משנה תורה · ספר הפלאה · הלכות שבועות

רמב״ם הלכות שבועות פרק ח

14 הלכות · כסף משנה, לחם משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הַגּוֹנֵּב שׁוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ. תְּבָעוֹ בַּעַל הַשּׁוֹר וְאָמַר לוֹ גָנַבְתָּ שׁוֹרִי וְטָבַחְתָּ אוֹ מָכַרְתָּ וְהוּא אוֹמֵר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי וְנִשְׁבַּע הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שֶׁאִלּוּ הוֹדָה מֵעַצְמוֹ שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר לֹא הָיָה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁהוּא קְנָס כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה. וְנִמְצָא זֶה כְּמוֹ שֶׁלֹּא כָּפַר מָמוֹן וּלְפִיכָךְ פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר שֶׁלֹּא טָבַח וְהוּא טָבַח:

   לחם משנה

   והוא אמר גנבתי אבל לא טבחתי ומכרתי. ק״ק דמשמע הכא דטעמו של רבינו ז״ל הוא מפני שאם היה מודה בטביחה ומכירה היה פטור משמע לכאורה דאם באו עדים על הטביחה ומכירה חייב דומיא דאידך חלוקות דקנס שהביא דאם באו עדים חייב וזה אינו דכיון דאמר גנבתי ונפטר מכפל אפילו שבאו עדים שטבח הוא פטור משום דקי״ל תשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד', וכן כתב רש״י ז״ל בהדיא בפ' ארבעה שומרין (שבועות דף מ"ט) דהיכא דאמר גנבתי אפילו באו עדים על הטביחה פטור:

2. הלכה ב׳

   וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי וְכָפַר וְנִשְׁבַּע וְהָעֶבֶד שֶׁתָּבַע רַבּוֹ וְאָמַר הִפַּלְתָּ שִׁנִּי וְסִמֵּיתָ עֵינִי וְכָפַר וְנִשְׁבַּע פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שֶׁאִלּוּ הוֹדָה לֹא הָיָה מְשַׁלֵּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא קְנָס. אֲבָל חַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

   כסף משנה (2)

   (א-ב) הגונב שורו של חבירו וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. משנה פרק שבועת הפקדון (שבועות דף ל״ו:).

   ומה שכתב אבל חייב בשבועת ביטוי. פלוגתא דרב ושמואל בסוף שבועות (דף מ"ט:) ופסק כרב באיסורי דאמר כולם פטורים משבועת שומרים וחייבים משום שבועת ביטוי:

3. הלכה ג׳

   הַתּוֹבֵעַ אֶת חֲבֵרוֹ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְנָס שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְיֵשׁ בּוֹ מָמוֹן שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. וְכָפַר בְּכָל דָּבָר וְנִשְׁבַּע הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. כֵּיצַד. תְּבָעוֹ וְאָמַר לוֹ אָנַסְתָּ אוֹ פִּתִּיתָ בִּתִּי וְהוּא אָמַר לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִּתֵּיתִי וְנִשְׁבַּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ אִלּוּ הוֹדָה הָיָה מְשַׁלֵּם בּשֶׁת וּפְגַם עַל פִּי עַצְמוֹ. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ גָּנַבְתָּ שׁוֹרִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָּנַבְתִּי וְנִשְׁבַּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כֶּפֶל בְּהוֹדָאָתוֹ מְשַׁלֵּם הוּא אֶת הַקֶּרֶן בְּהוֹדָאָתוֹ:

   כסף משנה

   התובע את חבירו בדבר שיש בו קנס וכו' כיצד תבעו ואמר לו אנסת ופתית בתי וכו'. גם זה משנה שם וכתנא קמא:

4. הלכה ד׳

   הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ עָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה וְהוּא אוֹמֵר לֹא עָשִׂיתִי. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית וְנִשְׁבַּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁאִלּוּ הוֹדָה הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם:

   כסף משנה

   האומר לחבירו עשית בי חבורה וכו' המית שורך את שורי וכו'. גם זה משנה שם:

5. הלכה ה׳

   נָתַן שׁוֹרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם וּמֵת הַשּׁוֹר. תְּבָעוֹ וְאָמַר לוֹ הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁהִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ אָמַר לוֹ לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי כְּלוּם אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הִפְקַדְתָּ וְנִגְנַב אוֹ אָבַד וְנִשְׁבַּע הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שֶׁאִלּוּ הוֹדָה וְאָמַר הַדָּבָר כְּשֶׁהָיָה לֹא הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם מָמוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר חִנָּם. אֲבָל חַיָּב הוּא מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

6. הלכה ו׳

   הִשְׁאִיל שׁוֹרוֹ לַחֲבֵרוֹ וּתְבָעוֹ וְאָמַר לוֹ הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁשָּׁאַלְתָּ מִמֶּנִּי וַהֲרֵי הַשּׁוֹר מֵת. וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל נִגְנַב אוֹ אָבַד וְנִשְׁבַּע עַל זֶה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שֶׁהֲרֵי לֹא פָּטַר עַצְמוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין בִּכְפִירָתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם חַיָּב הוּא לְשַׁלֵּם בֵּין מֵת אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד אוֹ נִשְׁבָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹאֵל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל חַיָּב הוּא מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

7. הלכה ז׳

   זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר עַצְמוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין אֶלָּא בִּכְפִירָה זוֹ וְנִשְׁבַּע בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ וְכָפַר הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן וְלֹא הוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו:

   כסף משנה

   (ה-ז) נתן שורו לשומר חנם וכו' עד הרי זה חייב בשבועת הפקדון. משנה פרק ארבעה שומרים (שבועות דף מ״ט):

8. הלכה ח׳

   הַגּוֹנֵב שׁוֹר חֲבֵרוֹ וּתְבָעוֹ וְאָמַר לוֹ שׁוֹרִי גָּנַבְתָּ וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָּנַבְתִּי. מַה טִּיבוֹ אֶצְלְךָ אַתָּה הִפְקַדְתּוֹ אֶצְלִי וְנִשְׁבַּע. חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שֶׁאִלּוּ הוֹדָה שֶׁגְּנָבוֹ הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם דְּמֵי הַשּׁוֹר מִכָּל מָקוֹם וְעַכְשָׁו שֶׁאָמַר פִּקָּדוֹן הוּא הֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ בִּכְפִירָה זוֹ מִן הַגְּנֵבָה וּמִן הָאֲבֵדָה שֶׁאִם נִגְנַב הַשּׁוֹר אוֹ אָבַד אַחַר הוֹדָאָה זוֹ הָיָה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:

   כסף משנה

   הגונב שור חבירו ותבעו וכו' עד שהרי לא פטר עצמו מכלום. בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק״ה ע״ב):

9. הלכה ט׳

   וְכֵן אִם טָעַן שֶׁשְּׂכָרוֹ וְנִשְׁבַּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ מִן הַשְּׁבוּרָה וּמִן הַמִּיתָה. וְכֵן אִם טָעַן וְאָמַר הִשְׁאַלְתּוֹ לִי וְנִשְׁבַּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ מִן הַמִּיתָה בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת הַשְּׁאֵלָה:

10. הלכה י׳

    לְפִיכָךְ אִם אָמַר לֹא גָּנַבְתִּי אֲבָל אַתָּה הִפְקַדְתּוֹ אֶצְלִי אוֹ שְׂכַרְתַּנִי לְשָׁמְרוֹ אוֹ הִשְׁאַלְתִּיהוּ לִי וַהֲרֵי שׁוֹרְךָ לְפָנֶיךָ קָחֵהוּ וְנִשְׁבַּע עַל זֶה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בַּקֶּרֶן וְלֹא פָּטַר עַצְמוֹ בִּכְפִירָה זוֹ מִכְּלוּם:

11. הלכה י״א

    וְכֵן אִם אָמַר לוֹ אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי וַעֲדַיִן לֹא נָתַתִּי דָּמָיו אִם תִּרְצֶה קַח דָּמָיו אוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אַתָּה נְתַתּוֹ לִי בִּשְׂכַר מְלָאכָה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ אִם תִּרְצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ אוֹ קָחֶנּוּ וָלֵךְ. תּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ מְצָאתִיו וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא שֶׁלְּךָ עַכְשָׁו שֶׁיָּדַעְתִּי קָחֶנּוּ וָלֵךְ. אוֹ שֶׁאָמַר אַחַר פָּרָתִי רָץ וַהֲרֵי הוּא לְפָנֶיךָ. וְנִשְׁבַּע עַל כָּל טַעֲנָה מֵאֵלּוּ פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁהֲרֵי לֹא פָּטַר עַצְמוֹ מִכְּלוּם. וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר:

    כסף משנה

    ומ"ש וחייב בשבועת ביטוי, כבר כתבתי דפסק כרב בסוף שבועות:

12. הלכה י״ב

    מִי שֶׁהָיָה חַיָּב מָמוֹן לִשְׁנֵי שֻׁתָּפִין וּתְבָעוֹ אֶחָד מֵהֶן וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁהֲרֵי כָּפַר מָמוֹן. תְּבָעוּהוּ שְׁנֵיהֶם וְהוֹדָה בַּכּל לְאֶחָד מֵהֶם וְאָמַר לֹא לָוִיתִי אֶלָּא מִזֶּה לְבַדּוֹ וְנִשְׁבַּע פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁהֲרֵי לֹא פָּטַר עַצְמוֹ מִכְּלוּם. אֲבָל חַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי:

    כסף משנה (2)

    מי שהיה חייב ממון לשני שותפין וכו'. בפ' שבועת הפקדון (שבועות דף ל״ז) וכחש בה פרט למודה לאחד מן האחים או לאחד מן השותפים האי לאחד מן האחים היכי דמי אילימא דאודי ליה בפלגא דידיה הא איכא כפירה דאידך אלא לאו דאמרי ליה מתרווינן יזפת וא״ל לא מחד מינייכו יזפי דה״ל כפירת דברים בעלמא.

    ומ"ש אבל חייב בשבועת ביטוי. כבר כתבתי דאיתיה בסוף שבועות:

13. הלכה י״ג

    וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה עָלָיו מִלְוֶה בִּשְׁטָר וְכָפַר בָּהּ וְנִשְׁבַּע פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שֶׁהֲרֵי בִּשְׁטָר נִשְׁתַּעְבֵּד הַקַּרְקַע וְנִמְצָא זֶה כְּכוֹפֵר בְּקַרְקַע. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַכּוֹפֵר בְּקַרְקַע פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר:

    לחם משנה

    שהרי בשטר נשתעבד. ואע"ג דכשהוי מלוה בעדים לחוד הא קי"ל שעבודא דאורייתא כבר הקשה כן הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ' שבועת הפקדון עיין שם:

14. הלכה י״ד

    הָיְתָה עָלָיו מִלְוֶה בְּעֵדִים בִּלְבַד וְכָפַר וְנִשְׁבַּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ בִּכְפִירָתוֹ מִלְּשַׁלֵּם עַתָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹאוּ הָעֵדִים יִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם וְנִמְצָא שֶׁלֹּא הוֹעִילָה לוֹ כְּפִירָתוֹ. הֲרֵי הוֹעִילָה בְּעִתָּהּ וְשֶׁמָּא לֹא יָבוֹאוּ הָעֵדִים אוֹ יָבוֹאוּ וְלֹא תִּתְקַיֵּם עֵדוּתָן אוֹ יִפָּסְלוּ וּלְפִיכָךְ חַיָּב:

    כסף משנה

    (יג-יד) וכן מי שהיתה עליו מלוה בשטר וכו' פטור וכו' היתה עליו מלוה בעדים בלבד וכו'. בפרק שבועת הפקדון (שבועות דף ל״ז:) ר״י אמר הכופר בממון שיש עליו עדים חייב שטר פטור וכו' משום דהוי שטר שעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות:

עוד: ספר הפלאה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי