משנה זבחים פרק י׳ משנה ח׳

א"ר שמעון אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה כו': דבר תורה שמנחת ישראל מקריבין ממנה הקומץ ואוכלים הכהנים הנותר והוא השירים ומנחת כהן שורפים אותה כלה שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל על כן שורפים הנותר מן השמן שצף על מנחת כהן ואוכלין שאר השמן ממנחת ישראל ועל דעת האומר שאין מתנדב שום אדם שמן לבדו אין שם מה שישרף ולא יתחלק אלא מה שנזכר למעלה והלכה כר"ט שאומר מתנדבים שמן ולא פחות מלוג ומקריבין ממנה קומץ לאשים והנותר יאכל כשאר המנחות אם היתה מנחת ישראל כמו שזכרנו וכן יכול אדם להתנדב יין בלבד ולא פחות מג' [לוגין] כמו שיתבאר בסוף מנחות וזורקין אותו כולו על גבי האשים ואע"פ שהוא מכבה האש במזבח שהוא מצות לא תעשה לפי שנאמר לא תכבה ואמרו הנוטל גחלת מע"ג המזבח וכבה חייב אבל הוא דבר שאין מתכוין מותר ושמא תאמר בהכרח יתפעל כי בשעה שזורק היין על המזבח יכבה אותו בהכרח והעיקר בידינו מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות דע שאינו מתכבה בהכרח לפי שמעט מן היין או המים והדומה להם מן הדברים הנגרים בשזורקין אותן על האש הגדולה אין מכבין אותם רק כח האש מלהט אותן ונוצחן ועוד שאפשר שיזרק על קרקע המזבח או על קצות העצים שלא נשרפו עדיין ומן הראוי להוסיף על הענין הזה מה שאמרו נסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפני עצמה ושורפן. ודע שהתודה קודמת לאיל הנזיר לפי שיש בה מיני מנחה יותר כמו שבארנו במנתות וכן חטאת העוף קודמת לעולת בהמה:

מותר רקיקי מנחות ישראל. כתב הר"ב ואמר ר"ש במסכת מנחות מושחן כמין כ"י כו' וכן ל' רש"י. ולרווחא דמלתא בעלמא פירשו דר"ש אמר. שכן הוא בברייתא פ' אלו מנחות נקמצות (מנחות דף ע"ה.) אבל במשנה מסתם סתם לן דמושחן כו':

ולוג שמן של מצורע. ה"פ ומותר לוג כו' דמותר קמא קאי נמי אלוג. דהא הזה ממנו כדתנן פי"ד דנגעים מ"י. וכ"כ הר"ב לעיל פ"ד מ"ג דשיריו נאכלין. וכן נמי לקמן מותר דמנחת כהנים קאי נמי אדבתריה מנחת כהן משיח:

ר"ט אומר מתנדבין שמן. כתב הר"ב ואין פחות מלוג ונשרף בפני עצמו. ובס"פ י"ב דמנחות כתב דקומצו ומקטיר הקומץ ושירים נאכלין והן דברי שמואל בגמרא דהכא. וכמ"ש שם בס"ד. וכך פסק הרמב"ם בפי"ו מה' מעשה הקרבנות. ואע"פ דאמרינן נמי בגמרא כתנאי רבנן ורבי דמתניתין ה' פרק בתרא דמנחות דפליגי במתנדב שמן. חכמים סברי לוג. ורבי סובר ג' לוגין וקאמרינן דרבי מנסכים יליף ליה. וכמ"ש הר"ב שם ומה נסכים דכולן לספלים. אף שמן דלאו בר ספלים כולהו לאשים. ויש מקום לומר דכרבי קי"ל דהא אמרינן דלרבי דון מינה ואוקי באתרא ס"ל. וה"נ וכרבנן דרפ"ד דשבועות כמ"ש שם דקי"ל נמי כותייהו. אלא דא"כ ה"ל להר"ב לכתיב ואין פחות מג' לוגין. גם שם כ' דאין הל' כרבי. לפיכך דבריו שבכאן תמוהין מכמה פנים [ודע דבסוגיא דגמרא דהכא יש ט"ס והיא ג"כ בסוף מנחות דף ק"ז ושם היא כהוגן]. וכן נמי מ"ש הר"ב שמתנדבין יין וזורקין אותו ע"ג האשים ונשרף שם. בס"פ י"ב דמנחות כתב דמנסכו לשיתין. וכ"כ בפ"ו דמנחות מ"ב. ושם אפרש בס"ד. וגם בפירש הרמב"ם שבנוסחאת א"י נמחק כל הלשון והוגה שמנסך על השיתין של יסוד המזבח כמו שעושין לשאר נסכים:

אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה לאכילת כהנים. ותמוה בזה דברי רבינו מהרש"א [שבת די"ד א'] בד"ה פירש"י בד"ה האוכל וכו' שכתב דליכא שום דבר שתייה של קדש, והרי קמן דאיכא, ואת"ל מדאזוקי מזיק, הרי אפשר ע"י אניגרון וכברכות ל"ו א' וצ"ע]:

אלא מותר רקיקי מנחות ישראל שנדר א' מנחת מאפה תנור, דאז מביא או חלות או רקיקין [עי' מנחות דס"ג ב'], ואם חלות הביא בולל עשרון סולת [או יותר] בשמן, ולש בפושרין, ואופה החלות ופותתן ונותן בכלי שרת, ונותן עליה לבונה. ואם רקיקין מביא, לש הסולת בפושרין בלי שמן, ומביא לוג שמן לכל עשרון סולת. ומושח בו הרקיקין [לרמב"ם אחר אפייה], עד שיבלע בהן השמן. ומיירי הכא שהביא רקיקין, וס"ל לר"ש דאין מושחן רק כמין כי יוונית, ושאר השמן נאכל לכהנים [וכי יוונית, כתב רש"י במנחות [דע"ה א'] שהיא כמין כ', ותוס' שם כתבו בשם הערוך שהיא כתמונה זו A, והר"ב במנחות [פ"ו מ"ג] כתב שהיא כמין ט, וברש"י בחומש פרשה תצוה כתב, שכי יוונית היא כתמונת נ כפופה שלנו, אולם ברמב"ם [פ"א מכלי מקדש] כתב שהוא כמין X. ומסתבר כרמב"ם שכן באלף בית יווני האות הכ"ב הוא בצורת X. ונקרא בלשון יווני כי בכף רפוייה, אלא שבלשון עברי כל ב' ג' ד' כ' פ' ת' שבראש התיבה הם דגושים, ולהכי נקרא אצלינו כי יוונית. וכל זה דלא כרתוי"ט שכתב במנחות [פ"ו מ"ג], ובכלים [פ"כ מ"ז], שראה באלפא ביתא הגדול היווני אות הט"ז שהוא כדוגמת ח, ואות הכ' באלפא ביתא הקטון שם הוא כדוגמת ט, וזה כר"ב שם. וכל זה במח"כ ליתא, דהאות הט"ז הוא II, ונקרא בלשון יווני פי, ואות הכ' שזכר הוא באמת בתמונת ט ונקרא בלשון יווני איפסילן ולמה קראוה חז"ל כי יוונית. אע"כ כדברינו]

ולוג שמן של מצורע ר"ל או שהוא מותר לוג שמן של מצורע, לאחר שהכהן הזה ונתן מהלוג על תנוך ובהונות:

אלא מותר רקיקי מנחות כהנים שכולה כליל, ומדנעשה רקיקין שנמשחין רק מהשמן כלעיל, השמן הנותר נשרף בפ"ע:

ומנחת כהן המשיח ר"ל או שהוא מותר מנחת כהן המשיח, והוא חביתין של כה"ג, ששמנה מרובה, מדמביא לכל העשרון סולת שמקריב בכל יום, ג' לוגין שמן, ובולל הסולת עם קצת השמן ועם רותחין, ולש ועושה מהן י"ב חלות, ואופה אותן מעט, ואח"כ מטגנן במותר השמן, ומשו"ה נשאר השמן צף ולא נבלע בהן כולו, ומקטירין אותו בפ"ע:

שאין מתנדבים שמן להכי לא תוכל לחשוב שיהיה השמן המתחלק או הנקטר, שמן נדבה:

מתנדבים שמן ואינו פחות מלוג, ומפריש ממנו כשיעור קומץ, דהיינו כב' זיתים, ומלחו וזורקו ע"ג האישים, והשיריים נאכלין, וכ"כ מתנדבין יין, ונותן בו מלח, ומנסכו כולו לשיתין ככל הנסכים [רמב"ם מעשה קרבנות פט"ז הי"ד]:

ובש"ס [דצ"א ב] אמרינן, דלהכי בנדר יין מנסכו לספלין ולא לאישים, כדי שלא יעבור אלאו דלא תכבה. וק"ל ומה הוה, ניתי עשה דהקרבה, ולדחי ל"ת דלא יכבה. ואת"ל אי עשה דוחה ל"ת שבמקדש. הא תינח לרבא דס"ל הכי [זבחים דצ"ז ב], אלא לרב אשי שם דלא ס"ל כן קשה. ואת"ל אין עשה דהקטרה שאינו שוה בכל רק בכהנים, לא דחי לאו דכבוי דשוה בכל. ליתא דהרי עשה דציצית ג"כ אינו שוה בכל רק בזכרים. דחי לאו דכלאים דשוה בכל [ועי' יבמות ד"ה ע"א]. ואת"ל כיון דאפשר לקיים העשה בשינסכו לספלין הו"ל כאפשר לקיים שניהן ובכה"ג לא דתו עשה לל"ת [כשבת קל"ג א], ליתא, דמאן יימר שמקיים בזה העשה, דלמא דוקא לאישים צריך שיקריבו. ותו ק' לכמ"ש רש"י ד"ה הא ר"ש, דבמזלף בטישות דקות אינו מכבה א"כ מה קאמר הש"ס לא יכבה, הרי אפשר שלא יכבה בשיזלף בטיפות דקות. ותו כיון שכן, אף שלבסוף כשיתרבה יתכבה. עכ"פ בעודנא דמעיקר לאו מקיים העשה, וצ"ע]:

ומותר מנחת כהן משיח. לפי ששמנה מרובה ג' לוגין לעשרון ומתוך שהיא אפויה תחלה וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט וז"ל הרב רבינו פרץ ז"ל מנחת כהן משיח שהיתה באה ג' לוגין לעשרון ואע"ג דמנחת נסכים נמי באה ג' לוגין לעשרון מיהו התם נבללת בעיסה אבל זו שהיתה נאפית במחבת כדכתיב על מחבת בשמן תעשה אי אפשר שלא ישאר במחבת מן השמן המיטפטף ע"כ. וביד רפי"ד דהלכות מעשה הקרבנות וספ"ד דהלכות מחוסרי כפרה:

שאין מתנדבין שמן ר"ט אומר מתנדבין. ר"ש ס"ל כר' עקיבא דפליג עליה דר' טרפון במחניתין דבספי"ב דמנחות. בפירוש ר"ע ז"ל ואין פחות מלוג ונשרף פירוש קומץ ממנו הר"ס ז"ל. וקצת קשה דלכאורה משמע דהאי מתניתין לא שייכא כלל בהאי פירקא. ונלע"ד דמשום דר"ש אמר במתניתין דלעיל חדא קולא דמותר לתת תבלי תרומה בבשר קדשים ולא חיישי' לטעמא דמביא תרומה לבית הפסול אמר קולא אחריתי דיש מותר ברקיקי מנחות של ישראל דאינו מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל הלוג של שמן רק כמין כי מושחן ושאר השמן נאכל לכהנים. ועוד אפשר לומר דמשום דתנן לעיל דאשם מצורע קדים לחטאת מפני שהוא בא להכשיר קאמר השתא דאיכא נמי לוג של מצורע שהוא בא להכשיר וא"כ ראוי ג"כ להקדימו ולאכלו בעזרה קודם מותר רקיקי מנחות ישראל וכיוצא בהם וכ"ש להקטיר קומצו קודם וצריך ישוב להוציא הוראה זו אע"פ שרבותי הודו לי בקשר המשנה. ובפ' התערובות דף ע"ז אמרינן דלתקוני גברא כגון ספק מצורע מודה ר"ש דמביא לוג ומתנה שאם אינו מצורע שיהא הלוג נדבה. עמ"ש התוי"ט בד"ה ר"ט אומר כו' ועיין מה שכתבתי ג"כ במנחות פ' ששי סימן ב' בשם ה"ר סולימאן אוחנא ז"ל: