משנה תורה · ספר הפלאה · הלכות שבועות

רמב״ם הלכות שבועות פרק י

19 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה, לחם משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הָיוּ עֵדָיו אוֹ אֶחָד מֵהֶן פָּסוּל אוֹ קָרוֹב וַאֲפִלּוּ מִפְּסוּלֵי עֵדוּת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. אוֹ שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ אֶחָד מֵעֵדָיו שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהָעִיד. אוֹ שֶׁהָיוּ עֵד מִפִּי עֵד וְכָפְרוּ וְנִשְׁבְּעוּ פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת שֶׁאִלּוּ (הוֹדוּ) הֵעִידוּ לֹא הָיוּ מְחַיְּבִין בְּעֵדוּתָן מָמוֹן:

   כסף משנה (2)

   היו עדיו או אחד מהם פסול וכו'. בר״פ שבועת העדות (שבועות דף ל') תנן דאינה נוהגת אלא בראויים להעיד ובגמ' (דף ל״א) לאפוקי מאי אמר רב פפא לאפוקי מלך ורב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא מ״ד משחק בקוביא כל שכן מלך ומ״ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו ופסק רבינו כרב אחא בר יעקב משום דבתרא הוא.

   ומ"ש או שהיו עד מפי עד וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. הכל משנה שם (דף ל"ה):

2. הלכה ב׳

   מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁתָּבוֹאוּ וְתָעִידוּ לִי שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁיִּתֵּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן וְכָפְרוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת. שֶׁאִם הֵעִידוּ בְּדָבָר זֶה לֹא יִתְחַיֵּב הַנִּתְבָּע מָמוֹן בַּאֲמִירָתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

3. הלכה ג׳

   תְּבָעָן לְהָעִיד לוֹ שֶׁהוּא כֹּהֵן אוֹ לֵוִי אוֹ שֶׁאֵינוֹ בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה וְכָפְרוּ וְנִשְׁבְּעוּ פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת שֶׁאֵין כָּאן עֵדוּת מָמוֹן:

4. הלכה ד׳

   תְּבָעָן שֶׁיָּעִידוּ לוֹ שֶׁחָבַל בּוֹ בְּנוֹ וְשֶׁהִדְלִיק פְּלוֹנִי גְּדִישׁוֹ בְּשַׁבָּת וְשֶׁאָנַס פְּלוֹנִי אוֹ פִּתָּה בִּתּוֹ הַמְאֹרָסָה וְכָפְרוּ וְנִשְׁבְּעוּ פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת. שֶׁאִם הֵעִידוּ עֵדוּת זוֹ יִתְחַיֵּב הַנִּתְבָּע מִיתַת בֵּית דִּין וְאֵינוֹ חַיָּב תַּשְׁלוּמִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת נַעֲרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

   לחם משנה

   או פתה בתו המאורסה. במשנה שם (דף ל"ג:) אמרו שאנס איש פלוני את בתו ופירש רש"י ז"ל שני פירושים בתו של פלוני הנז"ל והטעם שהוא פטור משום דבעינן שישמע מפי התובע, ופירוש שני דר"ל שאנס פלוני את בתו של עצמו דאיכא חיוב מיתה. אבל רבינו ז"ל כתב שאנס איש פלוני את בתו המאורסה ולא הוי כחד פירושא ולפירושו הוה ליה לומר גם כן בסיפא שאנס איש פלוני את בתו כמו ברישא ועוד דעיקר החילוק שהוא דבסיפא היא מאורסה לא הוזכר במשנה ואולי דלאו דינא דמתני' נקט אלא מילתא אחריתי קאמר רבינו ז"ל מנפשיה דומה לדינא דמתני':

5. הלכה ה׳

   הָיָה עֵד אֶחָד וְכָפַר וְהִשְׁבִּיעוֹ פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת שֶׁאֵין עֵדוּת עֵד אֶחָד מְחַיֶּבֶת מָמוֹן:

   כסף משנה

   היה עד אחד וכפר וכו'. שם (דף ל"א:) במשנה כפרו זה אחר זה הראשון חייב והשני פטור ופירש"י השני פטור שכיון שכפר הראשון שוב אין עד יחידי ראוי להעיד ובגמ' (דף ל"ב) מתניתין דלא כי האי תנא דתניא משביע עד אחד פטור ור' אלעזר בר ר"ש מחייב ופירש"י דלא כי האי תנא דלא כר' אלעזר בר"ש:

6. הלכה ו׳

   תָּבַע אֶת שְׁנֵי עֵדָיו שֶׁיָּעִידוּ לוֹ שֶׁזִּנְּתָה אִשְׁתּוֹ וְכָפְרוּ וְנִשְׁבְּעוּ הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת. שֶׁאִלּוּ הֵעִידוּ הָיוּ מַפְסִידִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וְיִפָּטֵר זֶה שֶׁתְּבָעָן וַהֲרֵי כָּפְרוּ בְּעֵדוּת מָמוֹן:

7. הלכה ז׳

   תָּבַע עֵדֵי קִנּוּי אוֹ עֵדֵי סְתִירָה וְכָפְרוּ וְנִשְׁבְּעוּ פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת שֶׁאִלּוּ הֵעִידוּ אֵין חִיּוּב מָמוֹן כָּאן אֶלָּא לְהַשְׁקוֹתָהּ בִּלְבַד. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֵדוּת זוֹ גּוֹרֶמֶת לָהּ שֶׁתַּפְסִיד כְּתֻבָּתָהּ אִם לֹא תִּשְׁתֶּה דָּבָר שֶׁגּוֹרֵם לְמָמוֹן אֵינוֹ כְּמָמוֹן שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁתִּשְׁתֶּה וְלֹא תִּשְׁבֹּר כְּתֻבָּתָהּ:

8. הלכה ח׳

   הֲרֵי שֶׁקִּנֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְנִסְתְּרָה בְּעֵדִים וְזָנְתָה בְּעֵד אֶחָד אַחַר הַקִּנּוּי וְהַסְּתִירָה וְהִשְׁבִּיעַ עֵד זֶה שֶׁיָּבוֹא וְיָעִיד וְכָפַר חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֵד אֶחָד אִלּוּ הֵעִיד עֵדוּת זוֹ הָיְתָה יוֹצְאָה בְּלֹא כְּתֻבָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת סוֹטָה:

9. הלכה ט׳

   וְכֵן כָּל עֵד אֶחָד שֶׁמְּחַיֵּב מָמוֹן בְּעֵדוּתוֹ אִם כָּפַר וְנִשְׁבַּע אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ בְּבֵית דִּין וְכָפַר חַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הָעֵדוּת:

10. הלכה י׳

    כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַתּוֹבֵעַ וְהַנִּתְבָּע חֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָם וְהִשְׁבִּיעַ לְעֵד אֶחָד שֶׁיָּבוֹא וְיָעִיד לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיַד זֶה מָנֶה וְכָפַר הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הָעֵדוּת שֶׁאִלּוּ הֵעִיד הָיָה הַנִּתְבָּע הַזֶּה מְשַׁלֵּם מָמוֹן בְּעֵדוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

11. הלכה י״א

    הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁבִּיעָה עֵד אֶחָד שֶׁיָּעִיד לָהּ בְּמִיתַת בַּעְלָהּ וְכָפַר חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת שֶׁאִלּוּ הֵעִיד הָיְתָה נִשֵּׂאת וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ:

    לחם משנה

    האשה שהשביעה ע"א שיעיד לה במיתת בעלה וכפר בה וכו'. בגמ' אמרו שם (דף ל"ב:) הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר להו לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא וכו' ופירש"י ז"ל כגון דאמר לה לדידה חוץ לב"ד מת בעליך ולא אמר עדות בב"ד כשהשביעתו לפי שהיא יכולה לילך לבית דין ולומר מת בעלי ולא תהא צריכה לשום עד ולא הזכיר זה רבינו ז"ל ולא ידעתי למה:

12. הלכה י״ב

    בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה לָהּ לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַמִּטַּלְטְלִין. אֲבָל אִם אֵין לָהּ לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ אֶלָּא מִן הַקַּרְקַע הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת. וְכֵן אִם הָיוּ שְׁנַיִם. שֶׁהַמַּשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע פְּטוּרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

    כסף משנה (2)

    (ו-יב) תבע את שני עדיו וכו'. זה פשוט.

    ומ״ש תבע עדי קינוי או עדי סתירה וכו' עד שהמשביע עדי קרקע פטורים כמו שביארנו, הכל בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל״ב:)

    לחם משנה

    במה דברים אמורים כשהיה לה לגבות כתובתה כו'. הוא הדין דקאי אמאי דקאמר לעיל דהשביע לאחד שזינתה שהיא מפסדת כתובתה שחייב דהיינו דוקא כשתפסה מטלטלי וכן כתבו שם התוספות ז"ל כשאמר בגמרא ש"מ משביע עדי קרקע חייב קאי נמי אהכל מודים בעד סוטה ע"כ. וא"ת הא כבר תקנו הגאונים עתה לגבות כתובה אפילו ממטלטלי כדכתב רבינו ז"ל בהלכות אישות. וי"ל דדין זה הוא לפי דין הגמרא שרבינו ז"ל כותב דינא דגמרא לכשיבנה בית המקדש בעז"ה יתברך. וכיוצא בזה השיג הר"א ז"ל על רבינו ז"ל בסוף פי"א והרב כ"מ ז"ל תירץ כדברי. ועוד אותה התקנה אין לה כח כל כך לחייב המשביע לעדות דכבר כתב רבינו ז"ל שם דלא אלימא התקנה ההיא ולכך הנהיגו לכתוב בכתובות מטלטלי אגב מקרקעי:

13. הלכה י״ג

    הִשְׁבִּיעַ עֵדָיו בְּבֵית דִּין וְכָפְרוּ שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת כְּגוֹן שֶׁהִתְחִיל הַשֵּׁנִי לִכְפֹּר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁנֵיהֶם חַיָּבִין בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵבִיא חַטָּאתוֹ עַל שְׁבוּעָתוֹ. כָּפַר הָרִאשׁוֹן וְשָׁהָה הָעֵד הַשֵּׁנִי יוֹתֵר מִכְּדֵי דִּבּוּר וְאַחַר כָּךְ כָּפַר. הָרִאשׁוֹן חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת. שֶׁאִלּוּ הוֹדָה זֶה הַשֵּׁנִי לֹא הָיְתָה עֵדוּתוֹ מְחַיֶּבֶת מָמוֹן:

    כסף משנה

    השביע עדיו בבית דין וכו' עד לא היתה עדותו מחייבת ממון. משנה (דף ל"א:) וגמרא שם (דף ל"ב):

14. הלכה י״ד

    הוֹדָה אֶחָד וְכָפַר אֶחָד הַכּוֹפֵר חַיָּב בֵּין שֶׁכָּפַר בַּתְּחִלָּה בֵּין שֶׁכָּפַר בַּסּוֹף. כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶם כְּאַחַד וְקָדַם הָאֶחָד וְהוֹדָה בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר הֲרֵי זֶה פָּטוּר וְהָעוֹמֵד בִּכְפִירָתוֹ חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת:

    כסף משנה (2)

    הודה אחד וכפר אחד וכו'. משנה שם כפר אחד והודה אחד הכופר חייב וכתב רבינו דהוא הדין להודה אחד וכפר אחד, ופשוט הוא שמאחר שהעד האחד הודה נמצא זה שכפר מפסידו ממון בכפירתו:

    כפרו שניהם כאחד וקדם והודה בתוך כדי דיבור וכו'. שם בגמרא:

15. הלכה ט״ו

    הִשְׁבִּיעַ שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים וּשְׁתֵּיהֶן רְאוּיוֹת לְהָעִיד. וְכָפְרָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה כַּת שְׁנִיָּה. הָרִאשׁוֹנָה פְּטוּרָה מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת מִפְּנֵי שֶׁהֵן סוֹמְכִין עַל עֵדוּת שְׁנִיָּה וְאֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הַמָּמוֹן בְּעֵדוּת הַכַּת הָאַחֶרֶת וְנִמְצָא זֶה הַנִּתְבָּע אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם בְּעֵדוּת אֵלּוּ שֶׁכָּפְרוּ לְבַדָּהּ. הָיְתָה הַכַּת הַשְּׁנִיָּה קְרוֹבִין לַתּוֹבֵעַ אוֹ לַנִּתְבָּע בִּנְשׁוֹתֵיהֶן וַהֲרֵי הֵן גּוֹסְסוֹת אַף הָרִאשׁוֹנָה חַיֶּבֶת. שֶׁהֲרֵי הַשְּׁנִיָּה בְּעֵת כְּפִירַת הָרִאשׁוֹנָה לֹא הָיְתָה רְאוּיָה לְהָעִיד וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּמְהֵרָה יִהְיוּ רְאוּיִין כְּשֶׁיָּמוּתוּ אֵלּוּ הַגּוֹסְסוֹת. וְאִם כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה אַחֲרֵי שֶׁמֵּתוּ נְשׁוֹתֵיהֶן חַיָּבִין בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת:

    כסף משנה

    השביע שתי כתי עדים וכו' עד חייבים בשבועת העדות. משנה וגמרא שם:

    לחם משנה

    הראשונה פטורה משבועת העדות. וא״ת הא לא אוקמוה בפ' שבועת פקדון (שבועות דף ל"ז ע"א ב') רק דהיתה שניה קרובין בנשותיהן וגוססות אלא לרבה דאמר הכופר בממון שיש עליו עדים פטור וכיון דאנן קי״ל חייב אידחיא לה ההיא אוקימתא. וי״ל דסתמא הביאוה בפרק שבועת העדות על מתניתין וכבר הוקשה לבעלי התוס' ז״ל קושיא זאת ותירצו דאע״ג דלא קי״ל כרבה מ״מ היכא דאיתנהו עדים קמן ס״ל לגמרא דהוי כפירת דברים בעלמא וכו'. נראה כוונתם דכיון דאיתנהו קמן ליכא טעמא דמייתי עדים. וא״ת לדעת רבינו ז״ל אכתי איכא טעמא דאפילו יעידו שמא לא תתקיים עדותן ויפסלו כמו שכתבתי בפ' שביעי והוא כתבו בסוף פרק שמיני. וי״ל דאיירי רבינו ז״ל דידענו שהכת השניה היו כשרים לגמרי והיו יודעים העדות בלי שום פקפוק והיכא שיהיה כן הוא דאמר רבינו ז״ל דהראשונה פטורה:

16. הלכה ט״ז

    הַתּוֹבֵעַ אֶת הָעֵדִים לְהָעִיד לוֹ וְכָפְרוּ וְהִשְׁבִּיעָן וְעָנוּ אָמֵן וְהִשְׁבִּיעָן אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים וְהֵן עוֹנִין אַחַר כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה חוּץ לְבֵית דִּין וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵית דִּין הוֹדוּ וְהֵעִידוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם בָּאוּ לְבֵית דִּין וְעָמְדוּ בִּכְפִירָתָן חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מֵאוֹתָן הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁחוּץ לְבֵית דִּין:

    כסף משנה

    התובע את העדים להעיד לו וכפרו וכו' עד שחוץ לבית דין. משנה שם:

17. הלכה י״ז

    בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעָנוּ אָמֵן. אֲבָל אִם לֹא עָנוּ אָמֵן אֶלָּא כָּפְרוּ עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה הוֹאִיל וְלֹא הוֹצִיאוּ שְׁבוּעָה מִפִּיהֶם וְלֹא עָנוּ אָמֵן הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים עַד שֶׁיַּשְׁבִּיעֵם בְּבֵית דִּין וְיִכְפְּרוּ בּוֹ שָׁם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

    השגת הראב״ד

    במה דברים אמורים בשענו אמן וכו'. א"א הא לא כר"מ ולא כרבנן וטעות גדולה נכנסה בו. ודע דר"מ ורבנן בשבועת העדות ושבועת הפקדון מודו דשבועה גופה אפילו היתה חוץ לב"ד חייב ולא פליגי אלא בכפירתם דר"מ סבר שבועת העדות מפי עצמן אפילו כפרו חוץ לב"ד חייבין ואע"פ שהודו בבית דין מ"מ מפקדון גמרינן לה ודון מינה ומינה ורבנן סברי כפירה בב"ד בעינן דון מינה ואוקי באתרה ובשבועת הפקדון סבר ר' מאיר מפי אחרים בעינן כפירה בב"ד דומיא דעדות ואם כפר חוץ לב"ד והודה בב"ד פטור ורבנן סברי מפי אחרים כיון דכפר חייב:

    כסף משנה

    ומ"ש בד"א שענו אמן וכו': כתב הראב"ד א"א הא לא כרבי מאיר ולא כרבנן וכו' ורבנן סברי אפילו מפי אחרים כיון דכפר חייב עכ"ל. וכבר כתבתי בזה בפרק ט':

18. הלכה י״ח

    הִשְׁבִּיעָן בְּבֵית דִּין וְכָפְרוּ וְחָזַר וְהִשְׁבִּיעָן אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים וְהֵן כּוֹפְרִין עַל כָּל אַחַת וְאַחַת בֵּין חוּץ לְבֵית דִּין בֵּין בִּפְנֵי בֵּית דִּין וַאֲפִלּוּ עָנוּ אָמֵן אוֹ נִשְׁבְּעוּ מִפִּי עַצְמָן פַּעַם אַחַר פַּעַם אֵינָן חַיָּבִין מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הָעֵדוּת אֶלָּא אַחַת מִפְּנֵי שֶׁאַחַר שֶׁכָּפְרוּ בְּבֵית דִּין אִם חָזְרוּ וְהוֹדוּ אֵין עֵדוּתָן מוֹעֶלֶת כְּלוּם:

    כסף משנה

    השביען בבית דין וכפרו וחזר והשביען וכו'. משנה פ' שבועת העדות:

19. הלכה י״ט

    נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁכָּל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁנִּשְׁבְּעוּ אַחַר שֶׁכָּפְרוּ בְּבֵית דִּין הֵן עַל כְּפִירַת עֵדוּת שֶׁאֵינָהּ מְחַיֶּבֶת מָמוֹן שֶׁהֵן פְּטוּרִין עָלֶיהָ מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת וְחַיָּבִין בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

עוד: ספר הפלאה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי