משנה תורה · ספר עבודה · הלכות עבודת יום הכפורים

רמב״ם הלכות עבודת יום הכפורים פרק ג

11 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   שְׁנֵּי הַגּוֹרָלוֹת אֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַהַשֵּׁם וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַעֲזָאזֵל. וְהֵם כְּשֵׁרִים מִכָּל דָּבָר בֵּין מִן הָעֵץ בֵּין מִן הָאֶבֶן בֵּין מִן הַמַּתֶּכֶת. אֲבָל לֹא יִהְיֶה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. אֶחָד כֶּסֶף וְאֶחָד זָהָב. אֶלָּא שְׁנֵיהֶם שָׁוִין. וְשֶׁל עֵץ הָיוּ. וּבְבַיִת שֵׁנִי עָשׂוּ אוֹתָם שֶׁל זָהָב. וּמַנִּיחִין שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת בִּכְלִי אֶחָד הַמַּחֲזִיק שְׁתֵּי הַיָּדָיִם כְּדֵי שֶׁיַּכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיו וְלֹא יִתְכַּוֵּן. וּכְלִי זֶה חֹל הוּא. וְשֶׁל עֵץ הָיָה וְקַלְפִּי שְׁמוֹ:

   כסף משנה (2)

   שני הגורלות וכו'. עד ובבית שני עשו אותם של זהב. בפרק ג' דיומא (דף ל"ו).

   ומ״ש ומניחים הגורלות בכלי אחד וכו' עד וקלפי שמו. בפרק טרף בקלפי (יומא דף ל״ט):

2. הלכה ב׳

   הֵיכָן מַגְרִיל. בְּמִזְרַח הָעֲזָרָה בִּצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ. מַנִּיחִין שָׁם הַקַּלְפִּי. וּמַעֲמִידִין שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים פְּנֵיהֶן לַמַּעֲרָב וַאֲחוֹרֵיהֶם לַמִּזְרָח. וְכֹהֵן גָּדוֹל בָּא לְשָׁם וְהַסְּגָן מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ וּשְׁנֵי הַשְּׂעִירִים לְפָנָיו אֶחָד לִימִינוֹ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלוֹ:

   כסף משנה (3)

   היכן מגריל וכו'. משנה בפ"ג דיומא (דף ל"ז) בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח ובגמרא מדקאמר לצפון המזבח מכלל דמזבח לאו בצפון קאי מני ראב"י היא דתניא צפונה לפני ה' שיהא צפון כולו פנוי דברי ראב"י והא רישא ר"א בר"ש היא כולה ראב"י היא ותני בבין האולם ולמזבח. ופירש"י מדקאמר לצפון המזבח שהוצרך למשכו מכנגד המזבח ולצפון. מכלל דמזבח לאו בצפון הוה קאי. אין כלום מהמזבח בצפון העזרה ואי הוו קיימי כנגד מזרחה של מזבח פורתא לאו בצפון קיימי. צפונה על ירך המזבח צפונה ל' אויר משמע אל צפון שהוא האויר הפנוי. והא רישא ר' אלעזר בר"ש דאמר מזבח מקצתו בצפון שהכשיר שחיטת הפר בין האולם ולמזבח. כולה ראב"י ותני ברישא פרו היה עומד כבין האולם ולמזבח סמוך לבין האולם ולמזבח אצל מקצוע צפונית של מזבח שהיה מקרבו אצל הפתח בכל יכולת משום חולשא דכ"ג ויותר מכאן לא היה יכול לקרבו דאי מעייל ליה כנגד מזרח המזבח לאו בצפון הוא עכ"ל. ומשמע דהלכה כראב"י אי משום דמשנתו קב ונקי או משום דסתם לן תנא כוותיה. ורבינו שכתב כאן כוותיה שפיר. אבל יש לתמוה על מ"ש בפ"ד ופרו היה עומד בין האולם למזבח ולראב"י ה"ל לכתוב כבין האולם ולמזבח ונראה שצריך להגיה שם כן.

   ומ"ש ומעמיד השעירים פניהם למערב ואחוריהם למזרח. הכי תניא בפרק הנזכר (דף ל"ו) כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו למערב ואע"ג דתנן התם (דף ל"ה:) פרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב ואמרינן בגמ' היכי משכחת לה אמר רב בעוקם ראשו הא אמרינן בגמרא ונוקמיה להדיא אמר אביי גזירה שמא ירביץ גללים. ופירש"י ונוקמיה להדיא אחוריו למזבח ופניו להיכל. שמא ירביץ גללים וגנאי הוא להראות בית הרעי שלו לצד המזבח והכי שפיר טפי להיות זנבו בצפון וראשו לדרום נמצא זנבו שלא כנגד המזבח שאינו מושכו לצד דרום כל אורך הפר אלא שיהא מקצת גופו בין האולם ולמזבח עכ"ל. וא"כ הכא דמעמידן במזרח העזרה לצפון המזבח דליכא למיחש שמא יראה בית הרעי שלו לצד המזבח שהרי הם מרוחקים מהמזבח לצד מזרח העזרה מעמידן כדתניא הזבח עומד בצפון ופניו למערב וממילא דהוו אחוריו למזרח.

   ומ"ש וכ"ג בא לשם והסגן מימינו וראש בית אב משמאלו. משנה שם (דף ל"ז):

3. הלכה ג׳

   טָרַף בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת בִּשְׁתֵּי יָדָיו לְשֵׁם שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וּפוֹתֵחַ יָדָיו. אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּימִינוֹ הַסְּגָן אוֹמֵר אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל הַגְבֵּהַּ יְמִינְךָ. וְאִם בִּשְׂמֹאל עָלָה רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל הַגְבֵּהַּ שְׂמֹאלְךָ. וְנוֹתֵן שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת עַל שְׁנֵיהֶם. שֶׁל יָמִין עַל יָמִין וְשֶׁל שְׂמֹאל עַל שֶׁל שְׂמֹאל. וְאִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב אֶלָּא שֶׁחִסֵּר מִצְוָה. שֶׁהַהַנָּחָה מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת וְהַהַגְרָלָה מְעַכֶּבֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עֲבוֹדָה. לְפִיכָךְ הַהַנָּחָה כְּשֵׁרָה בְּזָר וְהַעֲלָיַת הַגּוֹרָלוֹת מִן הַקַּלְפִּי פְּסוּלָה בְּזָר:

   כסף משנה (3)

   ומ״ש טרף בקלפי והעלה שני גורלות וכו' עד ושל שמאל על של שמאל. משנה בפ' טרף בקלפי (יומא דף ל״ט).

   ומ"ש ואם לא נתן לא עירב אלא שחיסר מצוה שההנחה מצוה שאינה מעכבת. הכי אמרינן שם (דף מ':).

   ומ"ש וההגרלה מעכבת. שם אסיקנא למ"ד הגרלה לא מעכבא בתיובתא. לפיכך ההנחה כשירה בזר והעלאת הגורלות מן הקלפי פסולה בזר. נלמד ממ"ש בסמוך:

4. הלכה ד׳

   וְקוֹשֵׁר לְשׁוֹן זְהוֹרִית מִשְׁקַל שְׁתֵּי סְלָעִים בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וּמַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. וְשׁוֹחֵט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַשָּׂעִיר שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם:

   כסף משנה (3)

   וקושר לשון של זהורית וכו' עד כנגד בית שחיטתו. שם במשנה (דף מ"א) ומפרש הגמ' דה"ק ולנשחט יקשרנו כנגד בית שחיטתו שלא יתערב זה בזה ולא באחרים. ופירש"י דקושר לנשחט לשון כנגד צוארו. ויש לתמוה על רבינו שסתם במקום שהיה לו לפרש.

   ומ"ש שהלשון משקל שתי סלעים. שם פלוגתא דאמוראי ומשמע התם כמאן דאמר הכי.

   ומ״ש ושוחט את פר החטאת אשר לו ואת השעיר שעלה עליו הגורל וכו' עד אלא כמצליף. במשנה פ' הוציאו לו (יומא דף נ״ג:):

5. הלכה ה׳

   וּמַכְנִיס דָּמָן לַהֵיכָל וּמַזֶּה מִדַּם שְׁנֵיהֶן בַּיּוֹם הַזֶּה אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ הַזָּיוֹת. וְאֵלּוּ הֵן. מַזֶּה תְּחִלָּה מִדַּם הַפָּר שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים בֵּין בַּדֵּי הָאָרוֹן קָרוֹב לַכַּפֹּרֶת בְּטֶפַח שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז יד) "וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה" וְגוֹ'. וּמַזֶּה שָׁם אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז יד) "שֶׁבַע פְּעָמִים" יַזֶּה יֶתֶר עַל הַזָּיָה רִאשׁוֹנָה. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה. אַחַת. אַחַת וְאַחַת אַחַת וּשְׁתַּיִם אַחַת וְשָׁלֹשׁ אַחַת וְאַרְבַּע אַחַת וְחָמֵשׁ אַחַת וְשֵׁשׁ אַחַת וְשֶׁבַע. וְלָמָּה מוֹנֶה כָּכָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִמְנֶה הַזָּיָה רִאשׁוֹנָה מִכְּלַל הַשֶּׁבַע. וְאַחַר כָּךְ מַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר בֵּין בַּדֵּי הָאָרוֹן שְׁמוֹנֶה אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה וּמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנֶה בְּדַם הַפָּר. וְחוֹזֵר וּמַזֶּה בַּהֵיכָל עַל הַפָּרֹכֶת מִדַּם הַפָּר שְׁמוֹנֶה. אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר בְּדַם הַפָּר (ויקרא טז טו) "עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת". וּמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנֶה בִּפְנִים. וְחוֹזֵר וּמַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר כֵּן עַל הַפָּרֹכֶת שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה. שֶׁנֶּאֱמַר בְּדַם הַשָּׂעִיר (ויקרא טז טו) "וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר". וּמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנֶה בִּפְנִים. וְכָל אֵלּוּ הַהַזָּיוֹת אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בָּהֶן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא כְּמַצְלִיף. וְאַחַר כָּךְ מְעָרֵב שְׁנֵי הַדָּמִים דַּם הַפָּר וְדַם הַשָּׂעִיר וּמַזֶּה מִשְּׁנֵיהֶם אַרְבַּע הַזָּיוֹת עַל אַרְבַּע קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל וְשֶׁבַע הַזָּיוֹת עַל אֶמְצָעוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ זֶה:

   כסף משנה

   ומ"ש בין בדי הארון קרוב לכפורת בטפח: ומ"ש ואח"כ מערב שני הדמים וכו' עד אמצעו של מזבח זה. משנה בפרק הוציאו לו שם:

6. הלכה ו׳

   וְכָל אֵלּוּ הָאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ הַזָּיוֹת טוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ בְּדַם טְבִילָה עַל כָּל הַזָּיָה לֹא שֶׁיַּזֶּה שְׁתֵּי הַזָּיוֹת מִטְּבִילָה אַחַת. וּשְׁיָרֵי הַדָּם שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן:

   כסף משנה (2)

   ומ"ש וכל אלו המ"ג הזיות טובל אצבעו בדם טבילה על כל הזיה וכו'. תוספתא פ"ג דיומא ובגמרא פ' דם חטאת ופ"ק דמנחות.

   ומ״ש ושיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. משנה בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״ח ע״ב):

7. הלכה ז׳

   וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר הַחַי בְּיַד אִישׁ הַמּוּכָן לְהוֹלִיכוֹ לַמִּדְבָּר. וְהַכּל כְּשֵׁרִים לְהוֹלִיכוֹ אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ. וְסֻכּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין מִירוּשָׁלַיִם עַד תְּחִלַּת הַמִּדְבָּר. וְשׁוֹבֵת אִישׁ אֶחָד אוֹ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּכָל סֻכָּה וְסֻכָּה מֵהֶן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה. עַל כָּל סֻכָּה וְסֻכָּה אוֹמְרִין לוֹ הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. אִם כָּשַׁל כֹּחוֹ וְצָרִיךְ לֶאֱכל אוֹכֵל. וּמֵעוֹלָם לֹא הֻצְרַךְ אָדָם לְכָךְ. וְאַנְשֵׁי הַסֻּכָּה הָאַחֲרוֹנָה עוֹמְדִין בְּסוֹף הַתְּחוּם וְרוֹאִין אֶת מַעֲשָׂיו מֵרָחוֹק. כֵּיצַד הָיָה עוֹשֶׂה. חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית שֶׁבְּקַרְנָיו. חֶצְיוֹ קוֹשֵׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קוֹשֵׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו. וְדוֹחֲפוֹ לַאֲחוֹרָיו וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד. לֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה אֵיבָרִים אֵיבָרִים. וּבָא וְיוֹשֵׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה הָאַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ. וְדַרְכִיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין וּמְנִיפִין בְּסוּדָרִין כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וְאַחַר שֶׁמְּשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר בְּיַד מוֹלִיכוֹ חוֹזֵר אֵצֶל הַפָּר וְהַשָּׂעִיר שֶׁהִזָּה דָּמָן לְפָנִים וְקוֹרְעָן וּמוֹצִיא אֶת אֵימוּרֵיהֶן וְנוֹתְנָם בִּכְלִי וּמַקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וּמְחַתֵּךְ שְׁאָר בְּשָׂרָן חֲתִיכוֹת גְּדוֹלוֹת מְעֹרוֹת זוֹ בְּזוֹ כְּמִין קְלִיעָה וְאֵינוֹ מְפָרֵק אוֹתָן וּמְשַׁלְּחָן בְּיַד אֲחֵרִים לְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וּמְנַתְּחִין אוֹתָן שָׁם בְּעוֹרָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה (3)

   ואח״כ משלח את השעיר החי ביד איש המוכן וכו' עד להוציאן לבית השריפה. במשנה בפ' שני שעירי (יומא דף ס״ו).

   ומ"ש ומוציא את אימוריהן ונותנם בכלי ומקטירן. לישנא דמתניתין נקט והיה ראוי לכתוב להקטירן כדמגיה בגמרא ולא חש מפני שסמך על מ"ש בפ"ד כיצד הוא הסדר.

   ומ"ש ומנתחין אותם שם בעורן כמו שביארנו. הוא בפ"י מהלכות מעשה הקרבנות:

8. הלכה ח׳

   כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר יָצָא כֹּהֵן גָּדוֹל לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה. וּבִזְמַן קְרִיאָתוֹ שׂוֹרְפִין הַפָּר וְהַשָּׂעִיר בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. לְפִיכָךְ הָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא אֵינוֹ רוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. וּשְׂרֵפָתָן כְּשֵׁרָה בְּזָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה

   כיון שהגיע שעיר למדבר וכו' עד סוף הפרק. במשנה פ' בא לו כ״ג (יומא דף ס״ח:) זולת חתימת הברכות שאינם מבוארות בגמרא אבל בירושלמי שם נזכרו קצתם:

9. הלכה ט׳

   קְרִיאָה זוֹ אֵינָהּ עֲבוֹדָה לְפִיכָךְ אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי חֹל לְבָנִים מִשֶּׁלּוֹ קוֹרֵא. וְאִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי לָבָן קוֹרֵא שֶׁבִּגְדֵי כְּהֻנָּה נִתְּנוּ לֵהָנוֹת בָּהֶן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

10. הלכה י׳

    כֵּיצַד הוּא קוֹרֵא. יוֹשֵׁב בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים וְכָל הָעָם עוֹמְדִין לְפָנָיו. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל. וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל עוֹמֵד וְקוֹרֵא (ויקרא טז א) "אַחֲרֵי מוֹת" וְ (ויקרא כג כז) "אַךְ בֶּעָשׂוֹר" שֶׁבְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת עַד סוֹף הָעִנְיָן וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים עַד סוֹף הָעִנְיָן קוֹרֵא אוֹתוֹ עַל פֶּה. וְלָמָּה קוֹרֵא עַל פֶּה שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר. וְלָמָּה לֹא יִקְרָא בְּסֵפֶר אַחֵר. לְפִי שֶׁאֵין אֶחָד קוֹרֵא בִּשְׁנֵי סְפָרִים מִשּׁוּם פְּגַם רִאשׁוֹן:

11. הלכה י״א

    בְּעֵת שֶׁקּוֹרֵא מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וּמוֹסִיף לְאַחֲרֶיהָ שֶׁבַע בְּרָכוֹת וְאֵלּוּ הֵן. רְצֵה ה' אֱלֹהֵינוּ וְכוּ' מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וְכוּ' סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ וְכוּ' וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת כְּתִקְנָן. וּמְבָרֵךְ עַל הַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ יִהְיֶה עִנְיָנָהּ שֶׁיַּעֲמֹד הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁכִינָה בְּתוֹכוֹ וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. וּמְבָרֵךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ עִנְיָנָהּ שֶׁיּוֹשִׁיעַ ה' אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסוּר מֵהֶן מֶלֶךְ וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. וּמְבָרֵךְ עַל הַכֹּהֲנִים בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ עִנְיָנָהּ שֶׁיִּרְצֶה הַמָּקוֹם מַעֲשֵׂיהֶם וַעֲבוֹדָתָם וִיבָרְכֵם וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַכֹּהֲנִים. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר תְּפִלָּה וּתְחִנָּה וְרִנָּה וּבַקָּשָׁה כְּפִי מַה שֶּׁהוּא רָגִיל וְחוֹתֵם הוֹשַׁע ה' עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִוָּשַׁע בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

לחם משנה על הלכות עבודת יום הכפורים אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי