פרקי אבות פרק א משנה יח

ראוי לדעת אם השלשה אלה הם הג' שזכר שמעון הצדיק התורה והעבודה וגמילות חסדים או זולתם ואם הם עצמם למה הצריכו פעם שנית בכאן ואיך יסכימו אלה עם אלה. ורבינו יונה חלק ביניהם כי שם אמר עומד וכאן אמר קיים ופירש כי עומד ר"ל שבשבילה נברא העולם כלומר על שבריותיו עתידין להיות לרצון לפניו ע"י עשיית אלו הדברים וכו' ופירש קיים אחר שנברא העולם קיים בקיום אלו. אלו דבריו ז"ל. ויש סעד לזה ממה שמצא ה"ר יהודה לירמא גרסא בספר אשכנזים במשנת שמעון הצדיק דגרסי העולם נברא:

והחסיד ז"ל כתב שדברי רבינו יונה צריכין פירוש שאם בשביל אותם השלשה הנזכרים בראש הפרק נברא והיו סבה להתהוות מכ"ש שיהיו סבה שיתקיים ולא יפסד וא"כ במאי פליגי או מה חדש. ופי' הוא ז"ל דבריו והענין הוא ששמעון הצדיק דבר כפי זמנו שהיה בה"מ קיים ורשב"ג דיבר אחר החרבן שהוא היה נכדו של ר"ג ואמר כי אע"פ שאין אנו יכולים לקיים השלשה דברים שהזכיר שמעון הצדיק על מתכונתם והיה ראוי שיחרב אמר לנו שהוא קיים על אלו השלשה שזכר וזה כי יש הפרש בין שמירת הנמצא להתהוות הנעדר כי המים שקבלו חום חזק באש גדול ישמרו חומם באש שאינו כ"כ חזק ואלו היו קרים לא יקבלו אותו החום החזק באותו האש וכן בכאן אלו היה העולם עתיד להיות על מה שהוא עומד עליו אחר החרבן לא היה נברא אבל למה שצפה השם ית' הזמן שהיה ב"ה קיים כי אז היה לרצון לפניו על המצאם הג' דברים הנזכרים בראש הפרק על מתכונתם וכן הזמן שאנו מקוים בעוה"ב ע"ז ברא עולמו ועכשיו הוא מתקיים אחר שנברא על אלו השלשה דברים אף אם אינם במדרגת השלשה הראשונים ע"כ ופשוט הוא שזו היתה כונתו אלא שקצר במובן:

ומדברי רש"י ז"ל נראה שגם מאמר שמעון הצדיק מדבר על ענין קיום העולם אחר הבריאה שכתב ז"ל ועל העבודה של ב"ה כמו ששנינו בתענית אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ לכך היו קורין במעשה בראשית כל השבוע. ועל ג"ח מלוה מעותיו לעני וכו' וכן הוא אומר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו ללמדך שבשביל החסד העולם מתקיים עכ"ל. נראה מדבריו שאין הפרש בין עומד לקיים וכן הוא ז"ל במאמר שמעון הצדיק דנקט עומד נקט הוא בדבריו לשון מתקיים ועם זה הדרא קושיין לדוכתא, ולכן אני אומר כי על אלו השלשה דברים אשר זכר שמעון הצדיק העולם מתקיים אפילו אחר שנברא וצריך שאחד מהנה לא נעדרה והנה רשב"ג שהיה אחר החרבן ראה שהעבודה שהיא עבודת הקרבנות חסרה כי התורה וג"ח בכל זמן ישנה בעולם וע"כ כדי להשלים מה שחסר הוצרכו שלשה דברים הללו שהזכיר רשב"ג וכל שלשתן הם למלאות חסרון העבודה משום שהקרבנות יתחלקו בג' חלקים הלא הם. א' חטאות ואשמות הבאים לכפרת עון. והשני נדרים ונדבות. והשלישי זבחי שלמים. והנה כנגד חלק זבחי שלמים אשר היו כדי ליתן שלום בין ישראל לאביהם שבשמים הזהיר רשב"ג על השלום שבין אדם לחבירו כי בהיות האדם אוהב שלום ורודף שלום בינו לחבירו גם הוא יתברך יעשה שלום לו ויהיה עמו בשלום. וכנגד הנדרים והנדבות אמר שצריך האדם להיות זהיר על האמת שיהיה נודר ומקיים מבטיח ועושה ואם ידור נדר לעניים לא יהיה ממחוסרי אמנה ומעלה עליו הכתוב כאלו הקריב קרבן כי הנותן לעני כאלו נותן אליו יתברך כענין מלוה ה' חונן דל. וכנגד החטאות ואשמות שהיו על כפרת עון ואם לא היה הקרבן שמכפר על עונו היה האדם נענש על עונו והקרבן היה מציל אותו מן הדין וע"כ הזהיר על הדין כי כשיש דין למטה אין דין עונש מלמעלה ומתכפרים עונותיהם של ישראל ובזה הוה ליה כאלו כל השלשה דברים שהזהיר שמעון הצדיק קיימים ונעשים אף אחר החרבן ואמר שנאמר אמת ומשפט כי פסוק זה נאמר לזכריה הנביא שהיה בחרבן בית ראשון שאז נתבטלו הקרבנות ובטלה עבודה ולכן צוה על אלו השלשה שיהיו צריכים לקיום העולם והוראה לזה שקיום העולם תלוי על הדין שכאשר בירושלים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם אז נחרבה וזש"ה כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות וגו' כלומר כאשר שמה ישבו כסאות למשפט כל אותו הזמן ג"כ ישבו כסאות לבית דוד ועמדה ירושלים על תלה:

ואפשר עוד שיש הפרש בין עומד לקיים כי עומד יאמר על עמידת הארץ עצמה שלא תתמוטט וכענין והארץ לעולם עומדת וקיים אמר על הדרים בארץ שיהיה להם קיום והארץ לא תשאה שממה ושאו ערים מאין יושב כי הנה העדר אלו השלשה דברים גורם רעה לבני העולם ועל אלו נחרב בית המקדש וגלו ישראל מעל אדמתם. על הדין כמש"ה יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם. על האמת דכתיב ותהי האמת נעדרת וגו' וכל אחד מהם שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. ומצאתי בהרשב"ץ שכתב שאמרו בפרק הבונה כי יש רמז כי העולם קיים על האמת וחרב על השקר כצורת האותיות שצורת אותיות אמת יש להם למטה מקום עמידה ומושב ואותיות שקר הם תלויות כי השי"ן יורדת באלכסון בזוית מחודדת והקו"ף רגלה תלויה והרי"ש אין לה אלא רגל אחד וזהו סימן דקושטא קאי שקרא לא קאי ואם תהפך שקר ויהיה העליון תחתון יתקיים כי לשי"ן שלשה כרעים וקו"ף ורי"ש מושבם למעלה רחב סימן כי השקר בהתהפכו יתקיים שהוא האמת שהוא הפך השקר נמצא שאין קיום לישוב העולם כי אם על האמת וגם בהעדר השלום נאמר חלק לבם עתה יאשמו לכן לקיום ישוב העולם צריך האדם להיות זהיר בשלשה דברים הללו:

ואפשר עוד שכל השלשה דברים מענין הדין הם ויובן עם מה שאחז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי יש לדקדק בדבריהם שאם הוא דין אמת פשיטא שהוא לאמתו ומאי לאמתו דקאמר אלא לפי שאף אם ידין הדיין דין אמת הוא רוצה וחפץ שיארע הדין כן לזכות לראובן שהוא אוהבו ושמח הוא במה שיצא דין האמת בזכותו של ראובן לא ינתן לדיין הזה שכר דן דין אמת אפילו שהוא אמת לפי שהוא לא דן אותו לתכלית האמת עצמה כי אם לאהבת ראובן ולכן אמרו כל הדן דין אמת לאמתו כי אינו חפץ בדין ההוא ולא דן אותו לשום כונה אחרת ולא לשום תכלית אחר כי אם לתכלית אמתתו על דין כזה נעשה שותף להקב"ה. וז"ש בכאן על הדין דהיינו לעשות הדין כדין התורה ומלבד זה שיהיה הדיין דן אותו על האמת במה שהוא אמת לא לאהבתו של ראובן וגם על השלום הנמשך מן הדין כי הדיין משים שלום בין אדם לחבירו במה שהוא דן דיניהם ואף כי לפי דרך זה כלם חשובות אחת אמר כי הוא יתברך מעלה עליו כאלו עשה השלשה נפרדים ונותן לו שכר השלשה ולא שכר דבר אחד לבד ומביא ראיה מן הכתוב שיש לדקדק בו כי היה לו לומר אמת ושלום ומשפט שפטו והיה המשפט דבק למלת שפטו אלא הכונה להורות על מה שאמרנו כדי שמלת משפט יהיה נדרש לפניו ולאחריו טם מלת אמת ועם מלת שלום להודיענו כי שניהם מענין המשפט הם ועל שלשתן קאי מלת שפטו דקאמר כי שלשתם מענין המשפט הם:

ואפשר עוד ששלשתם הם מענין הדין באופן זה כי על הדין הוא אזהרה אל הדיין שיהיה דן דין אמת ולא יטה משפט ועל האמת הוא אזהרה לעדים שלא יעידו עדות שקר ועל השלום הוא אזהרה לבעלי דינים שאחר שנגמר ונפסק הדין כדין התורה יקבלו עליהם את הדין בשמחה ובטוב לבב ויעשו שלום ביניהם:

וה"ר משה אלשקאר ז"ל כתב על שלשה דברים וכו' על האמת שכשנכנסו ישראל לארץ אמר שלמה ע"ה אתו מלבנון כל האמת בראשי תיבות וכשהפכו הקערה והפכו האמת אמר תשורי מראש אמנה אמת מהופך מה כתיב בתריה מראש שניר וחרמון רמז שיגלו בין האומות עכ"ל:

וה"ר מתתיה היצהרי ז"ל כתב על הדין ועל האמת לפעמים צריך המנהיג להנהיג על פי הדין הגמור ואף שלא יהיה האמת כההיא דפרק אחד דיני ממונות אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו ומצאתי חרב בידו מטפטף דם והרוג מפרכס אמרתי לו רשע מי הרג לזה אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי וכו' ולפעמים צריך לימשך אחר האמת ואפילו שיהיה כנגד הדין כההיא דשמעון בן שטח עצמו שתלה שמונים נשים באשקלון ביום אחד ואין אשה נתלית ורבי אלעזר ברבי שמעון היה הורג בלא עדים ולפעמים צריך להעלים עין משניהם לרדוף אחר השלום כפי מה שיבחון בשכלו שבזה יתקיים הדת והאמונה יותר ועל זה אמרו רז"ל מלכי ישראל לא דן ולא דנין אותו ולא מעידין עליו שגדול השלום שהוא כלי המחזיק כל הברכות שנאמר ה' יברך את עמו בשלום עד כאן לשונו:

ורש"י ז"ל כתב שפטו בשעריכם וכתיב בתריה אולי יחנן ה' צבאות עכ"ל:

והחסיד הרב ר' יוסף ן' שושן ז"ל כתב על דין ועל האמת הפרש גדול יש בין הדין ובין האמת כי יש דין מרומה ואין אמת מרומה ועל כן אמרו חכמי האמת ז"ל הדן דין אמת לאמתו כלומר לאמתו של אותו הדין המאורע שבעלי הדין מדיינין עליו ולא על פי הדין שכתוב בתורה ועל כן חייב כל אדם לשום אל לבו לדעת אמתת הדבר ושלא תפתה אותו ערמימות הטוענים ושישתדל לדעת את אשר בלבבם ולא את אשר בפיהם והדיין שדן בהם שורת הדין הוא עובר על לא תטה משפט והוא מחריב את העולם ועל כזה אמרו לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה וכתוב בתורה צדק צדק תרדוף כלומר תרדוף צדק הצדק לא צדק הטענות ולא אפילו צדק העדויות ואמרו חכמי האמת כי הדיין שהוא מרגיש שיש מרמה בדבר ואומר קולר תלוי בצואר העדים שהוא עובר על מדבר שקר תרחק ואמר ישעיה ע"ה והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח הכונה כי מי שיש בלבו יראת ה' לא ישפוט למראה עיניו כי העינים לפעמים יראו זכות ולא יוכיח למשמע אזניו מן הטוענים ולא מן העדים כי כל כך יבא קול השקר באזנים כמו קול הצדק ולכן לא ידין כי אם בדעת זכה ובלב שלם ירא וחרד על דבר ה' ומי שאינו נוהג כן העיד על עצמו שאין בו רוח יראת ה'. עד כאן לשונו:

אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. כתב רש"י ז"ל כי במשניות מדוייקות אין כתוב בהם פסוק זה וגם אינו בנוסחת רבינו משה ז"ל ולא במשניות שלנו. אבל בירושלמי במסכת מגילה הוא שאמרו תמן תנינן רשב"ג אומר על שלשה דברים וכו' א"ר מנא ושלשתן דבר אחד נעשה הדין נעשה האמת נעשה השלום ושלשתן בפסוק אחד אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. וכן היא במסכת תענית והסופרים כתבוהו בסדר תפילות. ותמיה אני מרבינו שלמה ז"ל שכתב דסמיך ליה אולי יחנן ואינו סמוך לזה הפסוק אלא לפסוק שנא' שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט וסמיך ליה אולי יחנן ה'. וכן נזכר במס' חגיגה והפסוק בעמוס והלה שנזכר כאן הוא בזכריה ובספרים מדוייקי' אין שם ושלום בוא"ו ואם כן אינם שלשה דברים כי הכתוב מזהיר שידברו אמת איש אל רעהו שנא' שם אלו הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו ושידינו משפט שלום בין אדם לחבירו וזו היא פשרה שהיא משפט שיש עמו שלום כמו שנזכר בראשון מסנהדרין ולמדו זה שם מזה הפסוק ולזה סמך לזה הפסוק אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ודברי זה התנא הם נאמרים על ענין אחד כי כל אחד משלשה דברים שזכר בהם הדין והאמת והשלום הוא מקיים העולם ובודאי לא בא זה החכם לחלוק על שמעון הצדיק שאמר העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילו' חסדים ויבוא הוא ויאמר שלשה אחרים שהם הדין והאמת והשלום אבל שני המאמרים הם אמת בלא מחלוקת כי שמעון הצדיק אמר העולם עומד ורבן שמעון בן גמליאל אמר והעולם קיים ופירוש העולם עומד ר"ל שהם לעולם כמו יסודות ועמודים והרי זה כמי שאומר האדם עומד על איבריו ומתקיים במאכל ובמשתה וכן ביומא פרק אמר להם הממונה אמרו בשביל צדיק אחד נברא העולם שנא' וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנא' אמרו לצדיק כי טוב ושם אמרו בשביל צדיק א' מתקיימ' העולם שנא' וצדיק יסוד עולם הרי שיש הפרש בין נברא למתקיים. ופירוש הענין כי העולם לא נברא אלא בשביל האדם ולזה נברא באחרונה כמו שנזכר בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות והאדם לא נברא שיאכל ושישתה ויבעול כבהמות אלא שיכיר את בוראו כמו המלאכים וזה מתוך חכמה והתורה היא עדות נאמנה מחכימת פתי שמתוך דברי תורה אדם מכיר את בוראו מתוך מעשה בראשית ושאר הנסים והנפלאות הנזכרים בה ומתוך מצותיה שהם מאירות עינים אם כן שאלמלא התור' לא נברא העולם ולזה אמרו חכמים ז"ל בא' מברכות אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה ואמרו שם מאי כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה והיה אומר בן זומא כשהיה רואה אכלוסין בהר הבית ברוך שברא כל אלא לשמשיני כמו שהוא בפרק אין דורשין ובפרק הרואה אם כן יפה אמר החכם כי על התורה העולם עומד ואמרו בפרק כל כתבי אין העולם חרב אלא על שמבטלין תינוקות של בית רבן והאדם למה נברא להכיר את בוראו אלא כדי לעובדו כמו שנא' כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ועיקר שליחותו של משה לישראל הוא לעבוד את השם ית' שנא' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. וכן דרשו חכמים ז"ל וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה שהוא על עבודת הקרבנות וקבלתם היא שהקריב פר ראשון שנברא שנא' ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס שור שהיה ביום שנברא פר כי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו כמו שנזכר בפרק ואלו טרפות וכן ראוי שיהיה בכור בהמה טהורה גסה ראשון קרב לאל ית' על יד אדם שיהיה בכור ראשון בעולם וכן הבל ונח והאבות לא התקרבו לאל ית' אלא על ידי עבודת הקרבנות אם כן יפה אמר החכם כי על העבודה העולם עומד. והאדם אי אפשר לו להתקיים יחידי כמו הבהמות והעופות וצריך הוא לעזר מאשה ובנים וקרובים ורחוקים לחרוש חרישו ולזרוע ולקצור וכל המלאכות הצריכות למאכל ומשתה ולבוש ומדור ובזה יוכלו בני אדם להתקיים כשיעזור איש את רעהו ולאחיו יאמר חזק אם כן יפה אמר החכם כי על גמילות חסדים העולם עומד כי לולי ג"ח לא יעזור אדם לחבירו אלא הן דברי שמעון הצדיק כי מתחלת הבריאה נסתכל הקב"ה בשלשה דברים אלה שהם צורך העולם ואחר כך בראו כי לולי דברים אלה היתה בריאתו לבטלה וחלילה לאל לעשות דברים בטלים. ובא רשב"ג ואמר איך יתקיים העולם אחר שנברא שלא יהיה נחרב בשגגת האדם ופשיעתו וזכר שלשה דברים והם הדין והאמת והשלום כי בהתבטל שלשה אלא ירבה הנזק בין בני אדם ויהיה חורבן בעולם ואם נפרש שלשה דברים אלה לענין הדין ושיהיה הדין תלוי בדיין לדונו באמתו והאמת תלוי בעדים שלא יעידו שקר והשלום תלוי בבעלי הדין לסלק מריבה מביניהם אם כן אינם אלא דבר אחד וכן יראה מהירושלמי שכתבתי למעלה כי מתנאי הדין שיהיה אמת ושיהיה שלום בין בעלי הריב וכן התרה יתרו בדיינין שיהיו אנשי אמת ושהבעלי דינין כל אחד על מקומו יבוא בשלום. ורבינו משה ז"ל פירש הדין הנהגת המדינה ביושר והאמ' המעלות השכליות והשלום מעלות המדות ואלה הם סבות לקיום העולם ולפי פירושו זה ופירושו לדברי שמעון הצדיק הכל הוא ענין אחד. ויש לפרש הדין לפסוק בין אדם לחבירו כי ידוע הוא שדעות בני אדם מתחלפות וכל דרך איש ישר בעיניו ואלו לא היה משפט אלהים בארץ מכריע ביניהם היה רע והוי רב בעולם כמו שאירע לדור המבול שלא נתחתם גזר דינם אלא על הגזל כמו שנזכר בפרק חלק וכן הזכירו שם ענין דייני דסדום שהיה בהם עוות הדין ועל זה גם כן נחרבה היא ובנותיה אם כן כמו שהתורה היא עמוד שהעולם עומד עליו כן דיני התורה הם קיום העולם וכן אמר דוד ע"ה שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ. הרי פירש שמפני שלא ידעו להצדיק צדיק ימוטו כל מוסדי ארץ. והאמת הוא כפשוטו דבור אמת איש לרעהו ולפי שהעולם הורגל בדבור שקר ואין אצלם זה ענין רע אינם מבינים זה כי דבר רע הוא והנביא צווח ותהי האמת נעדרת. ואמרו בפרק חלק רב טבות איקלע לההוא אתרא וקושטא שמיה ולא משני בדיבורייהו ולא מיית איניש מהתם בלא שניה ונסיב איתתא מניהו והוו ליה תרי בני יומא חד הוה יתבא דביתהו וחייפה רישא אתאי שבבתא טרפא אדשא אמינ' לאו אורח ארעא אמרי לה ליתא הכא שכיבו להון תרין בנין אתו אינשי דאתרא לקמיה אמרי ליה מאי האי אמר להו הכי הוה מעשה אמרי ליה במטותא פוק מאתרין לא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי ואם כן יפה אמר זה התנא שעל האמת העולם קיים והשקר מחריבו ומרחיק האדם מהשם ית' כי הוא אמת וכמו שאמרו ביומא פרק בא לו ובסנהדרין פרק ארבע מיתות ובפרק במה בהמה חותמו של הקב"ה אמת והכתו' אומר וה' אלהים אמת על כן דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו. ומכאן אמרו חכמים ז"ל במסכת סוטה בפרק ואלו נאמרין כת שקרים אינה מקבלת פני שכינה כי איך יתחברו אמת ושקר והם הפכים שאין אמצעי ביניהם ואמר הכתוב למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו ומתוך גנותן של שבטים למדנו שבחן שלא דברו אחת בפה ואחת בלב שנאמר ולא יכלו דברו לשלום ואמרו בפרק הזהב והין צדק שיהיה הין שלך צדק שלא ידבר אחת בפה ואחת בלב ואמרו ביומא בפרק בא לו כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם ולזה היה הארון מצופה זהב מבית ומחוץ אע"פי שהתורה חסה על ממונן של ישראל. ובאחרון ממכות ובפרק הספינה אמרו כי רב ספרא היה מקיים ודובר אמת בלבבו וכתב רבינו שלמה ז"ל כי בשאלתות דרב אחא ז"ל מפורש כי אדם אחד בא לקנות ממנו ונתן לו דמים ידועים והיה קורא קריאת שמע ושחק ונתרצה לו באותן דמים וחשב אותו האיש שלא נתרצה לו והוסיף לו יותר ולא קבל רב ספרא ממנו אלא במה שנתרצה לו בלבו ואמרו בפרק הבא על יבמתו כי רב היתה לו אשה רעה מתכוונת להפך רצונו כשאומר לה לבשל עדשי' מבשלת זרעונים וכן בהפך והיה מצטער כשגדל חייא בנו הכיר וסתה והיה מתחלה מהפך דברי אביו כדי שתעשה בהפך והיה בא הדבר ברצון אביו ואמר לו אביו מעלה אמך כלומ' נתקנה ואמר לו היא לא נתקנה אנא הוא דאפיכית שמח אביו על פקחתו יותר ממנו שלא עלתה על דעתו לעשות כן ואמר לו אמרי אינשי דנפוק מינך טעמא ילפך ואת לא תעביד הכי משום שנאמר למדו לשונם דבר שקר כלומר אע"פי שמותר לשנות מפני דרכי שלום איני רוצה שתרגיל עצמך לדבר שקר. ואמרו בסוכה פרק לולב וערבה לא לימא איניש לינוקא יהיבנא לך ולא יהיב ליה דילמא אתי לאגמורי שקרא. אם כן כשם שהעולם עומד על העבודה כך הוא קיים על האמת כי בשקר אי אפשר לעבוד לאל אמת. והתורה הזהירה אזהרה יתירה ואמרה מדבר שקר תרחק. ובפרק שבועת העדות הפליגו בזה שאפי' לדון דין אמת בטענות שקר אסור. וכבר אמרו בפרק הבונה כי יש רמז שהעולם קיים על האמת וחרב בשקר בצורת האותיות שצורת אותיות אמת יש להם למטה מקום עמידה האל"ף והמ"ם והתי"ו לכל אחד יש להם מצב קיים למטה ואותיות שקר הם תלויות כי השי"ן יורדת באלכסון בזוית מחודדת והקו"ף רגלה תלויה והרי"ש שאין לה אלא רגל אחת וזהו סימן דקושטא קאי שקרא לא קאי ואם תהפך שקר ויהיה העליון תחתון יתקיים כי לשי"ן שלש כרעים והקו"ף והרי"ש מושבם למעלה רחב סימן כי השקר בהתהפכו יתקיים ועוד אמרו בבראשית רבה כי אותיות אמת הם מתפזרות בכל האותיות אל"ף ראשונה ומ"ם אמצעית ותי"ו אחרונה לומר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים וכן לומר כי העולם עליונו ותיכונו ותחתונו אינו מתקיי' אלא על האמת ושקר אותיותיו קרובו' זו לזו כי אנשי השקר לא יתחבר עמהם כי אם הקרובים אליהם שהם כיוצא בהם. ובגמרא נתנו טעם אחר לרחוק אותיות אמת ולקירוב אותיות שקר שקרא שכיח קושטא לא שכיח וזה אמת. ואותיות השם הנכבד הם יו"ד ה"א וא"ו עולים בגימטרא עשרים ואחד כשתכפול אחד ועשרים אחד ועשרים פעמים יהיו ארבע מאות ואחד וארבעים וכן עולה אמת בגימטרי' לומר שהקב"ה אמת שנאמר וה' אלהים אמת ולא יתקיים העולם אלא באמת. והשלום הוא שיהיה שלום בעולם ולא תהיה מלחמה בין המלכיות ולא בין אדם לחבירו כי כמו שגמילות חסדים הוא עמוד שהעולם עומד עליו כן השלום שהוא ממדת גמילות חסדים הוא מקיימו כמו שאמרו בספרא הרי שכתוב ונתתי גשמיכם בעתם אם אין שלום אין שם ברכה וכשאמ' ונתתי שלום בארץ הרי כאן ברכה ולזה נקרא שלום שהוא משלים כל הברכות ואמרו רז"ל במסכ' דרך ארץ ובספרי ובבראשית רבה ובילמדנו פרשת צו אפילו ישראל עובדים ע"ז ויש שלום ביניהם אין מדת הדין פוגעת בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הניח לו ואם אין שלום ביניהם אפילו מקיימין התורה מדת הדין פוגעת בהם שנאמר חלק לבם עתה יאשמו ובית שני לא נחרב אלא מפני שנאת חנם כמו שנזכר בראשון מיומא. והראיה אנשי המגדל שפשטו ידיהם בעיקר כמו שנזכר בפרק חלק ולפי שהיה שלום ביניהם שנאמ' ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים נתקיימו ולפי שהשלום קיום העולם היה חותם הברכות כולן שלום שנאמר וישם לך שלום וכן בתורה נזכרו השלמים בסוף הקרבנות זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים ואע"פי שלא היה סדרם כן בתורה וכן אמרו בויקרא רבה ולזה לא תיקנו בתפלה ברכה אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כמו שנזכר בסוף טהרות שהוא הסדר האחרון לששה סדרי משנה ובספרי וכן הוא בירושלמי בברכות פרק היה קורא ולזה הפסיק התנא סדר הנשיאים כדי לחתום הפרק בשלום:

העולם קיים. ע"פ רע"ב ותי"ט. דחוק מאד. אבל הרב"י יישב הענין יפה. ז"ל בהתחלת טור ח"מ. וא"ת והלא בשלשה שנברא יספיק לקיימו. שמי שהוא סבה להתהוות הדבר. כ"ש שיקיימנו. וי"ל ששמעון הצדיק דיבר כפי זמנו. שהיה בהמ"ק קיים. ורשב"ג בזמן החורבן. בא לומר שאע"פ שאין בהמ"ק קיים. ואין לנו עבודה. וגם אין אנו יכולים לעסוק בתורה ובגמ"ח כראוי. מפני עול הגלות (כי בגוים אין תורה) מ"מ מתקיים העולם בשלשה אחרים שדומים להם. כי יש הפרש בין שמירת הנמצא. להתהוות העובר ברחם. שהדברים שקבלו חומם באש חזק. ישמרו חומם באש שאינו חזק. ואלמלא היו חמים. לא יקבלו החום באותו האש. וכן בענין הזה כו'. והאריך לבאר איך ג' אלו האחרונים. מעין דוגמת הראשונים. אלא שאינן חזקים כמותן. ובזה נסתלק הקושיא לגמרי בטוב טעם. אבל מ"ש תוי"ט אינו מוטעם. כי בודאי גם שלשה הראשונים דשמעון הצדיק אין להם קיום והעמדה. אלא ע"י ישובן של ב"א והתחברם יחד והסכימם לדעת אחד. ומ"ש כל העולם לא נברא אלא בשביל חנינא בני כו'. אין הכוונה שברא הקב"ה עולמו בשביל חנינא לבדו. כי במה ואיך תתקיים התורה ע"י איש אחד פרטי. זהו דבר שאין לו ציור כלל. או הישוער בשכל שלא נברא העולם מתחלה אלא בשביל חנינא בלבד הא אין לך לומר אלא בשביל חנינא והדומה לו. וכן אמרו במ"א אפי' בשביל צדיק א' העולם עומד. ור"ל להגין על העולם שלא יכלה אפי' כל דורו רשעים. כדאי צדיק אחד כחנינא וכל כיוצא בו להציל העולם שלא יחרב. ומ"ש בשבילו נברא. היא עד"ש בקש הקב"ה להפוך העולם לתוהו ובוהו. כיון שנסתכל בצדקיהו נתקררה דעתו. והיה זה נחשב כבריאת עולם מחדש. וכן הדבר בחנינא שעל ידו מתקיים דורו. ודור אחד נקרא עולם. ועבדו לעולם. וישב שם עד עולם. ואפי' את"ל שמתחלת ברייתו של עולם מאז כך עלתה במחשבה לפניו ית'. לברוא העולם בשביל צדיקי יסודי עולם שבכל דור ודור. כחנינא וחבריו שיהיו זוכין ומזכין לאחרים ויחזירום למוטב. בשבילם נברא ודאי לא זולת. אבל לא שיהיה צדיק יחידי בעולם. זהו דבר שאין לו שחר. וע"פ תירוצו של הב"י. נתקיימה ג"כ נוסחת קיים בידינו. שהיא העיקרית: