משנה תורה · ספר עבודה · הלכות עבודת יום הכפורים

רמב״ם הלכות עבודת יום הכפורים פרק ב

7 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל מַעֲשֵׂה הַתְּמִידִין וְהַמּוּסָפִין שֶׁל יוֹם זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹשֶׂה אוֹתָן וְהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב. וַעֲבוֹדוֹת הַמְיֻחָדוֹת לְיוֹם זֶה בְּבִגְדֵי לָבָן. וַעֲבוֹדָה הַמְיֻחֶדֶת לְיוֹם זֶה הִיא מַעֲשֵׂה הַפָּר שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל. וּשְׁנֵי הַשְּׂעִירִים שֶׁאֶחָד מֵהֶן שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. כָּל אֵלּוּ בְּבִגְדֵי לָבָן הֵם נַעֲשִׂים:

   כסף משנה

   כל מעשה התמידין והמוספין וכו'. בפ"ג דיומא (דף ל"א ל"ב):

2. הלכה ב׳

   כָּל עֵת שֶׁיְּשַׁנֶּה הַבְּגָדִים וְיִפְשֹׁט בְּגָדִים וְלוֹבֵשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים טָעוּן טְבִילָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז כג) "וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד" (ויקרא טז כד) "וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו". וְחָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם. כֵּיצַד. בַּתְּחִלָּה פּוֹשֵׁט בִּגְדֵי חֹל שֶׁעָלָיו וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. וְשׁוֹחֵט אֶת הַתָּמִיד וּמַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר שֶׁל כָּל יוֹם וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּמַקְטִיר אֵיבְרֵי הַתָּמִיד עִם הַחֲבִיתִין וְהַנְּסָכִים וּמַקְרִיב הַפָּר וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים שֶׁל מוּסַף הַיּוֹם. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי הַזָּהָב וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן. וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְעוֹבֵד עֲבוֹדַת הַיּוֹם כָּל הַוִּדּוּיִּים עִם הַהַגְרָלָה וּזְרִיקַת הַדָּמִים בִּפְנִים וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. וּמוֹסֵר הַשָּׂעִיר לַמְשַׁלְּחוֹ לַעֲזָאזֵל. וּמוֹצִיא אֵימוּרֵי הַפָּר וְהַשָּׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים וּמוֹסֵר שְׁאֵרָן לִשְׂרֵפָה. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי לָבָן וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג. וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. וּמַקְרִיב שְׂעִיר חַטָּאת שֶׁל מוּסָף הַיּוֹם וְאֵילוֹ וְאֵיל הָעָם. וְהֵם עוֹלוֹת. וּמַקְטִיר אֵימוּרֵי פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. וּמַקְרִיב תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי זָהָב. וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן. וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. וְנִכְנָס לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. וּמוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי לָבָן. וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג. וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. וּמַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁל כָּל יוֹם וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי זָהָב וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי חֹל וְיוֹצֵא:

   השגת הראב״ד

   ומטיב את הנרות וכו'. א"א אמת כך הוא לשון המשנה אבל לא היה בין הערבים הטבה אלא לנר המערבי בלבד שהיה דולק מערב לערב:

   כסף משנה (5)

   ומ"ש כל עת שישנה הבגדים וכו'. שם:

   ומ"ש כיצד בתחלה פושט בגדי חול שעליו וטובל וכו' עד עם החביתין והנסכים. משנה שם:

   כתב הראב"ד ומטיב את הנרות וכו'. א"א אמת כך הוא לשון המשנה וכו'. כוונת הראב"ד שהוא סבור שפירוש בהטיבו את הנרות אינו הדלקת הנרות כמ"ש רבינו בפרק שלישי מתמידין ומוספין אלא הטבת הנרות היינו דישונן ותיקון הפתילות החדשות וכסברת האחרונים שנתבאר בתשובות הרשב"א סימן ש"ט שהם סוברים שלא היה מדליק הנרות אלא בין הערבים בלילה ובבקר היה מטיבן ולא מדליקן זולת נר המערבי שלא היה מטיבו בבקר לפי שצריך שיהיה דולק תמיד ובין הערבים היה מטיבו ומדליקו ועליו קתני ומטיב את הנרות. ורבינו סבור שגם בבקר היה מדליק הנרות דבהטיבו היינו בהדליקו כמו שכתב בפרק ג' מתמידין ומוספין וא"כ בין הערבים היה נכנס לדשנן ולתקנן ולהדליקן ולדידיה אתי שפיר לישנא דמתני' דקתני בין הערבים ומטיב את הנרות כלישנא דכתיב בבקר בהטיבו את הנרות.

   ומ״ש ומקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום. במשנה פרק בא לו (יומא דף ע') פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע.

   ומ"ש ואח"כ מקדש ידיו ורגליו וכו' עד ולובש בגדי חול ויוצא. מבואר במשנה מפרק ג' דיומא עד סוף פרק שביעי:

3. הלכה ג׳

   כָּל הַטְּבִילוֹת הָאֵלּוּ וְהַקִּדּוּשִׁין כֻּלָּן בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז כד) "וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ". חוּץ מִטְּבִילָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא רַשַּׁאי לִטְבּל אוֹתָהּ בְּחֹל שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְהוֹסִיף כַּוָּנָתוֹ. שֶׁאִם יִזְכֹּר טֻמְאָה יְשָׁנָה שֶׁבְּיָדוֹ יִפְרשׁ מִמֶּנָּה בִּטְבִילָה זוֹ לִשְׁמָהּ. וְכָל כֹּהֵן שֶׁלֹּא טָבַל בֵּין בְּגָדִים לִבְגָדִים אוֹ שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד וּבֵין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וְעָבַד. עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה:

   כסף משנה (3)

   כל הטבילות האלו והקידושין כולן במקדש וכו'. משנה בפ"ג דיומא.

   ומה שכתב שאינה אלא להוסיף כוונתו וכו'. פרק ג' דיומא (דף ל') בברייתא פלוגתא דבן זומא ור"י ופסק כר"י:

   וכל כהן שלא טבל וכו'. שם:

4. הלכה ד׳

   הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ חוֹלֶה מְלַבְּנִין עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל בְּאֵשׁ מִבָּעֶרֶב וּלְמָחָר מְטִילִין אוֹתָן בְּמַיִם כְּדֵי לְהָפִיג צִנָּתָן שֶׁאֵין שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ. אוֹ מְעָרְבִין מַיִם חַמִּין בְּמֵי הַמִּקְוֶה עַד שֶׁתָּפִיג צִנָּתָן:

   כסף משנה

   היה כהן גדול זקן או חולה וכו'. משנה וברייתא שם (דף ל"א ע"ב):

5. הלכה ה׳

   בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר כִּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים וְהַיּוֹם מְקַדֵּשׁ מִקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ. בְּכָל יוֹם הַכֹּהֲנִים עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ וְהַיּוֹם עוֹלִים בָּאֶמְצַע וְיוֹרְדִין בָּאֶמְצַע לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל כְּדֵי לְהַדְּרוֹ. בְּכָל יוֹם מִי שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה חוֹתֶה בְּמַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה הָאֵשׁ לְמַחְתָּה שֶׁל זָהָב וְהַיּוֹם חוֹתֶה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּמַחְתָּה שֶׁל זָהָב וּבָהּ נִכְנָס לַהֵיכָל. שֶׁלֹּא לְיַגְּעוֹ בְּתוֹסֶפֶת עֲבוֹדָה. וְכֵן מַחְתָּה שֶׁל כָּל יוֹם מַחְזֶקֶת אַרְבָּעָה קַבִּין וְשֶׁל הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה קַבִּין וּבְכָל יוֹם הָיְתָה כְּבֵדָה וְהַיּוֹם קַלָּה. וּבְכָל יוֹם יָדָהּ קְצָרָה וְהַיּוֹם אֲרֻכָּה כְּדֵי לְהָקֵל עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁלֹּא יִיגַע. בְּכָל יוֹם וְיוֹם הָיוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת שֶׁל אֵשׁ וְהַיּוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע. מוֹסִיפִין מַעֲרָכָה כְּדֵי לְהַדֵּר הַמִּזְבֵּחַ וּלְעַטְּרוֹ:

   כסף משנה (2)

   בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור וכו' עד שלא ייגע. משנה בפרק רביעי דיומא (דף מ"ג):

   בכל יום ויום היו על המזבח וכו'. פלוגתא דתנאי משנה שם ופסק כרבי יוסי:

6. הלכה ו׳

   זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא טז יז) "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה וִדּוּי דְּבָרִים. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהוּא מִתְוַדֶּה בְּיוֹם זֶה שְׁלֹשָׁה וִדּוּיִים. אֶחָד עַל יְדֵי עַצְמוֹ תְּחִלָּה. וִדּוּי שֵׁנִי עַל יְדֵי עַצְמוֹ עִם שְׁאָר הַכֹּהֲנִים. וּשְׁנֵיהֶם עַל פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ. וְהַוִּדּוּי שְׁלִישִׁי עַל יְדֵי כָּל יִשְׂרָאֵל עַל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וּמַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּכָל וִדּוּי מֵהֶן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. כֵּיצַד הוּא אוֹמֵר. אָנָּא הַשֵּׁם חָטָאתִי עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אָנָּא הַשֵּׁם כַּפֵּר נָא לַחֲטָאִים וְלָעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְכוּ' שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ". הֲרֵי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם. וְכֵן בְּכָל וִדּוּי מֵהֶן. וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַגּוֹרָל עַל שְׂעִיר הַחַטָּאת אוֹמֵר לַהַשֵּׁם חַטָּאת. נִמְצָא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בַּיּוֹם זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים. וּבְכֻלָּם הוּא מַזְכִּיר כִּכְתָבוֹ שֶׁהוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ בַּשֵּׁם. כֵּיוָן שֶׁרַבּוּ פְּרוּצִין חָזְרוּ לְאָמְרוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ וּמַבְלִיעוֹ בִּנְעִימוּת עַד שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בּוֹ אֲפִלּוּ חֲבֵרָיו הַכֹּהֲנִים:

   כסף משנה (3)

   זה שנאמר בתורה וכפר בעדו וכו' מפי השמועה למדו שזה וידוי דברים. ברייתא בפ"ג דיומא (דף ל"ו).

   ומ"ש נמצאת [למד] שהוא מתודה ביום זה ג' וידויים וכו' עד עשר פעמים. במשנה ובברייתא בפרק הנזכר (דף ל"ו ל"ז) ובפ' טרף בקלפי.

   ומ״ש ובכולם היה מזכיר השם ככתבו וכו' בראשונה היה מגביה את קולו בשם וכו' עד אפי' חביריו הכהנים. ברייתא בריש פרק עשרה יוחסין (קידושין דף ע״א):

7. הלכה ז׳

   כָּל הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה כְּשֶׁהֵם שׁוֹמְעִים אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ יוֹצֵא מִפִּי כֹּהֵן גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כָּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֵד שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב ג) "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹּדֶל לֵאלֹהֵינוּ". וּבִשְׁלֹשֶׁת הַוִּדּוּיִּים הָיָה מִתְכַּוֵּן לִגְמֹר אֶת הַשֵּׁם כְּנֶגֶד הַמְבָרְכִין וְאוֹמֵר לָהֶן תִּטְהָרוּ. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים וּלְוִדּוּי הַפָּרִים הַנִּשְׂרָפִים:

   כסף משנה (2)

   כל הכהנים והעם העומדים בעזרה וכו'. במשנה פ״ג דיומא (דף ל״ה:) ובפ' טרף בקלפי (יומא דף ל״ט) ובפ' שני שעירי (יומא דף ס״ו).

   ומ"ש ובשלשת הוידויים היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים וכו': וכל היום כשר וכו'. משנה בסוף פרק שני דמגילה (דף כ':):

לחם משנה על הלכות עבודת יום הכפורים אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי