משנה תורה · ספר עבודה · הלכות עבודת יום הכפורים

רמב״ם הלכות עבודת יום הכפורים פרק א

8 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   בְיוֹם הַצּוֹם מַקְרִיבִין תָּמִיד בַּשַּׁחַר וְתָמִיד בֵּין הָעַרְבַּיִם כְּסֵדֶר כָּל יוֹם וְיוֹם. וּמַקְרִיבִין מוּסַף הַיּוֹם פַּר וְאַיִל וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים כֻּלָּם עוֹלוֹת. וְשָׂעִיר חַטָּאת נַעֲשֶׂה בַּחוּץ וְהוּא נֶאֱכָל לָעֶרֶב. וְעוֹד מַקְרִיבִין יֶתֶר עַל מוּסָף זֶה. פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהוּא נִשְׂרָף. וְאַיִל לְעוֹלָה. וּשְׁנֵיהֶם מִשֶּׁל כֹּהֵן גָּדוֹל. וְאַיִל הַבָּא מִשֶּׁל צִבּוּר הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת (ויקרא טז א) "אַחֲרֵי מוֹת". וְהוּא הָאַיִל הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים בִּכְלַל הַמּוּסָף. וְהוּא הַנִּקְרָא אֵיל הָעָם. וְעוֹד מְבִיאִין מִשֶּׁל צִבּוּר שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים. אֶחָד קָרֵב חַטָּאת וְהוּא נִשְׂרָף. וְהַשֵּׁנִי שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. נִמְצְאוּ כָּל הַבְּהֵמוֹת הַקְּרֵבִים בְּיוֹם זֶה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה. שְׁנֵי תְּמִידִין. וּפַר. וּשְׁנֵי אֵילִים וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים כֻּלָּם עוֹלוֹת. וּשְׁנֵי שְׂעִירִים חַטָּאת אֶחָד נַעֲשֶׂה בַּחוּץ וְנֶאֱכַל לָעֶרֶב וְהַשֵּׁנִי נַעֲשֶׂה בִּפְנִים וְנִשְׂרָף. וּפַר כֹּהֵן גָּדוֹל לְחַטָּאת וְהוּא נִשְׂרָף:

   כסף משנה (3)

   ביום הצום מקריבין תמיד בשחר וכו'. מפורש בתורה פ' אחרי מות ופרשת פנחס.

   ומ״ש ואיל הבא משל צבור האמור בפרשת אחרי מות והוא האיל האמור בחומש הפקודים. בפ' בא לו (יומא דף ע':) פלוגתא דרבי ור' אלעזר בר״ש דרבי סבר אחד הוא ור' אלעזר בר״ש סבר אחד האמור בפרשת אחרי מות ואחד האמור בחומש הפקודים ופסק כרבי משום דהלכה כרבי מחבירו ועוד דאמרינן התם דר״מ ור״א סברי כוותיה.

   ומ״ש והוא נאכל לערב. משנה בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ״ט):

2. הלכה ב׳

   עֲבוֹדַת כָּל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה בְּהֵמוֹת אֵלּוּ הַקְּרֵבִין בְּיוֹם זֶה אֵינָהּ אֶלָּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל בִּלְבַד. אֶחָד כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אוֹ הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים. וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת אַף מוּסַף שַׁבָּת אֵין מַקְרִיב אוֹתוֹ אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל. וְכֵן שְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת שֶׁל יוֹם זֶה כְּגוֹן הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת שֶׁל כָּל יוֹם וַהֲטָבַת הַנֵּרוֹת הַכּל עָשׂוּי בְּכֹהֵן גָּדוֹל נָשׂוּי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז ו) (ויקרא טז יא) (ויקרא טז יז) "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ". בֵּיתוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ:

   כסף משנה (5)

   עבודת כל ט"ו בהמות אלו וכו'. בפ"ק דיומא (דף ל"ב:) ובהוריות (דף י"ב) כל עבודות יוה"כ אינם כשירות אלא בכ"ג.

   ומ"ש ואחד כהן המשוח בשמן המשחה או המרובה בבגדים. הכי משמע במשנה פירקא בתרא דהוריות (דף י"א) והכי תניא התם בהדיא בדף י"ב.

   ומ"ש ואם היתה שבת אף מוסף שבת אין מקריב אותו אלא כ"ג: ומ"ש וכן שאר הקטורת של יום זה וכו' והטבת הנרות הכל עשוי בכ"ג. נראה דמשמע ליה הכי מדתנן בריש יומא (דף י"ד) כל שבעת הימים הוא מקטיר את הקטרת ומטיב את הנרות והיינו כדי שיהא מלומד לעשותם ביוה"כ:

   כתב הריטב"א בפ"ק דיומא בשם הרמב"ם דמדאורייתא אין חובה בכ"ג אלא בעבודת היום ממש אבל תמידין ועבודות של כל יום כשירות בכהן הדיוט אלא דמצוה בכ"ג ור"ש כתב דאפי' תרומת הדשן שהיתה עבודת לילה אינה כשירה אלא בכ"ג ולדעת ר"ש והרז"ה אין פייסות ביוה"כ לפי שכל העבודות בכ"ג אבל הגאונים בפיוטיהם הזכירו פייסות ביוה"כ לכן כתב הרמב"ן בספר המלחמות דאף ביוה"כ היו פייסות אחד לתרומת הדשן והשני מי מדשן מזבח הפנימי והמנורה דמכשירי עבודה הם ונעשים בכהן הדיוט וסידור המערכות ושני גזרי עצים הכל נעשה בכהן הדיוט שהם מכשירי עבודה. ה"ג מי מוליך מחתה למזבח פנימי להקטיר וכ"ג מקטיר וזה מוליך המחתה גחלי אש עכ"ל:

   ומ"ש נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו. משנה בריש יומא:

3. הלכה ג׳

   שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם לְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכָּתוֹ שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ. וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מֵאִשְׁתּוֹ כָּל שִׁבְעַת יָמִים אֵלּוּ שֶׁמָּא תִּמָּצֵא אִשְׁתּוֹ נִדָּה וְנִמְצָא טָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד. וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל אַחֵר שֶׁאִם יֶאֱרַע בְּזֶה פִּסּוּל יַעֲבֹד הָאַחֵר תַּחְתָּיו. בֵּין שֶׁאֵרַע בּוֹ פִּסּוּל קֹדֶם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בֵּין שֶׁאֵרַע בּוֹ פִּסּוּל אַחַר שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּנוֹ זֶה שֶׁנִּכְנַס תַּחְתָּיו אֵינוֹ צָרִיךְ חִנּוּךְ אֶלָּא עֲבוֹדָתוֹ מְחַנַּכְתּוֹ וּמַתְחִיל מֵעֲבוֹדָה שֶׁפָּסַק בָּהּ הָרִאשׁוֹן. עָבַר יוֹם הַכִּפּוּרִים הֲרֵי הָרִאשׁוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וְהַשֵּׁנִי עוֹבֵר וְכָל מִצְוֹת כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה עָלָיו אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד כְּכֹהֵן גָּדוֹל וְאִם עָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. וְאִם מֵת הָרִאשׁוֹן זֶה הַשֵּׁנִי מִתְמַנֶּה תַּחְתָּיו:

   כסף משנה (6)

   שבעת ימים קודם ליום הכפורים מפרישין כהן גדול וכו'. משנה בריש יומא.

   ומה שכתב ומפרישין אותו מאשתו כל שבעת ימים אלו שמא תמצא אשתו נדה וכו'. שם (דף ז') בגמרא.

   ומה שכתב ומתקינין לו כהן אחר שאם יארע בו פיסול וכו'. שם במשנה:

   בין שאירע בו פיסול קודם תמיד של שחר וכו' אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו וכו'. שם (דף י"ב) פלוגתא דאמוראי ופסק כרב פפא משום דברייתא מסייעא ליה.

   ומה שכתב ומתחיל מעבודה שפסק בה ראשון. הכי משמע שם לרב פפא:

   עבר יום הכפורים וכו'. שם (דף י"ב:) ת"ר אירע בו פיסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר"מ ר' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט וכו' כ"ג משום איבה כהן הדיוט משום מעלים בקדש ולא מורידין אמר רבה בר בר חנה אמר ר"י הלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשירה וכו' ואם מת ראשון שחוזר לעבודתו. ויש לתמוה על רבינו שפסק כר' יוסי ולא שבק מלמינקט לישנא דר"מ והוי כמזכי שטרא לבי תרי. וי"ל דלישנא דכל מצות כהונה גדולה עליו כולל שני דברים אחד שהוא עובד בכ"ג שני שהוא אסור בדברים שכ"ג אסור בהם ור' יוסי לא פליג עליה אלא במאי דאמר שהוא עובד בכ"ג אבל במאי דאמר דאסור בדברים שכ"ג אסור בהם מודה דהא מדינא עובד בכ"ג אי לאו משום איבה. ואכתי איכא למידק למה השמיט רבינו שאינו ראוי לכהן הדיוט וי"ל דממ"ש כל מצות כהונה גדולה עליו משמע.

4. הלכה ד׳

   בְּשִׁבְעַת יָמִים אֵלּוּ מַזִּין עָלָיו מֵאֵפֶר הַפָּרָה בַּשְּׁלִישִׁי לְהַפְרָשָׁתוֹ וּבַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמָּא נִטְמָא בְּמֵת וְלֹא יָדַע. וְאִם חָל יוֹם שַׁבָּת בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ דּוֹחִין אֶת הַהַזָּיָה:

   כסף משנה (2)

   בשבעת ימים אלו וכו'. בפ"ק דיומא (דף ח') תניא אחד כ"ג של יוה"כ ואחד שורף את הפרה מזין עליו כל שבעה וכו' דברי ר"מ ר' יוסי אומר [אין מזין עליו אלא] שלישי ושביעי בלבד ר' חנינא סגן הכהנים אומר כהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעה כ"ג ביום הכפורים אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי (בלבד) וכיון דר' יוסי ור' חנינא סברי בשל יום הכפורים בשלישי ובשביעי הלכתא כוותייהו ובלאו הכי הא קי"ל דהלכה כר' יוסי לגבי ר"מ.

   ומ"ש ואם חל שבת בשלישי או בשביעי שלו דוחין את ההזייה. שם:

5. הלכה ה׳

   כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים מַרְגִּילִין אוֹתוֹ בַּעֲבוֹדוֹת. זוֹרֵק אֶת הַדָּם וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּמַקְטִיר אֵיבְרֵי תָּמִיד עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָגִיל בַּעֲבוֹדָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמוֹסְרִין לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין וְקוֹרְאִים לְפָנָיו וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ עֲבוֹדַת הַיּוֹם וְסִדּוּרָהּ וְאוֹמְרִין לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ דָּבָר זֶה. וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁחֲרִית הָיוּ מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעֲרֵי הַמִּזְרָח וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַכִּיר וְרָגִיל בַּעֲבוֹדָה:

   כסף משנה

   כל שבעת ימים מרגילין אותו בעבודות וכו' עד מתעסקין עמו עד שיגיע זמן שחיטה. במשנה פירקא קמא דיומא (דף י"ד):

6. הלכה ו׳

   כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֶאֱכל הַרְבֵּה שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁנָה. וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִישֹׁן שֶׁמָּא יִרְאֶה קֶרִי. וְלֹא הָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ דְּבָרִים הַמַּרְגִּילִין לְשִׁכְבַת זֶרַע כְּגוֹן בֵּיצִים וְחָלָב חַם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:

7. הלכה ז׳

   בִּימֵי בַּיִת שֵׁנִי צָץ הַמִּינוּת בְּיִשְׂרָאֵל. וְיָצְאוּ הַצְּדוֹקִין מְהֵרָה יֹאבֵדוּ שֶׁאֵינָן מַאֲמִינִין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהָיוּ אוֹמְרִין שֶׁקְּטֹרֶת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מַנִּיחִין אוֹתָהּ עַל הָאֵשׁ בַּהֵיכָל חוּץ לַפָּרֹכֶת וּכְשֶׁיַּעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מַכְנִיס אוֹתָהּ לְפָנִים לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. הַטַּעַם. זֶה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא טז ב) "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" אָמְרוּ כִּי הוּא עֲנַן הַקְּטֹרֶת. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין נוֹתֵן הַקְּטֹרֶת אֶלָּא בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים לִפְנֵי הָאָרוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז יג) "וְנָתַן הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה'". וּלְפִי שֶׁהָיוּ חוֹשְׁשִׁין בְּבַיִת שֵׁנִי שֶׁמָּא כֹּהֵן גָּדוֹל זֶה נוֹטֶה לְצַד מִינוּת. הָיוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר שֶׁאָמַרְנוּ לְךָ. וְהוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה עַל שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּמִינוּת. וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין לְפִי שֶׁחָשְׁדוּ לְמִי שֶׁמַּעֲשָׂיו סְתוּמִין שֶׁמָּא אֵין בְּלִבּוֹ כְּלוּם:

8. הלכה ח׳

   כָּל לֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים כֹּהֵן גָּדוֹל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ אִם הָיָה חָכָם. וְאִם הָיָה תַּלְמִיד דּוֹרְשִׁים לְפָנָיו. אִם הָיָה רָגִיל לִקְרֹא קוֹרֵא וְאִם לָאו קוֹרִין לְפָנָיו. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִישַׁן. וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו. בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם פִּרְחֵי לְוִיָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה. וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל עֲמֹד וְהִצְטַנֵּן מְעַט עַל הָרִצְפָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּישַׁן. וּמִתְעַסְּקִין עִמּוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה. וְלֹא הָיוּ שׁוֹחֲטִין עַד שֶׁמַּכִּירִין שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר בְּוַדַּאי שֶׁמָּא יִשְׁחֲטוּ בַּלַּיְלָה:

   כסף משנה

   ומ"ש ולא היו שוחטין עד שמכירים שעלה עה"ש בודאי וכו'. משנה בפ"ג דיומא (דף כ"ח) ופ"ג דתמיד (דף ל'):

לחם משנה על הלכות עבודת יום הכפורים אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי