חדש – מה זה, ומה הדין בארץ ובחוץ לארץ?

המקור והכלל

התורה אסרה לאכול מן התבואה החדשה עד שמקריבים את העומר בט״ז בניסן (ויקרא כג, יד). האיסור חל על חמשת המינים: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון (משנה חלה א, א). ״ואם השרישו קודם לעומר – העומר מתירן״. כלומר, תבואה שהשרישה לפני ט״ז בניסן הותרה באותו יום; תבואה שהשרישה אחריו – אסורה עד העומר של השנה הבאה (שו״ע יו״ד רצג, ג).

הרמב״ם (מאכלות אסורות י, ב) מונה את החדש בין ״איסורים של תורה בזרע הארץ״, יחד עם כלאי הכרם, טבל וערלה (י, א).

האם חדש נוהג בחוץ לארץ?

במשנה (קידושין א, ט) רבי אליעזר אומר שגם החדש נוהג בחוץ לארץ, ושנינו ״החדש אסור מן התורה בכל מקום״ (ערלה ג, ט). השולחן ערוך (רצג, ב) פוסק שהאיסור נוהג בארץ ובחוץ לארץ, בשל ישראל ובשל נכרי, וכך כותב קיצור שולחן ערוך (קעב, ב): ״לדעת רוב גדולי הפוסקים איסור זה גם בחוץ לארץ הוא מן התורה״.

מנגד, הרמ״א (רצג, ג) מביא שסתם תבואה מותרת אחרי פסח מכוח ״ספק ספיקא״: שמא היא משנה שעברה, ושמא השרישה לפני העומר. ויש אומרים שאין איסור חדש אלא בתבואה שגדלה ברשות ישראל, ״ועל זה סומכים הרבה בשעת הדחק״ (קיצור קעב, ג). קהילות רבות בחוץ לארץ נהגו להקל, ויש המקפידים לקנות מוצרים המסומנים ״ישן״ – ושני המנהגים יש להם על מי לסמוך.

בארץ ישראל, ובמכולת

בארץ ישראל החיטה והשעורה נזרעות בדרך כלל בחורף ומשרישות לפני פסח, ולכן תבואה מקומית כמעט אינה בגדר חדש. השאלה מתעוררת בעיקר במוצרים מיובאים – קמח, שיבולת שועל, בירה וחטיפים – שמקורם בתבואת אביב בחוץ לארץ. גופי כשרות רבים מציינים ״ישן״ או בודקים את תאריכי הייצור.

מי שמקפיד על ישן נוהג לבדוק במיוחד בחודשי הקיץ והסתיו, כשהתבואה החדשה מגיעה לשוק. בשאר השנה – ראו את הוראות הכשרות של המוצר, ובסימני כשרות על מוצרים.

טעויות נפוצות

• לחשוב שאיסור חדש חל על כל מזון חדש – הוא רק בחמשת מיני דגן.
• לחשוב שאיסור חדש תלוי בקרבן העומר בלבד ולכן אינו נוהג היום – הוא נוהג, ואף אוסר את כל יום ט״ז בניסן.
• לבטל את מנהג המקילים בחוץ לארץ, או את מנהג המקפידים על ״ישן״ – לשניהם יש מקור.