכתבו התוספות:

18. הלכה י״ח

    הִדְבִּיק שְׁנֵי רְחָמִים זֶה לָזֶה וְיָצָא מִזֶּה וְנִכְנַס לָזֶה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה הַבְּהֵמָה שֶׁנִּכְנַס בָּהּ הַבְּכוֹר שֶׁהֲרֵי פֶּטֶר רֶחֶם אוֹ לֹא נִפְטְרָה עַד שֶׁיִּפְטֹר רַחְמָהּ וְלָדָהּ:

19. הלכה י״ט

    נִפְתְּחוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם וְיָצָא הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נְגִיעַת רֶחֶם מְקַדֶּשֶׁת אוֹ אֲוִירוֹ:

20. הלכה כ׳

    נֶעֶקְרוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם [וְנִתְלוּ] בְּצַוָּארוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם בִּמְקוֹמוֹ מְקַדֵּשׁ אוֹ מְקַדֵּשׁ אַף חוּץ לִמְקוֹמוֹ:

    כסף משנה

    (יח-כ) הדביק שני רחמים זה לזה וכו' נפתחו כותלי בית הרחם וכו' נעקרו בית הרחם [ונתלו] בצוארו הרי זה ספק. שם בעיי דלא איפשיטו:

21. הלכה כ״א

    נִגְמְמוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם אֵינוֹ קָדוֹשׁ. נִפְרַץ מִקְצָתוֹ וְעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפָּרוּץ. אוֹ שֶׁהָיָה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד וְיָצָא דֶּרֶךְ הָעוֹמֵד הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר:

    כסף משנה

    נגממו כותלי בית הרחם אינו קדוש. בעיא שם וא"ל נגעת בבעיא דאבעיא לן דבעי ר' זירא מר' אסי עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד מאי ע"כ לא איבעיא לי אלא פרוץ מרובה על העומד דאיכא עומד בעולם אבל נגממו לא קא מיבעיא לי. ופירש רש"י נגממו ניטל מעובי הכותלים מבפנים סביב סביב וכו' ל"א נגממו מבפנים ושפה חיצונה משמרת עכ"ל ופירוש ראשון נראה יותר:

לחם משנה על הלכות בכורות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר קרבנות · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי